אור ברסלב

פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר

סימן יט

סימן יח

ה' מרחשון ברכו"ת לפ"ק עה"מ פעטרבורג כבוד ידיד נפשי הרב הגאון חו"ב סוע"ה מו"ה אברהם בנימן נ"י קלוגער בהגאון רבן של ישראל מוהרש"ק נ"י (זצ"ל) אהדשה"ט כו'. ולאשר הבטחתיו להשיבו עיינתי מעט ואשר רחש לבבי אכתוב על ספר.

הנה ע"ד אשר נשאל הרשב"א בתשובה סי' תשמ"ז האוסר נכסיו או לולבו על עצמו אם יוצא בו אף ביום א' הואיל ואי בעי מיתשיל עלי'. והשיב דביום א' אינו יוצא בזה דא"כ אף באתרוג של תרומה טמאה ביד ישראל יוצא בה דהא אי בעי מיתשיל עלה ואנן סתמא תנן של תרומה טמאה פסול ואם איתא הו"ל לפרושי ביד כהן עכ"ל. ובשו"ת שער אפרים תי' ע"ז דלפיכך אינו יוצא בתרומה טמאה ול"א אי בעי מיתשל משום דאי מיתשל עלה הדרא לטבלא ואין מפרישין תרו"מ ביו"ט, וכתב כתר"ה בשם שו"ת שב יעקב סי' נ' שהקשה ע"ז דהא פסק הרמב"ם דאתרוג של תרומה טמאה פסול כל ז' ואכתי בחוה"מ אמאי פסול דליכא למימר דאי מיתשל הדרא לטבלא דבחוה"מ יכול להפריש ממק"א, ותירץ כתר"ה ע"ז עפ"י שיטת בהמ"א בפ"ג דר"ה דבמצות דרבנן ל"א דלאו ליהנות ניתנו להכי פסול כל ז' ול"א אי בעי מיתשל דהפסול הוא משום דתרומה טמאה אסור בהנאה ובשאר ימים דמצות נטילה רק מדרבנן הרי נהנה מאה"נ דבדרבנן מצות ליהנות ניתנו: אבל מה נעשה שהבמ"א בעצמו כתב בפ' לה"ג דאתרוג של ערלה ושל עכו"ם יוצא בו ביום ב' משום דלא בעי לכם אף שאסור בהנאה ובאמת כבר נתקשה בזה השעה"מ ועיין מש"כ בפ"ז מה' לולב ועכ"פ מאחר שהבהמ"א בעצמו ס"ל דיוצאין באתרוג של ערלה ביום ב' ואיך ניקו אנן ונימא לפי שיטתו דאין יוצאין באתרוג של אה"נ כמו תרומה טמאה בשאר הימים משום מצות דרבנן ליהנות נתנו, ולבד זאת הא מפורש בהרמב"ם הטעם דאין יוצאין באתרוג של תרומה טמאה כל ז' משום שהוא אסור באכילה כל ז' ואיך אפ"ל דהוא משום מצות דרבנן ליהנות ניתנו, והנה ס' שב יעקב אין בידי ולא אוכל לעמוד על קושיתו דדברי שע"א בודאי נכונים הם במש"כ דאין להוכיח מהא דתנן של תרומה טמאה פסול דלא אמרינן הואיל ואי בעי מיתשיל משום דאף אם ישאל עליו הדר לטבלא ולפ"ז באמת אינו פסול רק ביום א' ואי משום דקשה על הרמב"ם שכ' דפסול כל שבעה אפשר דהרמב"ם ס"ל מסברא דל"א הואיל ואי בעי מיתשיל אבל על הרשב"א דכתב להוכיח ממתניתין דל"א הואיל שפיר הקשה דהדר לטבלא, ובגוף קו' השע"א נראה העיקר דהרשב"א כהרמב"ן ס"ל דיוצאין באתרוג של טבל אפי' ביום א' משום דלכם קרינן בי' ואפי' טבל גמור ומה שנחלקו ב"ש וב"ה בדמאי היינו תרומת מעשר של דמאי טמא (ועיין בריטב"א סוכה שכ' דזה נכון וברור) ולהכי ליכא למימר דהדרא לטבלא דהא גם באתרוג של טבל יוצא ושפיר הוכיח דל"א הואיל ואי בעי מיתשל ועיין בשעה"מ בפ"ח מה' חמץ ומצה שכ' ג"כ לתרץ כן, אולם מש"כ שם השעה"מ עוד דראית הרשב"א משום דס"ל דאתרוג של תרומה טמאה פסול כל ז' ובחוה"מ הא בידו לאיתשולי ולהפריש עליו ממק"א, צ"ע דהא עיקר הוכחת הרשב"א מדקתני סתם פסול ולא קתני ביד כהן כמו ששנינו בפ' כ"ש והכהנים בחלה ובתרומה ואי נימא דביום ראשון לא שייך לומר הואיל משום דהדרא לטבלא ואין מפרישין תרו"מ ביו"ט א"כ אפ"ל שפיר דבשאר ימים דוקא ביד כהן פסול אבל בישראל אמרינן הואיל והא דלא קתני ביד כהן הוא משום דביום ראשון לכו"ע פסול אפי' ביד ישראל ולא דמי להא דהכהנים בחלה דהתם לעולם כהנים דוקא אבל הכא משום דביום א' לכו"ע פסול להכי תני סתם של תרומה טמאה פסול: והנה השעה"מ הביא שם תשו' הרשב"א כת"י שהאריך בזה ומתחלה כתב להוכיח מהא דתנן של תרומה טמאה פסול דל"א הואיל ואי בעי מיתשיל וכ' ע"ז ומיהו י"ל שאין ראי' מכל אלו משום דאי נמי מתשיל עלה הדרא לטבלא ואין יוצאין באתרוג של טבל ואי בעי מתשיל עלה ולהפריש עליו ממק"א ליכא למימר דאין מגביהין תרו"מ ביו"ט כו' (ועיין בשו"ת הרשב"א ח"ד סי' ר"ב שנמצא גם שם תשובה זו באורך ע"ש) הרי מפורש דהרשב"א בעצמו תי' משום דהדרא לטבלא והיינו לשיטה דאין יוצאין בטבל ובתשו' סי' תשמ"ז אזיל בשיטת הרמב"ן דיוצאין בטבל לפיכך מקשה שפיר דנימא הואיל כנ"ל והנה גם בדברי הרשב"א אלו יש להתבונן במ"ש דהדרא לטבלא ואין מפרישין תרו"מ ביו"ט תיפוק לי' דאפי' בחוה"מ דיכול להפריש מ"מ א"א לומר גבי תרומה טמאה הואיל ואי בעי מתשיל דהא אי מתשיל עלה הדרא לטבלא ובטבל הא ס"ל להרשב"א בתשובה זו דאין יוצאין משום דלית בה היתר אכילה ואינו מועיל מה דבידו להפריש ממק"א וא"כ איך אפ"ל שיהי' יוצא בתרומה טמאה משום דאי בעי מתשיל ולהפריש ממק"א הא אם ישאול הדרא לטבלא ומה דבידו להפריש הא אינו מועיל בטבל, וכן קשה על כל האחרונים שתירצו משום דהדרא לטבלא ואין מפרישין תרו"מ ביו"ט מה נ"מ אם מפרישין או לא כיון דהדרא לטבלא ובטבל אינו מועיל מה דיכול להפריש וצ"ע: הן אמת דבעירובין דף ל' גבי תרומה אמרינן דאפשר דמתשיל עלה ואף דהדרא לטבלא לפרוש עלה ממק"א ע"ש והרי אף דבטבל גופי' מבואר במשנה דאין יוצאין ולא מהני מה דיכול להפריש ממק"א ומ"מ פריך הגמ' דיהא יוצא בתרומה משום דאי בעי מתשיל עלה והדרא לטבלא ויפריש עלה ממק"א, אולם באמת כבר הקשו שם התוס' בד"ה ולפרוש דא"כ גם בטבל אמאי אין מערבין הא בידו להפריש ותירצו שאינו מועיל מה שבידו לתקנו אלא במידי דחזי השתא לשום אדם כגון תרומה דחזי לכהנים ותדע דאמר לעיל אין מערבין בהקדשות אע"ג דאפשר לאיתשולי עלייהו, ולפ"ז י"ל דדוקא גבי עירוב אף דבטבל גופי' אינו מועיל מה שבידו להפריש משום דלא חזי השתא לשום אדם אבל תרומה דחזי השתא לכהנים עדיפא מטבל ואמרינן הואיל ואי בעי מתשיל ולהפריש ממק"א ואף דאם ישאול בהכרח הדרא לטבלא ובטבל אינו מועיל מ"מ הא השתא חזי ועדיף מטבל גמור אבל גבי אתרוג של תרומה טמאה דגם השתא לא חזי כלל ועוד גרע מטבל ולפיכך אין לומר הואיל ואי בעי מיתשיל עלה ולהפריש ממק"א כיון דבטבל אינו מועיל מה שבידו להפריש וכיון דהדרא לטבלא לא עדיף מטבל גמור א"כ גם בחוה"מ דיכול להפריש ג"כ ל"א הואיל כיון דבטבל גמור אין יוצאין וגם השתא לא חזי לשום אדם וכנ"ל: והנה בפסחים מ"ו בסוגיא דהואיל כתבו התוס' תימא לרשב"א אמאי אמרינן בפ' כ"ש דאין יוצאין במצה של מע"ש לר"מ דסבר מע"ש ממון גבוה ולא חשיב מצתכם הא הואיל ואי בעי מתשיל חשבינן לה כשלו. והקשה השעה"מ ע"ז דמאי קושיא דהא אי מתשיל הדרא לטבלא ואין יוצאין במצה של טבל וליכא למימר דבידו להפריש דהא אין מפרישין ביו"ט וע"ש מה שנדחק בזה והניח בצ"ע, ולענ"ד נראה לישב בעז"ה דדברי התוס' מכוונים שפיר דהנה אם אמנם דהיכי דהדרא לטבלא לא אמרינן הואיל ואי בעי מיתשיל אולם זהו רק היכי דהפסול שיש בתרומה ובטבל הוא משם אחד כמו דאין מערבין בתרומה לסומכוס מפני שאין ראוי לאכילה וכן בטבל אין מערבין מטעם זה ולפיכך שפיר קאמר דלא שייך גבי תרומה הואיל ואי מתשיל דהא גם אי מתשיל הדרא לטבלא וכיון דהא דאין מערבין בתרומה משום שאינו ראוי לאכילה א"כ מאי מהני שישאל ע"ז הא גם טבל אינו ראוי לאכילה אבל הכא דמע"ש שאין יוצאין בה לר"מ הוא משום דהוי ממון גבוה ולא חשיב מצתכם אבל טבל חשיב שפיר לכם לענין מצה כמש"כ התוס' פסחים ל"ח ד"ה אתיא ע"ש והא דאין יוצאין בטבל הוא משום מצוה הבאה בעבירה או משום קרא דלא יאכל חמץ יצא זה שאיסורו משום בל תאכל טבל ולפ"ז שפיר הקשו התוס' אמאי אינו יוצא במצה של מע"ש נימא הואיל ואי בעי מיתשיל ואי משום דהדרא לטבלא זה לא איכפת לן דהא הטעם בטבל הוא משום מצוה הב"ע והא מ"מ הוא אינו אוכל טבל רק מע"ש והשתא לא הוי עבירה כלל וכן לא שייך במע"ש יצא זה שאיסורו משום בל תאכל טבל דעדיין אינו טבל רק מע"ש, אולם כיון דאפשר למיתשל עלי' הוי שלו דהא טבל מקרי לכם ומה שיהי' בטבל פסול אחר מה שאינו במע"ש לא איכפת לן דהא מ"מ עדיין לא שאל עליו וזה ברור. ויש להוכיח זה מסוגיא דעירובין הנ"ל דאמר אי מיתשל הדר לטבלא ופריך ולפרוש ממק"א וכ' בתוס' דבטבל לא מהני מה שבידו להפריש משום דלא חזי כלל אבל תרומה חזי לכהנים ולכ' קשה נהי דתרומה עדיף מטבל משום דחזי לכהנים מ"מ הא אי אפשר להתיר לערב בתרומה רק מטעם דאי מתשיל עלה והדרא לטבלא ובטבל גופי' אין מערבין ולא מהני מה שבידו לפרוש ואם הדרא לטבלא הרי לא יהי' חזי כלל, וע"כ צ"ל נהי דאמרינן הואיל ואי בעי מיתשיל ואז הדרא לטבלא ולא יהי' ראוי כלל לשום אדם מ"מ לא אמרינן דגם השתא הוי כמו שאין ראוי כלל אלא דמ"מ עכשיו הוא תרומה וחזי לכהנים ומהני מגו דאי בעי מתשיל ולהפריש ממק"א ולפ"ז הכ"נ היכי דהאיסור שיש בטבל לא שייך במע"ש כגון במצה של מע"ש דאי מתשיל עלה יהי' לכם ואי משום דאז יהי' מצוה הב"ע מ"מ השתא עדיין מע"ש הוא וליכא עבירה כלל ולכן לא איכפת לנו כלל דהדרא לטבלא ולא משום שבידו להפריש אלא אפי' ביו"ט דאינו יכול להפריש ג"כ שייך לומר הואיל דהפסול של טבל הא ליכא במע"ש ושם אחר הוא, רק בתרומה לענין עירוב מוכרחין לומר משום דבידו להפריש ג"כ ולא סגי במה דמתשול עליו לחוד כיון דאין יוצאין בתרומה משום שאינו ראוי לאכילה דלא סגי במה שראוי לכהן וא"כ אי מיתשיל עלה עדיין אינו ראוי ולא יתוקן כלל לכך איצטרך הואיל דאי מיתשיל ומפריש וכיון דבידו להפריש מהני בתרומה אף דלא מהני בטבל וכנ"ל. אולם גבי אתרוג של תרומה טמאה שע"ז הביא השעה"מ בשם הרשב"א דל"א הואיל משום דהדרא לטבלא היינו משום דבין בטבל בין בתרומה הפסול הוא משם אחד משום דלית בהו היתר אכילה בשניהם וכמש"כ הרשב"א ולפיכך אמרינן כיון דטעמא דאין יוצאין בתרומה טמאה משום דלית בי' היתר אכילה איך נימא הואיל ואי בעי מיתשיל הא הדרא לטבלא וגם אז לא יהי' בו היתר אכילה ולכן שייך לומר בזה הא דהדרא לטבלא: ועפ"ז יש לישב קושית המהרש"א בסוגיא דסוכה שם דהנה התוס' בד"ה לפי הקשו דל"ל באתרוג של ערלה ושל תרומה טמאה משום שאין בו היתר אכילה או דין ממון תיפוק לי' דהא הן עומדין לשריפה וכתותי מיכתת שיעורי' דודאי לא הי' צריך אלא נחלקו בהנך טעמא לענין ערלה משום דנ"מ לענין מע"ש כדמסיק איכא בנייהו מע"ש, והקשה המהרש"א דא"כ מאי פריך הגמ' מהא דתנן של תרומה טמאה פסול אלא למ"ד לפי שאין בה דין ממון אמאי הרי מסיקה תחת תבשילו כו' דהא לבד הטעם דאין בו דין ממון פסול נמי משום דמיכתת שיעורי' להכי אף דאית בה דין ממון מ"מ פסול משום דמיכתת שיעורי' ע"ש, אבל לפמש"כ ניחא שפיר דלכאורה אמאי לא נימא הואיל ואי בעי מיתשל וע"כ צ"ל כמש"כ הרשב"א בתשו' כת"י משום דהדרא לטבלא וכ"ז שייך אי נימא דהטעם הוא משום שאין בו היתר אכילה וכדמסיק ולא הוי לכם להכי גם אי מתשיל עלה ג"כ לא יהי בה היתר אכילה דהדרא לטבלא אבל אי נימא דטעמא הוא משום דמיכתת שיעורי' תיקשי דנימא הואיל ואי בעי מתשיל ואי משום דהדרא לטבלא אבל הא שוב לא יהי' מיכתת שיעורי' דטבל מותר בהנאה ואף דטבל פסול מטעם אחר משום חלקו של כהן והוי ואתרוג השותפין ולא חשיב לכם מ"מ הא השתא בתרומה טמאה דחזי להסיקו תחת תבשילו ליכא פסול זה ושפיר הוי לכם וכנ"ל: והנה בשו"ע סי' תרמ"ט הביא דברי הרשב"א ז"ל להלכה דהמודר הנאה מלולב אינו יוצא בו ביום א' דלא הוי שלכם ועי' במג"א דאע"ג דאי בעי מתשיל עלה אסור, ולפמ"ש צ"ע דהא הרשב"א הוציא דין זה מהא דתנן דתרומה טמאה פסול ול"א הואיל (וכן ציין הגר"א בביאורו מקורו מזה) וכ"ז משום דהרשב"א שם קאי ע"כ בשי' הרמב"ן דיוצא בטבל ולכן ליכא למימר דהדרא לטבלא, אולם לשיטת רוב הפוסקים דאינו יוצא בטבל וכ"ה שי' הרמב"ם והר"ן ותוס' ורש"י ז"ל לפ"ז אין ראי' מהא דתרומה טמאה דהתם להכי ל"א הואיל ואי בעי מתשיל משום דהדרא לטבלא, אבל במודר הנאה אפשר דאמרינן הואיל ואי בעי מתשיל וכמו דאמרינן בפסחים מ"ו לענין בל יראה ועיין:

תוכן העניינים

פרי יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה