אור ברסלב

פרי יצחק חלק א· רבי יצחק בלאזר

סימן נה

סימן נד

למרבה הברכה ולשלום אין קץ לכבוד ידיד ד' וידיד עמו הרב המאוה"ג הגאון המפורסם הגביר המרומם צדיק תמים כקש"ת מו"ה אברהם ליטש ראזענבוים הלוי (נ"י) ז"ל: אחרי מבוא השלום כמשפט לכתר"ה כו' והנה בהיותי מעיין בספר שערי אמת למר אחיו הגאון שיחי' מצאתי שם בחמדת אריה ה' מגילה (סי' תרצ"ו) חמדה גנוזה מכבוד הדר"ג אשר הביא מר אחיו הגאון בשעריו, וקילס את אמריו:

הנה כתר"ה הביא שם דברי התו' בשבועות (דף ל' ע"ב) בד"ה אבל שכתבו שם בתי' השני דהא דמבואר בגמ' דצורבא מרבנן צריך להעיד באיסורא אע"ג דכבוד הבריות דוחה בשוא"ת אפילו באיסורא היינו משום דכשעושין איסור ע"י לא מקרי שוא"ת ובממונא שרי אפילו מוציאין ממון על ידו מבעליו שלא כדין ומצא שק או קופה דמייתי ראיה מיניה כגון שרוצה אחר ליטלו עכ"ל התו' וע"ז הקשה כת"ר מנ"ל לרב שישא בריה דר"א דאמר אף אנן נמי תנינא דהאי מתניתין איירי ברוצה אחר ליטלו דלמא מיירי מתניתין דוקא באינו רואה שרוצה אחר ליטלו ותי' כת"ר דעיקר הראיה הוא דסמך אברייתא דוהתעלמת דאיתא שם כהן והיא בבה"ק או זקן ואינו לפי כבודו או שהיה מלאכה שלו מרובה משל חבירו והנה כהן והיא בבה"ק פשיטא אף אם רוצה אחר ליטלו אינו מטמא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה וכן שלו מרובה משל חבירו נמי כן הוא והברייתא מדמי הנך ג' להדדי וממילא משמע דה"ה באינו לפי כבודו פטור ג"כ אף בשרוצה אחר ליטלו עכ"ד. ויפה הקשה אך תי' הוא דוחק דמש"כ דמדכייל הברייתא הנך ג' אהדדי ובכהן והיא בבה"ק או מלאכה שלו מרובה בודאי דאף ברוצה אחר ליטלו פטור א"כ ה"ה בזקן ואינו לפ"כ דפטור אף בשרוצה אחר ליטלו הוא דקדוק קלוש למאוד ואין דומה דמייתי הגמ' ראיה מכח דקדוק זה דאינו ענין כלל להשוות הנך ג' אהדדי בכל הפרטים ולאו בחדא מחתא מחתינהו ועוד דאכתי קשה מנ"ל באמת להברייתא גופיה דבאבידה פטור זקן ואינו לפי כבודו אף בשרוצה אחר ליטלו אף דהו"ל כקו"ע לסברת התו' בתי' השני וכנ"ל:

ולכן נלע"ד בפי' דברי התו' דדבריהם פשוטים ומבוארים בלי שום גימגום והיינו דרב שישא סמך אגופיה דקרא דבע"כ מוכח דזקן ואינו לפי כבודו פטור אף בשרוצה אחר ליטלו דהא דמבואר במשנה מצא שק או קופה ואין דרכו ליטול ה"ז לא יטול היינו ג"כ מקרא דוהתעלמת וכמבואר בגמ' בב"מ שם מנה"מ דת"ר והתעלמת כו' ע"ש והנה התו' בשבועות שם תי' מתחילה דהא דמעיד באיסורא היינו משום דכבוד הבריות אין דוחה בשוא"ת באיסורא רק בגנאי גדול כמו מת מצוה אבל גבי עדות ליכא גנאי כ"כ ולא שרי באיסורא אפילו בשוא"ת ורק בממונא דוחה כבוד הבריות אפילו בגנאי קטן וכן באבידה מצא שק או קופה הוי רק גנאי קטן והנה התו' בב"מ (דף ל' ע"ב) ד"ה אלא הקשו דל"ל קרא דוהתעלמת לזקן ואינו לפ"כ תיפוק ליה מולאחותו דכבוד הבריות דוחה מילת בנו ושחיטת פסחו ותי' דכבוד הבריות דמת מצוה חמיר טפי שמוטל בבזיון פן יסריח או יאכלוהו כלבים אע"ג דבפ' מ"ש מוכח דאי הוי כלאים שוא"ת היה נדחה משום כ"ה היינו משום דערום הוי גנות ובזיון גדול ע"ש והנה תי' התו' בכאן מספיק לישב רק כפי מש"כ התו' בתי' הראשון בשבועות שם לחלק בין גנאי גדול לגנאי קטן דבאיסורא אין דוחה כבוד הבריות בשוא"ת כ"א בגנאי גדול והיינו דאיצטריך קרא דוהתעלמת דבממונא וכמו אבידה דוחה כ"ה אפילו בגנאי קטן וה"ה בעדות דממונא אולם לפי תי' השני בתו' שבועות שם דהא דצריך להעיד באיסורא היינו משום דכשעושין איסור ע"י לא מקרי שוא"ת ולפ"ז אינם מחלקים בין גנאי גדול לגנאי קטן וס"ל דבשוא"ת ממש דוחה כבוד הבריות באיסורא אפי' בגנאי קטן ולפ"ז הרי יקשה כקו' התו' בב"מ שם דל"ל קרא דוהתעלמת תיפוק ליה מלאתותו דמת מצוה דוחה אפי' פסח ומילה. ובע"כ צ"ל דודאי לפי תי' זה דהא דאמרינן אבל באיסורא מעיד היינו דכשעושין איסור ע"י לא מקרי שוא"ת. ובממונא שרי אפילו מוציאין ממון על ידו מבעליו שלא כדין. לפ"ז הא דאיצטריך קרא דוהתעלמת היינו אף בשרוצה אחר ליטלו דהוי כקום ועשה דבאיסורא אין דוחה כ"ה בקו"ע רק בשוא"ת. מ"מ בממונא כמו אבידה פטור אף בכה"ג וכמו דלתי' הראשון איצטריך והתעלמת לגנאי קטן כן לתי' השני איצטריך והתעלמת לקו"ע והיינו בשרוצה אחר ליטלו והיינו דמחלק הגמ' בין ממונא לאיסורא דבממונא א"צ להעיד אף שמוציאין ממון ע"י מבעליו שלא כדין דהו"ל כקו"ע. מ"מ דוחה כבוד הבריות אפי' בכה"ג וע"ז מייתי ראיה מאבידה דזקן ואינו לפי כבודו פטור ובע"כ דהוא אף בשרוצה אחר ליטלו דהו"ל כקו"ע דאל"ה ל"ל קרא דוהתעלמת ומזה ילפינן לכל מצוה דממונא דכבוד הבריות דוחה אפילו בקו"ע וכמו עדות אף שמוציאין ממון ע"י שלא כדין כנ"ל:

ובעיקר קו' התו' שהקשו דמ"ט צריך להעיד באיסורא והא כבוד הבריות דוחה בשוא"ת וכן מה שהקשו התו' בב"מ דל"ל קרא דוהתעלמת לזקן ואינו לפ"כ תיפוק ליה מנחתותו דמת מצוה דוחה פסח ומילה נלע"ד לישב באופן נאות דהנה בגוף הדבר שכבוד הבריות ידחה מצות השם הוא דבר חידוש דאיך אפשר לומר שגנאי הוא לקיים המצוה דאיך יבוש האדם במצות השי"ת. אך הנה עיקר הדבר דכבוד הבריות דוחה בשוא"ת נלמוד מהא דמת מצוה דוחה לפסח ומילה אולם שם אין בבזיון שום סרך קיום מצוה כלל דמה שהמת מצוה מוטל ע"פ השדה ואין לו קוברין אין בזה ענין מצוה כלל ורק שהמוצא יתבטל ע"י זה ממצות פסח ומילה זהו עיקר כבוד הבריות דגלי קרא דאין להניח למת שיתבזה אף דממילא יהיה נדחה מצות פסח ומילה וכן הא דפריך בגמ' מן מ"מ לכלאים היינו משום דעיקר הבזיון הוא כשפושט את בגדו ונשאר עומד ערום בשוק ולפ"ז ג"כ אין בעיקר הבזיון שום סרך קיום מצוה דאין הבזיון משום שאין כבודו לקיים מצוה רק דהמצוה הוא סיבה להבזיון. אבל בעצם הבזיון ליכא קיום מצוה ולכך דמי למ"מ אולם באבידה גבי זקן ואינו לפ"כ עיקר הבזיון הוא גוף התעסקו במצוה שאין כבודו לקיים המצוה וכן הוא גבי עדות ולפ"ז בכה"ג א"א ללמוד מן מת מצוה כלל שיפטור אדם ממצות השם בשביל שאין כבודו לקיים המצוה ולכך איצטריך קרא דוהתעלמת דבממונא נדחה מצוה בשביל כבוד הבריות אפי' בכה"ג דאין כבודו לקיים המצוה כנ"ל וכן ה"ה גבי עדות במידי דממונא אבל עדות גבי איסורא דלא ילפינן מוהתעלמת צריך להעיד באמת דבכה"ג שעיקר הבזיון הוא מה שאין כבודו לקיים המצוה אין ללמוד כלל מן מת מצוה שידחה בשוא"ת דשם אין בענין הבזיון קיום מצוה כלל כנ"ל:

תוכן העניינים

פרי יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה