פרי יצחק חלק א· רבי יצחק בלאזר
סימן נח
כבוד ידידי הרב הגדול כו' מו"ה שלום דוד נ"י.
ע"ד מה שהקשה כת"ר בגמ' ע"ז (דף נ"ט) דאיתא התם אמר רב אשי האי עובד כוכבים דנסכיה לחמרא דישראל בכוונה כו' שרי למישקל דמיה מההוא עובד כוכבים מ"ט מיקלא קלייה וכתב הר"ן דטעמא דמשום תשלומי נזק שקיל להו לדמים ולא משום תורת מכר והב"י ביור"ד (סי' קל"ב) הביא דברי הר"ן והרמב"ם וכתב דמשמע מדבריו דדוקא בא"י שנתכוין להזיק הוא דשרי למישקל דמיה מיניה אבל לא נתכוין לכך אסור. וטעמו משום דאי לא נתכוין להזיקו אינו חייב לשלם וכיון שאינו חייב לשלם לו כי שקיל דמי יי"נ קא שקיל ע"ש ומבואר דדוקא היכי שהעובד כוכבים חייב מדינא לשלם בעד הנזק הוא דשרי למישקל דמיה וע"ז הקשה כת"ר דלפי מה שפי' רש"י בעירובין (דף ס"ב) בהא דאמר ר' יוחנן בן נח נהרג על פחות משו"פ ולא ניתן להישבון דהיינו משום דקי"ל בדרבה מיניה וכמש"כ התו' שם. והנה בגיטין (דף נ"ג) בסוגי' דהמטמא והמדמע והמנסך פריך למ"ד מנסך ממש הא קי"ל בדרבה מיניה ומשני כדר' ירמיה כו' משעת הגבהה הוא דקנה מתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך ופרש"י דאגבהה ע"מ לגוזלו וא"כ כ"ז הוא בישראל אבל בעובד כוכבים הרי יש לו להיות פטור במנסך אפילו בכוונה משום קי"ל בדרבה מיניה. דלא שייך לומר גביה משעת הגבהה הוא דקנה דהא גם על שעת הגבהה גופיה יהא פטור משום קי"ל בדרבה מיניה דהא בן נח נהרג על פחות משו"פ וא"כ הרי לא משכחת גביה חיוב תשלומין במנסך כלל דבין על שעת ניסוך בין על שעת הגבהה הוי קי"ל בדרבה מיניה ואמאי שרי למישקל דמיה מיניה עכ"ד והנה מצאתי בס' קצוה"ח (סי' שפ"ה) שכתב בהדיא דלפרש"י בעירובין הנ"ל פטור עובד כוכבים על מנסך משום דבהגבהתו נמי קי"ל בדרבה מיניה וע"ש מש"כ לישב בזה קו' הב"י בחולין (דף מ"א) ע"ש:
ונראה לענ"ד לישב בעז"ה ולמצוא פשר דבר דעובד כוכבים חייב במנסך. דהנה בעיקר הא דמבואר שם בגיטין משעת הגבהה הוא דקנה כו' פרש"י בחולין (דף מ"א) בד"ה פטור כו' ז"ל ומשום קי"ל בדרבה מיניה לא מיפטר כו' משעה דאגבהה ע"מ לאוסרו מיחייב לשלומי כו' ע"ש והיינו משום דבמגביה דבר של חבירו על מנת להזיק נמי נעשה גזלן וכמבואר בגמ' ב"ק (דף פ"ח) גבי הזורק מטבע של חבירו לים הגדול אבל שקליה בידיה מיגזל גזליה כו' ע"ש ועי' בס' תרומת הכרי (סי' שפ"ו) וכ"כ כל האחרונים בפי' הגמ' בגיטין ע"פ פרש"י בחולין הנ"ל ועי' בס' ישועת יעקב ביור"ד (סי' ד') ובס' תורת יקותיאל שם ובס' תורת גיטין בחי' גיטין שם ועכ"פ הא דמבואר בגמ' גיטין משעת הגבהה הוא דקנה היינו משום דבזה גופיה שמגביה ע"מ לנסך ולאוסרו נעשה גזלן בהגבהה זו והנה בגיטין שם בסוג' מבואר דלמ"ד דבר תורה היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק מותר מן התורה אף לכתחילה להזיק לחבירו היזק שאינו ניכר וע"ש ע"ב כי קניס בדרבנן בדאורייתא לא קניס ופרש"י מטמא ומדמע איסורא דרבנן הוא כיון דלא שמיה היזק אין כאן איסורא דאורייתא וד"ס צריכין חיזוק ע"ש ועי' בחי' פני יהושע שם שביאר דלכאורה נהי דגוף מטמא ומדמע לא הוי איסור דאו' מ"מ הרי יש כאן איסור דאו' להזיק ממון חבירו ולכך פרש"י כיון דלא שמיה היזק אין כאן איסור דאורייתא ע"ש ועי' בס' שער המשפט (סי' ס"ו) ועכ"פ לפ"ז נראה ברור דאף דבמגביה דבר של חבירו ע"מ להזיק נמי נעשה גזלן בהגבהתו כנ"ל מ"מ במגביה ע"מ להזיק בהיזק שאינו ניכר לא נעשה גזלן מן התורה בהגבהתו ע"מ להזיק כיון דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ומה"ת מותר אף לכתחילה להזיק בשל חבירו היזק שאינו ניכר כנ"ל א"כ מכש"כ דלא נעשה גזלן בהגבהה ע"מ להזיק היזק שאינו ניכר וז"ב ולפ"ז נראה דהא דמבואר בגמ' דלרב דאמר מנסך ממש לפיכך לא אמרינן קי"ל בדרבה מיניה משום דמשעת הגבהה הוא דקנה. אף דס"ל לרב היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק וכמו שפרש"י שם בד"ה ולמאן דיליף קנסא מקנסא וא"כ הא מה"ת לא נעשה כלל גזלן בהגבהה ע"מ לנסך שהוא להזיק בהיזק שאינו ניכר וצ"ל דהא דאמר משעת הגבהה הוא דקנה היינו באמת רק מדרבנן דעכ"פ מדרבנן נעשה גזלן בהגבהה זו דהא מדרבנן בודאי אסור להזיק חבירו היזק שאינו ניכר וממילא בהגבהה ע"מ לנסך שהוא לאוסרו ולהזיקו נעשה גזלן בהגבהה זו כנ"ל והנה גם זה נראה ברור דאף דב"נ נהרג על פחות משו"פ מ"מ על גזל דרבנן בודאי אינו נהרג דלא יוכלו לחייב מיתה:
ולפ"ז מיושב שפיר קו' כת"ר דלפי הנ"ל נראה דלמ"ד היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק שפיר חייב עובד כוכבים על מנסך ואין לפוטרו מטעם קי"ל בדרבה מיניה דעל חיוב מיתה של שעת ניסוך גופיה לא מיפטר משום קי"ל בדרבה מיניה דאמרינן משעת הגבהה הוא דקנה כמו בישראל דהא מדרבנן נעשה גזלן בהגבהה זו כנ"ל ועל שעת הגבהה גופיה שנעשה גזלן בהגבהתו אין לומר קי"ל בדרבה מיניה דכיון דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק א"כ מה"ת לא נעשה גזלן כלל כנ"ל רק מדרבנן ובדרבנן לא שייך לומר קי"ל בדרבה מיניה דרבנן לא יוכלו לעשות חיוב מיתה ומ"מ כיון דעכ"פ מדרבנן קנה להיות גזלן שוב לא הוי קי"ל בדרבה מיניה על שעת ניסוך דאמרינן משעת הגבהה הוא דקנה כנ"ל ועכ"פ לפ"ז ניחא שפיר דאפ"ל דס"ל לרב אשי היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק וכדקי"ל ג"כ ולפ"ז עובד כוכבים שניסך בכוונה חייב לשלם ושרי למישקל דמיה מיניה ומ"מ גם דברי הקצוה"ח יש לקיים מ"ש שם (בסי' שפ"ה) לישב קו' הב"י בחולין מ"א בהא דמשני שם בישראל מומר ולא משני בעובד כוכבים וע"ש בקצוה"ח מה שתי' דלא אפ"ל בעובד כוכבים דע"כ יהיה פטור על מנסך דעל שעת הגבהה גופיה הוי קי"ל בדרבה מיניה ע"ש ולפ"ז יש לקיים דבריו ג"כ דהגמ' משני אף למ"ד שמיה היזק דלדידיה פטור עובד כוכבים במנסך ודו"ק:
אלא דלכאורה עדיין צ"ע לפמ"ש התו' בגיטין שם בד"י מנסך בטעמא דשמואל כיון דאשעת ניסוך לא מחייב דקי"ל בדרבה מיניה אשעת הגבהה נמי מיפטר דאומר לו הרי שלך לפניך כמו תרומה ונטמאת דכמו דאם נסכו אחר אומר לו הרי שלך לפניך הכי נמי כי ניסך ליה איהו כו' ורב סבר כיון דבשעת הגבהה לא שייך למימר דקי"ל בדרבה מיניה יש לחייב מחמת הגבהה אכל מה שיעשה בידים אחרי כן כו' ע"ש. והנה סברת התו' לרב צריך ביאור ובשכבר אמרתי ע"פ מ"ש התו' שם בראש הדיבור מנסך קי"ל בדרבה מיניה ומטעם שלא יהא כל אחד ואחד הולך כו' אין לחייבו דמהאי טעמא לא מחייבינן ליה טפי אלא כאילו הוא היזק ניכר ע"ש ולפ"ז מבואר שפיר סברת רב כיון דמטעם שלא יהא עשו אותו כאילו הוא היזק ניכר ממילא חייב על שעת הגבהה ולא יוכל לומר הרי שלך לפניך ואף דעל מעשה ניסוך דידיה הוי קי"ל בדרבה מיניה מ"מ כיון דקנסו אותו על ניסוך דידיה שיהיה כאילו הוא היזק ניכר ממילא עכ"פ חייב על הגבהה דבהיזק ניכר לא יוכל לומר הרי שלך לפניך כמבואר שם בסוגי' שוב מצאתי שכיוונתי בזה לדעת הגאון רע"א בתשובה (סי' קס"ד) שכתב כן ע"ש. וא"כ כ"ז הוא בישראל אבל בעובד כוכבים איך אפשר לחייבו על שעת הגבהה דהרי ישאר הקו' דיהיה יוכל לומר הרי שלך לפניך כמו אם נסכו אחר ואין לומר משום דעשו מעשה הניסוך כאילו הוא היזק ניכר דממ"נ דאם נתפוס מעשה הניסוך כמו היזק ניכר א"כ הוי קי"ל בדרבה מיניה גם על שעת הגבהה דלפמש"כ דלכך לא הוי קי"ל בדרבה מיניה על הגבהה משום דכיון דאגבהה ע"מ לעשות היזק שאינו ניכר לא נעשה גזלן מה"ת אבל אם היה הניסוך היזק ניכר היה קי"ל בדרבה מיניה גם על שעת הגבהה וא"כ איך אפשר לחייבו על שעת הגבהה דלא יוכל לומר הרי שלך לפניך מטעם דעשו את הניסוך כמו היזק ניכר דהרי א"א לאחוז את החבל בתרי ראשין אולם הנה מצאתי להאחרונים שכתבו דאף דבהיזק שאינו ניכר גבי גזלן יוכל לומר הרי שלך לפניך כמו גזל תרומה ונטמאת מ"מ אם הגזלן גופיה עשה היזק שאינו ניכר כמו אם טימא הגזלן בידים לא יוכל לומר הרי שלך לפניך ועי' להמ"ל בפ"ג מה' גזילה ואבידה שכתב כן לישב פרש"י בב"ק (דף מ"ה) ע"ש וכ"כ בפשיטות הגאון מהריש"ן בס' תרומת הכרי (בסי' שס"ג) בשי' רש"י דכל שבא ההיזק מידו של הגזלן אף שהוא היזק שאינו ניכר שוב לא מצי אמר הש"ל וע"ש שמיישב בזה סברת רב דס"ל מנסך ממש ולפ"ז מיושב שפיר לפרש"י לשי':
אכן יש לישב באופן אחר ג"כ ע"פ יסוד הנ"ל ויהיה מיושב שפיר גם לפי סברת התוס' בגיטין הנ"ל דהנה בחולין (דף מ') בתוס' ד"ה רבוצה הקשו לפרש"י שפי' דלא מיבעיא עומדת דכשהגביה והרביצה קנאה בהגבהה ונעשית שלו והיינו דכיון דקנאה בתורת גזילה הוי כשלו שיוכל לאסור דא"כ מאי פריך לר"נ דס"ל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ממשנה דהמנסך והא מנסך מכי אגבהה קנייה כדאמר בהניזקין ע"ש והאחרונים כתבו לישב ע"פ פרש"י שם דהא דאמר בגיטין מכי אגבהה קנייה היינו משום דאגבהה ע"מ לאוסרו כנ"ל ולפ"ז פריך שפיר דאי נימא דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו א"כ ממילא לא קנה בהגבהה כלל דמה בכך שהגביה ע"מ לאוסרו כיון דלא יוכל לאסור כלל ועי' בס' תורת יקותיאל סי' ד' ע"ש: וכן כתב בספר תורת גיטין בחידושי גיטין שם לישב כנ"ל ועכ"פ לפ"ז יש לומר דאי נימא דמה"ת אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אף אי מדרבנן אוסר מ"מ עכ"פ מה"ת לא קנה בהגבהה זו בתורת גזילה כיון שלא יוכל לאסור מה"ת אין זה הגבהה ע"מ להזיק והנה בע"ז שם אמר רב אשי מנא אמינא לה דתניא עובד כוכבים שניסך כו' ר"י בן בבא ור"י ב"ב מתירין כו' שאומר לו לא כל הימנך שתאסור ייני לאונסי ע"ש ועי' בחי' הריטב"א שפי' בשם הרא"ה דהא דקתני מתירין לא מדרבנן אלא לומר שמתירין אותו מה"ת משום דמדאורייתא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ע"ש ועכ"פ הרי דס"ל לרב אשי דמה"ת אין אדם אוסר דבר שאינו שלו א"כ ממילא מה"ת לא קנה המנסך בהגבהה ע"מ לנסך בתורת גזילה רק מדרבנן כנ"ל א"כ ממילא חייב ג"כ עובד כוכבים במנסך דליכא למימר על שעת הגבהה קי"ל בדרבה מיניה כיון דלא נעשה גזלן רק מדרבנן כנ"ל ולפ"ז אפשר לפרש הגמ' בע"ז שם באופן הראיה שהביא ר"א מהברייתא וכבר עמדו ע"ז הראשונים ולפי הנ"ל י"ל דזה גופיה מייתי ראיה מדבריהם דס"ל דמה"ת אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וממילא לא קנה מה"ת בהגבהה בתורת גזילה רק מדרבנן וא"כ לא הוי על שעת הגבהה קי"ל בדרבה מיניה וחייב לשלם וממילא שרי למישקל מיניה דמיה כנ"ל ומ"מ יש קיום ג"כ לדברי הקצוה"ח שם דהוא כתב שם לישב לרב נחמן אליבא דמ"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו והיינו אף מה"ת ואם כן ממילא פטור עובד כוכבים במנסך כנ"ל:
ובהיותי בזה אמרתי לכתוב מה ששמעתי בזה מפי אוהבי ומיודעי הרב הגאון המפורסם סוע"ה מוה' אלי' אליעזר נ"י מ"ץ בווילנא לישב פרש"י ביבמות (דף ס"ו) בד"ה קניה מיתנא ע"פ פרש"י בחולין הנ"ל דהנה ביבמות שם מבואר ההיא איתתא דעיילה ליה לגברא איצטלא דמילתא בכתובתה שכיב שקלוה יתמי ופרסוה אמיתנא אמר רבא קניה מיתנא כו' ופרש"י קניה מיתנא תכריכי המת איסורי הנאה הן כהקדש דגמר שם שם מעגלה ערופה ע"ש ולכאורה צ"ע דהנה בסנהדרין (דף מ"ז) מבואר דרבא גמר משמשי מת מעבודת כוכבים ולא מעגלה ערופה וע"ש דפריך ורבא מ"ט לא גמר מעגלה ערופה אמר לך כו' ע"ש ולפ"ז מ"ט פרש"י אליבא דרבא דגמר מעגלה ערופה ואמר הגאון הנ"ל לישב ובהקדם מה שעמדו התו' בגיטין (דף מ') בד"ה הקדש בהא דאמר רבא הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד מ"ט לא חשיב רבא ג"כ עבודת כוכבים כגון שעשה ביתו אפותיקי והשתחוה לו דמפקיע מידי שעבוד ע"ש אולם לפי פרש"י בחולין הנ"ל יהי' מיושב שפיר דלשי' רש"י דגזלן יוכל לאסור דבר שהוא ת"י בגזל כגון לעשות תקרובת עבודת כוכבים. ואף דקי"ל דגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהן אין יכולין להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו מ"מ לענין עבודת כוכבים יכול הגזלן לאסור אף שאינו שלו מכיון שהוא ברשותו ולפ"ז נראה דמכש"כ דלענין עבודת כוכבים יכול לאסור דבר שהוא שלו אע"פ שאינו ברשותו דהא אפילו לר"ל דס"ל בב"ק (דף ס"ח) דיכול להקדיש דבר שאינו ברשותו מ"מ מודה דלא יוכל להקדיש דבר שאינו שלו הרי דשאינו שלו גרע משאינו ברשותו ולפ"ז מכיון דיכול לאסור מה שאינו שלו מכיון שהוא ברשותו א"כ מכש"כ דיוכל לאסור מה שאינו ברשותו והנה בפסחים (דף ל') פרש"י בד"ה כ"ע כו' מודה הוא דאין מכירתו מכירה כו' שהרי ממושכנין הן למלוה אע"ג שהן שלו אינן ברשותו כו' ע"ש עכ"פ הרי דדבר הממושכן אצל בע"ח חשיב אצל הלוה שלו ואינו ברשותו ולפ"ז לפי מה שנתבאר דלפרש"י גבי עבודת כוכבים יוכל לאסור דבר שאינו ברשותו לפ"ז מיושב שפיר קו' התו' בגיטין שם בהא דלא חשיב רבא ג"כ עבודת כוכבים דאם עשה ביתו אפותיקי והשתחוה לו דמפקיע מידי שעבוד כנ"ל והיינו משום דבעבודת כוכבים לא צ"ל דמפקיע מידי שעבוד כיון דבאמת יוכל לאסור אף שאינו ברשותו ורק הקדש דלא יוכל להקדיש דבר שאינו ברשותו משמעינן דמ"מ מפקיע מידי שעבוד משא"כ גבי עבוד' כוכבים דיוכל לאסור מה שאינו ברשותו כנ"ל אלא דלכאורה צ"ע ביבמות שם דאמר רבא קניה מיתנא ומסיק דרבא לטעמיה דאמר הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד ולפ"ז קשה דל"ל לומר דרבא לטעמיה הא לפי המבואר בסנהדרין שם דרבא יליף משמשי מת דאסור בהנאה ממשמשי עבודת כוכבים וא"כ גם במשמשי מת יהיה יוכל לאסור אף מה שאינו ברשותו וא"כ לא צ"ל משום דמפקיע מידי שעבוד אך יש לומר ע"פ מש"כ התוס' בסנהדרין שם בד"ה משמשין דמת מצוה גופיה לכ"ע ילפינן מעגלה ערופה ועי' בע"ז (דף כ"ט) בתוס' ד"ה אתיא ולפ"ז ניחא שפיר דא"א להחמיר במשמשי מת לאסור מה שאינו ברשותו ללמוד מעבודת כוכבים כיון דמת גופיה לא ילפינן מעבודת כוכבים רק מעגלה ערופה ולפ"ז יש לישב פרש"י ביבמות שם שפי' דגמר שם שם מעגלה ערופה אף דרבא גופיה גמר משמשי מת מעבודת כוכבים והיינו דאפ"ל דכוונת רש"י הוא לעיקר הלימוד למת עצמו דלכ"ע ילפינן מעגלה ערופה ומה שהוצרך לזה הוא כי היכי דלא תקשי דל"ל להגמ' לומר רבא לטעמיה תיפוק ליה דבמשמשי מת דילפינן מעבודת כוכבים יהיה יוכל לאסור אף מה שאינו ברשותו לכך הביא רש"י לעיקר הלימוד דילפינן מת עצמו מעגלה ערופה ולפ"ז א"א להחמיר במשמשי מת כנ"ל עכ"ד הגאון הנ"ל ודפח"ח:
והנה במה שהקשו שם התו' בחולין על פרש"י כנ"ל תמהו האחרונים ע"ז דהא בודאי עיקר הא דמבואר בגמ' גיטין שם משעת הגבהה הוא דקנה זהו שייך רק במנסך במזיד אבל המנסך בשוגג דלא ידע שהוא של חבירו לא שייך לומר דקנה בהגבהה וא"כ שפיר פריך הגמ' על ר"נ ממשנה דהמנסך דקתני בשוגג פטור ומשמע דעכ"פ היין אסור ומוכרח דאדם אוסר דבר שאינו שלו ובשוגג לא שייך לומר מכי אגבהה קניה כנ"ל עי' בס' ישועות יעקב סי' ד' ובס' לב אריה בחולין שם ונראה לענ"ד לישב דהנה בגיטין (שם ע"ב) פריך לר' יהודה דס"ל המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור דלא קניס שוגג אטו מזיד מהברייתא דהמבשל בשבת ומשני כי לא קניס בדרבנן בדאורייתא קניס ופריך והא מנסך דאורייתא ולא קניס כו' ע"ש. והנה לכאורה צע"ג דהנה התו' שם בד"ה מנסך קי"ל בדרבה מיניה כתבו ומטעם שלא יהא כל אחד ואחד הולך כו' אין לחייבו דמהאי טעמא לא מחייבינן ליה טפי אלא כאילו הוא היזק ניכר ע"ש ולפ"ז לפי הנ"ל דבשוגג לא שייך מכי אגבהה קנייה א"כ ממילא בשוגג יש פטור מצד קי"ל בדרבה מיניה דהא חייבי מיתות שוגגין פטורין וא"כ כיון דבשוגג לא קנה בהגבהה לפ"ז שייך גביה קי"ל בדרבה מיניה וא"כ צע"ג דמאי פריך והא מנסך דאורייתא ולא קניס איך שייך לקנוס במנסך שוגג אטו מזיד כיון דבמזיד גופיה היכי דשייך קי"ל בדרבה מיניה פטור ולא מחייבינן ליה משום שלא יהא כנ"ל והא דחייב הוא רק משום דמשעת הגבהה הוא דקנה כנ"ל א"כ בשוגג דהוא באמת קי"ל בדרבה מיניה איך שייך לחייבו אטו מזיד השתא מזיד פטור היכי דקי"ל בדרבה מיניה וא"כ מכש"כ שוגג ולכן נראה דהנה לכאורה נ"ע גם במשנה דקתני המנסך בשוגג פטור ולפי הנ"ל הרי אין הפטור משום שניסך בשוגג דהא בכה"ג שלא קנה בהגבהה גם אם ינסך במזיד פטור משום קי"ל בדרבה מיניה ועוד דלפ"ז לא דמי מנסך למטמא ומדמע דהתם פטור בשוגג משום דלא שייך שלא יהא ומנסך פטור משום קי"ל בדרבה מיניה ולכן נראה דס"ל להגמ' דמתניתין מיירי בחדא גווני דהא דתנן המנסך בשוגג פטור היינו רק משום דלא שייך גביה שלא יהא ולא משום קילבד"מ. ומשום דגם שוגג מיירי היכי שנעשה מתחילה גזלן ונהי דבהגבהה גופיה ע"מ לנסך לא קנה מ"מ מיירי שהגביה באמת מתחילה ע"מ לגזול ממש וקנה בהגבהה ואח"כ ניסך בשוגג ששכח וסבר שהוא שלו ולפ"ז אינו פטור משום קילבד"מ ורק משום דבשוגג לא קנסו כנ"ל וזה ברור ולפ"ז ניחא שפיר הא דפריך בגמ' והא מנסך דאורייתא ולא קניס ומשום דהא דבשוגג פטור בע"כ מיירי אף היכי דלא שייך קילבד"מ כנ"ל וכן מיושב שפיר דברי התו' בחולין שם דשפיר הקשו לפרש"י דמאי פריך ממנסך הא מכי אגבהה קנייה דבאמת גם בשוגג בע"כ מיירי בכה"ג וכנ"ל:
ומ"ש כת"ר לישב הקו' דלכך שרי למישקל מיניה דמיה אף דקילבד"מ ומשום דאף היכי דקלבד"מ מ"מ מחויב לשלם לצאת יד"ש וכמבואר בב"מ (דף צ"א) אתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו א"כ ממילא אם הכותי משלם לו מעצמו מקרי דמי היזקו כיון דחיובא רמי עליה לצאת יד"ש עכ"ד הנה מצאתי להגאון רע"א בחי' גיטין בסוגי' שם שכתב כן ומה שדחה כת"ר ע"פ מ"ש התו' בכתובות (דף ל"ג) בד"ה לאו דבקנס היכי דקלבד"מ אפילו לצאת יד"ש אינו חייב ומשום דבקנס אינו חייב אלא ע"פ ב"ד א"כ הכא דהיזק שאינו ניכר הוא ואינו חייב רק בתורת קנס א"כ גם לצאת יד"ש אינו חייב עכ"ד אולם נראה לענ"ד דלפמש"כ הש"ך בחו"מ (סי' שפ"ח ס"ק נ"א) דבקנס דרבנן לא אמרינן מודה בקנס פטור ולפ"ז נראה דבקנס דרבנן היכי דהוי קי"ל בדרבה מיניה שפיר חייב לצאת יד"ש דעיקר הטעם מ"ש התו' דבקנס לא שייך לצאת יד"ש היינו משום כיון דבקנס לא מיחייב עד שיחייבוהו ב"ד דכתיב אשר ירשיעון כו' פרט למרשיע א"ע ולכך היכי דקלבד"מ דלא יוכל להתחייב ע"פ ב"ד ממילא ליכא שום חיוב כלל ולפ"ז נראה דבקנס דרבנן דגם מודה מעצמו חייב ממילא הרי יש עליו חיוב תשלומין ולפ"ז אף היכי דקי"ל בדרבה מיניה מ"מ חייב לשלם לצאת יד"ש אלא דמ"מ לכאורה דברי הגאון רע"א צ"ע דלכאורה י"ל דמצד קנסא דרבנן לא שייך לצאת יד"ש כלל היכי דקלבד"מ ומשום דבכה"ג מעיקרא ליכא חיוב כלל וע"ש בתו' ד"ה מנסך קלבד"מ שכתבו דמשום שלא יהא לא מחייבינן ליה טפי מאילו הוא היזק ניכר ולפ"ז היכי דקי"ל בדרבה מיניה דאם היה היזק ניכר ג"כ היה פטור ממילא בהיזק שאינו ניכר לא קנסו רבנן כלל ולפ"ז גם לצאת יד"ש פטור מיהו י"ל דבאמת גם בלא קנסא דרבנן חייב לצאת יד"ש וכמו העושה מלאכה במי חטאת דפטור מדיני אדם וחייב בד"ש אף דליכא משום שלא יהא כמ"ש הראב"ד:
ומ"ש כת"ר דעובד כוכבים המנסך מקרי היזק ניכר וע"פ מש"כ התו' בב"ק גבי מחיצת הכרם שנפרצה כו' נתייאש ממנו ולא גדרה חייב באחריותו וכתבו בתו' ד"ה חייב אע"ג דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק נראה לר"י דהא חשיב היזק ניכר שהרי ניכר שהוא כלאים כשרואה הגפנים בשדה אבל מטמא טהרות חבירו אע"פ שרואין השרץ על הטהרות לא חשיב היזק ניכר דמי יודע אם הוכשרו עכ"ל א"כ בעובד כוכבים המנסך דבנגיעה לבד עושה יי"נ ממילא מקרי היזק הניכר שהרי ניכר שהוא יי"נ כשרואין אותו נוגע ביין עכ"ד. וכיון מעלתו בזה לדברי השער משפט (בסי' ס"ו) שכתב כן. וע"ש שהקשה באמת על דברי התו' הנ"ל וכתב דא"כ אם כותי יגע ביין חשיב נמי היזק ניכר כיון דבנגיעתו לבד נאסר היין ודמי ממש לנגע שרץ בטהרות וא"כ קשה מהא דפרכינן בחולין (דף מ"א) למ"ד דבישראל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו משום דלצעוריה קא מיכוון ממשנה דהמטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב ומשני בישראל מומר ע"ש. והרי ישראל מומר מנסך יין במגעו לבד כמ"ש התו' שם וא"כ לפי מאי דקי"ל כרב בגיטין שם דבשוגג פטור משום דהוי היזק שאינו ניכר ובמזיד חייב משום קנסא דשלא יהא. ולפ"ז כיון דמוקי לה בישראל מומר א"כ הא הוי היזק ניכר כיון שאוסר במגעו לבד וא"כ קשה אמאי בשוגג פטור ע"ש שהאריך בזה. אולם לענ"ד לא קשה כלל על דברי התו' דבודאי אף אם ישראל מומר מנסך מקרי היזק שאינו ניכר ואף דמומר מנסך יין במגעו לבד מ"מ זה גופה אינו ניכר מה שהוא מומר. ולא דמי כלל למש"כ התו' דמחיצת הכרם שנפרצה מקרי היזק ניכר דהרי ניכר שהוא כלאים כשרואין הגפנים בשדה וכן במטמא כשרואין השרץ על הטהרות לולי הטעם דמי יודע אם הוכשרו הוי היזק ניכר דהכל רואין הרי שרץ והרי טהרות. אבל ישראל מומר שנוגע ביין הוי היזק שאינו ניכר דהרי אינו ניכר שהוא מומר והוי כמדמע תרומה בחולין דהוי היזק שאינו ניכר ומשום דאינו ניכר שהוא תרומה וה"נ אינו ניכר שהוא מומר וזה ברור. אולם בעובד כוכבים צריך עיון קצת. והיותר נ"ל דגם זה מקרי היזק שאינו ניכר וכמו מומר כנ"ל:
והנה לפמש"כ התו' דמטמא טהרות אע"פ שרואין השרץ על הטהרות מ"מ לא חשיב היזק ניכר דמי יודע אם הוכשרו כנ"ל. לפ"ז נראה דבמשקין דלא שייך הכשר א"כ הוי מטמא היזק ניכר. ובזה נראה לישב קו' התו' בגיטין שם בד"ה שלא יהא מהא דתנן בפ' עד כמה דן את הדין טימא את הטהור מה שעשה עשוי וישלם מביתו ואמאי והא שוגג הוא ומאן דמוקי לה כר"מ ניחא דלקמן קניס ר"מ שוגג אטו מזיד אבל למאן דמוקי אפילו כרבנן ובאגע בהו שרץ קשה לר' יוחנן אמאי חייב ע"ש. אולם לפי הנ"ל ניחא שפיר דאפ"ל דטימא את הטהור מיירי במשקין דבכה"ג הוי היזק ניכר כנ"ל ולכך חייב שפיר אפילו בשוגג וזה נכון:
אלא דבעיקר סברת התו' שכתבו דהא דחייב במחיצת הכרם שנפרצה אע"ג דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ומשום דהא חשיב היזק ניכר שהרי ניכר שהוא כלאים לכאורה אינו מוכרח. דהנה התו' שם כתבו עוד וז"ל אבל אין לומר הכא נמי הוי היזק שאינו ניכר וקנסוהו כמו במטמא שלא יהא כו' דהכא ליכא למיחש כיון שבעל הכרם נמי מפסיד. ועוד אי קנס הוא דוקא במזיד היה לו להתחייב עכ"ל ע"ש. והנה מש"כ התו' דאי קנס הוא במזיד דוקא היה לו להתחייב לכאורה צע"ג דהא הכא אליבא דר"מ קיימינן ור"מ לשי' הא ס"ל בגיטין שם דאחד שוגג ואחד מזיד חייב ומשום דקנסו שוגג אטו מזיד ע"ש. גם מ"ש התו' דהכא ליכא למיחש כיון שבעל כרם נמי מפסיד הקשו ע"ז כל האחרונים מסוגי' דחולין (דף מ"א) דפריך למ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ממשנה דהמנסך ומשני דאית ליה שותפות בגוה ע"ש. ולפ"ז לפמש"כ התו' דהיכי דהמזיק נמי מפסיד לא שייך שלא יהא א"כ כיון דמיירי רק באית ליה שותפות בגוה א"כ קשה דאמאי מזיד חייב הא הכא לא שייך שלא יהא כיון דהמנסך נמי מפסיד ועי' בפלתי סי' ד' ובס' ישועת יעקב שם:
עוד צ"ע מהסוגי' בגיטין שם דפריך למ"ד היזק שאינו ניכר שמיה היזק מהא דתנן הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין ותני עלה מפני תיקון העולם ואי אמרת שמיה היזק שוגגין פטורין מפני תיקון העולם מיבעי ליה ע"ש. עכ"פ הרי דלמ"ד היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ניחא ליה שפיר דבאמת מזידין חייבין מפני תיקון העולם והיינו בע"כ משום שלא יהא כו'. ולפ"ז לפי סברת התו' דהיכי דהמזיק נמי מפסיד לא שייך שלא יהא וא"כ קשה אפילו למ"ד לא שמיה היזק מ"ט מזידין חייבין והא הכא הכהנים נמי מפסידין המתנות שלהם וא"כ לא שייך לחייב משום שלא יהא ועי' בפרש"י שם בד"ה מזידין חייבין כו' שהרי צריכין להביא אחרים וא"נ נדבה היא קשה בעיניו שלא הקריב כו'. ולפ"ז הרי מוכרח דגם בכה"ג איכא משום שלא יהא. ובזה יש לישב קו' המ"ל בפ"ז מה' חובל שהקשה מאי איריא דנקט שפיגלו דהיינו מחשבה שחוץ לזמנו אפילו מחשבה דשלא לשמן דהקרבן כשר אפ"ה חייבין כיון דקי"ל שלא עלו לבעלים לשם חובה ע"ש. ולפי הנ"ל י"ל דלרבותא נקט שפיגלו דבמחשבה דשלא לשמן כיון דהקרבן כשר א"כ אין הכהנים מפסידין כלום ובודאי מזידין חייבין משום שלא יהא. אולם אפילו היכי שפיגלו דהקרבן פסול דהרי הכהנים ג"כ מפסידין מ"מ חייבין לשלם משום שלא יהא כנ"ל:
אכן נראה לה"ר לסברת התו' מגיטין (דף מ') במשנה עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים ושחררו כו' כופין את רבו ועושה אותו ב"ח וכותב שטר על דמיו רשב"ג אומר אינו כותב אלא משחרר ובגמ' שם אמר עולא מי שיחררו רבו שני כו' במאי קמיפלגי בהיזק שאינו ניכר מ"ס שמיה היזק ומ"ס לא שמיה היזק. ופרש"י ת"ק סבר לא שמיה היזק לפיכך אין לנו לחייב את המשחרר כו' ע"ש. ולכאורה צע"ג דאמאי פטור המשחרר נהי דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק מ"מ יתחייב משום שלא יהא כל אחד ואחד הולך כו' וכמו במטמא ומדמע. אולם לפמש"כ התו' כנ"ל ניחא שפיר דהכא לא שייך לחייב את המשחרר משום שלא יהא דהרי המשחרר נמי מפסיד כשיעור חובו וגבי הכהנים שפיגלו במקדש צריך לחלק בין הפסד לבין מניעת הריוח אלא דלפ"ז קשה באמת מסוגי' דחולין וכמו שהקשו האחרונים כנ"ל:
ולכן נראה לומר דמש"כ התו' דהיכי דהמזיק נמי מפסיד לא שייך משום שלא יהא זהו רק היכי דאופן ההיזק לא משכחת לה אם לא שהמזיק נמי יפסיד ויתבאר ע"פ מ"ש הרא"ה בבדה"ב סוף שער א' וז"ל ואפ"ה דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו מחיצת הכרם שנפרצה אוסרת בתבואה ביאוש משום דהתם האוסר שייך במילתא וחשיבי תרווייהו כשותפין ואפ"ה איכא דפליג כו' וסבר האי תנא דניחא להו לכולהו בעלים בעי ע"ש. ועכ"פ לפ"ז הרי לא משכחת לה להאי היזק אם לא שיהיה האוסר שייך במילתא ולכך שפיר לא שייך שלא יהא כנ"ל. אולם בחולין שם דמשני באית ליה שותפות בגוה ע"ש בתו' ד"ה ת"ש שפי' דכיון דאית ליה שותפות ושלו יוכל לאסור נאסר חלק חבירו משום שמערב בשלו ע"ש. ולפ"ז ענין ההיזק הוא רק משום מערב והרי גוף מערב משכחת לה שפיר אפילו בלא שותפות דהרי יוכל לערב יי"נ של חבירו ביין כשר ועוד דיי"נ אין שוה כלום. ולפ"ז מה בכך שעשה אופן ההיזק בכה"ג שהוא נמי מפסיד כיון דאפשר בלא שיפסיד כלל:
הן אמת דדברי הרא"ה לכאורה צע"ג דמה צריך לומר כנ"ל משום דהאוסר שייך במילתא הא מדאמר ר' יוסי ור"ש אין אדם מקדש דבר שאינו שלו בההיא דהמסכך גפנו ע"ג תבואתו של חבירו. ולפ"ז משמע לכאורה דת"ק דהיינו ר"מ דאמר קידש ס"ל דאדם אוסר דבר שאינו שלו וכן הך דמחיצת הכרם הוא כר"מ ועי' בב"ק שם בסו' ד"ה מחיצת הכרם ע"ש. וא"כ מה זה שכתב הרא"ה דאפ"ה דאין אדם אוסר דבר ש"ש מחיצת הכרם כו' מנ"ל דס"ל לר"מ דאין אדם אוסר דש"ש. ועוד דבירושלמי פ"ז דכלאים מבואר דאפילו במסכך גפנו של חבירו ע"ג תבואתו של חבירו ס"ל לר"מ דקידש ע"ש. ולפ"ז בע"כ ס"ל לר"מ דאדם אוסר דש"ש. ונראה לישב דבודאי בההיא דמסכך גפנו של חבירו שעושה מעשה לכך קידש אע"פ שאינו שלו אולם במחיצת הכרם שנפרצה שנאסר רק במחשבה בעלמא שנתייאש ולא גדרה דזה בודאי לא שייך רק היכי שהגפנים שלו דמחיצת כרם של אחר שנפרצה בודאי לא נאסר משום מחשבה שלו. ולכך צ"ל דהא שנאסר במחשבה היכי שהגפנים שלו משום דכיון שהאוסר שייך במילתא הו"ל כשותפין וכנ"ל. ועכ"פ ענין ההיזק בכה"ג שנתייאש ולא גדרה בודאי לא משכחת לה אלא בכה"ג שהגפנים שלו ובעל הכרם נמי מפסיד לכך ליכא משום שלא יהא משא"כ בחולין שם כנ"ל וזה ברור:
ועפ"ז נראה לדון במש"כ השעה"מ בפ"ז מה' חובל ומזיק באשה אחת שתחבה כף חולבת שלה בקדירת בשר של חברתה ולא היה במאכל ס' באופן דנאסר הכף והבשר והתבשיל וכתב שם לפטור התוחבת משום דהוי היזק שאינו ניכר ואין לחייבה משום שלא יהא ע"פ מ"ש התו' הנ"ל דהיכי דלהמזיק נמי מטי ליה היזק לא שייך משום שלא יהא. ולפ"ז ה"ה הכא דהאשה התוחבת נמי מפסדת שהרי הכף שלה ג"כ נאסרת ע"ש ולפי הנ"ל אין זה נכון דמש"כ התו' שם כנ"ל הוא רק היכי דענין ההיזק לא משכחת אלא כשהמזיק נמי מפסיד לכך לא שייך שלא יהא כו'. אבל הכא בתוחבת כף חולבת לתוך קדירת בשר של חברתה אף שהיא נמי מפסדת להכף שלה מכל מקום הרי גוף ההיזק אפשר שיהיה בלא שתפסיד כלל דהרי תוכל לעשות ההיזק בכף וקדירה של חברתה לפי זה שייך שפיר משום שלא יהא כנ"ל:
תם ונשלם שבח לאל בורא עולם.
סוף הספר