פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר
סימן ה
בדין שינה בבהכ"נ ובהמ"ד.
בשו"ע או"ח סי' קנ"א ס"ג כ' אין ישנים בבהכ"נ אפי' שינת עראי אבל בבהמ"ד מותר. ודברים אלו הביא הב"י בשם הר"י בן חביב וז"ל אפי' שינת עראי אסור בבהכ"נ אבל בבהמ"ד אע"פ שהוא חמור מבהכ"נ נראה דמותר דאמרינן בפ' מי שמתו הני ציפי דבי רב דהני גני והני גרסי, ובס"א כ' דבתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהן קלות ראש אין אוכלין ואין שותין ולא ניאותין ולא מטיילין בהן ולא נכנסין בהם בחמה מפני החמה כו' ע"ש והוא לשון הברייתא במגילה ד' כ"ח. והנה הטור לא הביא כלל הדין שאסור לישן בבהכ"נ רק הב"י הביא בשם מוהריב"ח ובאמת שכ"כ התוס' ב"ב ד"ג גבי רב אשי חזי תיוהא בכנישתא דמתא מחסיא עיילי' לפורי' להתם והק' התוס' וז"ל ותימא הא אמרת בתי כנסיות אין ישנים בהם לא שינת קבע ולא שינת עראי. וכ"כ הרא"ש ועייל לפורי' להתם לאו דוקא דהא אמר במגילה אין אוכלין ושותין וישנים בהן וכ"כ גם הנמוקי יוסף והמרדכי שם וכן הביא הב"י בשם הריצב"א שכ' דלצורך בהכ"נ מותר לישן בתוכו וכ"כ התוס' בפסחים ק"א ע"ש. ונראה שכן הי' גירסתם בברייתא אין אוכלין ואין שותין ואין ישנים בהן וכ"ה בהדיא במרדכי פ' בני העיר ציון על ואין ישנים בהן מפרש ר"י דכל דבר שהוא לצורך בהכ"נ מותר ע"ש. וכ"כ הגר"א באו"ח סי' הנ"ל ובאמת כן הוא בתוספתא אין אוכלין בהן ואין שותין בהן ואין ישנים בהן וכ"ה בירושלמי ג"כ. אולם בגמ' שלנו אינו כתוב כלל מדין שינה וכ"ה גירסת הרי"ף והרא"ש אין אוכלין ואין שותין בהן ולא הזכירו כלל מדין שינה אף שהרא"ש בב"ב כתב הך דאין ישנים בבהכ"נ מ"מ במגילה לא הזכיר כלל מזה ששם מקומו דאל"ה לא הי' לו להטור להשמיט הלכה ערוכה שאסור לישן בבהכ"נ וכ"נ בהדיא שכן הוא גם דעת הרמב"ם ז"ל שהרי בפי"א מהל' תפלה הלכה ו' כתב דבתי כנסיות ובתי מדרשות אין אוכלין ואין שותין ואין מטיילין ואין ניאותין כו' ולא הזכיר כלל מדין איסור שינה והרי אין דרך הרמב"ם להשמיט אפי' תוספתא ואיך לא הזכיר כלל מדין שינה ש"מ דס"ל דמותר לישן בבהכ"נ והוא עפ"י גירסת הרי"ף נזכר כלל מדין שינה בברייתא בגמ' ואולי גם גירסתם בתוספתא כן או כיון דבגמ' בברייתא לא נזכר מדין שינה כן עיקר נגד גירסת התוספתא עכ"פ זה ברור דדעת הרמב"ם והטור דמותר לישן בבהכ"נ מדלא הזכירו כלל איסור שינה, ולפ"ז יש לתמוה על הב"י שסתם הדברים ולא העיר כלל בזה:
אולם הרמב"ם בפ"ד מהל' ת"ת כ' וז"ל אין ישנים בבהמ"ד וכל המתנמנם בבהמ"ד תורתו נעשה קרעים קרעים וכן אמר שלמה בחכמתו וקרעים תלביש נומה אין משיחין בבהמ"ד אלא בד"ת בלבד כו' וקדושת בהמ"ד חמורה מבהכ"נ, וכלשון הזה כ' ג"כ הטור והשו"ע ביו"ד סי' רמ"ו הרי דהרמב"ם ס"ל דאין ישנים בבהמ"ד, אולם בע"כ הוא לאו משום דנלמד זה מגמ' מגילה דב"כ וב"מ אין אוכלין בהם כו' דא"כ הו"ל לכתוב איסור שינה בהל' תפלה שכ' שם כלשון הברייתא ולא הזכיר הא דאין ישנים בבהמ"ד רק בה' ת"ת שאין שם מקומו והכס"מ כ' מקורו מהא דאמרי' במגילה שאלו את ר' זירא במה הארכת ימים א"ל מעולם לא ישנתי בבהמ"ד לא שינת קבע ולא שינת עראי. והנה גם דברי השו"ע סותרין הן דהנה ביור"ד סי' רמ"ו כ' כלשון הרמב"ם דאין ישנים בבהמ"ד ואילו באו"ח סי' קנ"א כ' דאין ישנים בבהכ"נ אפי' שינת עראי אבל בבהמ"ד מותר הרי דמותר לישן בבהמ"ד, והנה הש"ך ביור"ד סי' רמ"ו כ' ע"ז וז"ל הב"י מייתי ע"ז הא דאמרינן בפ' בני העיר שאלו את ר' זירא כו' א"ל לא ישנתי בבהמ"ד לא שינת קבע ולא שינת עראי וצ"ל דשינת עראי משום מדת חסידות נהג כן אבל מדינא מותר כמו שנתבאר באו"ח סי' קנ"א ס"ג עכ"ל, נראה מדבריו דס"ל דהא דמבואר בשו"ע שם דבבהכ"נ אסור לישן שינת עראי אבל בבהמ"ד מותר קאי על שינת עראי דזה דוקא מותר בבהמ"ד אבל בבהכ"נ אפי' שינת עראי אסור והיינו דא"ר זירא מעולם לא ישנתי לא שינת קבע ולא שינת עראי בבהמ"ד והוי רבותא דנזהר גם משינת עראי דמותר מדינא אבל שינת קבע מדינא אסור:
ודבריו צע"ג דהא בודאי מה דמבואר בשו"ע דבבהמ"ד מותר לישן היינו אפי' שינת קבע דהא דבריו הם מדברי הר"י בן חביב שהביא הב"י, והר"י בן חביב מייתי ראי' מהא דברכות הני גני והני גרסי ושם משמע בודאי דאפי' שינת קבע דסתם גני היינו שינת קבע וכן בפסחים ק"א דאכלי ושתי וגני בי כנישתא היינו שינת קבע וכן למאן דגני בבית אפל ברכות ג'. ועוד נ"ל אם איתא דשינת קבע אסור מדינא כמ"ש הש"ך גם שינת עראי אסור דהנה בסוכה כ"ו איתא אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה מ"ט רבא אמר אין קבע בשינה ופירש"י והר"ן ה"ט דאסור לישן שינת עראי לפי שאין קבע לשינה ואין בה חילוק בין קבע לעראי לענין סוכה שאין אדם קובע עצמו לשינה לפי שפעמים שאדם מתנמנם מעט ודי בכך הילכך זו היא שינתו הרי דבאיסור שינה אין לחלק בין קבע לעראי שאין אדם קובע עצמו לשינה, ולפ"ז ה"ה גבי איסור שינה בבהמ"ד אם איתא דשינת קבע אסור מדינא גם שינת עראי אסור לפי שאין קבע לשינה ובאמת נראה דזהו הטעם מ"ש התוס' והמרדכי ג"כ דאין ישנים לא שינת קבע ולא שינת עראי וה"ט לפי שאין קבע לשינה ומשום דשינה אסור מדינא כמו אכילה ושתי' וא"כ אין חילוק בין קבע לעראי, ועוד דלהתוס' ומרדכי ע"כ הגירסא בברייתא גם אין ישנים. לא קבע ולא עראי דאל"ה מנ"ל איסור שינה בבהכ"נ וא"כ איך אפשר לחלק בין קבע לעראי בבהמ"ד דלפי גרסתם הרי שניהם שוים. ועכ"פ אם איתא דשינת קבע אסור בבהמ"ד גם שינת עראי אסור, ובע"כ צ"ל דהא דמבואר בשו"ע דמותר לישן בבהמ"ד היינו בין שינת קבע ובין שינת עראי וכמו שה"ר מהא דאמרי הני גני והני גרסי, אלא דלכאורה קשה מנ"ל באמת להר"י בן חביב לחלק בין בהכ"נ לבהמ"ד לענין שינה והרי בגמ' אמרו שאין לחלק ושניהם שוים בכל הדינים המבוארים בברייתא לענין כל הני דחשיב בתי כנסיות ובתי מדרשות וכ"ה ברמב"ם ורי"ף ורא"ש וטור:
אבל באמת דברי ר"י בן חביב ניחא שפיר, דהא בלא"ה בע"כ הא דקאמר אבל בבהמ"ד נראה דמותר דאמרי' בפ' מי שמתו הני גני והני גרסי היינו דוקא לחכמים ולתלמידיהם דאל"ה מאי מייתי ראי' מהא דהני גני והני גרסי והא שם מיירי בהדיא בת"ח ותלמידיהם שלומדים בבי רב והרי במגילה אמרינן דחכמים ותלמידיהם מותרים ג"כ לאכול ולשתות בבהמ"ד וכדאמר רבא שם חכמים ותלמידיהם מותרין דאריב"ל מאי בי רבנן ביתא דרבנן ופסקו כן להלכה ברמב"ם וטור ושו"ע, א"כ ה"ה דמותרין לישן בבהמ"ד דהא שינה לא עדיף מאכילה ושתי' ואיך אפשר ללמוד היתר שינה בבהמ"ד לכל אדם מהא דאמרינן הני גני והני גרסי דמיירי בהדיא בחכמים ותלמידיהם שמותרים גם באכילה ושתי', ובע"כ צ"ל דגם הר"י בן חביב מיירי רק בחכמים ותלמידיהם. דמותרין בבהמ"ד ובבה"כ אסורין ובזה ניחא שפיר דזהו החילוק שבין בהכ"נ לבהמ"ד והיינו ע"פ מ"ש בגמ' ואין נכנסין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים רבינא ור"א הוו קיימי ושאלי שאילתא מרבא אתא זילחא דמיטרא עיילי לבי כנישתא אמרי הא דמעלינן לבי כנישתא לאו משום מיטרא אלא משום דשמעתא בעי צילותא. וכתב הר"ן ז"ל אע"ג דבתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשויות ה"מ בשעת הדחק וכאן לא הי' דוחק כ"כ, ואע"ג דאמרי' חכמים ותלמידיהם מותרין משמע לי דהיינו בבהמ"ד לפי שעומדין שם כל היום כדאמרינן מאי בי רבנן ביתא דרבנן אבל בבהכ"נ לא, הרי דדעת הר"ן ז"ל לחלק בין בהכ"נ לבהמ"ד דדוקא בבהמ"ד חכמים ותלמידיהם מותרין אבל בבהכ"נ לא ונראה מדבריו דבבהמ"ד מותרין חכמים ותלמידיהם אפי' שלא מדוחק ובבהכ"נ אפי' מדוחק אסורין דבהכ"נ לאו היינו ביתא דרבנן, וכן הבינו האחרונים בפי' דברי הר"ן ז"ל ע"י פרמ"ג בסי' זה, ולפ"ז נראה דהר"י בן חביב קאי בשיטת הר"ן לחלק בחכמים ותלמידי' בין בהכ"נ לבהמ"ד כנ"ל והיינו שכ' דאפי' שינת עראי אסור בבהכ"נ אבל בבהמ"ד מותר אעפ"י שהוא חמור מבה"כ והיינו רק לחכמים ותלמידי' דבבהכ"נ אסורין ובבהמ"ד מותרין ושפיר ה"ר מציפי דבי רב דהני גני והני גרסי, זהו פי' דברי הריב"ח בלי ספק דגם בשינה הדין כן דחכמים ותלמידי' מותרין בבהמ"ד ורבא אכולהו קאי, ולפ"ז גם דברי השו"ע בע"כ מתפרשין כך דהא דכ' בסעי' ג' אין ישנים בבהכ"נ אפי' שינת עראי אבל בבהמ"ד מותר קאי אחכמים ותלמידיהם דהא הם דברי הר"י בן חביב ומקור הדברים מהני גני והני גרסי, והתם מיירי בהדיא בתלמידי חכמים וז"ל הרב רבינו יונה הני גני והני גרסי פי' מחצלאות שיושבין בהם התלמידים בבהמ"ד ויושבים שניים או שלשה במחצלת אחת והאחד ישן והא' לומד, אבל לשאר אדם גם בבהמ"ד אסור לישן כמו אכילה ושתיה וש"ד שאסור למי שאינו ת"ח:
הן אמת שכן כונת השו"ע בלי ספק והוא דוקא לחכמים ותלמידי' וכמ"ש בפי' דברי הר"י בן חביב מ"מ דברי השו"ע צע"ג אצלי דהנה הרמב"ם ז"ל כתב דת"ח ותלמידיהם מותרין לאכול ולשתות בהם מדוחק ומשמע דשלא מדוחק אסור וכ' הכס"מ וכ"כ בב"י שהרמב"ם הוציא זה ממ"ש רבא דחכמים ותלמידי' מותרין דאמר ריב"ל כו' וכיון דבבהמ"ד שרי כ"ש בבהכ"נ ובתר הכי אמרינן דרבינא ור"א עיילי לבי כנישתא אמרי האי דעיילינן לבי כנישתא לאו משום מיטרא אלא משום דשמעתא בעי צילותא והרי רבא הוא דאמר לחכמים ותלמידי' מותרים והיכי קאמר דאי לאו משום דשמעתא בעי צילותא לא הוי עיילי אלא ודאי כי קאמר דמותרין היינו בשעת הדחק ואז מותרין אפי' לאכול ולשתות בהם אבל שלא בשעת הדחק אפי' חכמים ותלמידי' אסורין להכי דאי לא שמעתא לא הוי עיילי שלא הי' שם דוחק כ"כ עיי"ש, ופסק כן בשו"ע סי' הנ"ל הרי דהרמב"ם לא ס"ל כתירוצו של הר"ן לחלק בין בהכ"נ לבהמ"ד דעובדא זו בבהכ"נ הוי ושם אפי' לחכמים ולתלמידי' אסור אלא ס"ל דבדוחק בשניהם מותרין ושלא בדוחק בשניהם אסור וכמ"ש הרב"י דכיון בבהמ"ד שרי כ"ש בבהכ"נ ועכ"פ הנה בשו"ע סתם להלכה כדברי הרמב"ם ז"ל דבין בבתי כנסיות ובין בתי מדרשות מותרין ת"ח לאכול ולשתות בהם מדוחק אבל שלא מדוחק לא וכיון שכן דבריו שבסעיף ג' צע"ג דמנ"ל לחלק לענין שינה בין בהכ"נ לבהמ"ד דהרי לכל הדברים בתי כנסיות ובתי מדרשות דין אחד להם וכמו לענין אכילה ושתי' וש"ד וכ"ה בברייתא בתי כנסיות ובתי מדרשות ועי' בבי' הגר"א סק"א, והנה לפי גרסתם נזכר גם שינה בברייתא וכ"ה בתוספתא נמצא דכל ההיתר הוא רק לחכמים ותלמידי' ולדעת השו"ע דפסק כהרמב"ם רק בדוחק מותרין דמציפי דבי רב אין להביא ראי' להתיר אפי' שלא מדוחק דאין לך דוחק גדול מזה אם יצטרכו לילך לישן בביתם וכיון דקאי בשיטת הרמב"ם דלענין אכילה ושתי' אין חילוק בין בהכ"נ לבהמ"ד וכמו שכ' בכס"מ ובב"י דכיון שבבהמ"ד מותר כ"ש בבהכ"נ א"כ מנ"ל לחלק בשינה לאסור בבהכ"נ דהא ע"כ מיירי רק לחכמים ותלמידיהם ובדוחק כנ"ל, והר"י בן חביב שכ' להדיא דבבהכ"נ אסור ובבהמ"ד מותר הוא משום דקאי באמת בשי' הר"ן דהא דאמרינן חכמים ותלמידי' מותרין היינו דוקא בבהמ"ד ולא בבהכ"נ וכמ"ש ולפ"ז גם לאכילה ושתי' ולהכנס בהם מפני החמה יהי' חילוק לדידי' בין בהכ"נ לבהמ"ד וכנ"ל, אבל המחבר דאזיל בשי' הרמב"ם שאינו מחלק כלל בין בהכ"נ לבהמ"ד א"כ מנ"ל לחלק לענין שינה ולא יהא שינה חמור מאכילה וכנ"ל:
והנה גם דברי הר"ן יתפרש באמת באופן אחר קצת ודלא כמו שנראה מדברי הר"י ב"ח דקאי ע"כ בשיטתו דבבהכ"נ אסורין חכמים ותלמידי' בכל גווני, והנה האחרונים הבינו ג"כ בדעת הר"ן ז"ל דבבהמ"ד מותרין ת"ח לאכול ולשתות אפי' שלא בדוחק ובבה"כ אסורין אפי' מדוחק ועפ"ז תמהו על הרמ"א שכ' בהג"ה די"א דבבהמ"ד אפי' שלא מדוחק שרי והרי לדעת הר"ן איכא קולא וחומרא קולא דבבהמ"ד אפי' שלא מדוחק שרי וכן חומרא דבבהכ"נ אפי' מדוחק אסור א"כ הו"ל לרמ"א להביא גם דעת הר"ן לחומרא דבבהכ"נ אפי' מדוחק אסור אבל באמת נראה לומר דגם הר"ן ז"ל מודה בזה דמדוחק מותר לת"ח גם בבהכ"נ, דהנה באמת מבואר כן בירושלמי בפ' בני העיר שם ז"ל ריב"ל אמר בתי כנסיות ובתי מדרשות לחכמים ותלמידיהם והיינו מה שאמר ריב"ל בתלמודא דידן מאי בי רבנן ביתא דרבנן הרי דריב"ל ס"ל בהדיא דגם בתי כנסיות הוא לחכמים ותלמידי' ובע"כ הא דקאמר רבא חכמים ותלמידי' מותרין קאי על שניהם ולפ"ז ע"כ אי אפשר לומר דהר"ן ז"ל ס"ל דבבהכ"נ אפי' מדוחק אסור והרי בירושלמי מבואר להדיא דבשניהם מותרין. חכמים ותלמידיהם ובע"כ דמדוחק מודה הר"ן דגם בבהכ"נ מותר אלא דס"ל דבבהמ"ד אפי' שלא מדוחק שרי והיינו שכ' שם מתחלה בהדיא וכן חכמים מותרין ליהנות בהם והוא שהוצרכו להם כגון שהי' מקום דחוק לתלמידי' אבל שלא בשעת הדחק אסור כדמוכח עובדא דרבינא ורב אדא, ולא קאי על בתי כנסיות שבבבל דבלא"ה על תנאי הן עשויות ליהנות בהם בשעת הדחק כמ"ש בשם הרמב"ן ז"ל אלא דכמו דבתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשויות שאם הוצרכו לצבור בשעת הדחק אפי' לכ"א כן חכמים מותרין ליהנות בהם אם הוצרכו להם וכדא' רבא חכמים ותלמידי' מותרין אלא דבבהמ"ד ס"ל דמותרין אפי' בשעת הדחק וזה דקאמר דאף דאמר רבא חכמים ותלמידי' מותרין ומשמע אפי' שלא בשעת הדחק זהו דוקא בבהמ"ד שלומדין שם כל היום אבל בבהכ"נ שלא בשעה"ד אסור הא מיהו בשעה"ד מותר גם בבהכ"נ וכמבואר בירושלמי כנ"ל.
עכ"פ דברי השו"ע צע"ג כנ"ל, שוב מצאתי בכס"מ שם בפ"י מהל' תפלה שכ' דעובדא דזילחא דמיטרא לא הי' שם דוחק שהרבה בנ"א הולכין בשוק בעת הגשמים אבל אם הי' מקום דחוק לתלמידי' ואין להם מקום לאכול ולשתות ולישן מותר כנ"ל הרי דכייל שינה בהדי אכילה ושתי' דמדוחק מותר ושלא מדוחק לא וקאי על שניהם בבהכ"נ ובהמ"ד א"כ דברי השו"ע צ"ע ולכאורה הי' אפשר להוכיח מדברי התוס' והרא"ש דבשינה אסור בבהכ"נ אפי' לחכמים ותלמידי' דהנה בב"ב גבי רב אשי חזי תיוהא בכנישתא דמתא מחסיא עייל לפורי' להתם הקשו התוס' והרא"ש והא אמר במגילה אין אוכלין ואין שותין ואין ישנין בבהכ"נ ופירשו דמיירי בחדר הסמוכה לבהכ"נ ע"ש ומאי מקשו הא רב אשי הי' חכם וחכמים ותלמידי' מותרין לאכול ולשתות ומשמע מזה לכאורה דס"ל לתוס' ורא"ש דשינה אסור בבהכ"נ אפי' לחכמים ותלמידי' אבל באמת אינו ראי' דהא כבר כתבנו דגם הר"ן דס"ל דבבהמ"ד מותר אפי' שלא מדוחק מ"מ בהא כ"ע שוין דבבהכ"נ אין מותר לאכול ולשתות כ"א מדוחק וכמו שכ' הרמב"ם ז"ל והרי בכאן לא הי' דוחק כלל לשינה דהא רב אשי הי' לו מקום לישן בביתו ואדרבא שם הי' גרוע לישן דמשום זה הכניס מטתו לשם וכיון שלא הי' מקום דוחק לישן לכך הק' התוס' והרא"ש שפיר איך עייל לפורי' להתם והא אין ישנים בבהכ"נ ואף דעשה זאת לצורך בהכ"נ מ"מ ס"ל לתוס' ורא"ש דאסור לישן שלא מפני הדוחק. ובאמת צ"ע על דברי השו"ע שכ' דלצורך בהכ"נ מותר לאכול ולישן בתוכו והוא מדברי הריצב"א שהביא הגהת מיימוני שכ' זאת לתרץ קושית התוס' כמבואר במרדכי במגילה והרי ע"כ התוס' והרא"ש שתירצו באופן אחר ע"כ ס"ל דאפי' לצורך בהכנ"ס אסור]. עכ"פ דברי השו"ע בע"כ מתפרשין לחכמים ותלמידי' וכנ"ל ולפ"ז מ"ש דבבהמ"ד מותר לישן היינו ע"כ בין שינת קבע בין שינת עראי דודאי אפי' שינת קבע מותר לת"ח כמו אכילה ושתי':
ומעתה נבוא לביאור דברי השו"ע שבאו"ח ויור"ד והיינו אף דחכמים ותלמידי' מותרין לישן בבהמ"ד בין שינת קבע בין שינת עראי היינו מדינא אבל ממדת חסידות הוא שלא לישן בבהמ"ד לא שינת קבע ולא שינת עראי וזהו שאמר ר' זירא כששאלו ממנו במה הארכת ימים וחשיב בין מילי דחסידותא מימי לא ישנתי בבהמ"ד לא שינת קבע ולא שינת עראי והא דהזכיר כלל שינת קבע שיגרא דלישנא הוא א"נ אי הי' אומר ר"ז רק שלא ישן שינת עראי היתי אומר דשינת קבע מדינא אסור והיתי טועה בזה ושוב לא הי' רבותא כ"כ אם נזהר הי' משינת עראי שמא ירדם ולכן אמר להם בין מילי דחסידותא שלא ישן לא שינת קבע ולא שינת עראי והיינו אף דגם שינת קבע מדינא שרי מ"מ הי' נזהר גם משינת עראי וכ"ז הוא דלא כמ"ש הש"ך דשינת עראי משום מדת חסידות נהג כן ודבריו צע"ג דהא ר' זירא הי' מחכמים ותלמידי' והם בודאי מותרין לישן בבהמ"ד אפי' שינת קבע כנ"ל אלא ע"כ דשניהם הוא ממדת חסידות. ובפ' בן סורר דע"א אמר ר' זירא כל הישן בבהמ"ד תורתו נעשה קרעים קרעים שנא' וקרעים תלביש נומה וע"כ קאי את"ח ולאו דמשום זה איכא איסורא לישן בבהמ"ד דבודאי חכמים ותלמידי' מותרין לאכול ולשתות ולישן בבהמ"ד דהוא ביתא דרבנן אלא מ"מ ממדת חסידות אין לישן וכמו שהעיד ר' זירא על עצמו, וכל הישן בבהמ"ד ענשו שמשכח תלמודו והיינו שתורתו נעשית קרעים קרעים, ועי' בעירובין נ"ד דחשיב הרבה דברים דמי שעושה אותם תלמודו מתקיים בידו וברורי' אשכחי' לההוא תלמידא דגריס בלחישה בטשה בי' א"ל לא כך כתיב ערוכה בכל ושמורה אם ערוכה ברמ"ח איברים שלך משתמרת ואם לאו אינה משתמרת כו' וכן א"ל שמואל לר"י שיננא, פתח פומך קרי פתח פומך תני כי היכי דתוריך חיי וכי בשביל זה יהי' איסורא אם גריס בלחישה וע"ש עוד הרבה דברים כיוצא באלו וכן הוא גם כאן אף דאמר ר"ז כל הישן בבהמ"ד תורתו נעשית קרעים מ"מ מדינא שרי ולפ"ז נתבאר דברי השו"ע שכ' באו"ח סי' קנ"א דבבהמ"ד מותר לישן והיינו מדינא ומותר בין שינת קבע בין שינת עראי וביור"ד סי' רמ"ו כ' כלשון הרמב"ם דאין ישנים בבהמ"ד, וכל המתנמנם תורתו נעשה לו קרעים היינו ממדת חסידות:
ועפ"ז אני תמה מאד על רבינו הגאון שאג"א שכ' בס' גבורות ארי על תענית על הך מימרא דר"ז דלא ישנתי בבהמ"ד לא שינת קבע ולא שינת עראי וז"ל משמע מדינא שרי אלא שהחמיר על עצמו שלא לישן בבהמ"ד ממדת חסידות דאל"כ מאי רבותא וקשה לי הא אמרי' כל הישן בבהמ"ד תורתו נעשית קרעים אלמא דלא שפיר דמי לישן בבהמ"ד וי"ל דהא דאסור לישן בבהמ"ד היינו שינת קבע אבל שינת עראי שפיר דמי תדע דבפ' מי שמתו אמר בעי מיני' מר"ש ריח רע שאין לה עיקר מהו א"ל תא חזי הני ציפי דבי רב דהני גני והני גרסי והשתא היכי גנו בבהמ"ד אלא ודאי שינת עראי שרי ואינהו שינת עראי הוי גני וכן ראיתי להמהרש"א בחי' אגדות למעלה שכ' על מימרא דר"ז וז"ל אמרינן בעלמא דאסור לישן בבהמ"ד ומסמיך לה אקרא וקרעים תלביש נומה ור"ז החמיר אפי' שינת עראי עכ"ל. ולא זכיתי להבין דברי הגאונים שהאריכו עלינו את הדרך וביותר דברי הגאון בגבורות ארי' שמפני זה עוד הוקשה לו מהא דאמרי' בסוכה כ"ו דשינת קבע אסור בתפילין אבל עראי מותר ומשום דבשינת עראי אין דרך להפיח וא"כ מאי מייתי ראי' מהני גרסי והני גני וכדפרש"י ואע"ג דדרך הישנים להפיח הא בעראי אין דרך להפיח כלל וע"ש שתירץ בדוחק. אבל באמת פשוט הוא דהא דאמרינן הני ציפי דבי רב דהני גני היא שינת קבע ובכ"מ גני הוא שינת קבע וכמו שנתבאר לעיל דחכמים ותלמידי' מותרין מדינא לאכול ולשתות ולישן בבה"מ, וכן הא דאמר ר"ז כל הישן בבהמ"ד תורתו נעשית קרעים היינו אפי' שינת עראי ואף דר"ז קאמר כל הישן בבהמ"ד מ"מ הרי נפקא לי' מקרא שנא' וקרעים תלביש נומה משמע אפי' מי שמתנמנם והרמב"ם ז"ל שינה לשון הגמ' לכוונה הזאת וכ' דכל המתנמנם בבהמ"ד תורתו נעשית קרעים שנא' כו'. ואף דכל הישן בבהמ"ד תורתו נעשית קרעים והיינו שמשכח לימודו מ"מ מפני הדוחק לא היו התלמידים מקפידים ע"ז והוי גנו בבהמ"ד אפי' שינת קבע אולם עכ"ז גדולי התנאים והאמוראים היו נזהרים בזה שלא לישן כלל בבהמ"ד אפי' שינת עראי, וכן מתבאר בהדיא מדברי הרמב"ם והטור והשו"ע שכתבו בזה"ל אין ישנים בבהמ"ד וכל המתנמנם תורתו נעשית לו קרעים וכמו שכ' הרב"י דהא דאין ישנים בבהמ"ד נלמד מר"ז דלא ישן בבהמ"ד לא שינת קבע ולא שינת עראי והוא ממדת חסידות וע"ז קאמרי אח"כ וכל המתנמנם תורתו נעשית קרעים אף דאינו אלא מדת חסידות כנ"ל, וזה ברור:
עכ"פ נתבאר היטב דברי השו"ע שבאו"ח ויור"ד דשניהם קאי לחכמים ותלמידיהם אלא דבאו"ח כ' דבבהמ"ד מותר לישן היינו מדינא וביור"ד שכ' דאין ישנים בבהמ"ד והוא לשון הרמב"ם הוא ממדת חסידות דאסור אפי' לחכמים ותלמידיהם אבל לכל אדם גם מדינא אסור כמו אכילה ושתי', אולם כ"ז הוא לדעת השו"ע דס"ל באו"ח שיש איסור בשינה בבה"כ אבל דעת הרמב"ם גופי' נ"ל ברור כמ"ש בתחלת דברינו, ועפ"ז יתבררו ויתלבנו דבריו כתלג חיור והיינו דע"כ ס"ל להרמב"ם ז"ל דאין איסור כלל לישן לא בבהכ"נ ולא בבהמ"ד ומשום דלא גריס כלל בגמ' איסור שינה וראי' ברורה דהרי בפי"א מהל' תפלה דחשיב שם כל הדברים שאסורין מפני קדושת בהכ"נ ובהמ"ד כמו אכילה ושתי' וטיול וכדומה לא הזכיר כלל דאסור ג"כ לישן בבהכ"נ ובהמ"ד ושם עיקר ההלכה ומקומה ובע"כ דלא ס"ל כלל איסור שינה בבהכ"נ ובהמ"ד ואפי' לכל אדם אלא דמ"מ הוא מדת חסידות שלא לישן בבהמ"ד והוא מהא דאר"ז מעולם לא ישנתי בבהמ"ד לא שינת קבע ולא שינת עראי וכן מהא דאר"ז כל הישן בבהמ"ד תורתו נעשית קרעים:
ובאמת נראה עוד דעיקר הדבר מלבד קדושת בהכ"נ הוא משום ביטול תורה והיינו דבהמ"ד הוא מקום קדוש ללמוד שם כל היום ואין להפסיק בשינה שם והיינו שכ' הרמב"ם זה הדין בהל' ת"ת ומשום דזה שייך לקדושת התורה וכמו שאמר שם בפ"ג מהל' ת"ת הי"ג מי שרוצה לזכות בכתר התורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפי' אחת מהן בשינה ואכילה ושיחה כו', וכן הוא מתנאי כתרה ש"ת שלא לישן כלל בבהמ"ד שהוא לומד שם שלא להפסיק בלימוד והיינו שכ' הרמב"ם דאין ישנים בבהמ"ד והסמיך לזה דאין מסיחין בבהמ"ד אלא בד"ת בלבד אפי' מי שנתעטש א"א לו רפואה בבהמ"ד ואצ"ל שאר הדברים, ובברכות נ"נ אמרינן של בית ר"ג לא היו אומרים מרפא בבהמ"ד מפני ביטול בית המדרש והוא דבר אחד דבבהמ"ד שלומדין שם כל היום מדת חסידות הוא שלא להפסיק שלא לישן כלל ושלא להסיח כלל אפי' שלא לומר רפואה. ולפ"ז מתבאר דזהו דוקא בבהמ"ד אבל בבהכ"נ אפי' מדת חסידות ליכא והיינו דכייל אהדדי עם הא דאין מסיחין בבהמ"ד אפי' מי שנתעטש א"א לו רפואה וזה בודאי דוקא בבהמ"ד אבל בבהכ"נ מותר (וכ"כ בא"ר) דהא בהדיא אמר בברכות מפני ביטול בהמ"ד וכן אמרינן במגילה דבבהכ"נ אין נוהגין בהם קלות ראש כגון חשבונות וה"ד חשבונות אבל בלא"ה מותר ומכ"ש אסותא דאפי' מדת חסידות ליכא בבהכ"נ וכן הדין לענין שינה דבשניהם מדינא מותר לישן אלא דבבהמ"ד איכא משום מדת חסידות ובבהכ"נ אפי' מדת חסידות ליכא והיינו דמסיים הרמב"ם וקדושת בהמ"ד חמורה מקדושת בהכ"נ דאף דבבהכ"נ מותר כל הני לישן ולהסיח ואפי' מדת חסידות ליכא אבל בבהמ"ד אין לישן ולהסיח בה כלל, וכן הטור שלא כ' כלל דין איסור שינה בסי' קנ"א וביור"ד סי' רמ"ו כ' כלשון הרמב"ם ג"כ הכי ס"ל דמותר לישן בבהכ"נ ובבהמ"ד ורק. ממדת חסידות הוא שלא לישן בבהמ"ד וכנ"ל, וכ"ז ברור.
והנה לדעת הרמב"ם ניחא בפשיטות הא דעייל רב אשי פורי' לכנישתא במתא מחסי' ומשום דבאמת מותר לישן בבהכ"נ כנ"ל וכן הא דאר"ז מעולם לא ישנתי לא שינת קבע ולא שינת עראי יתבאר ג"כ בפשוטו דמדינא שרי לישן בבהמ"ד לכל אדם ואפי' שלא מדוחק ורק ר"ז החמיר ממדת חסידות. ולכאורה יש לסמוך לזה ג"כ מהא דקיי"ל גבי תפילין דישן אדם בתפילין שינת עראי משום דבתפילין אינו אסור לישן כ"א מטעם שמא יפיח בהם ולפיכך עראי שרי בתפילין והנה גבי ביהכ"נ קאמר התם דבתי כנסיות אין נוהגין בהם קלות ראש אין אוכלין ואין שותין כו' ונראה משום דכל הני חשיב קלות ראש ועי' בתוס' ד"ה ואעפ"י והרי גם בתפילין אסור שחוק וקלות ראש וכן אכילה אסור בתפילין ומ"מ הי' מותר לישן בתפילין אי לאו משום הפחה הרי דעצם השינה לא נחשב לקלות ראש לענין תפילין דחמיר מבהכ"נ דאסור להפיח בהן ומכ"ש בבהכ"נ דקיל דמותר לישן בהם, וכן יש לעשות סמוכים לזה דהא הר הבית חמור מבהכ"נ שהרי רקיקה ומנעל בהר הבית אסור ובבהכ"נ שרי ומ"מ הא זקני בית אב היו ישנים בבית המוקד בחצי' שבחול א"כ מכ"ש דשרי שינה בבהכ"נ דקיל מבית המקדש, ומכל הנ"ל נראה לה"ר לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דמדינא מותר לישן בבהכ"נ ובהמ"ד לכל אדם והדברים מבוארים: