פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר
סימן ד
בדין אם מותר לפנות בתפילין של יד
גרסינן בשבת דס"א ע"ב אבעי להו קמיעין אי יש בהן משום קדושה למאי נ"מ ליכנס בהן לביה"כ ת"ש ולא בקמיע כו' הא מן המומחה נפיק וא"א יש בהן קדושה זמנין דמצטרך לבה"כ ואתי לאתויינהו ד' אמות בר"ה הב"ע במחופה עור והרי תפילין דמחופה עור ותני' הנכנס לבה"כ חולץ תפיליו ברחוק ד' אמות התם משום שין כו'. ושם בע"א גבי ולא בתפילין אמר רב ספרא ל"ת אליבא דמ"ד שבת לאו זמן תפילין אלא אפי' למ"ד זמן תפילין הוא לא יצא דלמא אתי לאתוי ברה"ר ופרש"י דלמא שקיל להו מראשו אי בא לפנות וממטי להו ד' אמות, וגירסת התוס' דלמא מפסקא ואתי לאתויינהו ד"א ברה"ר והק' באמת אפי' לא חיישינן דלמא מפסק אסור משום דזימנין דמצטרך לבה"כ ואתי לאתוי ד"א ברה"ר ומתוך פי' הקונט' משמע דלא גריס דלמא מפסקי ופי' דלמא שקיל להו מראשו אי בעי לפנות, והקדוש מקורביל אומר דגרסינן לי' שפיר ואיצטרך טעמא דמפסקא לתפילה של יד דאין צריך לחלוץ כשצריך לבה"כ אלא של ראש משום שין ע"כ. והנה התוס' במנחות דף ל"ה כתבו שהר"י מאורליינש מסופק אם צריך לחלוץ תפילין של יד כשנכנס לביה"כ דשמא כיון דמחופות עור ל"צ דלא אסרו אלא תפילין של ראש שכ' שין בעור, וכן הרא"ש בהלק"ט הביא ג"כ ספיקו של הר"י מאורלינש והרשב"א בחידו' הביא כן בשם התוס' ומשמע דהכי ס"ל:
והנה אם אמנם כי המה הביאו רק שהר"י מאורלינש נסתפק בזה ובודאי דחלילה להקל בקדושת תפילין מ"מ הא נ"מ לדינא דהא מנהגינו לברך על התפילין מי שחולצן ליכנס לבה"כ ואף דבדעתו להחזירם מיד ומשום דכיון דבבה"כ אסור לילך בתפילין אדחי לי' וכמ"ש הד"מ והב"ח בסי' ח' וסי' כ"ה ולזה הסכימו כל האחרונים, ולפ"ז כיון דהר"י מאורלינש נסתפק בשל יד אי צריך לחלוץ כשנכנס לבה"כ בדין הוא שלא לברך על של יד כשחולץ לכנס בהן לבה"כ ולחשש ברכה לבטלה ראוי לחוש בודאי לספיקו של הר"י שלא לברך על של יד אם חלצן לילך לבה"כ, וצ"ע על האחרונים שלא העירו בזה, והנה הטור בסי' מ"ג כתב אסור לכנוס לבה"כ בתפילין שבראשו להשתין גזירה שמא יעשה בהן צרכיו וכן פרש"י בהא דמבעי להו בפ' מ"ש מהו שיכנוס בתפילין כשהן בראשו קאמר והמעיו"ט כ' דהכונה לאפוקי תפילין של יד וכמו שנסתפק הר"י מאורלינש, אבל באמת פשוט הוא דהא דכ' רש"י כשהן בראשו היינו לאפוקי אם אוחזן בידו דאז בודאי אסור משום ניצוצות וכן גם הטור לא בא למעט אלא אם אוחזן בידו וכדמסיק בהדי' ע"ש וכן כ' המג"א בסי' מ"ג סק"א:
אולם בעיקר דברי הר"י מאורלינש יש להתפלא דהנה ביומא דס"ח גבי לא היו ישנים בבגדי קדש פרש"י שמא יפיח בהן וכן פי' המפרש בתמיד ע"ש דאסור להפיח בבגדי קדש דגנאי הוא להן אף דאין עליהם שום שם וא"כ מכ"ש דאסור להפיח ומכש"כ לפנות בתפילין של יד ולא יהי' תפילין של יד קילי מבגדי כהונה, ועוד דבמכילתא דריש מן ושמרת שצריך לשמור תפילין שלא יפיח בהן א"כ ה"ה לשל יד דילפי' מושמרת. ועוד דלפ"ז לדידן דקי"ל לילה זמן תפילין ורק חכמים גזרו שאין מורין כן משום שמא ישן בהם ולפ"ז בתפילין של יד דמותר לפנות בהם ומכש"כ להפיח ממילא אינו אסור ג"כ לישן בהם דהא היסח הדעת ליכא בשינה לדעת הרא"ש והר"י והרשב"א ולכאו' בדין הוא דבתפילה של יד יהי' הלכה ומורין כן שמותר להניח תפילין בלילה ולא משמע כן בכולא תלמודא ובמנחות דל"ו ע"ש. ועוד קשה לדעת הר"י מאורלינש דמותר לכנס לבה"כ בתפילין ש"י לפנות בהן ורק ש"ר אסור משום שין א"כ קו' הגמ' בשבת והרי תפילין דמחופה עור ותנן הנכנס לבה"כ חולץ תפיליו ברחוק ד"א הוא שיהי' מותר לפנות בתפילין של ראש ואמאי צריך כלל לחלוץ ומשני דאסור לפנות משום שין, והוא תמוה מאד דמאי דמיון הוא קמיע לתפילין דתפילין אף דמחופה עור מ"מ כיון דכך דרך מצותו והוא נושאם לשם מצוה לאות ולטוטפות גנאי הוא לתפילין אבל משום גוף הדבר שמכניס קדושה במקום הטינופת לזה מהני חיפוי עור ומאי מדמה לתפילין והרי אף למאי דמסיק משום שין ע"כ צ"ל הכי דהא אף דקיי"ל אוחזן בבגדו ובידו ונכנס ומ"מ בודאי אם יכסה התפילין בסודר כשהן בראשו לא מהני ורק בידו מהני כסוי דאל"ה למה צריך כלל לחלוץ יכסה השין בסודר על ראשו והא על ראשו משומרין באמת טפי ולכן כ' רב אחאי גאון בשאילתות דבנכנס להשתין בבה"כ עראי לא מהני מה שיאחוז בבגדו ובידו משום כיון דמותר להשתין כשהן בראשו הכי עדיף טפי ע"ש ומ"מ לא התירו לפנות כשהן על ראשו אף שיכסה אותן בסודר ובע"כ דחמור טפי היכא שנושא התפילין כדרך מצותן שאז גנאי הדבר יותר לגוף הלובש המצוה שיפנה בהן ול"ד לאוחז תפילין בידו דאז ליכא רק משום זה שמכניס תפילין במקום הטינופת ומהני כסוי, וא"כ ה"נ מאי מדמה קמיע לתפילין שנושא עליו דאף דמשום שמכניס למקום טינופת ליכא מ"מ זהו שמפנה בהן גנאי גדול הוא למצות תפילין:
ועוד קשה טובא דהא קיי"ל דחייב אדם למשמש בתפילין שלא יסיח דעתו מהם כדאמר רבה בר רב הונא וכן ס"ל לתנא דבי ר"י בשבת א"כ מאי קשיא לי' שיהי' מותר לפנות בתפילין הא אסור להסיח דעת מהם ואפי' אי נימא דעיקר הסה"ד הוא שחוק וק"ר מ"מ אין לך ק"ר גדול מזה שמפנה בהן אבל כשנושא קמיע דאין איסור מק"ר לכך מותר לפנות בהם ואין לדחוק ולומר דהרי התוס' הקשה באמת גם אהיסח הדעת דיליף בק"ו מציץ שאני ציץ שהשם מגולה ובתפילין מחופה עור ע"ש א"כ המקשה שהק' אי ס"ד דמחופה עור מותר א"כ יהי' מותר בתפילין לפנות שמחופין עור וגם בהיסח הדעת יהי' מותר באמת מטעם זה, אבל באמת ז"א דהא גם לפי המסקנא משום שין ג"כ ליכא למילף מציץ שיש בו שם של ד' אותיות ובע"כ כמ"ש התוס' דמ"מ רבנן אסרו משום שיש בו הזכרות הרבה א"כ גם לא מקשי מידי דלפיכך אסור לפנות בהן משום שאסור להסיח דעתו מהן מדרבנן ואין לך היסח הדעת של ק"ר גדול מזה, ועוד דכמו שגזרו חכמים שאסור בהיסח הדעת כמו ציץ משום שיש בהם הזכרות הרבה א"כ מכ"ש דאפ"ל דכשהן בראשו אסור מדרבנן לפנות בהן:
ולכן נ"ל דקו' הגמ' בודאי אינו שיהי' מותר לפנות בהן דאף דבקמיע מותר לפנות מ"מ שאני תפילין שהוא לבוש בהן למצוה אולם קו' הגמ' מהא דהצריכו לחלוץ תפילין ברחוק ד' אמות ומשום דאסור לכנס לבה"כ בתפילין כשהן בראשו וכן ס"ל לרב האי גאון דאסור לכנוס בתפילין לבה"כ אפי' שלא לפנות ובגמ' דמבעי להו מהו לכנס בתפילין לבה"כ קבוע להשתין אינו גורם קבוע כ"א צנוע כמו שהביא הרא"ש משמו ועי' בב"י סי' מ"ג ובמג"א, ולפ"ז שפיר מקשה נהי דלפנות בתפילין בודאי אף דמחופה עור מ"מ כיון שלבוש בהן למצוה הרי הוא ק"ר מ"מ הכניסה לחוד אין זה ק"ר לתפילין ואין חשש כ"א משום שמכניס קדושה למקום טינופת וכמו קמיע ולפיכך מקשה שפיר והרי תפילין דמחופה עור. ולפ"ז אפ"ל דזהו שאמר הגמ' גבי קמיע דלמא מצטרך לבה"כ ואתי לאתויינהו ד"א ברה"ר היינו משום שאסור להכניס אותו לבה"כ וצריך לחלצן קודם שיכנס וכן גבי תפילין אי אמרי' דאסור לכנס בהן וצריך לחלצן מקודם לפיכך חיישינן דאתי לאתויי ברה"ר ושפיר אומר הר"י מקורביל דנ"מ לתפילה של יד דא"צ לחלוץ כשצריך לבה"כ ר"ל שאינו צריך לחלוץ מקודם משום דמחופה עור ולפיכך אף דאסור לפנות בהן מ"מ לא חיישינן דלמא אתי לאתוי ברה"ר דכיון דיכול להכניסן לבה"כ הרי חולץ ונפנה לאלתר וכמו דאמרינן בברכות גבי בה"כ עראי ע"ש, ואף דמ"מ אמרינן התם וכשהוא יוצא מרחיק ד' אמות ומניחן זהו מפני שעשאו בה"כ קבוע אבל בשל יד דמחופה עור א"צ להרחיק אח"כ כלל אלא מניח תיכף ולפ"ז אין ראי' מכאן דדעת הר"י מקורביל שמותר לפנות בתפילה של יד דדוקא לענין זה שמכניס קדושה במקום טינופת מהני חיפוי עור אבל לא לזה שכשלובש תפילין צריך שלא יסיח דעתו מהן וכשהוא בעצמו מפנה בהן אין לך ק"ר גדול מזה שמא דמרא עליו והוא מפנה בהן וכנ"ל:
ובזה ניחא ג"כ קו' התוס' ביומא על הא דאמר חייב אדם למשמש בתפילין ק"ו מציץ שהקשו שאני תפילין דמחופה עור ולפמ"ש ל"ק כלל דעיקר היסח הדעת הוא שלא יסיח דעתו מהשם אשר עליו והיינו דוקא אם הוא דרך מצותו ויליף ק"ו ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת מ"מ כשציוה השם לישא אותו על מצחו אמרה תורה שלא יסיח דעתו ממנו ומכ"ש תפילין שיש בהן אזכרות הרבה אינו דין שלא יסיח דעתו מהן כשנושא התפילין עליו וא"כ מה נ"מ אם האזכרות מגולים או מכוסים הא היסח הדעת אינו בזיון מבחוץ להשם אלא בזיון פנימי להמצוה אשר עליו ואין נ"מ אם הוא מגולה או מכוסה וז"ב, וכן לפנות בתפילין גופי' כשהם עליו אין נ"מ בין מגולים למכוסים, ורק שם פריך לכנס בהם לבה"כ והוי כמו שנושא אותם בידו דמכניס הקדושה למקום הטינופת וע"ז אין נ"מ מה שנושא התפילין עליו ובלבד שיהי' מחופין עור:
אולם בדעת הרא"ש ז"ל ל"ל הכי דהנה דעת הרא"ש בפ' מ"ש ובהלק"ט דבכניסה לבה"כ בתפילין ליכא איסורא כלל והא דתני' הנכנס לבה"כ חולץ תפיליו ברחוק ד' אמות ונכנס לאו משום הכניסה צריך לחלוץ אלא משום שרוצה לעשות צרכיו, וה"ר באמת מהא דמבעי אי מותר לכנס לבה"כ קבוע להשתין מים מי חיישינן שמא יפנה בהן הרי דבכניסה לחוד ליכא איסורא כשאינו רוצה לעשות צרכיו ולפ"ז ע"כ צ"ל דהא דפריך הגמ' והרי תפילין דמחופה עור ותנן הנכנס לבה"כ חולץ תפיליו ברחוק ד"א היינו שיהי' מותר באמת לפנות בהם כיון דמה דחולץ הוא רק משום שצריך לעשות צרכיו ולא משום הכניסה וע"ז משני שאני תפילין משום שין ולפ"ז הא דהביא הרא"ש שהר"י מאורלינש נסתפק אם צריך לחלוץ תש"י כשנכנס לבה"כ היינו דמותר אפי' לפנות בהן וקשה טובא כל מה שהקשינו ומאי מדמה תפילין שהן בראשו למצותו דאסור אפי' להסיח דעת מהן לקמיע התלוי בצוארו כנ"ל, והנה הרי"ף דגריס ג"כ מהו להשתין בבה"כ קבוע נראה לכאו' דס"ל כהרא"ש דבכניסה לחודא ליכא איסורא דאל"ה תיפוק לי' דהא אסור לכנס בבה"כ בתפילין:
ובזה נראה לתת טעם על השמטת הרי"ף והרא"ש גמ' ערוכה על הא דתניא הנכנס לבה"כ חולץ תפיליו ברחוק ד' ונכנס אמר רב ששת ל"ש אלא בבה"כ קבוע אבל בה"כ עראי חולץ ונפנה לאלתר וכשיוצא מרחיק ד"א ומניח מפני שעשאו בה"כ קבוע והרי"ף והרא"ש השמיטו וכבר תמה ע"ז בב"י סי' מ"ג ע"ש, ואני תמה על הב"י שתמה רק מה שהשמיטו והלא דעת הרא"ש מבואר בהדי' להיפך דגם בבה"כ עראי חולץ תפיליו ברחוק ד' אמות וז"ל בהלק"ט הנכנס לבה"כ חולץ תפיליו ברחוק ד"א פי' הנכנס לעשות צרכיו כו' ולהכי לא תני בברייתא בה"כ קבוע דאפי' אינו קבוע אם נכנס לעשות צרכיו צריך לחלוץ ברחוק ד' אמות כו' ע"ש והוא נגד סוגית הגמ', ולכן נלע"ד דהנה באמת בגוף הטעם שכ' הרא"ש דהא דצריך לחלוץ ד"א קודם הוא בשביל שנכנס לעשות צרכיו ולכאו' כיון דבכניסה לחוד ליכא איסורא א"כ ליכא משום והי' מחניך קדוש ולפ"ז אמאי צריך לחלוץ ברחוק ד"א בשלמא לר"ה גאון דכניסה לחוד אסור בתפילין ממילא גם לתוך ד' אמות של בה"כ אסור לכנס אבל לדעת הרא"ש הדבר טעמא בעי, אולם נראה דהטעם הוא משום דחיישינן שמא יפנה בהם ולכך גזרי שיחלוץ תפיליו ברחוק ד' אמות כדי להרחיק שלא ישכח ויפנה בהן, וראי' לזה דהא הטור כתב בסי' מ"ג דגם כשנכנס להשתין לבה"כ קבוע בתפילין שבראשו דצריך ג"כ לחלוץ ברחוק ד"א והיינו משום דכיון דחיישינן שמא יפנה צריך לחלוץ ברחוק ד"א, ולפ"ז דברי הרא"ש נכונים מאד דא"א לומר כר"ש דבה"כ עראי חולץ ונפנה לאלתר דהא כיון דאמרינן התם דאסור ליכנס לבה"כ קבוע אפי' להשתין גזירה שמא יפנה בהן והיינו משום דבה"כ קבוע הוא שדרך לפנות שם חיישינן שמא ישכח ויפנה בתפיליו ולהכי צריך לחלוץ ד"א קודם ובבה"כ עראי ה"ט דשרי משום שאין דרך לפנות שם ולפ"ז עכ"פ מי שרוצה לפנות האיך אפ"ל שיחלוץ ויפנה לאלתר פשיטא דצריך למיחש שמא יפנה בתפילין ומה הנכנס למקום שדרך לפנות שם צריך לחלוץ ברחוק ד"א ומשום שמא ישכח ויפנה א"כ מכ"ש מי שרוצה לפנות אפי' בבה"כ עראי לדידי' כקבוע הוא כיון שרוצה לישב ולפנות וה"ט שכ' הרא"ש באמת דגם בעראי צריך להרחיק ד' אמות והיינו כיון שרוצה לעשות צרכיו צריך לחלוץ מקודם דחיישינן שמא יפנה בהן ולפיכך נדחו דברי ר"ש דמכיון דאמרינן שם בגמ' חיישינן שמא יפנה אפי' כשנכנס להשתין א"כ מכ"ש כשרוצה לפנות דחיישינן שמא יפנה בתפילין אם יפנה לאלתר וזהו טעם הרי"ף והרא"ש שהשמיטוהו:
והנה לכאו' קשה טובא על הרא"ש דהא אפי' בקמיעין אמרינן דאסור לכנס בהן בבה"כ אם אין מחופה עור והרי קמיע אף שהוא לבוש מ"מ אין בו איסור אלא משום הכנסת דברי קדושה למקום טינופת דהא אין מצוה בלבישתן ומ"מ אסור א"כ מכ"ש תפילין דאסור להכניסן לבה"כ, אולם ע"ז יש להשיב ולומר דבאמת גם להרא"ש אינו אסור להכניס קמיע למקום הטינופת כ"א לפנות בהן שהוא גנאי גדול והיינו דקאמר זימנין דמצטרך לבה"כ ואתי לאתויינהו ד"א ברה"ר היינו שיצטרך להסירם כשירצה לפנות ולכן צריך להסירם באמת קודם שיכנס לבה"כ, עכ"פ לדעת הרא"ש דבכניסה ליכא איסורא ע"כ הא דמקשי והרי תפילין דמחופה עור הוא שיהי מותר לפנות בהם וקשה כל מה שהקשינו לעיל וכן מקמיע קשה כנ"ל:
ולכן נראה דבודאי אסור להכניס דברי תורה וקדושה למקום הטינופת וראי' דהא אפי' כשחולצן מראשו ורוצה לפנות צריך לאוחזן בבגדו ובידו כנגד לבו והנה הא דצריך לאוחזן בבגדו היינו כדי לכסות התפילין ומשום דאסור להכניס דברי קדושה למקום מטונף וכ"נ מדברי הר"ן פ' במה אשה ע"ש, ובאמת נראה דכל שאין מונחין על ראשו אין נ"מ במה שאוחזן בידו או לא ועיקר הדבר דאפי' בלא אחיזה בידו אסור להכניס תפילין למקום טומאה ולכן צריך לכסותן בבגדו, אולם מש"כ הרא"ש גבי אי מותר להשתין מים בתפילין שבראשו בבה"כ קבוע דמשום כניסה לחודא ליכא איסורא רק משום שרוצה לעשות צרכיו היינו דוקא כשהתפילין על ראשו אין מחויב לבטל מצות תפילין ולסלקם משום כניסה לבה"כ ועוד אפ"ל להיפך דאף לענין לפנות בהן בזיון גדול הוא בתפילין אבל לענין כניסה לבה"כ אף דבידו אסור להכניס כשהן בגלוי מ"מ כשהן בראשו דרך מצותן הרי מונחים במקומם הראוי וליכא גנאי וכן נראה מדברי השאילתות דכשהן בראשו עדיף טפי מאם אוחזן בידו, עכ"פ מש"כ הרא"ש דבכניסה ליכא איסורא הוא דווקא כשהן מונחין על ראשו למצות תפילין אבל אם אוחזן בידו בודאי אסור להכניסן בבה"כ אם לא בבגדו ובידו שיהי' מכוסין והיינו דוקא לצורך וכמו שנתבאר שם, וכן ה"ט דקמיע בודאי אסור להכניסה בבה"כ אי יש בה משום קדושה דהא אפי' כשנושא על צוארו כאוחז בידו דמי. והא דמקשה והרי תפילין דמחופה עור נראה דבאמת הא דצריך לחלוץ מרחוק ד' אמות הוא משום שאסור להכניסן בבה"כ בהדי' כ"א לאחוז בבגדו ובידו ולפיכך אפי' לדעת הרא"ש מכיון שזקוק לחלוץ משום עשיית צרכיו לכן חולץ ברחוק ד' אמות אבל אי הי' מותר להכניס אותם לבה"כ בהדי' לא הי' צריך גם לחלוץ מרחוק ד' אמות ולפיכך שפיר מקשה גם להרא"ש אמאי חולצן מרחוק ד' אמות הא כיון דמחופה עור א"כ א"צ לאחוז כלל בבגדו ובידו וסגי שיחלוץ קודם שיפנה, ונראה דבאמת עיקר הקושיא סמיך אהא דאוחזן בבגדו ובידו ונכנס אף דבברייתא קתני סתמא חולצן מרחוק ד' אמות ולא הביא כלל הא דאוחזן בבגדו ובידו היינו משום דאתי' כב"ש דבאמת צריך לחלוץ ברחוק ד' אמות ולהניח שם אבל עכ"פ מתבאר בברייתא דאסור להכניסן בבה"כ ומקשה שפיר והרי תפילין דמחופה עור, את כ"ז טרחתי לישב דעת הרא"ש דקו' הגמ' אינו שיהי' מותר לפנות בהן רק משום הכניסה וכנ"ל ולפ"ז אף דמשני הגמ' משום שין היינו דלפיכך אסור להכניס אותן בבה"כ אבל לפנות בהן גם בתש"י דליכא שין אסור כנ"ל:
וכ"נ בהדי' מלשון הרי"ף שכ' וז"ל ופשטינן אם היו מחופין עור שרי לכנס בהן לבה"כ ותפילין ה"ט דאין נכנס אלא חולצן ברחוק ד' אמות ואוחזן בבגדו ובידו ונכנס משום שין שלהם נראה ברור דנותן טעם על הכניסה דאין נכנס בהן לבה"כ, דהא כ' אוחזן בבגדו ובידו ונכנס הרי דקודם שנכנס מחויב לכסותן ולכן צריך לחלצן ברחוק ד"א כדי שלא יכנס בהן בהדי' וצריך הכנה לאוחזן בבגדו ובידו, וכ"כ הר"ן שם וכ"נ מלשון הרא"ש גופי' בשבת שכ' ותפילין ה"ט דאין נכנסין עמהן לבה"כ אלא חולץ תפיליו ברחוק ד"א משום שין הרי דנתן טעם למה חולצן ברחוק ד"א ולפ"ז נראה דלפנות בהן אסור אפי' בשל יד דליכא שין וכנ"ל, והא שכ' הרא"ש דהר"י מאורליינש נסתפק אם צריך לחלוץ תפילין ש"י כשנכנס לבה"כ היינו אי צריך לחולצן ברחוק ד"א, ואף דדחוק קצת בע"כ מוקי אנפשי' וכן הא שכ' התוס' בשם הר"י מקורביל דאיצטריך טעמא דלמא מפסקי לשל יד דא"צ לחלוץ אותן כשנכנס לבה"כ היינו כמ"ש לעיל דכיון דא"צ לחולצן ברחוק ד"א אלא מותר לכנס בהן לבה"כ ולחלוץ שם א"כ אין חשש שמא אתי לאתוינהו ברה"ר, ועיין ברי"ף ורא"ש דלא גרסי דלמא מפסקי והרא"ש כ' בהדיא דלפיכך אין יוצאין בתפילין לר"ה משום דלמא אתי לאתויינהו ד"א כי חליץ להו למיעל לבה"כ ובע"כ צ"ל דגם בשל יד אסור לפנות דאי נימא דשל יד א"צ לחלוץ כלל א"כ יהי' מותר לצאת בתפילין ש"י לרה"ר:
עכ"פ כבר השווינו דברי הפוס' דלכו"ע אסור לפנות אפי' בשל יד וכנ"ל דהא אפי' בבגדי כהונה אסור להפיח ומכ"ש בתש"י. ועוד דבכ"מ תפילין סתם היינו של ראש ושל יד ותפילין ש"ר או ש"י נקרא תפילה ש"ר או ש"י כמבואר במנחות ל"ו ע"ש. והרי בשבת אמר ר"י תפילין צריך גוף נקי שלא ישן בהם ולא יפיח בהם הו"ל לפרושי דתפילין של ראש דוקא וכן בברכות כ"ג כי הוי אזלינן בתרי' דר"י ובתרי' דר"נ כי הוי נקיט תפילין לא יהיב לן אמר הואיל ושרונהו רבנן נינטרן ועי' ברש"י ואי אמרינן דבתפילין של יד מותר לפנות א"כ לא חלץ כלל תפש"י והרי הוא משומר משום תפילה שבזרועו וכן הא דאמרי' בסוכה מ"ו רבא כי הוי עייל לבה"כ הוי משי ידי' ומנח תפילין ומברך הו"ל לפרושי שלא בירך כ"א על ש"ר אבל בשל יד הרי מותר לפנות ואין כאן הפסקה וכמבואר בב"ח סי' ח' ובד"מ שם ובסי' כ"ה ובמג"א שם:
וכ"נ דעת הרמב"ם שסתם וכ' תפילין צריכין גוף נקי כו' וכן כ' דאם מנח סודר על ראשו ישן בהם שינת עראי, אבל קבע אסור משום שמא יפיח בהם הרי דלענין הפחה אין מועיל סודר על ראשו אף שהשין מכוסה ומשום דהפחה הוי כמו שמפנה בהם ואסור, ובפוס' מבואר דמצותן להיות עליו כל היום אלא מפני שצריכין גוף נקי נהגו שלא להניחן אלא בשעת ק"ש משמע דגם תש"י צריכין גוף נקי [ואף דלפ"ז קשה לכ' מהא דאמרינן ביומא דף פ"ו ה"ד חילול השם כו' ר' יוחנן אמר כגון אנא דמסגינא ד"א בלא תורה ובלא תפילין ואי נימא דגם תפילין ש"י צריכין גוף נקי מאי ח"ה שייך בזה הא חולי מעיים פטורים מתפילין (ועיין בפר"י ח"א סי' ה'), אך י"ל דאו או קאמר והיינו ע"פ המכילתא העוסק בתורה פטור מן התפילין והמניח תפילין כקורא בתורה ולפ"ז כל ת"ח צריך אחת משתי אלה לעסוק בתורה או לכה"פ שיהי' לבוש בתפילין וההולך ד"א בלא תורה ובלא תפילין הוי ח"ה]. ועוד דאל"כ קשה אמאי לא ישן בתפילין של יד כיון דמותר להפיח בהם ובגמ' משמע בכ"מ שהי' דרכם לחלוץ בלילה אף תפילין ש"י. ועוד דאם איתא אמאי לא משני בסוכה כ"ו דהא דאמר ישן בהם שינת קבע ועראי היינו בתפילין של יד, וא"ל דזה דוחק דהא בלא"ה צ"ל דהברייתא דישן בהם שינת עראי אבל לא שינת קבע מיירי בתפילין של ראש לדעת הר"י מאורליינש אי נימא דספיקו הוא אי מותר לפנות בהן, מיהו זה י"ל דאפי' אי נימא דמותר להפיח בתפילין של יד מ"מ אסור לישן בהם דאפשר בעת שינה גרע טפי ע"פ מ"ש להרא"ש דהא דכ' דמותר להכניס תפילין לבה"כ היינו כשהן בראשו אינו מחויב לבטל מצות תפילין אבל בידו אסור להכניסן לפ"ז אפ"ל דגם אי נימא דמותר לכנס לבה"כ בתש"י היינו רק כשהוא ער דגם אז מקיים מצותו אבל כשהוא ישן ואינו מקיים מצות תפילין בודאי אסור להפיח בהן, עכ"ז נתבאר היטב דאין לחוש כלל לזה שיהי' מותר לפנות בתפילין של יד וכונת הר"י מאורליינש וכן הרא"ש והתוס' שהביאו היינו רק לענין כניסה ולפ"ז שפיר מברכין על תפילין של יד ושל ראש אחר שיוצאין מבה"כ וכנ"ל: