אור ברסלב

פרי יצחק חלק א· רבי יצחק בלאזר

סימן לז

סימן לו

חקירה בדין הפרשת חלה מעיסת שביעית בזה"ז בארץ ישראל:

הנה בגמ' בכורות (דף י"ב) מבואר אמר רב חסדא בהמת שביעית פטורה מן הבכורה לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה מיתיבי האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה ואמאי כיון דאילו מטמיא בת שריפה היא לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה שאני הכא דכתיב לדורותיכם וליגמר מינה התם עיקר לאכילה הכא עיקר לשריפה עכ"ל הגמ' ופרש"י חלה טמאה אין לה תקנה אלא שריפה כו' ואמאי מיחייב עיסת שביעית בשביעית בחלה לדורותיכם כתיב משמע אפילו בשביעית וליגמר מינה דלא אמר לאכלה ולא לשריפה ותתחייב בהמת שביעית בבכורה התם גבי חלה עיקר הפרשתה לאכילה דאינה בשריפה אא"כ נטמאת ע"ש והנה מסוגיא זו יש ללמוד לכאורה דין חדש דעיסה טמאה של שביעית פטורה מן החלה דהרי מבואר בכאן דבדין הוא שתהא עיסת שביעית פטורה מן החלה אלא משום דכתיב לדורותיכם והא מסקינן דהא דרבי קרא דעיסת שביעית חייבת בחלה ולא מיפטר משום לאכלה ולא לשריפה היינו רק משום דחלה עיקר הפרשתה לאכילה אלא דאילו מטמיא בת שריפה היא ולפ"ז נראה דעיסת שביעית היכי שהיא באמת עיקר לשריפה וכגון שהעיסה היא כבר טמאה דאם תתחייב בחלה הרי בע"כ תהיה עיקר הפרשתה לשריפה א"כ ממילא היא פטורה לגמרי מן החלה משום לאכלה ולא לשריפה וכמו בהמת שביעית שפטורה מן הבכורה משום לאכלה ולא לשריפה מכיון דהיא עיקר לשריפה דאי נימא דגם עיסת שביעית שעיקר לשריפה וכמו עיסה טמאה חייבת בחלה א"כ אכתי קשה וליגמר מינה ובע"כ דהיכי דעיקר לשריפה כגון עיסה טמאה באמת פטורה מן החלה דלא רבי קרא דעיסת שביעית חייבת בחלה רק בעיקר לאכילה:

ולפ"ז נראה דבזה"ז שאין לנו שום עיסה טהורה וכמש"כ הרמב"ם בפ"ה מה' ביכורים ובשו"ע יור"ד ה' חלה לפ"ז עיסת שביעית בארץ ישראל פטורה מן החלה דכיון דעיקר לשריפה פטור מחלה משום לאכלה ולא לשריפה והנה משכחת לה לעיסת שביעית אף דלכ"ע ספיחין אסורין עכ"פ מדרבנן אך כגון שקנה קמח מדמי שביעית דשביעית תופסת דמיה ויש לה כל דין שביעית וכמבואר בגמ' ולפ"ז בכה"ג פטורה מן החלה. ועוד דכבר נודע מחלוקת מרן הב"י עם הגאון המבי"ט אם שביעית נוהג בשל כותי הלא כתוב על ספר שו"ת אבקת רוכל למרן הב"י סי' כ"ג כ"ד ע"ש דשי' מרן הוא דשביעית אינו נוהג בשל כותי ודעת המבי"ט הוא דנוהג דין שביעי' בשל כותי וגם המהרי"ט בתשובה סי' מ"ג החזיק בשי' אביו הגאון ע"ש ועי' בס' פאת השלחן בה' שביעית סי' כ"ג ס"ק כ"ט ע"ש והנה בשל עובד כוכבים לכ"ע לא גזרו על הספיחין וכמ"ש הרמב"ם בספ"ד מה' שמיטה ולפ"ז עיסת שביעית דהיינו מה שקנה משל כותי פטור מן החלה וא"כ לאותן המחמירין לחוש לשי' המבי"ט אף דבודאי צריך להפריש חלה דהא לשי' הב"י בודאי חייב בחלה מ"מ עכ"פ יפרישו בלא ברכה וכנ"ל:

אכן נראה לדון בזה בעז"ה והנה מהרי"ט אלגזי בחי' לה' חלה להרמב"ן סק"ב הקשה בסוגי' הנ"ל דאמאי הוצרך המקשן להקשות מטעם דאילו מטמיא בת שריפה היא תיפוק ליה דהא מתניתין סתמא קתני האוכל מעיסת שביעית ומי לא עסקינן נמי בעיסה שעשאה בטומאה וא"כ עדיפא מינה הו"ל להקשות דהתינח בעיסה טהורה אבל בעיסה טמאה דהחלה ודאי בת שריפה היא לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה דבכה"ג קשיא טפי ממאי שהקשה מעיסה טהורה משום דאילו מטמיא בת שריפה היא ע"ש והנה לפמש"כ הרי לפי המסקנא בע"כ צ"ל דהא דתנן האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה מיירי רק בעיסה טהורה דעיסה טמאה דעיקר לשריפה פטורה באמת מן החלה כנ"ל ומשמע מדברי הגאון דס"ל דגם לפי המסקנא מיירי מתניתין בכל גווני ולכך הקשה כנ"ל:

והנה בפסחים (דף ל"ג) מבואר אמר מר בד"א במפריש תרומה והחמיצה אבל הפריש חמץ תרומה דברי הכל אינה קדושה מנה"מ אמר ר"נ ב"י אמר קרא תתן לו ולא לאורו מתיב ר"ה בריה דר"י אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה ואמאי לימא לו ולא לאורו לא קשיא התם היתה לו שעת הכושר הכא לא היתה לו שעת הכושר היכי דמי כגון דאחמיץ במחובר אבל אחמיץ בתלוש ה"נ דקדשה א"ל אין כו'. כי אתא ר"ה בריה דר"י אמר אמר קרא ראשית ששיריה ניכרין לישראל יצאת זו שאין שיריה ניכרין ע"ש ופרש"י לו ולא לאורו אפילו היא ראויה להסיק הואיל ואינה ראויה לאכילה כו'. ר"ה אמר אפילו בשהחמיץ בתלוש נמי קאמר דאינה קדושה כו' אמר קרא ראשית משמע שתהא היא ראשית ואלו שירים ניכרין שתהא היא מתירתן כו' ע"ש והנה השג"א בתשובה סי' צ"ז כתב בפשיטות דמדקאמר אינה קדושה משמע להדיא דקדושה הוא דלא חלה על תרומת חמץ אבל מ"מ התבואה בת חיוב תרומה ומעשרות היא וחל שם טבל על הכרי וכ"כ השג"א בח"ש סי' י"א ע"ש והנה לכאורה צע"ג מהסוגי' דבכורות הנ"ל לענין עיסת שביעית דמבואר שם דאם איתא דלא יוכל להפריש ממנה חלה משום לאכלה ולא לשריפה ממילא פטורה העיסה לגמרי מחיוב חלה ולפ"ז קשה דה"נ גבי תרומת חמץ מכיון דלא אפשר להפריש ממנה תרומה משום תתן לו ולא לאורו או משום שיריה ניכרין ממילא נימא ג"כ דהחמץ פטורה לגמרי מחיוב תרומה דלא חל כלל שם טבל על הכרי ומאי שנא אינה קדושה דנקיט:

וראיתי למי שכתב דגם גבי תרומת חמץ מכיון דא"א להפריש ממנה תרומה ממילא לא חל שם טבל על הכרי ולענ"ד נראה דעיקר הוא כמש"כ השג"א. ונראה לה"ר ברורה מהירושלמי בפסחים שם זה לשונו עשה כרי והשתחוה לו ומירחו ואח"כ אכלו אם התרו בו משום האוכל טבל אינו לוקה כו' איסור קל אינו חל על איסור חמור ע"ש והנה בין למ"ד משום לו ולא לאורו ובין למ"ד ראשית ששיריה ניכרין פשיטא דבכה"ג שהשתחוה לכרי דנאסר בהנאה משום עבודת כוכבים אם יפריש ממנה תרומה אינה קדושה כלל וכמו בהפריש חמץ תרומ' דאינה קדושה ואף דלמ"ד משום לו ולא לאורו ס"ל דזהו רק בשלא היתה לו שעת הכושר והא דהפריש חמץ תרומה אינה קדושה היינו דוקא בדאחמיץ במחובר כנ"ל והכא הרי נאסר בתלוש. מ"מ הנה התו' שם כתבו דלא איצטריך למידרש מלו ולא לאורו אלא למ"ד דחמץ מותר בהנאה דלמ"ד אסור נפקא ליה מתתן לחודיה שאין ליתן אלא מידי דשרי בהנאה וע"ש (בדף ל"ב) בד"ה דבר שכתבו דהא דמוקי להברייתא דהפריש חמץ תרומה בשלא הי"ל שעת הכושר היינו רק לריה"ג דס"ל דחמץ מותר בהנאה אבל למאן דס"ל דאסור בהנאה אפילו הי"ל שעת הכושר אינה קדושה דאין כאן נתינה ע"ש וכ"כ השג"א שם ולפ"ז הכא בעשה כרי והשתחוה לו דנאסר בהנאה א"כ אף דהי"ל שעת הכושר מ"מ אם יפריש ממנה תרומה אינה קדושה כנ"ל ומכש"כ למ"ד משום ראשית ששיריה ניכרין דאינו מחלק כלל בין שהיתה לו שעה"כ או לא דאפילו אחמיץ בתלוש אינה קדושה ועכ"פ פשיטא דאם יפריש ממנה תרומה אינה קדושה ומ"מ הא מבואר דחל שם טבל על הכרי דהרי אמר דאם התרו בו משום טבל אינו לוקה משום דאין איסור טבל חל על איסור עבודת כוכבים ובע"כ דעכ"פ חל שם טבל על הכרי אלא דאינה חלה על איסור חמור:

ואין לומר דנהי דלמ"ד דבעינן שיריה נכרין או באיסורי הנאה לכ"ע דאין חילוק בין היתה לו שעה"כ או לא זהו רק לענין קדושת התרומה דאם הפריש ממנה תרומה אינה קדושה. אבל לענין זה אם נאמר דמשום שלא יוכל להפריש ממנה תרומה שוב לא חל שם טבל על הכרי זהו בודאי רק בשלא היתה לו שעה"כ דהיכי שהיתה לה שעה"כ כיון שכבר חל שם טבל על הכרי שוב לא פקע דגבי עיסת שביעית שפטורה מן החלה ג"כ לא הי"ל שעה"כ אולם באמת כ"ז שייך רק אם נעשה איסור הנאה או אכילה לאחר מירוח בזה י"ל דכיון שחל איסור טבל שוב לא אבל אם נעשית איסורי הנאה קודם מירוח הרי עדיין לא חל שם טבל כלל ואף דבגמ' מבואר דלא הי"ל שעה"כ היינו רק דאחמיץ במחובר מ"מ בודאי דזהו רק לענין הך דהפריש חמץ תרומה אינה קדושה משום לו ולא לאורו דס"ל להגמ' דדוקא בשלא היתה לו שעה"כ איכא משום לו ולא לאורו אבל כל שנראית כבר לתרומה ליכא משום לו ולא לאורו לכך לא תלי' שעה"כ במירוח דהא בדיעבד אפילו אם הפריש קודם מירוח תרומתו תרומה נמצא דאפילו קודם מירוח נראית לתרומה לכך דווקא באחמיץ במחובר מקרי לא הי"ל שעת הכושר אולם אם נימא דמכיון דלא אפשר להפריש תרומה שוב לא חל שם טבל על הכרי א"כ בודאי דכל שנעשית איסור קודם מירוח דא"א להפריש ממנה תרומה לא חל טבל כלל על הכרי וז"ב ועכ"פ הרי בירושלמי מבואר עשה כרי והשתחוה לו ואח"כ מירחו הרי שנעשה איסור הנאה קודם מירוח דעדיין לא חל טבל כלל ומ"מ מבואר דכשמירחו אח"כ חל עליו שם טבל אף דלא יוכל להפריש ממנה תרומה וכמ"ש השג"א וכנ"ל:

ועכ"פ הנה השג"א החליט בפשיטות דמדאמר בברייתא דאם הפריש חמץ תרומה אינה קדושה משמע דרק קדושה הוא דלא חלה על התרומה אבל הכרי הוא טבל ולפ"ז צ"ע דמ"ש מעיסת שביעית דמשום דלא אפשר להפריש חלה משום לאכלה ולא לשריפה פטורה לגמרי מחיוב חלה וכנ"ל והנה למ"ד דהא דאינה קדושה הוא משום דאין שיריה ניכרין עדיין יש לישב דאפ"ל דבאמת מכיון דלא יוכל להפריש תרומה באמת לא חל כלל שם טבל על הכרי וכמו עיסת שביעית שפטורה מן החלה לולי הקרא והא דנקט אינה קדושה היינו משום דלדידיה אפילו אחמיץ בתלוש אינה קדושה ובודאי דה"ה היכי דאחמיץ לאחר מירוח ובכה"ג שהחמיץ לאחר מירוח בודאי הכרי הוא טבל אף דא"א להפריש דמכיון שחל על הכרי איסור טבל ע"י מירוח שוב לא פקע משום שאירע אח"כ ענין דא"א להפריש תרומה ממנה ולפ"ז כיון דהברייתא מיירי בכל גווני ובכה"ג בודאי הכרי טבל לכך נקט אינה קדושה אולם למ"ד משום לו ולא לאורו דמיירי הברייתא דוקא בשהחמיץ במחובר ומ"מ הרי מדקאמר אינה קדושה משמע דאף בכה"ג חל שם טבל על הכרי א"כ קשה מ"ש מעיסת שביעית וכנ"ל:

אכן נראה לומר דהנה יש לחקור למ"ד הטעם דהפריש חמץ אינה קדושה משום תתן לו ולא לאורו מהו להפריש מן מצה על החמץ דשוב ליכא משום לו ולא לאורו דמה שמפריש הרי ראוי לאכילה או דילמא מכיון דלא יוכל להפריש מיניה וביה משום לו ולא לאורו ממילא ה"ה דלא יוכל להפריש גם משל מצה על החמץ והנה בירושלמי שם בסוגיא מבואר הפריש מצה על חמץ א"ר זעירה כל תרומה שאינה מתרת את השירים לאכילה אינה תרומה אפילו הפריש חמץ על מצה א"ר זעירא מאחר שאילו מינה עליה אינה תרומה אפילו הימינה למקום אחר ע"ש. ומתבאר מזה דלמ"ד דבעינן שיריה ניכרין אפילו הפריש מחמץ על מצה דעתה שיריה ניכרין מ"מ אינה תרומה משום דלא מצי לאפרושי מגופה ולפ"ז יש לחקור למ"ד משום לו ולא לאורו אי נימא כמו כן דלא יוכל להפריש גם ממצה על חמץ ומשום דכיון דלא מצי לאפרושי מגופה גם מאחרת של מצה עליה לא יוכל להפריש ולכאורה נראה לה"ר מדברי התו' בכורות בד"ה כיון דאילו מטמיא וז"ל ואע"ג דיוכל להפריש מעיסה אחרת שאינה של שביעית על זאת ומקיף שתיהן מ"מ הך לאו בת חלה היא ולא מצי לאפרושי מגופה הוי כמו מן החיוב על הפטור ע"ש ומתבאר מזה דאף דאם יפריש מעיסה שאינה של שביעית עליה הרי ליכא משום לאכלה ולא לשריפה מ"מ כיון דלא מצי לאפרושי מגופה משום לאכלה ולא לשריפה ממילא לא אפשר להפריש גם מאחרת שאינה של שביעית עליה ולפ"ז ה"ה לענין תרומת חמץ דאינה קדושה למ"ד הטעם משום לו ולא לאורו כיון דלא מצי להפריש מגופה ממילא גם מאחרת של מצה עליה לא יוכל להפריש:

אלא דבאמת נראה ברור דלמ"ד משום לו ולא לאורו יוכל להפריש ממצה על החמץ והנה בהא דתנן אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה דמפרש בגמ' דלכך ליכא משום לו ולא לאורו ומשום דהיתה לו שעת הכושר כתבו הראשונים דבאמת בטמא שלא היתה לה שעת הכושר כגון שתלש אדם טמא ועדיין משקה טופח עליה דחל עלה הכשר וטומאה בב"א גם בדיעבד אין תרומתו תרומה וכ"כ הר"ש בפ"ב דתרומות והרמב"ם בפי' המשנה ע"ש ולפ"ז נראה מדלא כתבו הראשונים ג"כ במשנה הקודמת בהא דתנן אין תורמין מן הטהור על הטמא ואם תרמו תרומתן תרומה דאם תרם מן הטהור על הטמא שלא הי"ל שעת הכושר דאף בדיעבד אין תרומתן תרומה ש"מ דבאמת אף אם תרם מן הטהור על הטמא שלא הי"ל שעה"כ ג"כ בדיעבד תרומתן תרומה כנ"ל:

ועוד נראה לה"ר דהנה התו' ביבמות (דף פ"ט) בד"ה אין תורמין פי' הטעם בהא דמבואר במשנה דאין תורמין מן הטהור על הטמא אף דמיירי בשהיתה לה שעת הכושר דליכא משום לו ולא לאורו מ"מ גזרו גם היכא שהיתה לו שעה"כ דלכתחילה לא יתרום אטו היכא דלא היתה לו שעת הכושר ע"ש והיינו דגזרו שמא יפרוש מן הטמא שלא הי"ל שעה"כ על הטהור: והנה במשנה הנ"ל מבואר דבמזיד לא עשה ולא כלום הרי דמשום חשש זה החמירו על המזיד דאף בדיעבד לא עשה כלום והנה במשנה רפ"ב דתרומות מבואר דאין תורמין מן הטהור על הטמא ואם תרמו תרומתן תרומה וע"ש בר"ש שפי' הטעם שמא יתרום שלא מן המוקף ע"ש ועכ"פ מבואר דמן הטהור על הטמא לעולם בדיעבד תרומתו תרומה אפילו מזיד ולפ"ז אי נימא דבטמא שלא הי"ל שעת הכושר מכיון דלא מצי להפריש מגופה גם מטהורה עליה לא יוכל להפריש ואם הפריש אינה קדושה כלל וא"כ קשה דמ"ט לא גזרו ג"כ במן הטהור על הטמא דבמזיד לא עשה כלום אטו היכי דלא היתה לו שעת הכושר והיינו שמא יפריש מן הטהור על הטמא שלא הי"ל שעת הכושר ונמצא דמה שתורם אינה קדושה כלל רק טבל וכמו שגזרו במן הטמא על הטהור מחשש זה ובע"כ דמדינא יוכל להפריש באמת מן הטהור על הטמא אפילו על הטמא שלא הי"ל שעת הכושר כיון דמה שמפריש הוא בכלל תתן לו ורק לכתחילה לא יתרום משום מוקף כמ"ש הר"ש ולפ"ז ה"ה דממצה על חמץ יוכל להפריש דשפיר מקרי תתן לו וכנ"ל ואף דלא מצי להפריש מגופיה מ"מ יוכל להפריש מן הטהור על הטמא שלא הי"ל שעה"כ או מן מצה על החמץ כנ"ל:

ועכ"פ מכיון שנתבאר דלמ"ד משום לו ולא לאורו רק מגוף החמץ או הטמא לא יוכל להפריש אבל יוכל להפריש עליה משל מצה או מטהור ובהכרח צ"ל דל"ד למ"ש התו' גבי עיסת שביעית דלא יוכל להפריש אפי' משאינה של שביעית ולפ"ז הרי מיושב שפיר בפשיטות הא דגבי שביעית פטורה לגמרי מן החלה וגבי תרומת חמץ קתני רק דאינה קדושה אבל הכרי הוא טבל ולפי הנ"ל ניחא שפיר דגבי שביעית הרי לאו בת הפרשה היא כלל דלא יוכל להפריש עליה אפילו משאינה של שביעית לכך פטורה לגמרי מחיוב חלה אבל גבי תרומת חמץ דבאמת רשאי להפריש עליה מן המצה לפ"ז שפיר חל שם טבל על הכרי כיון דעכ"פ אפשר להפריש עליה ממקום אחר ולכך קתני רק אינה קדושה ולמ"ד משום שיריה ניכרין דלדידיה בודאי א"א להפריש על החמץ כלל אפילו ממצה עליה אפ"ל דבאמת לא חל שם טבל על הכרי והא דקאמר בברייתא אינה קדושה היינו משום דלדידיה אפילו אחמיץ בתלוש אינה קדושה לכך נקט אינה קדושה משום היכי דאחמיץ בתלוש לאחר מירוח דבודאי כבר חל שם טבל על הכרי ולא פקע כנ"ל והא דמבואר בירושלמי דאפילו אי נעשית איסורי הנאה קודם מירוח כגון עשה כרי והשתחוה לו ומירחו מ"מ חל שם טבל על הכרי כנ"ל זהו באמת רק למ"ד משום לו ולא לאורו דלא בעי שיריה נכרין דהא ס"ל דאי אחמיץ בתלוש קדשה ועי' בירושלמי שם פ"א ה"ד חמישית כר"י עשאו תרומה כו' ע"ש:

אלא דבאמת היא גופה קשיא דמ"ש גבי עיסת שביעית שכתבו התו' דלא יוכל להפריש גם מעיסה אחרת שאינה של שביעית עליה ומשום דכיון דלא מצי לאפרושי מגופה הוי כמו מהחיוב על הפטור ולענין תרומת חמץ כבר נתבאר למ"ד לו ולא לאורו יוכל להפריש מן מצה עליה נימא ג"כ כיון דלא מצי לאפרושי מגופה לא יוכל להפריש גם ממצה עליה דהוי כמו מהחיוב על הפטור וממילא לא יחול גם איסור טבל על הכרי. והנה מ"ש התו' גבי עיסת שביעית דהוי כמו מהחיוב על הפטור בודאי אא"ל דהוי כמו פטור ממש דהא ע"ז גופיה אנו דנין דמ"ט לא הוי עיסת שביעית טבל כלל נהי דלא מצי לאפרושי מגופה הא אפשר להפריש משאינה של שביעית על זאת ולפ"ז אא"ל דכיון דלא מצי לאפרושי מגופה הוי מהחיוב על הפטור ממש דהרי מכיון דאפשר להפריש משאינה של שביעית עליה ממילא לא הוי פטור כלל אלא דבאמת כתבו התו' רק דהוי כמו מהחיוב על הפטור והיינו דכיון דלא מצי לאפרושי מגופה הוי עיסת שביעית כעין פטור ולכך לא יוכל להפריש אף מעיסה אחרת שאינה של שביעית עליה דהוי כמו מהחיוב על הפטור וממילא לא הוי עיסת שביעית טבל כלל. והנה סברת התו' מוכרח הוא בגמ' דהא ס"ד דעיסת שביעית לא תהיה טבל כלל משום דלא יוכל להפריש ממנה חלה כיון דאילו מטמיא ובע"כ דאף משאינה של שביעית לא יוכל להפריש עליה וצ"ל כמ"ש התו' כנ"ל ולפ"ז הרי צ"ע ג"כ גבי תרומת חמץ או בטמא שלא הי"ל שעה"כ נימא כיון דלא מצי לאפרושי מגופה הוי כעין פטור ולא יוכל להפריש ע"ז גם מטהור או ממצה וממילא לא יהיה טבל כלל כנ"ל:

ולכן נראה דעיקר סברת התו' בזה הוא רק גבי עיסת שביעית והיינו דאי נימא דלא אפשר להפריש חלה מעיסת שביעית משום כיון דאילו מטמיא בת שריפה היא: נמצא דכל המין של שביעית לאו בת חלה היא לכך לא יוכל להפריש גם מעיסה שאינה של שביעית עליה דהוי כמו מהחיוב על הפטור דעיסת שביעית הוי כעין פטור כיון דמכל המין של שביעית א"א להפריש חלה אבל גבי תרומת חמץ או בטמא שלא הי"ל שעה"כ דלא שייך לומר כנ"ל דחמץ או טמא זה לא מקרי מין לבד לכך אע"ג דלא מצי לאפרושי מגופה מ"מ יוכל להפריש עליהם מן מצה או מהטהור ולא הוי כמו מהחיוב על הפטור. דחמץ או טמא לא הוי כעין פטור כיון דבאמת יוכל להפריש עליהם ממקום אחר לכך גם כעין פטור לא הוי משא"כ גבי שביעית דכל המין לאו בת חלה היא לכך הוי כעין פטור וכנ"ל והנה בספרי פ' שלח לדורותיכם כו' לא אם אמרת בלקט שכחה ופיאה שמינם חייבת במעשרות כו' תאמר בעיסת שביעית שמינן פטורים מן המעשרות לפיכך כו' ע"ש הרי דיש חילוק בין פטור שביעית ממעשרות לבין לקט שכחה ופיאה דפטור ומשום דשביעית כל המין פטור ממעשרות ולפ"ז נראה גם לענין זה לחלק כנ"ל:

ועפ"ז מיושב שפיר קו' מהרי"ט אלגזי בבכורות שם שהקשה דל"ל להמקשן להקשות מכח דאילו מטמיא עדיפא מינה הו"ל להק' דהא במתני' סתמא קתני האוכל מעיסת שביעית כו' חייב מיתה ומיירי ג"כ מעיסה טמאה דהחלה בודאי בת שריפה היא ורחמנא אמר לאכלה ולא לשריפה כנ"ל אולם לפ"ז ניחא שפיר דדוקא לפי מאי דס"ד דאמרינן כיון דאילו מטמיא פריך שפיר והיינו דאי נימא דא"א להפריש חלה מעיסת שביעית בשום ענין אף מעיסה טהורה ומשום כיון דאילו מטמיא, א"כ לא יוכל להפריש על עיסת שביעית אף מעיסה אחרת שאינה של שביעית דהוי כמו מהחיוב על הפטור דעיסת שביעית הוי כעין פטור כיון דכל המין של שביעית לאו בת חנה היא כנ"ל ולפ"ז ממילא לא הוי עיסת שביעית טבל כלל כיון דבשום ענין א"א להפריש חלה על עיסת שביעית ולפ"ז מקשה שפיר דאמאי חייב מיתה אולם אי נימא דעיסת שביעית חייבת בחלה דלא אמרינן כיון דאילו מטמיא לפ"ז אפילו בעיסה טמאה דבודאי לא מצי לאפרושי חלה מגופה משום לאכלה ולא לשריפה כיון דהחלה בודאי בת שריפה היא מ"מ הרי יוכל להפריש חלה עליה מעיסה אחרת טהורה ולא הוי כמו מהחיוב על הפטור דמצד שהיא טמאה לא הוי כעין פטור ויוכל להפריש מטהורה עליה וכמו תרומת חמץ או טמא שלא הי"ל שעה"כ דיוכל להפריש מן מצה או מטהור עליהם ולפ"ז עיסה טמאה של שביעית כיון דאפשר להפריש עליה חלה מעיסה טהורה ממילא הוי עיסה טמאה טבל והאוכל ממנה חייב מיתה ולכך מקשה רק מכח כיון דאילו מטמיא כו' כנ"ל:

ועכ"פ מתבאר מכל הנ"ל דלפי המסקנא דעיסת שביעית חייבת בחלה כיון דעיקר לאכילה דלא אמרינן כיון דאילו מטמיא ומשום דכתיב לדורותיכם ממילא גם עיסה טמאה של שביעית חייבת בחלה ואף דלא מצי לאפרושי חלה מגופה משום דעיקר לשריפה וכתיב לאכלה ולא לשריפה מ"מ צריך להפריש עליה חלה מעיסה טהורה או מעיסה אחרת שאינה של שביעית ובזה"ז שאין לנו שום עיסה טהורה כלל יפריש מעיסה שאינה של שביעית וכ"ז שלא הפריש הוי טבולה לחלה וכנ"ל. והיכי דלא אפשר להפריש ממקום אחר באמת צ"ע והנה באמת גם בעיסת שביעית דעיקר לאכילה דרבי קרא לדורותיכם דחייבת בחלה כנ"ל, צ"ע אי נימא דמ"מ היכי דאפשר להפריש מעיסה אחרת שאינה של שביעית לא יפריש מעיסת שביעית גופיה. דהנה במנחות (דף פ"ד) רמי ליה רמב"ח לר"ח תנן שומרי ספיחין בשביעית כו' ורמינהו לאכלה ולא לשריפה א"ל רחמנא אמר לדורותיכם ואת אמרת תיבטל א"ל ומי קאמינא אנא תיבטל לייתי מדאישתקד בעינא כרמל וליכא ע"ש ומבואר דאף דכתיב בעומר לדורותיכם ובודאי היכא דא"א להביא משל אישתקד מביא משל שביעית מ"מ מבואר דאי הוה אפשר להביא משל אישתקד אין להביא העומר משביעית משום לאכלה ולא לשריפה. לפ"ז לכאורה י"ל ג"כ דאף דכתיב בחלה לדורותיכם דגם עיסת שביעית חייבת בחלה מ"מ י"ל דהיכי דאפשר להפריש מעיסה אחרת שאינה של שביעית לא יפריש מעיסת שביעית משום כיון דאילו מטמיא כו' וצ"ע:

הן אמת דבעיקר הדבר שכתבנו לתמוה דלפי מה שהחליט השג"א גבי תרומת חמץ דקתני אינה קדושה היינו רק דלא חל שם תרומה על מה שהפריש אבל מ"מ חל שם טבל על הכרי וכבר הבאתי ע"ז ראיה מהירושלמי ג"כ כנ"ל ואילו גבי עיסת שביעית מבואר בבכורות שם דאם איתא דלא יוכל להפריש חלה משום לאכלה ולא לשריפה ממילא העיסה פטורה לגמרי מחיוב חלה כנ"ל יש לישב בפשיטות דאפילו אי הו"א דלא יוכל להפריש גם ממצה על חמץ מ"מ ניחא שפיר והיינו דלעולם י"ל מן הסברא דאף דלא יוכל להפריש תרומה כלל מ"מ חל שם טבל על הכרי וא"א בתקנה כלל אולם גבי עיסת שביעית שאני דא"א לומר דאף דלא אפשר להפריש חלה משום דלמא מטמיא ולאכלה ולא לשריפה מ"מ יהיה חל שם טבל על העיסה. דזה אינו דכמו דא"א לחול שם חלה על מה שיפריש משום לאכלה ולא לשריפה מהאי טעמא גופיה א"א שיחול שם טבל על העיסה משום דכתיב לאכלה ולא לשריפה וכמו דבהמת שביעית פטורה מן הבכורה משום לאכלה ולא לשריפה כמו כן פטורה העיסה משם טבל דאם תהיה טבולה לחלה הרי תהיה אסורה באכילה וכתיב לאכלה ולא לשריפה אלא דאם לא אמרינן דאילו מטמיא ואפשר להפריש חלה ממילא חל שם טבל על העיסה דעל עיקר חלות שם טבל לא שייך לאכלה ולא לשריפה כיון דבהפרשת חלה יהי' נפקע ממנה איסור טבל אבל אי נימא דלא אפשר להפריש חלה מעיסת שביעית ממילא א"א לומר ג"כ שהעיסה תהיה נשארת באיסור טבל דהא כתיב לאכלה ולא לשריפה וכנ"ל ואף דטבל לא הוי בת שריפה מ"מ נראה דהא דאמר בגמ' לאכלה ולא לשריפה הוא לאו דוקא שריפה דהא שי' רש"י בשבת (דף כ"ה) הוא דתרומה טמאה הוא לאו דוקא בשריפה ובתו' שם כתבו דשריפה דוקא מדרבנן ולפ"ז בודאי לאכלה ולא לשריפה הוא לאו דוקא ועיקר הכוונה משום דכתיב לאכלה וחלה טמאה לאו בת אכילה היא. אולם אפילו לפמ"ש התו' שם בשבת פי' אחר דמדאורייתא בעי שריפה משום דאקרי קודש מ"מ נראה דהא דאמר בגמ' לאכלה ולא לשריפה הוא לאו דוקא כנ"ל וה"ה דלא חל שם טבל על העיסה מהאי טעמא כנ"ל וכ"ז הוא דלא כמו שראיתי כתוב בס' לאחד מגדולי הזמן דגבי תרומת חמץ לא חל שם טבל על הכרי וה"ר מעיסת שביעית כנ"ל ולענ"ד נראה דאין ראיה כלל כנ"ל:

ומ"מ אין זה סותר למה שכתבתי ומשום דאי נימא דיכול להפריש חלה מעיסה אחרת שאינה של שביעית ממילא עיסת שביעית היא טבולה לחלה ולפ"ז צריך לומר כמ"ש התו' דא"א להפריש מעיסה אחרת שאינה של שביעית דהוי כעין מהחיוב על הפטור והיינו כמו שבארנו דאי נימא דאילו מטמיא וא"א להפריש מעיסת שביעית כלל הוי עיסת שביעית כעין פטור כיון דמכל המין שביעית א"א להפריש חלה משא"כ לפי האמת דעיסת שביעית אפשר להפריש חלה ממנה דלא אמרינן דאילו מטמיא ולפ"ז גם עיסה טמאה אף דא"א להפריש חלה מגופיה מ"מ כיון דזהו רק במקרה לא הוי עיסה טמאה כעין פטור ושפיר אפשר להפריש חלה מטהורה עליה וממילא היא טבולה לחלה ומיושב שפיר קו' מהרי"ט אלגזי כנ"ל:

תוכן העניינים

פרי יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה