פרי יצחק חלק א· רבי יצחק בלאזר
סימן מז
אחד היה לו פרה מבכרת ובכדי לפוטרה מן הבכורה נתן אותה לאינו יהודי במתנה והא"י משכה לרשותו ואמר בפירוש שהוא מקנה לו במשיכה זו ואח"כ ילדה זכר:
הנה באופן הקנאת בהמה מבכרת לאינו יהודי לפוטרה מן הבכורה כתבו הראשונים להחמיר להצריך כסף ומשיכה לחוש לדברי רש"י ור"ת. דרש"י פסק דמעות קונה בעובד כוכבים ור"ת פוסק דמשיכה קונה ולכן החמירו להצריך שניהם וכ"כ התו' בע"ז (דף ע"א) והרא"ש ברפ"ק דבכורות ובטור ושו"ע יור"ד סי' ש"ך. מיהו לענין דיעבד אם הקנה לעובד כוכבים במשיכה בלבד הנה הש"ך שם כתב דאפילו דיעבד אם לא עשה אלא קנין א' משיכה או מעות לא נפטר מבכורה וכ"כ בשו"ת מהרי"ל ע"ש, אולם בשו"ת רמ"א סי' פ"ז כתב דבדיעבד סגי במשיכה לחוד בלא דמדינא ודאי קי"ל כר"ת כו' ומש"כ התו' הרוצה לחוש לדברי רש"י ור"ת המקנה כו' צריך שיתן כסף וגם משיכה היינו דוקא לכתחילה כדמוכח לשון התו' שכתבו הרוצה לחוש כו' ש"מ דברצון העושה תליא מילתא ע"ש. ובאמת כי מלשון התו' נראה כמש"כ הרמ"א וכן נלע"ד לה"ר מדברי הרא"ש רפ"ב דבכורות שכתב דקי"ל כר"י דאמר ד"ת מעות קונות ודרשינן מיד עמיתך בכסף הא מיד עובד כוכבים במשיכה הלכך ישראל שקנה בהמה מן עובד כוכבים אע"פ שנתן מעות פטורה מן הבכורה עד שימשוך כו' ע"ש. והרי הרא"ש ברפ"ק דבכורות כתב כדברי התו' להקנות בשניהם בכסף ובמשיכה לחוש לדברי רש"י ור"ת ובע"כ צ"ל דזהו רק לחומרא לכתחילה אבל הכא מיירי מדינא ובדיעבד בודאי קי"ל כר"ת דלעובד כוכבים דוקא במשיכה ולא בכסף כנ"ל:
וכ"ז הוא במכירה דאיכא כסף אולם במתנה דליכא כסף יש לצרף ג"כ דעת הראשונים דס"ל דאפילו למ"ד מעות קונה הן בישראל או בעובד כוכבים לכל חד כדאית ליה מ"מ במתנה דליכא כסף לכו"ע משיכה קונה. והנה בע"ז (דף ע"א) אמר אמימר משיכה בעובד כוכבים קונה תדע דהני פרסאי משדרי פרדשני להדדי ולא הדרי בהו ופרש"י פרדשני דורן ולא הדרי בהו השולחין אלמא במשיכה קנינהו המקבלין ל"א מתשובת הגאונים מי שיש לו כור חיטין למכור כו'. וכתבו בתו' דל"א עיקר דלישנא קמא קני במתנה והוא בא לומר דמשיכה קונה במקח וממכר ואור"י דאפילו למ"ד אינו קונה ה"מ כגון דאיכא כספא. אבל במציאה ומתנה דליכא כספא כ"ע מודו דקנו במשיכה או בהגבהה עכ"ל ע"ש. וכ"נ מדברי התו' רפ"ב דבכורות ד"ה מיד ע"ש. ועי' בשיטה מקובצת בב"מ (דף מ"ז) שכתב ז"ל וק"ל לר' יוחנן מתנת מטלטלין דליכא מעות במה יקנה תי' בתו' דמודה ר"י במתנה כיון דליכא מעות דקונה במשיכה והרמב"ן אומר דאף מתנה אינה נקנית אלא בחליפין או בחצירו או באגב הריטב"א עכ"ל ע"ש. הרי דנחלקו בזה הראשונים דשי' התו' הוא דבמתנה דליכא מעות לכ"ע קונה במשיכה. ושי' הרמב"ן הוא דלמ"ד ד"ת מעות קונות אף מתנה אינה נקנית במשיכה ונראה דה"ה למ"ד בעובד כוכבים מעות קונה. וכ"נ מפרש"י שפי' פרדשני דורן. ולפ"ז בע"כ דאין חילוק בין מתנה למקח וממכר דהא מייתי ראיה דמשיכה קונה בעובד כוכבים במו"מ מן מתנה כנ"ל וכ"כ בחי' הריטב"א שם בע"ז על שי' התו' דאין זה נכון ע"ש. ועי' בס' נתה"מ בסי' קצ"ח שכתב מסברא דנפשיה ז"ל יראה לי דמה"ת כיון דאיכא מעות אינו קונה רק במעות אבל במקום דליכא מעות משיכה הוא ד"ת כו'. וכ"כ בחי' פ"י והמקנה בקדושין (דף כ"ב) ג"כ רק מסברא. והוא פלא שלא זכרו דברי הראשונים הנ"ל והרמב"ן לא ס"ל באמת כנ"ל. ועכ"פ לפי שי' התו' הנ"ל דבמתנה לכ"ע קונה עובד כוכבים במשיכה א"כ בנ"ד הרי קנה העובד כוכבים במשיכה קנין גמור ופטורה מן הבכורה כנ"ל:
אמנם אפ"ל דאפילו לפמש"כ הרמב"ן דלר"י דאמר דבישראל ד"ת מעות קונות אף במתנה דליכא מעות אין קונה במשיכה מ"מ למ"ד דבעובד כוכבים מעות קונה היכי דליכא מעות קונה עובד כוכבים במשיכה. והנה התוס' בע"ז שם (ע"ב) הקשו לשי' ר"י הנ"ל מגמ' שם דמייתי ראיה דמשיכה בעובד כוכבים קונה מהא דאמר רחב"א א"ר יוחנן בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה וא"א משיכה בעובד כוכבים אינו קונה אמאי נהרג. ולפי הנ"ל דמשיכה קונה בעובד כוכבים לכ"ע היכי דליכא זוזי כגון במציאה ובמתנה מאי מייתי ראיה מגזל למקח וממכר וע"ש מה שתי'. אולם בחי' הריטב"א דחה באמת לשיטת התוספות הנ"ל מכח קושיא זו ע"ש. ועוד קשה לי לשי' התו' הנ"ל מגמ' ב"מ (דף צ"ט) דאמר רב הונא השואל קרדום מחבירו בקע בו קנאו לא בקע בו לא קנאו ומסיק דלענין חזרה קאמר בקע ביה לא מצי הדר בו משאיל כו' ופליגי דר"א דא"ר אלעזר כדרך שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים. ועי' בשיטה מקובצת שם שכתב ז"ל וטעמא דר"ה משום דס"ל דמשיכה אינה במטלטלין מדאו' ורבנן הוא דתיקון וכי תיקון דוקא במכר או במתנה שהוא קנין הגוף ע"ש. ולפ"ז לפי הנ"ל דהיכא דליכא מעות לכ"ע קונה במשיכה א"כ בשאלה דליכא מעות יהיה קונה במשיכה מדאורייתא:
וכן צ"ע בשי' רש"י והנה בב"מ (דף מ"ח) אמר רבא קרא ומתניתא מסייע ליה לר"ל דתניא נתנה לבלן מעל ואמר רב דוקא בלן הוא דלא מחסרה משיכה אבל מידי אחריתי דמחסרה משיכה לא מעל עד דמשיך. ועי' במרדכי שכתב ע"ז פרש"י דוקא בלן קתני דמעל הנותן משום דשכירות גמורה היא בנתינת הפרוטה ואין יכול לחזור בו שאין כאן מה למשוך. אבל אם נתנה על דבר שיש בה מה למשוך הימנו לא מעל עד דמשיך, מכאן הוכיח ה"ר יצחק מווינא דמעות קונות לרשב"ל היכי דאין לו לעובד כוכבים מה למשוך כו' עכ"ל ספר או"ז. ודכותיה מצאתי פ' בתרא דע"ז בתוספת דאפילו למ"ד משיכה בעובד כוכבים אינה קונה ה"מ בדבר דשייכא ביה מעות כגון מקח וממכר אבל במציאה כ"ע מודו דקונה במשיכה או בהגבהה עכ"ל המרדכי ועי' בס' או"ז הגדול בארוכה מזה ע"ש. ומתבאר מזה דהמרדכי מדמי להו אהדדי למ"ד משיכה קונה היכי דאין לו מה למשוך כמו למ"ד מעות קונות היכי דליכא מעות ובאמת כן נראה דסברא אחת הוא. ועי' בתו' בכורות (דף י"ג) ד"ה מיד דשני קנינים הללו מצויין ושייכי זה במוכר וזה בלוקח ע"ש וכ"כ בשו"ת חתם סופר ח' יור"ד סי' שי"ב דתלי' זה בזה. וע"ש שכתב דדבר זה היכי דאין לו מה למשוך אי קונה במעות לכ"ע תלי' בפלוגתא דרש"י ותו' בע"ז שם אם היכי דלא שייך כסף קונה משיכה לכ"ע ע"ש. והנה לשי' הרמב"ן דס"ל דלמ"ד מעות קונות אף היכי דליכא מעות אין משיכה קונה. ולפ"ז לכאורה צ"ע מסוגיא הנ"ל דמשמע דהיכי דאין לו מה למשוך לכ"ע מעות קונה וכמש"כ האו"ז. אולם י"ל כמו שפי' התו' שם דנתנה לבלן הוא בשכירות המרחץ דשכירות קרקע נקנה בכסף ע"ש ולפ"ז אין ראיה כמובן. אולם רש"י פי' בשכר שירחצנו בבית המרחץ ע"ש וכן מדבריו שם מוכרח בהדיא דהיכי דאין לו מה למשוך לכ"ע מעות קונה וכמו שהוכיח האו"ז מפרש"י ע"ש. ולפ"ז הרי ה"ה דלמ"ד מעות קונה היכי דליכא מעות משיכה קונה. וא"כ צ"ע דדברי רש"י סתרי אהדדי דממה שפי' שם בע"ז פרדשני דורן מוכרח בע"כ דאין חילוק בין מתנה למקח וממכר:
ולכן נלע"ד לומר דהנה בגוף הדבר דמוכרח מסוגיא דב"מ הנ"ל לפרש"י דאף לר"ל דס"ל דמשיכה קונה ולא מעות מ"מ היכי דאין לו מה למשוך מודה דמעות קונה וכמש"כ האו"ז י"ל ע"ז טעם נכון. דהנה בבכורות (דף י"ג) פרש"י בטעמא דר' יוחנן דס"ל ד"ת מעות קונות משום דכתיב בהקדש ונתן הכסף וקם לו וגמר הדיוט מהקדש ועי' בתו' שם שהקשו לר"ל דאמר משיכה מפורשת מן התורה ליגמר שיקנה כסף בהדיוט כמו בהקדש. ותי' הריב"ן דמשיכה לא שייכא בהקדש דכל היכי דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ולהכי שייך טפי כסף בהקדש מבהדיוט שבהדיוט דאפשר במשיכה לא יהא קנין אחר ע"ש. וכ"כ בשיטה מקובצת בב"מ שם בשם הרא"ש וז"ל ד"ת מעות קונות כדאשכחן גבי קונה מן ההקדש כו' ור"ל אמר משיכה מפורש מה"ת ולא מעות דסבר דמהקדש לא ילפינן דלא שייכא ביה משיכה הלכך אין בו קנין אלא מעות. אבל הדיוט דשייכא ביה משיכה משיכה קונה ולא מעות עכ"ל הרא"ש ע"ש ולפ"ז הרי מובן שפיר הטעם בהא דמודה ר"ל דהיכי דאין לו מה למשוך מעות קונות דהא כל עיקר דלא יליף ר"ל הדיוט מהקדש שיקנה בכסף הוא משום דשאני הקדש דלא שייכא ביה משיכה לכך קונה בכסף משא"כ הדיוט דאפשר במשיכה כנ"ל. ולפ"ז ה"ה בהדיוט היכ' דאין לו מה למשוך דלא אפשר במשיכה הרי בכה"ג שפיר יש ללמוד מהקדש שיקנה בכסף וזה ברור ולפ"ז נראה דאפילו אי נימא כסברת הרמב"ן דלר"י דאמר דבישראל ד"ת מעות קונות ולא משיכה אף במתנה דליכא מעות אין משיכה קונה מ"מ לר"ל דס"ל דבעובד כוכבים מעות קונות ולא במשיכה היכי דליכא מעות בודאי משיכה קונה. דלפמ"ש המרדכי לדמות להו אהדדי היכי דליכא מעות שיקנה במשיכה להיכי דאין לו מה למשוך שקונה במעות. ולפ"ז לר"ל דס"ל דבישראל משיכה קונה ולא מעות ולא גמר מהקדש שיקנה בכסף ומשום דשאני הקדש דלא שייכא ביה משיכה. הרי דס"ל לסברא פשוטה דמכיון דלא שייך משיכה לכך קונה בכסף וה"ה בהדיוט היכי דאין לו מה למשוך קונה במעות כנ"ל. ולפ"ז ה"ה דבעובד כוכבים דרק מעות קונות ולא משיכה היכי דליכא מעות משיכה קונה. ועוד דהנה בבכורות שם מבואר דר"ל דריש לעמיתך במשיכה ולעובד כוכבים בכסף ופריך ואימא או בהא או בהא ומשני דומיא דעמיתך מה עמיתך באחת אף עובד כוכבים נמי באחת ע"ש. ולפ"ז נראה די"ל ג"כ דומיא דעמיתך מה עמיתך היכי דאין לו מה למשוך מעות קונה אף עובד כוכבים היכי דליכא מעות משיכה קונה. אולם לר"י דס"ל דבישראל מעות קונות ולא משיכה אפ"ל דבאמת אף היכי דליכא מעות אין קונה במשיכה וכשי' הרמב"ן וכנ"ל:
וביותר יש להכריח דבע"כ ס"ל לר"י כנ"ל והנה בב"מ שם מבואר דר"ל דריש מיד עמיתך לענין משיכה ור"י אמר למעוטי קרקע דלית ביה אונאה ועי' בחי' הריטב"א שהקשה דל"ל לר"י לאוקמי האי קרא למעוטי קרקע לידרוש מינה דבר הנקנה מיד ליד וטפי עדיפא דלימא דמדאו' קני משיכה וה"ה למעות ותי' דאפשר דלא ס"ל משיכה קונה מן התורה ע"ש והנה תי' אינו מובן כלל ונראה דעיקר הקושיא הוא משום דס"ד דהיכא דליכא מעות בודאי קונה משיכה מה"ת ולפ"ז כיון דמצינו לקנין משיכה לכך הקשה דלידרוש מיד עמיתך לענין משיכה שקונה ג"כ במקח וממכר וע"ז תי' דבאמת לא ס"ל משיכה קונה מה"ת כלל אף במתנה ודו"ק ועכ"פ הרי מוכרח לשי' הרמב"ן דלר"י אף במתנה אין משיכה קונה כנ"ל והנה בס' פני יהושע בקדושין (דף כ"ו) תי' לקו' התו' הנ"ל דלר"ל ליגמר הדיוט מהקדש שיקנה בכסף ג"כ והיינו משום דלענין קניית משיכה גופה לא איצטריך קרא דמיד ליד דמסברא ידעינן דאל"כ במתנה ובמציאה במה יקנה וע"כ דאיצטריך קרא לאפוקי כסף. אלא דלפ"ז הקשה לר"י נהי דלא ס"ל דרשא דמיד ליד מ"מ דלמא מקני נמי במשיכה מהאי סברא גופה ע"ש. אולם לשי' הרמב"ן ניחא שפיר דלר"י באמת לית ליה האי סברא אלא דגם היכי דליכא מעות אין משיכה קונה ורק ר"ל ס"ל לקנין משיכה מסברא כנ"ל והנה גם לפי מה שתי' התו' דלכך לא גמר ר"ל הדיוט מהקדש דשאני הקדש דלא שייכא ביה משיכה כנ"ל ג"כ יש להכריח דבע"כ ר"י לא ס"ל כנ"ל דאי נימא דבמתנה מודה ר"י דקונה במשיכה א"כ מנ"ל ללמוד הדיוט מהקדש שקונה בכסף נימא שאני הקדש דלא שייכא ביה משיכה משא"כ בהדיוט דאפשר במשיכה גם במו"מ קונה רק במשיכה ולא בכסף ובע"כ צ"ל דר"י לא ס"ל לקנין משיכה כלל ודוקא לר"ל דלדידיה משיכה מפורשת מה"ת לכך שייך לומר דשאני הקדש כנ"ל אבל הדיוט דאפשר במשיכה לא יקנה בכסף משא"כ לר"י דלדידיה הרי ליכא קנין משיכה כלל ורק כסף אשכחן דקונה בהקדש ולפ"ז לא שייך לומר שאני הקדש כנ"ל:
ולפ"ז מיושב שפיר פרש"י דבב"מ שם מבואר דהיכי דאין לו מה למשוך לכ"ע מעות קונות ובסוגיא דע"ז שם פרש"י דפרדשני הוא דורן מבואר דאי משיכה בעובד כוכבים אינו קונה אף במתנה דליכא מעות אינה קונה ולכאורה סתרי אהדדי אולם לפי הנ"ל ניחא שפיר דלר"ל דס"ל משיכה מפורשת מה"ת והיכי דאין לו מה למשוך מעות קונות לדידיה ה"ה דבעובד כוכבים דמעות קונות ולא משיכה היכי דליכא מעות משיכה קונה אולם בע"ז שם אמימר דאמר משיכה בעובד כוכבים קונה תדע דהני פרסאי משדרי פרדשני כו' ס"ל בע"כ כר' יוחנן דבישראל ד"ת מעות קונות ולעמיתך בכסף ולעובד כוכבים במשיכה וכמש"כ התו' שם דזהו עיקר הטעם ע"ש ולר' יוחנן אי נימא דמשיכה בעובד כוכבים אינה קונה לעולם גם במתנה דליכא מעות אין קונה במשיכה דכן ה"ה בישראל כנ"ל. וכן מה שהביא בחי' הריטב"א ראיה דאין חילוק בין מתנה למקח וממכר מהא דפשיט בגמ' דמשיכה בעובד כוכבים קונה מגזל דאמר ר' יוחנן בן נח נהרג על פחות משו"פ והרי בגזל ליכא מעות ומ"מ מייתי ראיה מינה למו"מ כנ"ל ולפי הנ"ל נראה דזהו דוקא לר"י לשיטתיה דס"ל ד"ת מעות קונות בישראל ולא משיכה ולדידיה אין חילוק בין מתנה למכר דאף היכי דליכא מעות אין משיכה קונה כנ"ל וה"ה בעובד כוכבים אי נימא דמשיכה אינה קונה. אולם לר"ל לשי' דס"ל משיכה מפורשת מה"ת ולא מעות והיכי דאין לו מה למשוך מעות קונה ה"ה בעובד כוכבים דקונה במעות היכי דליכא מעות קונה במשיכה כנ"ל:
הן אמת שהתו' בבכורות שם תי' עוד תי' אחר בישוב הקושיא דמ"ט לא יליף ר"ל הדיוט מהקדש שיקנה ג"כ בכסף ומשום דהא דרשינן מיד עמיתך במשיכה הא מיד עובד כוכבים בכסף ומדעובד כוכבים בחדא ישראל נמי בחדא ע"ש ועי' בחי' פנ"י (קדושין כ"ו) שכתב דאין דבריהם מוכרחים כיון שאין קנין העובד כוכבים מוזכר שם ודוקא איפכא ילפינן שפיר מה ישראל בחדא ע"ש ועוד נלע"ד לדחות תי' זה מדברי הרמב"ם ז"ל דהנה הרמב"ם בפ"א מה' זכיה ומתנה כתב דעובד כוכבים שמכר מטלטלין לישראל או קנה מטלטלין מישראל קונה ומקנה במשיכה או בדמים וכתב הה"מ דדין המשיכה פשוט בפ"ב דע"ז דמשיכה בעובד כוכבים קונה ודעת רבינו דכי אמרינן התם משיכה קונה אף משיכה קונה קאמר וה"ה למעות וכן מוכחת הסוגיא דאמרינן התם לדעת זו דביין נסך בהקדמת מעות סגי ולא קי"ל כי האי סוגיא דאמרינן בבכורות מה עמיתך בחדא אף עובד כוכבים בחדא אלא לעובד כוכבים בין במשיכה בין בכסף ע"ש. והנה באמת כ"כ גם התו' בע"ז בסוגיא שם בד"ה שקילו וע"ש שהקשו דלמאי דדחי דמשיכה בעובד כוכבים קונה א"כ מעות אינם קונות וא"כ מה היה מועיל המעות שהיו נותנים מתחילה ותי' דסבר האי דדחי דקניא משיכה או מעות בעובד כוכבים ודריש הכי לעמיתך במשיכה הא לעובד כוכבים או בהא או בהא ולית ליה הא דאמר בבכורות מדישראל בחדא עובד כוכבים נמי בחדא ע"ש וזהו שכתב הה"מ דס"ל דכן מוכחת הסוגיא. מיהו בכ"ז צע"ג דמנ"ל להרמב"ם לדחות הסוגיא בבכורות מכח הגמ' בע"ז הנ"ל גם הנה גוף הדבר צ"ע להבין סברת וטעם מחלוקת הסוגיות בזה אי אמרינן דומיא דעמיתך. וביותר לפמש"כ התו' דדריש לעמיתך במשיכה הא לעובד כוכבים או בהא או בהא ולפ"ז ס"ל לרב כר"ל והרי בבכורות שם מבואר בהדיא דר"ל לא ס"ל דלעובד כוכבים או בהא או בהא ומשום דדומיא דעמיתך מדישראל בחדא כו':
ולכן נלע"ד לומר בעז"ה בשי' הרמב"ם דס"ל דהסוגיות לא פליגי כלל רק דנימא דלא כמש"כ התו' דלפי מאי דדחי דס"ל לרב דקניא משיכה או מעות בעובד כוכבים דריש לעמיתך במשיכה ולעובד כוכבים או בהא או בהא כנ"ל ולפ"ז ס"ל לרב כר"ל דמשיכה מפורשת מה"ת אלא דלפי מאי דדחי יסבור רב כר"י דד"ת מעות קונות ודריש לעמיתך בכסף הא לעובד כוכבים או בהא או בהא ולפ"ז יתבאר שפיר דהא דמבואר בבכורות מדישראל בחדא עובד כוכבים נמי בחדא היינו רק לר"ל והנה ז"ל הגמ' בבכורות שם אמר ר"ל ישראל שנתן מעות לעובד כוכבים בבהמתו בדיניהם אע"פ שלא משך קנה וחייבת בבכורה ועובד כוכבים שנתן מעות לישראל בבהמתו בדיניהם כו' מאי בדיניהם אי נימא בדיניהם דגופיה דאתי בקל וחומר אם גופיה קני ליה ישראל בכסף כו' ממונו לא כש"כ הוא כו' ישראל מישראל יוכיחו דגופיה קני ליה בכסף ממונו במשיכה כו' אלא בדיניהם שפסקה להם תורה מיד עמיתך הוא דבמשיכה הא מיד עובד כוכבים בכסף כו' ואימא או בהא או בהא דומיא דעמיתך מה עמיתך בחדא אף עובד כוכבים נמי בחדא וכן מבואר שם לענין בבא אחריתי דר"ל בכה"ג ע"ש ומתבאר מזה דבדין הוא שיקנה כותי בכסף מקל וחומר אם גופו קני ליה בכסף ממונו לא כש"כ אלא דדחי בגמ' ישראל מישראל יוכיחו דגופו קני ליה בכסף ממונו במשיכה וא"כ כ"ז הוא רק לר"ל אולם לר' יוחנן דס"ל דישראל ג"כ קונה במעות ד"ת א"כ שפיר י"ל דעובד כוכבים קונה בכסף מק"ו כנ"ל דליכא למימר ישראל מישראל יוכיח דהא גם ישראל גופו וממונו בכסף ולפ"ז נראה דלר"י בע"כ יש לדרוש קרא דלעמיתך לעמיתך בכסף הא לעובד כוכבים או בהא או בהא דאין לומר לעמיתך בכסף ולעובד כוכבים דוקא במשיכה כיון דאיכא ק"ו דעובד כוכבים קונה בכסף כנ"ל א"כ אין לדרוש הקרא לאפוקי מקל וחומר וע"ש בסוגיא דפריך ואימא מיד עובד כוכבים כלל כלל לא אמרי ק"ו הוא אם גופו קונה ממונו לא כש"כ ע"ש, הרי דל"ל לדרוש הקרא לסתור הק"ו וה"נ אין לדרוש לעמיתך בכסף הא לעובד כוכבים דוקא במשיכה כיון דאיכא קל וחומר דעובד כוכבים קונה בכסף אלא דרשינן לעמיתך בכסף ולעובד כוכבים או בהא או בהא ואף דלא הוי דומיא דעמיתך ל"ל בה כיון דבהכרח צ"ל כן והא דמבואר בגמ' דר"ל דריש לעמיתך במשיכה ולעובד כוכבים בכסף ולא או בהא או בהא ומשום דומיא דעמיתך מה עמיתך בחדא כו' היינו דוקא ר"ל לשי' ומשום דכיון דאפשר לומר דומיא דעמיתך בודאי טוב יותר לדרוש הקרא בכך דעובד כוכבים דומיא דעמיתך אולם לר' יוחנן הרי יש הכרח שלא לדרוש דומיא דעמיתך דאין לומר לעמיתך בכסף ולכותי דוקא במשיכה דהרי ק"ו הוא גופו בכסף ממונו לא כש"כ לכך בע"כ יש לדרוש לעמיתך בכסף ולעובד כוכבים או בהא או בהא ואף דלא הוי דומיא דעמיתך ל"ל בה ולפ"ז מיושב שפיר השמועות דהא דדחי שם הגמ' בע"ז דס"ל לרב דמשיכה קונה בעובד כוכבים או מעות כמש"כ התו' מ"מ אינה חולקת כלל על סוגי' הגמ' בבכורות הנ"ל דמבואר דומיא דעמיתך מה עמיתך בחדא כנ"ל ומשום דהתם הוא לר"ל שפיר אפ"ל דומיא דעמיתך משא"כ רב אפ"ל דס"ל כר"י דבישראל מעות קונות וא"כ עובד כוכבים קונה בכסף מק"ו ובע"כ לא אפ"ל דומיא דעמיתך אלא לעמיתך בכסף הא לעובד כוכבים או בהא או בהא כנ"ל:
ולפ"ז נראה דזהו באמת שי' הרמב"ם שפסק דעובד כוכבים קונה במשיכה או במעות ומשום דס"ל דהסוגיא דע"ז לא פליג כלל על הסוגיא דבכורות דמבואר שם מה עמיתך בחדא דהתם הוא לר"ל כנ"ל משא"כ לפי מאי דדחי הגמ' בע"ז שם דס"ל לרב דמשיכה קונה בעובד כוכבים או מעות באמת נימא דס"ל כר"י דבישראל ד"ת מעות קונות וא"כ עובד כוכבים קונה בכסף מק"ו כנ"ל ובהכרח דרשינן לעמיתך בכסף ולעובד כוכבים או בהא או בהא ולפ"ז הרמב"ם לשי' שפוסק כר"י דבישראל ד"ת מעות קונות לכך פסק ג"כ דעובד כוכבים קונה ומקנה במשיכה או בדמים כנ"ל וזה ברור ועכ"פ לפי שי' הרמב"ם הנ"ל לפ"ז נסתר תי' התו' בבכורות שם שכתבו לישב הקושיא בהא דלא יליף ר"ל שיקנה כסף בהדיוט כמו בהקדש ומשום דמה עובד כוכבים בחדא אף עמיתך בחדא וכמבואר בבכורות דומיא דעמיתך כן י"ל דומיא דעובד כוכבים ע"ש אולם לפי מה שנתבאר בשי' הרמב"ם דהא דמבואר בגמ' דומיא דעמיתך היינו רק לר"ל דליכא הכרח לאפוקי ממשמעות זה אולם לר"י דלדידיה איכא ק"ו דכותי קונה בכסף באמת לא דרשינן דומיא דעמיתך לאפוקי מק"ו כנ"ל ולפ"ז ה"ה לר"ל כיון דיש ללמוד הדיוט מהקדש שיקנה בכסף ג"כ והוא ק"ו ועי' בחי' פנ"י לקדושין (דף כ"ו) ע"ש א"כ נימא דקונה בין בכסף בין במשיכה ואף דלפ"ז לא הוי עמיתך דומיא דעובד כוכבים ל"ל בה כנ"ל ובע"כ צ"ל כמו שתי' הריב"ן דשאני הקדש דלא שייכא ביה משיכה כנ"ל:
והנה הרי"ף בב"מ שם פי' בטעמא דר' יוחנן דס"ל ד"ת מעות קונות משום דאם גופו קונה ממונו לא כש"כ ע"ש והיינו דישראל קונה עבד עברי בכסף ועי' בחי' הר"ן שם ובשיטה מקובצת כתב שכן פי' ר"ח ע"ש. והנה הנימוקי יוסף הקשה ע"ז דנימא עובד כוכבים יוכיח שאע"פ שגופו בכסף ממונו דוקא במשיכה ע"ש אולם י"ל בפשיטות דס"ל להרי"ף כשי' הרמב"ם דעובד כוכבים קונה באמת במשיכה או בכסף וליכא יוכיח. מיהו נראה דאף לפי' הרי"ף מ"מ מוכרח דלר"ל היכי דאין לו מה למשוך מעות קונות כנ"ל ומשום דאכתי צ"ל כמש"כ התו' בשם הריב"ן בבכורות שם דהנה לכאורה קשה מ"ט לא יליף ר"ל בהאי ק"ו שיקנה ישראל במעות ג"כ דאם גופו בכסף ממונו לא כש"כ וכמו שהקשו התו' בבכורות שם לפרש"י דמ"ט לא יליף ר"ל הדיוט מהקדש שיקנה בכסף ג"כ כמו כן קשה לפי' הרי"ף ונראה לישב דהנה בב"מ (דף צ"ט) אמר ר"ה השואל קרדום מחבירו בקע בו קנאו לא בקע בו לא קנאו ומסיק דלענין חזרה קאמר ופליגי דר' אלעזר דאמר ר"א כדרך שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים ועי' בשיטה מקובצת שכתב בשם הריטב"א בטעמא דר"ה דס"ל דמשיכה אינה מדאורייתא ורבנן הוא דתיקון וכי תיקון דוקא במכר או מתנה שהוא קנין הגוף אבל בשאלה דלית בה לשואל אלא קנין פירות לא תקנו משיכה ע"ש והנה כ"ז ניחא לשי' הריטב"א דס"ל דאף במתנה דליכא מעות אינו קונה במשיכה מה"ת אולם לשי' התו' בע"ז שם דכל היכא דליכא מעות לכ"ע קונה במשיכה מה"ת א"כ קשה בשאלה דליכא מעות יקנה במשיכה מדאורייתא אך צ"ל לפ"ז דגם מדאורייתא ליכא קנין משיכה כ"א במתנה שהוא קנין הגוף אבל בקנין פירות לא שייך משיכה ונראה לה"ר מדברי הר"ן ר"פ שבועת הדיינין שהביא שם דברי הר"י מיגש דס"ל דמשכון לא מקרי הילך וה"ר מקדושין (דף ח') מנה אין כאן משכון אין כאן. והר"ן ביאר דבריו דכיון דקי"ל דמלוה אינו קונה במכר נמצא שמשכון אינה נקנה באותה מלוה שמא תאמר שקנאו במשיכה לשעבודו כשם שאילו הקנה לגמרי נקנה במשיכה זו היא שלמד הר"י הלוי מההיא דקדושין שאין המטלטלין נקנין במשיכה למשכון בעלמא ע"ש והנה לפי שי' התו' דהיכא דליכא מעות קונה משיכה מה"ת וכתבו האחרונים דה"ה היכי שהמעות הוא מלוה קונה במשיכה מה"ת ועי' בקצוה"ח (סי' קצ"ח) ע"ש ולפ"ז צ"ל דגם מה"ת אין קונה משיכה למשכון בעלמא ועכ"פ לפ"ז נראה דלענין אי שייך בעבד עברי משיכה תלי' באם עבד עברי גופו קנוי והוי רק קנין פירות בעלמא לפ"ז לא שייך ביה משיכה כנ"ל ועי' בקדושין (דף י"ט) לאו אמר ר' יוסי בר"י מעות הראשונות לאו לקדושין נתנו האי הלואה היא והיא גופא משכון היא ועי' בתו' שם דבע"כ ס"ל לר"י בר"י דע"ע אין גופו קנוי דאי גופו קנוי מה ענין זה אצל משכון ע"ש הרי דאם אין גופו קנוי הוי גופו רק כמשכון ולא שייך ביה משיכה כנ"ל ולפ"ז אפשר לישב דלכך לא ס"ל לר"ל הך ק"ו דגופו קונה ממונו לא כש"כ שיקנה במעות ג"כ דאפשר דס"ל דע"ע אין גופו קנוי ולא שייך ביה משיכה ולפ"ז י"ל מה לגופו שכן לא שייך ביה משיכה לכך קונה בכסף משא"כ ממונו דאפשר במשיכה וכמש"כ התו' שם לפרש"י לענין הקדש ולפ"ז היכי דאין לו מה למשוך שפיר ילפינן מגופו דקונה בכסף:
ועכ"פ נראה דבנ"ד שנתן הפרה לעובד כוכבים במתנה קנה במשיכה קנין גמור דכל מה שיש לחוש הוא לשי' רש"י שפוסק כר"ל דעובד כוכבים קונה במעות ולא במשיכה וכבר נתבאר דלר"ל היכי דליכא מעות קונה עובד כוכבים במשיכה וכמו דס"ל דהיכי דאין לו מה למשוך מעות קונות כן ה"ה בעובד כוכבים היכי דליכא מעות משיכה קונה ואפי' לפי' שי' הרמב"ן דלר"י גם במתנה אינו קונה במשיכה מ"מ לר"ל בעובד כוכבים היכי דליכא מעות משיכה קונה כנ"ל:
והנה במש"כ הרמב"ן דאף מתנת מטלטלין אינה נקנית אלא בחליפין או בחצירו או באגב הקשה ע"ז הקצוה"ח (בסי' קצ"ח) וז"ל שם ותמהני דכיון דחצירו אינו אלא מטעם יד או שליחות וכיון דידו ממש אינו קונה לו למ"ד מעות קונה מאי עדיפא דחצר וכן למ"ד משום שליחות נמי מודה היכא דלא שייך בו ידו דלא מהני חצר ע"ש וכן הקשה בשו"ת חתם סופר יור"ד (סי' ש"י) ע"ש והנה אי נימא כנ"ל דאי משיכה אינו קונה גם חצר לא קני לפ"ז יהי' מוכרח דהיכא דליכא מעות לכ"ע משיכה קונה דאל"כ ישראל במציאה והפקר במאי קונה הא חליפין לא שייך בהפקר ואגב נמי אינו קונה בהפקר לדעת האחרונים ועוד דדעת הראשונים הוא דאגב אינו קונה אלא מדרבנן וחצר נמי לא קני כיון שאין משיכה קונה ובע"כ צ"ל דהיכא דליכא מעות משיכה קונה ד"ת וכשי' התו' וכנ"ל:
אולם באמת נראה דדברי הרמב"ן נכונים דבודאי אפילו אי נימא דמשיכה אינו קונה מן התורה מ"מ חצר שפיר קונה והיינו משום דהא דמבואר בגמ' דחצר קונה משום יד אין זה משום יד הגבהה או משיכה אלא דהוא בתורת יד ממש דהוי כמו שמונח כל החפץ בתוך ידו ממש ומה שתופס כולו בידו קונה בלא משיכה והגבהה כלל וכמו שיתבאר והנה בכתובות (דף ל"א) בתו' ד"ה דאי בעי גחין ואכיל ז"ל פי' בקונטרס למטה מג' דלא הוי הגבהה וקשה לר"י דמה שייך הגבהה בדבר שהוא תופס בידו או בפיו דונתן בידה אמר רחמנא ואמרינן בגיטין כו' קשורה אע"פ שאינה תלויה ע"ש וכ"כ שם ע"ב בד"ה רב אשי אמר כו' ועוד דאין צריך שום ראיה להביא דקניא ליה ידו דפשיטא דונתן בידה אמר רחמנא ע"ש ומתבאר מדבריהם דמה שהוא בתוך ידו ממש קונה בלא הגבהה כלל וזה נלמוד מקרא דונתן בידה דיד קונה אלא דבדבר גדול שלא יוכל להכניס כולו תוך ידו אינו קונה משום יד אלא בדרכי הקניות של הגבהה או משיכה ובזה קונה אפילו אם אינו תופס כלל בידו רק שמוגבה מכחו וכמש"כ התו' בקדושין כ"ו ד"ה בחבילי זמורות ע"ש אבל מה שהוא בתוך ידו ממש קונה בלא הגבהה כלל וכ"כ המקנה בקדושין (דף כ"ו) והנתה"מ (סי' קצ"ח) ע"ש. ולפ"ז היינו ג"כ דמבואר בגמ' דחצר קונה משום יד דמה שהוא בחצירו הוי כמו שמונח כולו בתוך ידו והנה זה ברור דאפילו למ"ד משיכה אינו קונה מה"ת מ"מ יד ממש מה שתופס כולו בידו לכ"ע קונה מה"ת דקנין יד ילפינן מקרא דונתן בידה כנ"ל ולפ"ז ה"ה דחצירו קונה לו דמה שהוא בחצירו הוי כאילו מונח כולו בתוך ידו וקונה שפיר אף אי משיכה אינו קונה וא"כ דברי הרמב"ן מיושב שפיר כנ"ל:
והנה בשו"ת מהרי"ט ח"א (סי' ק"צ) כתב ז"ל מיהו י"ל דידו עדיף מעודר בנכסי הגר דאשכחן חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו כש"כ ידו ועודר שאני דמדין חזקה הוא ולא מדין זכיה עכ"ל ועי' בקצוה"ח (סי' רס"ח) שכתב דנראה דהא דכתב דידו קונה לו שלא מדעתו מכש"כ דחצירו תלי' במחלוקת רש"י ותו' בכתובות הנ"ל דלשי' התו' דידו קונה בלא הגבהה כלל וא"כ כיון דכל שבידו לא גרע מחצירו א"כ ה"ה לענין שיקנה שלא מדעתו אבל לשי' רש"י דידו אינו קונה אלא בהגבהה וא"כ אינו קונה ידו בתורת חצר אלא בתורת קנין הגבהה וכל קנין צריך כונה ושלא מדעתו אינו קונה ע"ש והנה עיקר דברי המהרי"ט מבואר בהדיא בתו' ב"ב (דף נ"ד) בד"ה אדעתא וע"ש שהביאו דברי הגמ' בב"ק (דף מ"ט) המחזיק בשטרותו של גר מהו מאן דמחזיק בשטרא אדעתא דארעא הוא דמחזיק כו' או דילמא דעתיה נמי אשטרא וכתבו ואין להקשות דאע"ג דאין דעתיה אשטרא אמאי אין ידו קונה לו שלא מדעתו כמו חצירו דחצר מתורת יד אתרבאי דהא דחצר קונה לו שלא מדעתו כו' אבל אם יודע ואין מתכוין לקנות לא קני ע"ש והנה לפי הנ"ל נ"ל דהתו' לשי' אזלי דס"ל דכל שבידו ממש קונה בלא הגבהה ולפ"ז קונה לו שלא מדעתו כמו חצירו אולם דברי התו' צע"ג דמאי קשיא להו על הגמ' במחזיק שטרותיו של גר דיקנה לו ידו שלא מדעתו דהא בודאי בקנין הגבהה או משיכה ומכש"כ במוגבה מכוחו בודאי אינו ענין לומר שיקנה שלא מדעתו כמו חצירו דדוקא במה שהוא בתוך ידו שייך לומר כנ"ל ולפ"ז הא אפ"ל דהגמ' מיירי שהחזיק בשטרותיו של גר בקנין הגבהה ומשיכה ע"י הגבהה מכחו כנ"ל או שאחז במקצת השטר והגביה דבכה"ג בודאי אין קונה לו שלא מדעתו כנ"ל ומבעי ליה אי דעתיה נמי אשטרא וצ"ע וכן נפלאתי על הגאון בעל חתם סופר יור"ד (סי' שי"ז) לענין אחד שמכר פרה מבכרת לא"י משרת שלו והמשרת האכילה והשקה ונסתפק שם מטעם קנין מסירה שהמשרת האכילה והשקה ונוטלה בידו אלא שלא נתכוין לקנות וע"ש שהביא דברי המהרי"ט ודברי התו' הנ"ל דידו קונה שלא מדעתו ולכך מסיק דקנה במסירה קנין גמור ע"ש אולם צע"ג דמאי ענין של קנין מסירה שאוחז בטלפה או בשערה לקנות שלא מדעתו כמו חצירו דדוקא מה שמונח בתוך ידו ממש הוי כמו שמונח בחצירו דחצירו ג"כ הוא כמו שהוא בתוך ידו ולכך קונה שלא מדעתו אבל מסירה שאוחז בטלפה או בשערה הוא מדין קנין ובודאי אינו קונה שלא מדעתו וכן ה"ה בקנין משיכה או הגבהה ע"י כחו ג"כ בודאי לא קנה שלא מדעתו כנ"ל וצ"ע:
אולם הנה האחרונים הביאו ראיה דאי משיכה לא קני גם חצר אינו קונה מגמ' ע"ז (דף ע"א) דמייתי ראיה דמשיכה בעובד כוכבים קונה מהא דאמר ר' יוחנן בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה כו' ואי אמרת משיכה בעובד כוכבים אינה קונה אמאי נהרג ע"ש וקשה דלמא מיירי שהכניס הגזילה לחצירו וקונה מדין חצר ובע"כ צ"ל דאי משיכה אינה קונה גם חצירו לא קניא עי' בשו"ת חתם סופר (סי' ש"י) ע"ש. ונראה לישב ע"פ מש"כ בס' נתה"מ (בסי' שמ"ח) דאפילו אי נימא דבשוגג יש שליח לדבר עבירה מ"מ לענין מיתת ב"ד ודאי אין חייבין ע"י שליח שוגג דלא אישתמיט תנא לומר דחייבין מיתה על דיבורו להשליח לחלל שבת מיתת ב"ד אלא ודאי כיון דהא דהמשלח חייב בשליח שאינו בר חיובא נלמוד מחצר דגניבה דליכא גביה רק מלקות מיתה ממלקות לא גמרינן ע"ש ולפ"ז ניחא שפיר דאפי' אי נימא דיש לו לעובד כוכבים חצר ואף דאין שליחות לעובד כוכבים ומשום דכותי בכותי יש שליחות וכמש"כ מהרי"ט אלגזי בפ"ב דבכורות ע"ש מ"מ לענין מיתה אין נהרג העובד כוכבים ע"י חצירו וכמו ישראל דרבי קרא חצר דגניבה רק לענין מלקות ולא לענין מיתה כנ"ל ולפ"ז אא"ל דהא דבן נח נהרג על פחות משו"פ הוא ע"י חצירו שהכניס הגזילה לחצירו וכנ"ל והנה בב"מ (דף י"ב) אמר שמואל מפני מה אמרו מציאת קטן לאביו שבשעה שמוצאה כו' למימרא דסבר שמואל קטן לית ליה זכיה לנפשיה מדאורייתא והתניא השוכר את הפועל כו' ר' יוסי אומר בין כך ובין כך ילקט בנו ואשתו אחריו ואמר שמואל הלכה כר' יוסי אי אמרת בשלמא קטן אית ליה זכיה לנפשיה כו' ע"ש והנה בקדושין (דף כ"ב) אמר שמואל עבד כנעני נקנה במשיכה ע"ש והקשו האחרונים הא קי"ל עבדי כמקרקעי דמי וא"כ מאיזה טעם נקנה עבד במשיכה ותי' ע"פ מש"כ התוס' בב"ק (דף י"ב) ד"ה אנא דאע"ג דבכמה דוכתין אשכחן דכמקרקעי דמי לענין אונאה ושבועה מ"מ לענין מילי דרבנן עבדי כמטלטלי דמי ע"ש ולפ"ז אפ"ל דס"ל לשמואל ד"ת מעות קונות ומשיכה אינה קונה אלא מדרבנן ולפ"ז ניחא דעבד כנעני נקנה במשיכה משום דלענין מילי דרבנן כמטלטלי דמי עי' בס' קהלת יעקב להגאון מהרי"ט אלגזי ע"ש באות מ' משיכה ועכ"פ מכיון דס"ל לשמואל ד"ת מעות קונות ולפ"ז לפמש"כ הרמב"ן דלמ"ד מעות קונות ולא משיכה אף היכא דליכא מעות אין קונה במשיכה. א"כ קשה הא דמבואר בגמ' דס"ל לשמואל דקטן אית ליה זכיה לנפשיה מדאורייתא גבי מציאה איך משכחת לה דהא במציאה ליכא כ"א קנין משיכה או חצר והרי קטן אין לו חצר ומשיכה ג"כ אינו קונה מה"ת וא"כ איך יוכל לזכות מדאורייתא במציאה ומזה נראה לה"ר למש"כ דבודאי אף אי נימא דמשיכה אין קונה מה' מ"מ ידו ממש מה שמונח בתוך ידו בודאי קונה דקנין יד ילפינן מונתן בידה וקונה בלא הגבהה כלל ולפ"ז שפיר אפ"ל דקטן יש לו זכיה לנפשיה מדאורייתא ע"י קנין יד ממש כנ"ל ועי' בתו' ב"מ (דף י"א) ד"ה ילפינן ע"ש והנה בס' המקנה בקדושין (דף כ"ב) ה"ר ג"כ דבמציאה לכ"ע קונה במשיכה ומשום דאף לר"י דס"ל דמעות קונות מן התורה ע"כ המוכר קונה המעות במשיכה לרשותו ע"ש אולם דבריו צע"ג דהא תנן רשות הגבוה בכסף ועי' בקדושין (דף כ"ח) גיזבר שנתן מעות בבהמה כו' וע"ש כל הסוגי' ומשום דכתיב ונתן הכסף וקם לו וקשה דלפמש"כ התו' בבכורות (דף י"ג) דמשיכה לא שייך בהקדש דכל היכי דאיתא בי גזא דרחמנא איתא א"כ איך קונה הקדש מהדיוט בכסף במה קונה המוכר המעות של הקדש כיון דמשיכה לא שייך בהקדש כנ"ל:
עוד יש לדון בזה מצד התנאי והיינו דאפילו אי נימא דמשיכה אינו קונה אף במתנה מ"מ כיון שפירש בהדיא שהוא מקנה לו במשיכה זו והכותי משכה ע"ד כן י"ל דלכ"ע קונה וכמו שיתבאר. והנה הב"י בחו"מ סי' קצ"ח כתב דאם התנו שתגמר קנייתם במעות מכרן קיים ואין אחד יכול לחזור בו כדאמרינן גבי קרקע דאי אמר אי בעינא בכספא אקנה קנה. ובד"מ כתב דאין הנדון דומה לראיה דהתם אינו תק"ח שלא יקנה כסף כו' אבל במקום שהוא תק"ח אימא לא פלוג חכמים בתקנתן ע"ש ומ"מ בשו"ע בסי' הנ"ל כתב הרמ"א לדברי הב"י דאם התנה בהדיא דמעות יקנו קנו והש"ך בסק"י דחה לדברי הב"י כמש"כ הד"מ וה"ר מדברי הריטב"א בפ"ק דקדושין ע"ש ובס' קצו"הח כתב ע"ז דנראין דברי הב"י והרמ"א מהא דאמרינן רפ"ב דבכורות איתיביה הלוקח גרוטאות מן העובד כוכבים: ומצא בהן ע"א אם עד שלא נתן מעות משך יחזיר ואם משנתן מעות משך יוליך הנאה לים המלח וא"א מעות קונות משיכה ל"ל הבמ"ע כגון שקבל עליו לדון בדיני ישראל כו' ומבואר דאפילו למ"ד משיכה אינה קונה בעובד כוכבים אפ"ה אם התנה לדון בדיני ישראל מהני ואינו אלא מצד התנאי וא"כ מוכח דכל מידי דהוי קנין בשום מקום מהני ליה תנאי שיהיה מועיל וה"ה בקנין כסף לדידן כיון דהוי קנין בעובד כוכבים וכן בקרקעות ע"ש: וכן הביא ראיה זו בס' מחנה אפרים קנין מעות סי' ט' ומהרי"ט אלגזי רפ"ב דבכורות ועכ"פ לפ"ז קונה העובד כוכבים במשיכה מצד התנאי שפי' הנותן בהדיא שיקנה במשיכה כנ"ל:
והנה לענין קנין כסף בישראל אם התנו שיקנה במעות נראה עיקר כדעת הב"י והרמ"א דמהני ליה תנאיה כיון דמה"ת קונה במעות וכמש"כ בס' מח"א שם ובזה נראה לישב קו' התו' ר"פ המפקיד גבי שילם ולא רצה לשבע כו' נמצא הגנב כו' למי משלם למי שהפקדון אצלו ופריך בגמ' והא אין אדם מקנה דבר שלב"ל ואפילו לר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלב"ל ה"מ כגון פירות דקל דעבידי דאתו והקשו בתו' שם דהכא אפילו אי עבידי דאתו היאך יקנה הכפל במעות ששילם והלא מעות אינם קונות ע"ש אולם למש"כ הב"י דהיכי דהתנה בהדיא דמעות יקנו קנו לפ"ז ניחא שפיר דהנה הא דאמרינן דמקני ליה כפילא הוא מאומדן דעתא דבודאי רוצה להקנות לו כפילא במעות ששילם ולפ"ז י"ל ג"כ דהוי כמו שהתנה בהדיא שיקנה במעות כנ"ל וע"ש בסוגי' דמשני נעשה כאומר לו לכשתגנוב ותרצה ותשלמני סמוך לגניבתה קנויה לך ועי' בשיטה מקובצת שכתב וז"ל ודוקא בגניבה אמרינן הכי אבל באבידה דכל היכי דאיתא מצי מקנה לה בשעת תשלומין דוקא מקנה לה וכן פי' מרי עכ"ל ובקצוה"ח סי' רצ"ה הקשה ע"ז במש"כ דבאבידה קונה בשעת תשלומין כו' דהיכי מצי קני לה בלא משיכה הא מעות אינו קונה ובגמ' משמע להדיא דאינו קונה בלא משיכה דהא לא קני בעומד באגם אלמא דבעי קנין דוקא ומעות אינו קונה ע"ש שהניח בצ"ע אולם לפי שי' הב"י כנ"ל מיושב שפיר דכיון דאומדן דעתא הוא דרוצה להקנות לו הפקדון לכך אמרינן דנעשה כאילו פי' בהדיא שיקנה במעות ששילם דבכה"ג קונה במעות כנ"ל אלא דבגניבה לא אפשר להקנות במעות בשעת תשלומין דגניבה הוי דבר שאינו ברשותו ולא יוכל להקנותו אז ולכך צ"ל דנעשה כאומר סמוך לגניבתה קנויה לך ובמשיכה כנ"ל אבל באבידה דכל היכי דאיתא מצי מקני לה לכך אמרינן דבשעת תשלומין דוקא מקנה לה במעות דהו"ל כאילו פירש בהדיא שיקנה במעות כנ"ל:
מיהו בעיקר דברי השיטה במש"כ דאבידה כל היכא דאיתא מצי מקנה לה צע"ג דלכאורה נראה דגם אבידה מקרי דבר שאינו ברשותו ועי' בתו' ב"ק (דף ע') ד"ה לא שהביאו ראיות דפקדון מקרי דבר שברשותו ויוכל להקדיש ולהקנות ע"ש. אולם אבידה כ"ז שהיא אבודה אפשר דמקרי דבר שאינו ברשותו וכמו גזילה וא"א להקנות אותה. שוב מצאתי בס' נתיבות המשפט סי' רנ"ט סק"א שכתב ז"ל ולפענ"ד דכמו דגזילה מקרי אינו ברשותו כמו כן אבידה אמנם דוקא כשהוא מונח במקום שאינו משתמר דהוי כהפקר לכל עובר ושב מקרי האבידה שכבר יצא מרשותו ומהני ביה יאוש אבל כשהוא במקום המשתמר מקרי ברשותו כו' ע"ש אולם נראה לה"ר דאבידה כ"ז שהיא אבודה מ"מ מקרי דבר שברשותו דהנה הקצוה"ח בסי' ל"ד כתב לישב דברי השו"ע דמבואר שם החולק עם הגנב אינו נפסל ובתומים תמה ע"ז דמ"ש מכופר בהפקדון דנפסל וכתב הקצוה"ח בטעם הדבר משום דהא קי"ל דגונב אחר הגנב אינו משלם תשלומי כפל ומשום דכתיב וגונב מבית האיש ומשום דאינו ברשותו וא"כ לא הוי על השני תורת גזלן כלל אלא אי איתא בעינא דנגזל הוי כל היכי דאיתא אבל עכ"פ השני אינו גזלן ולא גנב כיון דכבר נגנב מבית הבעלים ואינו ברשותו תו לא עבר השני משום לא תגנוב או משום לא תגזול משא"כ כופר בפקדון דפקדון כל היכי דאיתא ברשותא דמריה ויכול להקדישו ע"ש שהאריך בזה והנה בב"מ (דף כ"ו) אמר רבא סלע שנפלה נטלה לפני יאוש ע"מ לגוזלה עובר בכולן משום לא תגזול ומשום השב תשיבם ע"ש ולפ"ז בע"כ מוכרח דאבידה הוי כמו פקדון וברשותא דמריה היא ויכול להקדיש או להקנות דאי נימא דאבידה כ"ז שהיא אבודה מקרי אינו ברשותו כמו גזילה ולא יוכל להקדיש או להקנות א"כ כי נטלה ע"מ לגוזלה אמאי עובר משום לא תגזול כיון שהיא אבודה מן הבעלים ואינו ברשותו וכמו הגונב מן הגנב וכמו שכתב הקצוה"ח כנ"ל ולמעשה צע"ג:
נחזור לענין והנה לפמש"כ הב"י כנ"ל יש לישב ג"כ קו' התו' בב"ק (דף ע) גבי גנב ומכר בשבת והתניא פטור אמר רמי בר חמא כי תניא ההיא דפטור באומר לו עקוץ תאינה מתאינתי ותקנה לי גניבותיך. וע"ש בתו' שהקשו דל חיוב שבת מהכא לאו מכירה היא דהא קי"ל כר"נ דאמר פירות לא עבדי חליפין ע"ש ובשיטה מקובצת מבואר ביותר וע"ש שכתב דאי נתן לו התאינה בתורת דמים מעות אין קונות ואי נתן בתורת חליפין הא קי"ל דפירות לא עבדי חליפין ע"ש אולם לפי דעת הב"י דאם התנה בהדיא שיקנה במעות קנו אפ"ל שנתן לו התאינה בתורת דמים והתנה בהדיא שיקנה במעות דבכה"ג קני שפיר וביותר דהרי מבואר שא"ל עקוץ כו' ותקנה לי גניבותיך הרי פי' בהדיא שיקנה ולכך קונה:
אמנם כ"ז הוא בכה"ג שכתב הב"י באם התנו שיקנה במעות ומשום דבאמת קי"ל דמה"ת מעות קונות ורק חכמים הפקיעו הקנין ולכך מהני ליה תנאיה אולם מה שהוסיפו האחרונים לה"ר מסוגי' דבכורות דאפילו אם התנה לקנות בדבר שאינו קונה כלל מה"ת במכירה זו רק כיון דעכ"פ הוי קנין בשום מקום מהני ליה תנאיה לא נראה כן לענ"ד. והנה לפמש"כ האחרונים כנ"ל לפ"ז נראה דה"ה לר"ל דס"ל דמעות אין קונות כלל מה"ת מ"מ אם התנו שיקנו במעות קנו כיון דהוי קנין בכותי ובקרקעות כנ"ל והנה בב"מ (דף מ"ח) אמר רבא קרא ומתניתא מסייע ליה לר"ל קרא דכתיב וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד כו' תשומת יד אמר רב חסדא כגון שיחד לו כלי להלואתו עשק אמר ר"ח כו' וכי אהדריה קרא והשיב כו' ואילו תשומת יד לא אהדריה מ"ט לאו משום דמחוסר משיכה ופרש"י ואמר ר"ח כגון שיחד לו הלוי כלי עליה דהוי דומיא דפקדון כו' לאו משום דמחוסר משיכה אותו כלי ולא קנאו מלוה ע"ש ולפ"ז אי נימא דגם לר"ל דס"ל דמעות לא קנו מה"ת מ"מ אם התנו בהדיא שיקנו במעות קנו לפ"ז אכתי קשה דליהדריה קרא לתשומת יד בגוונא שהתנה הלוה עם המלוה שיקנה הכלי בהלוואתו דבכה"ג קונה מה"ת במעות ולא מיחסר משיכה ובע"כ מוכרח מזה דלר"ל דס"ל דמה"ת אין מעות קונות לא מהני שום תנאי לקנות כנ"ל. אלא דלכאורה יש לדחות דהא דמוכיח הגמ' דמעות אין קונות מה"ת מדלא אהדריה קרא לתשומת יד היינו דאי נימא דמעות קונות הרי בהכרח קנו ליה מעותיו לאותו כלי שיחד לו וא"כ מ"ט לא אהדריה קרא להישבון אולם אי מעות אינם קונות מסתמא שוב לא קשה דליהדריה קרא לתשומת יד בגוונא דקונה במעות וכגון שהתנה אולם הנה הב"י בחו"מ סי' קצ"ט לענין מחלוקת הראשונים אי מלוה קונה במכר כתב שם דבחי' תלמידי הרשב"א כתבו שהרמב"ם למד דמלוה קונה במכר מהא דאמר רבא קרא ומתניתא כו' ואילו תשומת יד לא אהדרי' כו'. ואם איתא דמלוה אינו קונה היכי יליף רבא מהכא דמעות אין קונות לעולם אימא לך מעות קונות והכא שאינו מחויב להחזיר הכלי למלוה משום דליכא מעות אלא מלוה ומלוה לא קניא ובעל החדושין כתב דאין מכאן ראיה דהא איכא לאוקמא כגון שיחד לו כלי בשעת הלואתו דאיכא מעות ע"ש ובש"מ כתב בשם תו' חיצוניות דמיירי שאומר לוה למלוה הריני מייחד לך כלי זה בהנאת מחילת מלוה דבכה"ג קני ע"ש ולפ"ז צ"ל דהא דאמר רבא ואילו תשומת יד לא אהדריה היינו דליהדריה קרא לתשומת יד בגונא שיחד לו בשעת הלואה א"נ בהנאת מחילת מלוה א"כ גם לר"ל אכתי קשה דליהדריה קרא בכה"ג שהתנה בהדיא שיקנה במעות כנ"ל. וכן מבואר שם בגמ' דא"ל ר"פ לרבא אימא מעושק הוא דהדר קרא הב"ע כגון שנטלו ממנו וחזר והפקידו אצלו א"ה היינו פקדון תרי גוני פקדון וא"כ אי נימא דלר"ל מהני תנאי לקנות במעות א"כ ל"ל לדחוקי דהא דהדר קרא לעושק היינו בנטלו ממנו וחזר והפקידו אצלו ותרי גוני פקדון לימא דהא דהדר קרא לעושק היינו בשהתנה בהדיא שיקנה לו הכלי שיחד לו לעושקו בשכר עושקו דבכה"ג קונה במעות והא דלא אהדריה קרא לתשומת יד בכה"ג משום דאי אהדריה לא תיובתא כו' וש"מ דלר"ל אין מועיל שום תנאי לקנות במעות:
עוד נראה לה"ר מגמ' ע"ז (דף ס"ג) בא עליה ואח"כ נתן לה אתננה מותר ורמינהו בא עליה כו' אתננה אסור הא דאמר התבעלי לי בטלה זה כו' וכי א"ל בטלה זה מאי הוי הא מיתסר משיכה בזונה כותית דלא קניא במשיכה ואב"א בזונה ישראלית כו' ל"צ דשויה ניהלה אפותיקי כו' וע"ש בתו' ד"ה בזונה כותית וכרשב"ל משני דאמר לעמיתך במשיכה הא לכותי בכסף ע"ש ולפ"ז אי נימא דגם לר"ל מהני תנאי לקנות במעות א"כ בפשוטו הו"ל לשנויי דלעולם מיירי בזונה ישראלית וכגון שהתנו בהדיא שתקנה הטלה במעות דהיינו בשכר בעילה ובע"כ מוכרח מזה דלר"ל לא מהני תנאי לקנות במעות והנה התו' שם כתבו דקו' הגמ' והא מיחסר משיכה הוא אפילו לר' יוחנן דאמר ד"ת מעות קונות מ"מ הכא גבי אתנן לא קני כיון שהפקיעו חכמים ע"ש ולפ"ז לכאורה קשה ג"כ לשי' הב"י דלדידן דקי"ל ד"ת מעות קונות מהני תנאי לקנות במעות א"כ לר"י הו"ל לשנויי בפשיטות שהתנה עמה שתקנה בשכר בעילה דבכה"ג לא הפקיעו חכמים וע"ש בתו' דשינויא אחרינא בזונה ישראלית הוא לר"י ע"ש מיהו בחי' הריטב"א שם כתב דדעת המפרשים הוא דקו' הגמ' והא מיחסר משיכה הוא דוקא לר"ל דאמר משיכה מפורשת מה"ת ע"ש ולפ"ז שי' הב"י ניחא שפיר אולם אי נימא דגם לר"ל מהני תנאי לקנות במעות א"כ בודאי קשה כנ"ל. ועוד קשה דאי נימא דכל דבר שהוא קנין בשום מקום מהני תנאי לקנות אפילו במקום שאינו קונה א"כ יהי' מועיל תנאי לקנות מטלטלין בחזקה כיון דחזקה קונה בקרקעות דחזקה נמי שייך במטלטלין כמש"כ התו' בבכורות (דף י"ג) ד"ה מיד וא"כ יהיה מהני תנאי לקנות וזה לא שמענו:
והנה מדברי הריטב"א שכתב בפ"ק דקדושין שכ"מ שאמרו חכמים שאין קנין מן הקנינים קונה אע"פ שפי' המוכר והלוקח שיקנו בו אינו קונה והרי הוא כאילו אמר שיקנה באמירה בעלמא לפ"ז נראה דמכש"כ בקנין שאינו קונה מה"ת באיזה דבר אף דהוא קנין בשום מקום לא מהני תנאי לקנות וה"ה כאילו אמר שיקנה באמירה בעלמא ומש"כ הריטב"א הוא מדברי הרמב"ן בחי' פ"ק דקדושין ע"ש אלא דלכאורה ראית האחרונים מסוגיא דבכורות הנ"ל הוא ראיה עצומה דהא משני בשקבל עליו לדון בדיני ישראל הרי דאף במשיכה בעובד כוכבים אינו קונה מ"מ כשקבל עליו מהני והוא מצד התנאי הרי דתנאי מועיל בקנין אף שאינו קונה מה"ת והנה הקצוה"ח קיצר בראיה זו דהנה מהא דפריך בגמ' וא"א מעות קונות משיכה, ל"ל ומשני בשקבל עליו לדון בדיני ישראל לאו ראיה הוא דאף דדין עובד כוכבים במעות מ"מ בודאי שיוכל להתנות שלא יקנה בכסף עד שימשוך אלא דבגמ' פריך אח"כ א"ה מעות ל"ל הרי מבואר דמהני תנאי לקנות במשיכה אף דמה"ת משיכה בעובד כוכבים אינו קונה כנ"ל:
ולכן נראה לישב הסוגי' ביסוד הדבר דמהני לקנות במשיכה בשקבל עליו לדון בדיני ישראל. והוא ע"פ מש"כ התו' בע"ז שם דאפילו למ"ד משיכה בעובד כוכבים אינו קונה מ"מ במתנה דליכא מעות לכ"ע משיכה קונה וכ"כ בשיטה מקובצת בב"מ בשם התוס' דה"ה לר"י דס"ל ד"ת מעות קונות מ"מ במתנה דליכא מעות מודה דקונ' במשיכה ולפ"ז אפ"ל דהא דמשני בשקבל עליו לדון בדיני ישראל אין זה מצד התנאי שהתנה לקנות במשיכה דלעולם אין שום תנאי מועיל לקנות בדבר שאינו קנין מה"ת אלא דהא זה בודאי יוכלו להתנות שלא יהיה קונה בכסף וממילא הוי כמו דליכא מעות שקונה במשיכה מה"ת וזהו דפריך בגמ' ח"ה מעות למה לי. והיינו מכיון שקבל עליו לדון בדיני ישראל והתנו שלא יקנה בכסף א"כ הוי כמו דליכא מעות שקונה במשיכה. שוב מצאתי בעז"ה בס' ישועת יעקב סוף ה' פסח שכתב לישב כן וכן מצאתי כתוב בשם כת"י הגאון בעל בית אפרים אלא דעדיין צע"ג לשי' הרמב"ן דבחי' פ"ק דקדושין כתב דאפילו בקנין דרבנן כ"מ שאמרו חכמים שאין קונה אעפ"י שפירש שיקנה אינו קונה וא"כ מכש"כ בקנין שאינו קונה מה"ת דלא מהני תנאי לקנות כנ"ל וא"כ קשה מסוגי' הנ"ל דמשני בשקבל עליו לדון בדיני ישראל הרי דאף דמשיכה בעובד כוכבים אין קונה מ"מ מועיל תנאי לקנות כנ"ל. ולשי' הרמב"ן אין לישב כנ"ל דמכיון דהתנו שלא יקנו בכסף ממילא הוי כמו דליכא כסף שקונה במשיכה מה"ת. דהרי הרמב"ן לשי' לא ס"ל כשי' התו' אלא דלר"י דאמר ד"ת מעות קונות ולא משיכה אף במתנה דליכא מעות אין משיכה קונה וכמש"כ בשיטה מקובצת בב"מ שם בשם הרמב"ן כנ"ל. אולם לפי מה שנתבאר למעלה בס"ד דאף לפמש"כ הרמב"ן דלר"י דאמר ד"ת מעות קונות גם היכי דליכא מעות אין קונה במשיכה מ"מ לר"ל דס"ל דבעובד כוכבים מעות קונות ולא משיכה היכי דליכא מעות קונה באמת במשיכה. ולפ"ז מיושב שפיר הסוגי' גם לשי' הרמב"ן דהסוגיא בבכורות קאי אליבא דר"ל דלדידיה פריך שם מברייתא דגרוטאות ולפ"ז משני שפיר בשקבל עליו לדון בדיני ישראל דהוי כמו דליכא כסף דקונה במשיכה לר"ל לשי' וכנ"ל:
ועכ"פ לפי כל הנ"ל נתבאר דמסוגיא דבכורות הנ"ל דמשני לר"ל כשקבל עליו לדון בדיני ישראל מוכרח אחת משתי אלה. או דנימא דהטעם הוא משום התנאי והיינו דאף דמשיכה בעובד כוכבים אינו קונה מ"מ כיון שהתנו בהדיא לקנות במשיכה קונה דמהני תנאי לקנות כיון דמשיכה הוי עכ"פ קנין בישראל. או דנימא הטעם הוא משום דקבל עליו שלא לקנות בכסף הוי כמו דליכא כסף שקונה במשיכה ולפ"ז הרי מוכרח דאף דלר"ל משיכה בעובד כוכבים אינו קונה מ"מ היכי דליכא מעות קונה במשיכה ולפ"ז נראה דבנ"ד שנתן הפרה לעובד כוכבים במתנה ופי' בהדיא שיקנה העובד כוכבים במשיכה קנה ואף לפרש"י שפוסק כר"ל דמשיכה בעובד כוכבים אינו קונה מ"מ בנ"ד קונה ממ"נ או מחמת התנאי שהתנו שיקנה במשיכה או אי נימא דלא מהני תנאי לקנות א"כ הרי מוכרח עכ"פ מסוגיא דבכורות הנ"ל דהיכי דליכא מעות מודה ר"ל דקונה במשיכה מה"ת ולפ"ז הרי קנה העובד כוכבים ממ"נ כנ"ל: