אור ברסלב

פרי יצחק חלק א· רבי יצחק בלאזר

סימן מה

סימן מד

בענין הנ"ל לחכם אחד מגדולי הזמן

הנה הדר"ג הביא סוגי' הגמ' ביבמות (דף ל"ו) גבי מת הולד בתוך ל' יום ועמדה ונתקדשה אם אשת ישראל היא חולצת ואם אשת כהן היא אינה חולצת ופרש"י ואם זה שקדשה כהן הוא שאם תחלוץ תיאסר עליו אינה חולצת וסמכינן אולד וכתב הרא"ש ואע"ג דהשתא נשארת תחת בעלה בספק יבמה לשוק דאורייתא ואם היתה חולצת היתה עומדת בספק חלוצה דרבנן מ"מ הא עדיפא טפי דאי חלצה אמרי קמו רבנן בולד דנפל הוא ולהכי הצריכוה חליצה ואתי למשרי חלוצה לכהן ע"ש אולם בביאורי הגר"א לה' יבום סי' קנ"ו כתב לישב קו' הרא"ש משום דמדאורייתא מודה רשב"ג לרבנן דאזלינן בתר רובא כמש"כ התו' ביבמות שם ולפ"ז כיון דשניהם דרבנן מוטב שלא לחלוץ דלא לימאסי אגברייהו כמ"ש יבמות ט"ו ע"ש וכתב כת"ר דנ"מ בין הטעמים אם עשתה מעשה וחלצה בטעות שהיתה סבורה שצריכה חליצה דלטעם הרא"ש אסורה על בעלה הכהן ותצא ומשום דאתי למשרי חלוצה לכהן כנ"ל אבל לטעם הגר"א דהא דאינה חולצת היינו כיון דבין הכי והכי צריכין למשרי איסור דרבנן או יבמה לשוק או חלוצה לכהן לכך מוטב שלא לחלוץ דלא לימאסי אגברא ולפ"ז אם חלצה בדיעבד שרינן לה איסור חלוצה לכהן וכתב כת"ר דלמעשה קשה לסמוך על דעת רבינו הגר"א בזה אולם לענ"ד נראה דגם לפי טעם הרא"ש אין ראיה שאם חלצה בדיעבד שתצא מבעלה הכהן והנה התו' בשבת (דף קל"ו) בד"ה ואם אשת כהן היא אינה חולצת הקשה ה"ר משה מבהיים ותחלוץ ומה בכך הא אמר בספ"ב דיבמות דספק חלוצה היכא דכנסה שריא כו'. ואומר רבי דהאי דאינה חולצת בשמעתין לא משום שאם חלצה יהא מחוייב להוציאה אלא כיון דאפשר בלא חליצה מוטב שלא תחלוץ כו' כעין שמצינו בפ"ב דיבמות האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י כו' וכש"כ הכא שיש לימנע יותר מחליצה ואיכא למיחש טפי שלא יאמרו קא שרו חלוצה לכהן ע"ש. הרי שכתבו ג"כ הטעם דאינה חולצת משום שלא יאמרו קא שרו חלוצה לכהן ומ"מ מתבאר מדבריהם בהדיא דאף אם היתה חולצת לא היתה נאסרת על בעלה ולא תצא כדין שאר ספק חלוצה דהיכא דכנסה שריא אלא דלכתחלה כיון דאפשר בלא חליצה מוטב שלא תחלוץ שלא יאמרו קשרו חלוצה לכהן אבל בדיעבד לא היתה נאסרת מחשש זה ולפ"ז נראה דמכ"ש עתה דמדינא אינה חולצת אם עשתה מעשה וחלצה בטעות דאינה נאסרת בדיעבד על בעלה הכהן. ולפ"ז כדי למעט במחלוקת נראה דגם מש"כ הרא"ש דאי חלצה כו' ואתי למשרי חלוצה לכהן כנ"ל זהו רק טעם דלכך לא אמרו רבנן שתחלוץ לכתחילה אבל באמת גם אם היתה חולצת לא היתה נאסרת על בעלה בדיעבד ואף שהרא"ש הרחיב הדבר דאמרי קמו רבנן בולד דנפל הוא מ"מ בדיעבד לא תצא מבעלה מחשש זה ועי' בתו' יבמות כ"ד ד"ה ספק חלוצה כו' הקשה ה"ר משה מפיהם כו' וי"ל דהתם שחולצת לאחר נישואין יאמרו קמו רבנן כו' ואתי למשרי חלוצה לכהן ע"ש ונראה דהוא דבר אחד עם מש"כ התו' בשבת שם אלא שהרחיבו בטעם הדבר והרי בתו' שבת מפורש בהדיא דאם היתה חולצת ג"כ היתה מותרת והנה בתו' יבמות שם משמע דבשאר ספק חלוצה ליכא חשש כלל משום דאתי למשרי חלוצה לכהן ולכך לא תצא אלא דלכאורה צ"ע דספק חלוצה מ"ט לא תנשא לכתחילה לכהן הא הוי ספק של דבריהם שוב מצאתי בחי' הרמב"ן ליבמות שם שעמד בזה ותי' דהוא משום לעז ע"ש ולפ"ז נראה דלעולם איכא בספק חלוצה משום דאתי למשרי חלוצה לכהן אלא דמחשש זה לא אסרו רבנן רק לכתחלה ולא לאפוקה בדיעבד ובמת הולד כיון דאפשר שלא תחלוץ הוי כלכתחילה וזה נכון וכל זה הוא אפילו אם היה הדין נותן דלא שרינן לה בלא חליצה אלא שתחלוץ מ"מ נראה דלא היתה נאסרת בדיעבד אולם עתה שאמרו חכמים דאשת כהן אינה חולצת ושרינן לבעלה בלא חליצה כלל בודאי נראה דאם חלצה בטעות לפני ב"ד טועין דלא תצא מבעלה כיון שחלצה בטעות שלא היתה צריכה חליצה כלל וזה ברור:

וכעין הספק של כת"ר יש להסתפק ג"כ ביבמות ר"פ האשה בתרא האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י ובאו ואמרו לה מת בעלך לא תנשא ולא תתיבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה ופריך בגמ' ותחלוץ ממ"נ כו' גזירה שמא יהא הולד בן קיימא ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה וליצרכה דלמא איכא דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה ואמרי קשרו חלוצה לכהן ופרש"י ותחלוץ לאחר ט' ממ"נ אם ילדה צרתה הרי נפטרה בולד ואם לאו הרי חליצתה פוטרתה מצריכה כרוז להכריז שלא היתה חלוצה ומותרת לכהונה ע"ש ומשנה זו כתבו כל הראשונים וכ"כ בטור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ו ע"ש ויש לחקור באם עשתה מעשה וחלצה בדיעבד ונודע אח"כ שילדה צרתה והולד בן קיימא ונמצא שלא היתה צריכה חליצה כלל אם מ"מ אסורה אף בדיעבד להינשא לכהן מחשש זה שיאמרו קשרו חלוצה לכהן, שוב מצאתי שכבר נסתפק בזה הט"ז באה"ע שם וע"ש שכתב דבדיעבד נראה פשוט אפילו במקום שחשו שיבואו עדים דאם כבר חלצו מותרת להנשא לשוק וראיה ברורה ממתניתין חלצו ב"ש פוסלין מן הכהונה וב"ה מכשירין פרש"י לפי שחליצתן שלא לצורך כו' ואמאי לא חשו ללעז כו' אלא ודאי כיון שכבר נעשה החליצה והיא שלא לצורך אין כאן חשש וה"נ דכותיה ומותרת אפילו לכהן אם יבואו עדים שהיתה שלא לצורך והמחמיר להשיאה לכהן עכ"פ לא יחמיר להנשא לשוק עכ"ל הט"ז ובכ"ז נראה דעתו נוטה יותר שאם כבר חלצו ובאו עדים שהולד בן קיימא מותרת לכהן אולם מצאתי בחי' הריטב"א ביבמות (דף ל"ו) בסוגי' זו שהקשה אמאי מעגנינן לה עד שתדע אמיתת הדברים תחלוץ ותנשא הא פסולה לכהונה ותי' דחיישינן דלמא לא קיימי באיסורא מכיון דידעי דילדה צרתה ולא היתה חליצתה כלום ע"ש ומתבאר מדבריו דאף אם תחלוץ תהא אסורה לכהונה וכ"נ מדברי הרשב"א שם ע"ש:

אולם לפי דעת הט"ז דאם כבר חלצה ונמצא שהוולד בן קיימא מותרת לכהן לפ"ז מיושב קו' הריטב"א שפיר והיינו דבודאי אם תחלוץ וימצא הולד בן קיימא א"א כלל לאסור אותה לכהן הרי שבא צרתה ובנה מורכב על כתפה והיא תיאסר לכהן ואף דיאמרו קשרו חלוצה לכהן יהיה מעוות שלא יוכל לתקן דבשום ענין א"א לאוסרה על כהן אם הוולד בן קיימא ורק אנו מעגנינן לה שלא תחלוץ עד שנדע אמיתת הדברים ובזה יש לישב שם השמועות דהנה במשנה שם החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהולד של קיימא לא פסלה מן הכהונה וכתב בחי' הריטב"א שם דאע"פ שאתה מצריכה כרוז לכהונה סמכינן אהכרזה כיון דאיכא ולד דמוכח אבל באשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י דחיישינן שמא יהא הולד בן קיימא היינו משום דולד דחברתה שהיא במדה"י לא מוכח עלה מידי ע"ש והנה (בדף מ"א) היבמה לא תחלוץ בתוך ג"ח ומפרש בגמ' הטעם שמא יהא ולד בן קיימא ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה ופי' בחי' הריטב"א דלכתחלה חיישינן אע"ג דאיכא ולד דקא מוכח אולם לפי הנ"ל מיושב שפיר השמועות בכלל אחד דמשום שאתה מצריכה כרוז לכהונה א"א לאסור אותה לכהן בדיעבד שכבר חלצה ורק דמשום זה לא תחלוץ לכתחלה. ולפ"ז ניחא שפיר דבמשנה החולץ ליבמתו כו' בזמן שהולד של קיימא בדיעבד לא פסלה מן הכהונה ובאשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י כו' מעגנינן לה רק שלא תחלוץ לכתחלה וכן היבמה לא תחלוץ בתוך ג' זהו ג"כ רק לכתחלה אבל באשה שהלך בעלה אם כבר חלצה מותרת לכהן כנ"ל אלא דלכאורה צ"ע מהא דמבואר שם ר"פ החולץ דפריך למ"ד חליצת מעוברת לא שמה חליצה ממשנה החולץ למעוברת כו' אין הולד של קיימא פסלה מן הכהונה ומשני מדרבנן ולחומרא בעלמא ופרש"י דלמא אתי למשרי חלוצה לכהונה וכן פי' בחי' הרשב"א והריטב"א והיינו משום דליכא ולד דקא מוכח ע"ש הרי דאף דחליצתה היתה שלא לצורך מ"מ פסלה מן הכהונה אולם באמת ניחא שפיר דלא דמי כלל דהיכי שנמצא הולד בן קיימא אפילו ולד צרתה דלא היתה צריכה חליצה מעולם כלל אפ"ל דאם כבר חלצה אין לאסור אותה לכהן כנ"ל אולם חליצת מעוברת בזמן שהולד אינו בן קיימא נמצא דבאמת היא זקוקה לחליצה אלא דחליצת מעוברת לא שמה חליצה ולפ"ז הוי כשאר חליצות פסולות דפוסלות לכהונה:

וראיתי להעיר בשינוי לשון הגמ' בסוגי' זו ובדף מ"ג לענין היבמה לא תחלוץ בתוך ג' דהנה לענין האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י כו' ואתה מצריכה כרוז לכהונה וליצרכה דילמא איכא אינש דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה ואתי למימר קשרי חלוצה לכהן אולם שם לענין שלא תחלוץ בתוך ג' כו' אתה מצריכה כרוז לכהונה ונצרכה דלמא איכא דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה ומפסלוה מן הכהונה ע"ש וצ"ע בשינוי הלשון דכאן אמר ומפסלוה מן הכהונה ושם אתי למימר קשרי חלוצה לכהן ולכן נראה לומר דהא דמבואר בגמ' ומפסלוה מן הכהונה אין הכוונה שאם תנשא לכהן אתי למימר קשרי חלוצה לכהן. אולם הכוונה הוא משום תקנתא דידה שלא יפסלוה בחנם מן הכהונה והיינו דמאן דלא הוי בהכרזה יאמר שהיא פסולה לכהונה ולא יניחו אותה להינשא לכהן וחכמים חשו לתקנות בנות ישראל שלא יפסלו אותם בחנם מן הכהונה ולכך אמרו שלא תחלוץ בתוך ג' מיהו כ"ז שייך רק לענין זה שלא תחלוץ בתוך ג' שלא תפסיד כלום דהרי בלא"ה לא תנשא בתוך ג' לכך לא תחלוץ שלא יפסלוה בחנם מן הכהונה אולם באשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י שלא תחלוץ כלל עד שתדע שמא מעוברת צרתה ואנו מעגנין אותה לעולם א"כ בודאי לא שייך זה הטעם משום תקנתא דידה שמא יפסלוה בחנם מן הכהונה דמשום זה לא תתעגן כל ימיה ולכך אמר דהטעם הוא שמא תנשא לכהן באמת ואתי למימר קשרי חלוצה לכהן אולם מה שהוצרך הגמ' לענין הא דלא תחלוץ בתוך ג' לומר טעם אחר דמפסלוה מן הכהונה ולא משום דאתי למימר קשרי חלוצה לכהן נראה משום דבאמת נ"מ לדינא בין שני הטעמים דהנה הב"י (בסי' קנ"ו) הביא דברי רבינו ירוחם לענין האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י שכתב נסתפק לר"ש אם יש לדבר פתח היתר כשתדור אשה זו ע"ד רבים שלא תנשא לכהן שכל עצמינו לא חששנו אלא מטעם דהצרכת כרוז ואחר שתדור נסתלקה חששא זו והאריך שם בזה ע"ש ולפ"ז נראה דאף אי נימא דיש היתר כשתדור אשה זו ע"ד רבים שלא תנשא לכהן מ"מ זהו מועיל רק לחשש דאתו למשרי חלוצה לכהן אולם לענין החשש שלא יפסלוה בחנם מן הכהונה והיינו דאיכא דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה ויפסלוה מן הכהונה לפ"ז בודאי לא שייך כלל שתדור ע"ד רבים שלא תנשא לכהן דהרי כל החשש הוא שלא יניחו אותה להנשא לכהן ואיך תדור שלא תנשא לכהן דזהו גופא החשש וז"ב ולפ"ז לענין שלא תחלוץ בתוך ג' דלא תפסיד כלום אם תמתין עד אחר ג' כנ"ל חשו רבנן שלא תחלוץ ג"כ משום תקנתא דידה שלא יפסלוה בחנם מן הכהונה וכמבואר בגמ' ומפסלוה מן הכהונה ונ"מ דלפ"ז אין מועיל פתח היתר שתדור שלא תנשא לכהן וכנ"ל:

ומ"ש כת"ר ביסוד דברי הרמב"ם במש"כ דאם נשאת בגט שפסול מדבריהם דכותבין לה גט אחר והיא תחת בעלה דזהו נלמוד באמת מחליצה דבחליצה הרי מפורש בש"ס דכ"מ שצריכה חליצה מדבריהם ועברה ונשאת לשוק בלא חליצה דחולצת עכשיו והיא תחת בעלה היכי דאפשר כגון באשת ישראל ולא באשת כהן והוא סוגיא ערוכה במת הולד תוך ל' והדבר פשוט דמשם יש ללמוד גם להנשים הצריכות גט מדברי סופרים לבד דג"כ הן צריכות להתגרש אחר שנשאת לבעל היכי דאפשר וכש"כ הוא מחליצה ע"כ תוכן דבריו בקצרה ולענ"ד א"א לומר כן דהנה הרמב"ם בספ"ב מה' יבום כתב בזה"ל כל יבמה שהיא ספק מדבריהם אם יש עליה זיקת יבום כו' כגון יבמה שילדה ולד שלא כלו לו חדשיו ומת בתוך שלשים כו' ואם נתקדשה לכהן כו' אינו חולץ לה שאין אוסרין על זה אשתו משום ספק דבריהן עכ"ל הרי מבואר בדבריו דהא דבאשת כהן אינה חולצת ושרינן לה בלא חליצה היינו רק משום דהוא ספק דבריהם הגם דדברי הרמב"ם צ"ע מפני מה קורא ספק דבריהן. והנה ביבמות שם מבואר דכיון דאיכא רבנן דפליגי עליה דרשב"ג דאמרי אע"ג דלא שהא ולד מעליא הוי גבי אשת כהן כיון דלא אפשר עבדינן כרבנן משמע דלרשב"ג גופיה גם באשת כהן חולצת והנה רשב"ג ס"ל דלא שהא ספיקא הוי וע"ש בתוס' דמה"ת אזלינן בתר רובא אלא דמדרבנן חיישינן למיעוט מצוי כזה א"כ גם לרשב"ג הוי ספק דבריהם ועי' בשבת (דף כ"ג) דדמאי מקרי ספק דבריהם ומשום דמה"ת אזלינן בתר רובא ע"ש ועי' בביאורי הגר"א סי' קנ"ו ע"ש ועכ"פ זה בודאי ברור דדיקא הכא משום דהוי ספק דבריהם וכמו שהתחיל הרמב"ם כל יבמה שהיא ספק מדבריהם אם יש עליה זיקת יבום כו' אבל היכי שיש עליה זיקת יבום ודאי מדבריהם פשיטא דאף באשת כהן לא שרינן לה בלא חליצה אף דלא אפשר ולפ"ז הרי צ"ע לכאורה מגיטין שפסולין מדבריהם אף שהוא ודאי דבריהם מ"מ אם נשאת לא תצא אף היכי דא"א לכתוב גט אחר וכמבואר בדברי הרמב"ם כנ"ל ובע"כ צ"ל דלא דמי כלל דבגט פסול מדרבנן אף דהיכי דלא נשאת עדיין צריכה. גט אחר מ"מ אם ניסת לא העמידו חכמים דבריהם כיון שכבר נתגרשה פ"א אלא דהגט פסול מדבריהן ובאמת היכי שצריך גט מדבריהם ולא נתגרשה כלל כגון שנתקדשה קדושין דרבנן פשיטא דהיכי דא"א לכתוב גט אפילו אם ניסת תצא ולפ"ז היינו נמי בחליצה היכא שיש עליה ודאי זיקת יבום מדבריהם היכא דלא אפשר לחלוץ תצא והרי הוא כמו שיש עליה זיקת א"א מדבריהם וז"ב ולפ"ז גם מש"כ כת"ר ללמוד מהא דבאשת ישראל חולצת דאף דהיכי דלא אפשר לא תחלוץ כלל דה"ה לפסולי גיטין דבריהם דהיכי דאפשר כותבין לה גט אחר והיא תחת בעלה באמת אין ראיה כלל דשאני התם שלא נחלצה עדיין כלל וכיון שיש עליה על כל פנים ספק זיקת יבום מדבריהן לא תיפוק בכדי כיון שצריכה חליצה. משא"כ בגיטין פסולין מדבריהם דלא העמידו חכמים דבריהם אף בודאי דבריהם ומשום שכבר נתגרשה פ"א אלא שהגט גופיה פסול א"כ הרי אפ"ל דלא העמידו חכמים דבריהם כלל אף היכא דאסור לכתוב גט אחר ודברי הרמב"ם צ"ע:

ועל מש"כ הרמב"ם בפ"ד מה' חליצה הכ"ו כל מקום שאמרנו חליצתה פסולה כו' עברה ונשאת ה"ז חולץ לה חליצה כשירה והיא תחת בעלה כו' וכתב המ"מ שמפריש אותה עד שיחלוץ לה חליצה כשירה שהרי משמע בגמ' במקצת מקומות שהזכירו חליצה פסולה שמה"ת אינה כלום ע"ש וכתבתי דבעניי לא מצאתי בגמ' חליצה פסולה מדרבנן דהיכי שהוא מדרבנן באמת חליצתה כשירה ודברי המ"מ צ"ע וע"ז הביא כת"ר מחליצת קטנה שכתב הרמב"ם שהיא פסולה והלח"מ כתב שהוא רק מדרבנן דהא דאמר בגמ' והלכתא עד שתביא שתי שערות והיינו כר"מ ומשום דמקשינן אשה לאיש הך דמקשינן הוא רק דרבנן עכ"ד ולענ"ד נראה דאין ראיה מדברי הרמב"ם דשפיר אפ"ל דחליצת קטנה פסולה מה"ת דמה שהכריח להלח"מ לומר כן משום דהוקשה לו דאי נימא דחליצת קטנה פסולה מה"ת דהיקשא הוא דרשה גמורה א"כ הו"ל לומר דחליצת קטנה אינה חליצה כלל וכמו חליצת קטן שכתב הרמב"ם שאינה חליצה. ולענ"ד נראה לישב בפשיטות דהנה בהא דמבואר בגיטין (דף כד) שמאל ולילה פסולות ופוסלות קטן ואנפיליא פסולות ואין פוסלות והיינו דקטן ואנפיליא אינה חליצה כלל הנה באמת בין שמאל ובין קטן פסולות מה"ת ועי' בפרש"י שם שמאל כו' ופוסלת דשם חליצה עלה אלא שלא נעשית בהכשירה דיליף רגל רגל ממצורע דכתיב ימנית כו' קטן ואנפיליא לאו חליצה כלל דאיש ונעל כתובין בפרשה עכ"ל רש"י ע"ש ולפ"ז נראה דהחילוק הוא דמה דכתיב בהדיא בקרא כמו איש ונעל לכך קטן ואנפיליא לאו חליצה כלל אולם מה דאתי' מדרשא וכמו שמאל דילפינן רגל רגל ממצורע שם חליצה עלה ולפ"ז נראה בשי' הרמב"ם דהיינו ג"כ דחליצת קטנה פסולה דדוקא חליצת קטן אינה חליצה ומשום דאיש כתיב בפרשה אבל אשה משמע באמת בין גדולה בין קטנה ורק דמקשינן אשה לאיש ולכך הוי חליצה פסולה כיון דלא אתי' רק מהיקשא וכמו שמאל דהוי חליצה פסולה אף דילפינן בג"ש רגל רגל ממצורע:

תוכן העניינים

פרי יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה