פרי יצחק חלק א· רבי יצחק בלאזר
סימן לו
בדין הפרשת חלה מהחדש על הישן דהיינו מעיסה של תבואת שנה זו על עיסה של שנה אחרת:
גרסינן בבכורות (דף י"ב) אמר רב חסדא בהמת שביעית פטורה מן הבכורה כו' לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה כו' מיתיבי האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה ואמאי כיון דאילו מטמיא בת שריפה היא לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה שאני הכא דכתיב לדורותיכם כו' וליגמר מינה התם עיקר לאכילה הכא עיקר לשריפה עכ"ל הגמ' ופרש"י לשריפה ואי מיחייב בבכור סלקי אמורים לגבוה, חלה טמאה אין לה תקנה אלא שריפה כו' ואמאי מיחייב עיסת שביעית בשביעית בחלה, לדורותיכם כתיב בחלה משמע אפילו בשביעית כו' וע"ש בתו' ד"ה כיון דאילו מטמיא שכתבו ואע"ג דיכול להפריש מעיסה אחרת שאינה של שביעית על זאת ומקיף שתיהן מ"מ הך לאו בת חלה היא ולא מצי לאפרושי מגופה הוי כמו מן החיוב על הפטור ע"ש והנה בס' מהרי"ט אלגזי בפי' ה' חלה להרמב"ן סק"ב תמה על דברי התו' מאוד וע"ש שכתב ודברי התו' אלו נפלאו ממני דאיך כתבו דיכול להפריש מעיסה אחרת שאינה של שביעית דאיך אפשר שיפריש מעיסה דפירות דשנה ששית לעיסת שביעית הא תנן בפ"ק דתרומות דאין תורמין מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש ואם תרם אין תרומתו תרומה ודין זה איתא בחלה נמי כמו שמתבאר בפ"ד דחלה משנה ד' וזה פשוט דהתורם מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו הוי מן הישן על החדש וכמ"ש הר"מ בפ"ה מה' תרומות. וא"כ קשה דלמה הוצרכו התו' לדחוק עצמם ולתרץ דחשיב כה"ג כמו מן החיוב על הפטור דזה דוחק גדול כו' בהיות דהיה להם לומר טעם אחר ברור בלי שום ספק דמן הישן על החדש אין תרומתו תרומה וע"ש שנדחק לישב:
אכן נראה לישב בעז"ה דהנה בעיקר הדין של הפרשת חלה מהחדש על הישן וכמבואר בפ"ד דחלה משנה ד' ובירושלמי שם דחלה שוה לתרומה בזה ועי' בשו"ע יור"ד ה' חלה סי' שכ"ד בש"ך שם ס"ק ט"ז ע"ש הנה לא נתברר בדברי הראשונים והאחרונים השיעור של חדש וישן לגבי חלה מהו נקרא חדש וישן לענין זה והנה בתרומה הדבר פשוט דאזלינן בתר הבאת שליש דתבואה שהביאה שליש קודם ר"ה נחשב לשנה העברה ושלא הביאה שליש קודם ר"ה נחשב לשנה הבאה ואין תורמין ומעשרין מזה על זה וכמבואר בגמ' ר"ה דף י"ג אמר רבה אמרו רבנן כו' תבואה וזתים בתר שליש ירק בתר לקיטה ע"ש אולם השיעור של חדש וישן גבי חלה לא נתבאר בגמ' ולא בדברי הראשונים ואחר העיון מצאתי מבואר בהדיא בירושלמי בפ"ק דחלה וזה לשונו שמואל בר אבא בעי איזו חדש וישן שבחלה שתי שדות אחת הביאה שליש ואחת פחות משליש לחלה אחת ולמעשרות שתיים אחת פחות משליש ואחת עשבי' לחלה שתים ולמעשרות אחת אחת הביאה שליש וא' עשבים בין לחלה בין למעשרות שתים עכ"ל הירושלמי וע"ש בפי' הפ"מ והיינו משום דקי"ל דתבואה שלא הביאה שליש פטורה מן המעשרות וחייבת בחלה וכמבואר במשנה שם ולכך במעשרות אזלינן אחר הבאת שליש קודם ר"ה דאותן שלא הביאו שליש קודם ר"ה דבשנה העברה לא חל עליהם חיוב מעשרות נחשב לשנה הבאה אבל בחלה דתבואה שלא הביא שליש ג"כ חייב בחלה לכך אפילו אם לא הביא שליש קודם ר"ה נחשב לענין חלה לשנה העברה והיינו דקאמר דאם אחת הביאה שליש קודם ר"ה ואחת פחות משליש לחלה אחת דשניהם נחשבים כישן ולמעשרות שתים כנ"ל אבל אם אחת הביאה פחות משליש ואחת עשבים דעשבים בודאי אינו ענין לחלה לכך לחלה שתיים דאותה שלא הביא שליש הוי כישן ואותה של עשבים נחשב לשנה הבאה ולמעשרות אחת כנ"ל:
ועפ"ז מיושב שפיר דברי התו' במה שכתבו ואע"ג דיכול להפריש מעיסה אחרת שאינה של שביעית על זאת כנ"ל והיינו דלפ"ז שפיר משכחת לה להפריש חלה מעיסה של פירות שנה ששית על עיסה של שביעית ומ"מ לענין הפרשת חלה לא יהיה בזה משום הפרשה מהישן על החדש. דהנה לענין שביעית ג"כ קי"ל דאזלינן בתר הבאת שליש וכמבואר בר"ה שם בסוגי' והיינו דפירות שהביאו שליש קודם ר"ה של שנה שביעית הרי הן כפירות ששית ואותן שלא הביאו שליש קודם ר"ה אלא לאחר ר"ה הרי הן כפירות שביעית וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מה' שמיטה ויובל ע"ש ולפ"ז עיסה של שביעית דהיינו שהיא מפירות שלא הביאו שליש קודם ר"ה דהם כפירות שביעית כנ"ל שפיר יש להפריש עליה חלה מעיסה אחרת שאינה של שביעית דהיינו מפירות ששית או שהביאו שליש קודם ר"ה דהם כפירות ששית ולענין הפרשת חלה הרי שפיר יש להפריש מזה על זה דהביא שליש קודם ר"ה ושלא הביא שליש הם אחת לענין חלה וכמבואר בירושלמי אחת הביאה שליש ואחת פחות משליש לחלה אחת כנ"ל דשניהם נחשבים לשנה העברה ולפ"ז שפיר כתבו התו' ואע"ג דיכול להפריש מעיסה אחרת שאינה של שביעית על זאת והיינו שהוקשה להם דדלמא הא דתנן האוכל מעיסת שביעית מיירי מפירות שלא הביאו שליש קודם ר"ה אלא פחות משליש דיכול להפריש מעיסה אחרת שאינה של שביעית והיינו משל ששית לגמרי או שהביאה שליש קודם ר"ה דלענין שביעית הוי זה שביעית וזה ששית ולענין חלה הם אחת כנ"ל:
ולפי הנ"ל נראה להבין דברי רבינו בעל טורי אבן בר"ה (דף ט"ו) דרש"י הביא שם דרשת המכילתא דשביעית פטורה מן המעשר מדכתיב ויתרם תאכל חית השדה מה חיה אוכלת ופטורה מן המעשר אף אדם פטור ע"ש והקשה הטורי אבן מסוגי' דבכורות הנ"ל דל"ל קרא לדורותיכם לחייב עיסת שביעית בחלה תיפוק ליה דאי נימא דפטורה מן החלה משום דאילו מטמיא בת שריפה היא ולאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה א"כ מהאי טעמא יהיה פירות שביעית פטורין ג"כ מתרומה דהא גם תרומה טמאה אסורה באכילה ולפ"ז ל"ל היקשא לפטור שביעית ממעשר תיפוק ליה דפטור משום דאילו מטמיא בת שריפה היא. ולא עוד דקל וחומר הוא לתרומה מחלה דהא התו' כתבו דאע"ג דיכול להפריש מעיסה אחרת שאינה של שביעית על זאת מ"מ כו' והא גבי תרומה ליכא למימר שיפריש מתבואה שאינה של שביעית על זאת דהו"ל מהחדש על הישן ומ"מ אי לאו הקישא הו"א דחייב כש"כ חלה דיכול להפריש משאינה של שביעית על זאת דלא אמרינן ה"ט דאילו מטמיא ע"ש ולכאורה דבריו מרפסן אגרן דמה חילוק יש בין חלה לתרומה דהרי גם חלה אין להפריש מהישן על החדש וכמבואר בירושלמי כנ"ל אולם לפי הנ"ל יש מקום לדבריו דבחלה דלא אזלינן בתר הבאת שליש כנ"ל א"כ שפיר משכחת לה להפריש חלה משל ששית על שביעית כנ"ל אולם בתרומה דאזלינן ג"כ לענין חדש וישן בתר הבאת שליש וכמו לענין שביעית א"כ לא משכחת לה להפריש תרומה מתבואה של ששית על של שביעית שלא יהיה מהישן על החדש כיון דבשניהם אזלינן בתר הבאת שליש כנ"ל:
והנה הטורי אבן שם תי' לקושיא זו די"ל דלעולם אי לאו קרא דלדורותיכם הוי אמינא דעיסת שביעית פטורה מן החלה משום דאילו מטמיא והא דאיצטריך הקישא לפטור שביעית מן המעשר ולא פטרינן לה משום דאילו מטמיא י"ל דאיצטריך הקישא לתבואה שלא הוכשרה דליכא למימר בה אלו מטמיא דהא אין אוכל מקבל טומאה בלא הכשר אבל חלה כי איצטריך קרא לחייב היכא שנילושית בא' מז' משקין המכשירין ע"ש אולם תי' זה צע"ג לענ"ד דהא כל עיקר הך דאילו מטמיא הוא רק על צד הספק שמא תטמא ומ"מ אי לאו קרא דלדורותיכם הו"א דעיסת שביעית פטורה מן החלה ומשום דלמא מטמיא. וא"כ מה נ"מ אם לא הוכשרה סוף סוף אפשר במציאות שתבא לידי טומאה כגון אם תוכשרה ואף דתבואה שלא הוכשרה הוא רחוק יותר מטומאה מ"מ מה נ"מ בזה כיון שיש במציאות לבא לידי טומאה פטור מתרומה וחלה משום דלמא מטמיא ובזה נראה לישב קו' הגאון מהרי"ט אלגזי שם שהקשה דמאי פריך שיהיה עיסת שביעית פטורה מחלה משום דלמא מטמיא דלשי' רש"י בפסחים (דף ל"ג) דאין אוכל מקבל טומאה פחות מכביצה והרי מה"ת אין שיעור לחלה דאפילו הפריש כשעורה יצא מידי טבל וכמש"כ הטור יור"ד סי' שכ"ב וא"כ אמאי תהיה פטורה מן החלה כיון דמה"ת סגי להפריש חלה כ"ש שוב ליכא למימר דלמא מטמיא דהא אין אוכל מקבל טומאה פחות מכביצה וכנ"ל וכן קשה דלפי האמת ל"ל קרא דלדורותיכם:
אולם לענ"ד נראה דגם זה לא קשה כלל דבודאי ס"ל להגמ' דכל שאפשר במציאות שהחלה תבא לידי טומאה פטורה עיסת שביעית מהפרשת חלה דהרי כל עיקר דלמא מטמא הוא על צד הספק וכן באמת הוא חשש רחוק דהרי אסור לגרום טומאה לחלה וכמבואר בגיטין (דף ס"ב) ובודאי צריך לשומרה בטהרה ומ"מ ס"ל להגמ' דעיסת שביעית צריך להיות פטורה מן החלה משום דלמא מטמיא וא"כ מאי מהני שיפריש רק חלה שהוא סוף סוף אפשר לבא לידי טומאה אם תצטרף הך כ"ש לבצק אחר ויהי' בין שניהם כביצה ואח"כ תטמא שפיר ואי נימא שישמרנה שלא תבא לידי צירוף הלא כך אפשר ג"כ לשמור שלא תבא לידי טומאה ומ"מ הרי אין מועיל כלל אלא דס"ל להגמ' דכל שאפשר במציאות לבא לידי טומאה אפילו על צד רחוק פטורה עיסת שביעית מן החלה לולי קרא דלדורותיכם ולפ"ז ה"ה דלא יועיל כלל מה שיפריש רק כ"ש כנ"ל וזה ברור כשמש ולפ"ז גם תי' הטורי אבן אינו מספיק כלל דאף בתבואה שלא הוכשר מ"מ יש אפשרות שתטמא כנ"ל:
ובעיקר קו' הטורי אבן נראה לישב בפשיטות דבאמת קרא דלדורותיכם אינו מיותר דהנה בספרי פ' שלח מבואר וז"ל לדורותיכם להביא את עיסת שביעית שהיא חייבת בחלה שהיה בדין ומה שאר פירות שחייבין במעשר פטורין מן החלה עיסת שביעית שפטורה מן המעשרות אינו דין שפטורה מן החלה כו' ת"ל לדורותיכם להביא את עיסת שביעית שתהיה חייבת בחלה מכאן אמרו האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה עכ"ל ע"ש ועכ"פ לפ"ז הך קרא דלדורותיכם אינו מיותר אפילו אי לאו משום הך סברא דאילו מטמיא דמ"מ איצטריך קרא לחייב עיסת שביעית בחלה דבלא קרא הו"א. דעיסת שביעית פטורה מחלה מקל וחומר מתרומה כנ"ל ולפ"ז מיושב שפיר קו' הטורי אבן דאפילו אי נימא דמדאיצטריך הקישא דאדם לחיה לומר דשביעית פטורה ממעשרות ממילא ידעינן מזה דאין לפטור משום דלמא מטמא וה"ה לחלה מ"מ שפיר איצטריך קרא לדורותיכם שלא לפטור עיסת שביעית מחלה מק"ו ממעשרות כנ"ל אולם לבתר דגלי קרא לדורותיכם גבי חלה ממילא מקרא זה גופיה ידעינן ג"כ דאין לפטור עיסת שביעית מחלה משום דלמא מטמא דתרתי ש"מ ואף דגם מתרומה ידעינן מ"מ נקט הגמ' קרא דכתיב בגופיה:
ובזה יש לישב קו' מהרי"ט אלגזי שם דלפי מאי דמשני הגמ' שאני הכא דכתיב לדורותיכם אכתי קשה לר"ח מהברייתא דספרי הנ"ל דמשמע דמאי דאיצטריך קרא דלדורותיכם הוא כי היכי דלא ניליף דעיסת שביעית פטורה מן החלה מק"ו ממעשרות כנ"ל ולפי סברת ר"ח אפילו בלאו האי ק"ו איצטריך קרא לחייב בחלה כי היכי דלא נימא דאילו מטמיא ולאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה ע"ש אולם לפי הנ"ל מיושב שפיר דבאמת משום דלא נימא דאילו מטמיא ולאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה לא איצטריך קרא דלדורותיכם דזה ילפינן מדאיצטריך הקישא לפטור שביעית ממעשרות ולא משום דאילו מטמיא אלא דעיקר קרא איצטריך כי היכי דלא נפטור שביעית מחלה ק"ו ממעשרות אולם בתר דכתיב לדורותיכם ממילא ידעינן מזה ג"כ דלא אמרינן דאלו מטמיא כנ"ל:
אכן בעיקר הא דמבואר מדברי הט"א דהא דשביעית פטורה ממעשרות הוא רק מגזה"כ מהיקשא דאדם לחיה וכמבואר במכילתא וכנ"ל הנה כבר נחלקו בזה רבותינו הב"י והמבי"ט והוא בשו"ת אבקת רוכל סי' כ"ג כ"ד וע"ש דמדברי המבי"ט מבואר דשביעית פטור מצד גזה"כ אולם מדברי הב"י שם נראה דשביעית פטור ממעשרות מטעם הפקר וע"ש שרוצה לומר דאם גדר כרמו ולא הפקירה חייב במעשר ולפי דבריו צ"ל דהך דרשא דמכילתא הוא רק אסמכתא ועי' בשו"ת מוהרי"ט סי' מ"ג שעומד לימין אביו והאריך בראיות דמה ששביעית פטורה מן המעשר הוא מצד גזה"כ ולא משום הפקר ע"ש ולענ"ד נראה לה"ר ג"כ לזה מהספרי הנ"ל דמפיק ליה להך קרא דלדורותיכם שלא נאמר דעיסת שביעית פטורה מן החלה מקו"ח ממעשרות כנ"ל והשתא אי נימא דשביעית פטור ממעשרות רק מטעם הפקר ומקרא דבא הלוי א"כ קשה דמאי ענין ללמוד עיסת שביעית לפטור מחלה מקו"ח ממעשר כיון דממעשר פטור רק מטעם הפקר והרי הפקר חייב בחלה וכמבואר במשנה ג' פ"ק דחלה ואלו חייבין בחלה ופטורים מן המעשרות הלקט השכחה והפאה וההפקר כו' ע"ש בירושלמי ולפ"ז איך אפשר ללמוד חלה ממעשר לפטור שביעית כיון דהפקר חייב בחלה ופטור ממעשרות ובע"כ צ"ל דשביעית פטור ממעשר רק מצד גזה"כ ולא מטעם הפקר ולכך שפיר הו"א לפטור שביעית מחלה קו"ח ממעשר: