פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר
סימן ח
עוד תשובה להגאון הנ"ל
הנה כ"ג בתשובה סי' נ"ב הביא דברי הר"ן בפ' ב"מ לענין נר חנוכה דתניא מצותה משתשקע החמה וכתב הר"ן וז"ל לאו למימרא שלא יהא רשאי להדליק קודם זמן זה דשבת יוכיח שצריך להדליק קודם שקה"ח לרבה דאמר בשלהי פירקין דמשתשקע החמה הוי ביה"ש אלא עיקר מצותה קאמר ואם רצה להקדים מקדים אבל מדברי הרב בעל הלכות ז"ל נראה דדוקא נקט משתשקע החמה ובערב שבת נמי מדליק אחר שקיעת וכרב יוסף דאמר משתשקע החמה עד שהכסיף העליון והשוה לתחתון יום עכ"ל הר"ן והנה הבה"ג כתב בה' חנוכה והיכי דאדליק לה קודם שקה"ח וכבתה קודם שקע"ח הדר מדליק לה משתשקע החמה משום דאדלקה בלא זמנה עכ"ל ועפ"ז תמה כ"ג על הר"ן שכתב לדעת בה"ג דבע"ש נמי מדליק אחר שקיעה וכרב יוסף דמנ"ל זה דהא מדבריו מבואר דדוקא אם כבתה קודם שקה"ח הדר מדליק לה אבל אי לא כבתה יוצא בדיעבד בהדלקה שהדליק קודם שקה"ח וא"צ לכבותה ולחזור ולהדליקה וא"כ הרי אפ"ל דס"ל לבה"ג כרבה. ונהי דבחול אין רשאי לכתחלה להדליק קודם שקה"ח אבל בע"ש יכול לעשות כן לכתחלה כיון דיוצא בהדלקה זו:
מיהו באמת לא הי' צריך כ"ג להקשות על הר"ן מכח כיון דבחול יוצא בדיעבד בע"ש יכול לעשות כן לכתחלה דאף אי נימא דגם בדיעבד אינו יוצא אם הדליק קודם שקיעה מ"מ שפיר י"ל דבע"ש מדליק קודם שקיעה ומשום דלא אפשר וכשהתקינו חכמים מצות נר חנוכה להדליק משתשקע החמה כך היתה התקנה דבע"ש דלא אפשר ידליק קודם שקיעה וא"כ מנ"ל להר"ן להכריח מתוך דברי בה"ג דס"ל כרב יוסף דבע"ש נמי מדליק אחר שקיעה: אלא דבאמת דברי הר"ן בלא"ה צע"ג דמאי שייך להכריח מדברי בה"ג דס"ל דמשתשקע החמה הוא בדוקא דבע"כ ס"ל כרב יוסף ובע"ש נמי מדליק אחר שקיעה דסוף סוף איך יתרץ בה"ג הברייתא לרבה דס"ל משתשקע החמה בה"ש א"כ כיצד מדליק נ"ח בע"ש קודם שקיעה ועכ"פ כיון דלרבה בע"כ כן הוא דבע"ש מדליק קודם שקיעה מאיזה טעם שהוא א"כ מנ"ל להר"ן דס"ל לבה"ג כרב יוסף ולא כרבה דכמו שיתרץ רבה כן יהי' ניחא גם לבה"ג וכבר הרגיש בזה גם כ"ג בסוף התשובה וכן הקשה לי זה רבות בשנים חכם אחד מגדולי הדור במכתבו אלי והניח בצ"ע. ולכאורה נראה לישב דס"ל להר"ן דבאמת בה"ג מודה דלרבה כיון דלדידי' בע"ש בע"כ מדליק קודם שקיעה א"כ הברייתא דמצותה משתשקע החמה לאו בדוקא נקט משתשקע החמה דאם רצה להקדים מקדים ובה"ג דס"ל דמשתשקע החמה הוא בדוקא בע"כ ס"ל כרב יוסף ובע"ש חנוכה ג"כ מדליק אחר שקיעה כנ"ל. מיהו באמת הוא דוחק לומר דרבה ורב יוסף פליגי' בפי' הברייתא דמצותה משתשקע החמה. ועוד קשה דהרי הרמב"ם ס"ל ג"כ כבה"ג דמשתשקע החמה הוא בדוקא שכתב בפ"ד מה' חנוכה אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין ואלו בפ"ה מה' שבת פסק כרבה דמשתשקע החמה הוי ביה"ש ע"ש וא"כ מנ"ל להר"ן דס"ל לבה"ג דוקא כרב יוסף דבע"ש מדליק אחר שקיעה:
אכן נראה לענ"ד לישב דברי הר"ן דדבריו פשוטים ומבוארים בלי שוה גמגום דלא עלה כלל על דעת הר"ן להכריח מתוך מאי דס"ל לבה"ג דמצותה משתשקע החמה הוא בדוקא דבע"כ ס"ל כרב יוסף משום דלרבה יקשה האיך מדליק בע"ש קודם שקיעה, אולם באמת כל דברי הר"ן הוא מדברי הרשב"א בחי' לשבת שם וז"ל הרשב"א הא דאמרינן מצותה משתשקע החמה כו' מסתברא דלא עכובא הוא כו' דהא ודאי אלו רצה להדליק מדליק סמוך לשקה"ח כו' אלא דעיקר מצותו לחייבו להדליק אינה אלא משתשקע החמה והראיה הדלקת נר חנוכה בע"ש דע"כ מקדים עם חשיכה לרבה כו' מיהו נראה מדברי הרב בעל הלכות דדוקא קאמר משתשקע החמה ובע"ש נמי מדליק משתשקע החמה כרב יוסף שהוא ז"ל כתב בה' חנוכה הא דאמר רב יהודא אמר שמואל כוכב אחד יום שנים ביה"ש כו' ואילמלא כתבה לכונה זו למה כתבה בה' חנוכה ומאי שייכא דההיא בחנוכה עכ"ל ע"ש, והנה בפי' דברי הרשב"א נלע"ד ברור דמש"כ מתחלה מיהו נראה מדברי הרב בעל הלכות דדוקא קאמר משתשקע החמה כוונתו למה שכתב שם בה"ג ז"ל, והיכי דאדליק לה קודם שקה"ח וכבתה קודם שקה"ח הדר מדליק לה משתשקע החמה משום דאדלקה בלא זמנה ומוכרח מזה דס"ל לבה"ג דמצותה הוא בדוקא משתשקע החמה דאי לאו דוקא רשאי להדליק ג"כ קודם שקה"ח א"כ פשיטא דגם אי כבתה קודם שקה"ח אין זקוק לה אכן מש"כ הרשב"א להביא ראיה ממה שכתב בה"ג בה' חנוכה הא דאמר רב יהודא כוכב אחד יום כו' זה נמשך למש"כ דס"ל לבה"ג דבע"ש נמי מדליק משתשקע החמה כרב יוסף ולזה הביא ראיה ממש"כ בה"ג בה' חנוכה הך דכוכב אחד יום ומאי שייכא בחנוכה ובע"כ דהיינו משום דס"ל לבה"ג דבע"ש נמי מדליק משתשקע החמה כרב יוסף ולפי שאז בהכרח מתאחר זמן הדלקת הנר עד אחר שקה"ח שהוא רגע מועט קודם ביה"ש לכך סמך בה"ג וכתב בה' חנוכה הא דאמר ר"י כוכב אחד יום שנים ביה"ש. ועכ"פ הרי נתבאר בהדיא מדברי הרשב"א דמה שכתב ובע"ש נמי מדליק משתשקע החמה כרב יוסף אין זה נמשך מכח הא דס"ל לבה"ג דמשתשקע החמה הוא בדוקא דיהי' מוכרח מזה דס"ל לבה"ג כרב יוסף אלא דזהו מהוכחה אחרת מדברי בה"ג מתוך מה דהביא בה' חנוכה הא דאר"י כוכב אחד יום דמזה מוכח דס"ל לבה"ג באמת דהלכה כרב יוסף ובע"ש נמי מדליק משתשקע החמה והרי הדברים מפורשין כשמלה, ולפ"ז נראה ברור דגם מש"כ הר"ן אבל מדברי בעל הלכות נראה דדוקא נקט משתשקע החמה ובע"ש נמי מדליק אחר שקיעה וכרב יוסף כונתו ג"כ כמש"כ הרשב"א וכנ"ל והמה שני דברים נפרדים והיינו דמדברי בעל הלכות נראה דדוקא נקט משתשקע החמה וכן נראה מדבריו מתוך מה שכ' בה' חנוכה הא דאר"י כוכב אחד יום כו' דס"ל דבע"ש נמי מדליק אחר שקיעה כרב יוסף וזה הוכחה אחרת אלא שהר"ן קיצר בדבר וז"ב ומיושב כל הקושיות על הר"ן:
ואכתי יש לברר מ"ש הרשב"א והר"ן דעת עצמם דמשתשקע החמה לאו עכובא הוא שלא יהא רשאי להדליק קודם זמן זה דשבת יוכיח שצריך להדליק קודם שקה"ח לרבה ולכאורה צ"ע דשאני שבת דלא אפשר בע"א כנ"ל, אך נראה דהרשב"א והר"ן לא כתבו זה רק בדרך הכרע והיינו דודאי אם הי' לנו איזה הכרח לפרש הברייתא דמשתשקע החמה הוא בדוקא ממילא לא היה קשה כלל לרבה מע"ש דכך היתה תקנת חכמים דבע"ש ידליק קודם שקיעה ומשום דלא אפשר בע"א אלא משום דבאמת יש לפרש הברייתא דמצותה משתשקע החמה רק עיקר מצותה קאמר לכך הכריעו מע"ש דבע"כ מדליק קודם שקיעה לרבה דנוח יותר לפרש דמצותה משתשקע החמה הוא לאו בדוקא דבהכי גם בע"ש יהי' ניחא כפשטי' דגם בחול רשאי להקדים, והרמב"ם דס"ל דמשתשקע החמה הוא בהכרח עם שקיעתה לכך אף דפסק כרבה לא קשה כלל כנ"ל: ולענין מה שכ' בה"ג והיכי דאדליק לה קודם שקה"ח וכבתה קודם שקה"ח הדר מדליק לה משתשקע החמה כו' דמוכרח מדבריו דאי לא כבתה יוצא בהדלקה זו וא"צ לכבותה ולחזור ולהדליקה, כתב כ"ג דהרמב"ם חולק ע"ז והוא ממה שכתב הרמב"ם בפ"ד מה' חנוכה אין מדליקין נ"ח קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין הרי דלא ס"ל כבה"ג מדכתב לא מאחרין ולא מקדימין משמע דשניהן שוין בדינא כמו לענין אין מאחרין אם איחר אף בדיעבד אינו יוצא כמו דמסיים שם עבר הזמן אינו מדליק ה"נ בהקדים אינו יוצא בהדלקה זו, וכ"כ בסוף התשובה בפשיטות דכן הוא שי' הרמב"ם דאם הדליק קודם שקה"ח צריך לכבותה ולחזור ולהדליקה אחר שקה"ח וע"כ העלה ג' שיטות בזמן הדלקת נ"ח:
אולם במחכ"ת נטה בזה מדרך הסלולה דמדברי הרמב"ם אין שום ראיה כלל ואדרבה עוד יש להביא ראי' להיפך והנה ז"ל הרמב"ם שם אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין שכח או הזיד ולא הדליק עם שקה"ח מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק כו' עבר זמן זה אינו מדליק כו' עכ"ל. והנה מש"כ הרמב"ם לא מאחרין ולא מקדימין קאי על רגע דעם שקיעה וכמש"כ בהדיא אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין והיינו לא דלא יאחר מלהדליק אחר רגע דעם שקיעה ולא יקדים, ולפ"ז מש"כ הרמב"ם לא מאחרין הרי מיירי דוקא רק לכתחלה דבדיעבד שלא הדליק עם שקיעתה הרי כתב הרמב"ם אח"כ שכח או הזיד ולא הדליק עם שקה"ח מדליק והולך כו' והנה המתבאר מדברי הרמב"ם שלשה שיעורין הם בזמן הדלקת נ"ח דלכתחלה צריך להדליק עם שקיעה ובדיעבד עד שתכלה רגל מן השוק ואח"כ אינו מדליק כלל וכסדר הזה כתב הרמב"ם אין מדליקין כו' אלא עם שקיעתה לא מאחרין והיינו דלכתחלה לא יאחר מלהדליק אחר עם שקיעה אולם בדיעבד אם שכח או הזיד מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק עבר זמן זה אינו מדליק כלל ועכ"פ הרי שפתי הרמב"ם ברור מללו דמה שכתב לא מאחרין מיירי רק לכתחלה, ומה שסמך כ"ג מש"כ הרמב"ם בסוף דבריו עבר הזמן אינו מדליק למה שכתב מתחלה לא מאחרין הוא תמוה מאד, ולפי כל הנ"ל אם נבא לדייק בדברי הרמב"ם דלא מקדימין הוא דומי' דלא מאחרין כמש"כ כ"ג הרי יהי' מזה ראי' להיפך דלא מקדימין הוא דוקא לכתחלה דומיא דלא מאחרין דהוי רק לכתחלה דבדיעבד אם איחר מדליק והולך. והנה בעיקר הדיוק דלא מקדימין הוא דומיא דלא מאחרין בלו"ז אין בכח דקדוק זה לבנות ע"ז יסוד ולהוציא מזה דין חדש אולם מאחר אשר הבה"ג כתב כן בהדיא דאם הדליק קודם שקיעה יוצא בדיעבד וא"צ לכבותה ולחזור ולהדליקה ולא מצינו מי שחולק עליו בפירוש א"כ בודאי מסתבר לומר דגם הרמב"ם ס"ל כבה"ג וע"ז יש לסמוך ממה שכתב הרמב"ם לא מאחרין ולא מקדימין דלא מקדימין הוא דומיא דלא מאחרין דוקא לכתחלה כנ"ל:
ומש"כ כ"ג על דברי הרמב"ם הנ"ל דנראה שיצא לו זה ממעשה דרב יוסף בשבת כ"ג דאמרינן שם דביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת כו' סברה לאקדומי אמר לה ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר ומפרש לה רבינו דקאי אנר חנוכה כו', הנה באמת כבר כתב כן הרב המ"מ שם בהדי' וז"ל שם ומש"כ רבינו לא מקדימין ולא מאחרין יצא לו ממה שאמרו שם תנא ובלבד שלא יקדים ולא יאחר והוא מפרשה בנר חנוכה עכ"ל המ"מ וכ"כ המאירי בחי' לשבת שם וז"ל ויש מפרשים השמועה בחנוכה ובימות החול שבה שלא יקדים ביותר ולא יאחר עד שתשקע החמה לגמרי כו' ע"ש ותמהני שלא הביא כ"ג דברי הראשונים הנ"ל: ולענ"ד נראה דגם בה"ג מפרש את השמועה בנר חנוכה דהנה הבה"ג הביא בה' חנוכה כל דברי הגמ' הנ"ל דביתהו דרב יוסף כו' עד ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר ע"ש ואי נימא דמפרש השמועה בנר של שבת למה כתבה בה' חנוכה שהרי כן כתב הרשב"א בחי' להוכיח דס"ל לבה"ג דבע"ש נמי מדליק אחר שקיעה משום דאל"כ למה כתב בה' חנוכה הא דאר"י כוכב אחד יום א"כ אף אנו נאמר דבע"כ מפרש בה"ג השמועה בנ"ח דאי בנר של שבת למה כתבה בה' חנוכה וז"ב, ולפ"ז נראה דגם הא דס"ל לבה"ג דהא דתניא מצותה משתשקע החמה הוא בדוקא דלא יקדים להדליק קודם שקה"ח וכמש"כ הרשב"א והר"ן הוא מכח הברייתא דבלבד שלא יקדים וכמש"כ המ"מ לדעת הרמב"ם כנ"ל:
ובזה ניחא לישב מה דקשה לכאורה על בה"ג דבגמ' ברכות דף כ"ז איתא דרב צלי של שבת בע"ש והקשו הראשונים התוס' והרא"ש והר"ר יונה דהא בודאי הדליק רב את הנר מקודם וא"כ קשה הא תני' ובלבד שלא יקדים ותי' דהנ"מ כשאינו מקבל עליו שבת אבל במקבל עליו שבת אין זה הקדמה ע"ש ולפ"ז אכתי קשה לשי' בה"ג דס"ל דהדלקת הנר גופי' הוי קבלת שבת ויש מן הראשונים דס"ל לדעת בה"ג דאפילו תנאי לא מהני א"כ בע"כ הא דתני' ובלבד שלא יקדים הוא אפילו במקבל עליו שבת א"כ קשה על רב מהא דבלבד שלא יקדים, והנה התוס' והרא"ש ס"ל באמת דהדלקת הנר לא הוי קבלת שבת וכמש"כ הטור בסי' רס"ג והב"י שם אולם לשי' בה"ג דס"ל דהדלקת הנר הוי קבלת שבת א"כ קשה כנ"ל, אולם לפי מה שנתבאר דבה"ג מפרש הברייתא דמלבד שלא יקדים בנר חנוכה א"כ ניחא שפיר דלגבי נר שבת ליכא כלל הך דשלא יקדים וכן הרמב"ם ז"ל בה' שבת לא הביא כלל הך דשלא יקדים ושלא יאחר,:
ועכ"פ מכל הנ"ל נתבאר דבה"ג והרמב"ם בחדא שיטתא קיימי דשניהם מפרשים הך דבלבד שלא יקדים בנר חנוכה וכן ס"ל דהברייתא דמצותה משתשקע החמה הוא בדוקא ולפ"ז נראה דכמו כן ס"ל להרמב"ם כבה"ג לענין דיוצא בדיעבד אף אי הדליק קודם שקיעה וא"צ לכבותה ולחזור ולהדליקה ולא יקדים הוא דומי' דשלא יאחר וכנ"ל, והנה הבה"ג כתב שם והיכי דטעה או נאנס ולא אדליק אחר שקה"ח מדליק לי' בתר הכי דאית לי' שיעורא עד שתכלה רגל מן השוק ע"ש וזהו ממש מש"כ הרמב"ם שכח או הזיד ולא הדליק עם שקה"ח מדליק והולך כו':
ומכל הנ"ל נראה לע"ד להביא ראי' למש"כ הגאון רע"ק איגר בחידושיו לשו"ע או"ח סי' רס"ג סעי' ד' על דברי הרמ"א דאם היה הנר דולק מבעוד יום יכבנו ויחזור וידלקנו לצורך שבת וכתב ע"ז בחי' רע"א וז"ל הנר דולק מבעו"י היינו שהיה דלוק לענין אחר כיון דלא היה הדלקה לענין שבת צריך לכבותה ולחזור ולהדליקה לצורך שבת אבל אם הדליק לצורך שבת אלא שהדליק בעוד היום גדול א"צ לכבותה אלא דלכתחלה לא ידליק כ"כ מקודם כו' ע"ש והנה הגאון הנ"ל כתב דבר זה מסברא ולא הביא שום ראיה לדבר ובאמת הגאון מליסא בסי' דרה"ח כתב דאשה שהדליקה הנר מבעו"י ולא קבלה עליה שבת צריכה לכבותה ולחזור ולהדליקה ע"ש, אולם מדברי בה"ג הנ"ל נראה להביא ראי' ברורה למש"כ הגרעק"א דהא בנר חנוכה בודאי צריך שיהי' ניכר שמדליקו לשם מצוה ולהכי מצותה דוקא משתשקע החמה ולא יקדים להדליק קודם ומ"מ אם הדליק קודם שקה"ח לשם חנוכה א"צ לכבותה ודוקא בעששית שהיתה דולקת כו' שלא הודלקה לשם מצות נר חנוכה צריך לכבותה אבל אם הדליק קודם שקה"ח לשם נ"ח א"צ לכבותה ולחזור ולהדליקה ולפמש"כ כן הוא גם שי' הרמב"ם ואף שהם מפרשים הך דלא יקדים בנר חנוכה וכנ"ל וא"כ מכש"כ לענין נר של שבת דאם הקדים להדליק מבעו"י לשם נר שבת דא"צ לכבותה ולחזור ולהדליקה וזה ברור:
וראיתי בס' פני יהושע לשבת ד' כ"ג על הגמ' ועוד מדקא מברכינן להדליק נר של חנוכה ש"מ הדלקה עושה מצוה וכתב הפנ"י וז"ל לכאורה נראה מזה דבנר של שבת דעלמא דמברכינן נמי להדליק נר של שבת היינו נמי משום דהדלקה עושה מצוה וא"כ לפ"ז בעששית שדולקת מע"ש בעוד היום גדול היה צריך לכבותה ולהדליקה כשיעור זמן הדלקה כדאמרינן הכא לענין נר חנוכה ומלשון הפוסקים לא משמע כן אדרבה משמע להיפך דאף שהדליק בעוד היום גדול אפ"ה יכול לברך אח"כ בזמנה עכ"ל ע"ש, של ודבריי צע"ג דהרי התוס' בשבת דף כ"ה ע"ב ד"ה איבה כתבו בהדי' שאם היה הנר מודלק ועומד צריך לכבותה ולחזור ולהדליקה ע"ש וכן כ' הטור והשו"ע בסי' רס ס"ד בהג"ה ואם היה הנר דולק מבעו"י גדול יכבנו ויחזור וידליקנו לצורך שבת ע"ש ולפ"ז דברי הפנ"י תמוהין מאד מש"כ דמלשון הפוסקים לא משמע כן והרי מפורש הוא בהדי':
עוד הביא כ"ג בתשובה שם דברי הבה"ג בה' חנוכה שכתב והיכי דבעי לאדלוקי נר חנוכה ונר שבת ברישא מדליק דחנוכה והדר מדליק דשבתא דאי אדליק דשבת רישא איתסר לי' לאדלוקי דחנוכה משום דקבלי' לשבת עלי' וכתב ע"ז כ"ג וז"ל ודע דנ"ל דאם האשה מדלקת הנרות מודה הבה"ג דנר חנוכה הוא אח"כ דהא הוא לא קבל עליו שבת ומיהו נ"ל דכיון דהאשה יוצא בנ"ח ע"י הדלקת האיש נמצא דהוא שלוחו של אשתו וכיון דהיא כבר קבלה עליה שבת אסור לה לעשות שליח למצות נ"ח דלא גרע מאמירה לנכרי דאסור ואפילו בביה"ש אסור אמירה לנכרי וכמש"כ הרע"ב בס"פ ב"מ ומיהו י"ל דביה"ש שאני דהוי ספק סקילה משא"כ בקבלת שבת דאינו מוטל עליו רק מ"ע דתוס' שבת ובאיסור עשה אפשר דלא גזרו על השבות דהא בביה"ש גופי' איכא פלוגתא בגמ' אי גזרו על השבות או לא וא"כ הבו דלא לוסיף עלה ובפרט במקום מצוה וצ"ע בזה עכ"ל כ"ג:
ובמחכ"ת כל דבריו שלא בהשגחה, דמש"כ דכיון דהיא כבר קבלה עליה שבת אסור לה לעשותו שליח למצות נ"ח דלא גרע מאמירה לנכרי דאסור הוא תמוה דהיא גופי' מנ"ל שיהי' אסור לאחר קבלת שבת אמירה לנכרי לעשות מלאכה, ומש"כ דאפילו בביה"ש אסור אמירה לנכרי וכמש"כ הרע"ב בס"פ ב"מ הוא תמוה ביותר דהרי הלכה רווחת היא כרבי דכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו ביה"ש וכמש"כ כל הפוסק' והרמב"ם והטור ועיין בשו"ע סי' שמ"ב שכתב כל הדברים שהם אסורים מדברי סופרים לא גזרו עליהם ביה"ש במקום מצוה או דוחק כו' ומטעם זה מותר לומר בין השמשות לעכו"ם להדליק לו נר בשבת עכ"ל ועי' בשו"ע סי' רס"א סעי' א', ומה שהביא כ"ג דברי הרע"ב בס"פ ב"מ וכוונתו למש"כ הרע"ב בשם רבותיו בפי' המשנה דספק חשיכה אין מדליקין את הנרות דהיינו לומר לעכו"ם להדליק את הנר הוא תמוה מאד דהרע"ב מיירי בהדיא למ"ד גזרו על השבות ביה"ש דהרי הרע"ב פירש המשנה כפרש"י דהא דתנן ספק חשיכה אין מעשרין כו' אע"ג דשבות בעלמא הוא קסבר גזרו על השבות אף ביה"ש ע"ש ולכך פי' הא דאין מדליקין את הנרות היינו לומר לעכו"ם להדליק משא"כ לדידן דקיי"ל דלא גזרו על השבות ביה"ש, ומש"כ עוד ומיהו י"ל דביה"ש שאני דהוי ספק סקילה משא"כ בקבלת שבת כו' ובאיסור עשה אפשר דלא גזרו על השבות דהא בביה"ש גופיה איכא פלוגתא בגמ' אי גזרו על השבות או לא וא"כ הבו דלא לוסיף עלה, הנראה מדבריו דסבירא לן באמת לדינא דגזרו על השבות ביה"ש ואך כיון דאיכא פלוגתא בגמ' וס"ל לחד תנא דלא גזרו על השבות ביה"ש וא"כ בתוס' שבת דאינו אלא עשה הבו דלא לוסיף עלה הוא תמוה מאד דהא אנן קיי"ל באמת דלא גזרו על:
השבות ביה"ש וא"כ מה זה שכתב דהא בביה"ש גופא איכא פלוגתא ומה צ"ל הבו דלא לוסיף עלה:
ומש"כ סברא דנפשיה דאפשר דקבלת שבת אינו אלא עשה קיל מביה"ש דהוי ספק סקילה, תמהני שלא הזכיר כלל מדברי הראשונים שנחלקו בזה להיפך אי קבלת שבת חמור מספק חשיכה אי לא הביאם המרדכי בס"פ ב"מ לענין הא דתנן ספק חשיכה מערבין וטומנין את החמין דרבינו יואל ס"ל דהמשנה מיירי אף לאחר קבלת שבת ורבינו שמרי' ס"ל דמיירי בשלא קבל עליו את השבת אבל לאחר קבלת שבת אסור לערב ולהטמין דחומר בקבלה מבספק ע"ש ובשו"ע סי' רס"א כתב בפשיטות דלאחר ענית ברכו אע"פ שעדיין יום הוא אין מערבין ואין טומנין משום דהא קבלו לשבת עליהן, ובמקום אחר כתבתי דאפילו לפי שי' ר' יואל דלא חמיר קבלה מבספק חשיכה אבל מ"מ בודאי דלא קיל ג"כ מספק חשיכה דלא נשוי פלוגתא רחוקה בין הפוסקים, ועכ"פ לפי סגנון דברי כ"ג דביה"ש אסור אמירה לנכרי א"כ בודאי דלאחר קבלת שבת ג"כ אסור, אלא דבאמת לא צריך כ"ג לומר דקבלת שבת קיל מספק חשיכה דגם בספק חשיכה גופיה מותר אמירה לנכרי במקום מצוה דהא קיי"ל דל"ג על שבות ביה"ש וכמבואר בשו"ע ואפילו לפי שי' ה"ר שמרי' דחומר בקבלה מבספק חשיכה וכמו שפסק בשו"ע מ"מ לענין אמירה לא מחמרינן טפי מביה"ש וכמש"כ המג"א בסי' רס"א סוף סק"ז ע"ש:
אמנם כל מה שכתבתי הוא רק לפי דעת כ"ג שרצה לדון בספק זה מכח ביה"ש דלפי דעתו אסור אמירה לנכרי ובכ"ז כתבתי דכל דבריו לא יתכנו בזה כנ"ל, אולם באמת בעיקר מה שנסתפק כ"ג במי שמקבל עליו שבת אם מותר לומר לאחר שלא קבל עליו שבת לעשות מלאכה ומפני זה חוכך לומר דאשה שמקבלת עליה שבת אסורה לומר לאחר להדליק נר חנוכה תמהני מאד על כ"ג שהעלים עין מהלכה מפורשת בשו"ע או"ח סי' רס"ג סעי' י"ז וז"ל י"א שמי שמקבל עליו שבת קודם שחשיכה מותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה ועי' במג"א שם משום דהא אי בעי לא היה מקבל עליו שבת וכל שיש לו היתר מותר אמירה והוא מדברי הר"ן בשם הרשב"א בפ' תולין ע"ש וכ"כ כל האחרונים ועי' בשו"ע סי' רס"א ס"א בהגה ומש"כ המג"א שם סק"ז דלענין אמירה לא מחמרינן טפי מביה"ש זהו דוקא בצבור שקבלו שבת דחל עליהם שבת בע"כ ולא שייך לומר דאי בעי לא קבל עליו שבת ומ"מ כתב דלענין אמירה לא מחמרינן טפי מביה"ש אבל ביחיד שקבל עליו שבת פשיטא דמותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה ואפילו דבר הרשות וכמבואר בשו"ע כנ"ל ומכ"ש לדבר מצוה כמו נר חנוכה וכ"כ המג"א בהדיא לענין נר חנוכה בסי' תרע"ט וז"ל שם ונ"ל דבאשה המדלקת כיון שהמנהג שמקבלת שבת בהדלקתה כמ"ש בסי' רס"ג לא תדליק שוב של חנוכה אלא תאמר לאחר להדליק עכ"ל וכ"כ הט"ז שם ע"ש:
ולפי כל הנ"ל לכאורה דברי כ"ג נכונים מש"כ דנראה דאם האשה מדלקת את הנרות מודה הבה"ג דנ"ח הוא אח"כ דהא הוא לא קבל עליו שבת, אלא דלשי' בה"ג גופיה נראה דגם זה לא יתכן ומשום דנלע"ד דלשי' בה"ג דס"ל דהדלקת הנר הוי קבלת שבת אין זה דוקא להמדליק לחוד אלא דהוי קבלת שבת לכל בני הבית וכ"נ מדברי הר"ן בפ' ב"מ שהיר לדעת בה"ג מהא דאמרו הדליק המדליק והטמין המטמין וע"ש שכתב ומיהו חזינא בכולהו תנאי שמנהג חכמים היה שמלאכה האחרונה שהיו עושין בע"ש היתה הדלקת הנר שאפילו תפילין שהנחתן מצוה היו חולצין קודם שידליקו את הנר וכדתניא בברייתא כו' ר"י הנשיא אומר שלישית לחלוץ תפילין ופרש"י והדלקת הנר ברביעית אלמא בתחלה הי' חולצין תפיליהן ואח"כ מדליקין את הנר כו' אלא ודאי משום דרבנן הכי תיקון שתהא הדלקה מלאכה אחרונה עכ"ל הר"ן, ומזה נראה דהדלקת הנר הוי קבלת שבת לכל בני הבית דהרי הכי תיקון חכמים שתהא הדלקה מלאכה האחרונה בבית, ועוד דהא לפיכך תקעו בתחלה לחליצת תפילין ואח"כ להדלקת הנר אף דתפילין הוי הנחתן מצוה ומשום דהדלקת הנר הוי קבלת שבת והרי מצות הדלקת הנר הוטלה ביותר על הנשים כמש"כ הרמב"ם בפ"ה מה' שבת והטור וכ"כ. בס' אור זרוע בשם מדרש תנחומא וגם בימי חז"ל הי' רגילות הנשים להדליק את הנרות וכמבואר במשנה ג' דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ע"ש עם חשיכה כו' הדליקו את הנר וא"כ אי נימא דהדלקת הנר הוי קבלת שבת רק להמדליק בלבד א"כ קשה מדוע תקעו מתחלה לחליצת תפילין והרי אף לאחר שהנשים מדליקות הנר יכולים האנשים לחלוץ תפילין ומה בכך שהנשים מקבלות עליהן שבת, ודוחק לומר דהוא בשביל המיעוט שאין להם נשים, ובע"כ שהדלקה הוא מלאכה אחרונה לכל בני הבית וכ"נ ממש"כ הסמ"ג בה' שביתת עשור שהביא הגמ' בפ' ב"מ הטמין המטמין והדליק המדליק ושוהה כדי לצלות דג קטן ושובת וכתב הסמ"ג משמע שאין הדלקת הנר קבלת שבת אמנם המדליק עצמו יכול להיות אסור במלאכה לאחר שהדליק דתני' בתוספתא כו' ע"ש הרי דהסמ"ג ס"ל דהדלקת הנר לא הוי קבלת שבת וכן כל הראשונים דס"ל דהדלקת הנר לא הוי קבלת שבת ה"ר מהגמ' הנ"ל ומ"מ כתב הסמ"ג דהמדליק עצמו יכול להיות אסור במלאכה ומזה נראה דלבה"ג דס"ל הדלקת הנר היי קבלת שבת היינו לכל בני הבית, וכ"נ מדברי הכל בו הביאו הב"י בסי' רס"ג שכתב דהר"ף חולק על הר"מ וס"ל דוקא לבני הבית מועיל תנאי אבל אשה שמדלקת אין מועיל לה שום תנאי הרי דבסתמא הוי קבלת שבת לכל בני הבית, וכ"נ מדברי הרמ"א בסי' רס"ג סעי' י' שכתב והמנהג שאותה אשה המדלקת מקבלת שבת בהדלקה כו' אבל שאר בני הבית מותרין במלאכה ע"ש ונראה דהמנהג הוא כמו הכרעה בין הפוסקים דלענין אשה המדלקת החמירו שמקבלת שבת בהדלקה אולם לענין שאר בני הבית סמכו על הפוסקים דהדלקת הנר לא הוי קבלת שבת כלל, אולם לשי' בה"ג בעצמו דס"ל דהדלקת הנר הוי קבלת שבת זהו בודאי לכל בני הבית דחכמים הכי תיקנו שתהא הדלקה מלאכה אחרונה ושלא יעשו אחריה מלאכה כלל וכמש"כ הר"ן בפ' ב"מ ע"ש וזה ברור: