פרי יצחק חלק א· רבי יצחק בלאזר
סימן לה
לבאר אם יש להפריש תרומה ומעשרות מתבואת חדש לפני העומר:
גרסינן בפסחים (דף ל"ג) אמר מר בד"א במפריש תרומה והחמיצה אבל הפריש חמץ תרומה דברי הכל אינה קדושה מנה"מ אמר רב נחמן ב"י אמר קרא תתן לו ולא לאורו כו' כי אתא רב הונא בריה דר"י אמר אמר קרא ראשית ששיריה ניכרין לישראל יצאת זו שאין שיריה ניכרין ופרש"י דברי הכל אפילו למאן דשרי הנאת חמץ בפסח קאמר כו' ולא לאורו אפילו היא ראויה להסיק הואיל ואינה ראויה לאכילה כו' ע"ש. עכ"פ הרי מתבאר מסוגי' זו דתבואה שאסורה באכילה א"א להפריש ממנה תרומה ואם הפריש אינה קדושה אי משום דכתיב תתן לו ולא לאורו או משום ראשית ששיריה ניכרין. ולפ"ז לכאורה ה"ה בתבואת חדש קודם העומר שאסורה באכילה אין להפריש ממנה תרומה עד לאחר יום הנף משום הנך תרי טעמא גופיה כנ"ל. והנה כבר עמד על מדוכה זו הגאון בעל שג"א בח"ר סי' צ"ז וביותר בח"ש סי' י"ב וע"ש שכתב לחלק בזה דבחדש ליכא משום תתן לו ולא לאורו כיון דיש היתר לאיסורו לאחר יום הנף תתן לו קרינן ביה שהרי ראוי לכהן עצמו לאכלו לאחר יום הנף. והא דממעטינן תרומת חמץ מקרא דתתן לו ולא לאורו י"ל דהיינו אליבא דר"י דס"ל חמץ לאחה"פ אסור ולכך לא קרינן ביה תתן לו כיון שאין היתר לאיסורו. וע"ש שה"ר לזה מגמ' שבת (דף כ"ה) דשקיל וטרי שם מנ"ל דתרומה טמאה מותר ליהנות בשעת ביעורו ואמר רב נחמן ב"י אמר קרא תתן לו ולא לאורו מכלל דבת אורו הוא והיינו דע"כ ליכא מידי שאינו ראוי לו רק לאורו כ"א תרומה טמאה. ואי נימא דגם גבי חדש איכא משום לו ולא לאורו א"כ מנ"ל דתרומה טמאה מותר בהנאה דלמא איצטריך קרא למעוטי תרומת חדש קודם לעומר דאינה קדושה. דבשלמא בתרומת חמץ ליכא לאוקמא משום דהא דממעטינן שם תרומת חמץ מקרא דלו ולא לאורו לא איצטריך רק למ"ד חמץ בפסח מותר בהנאה. אבל לפי מאי דקי"ל דחמץ בפסח אסור בהנאה א"צ לו למעוטי דמתתן לחוד נפקא שאין ליתן אלא מידי דשרי בהנאה לכה"פ וכמ"ש התוס' שם אולם מחדש קשה כנ"ל. ובע"כ צ"ל דחדש א"א למעט מקרא דלו ולא לאורו כיון שיש היתר לאיסורו תתן לו קרינן ביה כנ"ל:
אכן באמת עדיין צע"ג בגמ' שבת שם דמנ"ל דקרא דלו ולא לאורו קאי למעט תרומה טמאה ומכלל דבת אורו היא נהי דלתרומת חמץ לא איצטריך מיעוטא דלו ומשום דלדידן דקי"ל דחמץ בפסח אסור בהנאה מתתן לחוד נפקא ליה וכן בחדש ליכא לאוקמא ומשום דכיון דיש היתר לאיסורו שפיר קרינן ביה תתן לו כנ"ל. מ"מ אכתי צע"ג דנימא דקרא דלו ולא לאורו קאי למעט חדש של חמץ דהרי לזה לא יהיה היתר לאיסורו דבע"כ קודם שתצא מאיסור חדש תחול עליו איסור חמץ וא"כ שפיר יש למעט מקרא דלו ולא לאורו דהרי לעולם לא תהיה ראויה לאכילה. ומקרא דתתן לחוד אין למעט שהרי היא מותרת בהנאה קודם הפסח אולם מקרא דלו ולא לאורו שפיר נתמעט כיון דלעולם לא תהיה לה היתר אכילה. ואין לומר כיון דעכ"פ איסור חדש יהיה נפקע ממנה לאחר יום הנף שפיר מקרי תתן לו דזה בודאי לא נתן להאמר כיון דמ"מ סוף סוף הרי לא תהיה לה היתר אכילה עד עולם בודאי לא קרינן ביה תתן לו לאכילה ולא חזי רק לאורו קודם יום הנף. וע' בתו' חולין (דף ק"כ) בד"ה מה דנבילה מקרי לא הי"ל שעת הכושר ומשום דמחיים היה בה איסור אבמ"ה ע"ש ומכ"ש בכה"ג דאין זה בתורת חומרא רק דבעינן שתהא ראויה לכהן לאכילה והרי לא תהא חזי לאכילה עד עולם. ועוד דתרומת חמץ דממעטינן שם מתתן לו ומשום דגם לאחה"פ אסור אליבא דר' יהודה וכמ"ש השג"א כנ"ל והרי לאחה"פ דאסור הוא מלאו אחר ואין זה מאותו הלאו דתוך הפסח וכמבואר בפסחים (דף כ"ח) מ"ש דהלאו של תוך הפסח הוא רק בפסח לבד ומ"מ נתמעט מלו ולא לאורו וא"כ ה"נ כנ"ל:
אלא דלכאורה יש לומר דהא דממעט ר"נ ב"י תרומה טמאה מקרא דלו ולא לאורו ולא מוקי קרא לחדש של חמץ היינו לר"ש דס"ל חמץ לאחה"פ מותר ולפ"ז גם חדש של חמץ יש היתר לאיסורו אחר הפסח ואין למעט מקרא דלו ולא לאורו אולם באמת זה אינו דהנה עיקר מש"כ השג"א דהא דמבואר בגמ' אבל הפריש חמץ תרומה ד"ה אינה קדושה ומשום לו ולא לאורו היינו למאן דס"ל חמץ לאחה"פ אסור דלמ"ד מותר תתן לו קרינן ביה כנ"ל. צ"ע דהא הך דברי הכל אינה קדושה היינו אפילו למ"ד חמץ בפסח מותר בהנאה וכמו שפרש"י וא"כ קשה מנ"ל דמאן דס"ל חמץ בפסח מותר בהנאה ס"ל ג"כ דחמץ לאחה"פ אסור עד שיאמר ד"ה אינה קדושה. ובעיקר מה שהכריח להשג"א לומר כן ומשום דלמ"ד חמץ לאחה"פ מותר א"כ הרי יש היתר לאיסורו ואמאי הפריש חמץ תרומה אינה קדושה הרי שפיר קרינן ביה תתן לו וכמו חדש דמקרי תתן לו משום דיש היתר לאיסורו כנ"ל דבריו צ"ע. ויפה אמר לי בזה ידיד לבי כבוד הרב ה"ג הן גביר כו' מו"ה אהרן הלוי נאוויאזטר שיחי' דבאמת א"צ לכל זה דחמץ לא דמי כלל לחדש דחדש הרי יוכל לשהות בהיתר עד לאחר יום הנף ויהי' מותר לאכילה לכך קרינן ביה תתן לו. אבל חמץ דעובר בבל יראה ובעמוד והשבת קאי דצריך לבערו מן העולם וא"כ מאי ענין לומר דיהיה מקרי תתן לו משום שיש היתר לאיסורו לאחה"פ כיון שאסור לשהותו עד אחה"פ כנ"ל וזה ברור מאוד. באופן דנראה פשוט דהא דאמר ד"ה אינה קדושה היינו אפילו אי נימא דחמץ לאחה"פ מותר מ"מ נתמעט תרומת חמץ מתתן לו. ולפ"ז הדק"ל גם לר"ש דמנ"ל לרנב"י למדרש מקרא דלו ולא לאורו לתרומה טמאה דלמא קאי למעט חדש של חמץ קודם הפסח דאין היתר לאיסורו דקודם הנף אסור משום חדש ולאח"כ נאסר משום חמץ ובעמוד והשבת קאי ומשום זה לא מקרי איסור חמץ יש היתר לאיסורו גם לר"ש. ולמאן דס"ל דחמץ בפסח מותר בהנאה נתמעט מתתן לו אפילו אם איתא דלאחה"פ מותר כנ"ל ולפ"ז ה"ה חדש של חמץ דיש למעט שפיר מתתן לו כנ"ל:
ועוד צ"ע דהרי לר"ש אפ"ל דקרא דלו ולא לאורו קאי למעט תרומת חמץ לפני זמנו דהיינו משש שעות בער"פ עד הלילה. דלפמש"כ התוס' והרא"ש בפסחים (דף כ"ח) דאע"ג דס"ל לר"ש דחמץ לפני זמנו אינו עובר עליו בולא כלום היינו דאינו עובר בלאו מ"מ מודה שאסור באכילה משש שעות ולמעלה ומשום דכתיב תשביתו ואך חלק ומשמע תשביתו שלא כדרך הנאה דהיינו אכילה ורק להסיקו תחת תבשילו מותר. וא"כ הרי איצטריך קרא דלו ולא לאורו למעט חמץ לפני זמנו דאין להפריש אז תרומה מחמץ ומשום דכיון דאסור באכילה נתמעט מתתן לו ולא לאורו וחמץ לא מקרי יש היתר לאיסורו משום מצות תשביתו כנ"ל. וא"כ מנ"ל למעט תרומה טמאה מקרא דלו ולא לאורו וכנ"ל:
ולכן נלע"ד לישב הכל בעז"ה ומשום דבאמת נראה דעיקר הא דממעטינן מקרא דלו ולא לאורו שלא יתן לכהן דבר שאינו ראוי לו לאכילה כמו תרומה טמאה או תרומת חמץ. זהו שייך רק אי נימא דחצי שיעור אסור מה"ת אבל אי נימא דחצי שיעור מותר מה"ת א"א למעט מקרא דתתן לו ולא לאורו דהא קי"ל ד"ת חטה אחת פוטרת את הכרי וכמבואר בכ"מ בש"ס דמן התורה אין לתרומה שיעור ואף דכתיב תתן לו מ"מ גם חטה אחת מקרי נתינה ועי' בתוס' פסחים (דף ל"ב) בד"ה ואין ע"ש וא"כ איך אפ"ל שהקפיד הכתוב שלא יתן לכהן דבר שאינו ראוי לאכילה דהא כיון דמה"ת סגי להפריש חטה אחת וליתן לכהן וזה א"א במציאות שלא יהא ראוי לאכילה אפילו בדבר איסור כיון דחצי שיעור מותר מה"ת וא"כ חטה אחת הרי בע"כ לעולם חזי לכהן לאכילה. ואין לומר דמ"מ נהי דאם נותן לו רק חטה אחת אף באיסורי אכילה א"א למעט מקרא דתתן לו אך מ"מ אם נותן לו הרבה כשיעור צריך שיהיה ראוי לו לאכילה, דזה אינו דאפילו אם נותן לו כשיעור מ"מ כיון דחטה אחת פוטרת את הכרי והרי חטה אחת מזה ראוי לו לאכילה דח"ש מותר מה"ת וא"כ מקרי תתן לו. ועוד דהא מבואר בפסחים שם דאם היה לו שעת הכושר להפרשה לא נתמעט מתתן לו ולכך תנן אין תורמין מן הטמאה על הטהורה ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה ומשום שהי"ל שעת הכושר קודם שנטמא ע"ש. ולפ"ז כיון דאם מפריש רק חטה אחת בודאי דאף באיסור אכילה מקרי תתן לו א"כ אפילו כשמפריש יותר מ"מ הרי הי"ל שעת הכושר. ועוד דכל חטה וחטה הי"ל שעת הכושר להפרשה ועכ"פ נראה דאי נימא דח"ש מותר מה"ת א"א למעט מקרא דתתן לו ולא לאורו תרומת איסור כנ"ל:
ועפ"ז יהיה מיושב שפיר הכל דאפ"ל דס"ל לר"נ ב"י דח"ש מותר מה"ת כר"ל דס"ל הכי והא דממעט תרומה טמאה מקרא דתתן לו ולא לאורו נראה לומר דתרומה טמאה לכ"ע אסור ח"ש דהנה בירושלמי פ"ו דתרומות מבואר דמודה ר"ל באיסורי הנאה דח"ש אסור ע"ש והנה תרומה טמאה אסור מה"ת בכל הנאות מלבד הנאת שריפה ועי' בתוס' שבת (דף כ"ד) ד"ה לפי ע"ש ובשבת שם שקיל וטרי הגמ' רק דמנ"ל דמותר ליהנות בשעת ביעורה אבל שאר כל הנאות בודאי אסור וא"כ ממילא בתרומה טמאה לכ"ע אסור ח"ש באכילה מדין הנאה כנ"ל וכן הא דממעט ר"נ ב"י בפסחים שם תרומת חמץ מקרא דלו ולא לאורו אף למ"ד דחמץ בפסח מותר בהנאה היינו משום דבחמץ ג"כ לכ"ע אסור ח"ש וכמש"כ הרמב"ם בפ"א מה' חמץ ומצה האוכל מן החמץ בפסח כל שהוא אסור מה"ת שנאמר לא יאכל וע"ש במ"ל ולפ"ז כיון דח"ש אסור בחמץ כנ"ל לכך שפיר יש למעט תרומת חמץ מקרא דלו ולא לאורו ולפ"ז ניחא שפיר דיליף ר"נ ב"י מקרא דלו ולא לאורו דתרומה טמאה מותר בהנאה דבע"כ אין למעט מקרא רק תרומה טמאה. ואין להקשות דדלמא קאי קרא למעט תרומת חדש של חמץ ומשום דס"ל לר"נ ב"י דח"ש מותר מה"ת וא"כ כיון דחדש מותר ח"ש א"א למעט מקרא דלו ולא לאורו כנ"ל וכן מיושב ג"כ דאא"ל דקרא קאי למעט חמץ לפני זמנו לר"ש דס"ל דאסור באכילה מה"ת ומותר בהנאה דלא יפריש אז תרומה מחמץ משום לו ולא לאורו כנ"ל ומשום דכיון דח"ש מותר מה"ת אין למעט מקרא דלו ולא לאורו דלר"ש אין אסור לפני זמנו רק משום דתשביתו משמע שלא כדרך הנאה וכמ"ש התוס' בפסחים (דף כ"ח) ע"ש ולפ"ז מותר ח"ש והנה לפי הנ"ל אפ"ל דר' יוחנן דס"ל בשבת שם דתרומה טמאה אסור מקרא דממנו ע"ש ולא יליף מקרא דתתן לו ולא לאורו היינו משום דר"י לשי' דס"ל ח"ש אסור מה"ת וא"כ אפ"ל דקרא קאי למעט תרומת חדש של חמץ כנ"ל:
ועוד י"ל דלעולם ס"ל לר"נ ב"י דח"ש אסור מה"ת ומ"מ ניחא שפיר דא"א למעט מקרא דלו ולא לאורו תרומת חדש לפני העומר כנ"ל והוא ע"פ מש"כ בתשובת רלב"ח סי' י"ח לישב דברי הרמב"ם במ"ש דאסור לאכול חמץ כ"ש משום שנא' לא יאכל אף דבלא"ה הא קי"ל דח"ש אסור מה"ת וכתב לישב משום דח"ש למדו מכל חלב ולפ"ז חמץ שהי"ל שעת הכושר אין ללמוד מחלב ע"ש ולפ"ז נראה דחדש דיש היתר לאיסורו אין ללמוד מחלב ועוד דלפמ"ש התוס' בפסחים (דף כ"ג) בד"ה קוצר דתבואה שלא הביא שליש אינו אסור משום חדש ולפ"ז י"ל דחדש מקרי הו"ל שעה"כ ואין ללמוד מכל חלב ומותר בחדש אכילת ח"ש ולכך א"א למעט מקרא דלו ולא לאורו תרומת חדש קודם העומר וכן ניחא ג"כ דאא"ל דקרא קאי למעט חמץ לפני זמנו כר"ש וכנ"ל דהנה האחרונים כתבו דלר"ש לפני זמנו מותר בח"ש ומשום דעיקר האיסור הוא משום דתשביתו משמע שלא כדרך הנאה ותשביתו גופה ליכא בפחות מכשיעור כמ"ש האחרונים וא"כ א"א למעט מקרא דלו ולא לאורו חמץ לפני זמנו כנ"ל:
וכ"ז הוא לענין אם איכא בתרומת חדש משום לו ולא לאורו אולם למ"ד דהא דהפריש חמץ תרומה אינה קדושה משום דאמר קרא ראשית ששיריה ניכרין וע"ש בפרש"י דמשמע שתהיה היא ראשית ואילו שיריה ניכרין שתהא היא מתירתן. לישראל ואי שמפריש חמץ תרומה מה היתר יש בשיריה כו' ע"ש. יש לחקור לענין להפריש תרומה מחדש לפני העומר דאפילו אי נימא דבחדש ליכא משום לו ולא לאורו משום דחזי לכהן אחר יום הנף מ"מ יש לחקור לענין שיריה ניכרין אי נימא ג"כ דסגי מה שיהיה שיריה ניכרין לאחר זמן או דבעינן שיהא שיריה ניכרין בעת הפרשה וכבר נסתפק בזה השג"א שם ע"ש. אולם נראה לענ"ד לה"ר ברורה דבעינן שיהא שיריה ניכרין בעת הפרשה והנה בגמ' מבואר דר"נ ב"י לית ליה הך דרשא דשיריה ניכרין דהא ס"ל דאם אחמיץ בתלוש קדשה והנה לכאורה צ"ע וכי לא בעי רצב"י שיריה ניכרין והא הוא משנה מפורשת בפ"ק דחלה האומר כל גרני תרומה לא אמר כלום עד שישייר מקצת והיינו משום דכתיב ראשית ששיריה ניכרין וכמבואר בחולין (דף קנ"ו) ע"ש וצ"ל דפליגי בזה דרנב"י ס"ל דבעינן רק שיריה ניכרין בעצם דהיינו שישייר מקצת אבל לא בעינן שיהא שיריה ניכרין גם לענין היתר ור"ה בריה דר"י ס"ל דאף לענין היתר בעינן שיריה ניכרין והנה בעירובין (דף ל"ז) מבואר לענין הא דתנן הלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה כו' ר' יהודא ור"ש אוסרין ואמר רבא שאני התם דבעינן ראשית ששירים ניכרין א"ל אביי אלא מעתה היה לפניו שני רימונים כו' ה"נ בין ירדו בין לא ירדו דאין בדבריו כלום ופרש"י רבא אמר טעמא דר"ש ביין לאו משום דאין ברירה אלא משום דקריה רחמנא לתרומה ראשית דגנך ותירושך מכלל שתהא מובדלת תרומה משיריה בשעה שקורא עליה שם שתהא היא נראית ראשית ואלו שיריה כו' אין בדבריו כלום הואיל ובשעת קריאת השם אינו ניכר איזו תרומה ואיזו שיריה דהא הכא גבי יין ניכרין שיריה לאחר זמן כי הכא וקאסר ר"ש עכ"ל ע"ש ועכ"פ הרי מתבאר בהדיא דלענין שיריה ניכרין בעצם בעינן שתהא שיריה ניכרין בשעת קריאת שם ולא מהני מה שיהיה ניכר שיריה לאחר זמן ולפ"ז נראה דה"ה למ"ד דבעינן ג"כ שתהא שיריה ניכרין לענין היתר דהיינו דראשית התיר את שיריה בעינן ג"כ שתהא ההיתר שיריה ניכר מיד בעת קריאת שם אבל אם בעת קריאת שם אינו ניכר שהראשית התיר את שיריה לא מהני מה שיהיה השירים מותרין לאחר זמן ואז יהיה שיריה ניכרין בהיתר ואף דבגמ' שם מסיק ואב"א כדקתני טעמא א"ל לר"מ אי אתה מודה שמא יבקע הנוד כו' ומשמע לכאורה לתי' זה דר"ש לא חייש משום שיריה ניכרין ובע"כ היינו משום דיהיה שיריה ניכרין לאח"ז אולם באמת זה אינו דהנה הרשב"א בפ"ק דחולין (דף י"ד) הביא בשם הרמב"ן שכתב בשם גאון ז"ל דלמ"ד יש ברירה באומר שאני עתיד להפריש מהני דכשהוא מפרישו הוברר הדבר למפרע שעל מה שהפריש חל המעשר ושיריה ניכרין הן למפרע אע"פ שלא היה ניכרין בשעת קריאה וע"ש מה שכתב הרשב"א דמסקנא באמת בהכי סלקא דמאן דאית ליה ברירה שיריה ניכרין הן למפרע ע"ש ועכ"פ מבואר דגם למסקנא בעינן שתהא שיריה ניכרין בעת קריאת שם אלא משום דכיון דיש ברירה כשמפריש הוברר הדבר דלמפרע היה שיריה ניכרין אבל מה שיהיה ניכרין שיריה לאח"ז לא מהני ולפ"ז נראה דה"ה לענין שיריה ניכרין בהיתר בעינן ג"כ שתהא ניכר מיד בעת קריאת שם כנ"ל ולפ"ז נראה דלהך מ"ד דבעי שיריה ניכרין בהיתר אין להפריש תרומה מתבואת חדש לפני העומר כיון דאין שיריה ניכרין בעת הפרשה:
עוד כתב השג"א שם דחדש מקרי שיריה ניכרין משום דעל חדש אין חייבין מיתה אלא מלקות וטבל הוא במיתה ולפ"ז הוי שפיר שיריה ניכרין דכשהוא טבל הוא במיתה ולאחר הפרשה אינו חייב מיתה רק מלקות ע"ש ולענ"ד לא נראה כן ואיני יודע מנ"ל דמשום זה מקרי שיריה ניכרין ולפי הסוגיא נראה דבעינן שיהא שיריה ניכרין בפועל שמותר באכילה לאחר הפרשה אבל מה שהוקל האיסור על ידי הפרשה לא מקרי שיריה ניכרין דהרי הראשית לא התיר את השירים כלל וכן משמע בהדיא בפרש"י ונ"ל לה"ר ברורה מהירושלמי בפסחים שם זה לשונו הפריש מצה על חמץ א"ר זעירה כל תרומה שאינה מתרת את השירים לאכילה אינה תרומה ע"ש הרי מבואר בהדיא דשיריה ניכרין הוא שהתרומה תהא מתרת השירים לאכילה אבל מה שהוקל האיסור ממיתה ללאו לא מקרי שיריה ניכרין כיון שהתרומה לא התיר השירים כלל. ובזה נראה לישב ג"כ מה שהקשה השג"א שם בגמ' לענין תרומת חמץ דאינה קדושה משום דאין שיריה ניכרין והקשה הא שיריה ניכרין דהא כל האיסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן ומשום דכתיב אכילה ואילו טבל לוקין עליהן אף שלא כדרך הנאתן דהא לא כתיב בה אכילה ע"ש ולענ"ד נראה לישב בפשיטות דזה לא מקרי שיריה ניכרין כלל מה שהוא שלא כדרך אכילה או הנאה כיון דלא מקרי אכילה והנאה בכה"ג וז"ב ובאמת ע"פ הירושלמי הנ"ל יש לישב ג"כ קו' התוס' שהקשו דשיריה ניכרין משום הנאה של כילוי ע"ש:
ולפי מה שכתבנו דלמ"ד שיריה ניכרין אין להפריש תרומה מתבואת חדש לפני העומר יש להמתיק בזה דברי המשנה ספ"ד דדמאי החמרין שנכנסו לעיר ואמר אחד מהן שלי חדש ושל חברי ישן שלי אינו מתוקן ושל חבירי מתוקן אין נאמנים כו' ועי' בכתובות (דף נ"ו) בפרש"י שכתב דיש מפרשים דחדש הוא קודם לעומר ע"ש ולפי הנ"ל מבואר שפיר דהוא דבר אחד שלי חדש ושל חברי ישן וממילא שלי אינו מתוקן ושל חברי מתוקן ומשום דמתבואת חדש לפני העומר א"א להפריש תרומה כנ"ל: