פרי יצחק חלק א· רבי יצחק בלאזר
סימן מו
בדין טומטום שנקרע ונמצא זכר לענין חליצה:
הנה ביבמות (דף פ"א) במשנה שם ר' יהודה אומר טומטום שנקרע ונמצא זכר לא יחלוץ מפני שהוא כסריס. ובגמ' שם (דף פ"ג) א"ר אמי מאי עביד ליה ר' יהודה לטומטום דבירי כו' ואיקרע ואוליד שבע בנין כו'. תניא ר' יוסי ב"ר יהודה אומר טומטום לא יחלוץ שמא יקרע וימצא סריס חמה כו' מאי בינייהו אמר רבא לפסול במקום אחין ולחלוץ שלא במקום אחין. ופרש"י לר' יהודה דאמר שהוא כסריס מחזיק ליה בסריס ודאי ולא פסלה על האחין ולר' יוסי שמא קתני ספיקא הוא כו' ע"ש. ועי' ברא"ש שכתב א"ר אמי מאי עביד ליה ר' יהודה לטומטום דבירי כו' משמע דרבנן פליגי עליו וסברי דלאו סריס הוא וחולץ ומייבם ור' יוסי ב"ר יהודה פליג אאבוה ועביד ליה ספק סריס ופסול במקום אחין וחולץ שלא במקום אחין ואינו מייבם והכי עבדינן לחומרא ע"ש. אולם הרמב"ם בפ' ו' מה' יבום ה"ד כתב והטומטום חולץ ולא מייבם מפני שהוא ספק ואם נקרע ונמצא זכר רצה חולץ רצה מייבם ע"ש והטור אה"ע סי' קע"ב הביא מחלוקת הרמב"ם והרא"ש וכ"ה בשו"ע בסי' הנ"ל ע"ש ועי' בב"י שכתב על דברי הרא"ש ז"ל ויש לתמוה עליו כיון דמשמע ליה מדר' אמי דרבנן פליגי עליה דר' יהודה אמאי לא פסק כוותייהו וכמו שפסק הרמב"ם וכן נראה דעת הרי"ף כו' ושמא יש לומר דטעמא דהרא"ש משום דכיון דלא מפרש בהדיא לא במשנה ולא בברייתא ולא בגמ' דאיפליגי רבנן עליה דר' יהודה לא סמכינן אמשמעותא דמשמע לן להקל וכיון דר' יהודה ור' יוסי פליגי כו' נקטינן כמאן דמחמיר כו' ע"ש ועי' בב"ח מש"כ בזה. ועכ"פ לדברי הב"י הנה שי' הרמב"ם הוא פשוט שפוסק כרבנן דר' יהודה דטומטום ודאי לאו סריס הוא ואך בשי' הרא"ש ביקש למצוא טעם וכן הביא שם בשו"ע בתחילה דברי הרמב"ם בפשיטות ודעת הרא"ש בשם יש מי שאומר ע"ש:
אמנם לענ"ד נראה דשי' הרא"ש הוא פשוט ומבואר מתוך סוגי' הש"ס ולהיפך דשי' הרמב"ם צע"ג. ובהקדם הסוגיא בבכורות (דף מ"ב) וע"ש לענין טומטום בבהמה דר"ל אמר לא אמרו טומטום ספק אלא באדם כו' אבל בבהמה מטיל מים במקום זכרות זכר במקום נקבות נקיבה. מתקיף לה רב אושעי' וליחוש שמא נהפכה זכרותו לנקבותו א"ל כמאן כר"מ דחייש למיעוטא אפילו תימא רבנן כו' הואיל ואישתני אישתני. ופרש"י אפילו תימא רבנן נמי פרכינן הכי דהואיל ואישתני לענין טומטמום אישתני דנהפכה זכרותו לנקבותו ע"ש. לימא אישתני ולא אישתני תנאי היא דתניא טומטום שקידש כו' ומייבמין לאשתו ותניא אידך אשת טומטום חולצת ולא מתייבמת סברוה דכ"ע כר"ע דאמר סריס חמה לא חולץ ולא מייבם. מאי לאו בהא קמיפלגי דמ"ד כו' ומייבמין את אשתו לא אמרינן הואיל ואשתני אישתני ומ"ד חולצת ולא מתייבמת אמרינן הואיל ואישתני אישתני לא דכ"ע אמרינן הואיל ואישתני אישתני הא ר"א הא ר"ע כו' ופרש"י ובהא פליגי דמ"ד מייבמין לאשתו ממ"נ סבר אי זכר הוא שפיר מייבם דלא אמרינן הואיל ואישתני למיהוי טומטום אישתני נמי לספוקי בסריס חמה שאפילו יקרע וימצא זכר יהא סריס ומ"ד אין מתייבמת סבר אמרינן הואיל ואישתני למיהוי טומטום אישתני נמי לספוקי למיהוי סריס חמה כו'. לא דכ"ע אמרי שמא ומספקינן ליה בסריס חמה והא דאמרינן מתייבמת ר"א היא דאמר אשת סריס חמה מתייבמת כו' ע"ש. ועכ"פ מתבאר מסוגי' זו דעיקר הדבר אם מספקינן ליה לטומטום בסריס חמה תליא בהך דאי נימא הואיל ואישתני אישתני. וא"כ הרי מסקנת הגמ' שם דכ"ע אמרינן הואיל ואישתני אישתני ואשת טומטום לא מתייבמת ומשום דמספקינן ליה בסריס חמה והברייתא דמייבמין לאשתו ס"ל כר"א דאשת סריס חמה מתייבמת. ועכ"פ לפ"ז בודאי דהכי קי"ל כמסקנת הגמ' דטומטום הוי ספק סריס חמה וכר' יוסי בר' יהודה וכנ"ל. וכ"כ באמת הרא"ש בבכורות שם לענין טומטום בבהמה ז"ל וכן הא דאמר ר"ל לא אמרו כו' ליתא אלא כי מטיל מים במקום נקבות ספיקא הוי שמא נהפכה זכרותו לנקבותו ואע"ג דמיעוטא הוא ולא חיישינן בעלמא למיעוטא הכא כיון דאישתני אישתני וחיישינן והכי מסקנא דשמעתין דלכ"ע אמרינן כיון דאישתני אישתני וכן הלכתא עכ"ל הרא"ש והוא מלשון הרמב"ן בה' בכורות ע"ש. ומתבאר בהדיא דס"ל להרמב"ן והרא"ש דקי"ל כמסקנא דשמעתין דלכ"ע אמרינן הואיל ואישתני אישתני ולפ"ז ממילא קי"ל דטומטום הוי ספק סריס חמה וכר' יוסי בר' יהודה וכמש"כ הרא"ש ביבמות שם. ומצאתי בבה"ג שפסק ג"כ כר"י ב"ר יהודה וע"ש בה' יבמות שהביא מחלוקת ר' יהודה ור' יוסי הנ"ל וכתב דאנן השתא משוינן ליה ספיקא כהאי תנא לחומרא דפסיל במקום אחין כו' ואשתו דיליה חולצת מספק ע"ש. ועכ"פ שי' הרא"ש הרי נתברר מתוך סוגי' הש"ס כנ"ל וכן הוא דעת בה"ג והרמב"ן ואולם שי' הרמב"ם שפסק דטומטום לא חשיב ספק סריס כלל צע"ג דהוא שלא כמסקנת הגמ' בבכורות הנ"ל כנ"ל:
וכל זה הוא אפילו אם היה מפורש בהדיא ביבמות שם דרבנן דפליגי עליה דר' יהודה ס"ל דטומטום הוא לאו סריס כלל מ"מ בודאי דהו"ל לפסוק כר' יוסי בר' יהודה וכמסקנת הגמ' בבכורות דלכ"ע אמרינן הואיל ואישתני אישתני כנ"ל. אך באמת הנה בעיקר מש"כ הרא"ש דמשמע דרבנן פליגי עליה דר' יהודה וסברי דלאו סריס הוא וחולץ ומייבם כנ"ל ולפ"ז יש ג' מחלוקת בדבר. צע"ג דמנ"ל הך נהי דמשמע ליה מדר' אמי דאמר מאי עביד ליה ר' יהודה לטומטום דבירי דבע"כ רבנן פליגי עליה וכמש"כ הב"י מ"מ מנ"ל דסברי דטומטום לאו סריס הוא כלל הא אפ"ל דרבנן דפליגי עליה דר' יהודה ס"ל באמת כר' יוסי בר' יהודה דטומטום הוי ספק סריס חמה. ולפ"ז ליכא רק שני מחלוקת בטומטום אם הוא ודאי סריס או ספק סריס חמה ומ"מ קאמר ר' אמי שפיר מאי עביד ליה ר' יהודה לטומטום דבירי כו' דאיקרע ואוליד שבע בנין. ומשום דלרבנן דפליגי עליה דר' יהודה וס"ל דטומטום הוי ספק סריס א"כ הרי משכחת לפעמים טומטום דלאו סריס הוא ומוליד. ורק דלר' יהודה דאמר דטומטום הוי ודאי סריס קשה מטומטום דבירי וא"כ מנ"ל כלל דאיכא רבנן דס"ל דטומטום לאו ספק סריס הוא כלל וצע"ג. ועכ"פ לפ"ז שי' הרמב"ם הוא תמוה ביותר דמלבד דדבריו הם נגד מסקנת הגמ' בבכורות הנ"ל הנה גם מסוגיא דיבמות אין ראיה כלל דס"ל לרבנן דטומטום אינו ספק סריס ועוד צ"ע דאי נימא דרבנן דר' יהודה ס"ל באמת דטומטום לאו סריס הוא א"כ מדוע לא מייתי הגמ' בבכורות שם לענין אישתני ולא אישתני הנך רבנן דר' יהודה דס"ל דטומטום לאו ספק סריס הוא ובע"כ דלא אמרינן הואיל ואישתני אישתני וצע"ג:
הן אמת דבביאורי הגר"א באה"ע שם כתב מקור לדעת הרמב"ם הנ"ל מהתוספתא וע"ש שכתב ואם נקרע ונמצא זכר כו' תוספתא רפי"א טומטום שקידש כו' חולץ וחולצין לאשתו אם יש שם אחים אין חולץ ואין מייבם אבל מייבמין את אשתו ר' יוסי בר' יהודה אומר כו' ופסק כת"ק וז"ש ואם נקרע כו' דע"כ ת"ק לית ליה דרבי יוסי בר"י וכ"ש דרבי יהודה עכ"ל ע"ש. ולפ"ז לא נצטרך לומר בשי' הרמב"ם כמ"ש הב"י דהוא משום דמשמע מסוגי' הגמ' דרבנן פליגי אדר' יהודה וסברי דלאו סריס הוא וכמש"כ הרא"ש אלא דשי' הרמב"ם הוא ע"פ התוספתא הנ"ל דקתני מייבמין את אשתו ובע"כ דס"ל דלאו סריס הוא. מיהו באמת גם זה צע"ג דהנה התוספתא הנ"ל כנראה דהיינו הך ברייתא דמייתי הגמ' בבכורות שם טומטום שקידש כו' ומייבמין לאשתו ובעי למימר דס"ל להך ברייתא דטומטום לאו סריס הוא ומסיק דכ"ע אמרינן הואיל ואישתני אישתני והך ברייתא הוא כר"א דאמר אשת סריס חמה מתייבמת ולפ"ז אין ראיה כלל מהתוספתא:
ועוד צע"ג דהרמב"ם סותר א"ע למה שכתב בפ"ב מה' בכורות לענין טומטום בבהמה דהוא ספק בכור בין שהטיל מים ממקום זכרות בין שהטיל מים ממקום נקבות ע"ש ובע"כ צ"ל דהוא משום דחיישינן שמא נהפכה זכרותו לנקבותו ומשום דהואיל ואישתני אישתני וכמבואר בגמ' שם וא"כ ממילא לענין טומטום באדם הוי ספק סריס ומשום דהואיל ואישתני אישתני וכר' יוסי בר"י וכמבואר בגמ' שם דתלי' זה בזה וצע"ג:
ולכן נראה לישב בעז"ה דברי הרמב"ם ע"פ מש"כ הבה"ג בה' יבמות וז"ל ואנן השתא משווינן ליה ספיקא כהאי תנא לחומרא כו' ומשמע הני מילי היכי דלא נקרע ונמצא זכר אבל ודאי נקרע ונמצא זכר הוי עובדא בחד טומטום כו' ולבסוף נקרע ונמצא זכר ונפק ליה דיקנא ונסב איתתא כו' ומית ואתא אחוה ליבומיה לאיתתיה ושיילינון לרבנן במתיבתא ושריוה ליבומי ויבמה אחוה דההוא טומטום ונסבה עכ"ל ע"ש ומתבאר מדבריו דס"ל דהא דאמר ר' יוסי בר"י טומטום לא יחלוץ שמא יקרע וימצא סריס חמה היינו דוקא קודם שנקרע מספקינן ליה בסריס חמה אבל לאחר שנקרע ונמצא זכר לא מספקינן ליה בסריס כלל ואשתו מתייבמת וכ"ז הוא דלא כמשמע מפשטות הגמ' ומדברי הראשונים דגם לאחר שנקרע חשיב ליה ר' יוסי בר"י ספק סריס אלא דשי' בה"ג לכאורה צ"ע להבין הטעם אמנם נראה דמיירי בשנקרע ולא הביא סימני סריס וכן משמע מהך עובדא דמייתי דנקרע ונפק ליה דיקנא ועי' בתו' יבמות (דף פ') ד"ה דהביא ולכך לא חשיב ספק סריס וכ"כ בספר ישועת יעקב באה"ע שם. הן אמת דמדברי הראשונים נראה דטומטום מספקינן ליה בסריס אף בשלא הביא סימני סריס וכ"כ הב"ש שם ס"ק י"א דספק שמא סריס הוא אף בלא סימני סריס אולם בשי' בה"ג נראה דס"ל דהיכי דלא הביא סימני סריס לא מספקינן ליה בסריס כלל אלא דאכתי צ"ע מה נ"מ בין קודם שנקרע לאחר שנקרע והנה בס' ישועת יעקב שם כתב לחלק דהא דמבואר בבכורות הואיל ואישתני אישתני היינו בלא נקרע דבזה ניכר כעת השינוי אבל בנקרע ונמצא זכר לא חיישינן למיעוטא דסריס ע"ש אולם דבריו תמוהים מאוד וכי בשביל שנקרע לא מקרי אישתני ומה בכך שלא ניכר כעת השינוי כיון דאשתני מתחלה שנולד טומטום אפשר דאישתני ג"כ להיות סריס חמה:
ונראה לענ"ד בזה דלעולם גם לאחר שנקרע שייך לומר הואיל ואישתני אלא דבעיקר הדבר הא דאמרינן הואיל ואישתני אישתני היינו לחוש למיעוטא אולם רק סריסין בסימני סריס איכא עכ"פ מיעוטא אבל בלא סימני סריס אף מיעוטא ליכא אלא דהוא מיעוטא דמיעוטא ולכך בשנקרע ולא נמצאו בו סימני סריס לא אמרינן הואיל ואישתני אישתני לחוש שמא סריס הוא בלא סימני סריס והא דאמר ר' יוסי בר"י טומטום לא יחלוץ כו' היינו היכא דלא נודע אם יש לו סימני סריס ולכך אף דרובא דעלמא לאו סריסין נינהו מ"מ הואיל ואישתני אישתני חיישינן למיעוטא שמא הוא סריס חמה ויש לו ג"כ סימני סריס באמת ועפ"ז יתבאר היטב החילוק בין קודם שנקרע לאחר שנקרע דהנה ביבמות שם חשיב בברייתא סימני סריס טובא וע"ש דפליגי אמוראי בסימני סריס רב הונא אמר עד שיהו כולם ור' יוחנן אמר אפילו באחד מהן וקי"ל כר' יוחנן. והנה בין סימני סריס דחשיב התם בברייתא יש סימנין שא"א להכיר כשהוא טומטום כמו מטיל מים ואינו עושה כיפה או שכבת זרעו דוחה ע"ש. ולפ"ז ניחא שפיר דהיינו דס"ל לר' יוסי בר"י טומטום לא יחלוץ שמא יקרע ונמצא סריס חמה ומשום דאף אם אין לו סימני סריס הנראה לעין מ"מ חיישינן שמא הוא סריס חמה ויש לו אחת מסימני סריס שלא ניכר קודם שנקרע ולכשיקרע ימצא שהוא סריס חמה וכ"ז הוא קודם שנקרע אולם כשנקרע ונמצא זכר דאז אפשר לעמוד על כל סימני סריס לכך אם לא נמצאו בו סימני סריס כלל לא מספקינן ליה בסריס דאף דאישתני מ"מ אין לחוש למיעוטא דמיעוטא ולומר דאישתני להיות סריס בלא סימני סריס כלל. ובזה ניחא ג"כ מש"כ בה"ג ומשמע הני מילי היכי דלא נקרע כו' ולכאורה מהיכן משמע כן אולם לפ"ז ניחא דהנה לכאורה צ"ע בהא דאמר ר' יוסי טומטום לא יחלוץ שמא יקרע וימצא סריס חמה דל"ל לומר שמא יקרע הו"ל לומר שמא הוא סריס חמה. ועוד צ"ע הלשון וימצא סריס חמה משמע שיתברר אח"כ שהוא ודאי סריס וצ"ע איך יתברר אחר שנקרע יותר מבתחילה. ומזה ס"ל לבה"ג כנ"ל והיינו דאמר וימצא סריס חמה דהוא ע"י סימני סריס שלא היה ניכר מתחלה קודם שנקרע וכן מיושב ג"כ הא דלא אמר ר' יוסי שמא הוא סריס חמה ומשום דהו"א דכן הוא גם לאחר שנקרע חיישינן שמא הוא סריס ואף בלא סימני סריס לכך אמר שמא יקרע כו' והיינו דדוקא קודם שנקרע דאיכא לספוקי שמא יש לו סימני סריס ג"כ אלא שאינו ניכר ולכשיקרע ימצא שהוא סריס חמה משא"כ בשנקרע ולא נמצא בו סימני סריס לא חשיב ספק סריס כלל. והנה ביבמות שם מבואר דהיכי דהביא ב' שערות בזקן כ"ע לא פליגי דעד שיהו כולן כי פליגי בשלא הביא ע"ש ולפ"ז נראה דמיירי בשלא הביא א"נ בשהביא ויש לו סימני סריס מלבד אותן שא"א להכיר כשהוא טומטום ועוד י"ל דבטומטום לכ"ע ס"ל אפילו באחד מהן משא"כ בשלא הביא סימני סריס כלל ועי' ברמב"ם פ"ב מה' אישות הלכה כ"ה ובמ"מ שם ולהב"ש שם סק"ז במש"כ שם ואם קדמו סימני סריס כו' ע"ש ודוק:
ועכ"פ לפ"ז יש לישב בעז"ה דברי הרמב"ם ז"ל והיינו דלעולם ס"ל כר' יוסי בר"י וכמסקנת הגמ' בבכורות שם דכ"ע אמרינן הואיל ואישתני אישתני וכמש"כ ג"כ בפ"ב מה' בכורות ומש"כ הטומטום חולץ ולא מייבם מפני שהוא ספק נכלל בזה ג"כ ספק סריס חמה אולם מש"כ אח"כ ואם נקרע ונמצא זכר רצה חולץ רצה מייבם מיירי בשלא נמצאו בו סימני סריס כלל ואזיל בשי' בה"ג דכשנקרע ולא נמצאו בו סימני סריס אף ר"י בר"י מודה דלא מספקינן ליה בסריס כלל דבכה"ג לא שייך לומר הואיל ואישתני אישתני וכמו שנתבאר למעלה ולפ"ז דברי הרמב"ם מחוורים בעז"ה כתלג חיור: