אור ברסלב

פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר

סימן ט

סימן ח

אשה שהדליקה נרות בעיו"ט שחל להיות בע"ש מבעוד יום וברכה כנהוג אך חשבה בלבבה שאינה מקבלת שבת בהדלקה ונשאלתי אם מותרת לטעום מידי קודם קידוש, וכן אם יש איסור לעשות מלאכה אח"כ:

תשובה בס"ד

הנה מקודם נראה לבאר במי שמקבלת שבת ע"י הדלקה מבעוד יום אי אסורה אח"כ לאכול ולשתות משום חובת קידוש. והנה המג"א בסי' רע"א כתב בשם הב"ח דאם קבל עליו שבת אפי' מבעו"י אסור לטעום ואם לא קבל עליו שבת אסור משתחשך, והב"ה כתב זאת לישב הסתירה על הטור שכ' בסי' רס"ט דהמקדש בבהכ"נ אסור לו לטעום מהכוס משום דאין קידוש אלא במקום סעודה ואלו בסי' רע"א כ' דמשתחשך אסור ותי' הב"ח דהתם מיירי שכבר קבל עליו שבת ע"י תפלת ערבית דאפי' מפלג המנחה אסור עד שיקדש אבל היכא שלא קבל עליו שבת דוקא משחשיכה אסור וכ"כ רש"ל, וכ"כ המג"א לענין הבדלה בסי' רצ"ט דמי שהתפלל מנחה מפלג המנחה ולמעלה אסור לטעום עד שיבדיל:

ובשו"ת בנין עולם בסי' ז' הקשה על הב"ח והמג"א מהא שכ' הרמב"ם והובא בשו"ע סעי' ה' שנים שהיו שותין ואמרו בואו ונקדש קידוש היום נאסר עליהם לשתות עד שיקדשו והשיג עליו הראב"ד דהא אף בלא אמירה אסור להם לשתות וכמש"כ בשו"ע ס"ד ותי' הכס"מ דהתם כשהחשיך כבר והכא מיירי בספק חשיכה וכיון שאמרו בואו ונקדש נאסר להם לשתות אפי' בספק חשיכה כשם שקובעת למעשר בספק חשיכה כדאמרי' בפ' ע"פ ועי' מג"א סק"י הרי דבספק חשיכה דהוי איסור דאורייתא וספק כרת ומ"מ מותר לשתות בלא קבל עליו שבת אם לא אמר בואו ונקדש א"כ אין סברא לומר דאם קבל עליו שבת מבעו"י קודם שקה"ח יה' עדיף מספק חשיכה בלא קבלת שבת דהא תוס' שבת אינו דאורייתא אלא בזמן מועט קודם שקה"ח ולדעת רוב הפוסקים אינו אלא מדרבנן ואין סברא לומר דאם קבל שבת בפירוש אף זמן רב קודם שקה"ח יהי' דאורייתא, ולענ"ד אינו כן דמש"כ דדעת רוב הפוס' הוא דתוס' שבת הוא רק מדרבנן הוא תמוה דאדרבה דעת רוב הפוס' הוא דתוס' שבת הוא דאורייתא התוס' והרא"ש בפ' תפה"ש וכ"כ התוס' בכתובות מ"ז וכ"ה דעת הרמב"ן בתוה"א והריטב"א בחי' לתענית והר"י מקורביל מובא ברא"ש פ' תפה"ש ובה"ג בהל' יוהכ"פ והרי"ף כמש"כ הב"י סי' רס"א והר"ן פ' ב"מ וכ"ה דעת סמ"ג וסמ"ק ורי"ו וס' יראים והראב"ן והרר"י בפ' תפה"ש זולת לדעת הרמב"ם ליכא תוס' כלל אפי' מדרבנן ולדעת ר"ת תוס' שבת לפניהם דרבנן ובודאי קיי"ל כוותייהו דרוב הפוס' דתוס' שבת דאורייתא, ובעיקר הדבר מש"כ דאין סברא דקבלת שבת יה' חמור מספק חשיכה צ"ע עליו הא זהו מחלוקת הראשונים כמו שהביא הטור בסי' שצ"ג ודעת רבינו שמרי' דלאחר קבלת שבת חמור מספק חשיכה וכן פסק בשו"ע סי' רס"א דלאחר שקבל עליו שבת אסור לערב ולהטמין אע"ג דבספק חשיכה מערבין וטומנין וא"כ לשיטה זו אין תימה שגם לענין קידוש הדין כן דקבלה חמור מספק חשיכה:

אמנם בעיקר שיטת הר' שמרי' כתב החכ"צ בתשו' סי' י"א וז"ל ובעיני הדבר תמוה מאד שיהא חמור תוס' שבת שהוא מקבלו ברצונו ואינו אלא עשה בעלמא מביה"ש שהוא ספק איסור סקילה והעושה מלאכה בשני ביה"ש חייב חטאת למ"ד עכ"ל ע"ש, אבל באמת תמי' זו איני מכיר דודאי לענין איסור דרבנן חמור קבלה מבספק חשיכה דנהי היכא דמקבל עליו תוס' שבת אינו אלא עשה מ"מ בודאי הוא דכל איסורא דרבנן אף בתוס' גזרו כיון דהוי עשה אבל בביה"ש לענין איסור דרבנן אף דלעשות מלאכה דאו' הוי ספק דאורייתא מ"מ לענין דרבנן הוי ספק דרבנן ולקולא וכן אמרינן בשבת ל"ד ביה"ש ספיקא הוא וספק דרבנן לקולא משא"כ במקבל שבת דחל עליו שבת בעשה ואסור מה"ת משום ודאי בודאי חמיר טובא ואסור לערב ולהטמין דהוי ודאי שבת [אלא דלענין הטמנה יש לעיין דטעמא דמותר בביה"ש הוא מפני סתם קדירות רותחות הן בביה"ש א"כ אפי' ע"י קבלה אין לגזור], וכ"ז י"ל אף לפי מ"ש מקצת הפוס' דאם קבל עליו שבת לא הוי אלא דרבנן מ"מ כיון דהוי ודאי דרבנן חמיר טפי ונתנו עליו כל איסורי שבת שהם מדרבנן יותר מביה"ש דאינו אלא ספק והרי ביה"ש ביו"ט ראשון הוי ספק דאוריי' ומ"מ לענין שבות לא גזרו במקום מצוה וביו"ט שני דעיקרו אלא מדרבנן ומ"מ כל תורת יו"ט ראשון עליו דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון והכ"נ כיון דמדרבנן נאסר במלאכה שנתנו עליו תורת שבת ע"י קבלתו כל דין שבת עליו דהוי ודאי דרבנן וחמיר טובא מבה"ש דלא הוי רק ספק וכ"ש אי אמרי' דקבלה הוי עשה א"כ בודאי דאין לתמוה דודאי עשה חמור לענין איסור דרבנן מספק ביה"ש כנ"ל:

אלא דלכ' אפי' אי נימא כדעת ר' יואל דלא חמיר קבלה מספק חשיכה וכל מלאכה המותרת בביה"ש מותר נמי בקבלה היינו דוקא לענין מלאכה אבל לענין קידוש אף דבספק חשיכה מותר לאכול מ"מ בקבלה גרע טפי ואסור לאכול קודם קידוש דהא משמע ברא"ש פ' ערבי פסחים דבאמת תלי זה בזה ולמאן דס"ל דמותר לאכול בספק חשיכה היינו משום דבאמת אין לקדש בספק חשיכה (ועיין בר"ן) ועי' בש"ג שם דאין ראוי לקדש עד צה"כ והוא כשיטה הנ"ל וכיון דזמן קידוש הוא בלילה לפיכך מותר לאכול בספק חשיכה אבל בקבל עליו שבת דיכול לקדש על הכוס וכדאמרינן רב צלי של שבת בע"ש ואומר קידוש על הכוס אמרינן כיון שקבל עליו שבת ויכול לקדש אסור לאכול קודם קידוש ואינו ענין לס"ח, ולפ"ז כל הסוגיא בפסחים ה"ד בלא קבל עליו שבת ולכך לכל חד כדאית לי' להרי"ף אף בספק חשיכה אסיר לאכול ולהרז"ה דוקא בודאי חשיכה ע"ש אבל בקבל עליו שבת אפי' מפלג המנחה אסור לאכול וכדעת הב"ח ורש"ל ומג"א והדלקת הנר הוי קבלת שבת כמו תפלה. ועוד דבאמת גם בספק חשיכה גופי' שכ' הכס"מ דהרמב"ם קאי על ס"ח ואם לא אמר בואו ונקדש מותרין לאכול קודם קידוש כבר הקשה ע"ז המג"א בסי' רע"א דסותר עצמו למ"ש בסי' רצ"ט דאוסר בספק חשיכה אף בלא אמירה כלל, וגם דעת הרמב"ם ז"ל צ"ע לפי מה שפי' הכס"מ דבריו דהא רב סתמא קאמר כשם ששבת קובעת למעשר כך קובעת לקידוש ולא הזכיר כלל שאמרו בואו ונקדש, ועוד דהו"ל להרמב"ם לומר דשנים שהיו שותין מיירי בביה"ש ועוד מאי ענין אמירת בואו ונקדש בספק חשיכה לקביעת מעשר כיון דבלא אמירה מותר בספק חשיכה ומאי תלי' זה בזה וע"כ נראה עיקר כמו שכ' המג"א שם דשנים שהיו שותין ואמרו בואו ונקדש נאסר להם לשתות מיירי מבעו"י וגם הרמב"ם מיירי מבעו"י ולכך כיון שאמרו בואו ונקדש אסור להם לשתות אבל משקידש היום היינו ביה"ש אז פורס מפה ומקדש ואפי' בלא אמירה אסור לו לאכול קודם שיקדש בספק חשיכה ולפ"ז דגם בספק חשיכה אסור וא"כ בלא"ה אפי' לר' יואל דלא חמיר קבלה מספק חשיכה מ"מ כל שאסור בספק חשיכה גם בקבלה אסור וא"כ אסור לטעום קודם קידוש אחרי קבלת שבת:

אולם לפענ"ד נראה לדון ולהתיר היכא שקבל עליו שבת ע"י הדלקת הנרות שמותר לאכול ולשתות עד ביה"ש, דהנה בברכות כ"ז אמרינן מדרב צלי של שבת בע"ש ש"מ דהלכה כר"י דתפלת מנחה עד פלג המנחה אדרבה מדר"ה ורבנן לא הוי מצלי עד אורתא כו' השתא דלא איתמר הלכתא כו' דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד, ושם ע"ב אמרי' רב צלי של שבת בע"ש אומר קדושה על הכוס או אינו אומר ת"ש דאמר שמואל מתפלל ואומר קידוש על הכוס ר"י מצלי של מוצ"ש בשבת אומר הבדלה על הכוס או אינו אומר ת"ש דאמר ר"י אמר שמואל מתפלל כו' ואומר הבדלה על הכוס ע"ש, והנה התוס' והרא"ש כתבו דכל הני שהתפללו של שבת בע"ש ושל מוצ"ש בשבת ס"ל כר"י דמפלג המנחה מתחיל זמן תפלת ערבית וכ"כ ר"ח מובא באו"ז ריש הל' ק"ש וז"ל וראינו לרבוותא הגאונים שפי' הא דמצלי רב של שבת בע"ש והא דאמר שמואל מתפלל אדם של שבת בע"ש ואומר קידוש על הכוס פי' באותה שעה שמתפלל באותה שעה מקדש על הכוס והא דאר"י א"ש מתפלל מוצ"ש בשבת ואומר הבדלה כו' כולם היו מתפללין בכל יום תפלת ערבית בעוד היום כר' יהודה כו' ע"ש, והנה לרבנן אף דס"ל דזמן תפלת ערבית הוא בלילה דוקא מ"מ לענין קבלת שבת יכול לקבל עליו שבת מתחלת שקיעה ואילך וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בתוה"א והר"ן בפ' ב"מ וכ"כ בשו"ע סי' רס"א דלאחר תחלת שקיעה יכול לקבל עליו תוס' שבת ולשי' הפוס' מדאורייתא חל עליו שבת ע"י קבלתו ויש לחקור לרבנן אם יכול לקדש על הכוס מבעו"י אי נימא דקידוש תלי' בתפלה ודוקא לר"י שמתפלל ערבית מבעו"י לכך יכול לקדש מבעו"י אבל לרבנן אף שיכול לקבל עליו שבת מבעו"י מ"מ אין יכול לקדש על הכוס מבעו"י או דלמא דקידוש אינו תלוי בתפלה רק בקבלה וכיון שיכול לקבל שבת מבעו"י יכול ג"כ לקדש, והנה כל מעיין הישר הולך יראה להדי' דכל הני אמוראי שהתפללו וקידשו על הכוס מבעו"י כמו שתפלתם הי' רק אליבא דר"י כן מה שקידשו מבעו"י ה"ד לר"י דקידוש אינו תלוי בקבלת שבת רק בתפלת ערבית, וראי' ברורה דהא לר"י יכול להתפלל של מוצ"ש בשבת ואומר הבדלה על הכוס והכא בודאי כל קדושת שבת עליו דהא יום גמור הוא ומ"מ מצי להבדיל על הכוס לר"י ומשום דלר"י מאז הוא זמן תפלת ערבית וכיון דמפלג המנחה חשיב לילה לענין תפלה הכ"נ חשיב לילה לענין הבדלה וכ"כ הפוס' לענין מגילה ולדעת ר"ת גם ק"ש יכול לקרות מפלג המנחה וכן בעיקר קבלת שבת אינו יכול לקבל שבת קודם פלג המנחה וכמבואר בשו"ע, אלמא דעיקרא דמילתא תלי' בתפלת ערבית ולפ"ז לרבנן דס"ל תפלת הערב הוא בצה"כ אינו יכול לקדש על הכוס אף שכבר קבל עליו שבת דהא חזינן דאינו תלוי בקבלה רק בתפלה מדיכול להבדיל בשבת מבעו"י אף שלא שייך קבלה:

וכ"כ הטור בסי' רצ"ג בשם הרי"ץ גיאות וז"ל כיון שנהגו כל ישראל כרבנן שאין מתפללין ערבית אלא משחשיכה אין להתפלל של שבת בע"ש ולא של מוצ"ש בשבת ואין לקדש ולהבדיל אלא בכניסת היום וביציאתו בין יין מצוי או אינו מצוי דקידוש אפשר בפת והבדלה אפשר למחר, הרי מבואר מדבריו דלרבנן אין לקדש מבעו"י ואף בודאי גם לרבנן יכול לקבל עליו שבת מבעו"י מ"מ לקדש אסור כמו שאין מתפללין, ולכאורה יש להביא ראי' לזה גם מהא דאמר בגמ' רב מצלי של שבת בע"ש אומר קידוש על הכוס או אינו אומר משמע דדוקא לרב קא מבעי לי' שמתפלל של שבת בע"ש אי יכול ג"כ לומר קידוש אבל לרבנן דאין מתפללין בע"ש פשיטא דאין אומר קידוש מבעו"י דאל"ה למה לו להקדים הא דרב מצלי של שבת בע"ש גם לרבנן תיבעי לי' (ועיין בפר"י ח"א סי' ט'), עכ"פ לפי מ"ש הרי"ץ גיאות ז"ל לרבנן אין לקדש בע"ש עד הלילה אף שע"י קידוש מקבל עליו שבת כמו תפלה ולפ"ז נראה פשוט דלרבנן אף שמקבל עליו שבת מבעו"י מותר לו לאכול ולשתות עד הלילה כיון שאינו יכול לקדש הרי לא חל עליו חובת קידוש, וכ"נ בהדיא ממה שפי' הר"ן דברי הרי"ף בע"פ דר"ח ותלמידי דרב היו סבורים שאין לקדש בספק חשיכה לכך לא רצו להפסיק עד הלילה ע"ש. והנה בב"י סי' רס"ז כ' על דברי הרי"ץ גיאות כיון שהרמב"ם והרא"ש מסכימים לדעה אחת הכי נקטינן דלא כרי"ץ גיאות וכ"כ בשו"ע שם מקדימין להתפלל ערבית יותר מבימות החול וכבר הקשה המג"א ע"ז דהוא נגד הגמ' דמדאמרי' מדרב צלי של שבת בע"ש ש"מ כר"י ס"ל מוכח דלרבנן אף בע"ש אסור וכ"כ הרא"ש שם דכולם כר"י ס"ל וע"ש במג"א שכ' דבאמת אף בחול יש פוסקים שסוברים דמותר לעשות פעם כר"י ופעם כרבנן והיינו משום דפסקינן דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד ואף דלא קיי"ל הכי וכמש"כ הראשונים מ"מ בשבת יש לסמוך על ר"י אף שבחול עושה כרבנן וע"ש שהביא דעת הבה"ג די"ל דרב שהי' מתפלל של שבת בע"ש ס"ל כרבנן אלא דמ"מ בשבת הי' עושה כר"י ע"ש וכן צ"ל ע"כ בכונת השו"ע דסמכינן בשבת אר"י משום מצוה להוסיף מחול על הקודש:

ולפ"ז יוצא לנו דודאי מי שהתפלל ערבית בע"ש מבעו"י א"כ הרי עשה כר"י וממילא לר"י הגיע זמן קידוש ואסור לטעום קודם קידוש וזהו שכ' הטור דלאחר שמתפללין ערבית מבעו"י אסור לו לטעום וכנ"ל, אבל במי שמקבל שבת ע"י הדלקה או במזמור שיר ליום השבת ואינו מתפלל עד הלילה בודאי יש לסמוך ארבנן דתפלה וקידוש הוא דוקא בלילה וכיון שאין לו לקדש מבעוד יום ממילא מותר לאכול ולשתות עד הלילה וכמ"ש דלרבנן שאין לקדש עד הלילה ממילא לא נאסר לטעום אף שקבל עליו שבת, וכן מי שהדליקה נרות אחר פלג המנחה תיכף הרי עשתה ג"כ כר"י דלרבנן אין להדליק נרות אחר פלג המנחה משום לא יקדים וכן מבואר בתוס' ברכות כ"ז וברא"ש דרב דצלי של שבת בע"ש וקבל עליו שבת מבעו"י ולא הוי הקדמה משום דס"ל כר"י, אבל לרבנן יכול לקבל שבת רק מתחלת שקיעה וכמש"כ הרמב"ן והר"ן וכ"ה דעת ר"ת דמתחלת שקיעה עד סוף שקיעה רצה לעשותו כולו תוספות עושה אבל קודם תחלת שקיעה אינו יכול לקבל עליו שבת וכמו דלר"י קודם פלג המנחה קבלתו לא מהני כן לרבנן אף אחר פלג המנחה דאין חילוק בפלג המנחה אליבא דרבנן וכיון דעשתה כר"י אסורה לאכול קודם קידוש, אבל במי שהדליקה אחר תחלת שקיעה מותרת לאכול ולשתות וסמכינן ארבנן דאין לקדש עד הלילה ולא הגיע עדיין זמן קידוש:

אולם הבה"ג אחרי שהביא דברי הגמ' דעביד כמר עביד כ' וז"ל ת"ש רב איקלע לבי גניבא וצלי של שבת בע"ש וצלי ר' ירמי' אחורי' תפלה של חול ולא פסקי' לר' ירמי' ש"מ דלאו עד פלג המנחה בלחוד מצלינן מנחה ומכאן ואילך ערבית קאמר רב דהא לא פסקי' לר' ירמי' דצלי מנחה ורב הכי סבר אי בעי לצלוי' של שבת מצלי כלומר מוסיפין מחול על הקודש עכ"ל הרי דס"ל לבה"ג דאף לרבנן יכול להתפלל של שבת בע"ש משום הוספה מחול על הקודש, והנה באמת סוגית הגמ' קשיא לדידי' דהא בהדיא אמרי' מדרב צלי של שבת בע"ש ש"מ כר"י ס"ל הרי דלרבנן אסור להתפלל של שבת בע"ש ומה שפי' המג"א דברי הגמ' לדידי' דמעיקרא בעי למפשט מרב דהלכה כר"י אבל למסקנא דאי בעי עביד כמר כו' רשאי להקדים בע"ש אף שבחול עושה כרבנן ע"ש הוא דחוק, גם מ"ש המג"א לתת טעם דאפי' לרבנן יש להקדים בע"ש משום דערבית נתקן נגד אברים ופדרים שמתעכלים בלילה ובשבת אסור ליתנן דלא עולת חול בשבת גם זה צ"ע דא"כ מאי ס"ד דהגמ' דרב ס"ל כר"י דלמא משו"ה הוא וכמ"ש המג"א:

ולישב שי' הבה"ג נ"ל דודאי ס"ל לבה"ג דאף לרבנן גופי' יכול להקדים בע"ש משום דמוסיפין מחול על הקודש ולא משום דבע"ש סמכינן אדר"י, ובאמת כדברי בה"ג מבואר בירושלמי פ"ד דברכות ובתענית רבי מפקיד לאבדן אכריז קומי צבורא מאן דמצלי ליצלי דרמשא עד יומא כו' א"כ חנינא משכני ר"י ב"ר יוסי לפונדק אחד אמר לי כאן התפלל אבא של שבת בע"ש א"ר אמי ר' יוחנן פליג ולא הוה צריך מפלגא על הדא שכן מוסיפין מחול על הקודש כו' ע"ש, והנה מה דאמר ר' אמי ר' יוחנן פליג נראה משום דר"י ס"ל כרבנן דתפלת המנחה עד הערב ולכך אין להתפלל של שבת בע"ש וכ"נ להוכיח דר"י כרבנן ס"ל דהנה בתלמודא דידן ברכות כ"ט אמר רחב"א אמר ר' יוחנן מצוה להתפלל עם דמדומי חמה כו' מאי קרא יראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים לייטי עלה במערבא אמאן דמצלי עם דמדומי חמה מ"ט דלמא מטרפא לי' שעתא, והנה האי עם דמדומי חמה ע"כ צ"ל בסוף שקה"ח דאי סמוך לתחלת שקיעה שהוא ג' מילין ורביע קודם הלילה א"כ אמאי חיישי במערבא דלמא מטרפא לי' שעתא הא איכא שהות טובא עד הלילה כל זמן תחלת שקיעה שהוא קרוב לשעה שהוא עדיין זמן מנחה, ובאמת כבר הביא מזה הגר"א בביאורו בסי' רס"א ראי' לשיטתו דביה"ש הוא מתחלת שקיעה ואין להתפלל מנחה אז ולכן עם דמדומי חמה שהוא עם שקה"ח חיישינן דלמא מטרפא לי' שעתא, אולם לדעת כל הפוס' דבה"ש הוא בסוף שקיעה ומתחלת שקיעה עדיין יום גמור הוא כשיעור ג' מילין ורביע ע"כ צ"ל כנ"ל דעם דמדומי חמה הוא סמוך לסוף שקה"ח ונלמד מקרא יראוך עם שמש כו' ולפני ירח דו"ד היינו תפלת שחרית עם התחלת הנץ ומנחה עם סוף שקיעה שהוא לפני ירח, ולפ"ז כיון דאמר ר"י מצוה להתפלל עם דמדומי חמה בע"כ דס"ל כרבנן דתפלת מנחה עד הערב דלר"י דזמנה רק עד פלג המנחה ולא יותר איך אפשר להתפלל עם דמדומי חמה שהרי פלג המנחה הוא שעה ורביע קודם הלילה ועדיין היום גדול ומכש"כ לשי' הגר"א דמתחלת שקיעה הוא ביה"ש א"כ פלג המנחה הוא שעה ורבע קודם תחלת שקיעה בודאי אי אפ"ל דר' יוחנן ס"ל כר' יהודא דהא שעה ורבע קודם שקיעה עדיין השמש בחצי השמים ואין זה עם דמדומי חמה ובע"כ דר' יוחנן כרבנן ס"ל דזמן מנחה הוא עד הלילה, ולהכי אמר ר' אמי ר' יוחנן פליג כיון דס"ל כרבנן אין להתפלל של שבת בע"ש וע"ז אמר דלא הוה צריך מפלגא על הדא שכן מוסיפין מחול על הקודש והיינו אף דס"ל לר"י כרבנן מ"מ יכול להתפלל של שבת בע"ש משום דמוסיפין מחול על הקודש הרי מבואר דברי בה"ג בירושלמי דמשום הוספה מחול על הקודש אפשר להתפלל של שבת בע"ש גם לרבנן:

אולם להבין טעם הדבר כיון דלרבנן זמן מנחה עד הערב וזמן תפלת ערבית הוא בלילה ממש א"כ איך מתפלל של שבת בע"ש משום הוספה מחול על הקודש, נראה לומר דלפי המתבאר בסוגיא דברכות שם דאמר מדרב צלי של שבת בע"ש ש"מ כר"י ס"ל ופירש"י דזמן מנחה עד פלג המנחה הוא ואח"כ מתחיל תפלת ערבית הרי דזמן תפלת ערבית הוא משנשלם זמן מנחה וכן פי' הגר"א בשנו"א על משנה דתפלת הערב אין לה קבע היינו דזמנה הוא בין תפלת מנחה לשחרית ומתי שנשלם מנחה מתחיל ערבית ולכן לר"י דתפלת מנחה הוא עד פלג המנחה להכי מתחיל אח"כ זמן תפלת ערבית, והנה המרדכי בפ' ב"מ והגה"מ פ"ה כתבו דמי ששהה בע"ש להתפלל מנחה וענה ברכו עם הקהל הואיל וכבר עשהו קודש לא יעשנו חול להתפלל מנחה אלא מתפלל ערבית שתים, וכן הוא בשו"ע סי' רס"ג ע"ש ומבואר דמשקבל שבת אינו יכול עוד להתפלל מנחה של חול, ולפ"ז נראה פשוט דמי שמקבל עליו שבת מבעו"י יכול להתפלל אח"כ תפלת מעריב של שבת אפי' לרבנן ואף דבחול תפלת ערבית הוא בלילה היינו משום דתפלת מנחה עד הערב אבל מי שמקבל שבת שא"א לו עוד להתפלל מנחה ומשום שכבר עשהו קודש שוב יוכל להתפלל ערבית תיכף משום דזמן תפלת ערבית הוא בשעה שנשלם תפלת מנחה וכמ"ש הגר"א, והא שאינו רשאי להתפלל מנחה אחר שקבל עליו שבת היינו ע"כ אליבא דרבנן ואדרבה לר"י לא שייך דין זה כלל דהא לר"י לעולם אין זמן מנחה אחר פלג המנחה וקודם זה אי אפשר כלל לקבל שבת ובע"כ לרבנן הוא, והנה דעת בה"ג הוא דהדלקת הנר הוי קבלת שבת וכל מי שמתפלל של שבת בע"ש בע"כ מדליק מתחלה את הנר וכמ"ש התוס' וכיון דקבל שבת בהדלקה ואזיל לי' זמן מנחה לפיכך יוכל להתפלל ערבית אולם אפי' לא קבל שבת תחלה בהדלקה כיון שבתפלה גופי' הרי מקבל עליו שבת בע"כ ממילא אדחי לי' זמן מנחה ושפיר מתפלל ערבית מבעו"י והיינו מ"ש הירושלמי וכן בה"ג שכן מוסיפין מחול על הקודש משום דבקבלת שבת אדחי לי' זמן מנחה יכול שפיר להתפלל ערבית אף לרבנן:

ועפ"ז נבוא ג"כ לישב קושית המג"א מהא דהוכיח הגמ' מדצלי רב של שבת בע"ש ש"מ כר"י ס"ל דהנה בההיא עובדא דרב איקלע לגניבא א"ל ר' ירמי' ב"א לרב מי בדלת וא"ל אין בדילנא הרי דס"ד דהגמ' דרב לא בדיל כלל מן המלאכה אחר שהתפלל ערבית של שבת, ואפשר לומר דהא דאמר לו ר"י מי בדלת היינו שנסתפק אם איכא כלל קבלת שבת מבעו"י לאסור במלאכה או דשאלו דאולי יש איסור דלא יקדים אפי' במקבל עליו שבת ולהכי איכא קפידא בהכרח שלא לקבל שבת אבל עכ"פ כיון דס"ד דרב לא בדיל כלל ממלאכה וא"כ ל"ל דס"ל כרבנן ומשום דמוסיפין מחול על הקודש התפלל של שבת בע"ש דהא כיון דלא בדיל לא קבל שבת כלל ולא הוסיף מחול על הקודש ובע"כ דס"ל כר"י דמפלג המנחה אזל לי' זמן מנחה ומתחיל זמן תפלת ערבית, ולכן מייתי אח"כ ת"ש דרב איקלע לבי גניבא וצלי של שבת בע"ש דמבואר התם דאמר רב אין בדילנא א"כ אפ"ל שפיר אף דע"כ ס"ל כרבנן מדלא פסקי' לר' ירמי' שהתפלל מנחה מ"מ התפלל של שבת בע"ש כיון דבדיל ממלאכה אף דס"ל כרבנן מ"מ יכול להתפלל של ערבית משום דמוסיפין מחול על הקודש וכנ"ל, ואין להקשות לפ"ז א"כ מאי פריך מרבי ואביי דלא בדלו נימא דס"ל כר"י ובלא"ה יכול להתפלל ערבית אך זה אינו דמשמע לי' דהא דקאמר רב אין בדילנא היינו דמכיון שהתפלל מחויב לבדול מצד עצמו מחמת שבתפלה הוא מקבל שבת כיון שהזכיר קדושת היום בתפלה וכמו שיבואר להלן אלא דממילא מותר להתפלל אף לרבנן כנ"ל אבל כיון דמחויב לבדול מפני שהתפלל א"כ אפי' לר"י דמותר בלא"ה להתפלל מ"מ הרי תפלה בע"כ קבלה היא:

עכ"פ לשיטת בה"ג גם רב ס"ל כרבנן אלא דאפי' לרבנן יכול להתפלל ש"ש בע"ש משום מוסיפין מחול על הקודש ולפ"ז להבה"ג אפשר דגם שאר התנאים שהתפללו בע"ש טעמא הוא משום מוסיפין מחול על הקודש ולפ"ז ממילא אף לרבנן יכול לקדש מבעו"י כמו שיכול להתפלל מבעו"י וא"כ אסור לטעום אחר קבלת שבת לד"ה, אולם באמת דעת התוס' והרא"ש דהני שהתפללו של שבת בע"ש כר"י ס"ל וכן הוא דעת ר"ח בשם הגאונים המובא לעיל דהני שהתפללו ש"ש בע"ש היו מתפללין תמיד ערבית לאחר פלג המנחה כר"י אבל לרבנן אף בע"ש אין להתפלל ולקדש עד הלילה וממילא מותר גם לאכול ולשתות עד הלילה כיון שלא הגיע עדיין זמן קידוש וכנ"ל, ולפ"ז נלע"ד דבשעת הדחק מי שקבלה עלי' שבת בהדלקת הנרות מבעו"י יש להתיר לטעום אח"כ לצורך גדול וכשי' התוס' והרא"ש, אבל מי שמקבל שבת ע"י תפלה מבעו"י א"כ הרי עשה כר"י שוב אסור לו לאכול ולשתות עד שיקדש וכנ"ל:

אולם בנידון דידן שהתנתה שאינה מקבלת שבת בהדלקה בודאי לכאורה אין ספק דאף במלאכה מותרת וכמו שנתבאר בשו"ע סי' רס"ג דלבה"ג כיון שהדליק נר של שבת חל עליו שבת ונאסר במלאכה וי"א שאם מתנה שאינה מקבלת שבת עד שיאמר החזן ברכו מועיל לה וי"א שאינו מועיל לה והרמ"א כ' בהג"ה דהמנהג שאותה אשה המדלקת מקבלת שבת בהדלקה אם לא שהתנה תחלה ואפי' תנאי בלב סגי, הרי דמועיל תנאי ומשמע דאף במלאכה מותרת, אולם נלענ"ד דלפי המנהג שנוהגות נשי דידן לברך זמן על הדלקת הנר של יו"ט שוב אין מועיל לה שום תנאי, והנה בגוף הדבר אי מועיל תנאי גבי הדלקה מבואר בב"י מחלוקת הפוס' בזה וכמו שכ' ג"כ בשו"ע וז"ל הב"י ובהגהות כתב ומיהו הר"ם הנהיג להתנות קודם שידליק שאינו מקבל שבת עד שיסיר מידו הנר שהדליק או עד תפלה דאל"כ הי' מטלטלו באיסור אחר שהדליק נר של שבת וכ"כ המרדכי בפ' ב"מ ומשמע מלשונו דכשהי' כן בדעתו סגי אע"פ שלא התנה בפה ונראה מדבריו דאפי' לדעת בה"ג שרי בהכי והכלבו כ' שהר"ף חולק על הר"ם ואומר כו' דכיון שמברכת על הדלקה אין לך קבלה גדולה מזו ואין מועיל לה שום תנאי ושם בסמוך כ' וז"ל ומ"ש רבינו שהמתפלל ערבית חל עליו שבת נ"ל דאעפ"י שלא התפלל הקהל וקדש היחיד והתפלל של שבת מבעו"י חל עליו שבת ונאסר בעשית מלאכה מיהו אם אינו רוצה לקבל עליו שבת עדיין נראה לכ' דהיינו פלוגתא דהר"ם ור"ף גבי הדלקת הנר ויותר נראה לומר דכיון שהזכיר קדושת היום בתפלה א"א לעשותו חול לד"ה עכ"ל הב"י וכ"כ בשו"ע סי' הנ"ל סעי' י"א דבתפלה אינו מועיל שום תנאי וחל עליו שבת בע"כ. והנה בעירובין דף מ' אמרינן גבי זמן בר"ה ויוה"כ דאיקלע לי' כוס התינח ר"ה יוה"כ היכי עביד אי מברך עלי' ושתי' לי' כיון דאמר זמן קבלי' עלי' ואסר לי' דהאמר לי' ר' ירמי' ב"א לרב מי בדלת וא"ל אין בדילנא הרי דלמד הגמ' זמן מתפלה דכמו שנאסר ע"י תפלה ה"ה ע"י זמן ולפ"ז נראה דכמו דאין מועיל תנאי בתפלה כמ"ש השו"ע ה"ה בברכת זמן אין מועיל שום תנאי ולפ"ז מכיון שברכה זמן על הדלקת הנר חל עלי' שבת בע"כ ואפי' הי' בלבבה שלא לקבל שבת עדיין ואסורה במלאכה ואם הדליקה נרות מפלג המנחה אפי' לא קבלה עלי' שבת ויו"ט אסורה לאכול ולשתות משום חובת קידוש כנ"ל: והנה אף שהב"י כ' הדין דבתפלה אין מועיל תנאי רק מסברא ולפע"ד מוכרח הוא כמו שאבאר, והנה באמת גם בהדלקה גופי' שכ' השו"ע דמועיל תנאי וכן סתם הרמ"א להלכה צ"ע, דמה שכ' הב"י דמשמע מדברי המרדכי דמועיל תנאי אפי' לדעת בה"ג וכן נרשם על הרמ"א מקורו ממרדכי ודעת הב"י דדברי הר"ם והמרדכי אחד הוא צ"ע לפענ"ד ואם אמנם דהר"ם ס"ל בהדיא שיכולה להתנות שאינה מקבלת שבת בהדלקה עד שעת תפלה וכמו שמבואר בהג"מ בפ"ה מהל' שבת משמו, אולם במרדכי פ' ב"מ כ' וז"ל ושוהה כדי לצלות דג קטן ושובת יש רוצים לומר דמדקתני אחר הדלקת הנר כדי לצלות דג קטן 1יש להוכיח שאם צריך לעשות מלאכה אחר הדלקת הנר דמותר דאין זה קבלת שבת אמנם בה"ג משמע דבהדלקה הוי קבלת שבת דקאמר האי מאן דאית לי' לאדלוקי נר דחנוכה ודשבתא מברך דחנוכה ברישא והדר דשבתא דאי דשבתא ברישא איתסר לי' לאדלוקי ומה שהי' שותה היינו מפני אותם שלא הדליקו והמדליק יברך עובר לעשיתן ויהי' בדעתו שלא לקבל שבת עד לאחר הדלקת נר שבת עכ"ל המרדכי ומדבריו אלו נראה רק דיכול שיהי' בדעתו שלא לקבל שבת עד לאחר הדלקה והיינו דבאמת כבר כתבו הראשונים בדעת הבה"ג דס"ל דהדלקת הנר הוי קבלת שבת הוא משום דבגמ' משמע דחכמים תקנו שהדלקת הנר יהי' מלאכה אחרונה שלפני שבת עי' בר"ן פ' ב"מ ובאו"ז הרי דקבלת שבת הוי בהדלקה מפני שהיא מלאכה אחרונה, ומ"מ כ' המרדכי שיהי' בדעתו שלא לקבל שבת עד אחר הדלקה משום דמברך עובר לעשיתן הרי מקבל שבת ואיך מדליק להכי בעינן שיהי' בדעתו שלא יקבל רק אחר הדלקה ומ"מ דוקא עד אחר הדלקה מועיל תנאי משום דכל עיקרה דקבלה ע"י הדלקה מפני שהיא מלאכה אחרונה, אבל להתנות שאינו מקבל שבת כלל בהדלקה שפיר אפ"ל דלא מהני כלל וראי' לזה דהא המרדכי כ' לישב דהא דשוהה כדי לצלות דג קטן הוא מפני אלו שעוד לא הדליקו ולכ' בלא"ה ל"ק דהא בודאי היכא שנהגו לתקוע אז קבלו שבת בתקיעה אחרונה א"כ לא נתכונו כלל לקבל שבת בהדלקה ובה"ג בסתמא מיירי היכי שאין תוקעין ובאמת מדברי הר"ם המובאים בכלבו משמע דמזה הוכיח דמהני תנאי ומדלא כ' המרדכי ג"כ לישב כן נראה דס"ל דאין מועיל שום תנאי ורק כ' שיכול להתנות שאינו מקבל שבת עד גמר הדלקה אבל שלא לקבל שבת כלל בהדלקה אין רשאי. ובאמת גם מבה"ג גופי' משמע דלא ס"ל כהר"ם דאל"ה הרי יכול להדליק של שבת ברישא ויהי' בדעתו שלא לקבל שבת והרי הר"ם הנהיג כן אף לכתחלה בכל שבת והרי לכתחלה צריך שיהי' נר שבת קודמת לחנוכה משום תדיר ומדסתם הבה"ג וכ' דאי אדליק דשבתא ברישא איתסר לי' לאדלוקי דחנוכה דקבל לשבת עלי' מוכח להדיא דאין מועיל שום תנאי וכדעת הר"ף, וכ"מ בהג"מ מ"ש וכן מבואר בהדיא באו"ז שכ' וז"ל ומי שהי' מדליק נרות שבת ומתנה ע"מ שלא יאסור עדיין בכל מלאכות נראה בעיני דבטלה דעתו דהרואה אומר לאחר שקבל עליו שבת עושה מלאכה, עכ"פ הר"ם דעביד לגרמי הוא דעביד משום דס"ל הכי אבל מהמרדכי אין ראי' כלל דמהני תנאי בהדלקה וכנ"ל: וכ"ז הוא אפי' בהדלקה אבל בתפלה פשיטא דלא מהני שום תנאי לכו"ע, וראי' ברורה מסוגיא דעירובין שם דקאמר התינח ר"ה יוה"כ היכי עביד אי מברך עלי' ושתי לי' כיון דאמר זמן קבלי' עלי' ואסר לי' דהאמר ר' ירמי' לרב מי בדלת וא"ל אין בדילנא ואי נימא דמהני תנאי א"כ הא דאמר רב אין בדילנא היינו שמרצונו קבל עליו שבת אבל הרשות הי' בידו להתנות שלא לקבל שבת בתפלתו א"כ מאי מקשה יוה"כ היכי עביד הא יכול לברך זמן ולהתנות שאינו מקבל קדושת יוה"כ עליו ושפיר יכול לשתות אע"כ דודאי ס"ל להגמ' דשום תנאי אין מועיל והא דאמר רב אין בדילנא היינו שבע"כ הי' מחויב לבדול ושפיר מקשה יוה"כ היכי עביד דכמו שאינו מועיל תנאי בתפלה ה"ה בזמן, ולפ"ז יש להביא מכאן ראי' ברורה דגם בזמן אין מועיל שום תנאי וכנ"ל, ועוד ראי' מגמ' ברכות כ"ז דמקשה שם אהא דאמר רב אין בדילנא והאמר ר"א פ"א התפלל רבי של שבת בע"ש ונכנס למרחץ כו' ופירש"י אלמא אע"ג דצלי לא בדיל מאיסורי שבת ואי אמרת דמועיל תנאי א"כ מאי מקשה מרבי דלמא הי' בדעתו שלא לקבל שבת בתפלה ותנאי מועיל אבל רב הי' בדעתו לקבל שבת בתפלתו להכי אמר אין בדילנא הרי מוכח מזה דתנאי אין מועיל ולהכי מקשה שפיר אי נימא דרב הוכרח להבדל משום דאין מועיל תנאי והא רבי לא בדיל וכנ"ל, שוב מצאתי באלי' רבה שכ' ג"כ להוכיח מזה דתנאי אין מועיל בתפלה: ועוד נראה להביא ראי' ברורה דבתפלה אין מועיל שום תנאי והא דאמר רב אין בדילנא היינו שמחויב בע"כ לבדול, דהנה שם פריך מהא דשרי לי' אביי לר' דימי לכברויי סלי ומשני טעותא הוא ופירש"י לא קבל עליו תוס' שבת בשעת תפלה אלא יום המעונן הי' וכסבור חשכה ואח"כ זרחה חמה, ופריך בגמ' וטעותא מי הדרי והאמר אבידן פ"א נתקשרו השמים בעבים כסבורים חשכה הוא ונכנסו לבהכ"נ והתפללו של מוצ"ש בשבת ונתפזרו העבים וזרחה החמה ובאו ושאלו את רבי ואמר הואיל והתפללו התפללו ופירש"י ולא הצריכם להתפלל משתחשך אלמא תפלה הוא ואע"פ שלא הותרו במלאכה דלא לעבור על ד"ת אבל לענין תוס' אע"ג דבטעות הוי תוס' הוא ע"י תפלה הואיל ואמר תפלה קבלה היא ומשני שאני צבור דלא מטרחינן להו והשתא אי נימא דהא דהאמר רב אין בדילנא היינו שהי' בדעתו לבדול אבל אם אין בדעתו לבדול מהני תנאי ולא חל עליו שבת א"כ מאי פריך מהא דרבי דמוכח מינה דתפלה בטעות הוי תפלה וממילא יהי' קבלה דהא מ"מ כיון דאם מתפלל ומתנה שאינו מקבל עליו שבת מהני א"כ פשיטא דטעות לא גרע מאלו התנה כיון שלא רצה לקבל השבת עליו מבעו"י וא"כ נהי דתפלה בטעות הוי תפלה מ"מ לענין קבלה הוי כמו שהתנה שאינו רוצה לקבל שבת בתפלתו ובודאי מסברא טעות עדיף מתנאי, ומוכח מזה דס"ל להגמ' דהא דאמר רב אין בדילנא היינו שמחויב לבדול ולא מהני לי' שום תנאי מכיון שהזכיר קדושת היום בתפלה וכמ"ש הב"י ולפ"ז מקשה שפיר כיון דס"ל לרבי דתפלה בטעות הוי תפלה ממילא ג"כ אף בטעות הוי קבלה דהא תפלה קבלה הוא ואף דבטעות הוא ואינו רוצה לקבל שבת הא גם תנאי לא מהני:

עכ"פ מכל הני ראיות מבורר דבתפלה אין מועיל שום תנאי וכן דה"ה בזמן דאין מועיל שום תנאי כדמוכח בעירובין ולפ"ז הני נשי דידן דמברכות זמן בהדלקה אין מועיל להן שום תנאי וחל עלי' שבת ויו"ט בע"כ ואסורות במלאכה וכן לטעום קודם קידוש וכנ"ל ונסתפקתי בכה"ג שקדושת יו"ט חל עלי' בע"כ משום זמן ולפיכך נאסרה במלאכה מי אמרינן דרק קדושת יו"ט חל עלי' בע"כ משום זמן דזמן שייך ליו"ט ולא קדושת שבת ומותרת עד ביה"ש במלאכות שמותרת ביו"ט או דאין קבלה לחצאין ובע"כ מכיון דחל קדושת יו"ט חל נמי שבת ואסורה גם במלאכת שבת דאין קבלה לחצאין ויש לעיין בזה:

תוכן העניינים

פרי יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה