אור ברסלב

פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר

סימן כ

סימן יט

בביאור דברי הירושלמי בדין הדלקת שמן שריפה בחנוכה ובע"ש

בשבת ר"פ ב"מ תנן אין מדליקין כו' ולא בשמן שריפה. ובגמ' דף כ"ג מאי שמן שריפה אמר רבה שמן של תרומה שנטמאה כו' ובשבת מ"ט לא מתוך שמצוה עליו לבערו גזירה שמא יטה א"ל אביי אלא מעתה ביו"ט לישתרי כו' גזירה יו"ט אטו שבת. רב חסדא אמר לשמא יטה לא חיישינן אלא הכא ביו"ט שחל להיות ע"ש עסקינן לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט כו' ופרש"י שמצוה עליו לבערו שמא אתי בי' לידי תקלה דאכילה שמא יטה כדי שיתבער מהר. ובירושלמי פ' ב"מ א"ר אבהו שנה לי ר' יונתן בן עכמאי בת כהן שהיתה עומדת ע"ש עם חשיכה ובידה נר ובתוכו שמן שריפה הרי זו מוספת לתוכו שמן כל שהוא ומדלקת א"ל ר' זעירא ומה הוה טיבי' א"ל אדם גדול הי' ובקי במשנתינו הי' ופירשה ר' חייא דכפר תחמין קומי רבי ומניתי' חכים עכ"ל. וכן הוא בירושלמי סוף תרומות ע"ש, ועיין בקרבן עדה שכתב דלא נתבאר במאי פירשה וע"ש שמפרש דלהטעם שאין מדליקין בשמן שריפה מתוך שמצוה עליו לבערו חיישינן שמא יטה כיון שכבר נתבטל בחולין תו לא חש לבערו דכי גזרו רבנן בעיני' אבל ע"י תערובות לא כי היכי דס"ל לרב בבבלי דלא גזרו בחלב מהותך ע"י תערובות ולכן מינה אותו רב לחכם כו' ע"ש וכ"כ הפנ"מ בסוף תרומות. מיהו לכאורה צ"ע נהי דנימא דבהוספת שמן חולין כ"ש תו ליכא גזירה דשמא יטה הא מבואר בתלמודא דידן ר"פ ב"מ דשמנים שאין מדליקין בהם בשבת משום שאין נמשכים אחר הפתילה לא מהני שיתן לתוכו שמן כ"ש אף דשמן הניתן בתוכו ממשיכו אחר הפתילה מ"מ גזרינן דלמא אתי לאדלוקי בעינייהו ע"ש וא"כ הכ"נ נימא אף שמוסיף בתוכה שמן חול כ"ש דאסור גזירה דלמא אתי לאדלוקי בעינייהו אולם יש לישב עפ"י דברי התוס' דף כ"ג ד"ה גזירה שכתבו דהא דבחלב מהותך גזרינן אטו אינו מהותך ושאינו מהותך שמא יטה הא לא חשיב גזירה לגזירה דכשאינו מהותך ודאי יטה לפי שאינו נמשך אחר הפתילה אבל הכא משום שמצוה עליו לבערו לית למימר ודאי יטה עכ"ל ע"ש ועי' בדף כ"א בתוס' ישנים שם, ולפ"ז מיושב שפיר דדוקא בשמנים שאין מדליקין בהם משום שאין נמשכין אחר הפתילה שם אינו מועיל מה שיתן לתוכו שמן כ"ש דגזרינן אטו לא נתן ולא נתן שמא יטה ומ"מ לא הוי גזירה לגזירה דבלא נתן לתוכה שמן כ"ש ודאי יטה כנ"ל אולם בשמן שריפה אף דגזרינן שמא יטה מ"מ לא נימא שבודאי יטה וכמ"ש התוס' ולא הוי רק גזירה שמא יטה ולפיכך שרי בהוספת שמן חול כ"ש דתו לא חיישינן לשמא יטה ולא גזרינן אטו היכי דלא הוסיף שמן חול משום דהוי גזרה לגזרה הוסיף אטו לא הוסיף ולא הוסיף שמא יטה: אלא דבעיקר הא דמבואר בירושלמי דבשמן שריפת מוספת לתוכה שמן חול כ"ש ומדלקת צע"ג דמאיזה טעם מועיל הוספת שמן חול כ"ש וכי משום שמוסיף שמן חול כ"ש ליכא מצוה עליו לבערו ובין אי נימא דהמצוה של שריפת תרומה טמאה הוא משום דלא ליתי' לידי תקלה דאכילה וכפרש"י הנ"ל ובין א"נ משום דאקרי קודש ועיין פרש"י דף כ"ה בד"ה מצוה לשרוף ובתוס' שם אין נ"מ כלל בין שהוא בעין או שמוסיף כ"ש שמן חול דאכתי מצוה עליו לבערו, ומש"כ הקרבן עדה כיון שכבר נתבטל בחולין תו לא חש לבערו הוא תמוה מאד דהאיך נתבטל שמן שריפה הרבה ע"י שמן חול כל שהוא. והנה אם כי בירושלמי דתרומות איתא מוספת לתוכו שמן של חולין ולא נזכר שמן כ"ש אמנם בירושלמי פ' ב"מ ובתוספתא תרומות שם מבואר שמן של חול כ"ש ועיין בפנ"מ בתרומות שכ' שצריך לגרוס שמן של חולין כ"ש, ולפ"ז קשה טובא דמאי מהני הוספת שמן חולין כ"ש וצע"ג: והנלע"ד לפרש דברי הירושלמי הנ"ל ובהקדם ירושלמי בסוף תרומות וז"ל מהו להדליק שמן שריפה בחנוכה אמרין דבי ר' ינאי מדליקין בשמן שריפה בחנוכה, א"ר ניסא אנא לא אנא חכים לאבא אימא הוה אמרה לי אבוך הוה אמר מי שאין לו שמן חולין מדליק שמן שריפה בחנוכה עכ"ל. ועיין בק"ע ובפני משה שפי' דמיירי בישראל המדליק שלא ברשות כהן ואע"ג דתרומה טמאה אסור לזרים בהנאה של כילוי וכמש"כ התוס' בשבת כ"ו מ"מ כיון דהדלקת נר חנוכה מצוה אמרינן מצוה לאו ליהנות ניתנו. וכ"כ בפנ"י בשבת דמשום מצוה ללה"נ וקיי"ל דנ"ח אסור בהנאה משו"ה שרי באין לו שמן אחר ע"ש, אלא דלכ' צ"ע דהא באמת משמע בכ"מ בגמ' דכל היכי דשרינן איסור הנאה למצוה משום מללה"נ היינו אפי' דאפשר לקיים המצוה שלא באה"נ מ"מ מותר לקיים המצוה באה"נ משום מללה"נ ועיין באבני מלואים סי' כ"ח סק"ס) ולפ"ז קשה גם ביש לו שמן אחר של חולין אמאי לא ידליק שמן שריפה בחנוכה משום מצות לאו לה"נ, וכבר הרגיש בזה המל"מ בפ"ב מה' תרומות וה"ר מכאן דאיסור הנאה של כילוי הוא רק מדרבנן ולהכי באין לו שמן אחר מותר דבמקום מצוה לא גזור דאי נימא דמה"ת אסור איך התירו איסור תורה משום מצוה דדבריהם ואי משום מצות לאו לה"נ א"כ אמאי קאמר מי שאין לו ע"ש אמנם דעת התוס' הוא דהנאה של כילוי לזרים מדאורייתא אסור וכמו שהאריך בזה המל"מ שם ולפ"ז הא דמדליק בשמן שריפה הוא משום מללה"נ א"כ מאי איריא באין לו אפי' יש לו לישתרי כנ"ל. ונראה לישב עפ"י מש"כ בס' נתה"מ סי' ער"ה להשיג על המח"א שכ' דהאוסר נכסיו על עצמו יכול ליתן מהם צדקה משום דמצות לאו לה"נ וע"ז כ' הנה"מ דישתקע הדבר דהא במצות שיש בה ג"כ הנאת הגוף ל"א מללה"נ וכמבואר בר"ה גבי הנודר ממעין כו' וא"כ מתנה לעני איכא ג"כ הנאת הגוף דהא פוטר עצמו מפרוטה דידי' והא דמערבין באה"נ משום מללה"נ ה"ד אם הולך לדבר מצוה שאינו מחויב בדבר אבל הולך לדב"מ שמחויב בדבר ואלו לא הי' לו ככר זה הי' מוכרח לקנות בפרוטה דבר אחר הרי נהנה בזה שמשתכר פרוטה ואסור ע"ש, ולפ"ז מיושב שפיר דדוקא מי שאין לו שמן חולין מדליק בשמן שריפה בחנוכה דהרי אין לו שום הנאת הגוף דאם לא ידליק בשמן שריפה הרי לא ידליק כלל דהא אין לו שמן אחר וא"כ נהנה בהדלקה רק מקיום המצוה ומצות לאו לה"נ, אולם ביש לו שמן חולין אם ידליק בשמן שריפה בחנוכה הרי מלבד הנאה של קיום המצוה יהי' לו ג"כ הנאת הגוף מכילוי תרומה דאם ידליק בשמן של חולין לנר חנוכה אסור להשתמש לאורה ולא יהי' לו מזה שום הנאה אכן אם מדליק בשמן שריפה הרי שמן שריפה בלא"ה אסור בהנאה והשמן של חולין נשאר לצורך ביתו להשתמש בו להנאתו נמצא דיש לו הנאת הגוף מלבד קיום המצוה ולהכי ביש לו שמן של חולין אין להדליק בשמן שריפה: אלא דלפ"ז יהי' תלוי במחלוקת אי נר חנוכה אסור להשתמש לאורה דלמ"ד אסור להשתמש לאורה ניחא שפיר דאסור להדליק בשמן שריפה כשיש לו שמן חול דאם ידליק של חול יהי' אסור להשתמש לאורה וכשמדליק בשמן שריפה ישאר לו שמן חולין לצורך ביתו כנ"ל. אולם למ"ד נ"ח מותר להשתמש לאורה הנה גם ביש לו שמן חולין ומדליק בשמן שריפה אין לו שום הנאת הגוף לבד קיום המצוה דאף אי ידליק שמן חולין לנ"ח הרי מותר להשתמש לאורה ולפ"ז גם ביש לו שמן חולין מותר להדליק בשמן שריפה דמצוה לאו לה"נ, ובזה י"ל הפלוגתא בירושלמי שם דאמר התם אמרין דבי ר' ינאי מדליקין בשמן שריפה בחנוכה ומשמע אפי' יש לו שמן חולין ואבוה דר' ניסא ס"ל דמי שאין לו שמן חולין מדליק בשמן שריפה ובמאי פליגי, ולפי הנ"ל י"ל דפליגי אי נ"ח מותר להשתמש לאורה דר' ינאי ס"ל מותר להשתמש לאורה ולהכי גם ביש לו שמן חולין מדליק בשמן שריפה דאין לו בזה הנאת הגוף. אכן אבוה דר' ניסא ס"ל נ"ח אסור להשתמש לאורה ולהכי אין מדליקין בשמן שריפה כשיש לו שמן חולין משום דנהנה. והנה הרמב"ם ז"ל בפי' י"א מה' תרומות כ' ומי שאין לו חולין להדליק מדליק שמן שריפה שלא ברשות הכהן ע"ש ולטעמי' אזיל שפסק בפ"ד מה' חנוכה דנ"ח אסור להשתמש לאורה ולהכי פסק כאבוה דר' ניסא וכנ"ל והנה בשבת שם א"ר הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן חנוכה בין בשבת בין בחול אמר רבא מ"ט דר"ה קסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה, והקשו המהרי"ט בחי' שבת ובפנ"י שם הא בכלל השמנים שאין מדליקין בהם בשבת הוא ג"כ שמן שריפה ובשלמא בכל השמנים שטעמן משום שאין נמשכין אחר הפתילה שייך לאסרן בחנוכה אף בחול משום דס"ל כבתה זקוק לה אלא שמן שריפה דלא מיתסר אלא משום שמצוה עליו לבערו חיישינן שמא יטה אין טעם לאסור בחנוכה ועי' בפנ"י שכ' מיהו בירושלמי סוף תרומות איתא להדיא דאם אין לו שמן חולין מדליק בשמן שריפה א"כ היכי דיש לו שמן חולין אסור להדליק בשמן שריפה והשתא ניחא שפיר דהא כל הני שמנים ופתילות דאסר ר"ה להדליק בחנוכה ע"כ ביש לו שמן אחר דבאין לו שמן אחר אין לו להמנע מלהדליק שמא יפשע ולא יתקן ובכה"ג דיש לו שמן אחר גם שמן שריפה אסור. אכן לפי הנ"ל הרי נסתר תירוצו של הפנ"י דלפמ"ש דהא דאמרו דאסור להדליק בשמן שריפה ביש לו שמן אחר הוא רק למאן דס"ל אסור להשתמש לאורה ולהכי אסור דיש לו גם הנאת הגוף במה דמשאיר השמן חולין לצורך ביתו ולהנות מתשמישו כנ"ל אולם הא בגמ' שם קאמר מ"ט דר"ה קסבר מותר להשתמש לאורה וא"כ אפי' דיש לו שמן אחר ג"כ מותר להדליק בשמן שריפה דלא נהנה מידי כנ"ל ומשום קיום המצוה הא מצוה לאו לה"נ א"כ הדרא קושית הפנ"י לדוכתי'. אכן י"ל דס"ל לר"ה כרב חסדא דמפרש המשנה דלא בשמן שריפה היינו ביו"ט שחל להיות ע"ש לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט אבל בכל שבת מדליקין בשמן שריפה ולפ"ז לא הוי כלל שמן שריפה בכלל השמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת: אולם לענ"ד נראה לפרש דברי הירושלמי בסוף תרומות דאמר מי שאין לו שמן חולין מדליק בשמן שריפה בחנוכה הא ביש לו שמן חולין לא ידליק בשמן שריפה דמיירי לעולם אפי' בכהן דלדידי' מותר שמן שריפה בהנאה. אך הא דביש לו שמן חולין לא ידליק בשמן שריפה יסוד הטעם הוא משום שאין עושין מצות חבילות חבילות וכמבואר בגמ' פסחים ק"ב דאר"ש אין אומרים שתי קדושות על כוס אחד מ"ט אמר רנב"י לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות ופרשב"ם דמיחזי עליו כמשוי ע"ש, ולפ"ז י"ל דה"ט ג"כ דאין מדליקין בשמן שריפה בחנוכה דזהו שני מצות נפרדות מצות הדלקת נ"ח וכן שמן שריפה לעולם מצותה בשריפה ובשבת כ"ה אמר רב כשם שמצוה לשרוף הקדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף את התרומה שנטמאת ולפ"ז אם מדליק בשמן שריפה הרי מקיים בשמן אחת שני מצות ויש בזה משום עושה מצות חבילות חבילות, ועפ"י זה יתבאר היטב החילוק בין יש לו שמן חולין לאין לו והוא עפ"י הגמ' דפסחים שם דפריך מהא דתניא ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון כו' ומשני אין לו שאני ע"ש הרי דכללא דאין עושין מצות חבילות היינו רק בדאפשר לי' שלא לעשות חבילות אבל בדלא אפשר שרי ולפ"ז מיושב שפיר החילוק דביש לו שמן חולין דאפשר לי' להדליק נ"ח בשמן חולין אסור להדליק בשמן שריפה משום דאין עושין מצות חבילות חבילות אולם באין לו שמן חולין רק שמן שריפה דבאין לו ליכא משום אין עושין מצות חבילות כמבואר בגמ' להכי מותר להדליק שמן שריפה בחנוכה: ואין להקשות דאי נימא דבהדלקת נ"ח בשמן שריפה איכא משום אין עושין מצות חבילות היינו מצות הדלקת נ"ח ומצות ביעור שמן שריפה א"כ גם להדליק שמן שריפה בשבת ג"כ איכא משום אין עושין מצות חבילות דהדלקת נר של שבת מצוה וא"כ ל"ל לרבה לפרש טעמא דאין מדליקין בשמן שריפה בשבת משום דמצוה עליו לבערו חיישינן שמא יטה מ"ט לא פי' כפשוטו משום שאין עושין מצות חבילות, די"ל משום דלפ"ז לא יהי' שמן שריפה דומיא דשאר שמנים פסולים דקחשיב במשנה דטעמם משום שאין נמשכין אחר הפתילה גזרה שמא יטה א"כ בודאי אפי' לית לי' שמן אחר ג"כ אסור להדליק אולם בשמן שריפה אי נימא דהטעם הוא משום אין עושין מצות חבילות א"כ זהו דוקא ביש לו שמן הלאה אחר אבל באין לו שמן חולין מותר להדליק בשמן שריפ' כמו דאמרי' בחנוכה א"כ לא הוי שמן שריפה דומיא דשאר שמנים פסולים לפיכך פי' רבה הטעם משום שמצוה עליו לבערו גזרה שמא יטה דלפ"ז גם באין לו שמן חולין ג"כ אסור להדליק והוי דומיא דשאר שמנים פסולים כנ"ל. מעתה נחזור לדברי הירושלמי פ' ב"מ אר"א שנה לי ר"י בן עכמאי בת כהן שהיתה עומדת ע"ש עם חשיכה ובידה נר ובתוכו שמן שריפה הר"ז מוספת לתוכו שמן חול כ"ש ומדלקת ובק"ע פי' דזהו אליבא דרבה דס"ל דלפיכך אין מדליקין בשמן שריפה בשבת מתוך שמצוה עליו לבערו גזרה שמא יטה והכא כיון שכבר נתבטל בחולין תו לא חש לבערו, וכתבנו לתמוה דמאי מהני הוספת שמן כ"ש ומש"כ הק"ע מכיון שכבר נתבטל בחולין תו לא חש לבערו הוא תמוה ביותר האיך נתבטל שמן שריפה ע"י שמן חול כל שהוא. אכן עפ"י הנ"ל נראה לפרש דברי הירושלמי דלא ס"ל הא דרבה דמתוך שמצוה כו' גזרה שמא יטה וס"ל דלשמא יטה לא חיישינן וכדס"ל לר' חסדא שם אולם הא דאין מדליקין בשמן שריפה הוא באמת משום שאין עושין מצות חבילות חבילות דביעור שמן שריפה והדלקת נר שבת הם שני מצות נפרדות וכשמדליק נר שבת בשמן שריפה ומקיים שני המצות בשמן אחד הרי עושה מצות חבילות וכנ"ל: ובזה מיושב שפיר הטעם דשרי בהוספת שמן חולין כל שהוא דבכה"ג ליכא משום אין עושין מצות חבילות ומשום דכיון דיש בתוך השמן שריפה גם שמן של חולין דליכא בזה מצות ביעור א"כ לא הוי השני מצות של הדלקת נר שבת ומצות ביעור שמן שריפה בשמן אחת דהדלקת נר שבת הוא עם שמן של חולין ואע"ג דשני השמנים מעורבין מ"מ כיון דיש בזה שני מיני שמן של חולין דליכא בזה מצות ביעור ושל שמן שריפה אם מדליק בזה נר של שבת ליכא בזה משום אין עושין מצות חבילות חבילות והא דלא קאמר גם בנר חנוכה דמהני בהוספת שמן כ"ש ניחא שפיר דשם באמת לא מהני הוספת שמן כ"ש דהא מבואר בשו"ע דבשעת הדלקה צריך שיהי' שמן כשיעור א"כ לא יתכן לומר דהדלקת נ"ח הוא עם הכ"ש של שמן חולין כמו בשבת] וכן יתבאר בזה גם סוף דברי הירושלמי א"ל ר"ז ומה הוה טיבי' א"ל אדם גדול הי' ובקי במשנתינו הי' ופירשה ר' חייא דכבר תחמין קומי רבי ומניתי' חכים והקרבן עדה כתב דלא נתבאר במאי פירשה ע"ש, ועפ"ז יתבאר שפיר דר' חייא פירש קומי רבי למשנתינו דתני ולא בשמן שריפה דהטעם הוא משום שאין עושין מצות חבילות חבילות כנ"ל ומשום זה מניתי' חכים, ולפ"ז יהי' נ"מ לדינא דאין להדליק שמן שריפה בשבת אם לא ע"י תוספות שמן חול כ"ש וכמבואר בירושלמי ואף דאנן קיי"ל כר"ח ולא כרבה מ"מ כבר בארנו דגם הירושלמי לא ס"ל טעמא דרבה וא"כ אפשר דגם ר"ח מודה דדוקא באין לו שמן אחר מותר אבל ביש לו צריך להוסיף שמן חולין כ"ש:

תוכן העניינים

פרי יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה