פרי יצחק חלק א· רבי יצחק בלאזר
סימן כט
תשובה לחכם אחד מגדולי הזמן
כתר"ה האריך לתמוה ולגבר חיילים על דברי הרמ"א בהגהות שו"ע ביור"ד סי' רס"ב ס"א שכתב עבר ומל בלילה צריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית מלו תוך ח' וביום יצא ומקור הדברים הוא בב"י בסי' זה שכתב והיכא דעבר ומל בלילה מפשטא דמתניתין משמע דאינו כשר וא"כ יצטרך לחזור ולהטיף ממנו ד"ב וכן כתב הגה"מ ואם הדבר כן יש לתמוה על הפוסקים שלא הזכירוה ואפשר שהם סוברים שא"צ להטיף וכ"נ מדברי הרא"ש שכתב בפ' ר"א דמילה דקטן שנימול בתוך שמנה שא"צ לחזור ולהטיף עכ"ל הב"י וכתב ע"ז בדרכי משה ואפשר דעדיף תוך ח' ביום מאילו נימול בזמנו בלילה ועפ"ז הם דבריו בהגהות שו"ע לקיים שני הדינים והנה ז"ל הרא"ש שם לענין מה שפסק בה"ג דקטן שנולד מהול אין צריך להטיף ממנו ד"ב ובגר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף ממנו ד"ב. וכתב הרא"ש ונראה דה"ט דגר כיון שהיתה לו ערלה דין הוא שצריך הטפה יותר מקטן שלא היה לו ערלה והקשה הר' שמשון ז"ל א"כ קטן שנימול תוך שמנה יהי' צריך הטפה כיון שהיתה לו ערלה ונימול שלא בזמנו ואינו כן מדאמר בשילהי פירקין דהיכי דקדם ומל של שבת בע"ש שלא נתנה שבת לדחות ועוד דגר שנולד כשהוא מהול לא יהיה צריך הטפה ופי' הוא הטעם משו' דמסתבר דבין גר ובין קטן צריך הטפה וכן מוכח מדאיצטריך ערלתו למעוטי קטן ודוקא בקטן דגלי גלי ובגר דלא גלי לא גלי עכ"ל הרא"ש והנה לפי' הר"ש צ"ל דהא דנימול תוך ח' א"צ הטפה היינו משום דילפינן לה מנולד מהול דגזה"כ הוא וכן פי' בשו"ת שג"א סי' נ"ד ע"ש ועפ"ז הקשה כת"ר על פסק הרמ"א דמלו תוך ח' וביום יצא והוא מדברי הרא"ש בשם הר"ש. והא הר"ש לא כתב זה אלא למ"ד דקטן שנולד מהול א"צ הטפה דגלי קרא דערלתו דקטן שנולד מהול א"צ להטיף ד"ב ומינה ילפינן לכל מילת קטן שלא כדין דא"צ להטיף ד"ב וכמש"כ השג"א שם אולם לדידן דקי"ל דבין קטן שנולד מהול ובין גר שנתגייר כשהוא מהול צריכין להטיף ד"ב וכמו שפסקו כל הראשונים ולא ס"ל דרשה דערלתו. א"כ כש"כ קטן שנימול תוך ח' שהיתה לו ערלה שצריך להטיף ממנו ד"ב עכ"ד וכבר הקדימו בקושיא זו בשו"ת קהלת יעקב בסי' ב' וע"ש שכתב הנה המדקדק בדבריו יראה להדיא דאזיל בשי' הסוברים דקטן שנולד מהול א"צ להטיף וגר צריך להטיף וכתב שם הטעם בשם הר"ש כו' מבואר דלדבריו גם בקטן שנימול תוך ח' מדמי ליה לנולד מהול כיון דגלי קרא בנולד מהול שא"צ ה"ה בנימול תוך ח' וא"כ עכ"פ לדידן דקי"ל אפילו בקטן צריך להטיף ממילא גם בנימול תוך ח' צריך להטיף ולפ"ז דברי הרמ"א ז"ל צ"ע עכ"ל ע"ש:
אולם באמת נראה דלא קשה כלל דהנה אחר העיון במקור הדין נראה ברור דהא דקי"ל דקטן שנולד מהול צריך להטיף ממנו ד"ב וכמו שפסקו כמעט כל הראשונים אין הטעם משום שנולד מהול בלא ערלה ולא נתקיים בו מצות מילה ולכך צריך לתקן בהטפת ד"ב אולם הטעם הוא משום דחיישינן שמא ערלה כבושה היא דס"ל להלכה כרשב"א דאמר שם לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד מהול שצריך להטיף ממנו ד"ב מפני שערלה כבושה היא כו' וכרבה דאמר חיישינן שמא ערלה כבושה היא. ולפ"ז הוי ספק שמא ערל גמור הוא שלא נולד מהול כלל ולכך צריך להטיף ממנו ד"ב אבל אם היה אפשר במציאות לידע בבירור שנולד מהול לגמרי בלי שום ערלה כבושה כלל באמת לא היו מצריכין להטיף ממנו ד"ב כלל ואף דס"ל להראשונים דבגר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף ממנו ד"ב אע"פ שכבר נימול ואין לו ערלה כלל מ"מ בקטן שנולד כשהוא מהול לולי חשש דערלה כבושה לא היה צריך להטיף ד"ב כלל והנה דבר זה מתברר היטב מדברי כל הראשונים שפסקו דנולד מהול צריך להטיף ממנו ד"ב וכתבו הטעם משום דחיישינן שמא ערלה כבושה . היא ואע"ג דפסקו ג"כ דגר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף ממנו ד"ב אע"ג שכבר אין לו ערלה כלל ומשמע דבקטן שנולד מהול לולי חשש דערלה כבושה א"צ להטיף דלא דמי לגר ועוד ראיה ממה שכתבו כל הראשונים דהטפת ד"ב בקטן שנולד מהול אין דוחה שבת ואם איתא דצריך להטיף ד"ב בקטן שנולד מהול אף בלא חשש ערלה כבושה כלל ורק משום שלא נתקיים בו מצות מילה וכמו גר א"כ בדין הוא שיהא הטפת ד"ב דוחה שבת. וכמש"כ הר"ש להוכיח דקטן שנימול תוך ח' א"צ להטיף מדלא נתנה שבת לדחות אלמא דכל היכי דצריך הטפה בתורת ודאי אע"ג דליכא ערלה דוחה שבת וכ"כ הראשונים דכשמטיפים ד"ב בקטן שנולד מהול א"צ לברך עי' להרי"ף בשבת שם ולהרמב"ם בפ"ג מה' מילה ובטור ושו"ע סי' רס"ה ע"ש והטעם הוא משום דאין מברכין על הספק וכמש"כ בכס"מ שם והרשב"א בתשובה סי' שכ"ט ע"ש ואי נימא דצריך להטיף ד"ב בנולד מהול אף בלא חשש ערלה כבושה ורק בתורת ודאי משום שלא נימול כדין וכמו גר א"כ יהיה טעון ברכה וכמו גר ועי' להרמב"ן בחי' שבת שכתב דעל הטפת גר מברכין דאין הטפת דם זה מפני ספק אבל בישראל שנולד מהול כיון שא"צ להטיף אלא מפני ספק ערלה כבושה הורו הגאונים ז"ל שאין מברכין ע"ש וכ"כ הרשב"א בתשובה שם ע"ש ומ"ש הרמב"ם דגם בגר א"צ ברכה עי' להר"ן בסוגיא שם ועכ"פ מכיון שנתבאר דלכל הפוסקים קטן שנולד מהול א"צ להטיף ד"ב בלא חשש דערלה כבושה א"כ שפיר פסק הרמ"א דגם נימול תוך שמנה א"צ להטיף ד"ב מכיון שכבר אין לו ערלה דנימול תוך שמנה הוי כמו נולד מהול לגמרי בלי שום ערלה כבושה כלל ובשניהם א"צ להטיף ד"ב:
ובזה נוחים ג"כ דברי הגאון בעל שג"א. שהעלה לדינא בתשובה סי' נ"ד דכל קטן שנימול שלא כדין הן בתוך זמנו או לאח"ז בלילה או ע"י הפסולים למול א"צ להטיף ד"ב והוא ע"פ דברי הר"ש הנ"ל וכתר"ה כתב דדבריו תמוהים דהא אנן קי"ל דקטן שנולד מהול צריך להטיף ד"ב א"כ מכש"כ קטן שנימול שלא כדין דהיתה לו ערלה שצריך הטפה וכן תמה כת"ר על מש"כ השג"א שם בפי' דברי הרמב"ם במ"ש בפ"ב מה' מילה דנכרי לא ימול ואם מל א"צ לחזור ולמול שניה דהיינו דא"צ להטיף ד"ב ודלא כהב"י והקשה כת"ר ע"ז דהא הרמב"ם פסק בפ"א מה' מילה דקטן שנולד מהול צריך להטיף ממנו ד"ב א"כ מכש"כ בנימול שלא כדין שהיתה לו ערלה דצריך להטיף ד"ב אבל באמת ניחא שפיר דהא דקי"ל דנולד מהול צריך להטיף ד"ב היינו רק מחשש ערלה כבושה אבל אי היה ברור שנולד מהול לגמרי בלי ערלה כבושה באמת לא היו מצריכין להטיף ממנו ד"ב כלל. ולפ"ז ניחא שפיר דה"ה בנימול שלא כדין תוך ח' או בלילה וע"י עובד כוכבים דכבר אין לו ערלה א"צ להטיף ד"ב וכמו נולד מהול לגמרי וכנ"ל:
הן אמת דראיתי למרן הב"י ביור"ד סי' רס"ד דדבריו נוטים למש"כ כת"ר וע"ש שכתב על דברי הרמב"ם שהביא הטור דנכרי לא ימול ואם מל א"צ לחזור ולמול שנייה וכתב הב"י דאפשר לפרש דברי הרמב"ם דמ"ש א"צ לחזור ולמול שנית היינו לומר שא"צ לחזור ולחתוך מעט אבל אה"נ שצריך להטיף ממנו ד"ב דלא עדיף מקטן שנולד כשהוא מהול עכ"ל הב"י. אולם צע"ג מאוד ולא זכיתי להבין את דבריו דמאי ענין זה לקטן שנולד מהול דהתם הטעם הוא שצריך להטיף משום דחיישינן שמא ערלה כבושה היא וכמש"כ הכס"מ בפ"ג מה' מילה ה"ו והרשב"א בתשובה סי' שכ"ט בדעת הרמב"ם ע"ש. וכ"נ מדברי האחרונים דהתשובה שהשיב הרמב"ם לחכמי לוניל הובא בכס"מ פ"ג מה' מיל' ובמ"ע שם הוא טעם גם על נולד מהול עי' בב"ח סי' רס"ג אולם בעובד כוכבים שמל דכבר אין לו ערלה כלל אלא שלא נתקיים בו מצות מילה א"כ איך אפשר ללמוד דצריך להטיף ד"ב מקטן שנולד מהול ועוד דאדרבה בנולד מהול גופיה משמע דבלא משום חשש דערלה כבושה א"צ להטיף וכנ"ל:
וכן צע"ג דברי מרן בספר כס"מ פ"ג מה' מילה לענין מה שכ' הרמב"ם גר שמל קודם שנתגייר וקטן שנולד מהול כשמטיפין ממנו ד"ב אינן צריכין ברכה וכתב ע"ז הכס"מ טעם קטן שנולד כשהוא מהול דכיון דטעמא דצריך להטיף ממנו משום דחיישינן שמא ערלה כבושה היא כמ"ש בפ"א אין מברכין על הספק וסובר רבינו דגר שנתגייר כשהוא מהול לא עדיף מקטן שנולד כשהוא מהול וכשם שאין מברכין על קטן כו' כך אין מברכין על גר כו' ע"ש וצע"ג מאי ענין גר לקטן דקטן שנולד מהול דא"צ להטיף אלא משום שמא ערלה כבושה היא לכך אין מברכין על הספק אבל בגר שנתגייר כשהוא מהול דכבר אין לו ערלה כלל אלא דמ"מ צריך להטיף ד"ב במקום מילה משום שלא נימול כדין ולפ"ז כיון דצריך הטפה בתורת ודאי א"כ יהי' טעון ברכה וכמש"כ הרמב"ן בסוגי' שם דהמל גר ועבד שנתגייר כשהוא מהול מברך כו' שאין הטפת דם זה מפני ספק כו' וצע"ג:
אולם נהי דמצד עיקר הדין בהא דקי"ל דנולד מהול צריך להטיף ממנו ד"ב אין מזה סתירה למה שפסק הרמ"א כשי' הר"ש דנימול תוך ח' א"צ להטיף ד"ב כיון דהא דנולד מהול צריך להטיף הוא רק מחשש ערלה כבושה כנ"ל מ"מ עדיין צע"ג דהרי הר"ש הקשה על הר"י שפי' טעם לפסק בה"ג דגר כיון שהיתה לו ערלה צריך הטפה יותר מקטן שלא היתה לו ערלה והקשה הר"ש ע"ז דא"כ קטן שנימול תוך שמנה יהי' צריך הטפה כיון שהיתה לו ערלה וע"כ פי' הוא הטעם משום דמסתבר דבין גר ובין קטן צריכין הטפה אלא דגבי קטן גזה"כ הוא דכתיב ערלתו למעוטי דא"צ להטיף ובגר דלא גלי לא גלי ע"ש והיינו דלפ"ז ניחא דגם נימול תוך ח' א"צ הטפה ומשום דילפינן לה מנולד מהול כמ"ש השג"א ולפ"ז קשה דמ"מ לדידן דקי"ל דנולד מהול צריך להטיף ד"ב נהי דהוא רק משום חשש ערלה כבושה מ"מ סוף ע"כ דלא דרשינן קרא דערלתו דגזה"כ הוא דא"צ להטיף ולפ"ז מנ"ל דנימול תוך ח' א"צ להטיף. ואי נימא משום דנולד מהול גופיה א"צ להטיף בלא חשש ערלה כבושה א"כ ע"כ צריך לחלק בין זה לגר כמש"כ הר"י דגר שהיתה לו ערלה חמור יותר מקטן שלא היתה לו ערלה וא"כ נימול תוך ח' שהיתה לו ערלה יהי' צריך להטיף כמו גר ולפ"ז דברי הרמ"א עדיין צ"ע כנ"ל:
אלא דבאמת גם דברי הר"ש גופיה צע"ג וכן תמוהים לי מאוד גם דברי רבותינו בעלי התו' בסוגיא דנולד מהול שם והנה ז"ל הברייתא שם ערלתו ודאי דוחה את השבת ולא נולד כשהוא מהול דוחה את השבת שב"ש אומרים צריך להטיף ממנו ד"ב וב"ה אומרים אינו צריך אמר ר' שמעון בן אלעזר לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו ד"ב מפני שערלה כבושה היא על מה נחלקו על גר שנתגייר כשהוא מהול שב"ש אומרים צריך להטיף ממנו ד"ב וב"ה אומרים א"צ להטיף ממנו ד"ב כו' איתמר רב אמר הלכה כת"ק ושמואל אמר הלכה כרשב"א כו' וכתבו בתו' ד"ה לא נחלקו השתא משמע דיותר יש להצריך הטפה לנולד כשהוא מהול מלנתגייר כשהוא מהול דהא לנולד מהול כ"ע מודו ובגר איכא פלוגתא וא"כ לקמן דפסיק רב הלכה כת"ק ומשמע דכוותיה קי"ל כו' וכיון דקי"ל כת"ק בנולד כשהוא מהול שא"צ להטיף ממנו ד"ב כ"ש גר שנתגייר כשהוא מהול וה"ג לא פסקו כן אלא פסקו דקטן א"צ וגר צריך ונראה לרשב"א לתת טעם בדבר שהרי הסברא הפוכה מסברא דשמעתין והיינו טעמא דבין קטן שנולד כשהוא מהול ובין גר שנתגייר כשהוא מהול דין הוא דשניהם היו טעונים הטפת ד"ב אי לאו דדרשינן הכא דקטן א"צ להטיף ממנו משום דכתיב ערלתו ודוקא בקטן דגלי גלי בגר דלא גלי לא גלי עכ"ל התו' וכ"כ הרא"ש בשינוי לשון קצת ע"ש וצע"ג להבין דבריהם הקדושים דמאי קשיא להו על שי' בה"ג מהסוגיא דהרי הא דאמר רשב"א לא נחלקו על נולד כשהוא מהול דצריך להטיף ממנו ד"ב הטעם הוא מפני שערלה כבושה היא ובין אי נימא דודאי ערלה כבושה היא כרב יוסף או חיישינן שמא ערלה כבושה היא כרבה עכ"פ יש ספק שמא הוא ערל גמור שלא נולד מהול כלל ולכך ס"ל לכ"ע דצריך להטיף ממנו ד"ב אולם בגר שנתגייר כשהוא מהול הרי עכ"פ כבר הוא מהול לגמרי ואין לו שום ערלה כלל ומ"מ פליגי תנאי בזה אי צריך להטיף ממנו ד"ב ובע"כ צ"ל דמאן דס"ל דצריך להטיף ד"ב היינו משום דגר שנתגייר צריך מילה וכיון דכבר נימול צריך עכ"פ לתקן להטיף ממנו ד"ב ולפ"ז צע"ג דמה שייך ע"ז מ"ש התו' דמשמע דיותר יש להצריך הטפה לנולד כשהוא מהול משנתגייר כשהוא מהול דבנולד כ"ע מודו ובגר איכא פלוגתא דע"ז לא צריך שום משמעות דאי חיישינן לערלה כבושה עדיף נולד כשהוא מהול דהוא ספק ערל גמור מגר שנתגייר כשהוא מהול דכבר אין לו ערלה כלל אלא שנימול שלא לשם גירות אולם אי נימא דל"ח לערלה כבושה וכל קטן שנולד מהול הוא מהול לגמרי בלא ערלה כבושה כלל וא"צ לדון רק משום שלא נתקיים בו מצות מילה לפ"ז שוב אין הכרע כלל מה צריך הטפה יותר גר או קטן ושפיר אפ"ל דגר שנתגייר כשהוא מהול יש להצריך הטפה יותר מקטן שנולד מהול ולפ"ז רב דאמר הלכה כת"ק דנולד מהול א"צ להטיף ולא חייש לערלה כבושה כלל לאו כש"כ הוא לגר דא"צ להטיף ואפ"ל דבגר צריך להטיף ומשום דבגר יש סברא יותר להצריך הטפה מקטן שנולד מהול והא דאמר רשב"א לא נחלקו על מה נחלקו כו' דמשמע דבקטן יש סברא יותר להצריך הטפה מגר היינו משום טעם דערלה כבושה כמבואר בדבריו בהדיא ואם היה אפשר במציאות לידע שנולד מהול לגמרי בלי ערלה כבושה אפשר דמודה רשב"א דא"צ להטיף אף למ"ד דבגר צריך להטיף כנ"ל ולפ"ז גם בה"ג שפוסק כרב בנולד מהול דא"צ להטיף דל"ח לערלה כבושה ובגר פסק שצריך להטיף ע"פ הראיות שהביאו התו' אין זה סברא הפוכה כלל מסוגיא דשמעתין וכנ"ל:
וביותר צע"ג דברי הר"ש שהביא הרא"ש שם דהנה זה ברור דהר"י והר"ש שבאו ליתן טעם לפסק בה"ג דבקטן שנולד מהול א"צ להטיף ובגר צריך אין הכוונה כיון דבגר צריך להטיף א"כ יהי' ג"כ קטן שנולד מהול צריך להטיף מחשש ערלה כבושה דאינו ענין זה לזה ועוד דהרי הר"י תי' ע"ז דגר כיון שהיתה לו ערלה דין הוא שצריך הטפה יותר מקטן שלא היתה לו ערלה הרי דס"ד דקטן שנולד מהול אע"ג דאין לו ערלה דהא ל"ח לערלה כבושה מ"מ יהי' צריך הטפה כמו גר שנתגייר כשהוא מהול דצריך להטיף וע"ז סובב הולך דברי הר"י והר"ש לתת טעם בדבר דגר עדיף מקטן ולפ"ז צע"ג לשי' הר"ש שם לא מסתייע דדברי בה"ג אין זה סברא הפוכה מסוגיא הגמ' כנ"ל אדרבה מכל הסוגיא משמע דבקטן שנולד מהול לכ"ע א"צ להטיף בלא חשש דערלה כבושה ואפילו למ"ד דבגר צריך להטיף ובע"כ דגר צריך יותר הטפה מקטן וכפסק בה"ג:
והנה שי' הר"ש הוא דכל היכי דצריך להטיף ד"ב אף בדליכא ערלה כלל דוחה שבת דהא ה"ר דנימול תוך ח' א"צ להטיף מדלא נתנה שבת לדחות היכי דמל של שבת בע"ש ולפ"ז פשיטא אי נימא דנולד מהול צריך להטיף ד"ב בלא חשש של ערלה כבושה אלא משום שלא נתקיים בו מצות מילה וכמו גר א"כ הטפת ד"ב של נולד מהול דוחה שבת ג"כ והנה בסוגי' שם רב יוסף אמר ודאי ערלה כבושה היא ואמר רב יוסף מנא אמינא לה דתניא ר"א הקפר אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה כו' על מה נחלקו לחלל עליו את השבת ב"ש אומרים מחללין כו' וב"ה אומרים אין מחללין עליו את השבת לאו מכלל דת"ק סבר מחללין עליו את השבת ודילמא ד"ה אין מחללין קאמר א"כ ר"א הקפר טעמא דב"ש אתי לאשמעינן דלמא ה"ק לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה ע"ש ועי' בתו' ד"ה מכלל שכתבו דר"א הקפר ורשב"א תרווייהו קיימי את"ק וה"ק ליה ר"א הקפר לרשב"א כו' וכ"כ הראשונים דת"ק דר"א הקפר היינו רשב"א ועי' בבהמ"א שם ולפ"ז קשה אי נימא דלפי הסוגיא בקטן יש סברא יותר להצריך הטפה מבגר או דעכ"פ שוה קטן לגר ואם גר צריך להטיף ה"ה דבקטן שנולד מהול צריך להטיף בלא חשש ערלה כבושה וא"כ דוחה שבת ג"כ. ולפ"ז קשה היאך דחי הגמ' דלמא ד"ה אין מחללין קאמר הא ד"ה אין מחללין א"א לומר לרשב"א דלב"ש דס"ל דבגר צריך להטיף א"כ ה"ה בקטן אף בלי חשש ערלה כבושה ודוחה שבת ולפ"ז א"א לומר ג"כ דלב"ה אליבא דרשב"א א"צ להטיף רק משום ספק ערלה כבושה כרבה ואין דוחה שבת. א"כ ר"א הקפר היינו רשב"א דגם לרשב"א בע"כ נחלקו ב"ש וב"ה אם מחללין עליו את השבת ומשום דזה תליא בפלוגתתם לענין גר וכנ"ל ובע"כ צ"ל דלרשב"א ד"ה מחללין קאמר משום דודאי ערלה כבושה היא וכרב יוסף וכן הא דאמר שם א"כ ר"א הקפר טעמא דב"ש אתי לאשמעינן עדיפא הו"ל לומר דד"ה אין מחללין א"א לומר כלל ברשב"א וכנ"ל ובע"כ צ"ל דס"ל להגמ' דבקטן לכ"ע א"צ להטיף בלא חשש ערלה כבושה ואפילו למ"ד דבגר צריך דבגר סברא יותר להצריך הטפה וכנ"ל:
וכן מוכרח ביותר ממסקנת הגמ' דמשני דלמא ה"ק לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה ופירשו כל הראשונים דקאמר ליה ר"א הקפר לרשב"א דלא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה והיינו בגר שנתגייר כשהוא מהול דלדברי הכל צריך להטיף ממנו ד"ב לא נחלקו אלא לחלל את השבת בנולד מהול ועי' להרמב"ן במלחמות ובחי' הרשב"א והריטב"א והר"ן ע"ש ובאמת בירושלמי ובב"ר מבואר כן בהדיא תני רשב"א לא נחלקו כו' על מה נחלקו על גר כו' ר"א בנו של ר"א הקפר לא נחלקו ע"ז וע"ז שצריך כו' ועי' בביאורי הגר"א ביור"ד סי' רס"ג ע"ש ועכ"פ הרי מסקינן דלר"א הקפר לא נחלקו ב"ש וב"ה בגר דלכ"ע צריך להטיף ד"ב ומ"מ הא ס"ל לב"ה דעל נולד מהול אין מחללין עליו את השבת ובע"כ מוכרח מזה דנולד מהול א"צ להטיף ד"ב בלא חשש דערלה כבושה דאי נימא דבקטן ג"כ צריך להטיף אף בלא חשש ערלה כבושה וכמו גר א"כ ידחה ג"כ את השבת וכנ"ל ובע"כ דבקטן לכ"ע א"צ להטיף ד"ב כ"א היכי דיש לחוש לערלה כבושה ועכ"פ לפי כל הנ"ל צע"ג על הר"ש שטרח לתת טעם לפסק בה"ג וקשה דלשי' הר"ש דהטפת ד"ב בלבד כל היכי דאיתא דוחה שבת נמצא דמלבד דסברת בה"ג אין זה הפוכה מסוגי' הגמ' אדרבה דמסוגי' הגמ' מוכרח כשי' בה"ג דבקטן אין שום סברא כלל להצריך הטפה בלי חשש דערלה כבושה אע"ג דבגר צריך ולפ"ז בה"ג שפסק כרב דנולד מהול א"צ להטיף ד"ב דל"ח לערלה כבושה מ"מ פסק שפיר דבגר צריך להטיף וכדמוכרח מסוגי' הגמ' וכנ"ל. סוף דבר דברי הראשונים צע"ג לדעתי:
נחזור לענין למה שכתבנו למעלה לתמוה על הרמ"א שפסק דמל תוך ח' א"צ להטיף ד"ב והוא מדברי הר"ש והא לדידן דקי"ל דנולד מהול צריך להטיף ד"ב נהי דהוא רק מחשש ערלה כבושה מ"מ בע"כ דלא דרשינן קרא דערלתו וכנ"ל אולם לפ"ז גם דברי הר"ש גופיה צע"ג דהא כבר נתבאר דלשי' הר"ש דמצות הטפת ד"ב לחוד דוחה שבת לפ"ז מוכרח מסוגי' הגמ' כסברת בה"ג דגר צריך הטפה יותר מקטן והיינו דאפילו להנך תנאי דס"ל דבין בקטן ובין בגר צריך להטיף ד"ב מ"מ בקטן לכ"ע א"צ להטיף מצד שלא נימול כמו גר כ"א מחשש ערלה כבושה ולפ"ז קשה דמה הועיל הר"ש במה שנתן טעם לפסק בה"ג דבקטן א"צ להטיף ד"ב ומשום דגזה"כ הוא דגלי קרא דערלתו דא"צ להטיף הא מ"מ עם זה עדיין אינו מיושב הסוגיא. דהא למ"ד דנולד מהול צריך להטיף ד"ב דחייש לערלה כבושה ע"כ דלא דריש קרא דערלתו למעוטי נולד מהול שא"צ להטיף ומ"מ ס"ל דבנולד מהול א"צ להטיף ד"ב בלא חשש של ערלה כבושה ובגר צריך להטיף אף שכבר אין לו ערלה כלל:
ולכן נראה לומר דתי' הר"ש מספיק באמת גם לישב סוגי' הגמ' דהנה בעיקר מש"כ התו' והרא"ש בשם הר"ש דבנולד מהול גלי קרא דערלתו דא"צ להטיף צריך ביאור והנה בברייתא שם ת"ר ערלתו ודאי דוחה את השבת ולא ספק כו' ערלתו ודאי ולא אנדרוגינס כו' ערלתו ודאי כו' ולא נולד כשהוא מהול דוחה את השבת שב"ש אומרים צריך להטיף ממנו ד"ב וב"ה אומרים אינו צריך ע"ש ופרש"י שב"ש כו' ואפ"ה מודו דשבת לא דחי ע"ש. ומשמע דלב"ה דס"ל דאף בחול א"צ להטיף ל"צ קרא דערלתו כיון דל"ח לערלה כבושה כלל מיהו באמת הוא דוחק לומר דכל עיקר המבואר בברייתא ערלתו ודאי ולא נולד כשהוא מהול הוא רק לב"ש ועוד קשה דלפמש"כ התו' שם בד"ה ולא ספק דעיקר קרא דערלתו הוא לנולד כשהוא מהול א"כ לב"ה ל"ל קרא דערלתו ועוד קשה דגם לב"ש מה צריך קרא למעוטי ספיקא דערלה כבושה ועי' בתו' ובחי' מהרש"א שם אולם לפי שי' הר"ש דכל היכי דצריך להטיף ד"ב אף בלי ערלה כלל דוחה שבת לפ"ז יתבאר הברייתא שפיר דהא דאמר ערלתו ודאי כו' ולא נולד כשהוא מהול כו' הוא אף לב"ה ואף דלדידהו גם בחול א"צ להטיף דלא ס"ל ערלה כבושה כלל מ"מ הא דגלי קרא דערלתו דנולד מהול אינו דוחה שבת היינו דלא נימא דהטפת ד"ב לבד ידחה שבת אף דליכא ערלה כבושה כלל ומזה גופיה ס"ל לב"ה באמת דגם בחול א"צ להטיף ד"ב כלל מדלא נתנה לדחות שבת דאי צריך להטיף אף דליכא ערלה כבושה א"כ ידחה שבת והיינו דפי' הר"ש דגלי קרא דערלתו דא"צ להטיף וכ"כ בשו"ת קהלת יעקב שיו בפי' הר"ש דמדכתיב ערלתו דנולד מהול אין דוחה שבת ש"מ דא"צ להטיף וכן ניחא ג"כ לב"ש הא דאיצטריך קרא דערלתו למעוטי נולד מהול לא בא הכתוב למעט ספיקא דערלה כבושה אלא דעיקר קרא דערלתו אתי למעוטי נולד מהול לגמרי בלא ערלה כבושה כלל דלא נימא דמ"מ איכא מצות הטפת ד"ב ודוחה שבת ומזה ילפינן באמת דגם בחול א"צ להטיף מכיון דליכא ערלה כנ"ל אלא דמ"מ ס"ל לב"ש דלדידן בכל נולד מהול חיישינן שמא ערלה כבושה היא שלא נולד מהול כלל ולכך ס"ל דצריך להטיף ד"ב וב"ה ס"ל דל"ח לערלה כבושה ולכך א"צ להטיף וכן כל הנך תנאי דס"ל דנולד מהול צריך להטיף משום חשש ערלה כבושה ואינו דוחה שבת דבע"כ משמע דבלא חשש דערלה כבושה א"צ להטיף ד"ב הוא משום דגלי קרא דערלתו דא"צ להטיף כנ"ל ולפ"ז נמצא דתי' הר"ש לפסק בה"ג מספיק לישב גם סוגי' הגמ' דהא דס"ל לתנאי דבגר צריך להטיף ד"ב ובנולד מהול א"צ להטיף בלא חשש דערלה כבושה היינו משום דגלי קרא דערלתו דנולד מהול לגמרי א"צ להטיף ד"ב ובגר דלא גלי לא גלי וכמ"ש הר"ש ועכ"פ מכיון שנתבאר דלכ"ע ילפינן מקרא דערלתו דנולד מהול לגמרי ליכא מצות הטפת ד"ב ולפ"ז גם בנימול תוך ח' לכ"ע א"צ להטיף ד"ב דילפינן לה מנולד מהול דגלי קרא דבלא ערלה א"צ להטיף וכמ"ש השג"א דבכל קטן גלי קרא ולפ"ז מש"כ הר"ש דנימול תוך ח' א"צ להטיף ד"ב הוא לכ"ע וכן מיושב ג"כ מה שפסק הרמ"א דנימול תוך ח' א"צ להטיף ד"ב דאתי שפיר אף לדידן דקי"ל דנולד מהול צריך להטיף כנ"ל:
והנה בעיקר הדבר מש"כ דלכולהו תנאי שם אין נולד מהול צריך להטיף ד"ב כ"א משום ספק ערלה כבושה הנה ראיתי בספר שו"ת משכנות יעקב סי' ס"א שהעלה בשי' הרמב"ם דס"ל דנולד מהול צריך להטיף משום מצות הטפת ד"ב וכמו גר דצריך להטיף והא דמבואר בגמ' דצריך להטיף משום ערלה כבושה היינו למ"ד דבגר א"צ ע"ש והנה אי נימא כן צ"ל דלא ס"ל כשי' הר"ש דהטפת ד"ב דוחה שבת דאל"כ הרי מוכרח מסוגיא דלכ"ע א"צ להטיף רק משום ערלה כבושה וע"ש מש"כ מקור לשי' הרמב"ם מיבמות דף ע"א ע"ש אולם לענ"ד אפ"ל דשי' הרמב"ם בזה הוא מסוגי' הגמ' גופיה לענין נולד מהול רק דנימא דלא ס"ל כשי' הר"ש וכנ"ל והנה בהא דמבואר בגמ' שם ה"ק לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה פי' הראשונים דה"ק לא נחלקו בדבר זה כלומר בדבר זה שאתה אומר בגר שנתגייר כשהוא מהול אלא דכ"ע ס"ל דצריך להטיף ממנו דם ברית עי' במלחמות ובחי' הרשב"א והריטב"א והר"ן וכ"כ בבעל המאור שם ועי' בחי' מוהרש"א שתמה ע"ז דא"כ עיקר חסר מן הספר דהרי ר"א הקפר לא הזכיר גר כלל ע"ש והנה רשב"א אמר בברייתא דלא נחלקו כו' מפני שערלה כבושה היא אולם בדברי ר"א הקפר מבואר בסתם דלא נחלקו כו' על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ד"ב ולכן היה אפ"ל כיון דבע"כ צ"ל לפי סוגי' הגמ' דלר"א הקפר לא פליגי בגר וס"ל לכ"ע דצריך להטיף ד"ב לפ"ז אפ"ל באמת דהא דאמר ר"א הקפר לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ד"ב אין הטעם כלל משום ערלה כבושה אלא דבקטן צריך להטיף ד"ב אף אי נולד מהול לגמרי בלא ערלה כלל וכמו גר דצריך להטיף אע"פ שאין לו ערלה. והא דנחלקו אי מחללין את השבת היינו משום דס"ל לב"ש ג"כ דערלה כבושה היא או דפליגי בזה גופיה אי מצות הטפת ד"ב בלא ערלה דוחה שבת ולפ"ז מיושב שפיר הא דקאמר ר"א הקפר לא נחלקו בגר והיינו משום דרשב"א אמר דב"ש וב"ה פליגי בגר שנתגייר כשהוא מהול והיינו אי צריך הטפה בדליכא ערלה כלל וממילא לב"ה א"צ להטיף בנולד מהול רק משום ערלה כבושה לכך קאמר ר"א הקפר דלא נחלקו בגר דלכ"ע צריך להטיף ולפ"ז ממילא ג"כ דלא נחלקו ג"כ בנולד מהול דלכ"ע צריך להטיף אף בלא חשש ערלה כבושה דתלי' זה בזה וכנ"ל והיינו בדבר זה כלומר לענין מצות הטפה בדליכא ערלה כמו שאתה אומר שנחלקו בגר אלא דלכ"ע צריך להטיף בגר וה"ה בקטן שנולד מהול. אלא דמ"מ בעיקר הדבר הנה בשו"ת הרשב"א סי' שכ"ט מבואר בהדיא דגם לשי' הרמב"ם א"צ להטיף כ"א משום ערלה כבושה וכ"כ הכס"מ בפ"ג מה' מילה והב"ח בסי' רס"ב ע"ש:
והנה כל מה שכתבנו לישב דברי הרמ"א במ"ש דמל תוך ח' יצא וא"צ להטיף ד"ב הוא אפילו אי נימא דדברי הרמ"א הוא שי' הר"ש ממש וכפי הטעם שפי' הר"ש מ"מ לא קשה כלל כנ"ל אולם באמת נראה דהעיקר הוא כפי מה שהבינו האחרונים בפי' דברי הרמ"א דס"ל דמל תוך ח' קיים מצות מילה בדיעבד ולכך א"צ להטיף ד"ב והיינו דמחלק בין מל תוך ח' ביום ובין בזמנו בלילה וכן נראה ממש"כ הרמ"א דמל תוך ח' ביום יצא משמע דקיים מצות מילה בדיעבד והנה האחרונים הבינו גם בשי' הר"ש גופיה דס"ל דנימול תוך ח' א"צ להטיף משום דקיים מצות מילה בדיעבד וכ"כ ביש"ש ביבמות פ' הערל והב"ח והש"ך בסי' רס"ב ע"ש אלא דזה צע"ג באמת כמו שהקשה כת"ר דהרי הר"ש הקשה על פי' ר"י דלפיכך נולד מהול א"צ להטיף ובגר צריך משום דקטן לא הי"ל ערלה מעולם וגר הי"ל ערלה אלא שנימול שלא כדין והקשה הר"ש דא"כ נימול תוך ח' שהיתה לו ערלה יהיה צריך להטיף ואינו כן כו' ואי נימא דס"ל להר"ש דבתוך ח' קיים מצות מילה בדיעבד א"כ מאי ענין זה לנולד מהול דלא נתקיים בו מצות מילה כלל וכבר נתקשה בזה בשו"ת קהלת יעקב שם. ובאמת בל"ז הוא תימה גדולה דהרי דברי הר"ש ברור מללו דבקטן גזה"כ הוא דא"צ להטיף ובזה בא לישב הא דנימול תוך ח' א"צ להטיף וא"כ מנ"ל להוסיף בשי' הר"ש דס"ל דקיים מצות מילה בדיעבד אולם בשי' הרמ"א נראה ברור דס"ל דקיים מצות מילה בדיעבד כנ"ל:
ולכן נראה דמש"כ הרמ"א בד"מ על דברי הב"י דאפשר דעדיף תוך ח' ביום מאילו נימול בזמנו בלילה והיינו משום דבתוך ח' קיים מצות מילה בדיעבד כנ"ל אין כוונתו להשוות בזה בין הר"מ והר"ש ולהעמיס כן בשי' הר"ש דזה א"א כנ"ל. אלא דזהו סברת עצמו לקיים שני הדינים ומשום דהר"מ כתב דמל בלילה צריך להטיף ד"ב והר"ש ה"ר מגמ' דנימול תוך ח' א"צ להטיף ד"ב. ולכך כתב הרמ"א לחלק דהא דנימול תוך ח' א"צ להטיף ממנו ד"ב זהו משום דקיים מצות מילה בדיעבד משא"כ במל בזמנו בלילה ולפ"ז הר"ש בעצמו אפשר דגם במל בזמנו בלילה ס"ל דא"צ להטיף ממנו ד"ב דלפי הטעם שכתב הר"ש י"ל דאין חילוק וכמו שהאריך בזה השג"א. מיהו הרמ"א נמשך אחר הגהמ"י וס"ל לחלק בין זה לנימול תוך ח' ומשום דנימול תוך ח' קיים מצות מילה בדיעבד ועפ"ז הם דבריו בהגהות שו"ע כנ"ל:
מיהו אף כי מש"כ הרמ"א לקיים שני הדינים כנ"ל ומשום דבתוך ח' קיים מצות מילה בדיעבד כבר הרבו האחרוני' להשיב על סברא זו אלא דבתוך ח' לא קיים מצות מילה כלל. והא דנימול תוך ח' א"צ להטיף היינו משום דהוי מעוות שלא יוכל לתקן בהטפה וכמו שהאריך בזה השג"א שם וכ"כ הצל"ח בפסחים (דף ע"ב) מ"מ נלע"ד לקיים פסק הרמ"א דנימול ח' א"צ להטיף ומל בלילה צריך להטיף ולומר דהר"מ והר"ש לא פליגי כלל והנה הרא"ש בפ' ר"א דמילה כתב דבה"ג פסק דקטן שנולד מהול א"צ להטיף ופי' ר"י הטעם משום שלא היתה לו ערלה והקשה הר"ש א"כ נימול תוך ח' יהא צריך הטפה ופי' הוא הטעם משום דמסתבר דבין גר ובין קטן צריכין הטפה וכן מוכח מדאיצטריך צטריך ערלתו למעוטי קטן ודוקא בקטן דגלי גלי בגר דלא גלי לא גלי ע"ש וכתב השג"א בסי' צ"ד דהא דקאמר הר"ש דבקטן דגלי גלי בע"כ דבכל מילת קטן שלא כדין קאמר כגון בלילה או ע"י הפסולין נמול דאל"כ מנלן בנימול תוך ח' דא"צ להטיף אלא בע"כ דבכל דין קטן קאמר דא"צ להטיף דילפינן לה מנולד מהול כו' ואין לומר דלילה גרע טפי דכיון דנימול תוך זמנו נמי לא יצא ואפ"ה א"צ להטיף ש"מ דהו"ל מעוות שלא יוכל לתקן בהטפה א"כ מה לי גרע טפי או עדיף טפי ועכ"פ לפ"ז בע"כ דהר"ש והר"מ פליגי אהדדי כנ"ל:
אכן לענ"ד נראה לומר דאין כאן מחלוקת כלל דאפ"ל דמה שפי' הר"ש דבקטן דגלי גלי היינו רק בנולד מהול או נימול תוך ח' ולא במילת קטן בזמנו שלא כדין והנה מתחילה אני אומר דמש"כ השג"א בפי' הר"ש דלפיכך נולד מהול או נימול תוך ח' א"צ להטיף משום דהו"ל מעוות שלא יוכל לתקן בהטפה כלל דהוי כמו שנכרת הגיד דאין לו מה למול צע"ג דהרי הר"ש פי' דמסתבר דבין גר ובין קטן צריכין הטפה כנ"ל הרי דמסברא החיצונה היו שניהם טעונים הטפה ובע"כ דהטפה מתקן המעוות ואין לומר דמ"מ הא דגלי קרא שא"צ להטיף היינו שלא יוכל לתקן בהטפה כלל דמנ"ל זה הא אפ"ל בפשיטות דגלי קרא שא"צ לתקן המעוות ועוד דאי נימא דגלי קרא בקטן דהוי מעוות שלא יוכל לתקן בהטפה א"כ מה שייך לומר בגר דלא גלי לא גלי הא אין זה אלא גילוי מילתא דבהטפה אין מתקן המעוות וא"כ מה לי גר מה לי קטן ועוד דמה שכתב השג"א דאין לומר דלילה גרע טפי משום דכיון דאין הטפה מתקנו מה לי גרע טפי כנ"ל וצע"ג דהרי הר"ש פי' בהדיא דבגר דלא גלי לא גלי וא"כ ה"ה היכי דגרע טפי כנ"ל. ולכן נ"ל דבודאי הטפת ד"ב מתקן המעוות אלא דבקטן גזה"כ הוא דא"צ לתקן ובגר דלא גלי נשאר על הסברא החיצונה וצריך להטיף:
וכיון שכן נראה דיש חילוק גדול בין נולד מהול ונימול תוך ח' ובין נימול לאח"ז שלא כדין והיינו די"ל דנהי דגלי קרא דנולד מהול א"צ להטיף היינו משום דכיון דקודם שחל עליו מצות מילה כבר אין לו ערלה לכך א"צ להטיף ומשום דגזה"כ הוא דביום השמיני לא חל עליו מצות מילה רק כשיש לו ערלה אבל כשאין לו ערלה אף דהטפת ד"ב הוא תיקון למילה מ"מ גזה"כ הוא דא"צ לתקן כלל וכן ה"ה בנימול תוך ח' הוי כמו נולד מהול כיון דקודם שחל עליו מצות מילה כבר אין לו ערלה שוב לא חל עליו מצות מילה כלל משא"כ בנימול לאח"ז שלא כדין כגון בלילה וכדומה כיון דכבר חל עליו חובת מילה בזמנו לעולם לא מיפטר עד שיתקן המעוות עכ"פ בהטפת ד"ב. והא דלא ילפינן גר מנולד מהול אע"ג דגם גר בעת שבא להתגייר דחל עליו למול כבר אין לו ערלה מ"מ לא דמי גר לקטן דקטן חיוב מילתו הוא משום מצות מילה משא"כ גר דחיוב מילתו הוא בשביל גירות ואינו נעשה גר כ"א במילה וטבילה ולפ"ז אף שכבר נימול כיון דאפשר להטיף ד"ב במקום מילה צריך להטיף ועי' בחי' הרמב"ן בשבת בסוגי' שם:
אך הנה השג"א ה"ר מגמ' יבמות (דף ע"א) דפריך שם לר"ע האי תושב ושכיר מאי עביד ליה ומסיק לאתויי גר שמל ולא טבל וקטן שנולד כשהוא מהול וקסבר צריך להטיף ממנו ד"ב ור"א לטעמיה דאמר גר שמל ולא טבל גר מעליא הוא וקסבר קטן שנולד מהול א"צ להטיף ממנו ד"ב ע"ש והשתא אי נימא דבנימול לאח"ז שלא כדין כגון בלילה לכ"ע צריך להטיף אפילו למ"ד דנולד מהול א"צ להטיף א"כ הו"ל לאוקמא האי תושב ושכיר דלאתויי נימול שלא כדין אתי וכן לר"ע מנ"ל להגמ' דלרבות נולד מהול אתי דילמא שנימול שלא כדין אלא ודאי דאין חילוק בין נולד מהול לנימול שלא כדין ע"ש. והנה מדברי השג"א משמע דהא דאמר בגמ' לר"ע לאתויי קטן שנולד מהול וקסבר צריך להטיף ד"ב אין זה מחשש ערלה כבושה אלא משום שלא נתקיים בו מצות מילה וכמו גר למ"ד דצריך להטיף וזה נוטה למ"ש בשו"ת משכנות יעקב סי' ע' בשי' הרמב"ם ע"ש. אולם כבר הוכחנו למעלה בראיות ברורות דלשי' הר"ש גופיה צ"ל דלכולהו תנאי בשבת שם אין נולד מהול צריך להטיף ד"ב רק מחשש ערלה כבושה אפילו למ"ד דבגר צריך להטיף ולפ"ז צ"ל דהא דמבואר בגמ' דס"ל לר"ע דנולד מהול צריך להטיף ד"ב היינו ג"כ משום חשש ערלה כבושה וכ"כ הרמב"ן במלחמות בשבת שם. ולפ"ז אין ראיה כלל דבנימול שלא כדין א"צ להטיף דאפ"ל דס"ל להגמ' דלא שייך לרבות מקרא דתושב ושכיר רק לנולד מהול דצריך להטיף מחשש ערלה כבושה אבל בנימול שלא כדין אף דצריך להטיף ד"ב מ"מ כיון שאין לו ערלה משום מצות הטפה לבד אין לרבות מקרא שיהיה אסור בפסח והיינו דאמר בגמ' דס"ל לר"א דא"צ להטיף דלא חיישינן לערלה כבושה כלל שוב ראיתי בס' קהלת יעקב בשילהי פסחים שכתב דלר"ע דממעט נולד מהול מפסח שצריך להטיף ממנו ד"ב ע"כ מטעם ערלה כבושה ממעט ליה ומשו"ה לא קאמר אלא קטן שנולד מהול ולא גר שנתגייר כשהוא מהול אלא ודאי דבגר סבר כהני תנאי בפ' ר"א דמילה דא"צ להטיף משום שאין בו ערלה כבושה וע"ש שכתב דלהרמב"ם ס"ל דבקטן צריך להטיף לא משום ערלה כבושה ולכך אינו ענין למעט אותו מפסח ולפ"ז עכ"פ א"א לומר ג"כ דקרא קאי לנימול שלא כדין:
והנה בהגהמ"י כתב דאם מל בלילה בין קטן בין גר צריך להטיף ד"ב ביום ע"ש והנה באמת נראה דלענין גר לכ"ע אם מל בלילה צריך לחזור להטיף ממנו ד"ב דאפי' לפמש"כ השג"א דלפי' הר"ש דבקטן גלי קרא דא"צ להטיף' בכל מילת קטן שלא כדין קאמר דגלי, קרא כמו לאח"ז בלילה וכנ"ל מ"מ בגר ודאי גם לפי' הר"ש אם מל בלילה צריך להטיף דהא גר בודאי לא ילפינן מקטן וכמבואר בדברי הר"ש דבגר דלא גלי לא גלי כנ"ל והנה זה ברור דאי נימא דאם מל בלילה צריך להטיף ממנו ד"ב ממילא קודם הטפה לא הוי גר כלל וכנראה מהסוגי' דיבמות (דף מ"ו) ע"ש ולפ"ז צע"ג בדברי הטור סי' רס"ח שכתב וכל עניניו כו' צריך שיהיה בג' הכשירים לדון וביום כו' אבל בדיעבד אם מל או טבל בפני שנים ובלילה כו' הוי גר ומותר בישראלית ע"ש והנה מה שהזכיר הטור בכאן יום לענין מילה וטבילה היינו משום ליתא דכל עניני הגירות משפט כתיבא ביה ולכך בדיעבד אינו מעכב ומשום דהוי כגמר דין וכמ"ש הראשונים ולפ"ז צע"ג נהי דמצד משפט סגי בדיעבד אם מל בלילה מ"מ הא מילה פסולה בלילה מצד עצמה ואפילו הטפת ד"ב בגר שנתגייר כשהוא מהול הוא דוקא ביום וכמבואר ביבמות (דף ע"ב). לפי זה כיון דמילה פסולה בלילה הרי צריך מה"ת לחזור ולהטיף ד"ב ביום וא"כ אמאי כתב הטור דבדיעבד אם מל בלילה הוי גר ומותר בישראלית הא הוי כמו ערבי מהול דאינו גר עד שיטיף ממנו ד"ב וכמבואר ביבמות שם וצע"ג: