פרי יצחק חלק א· רבי יצחק בלאזר
סימן כה
כבוד אהובי איש כלבבי הרב החריף ובקי סוע"ה יר"א איש חמודות כקש"ת מו"ה ישראל הוטנער נ"י:
תמול בלילה שמתי עין עיוני על קושית כתר"ה בדברי התוס' בגמ' ע"ז (דף ט"ו ע"ב) בד"ה לעובד כוכבים. וז"ל הגמ' שם רבה זבין ההוא חמרא לישראל החשוד למכור לעובד כוכבים א"ל אביי מ"ט עביד מר הכי כו' והא אזיל ומזבין ליה לעובד כוכבים, לעובד כוכבים קא מזבין לישראל לא קא מזבין. איתיביה מקום שנהגו למכור בהמה דקה לכותים מוכרין שלא למכור אין מוכרין מאי טעמא אילימא משום דחשידי ארביעה ומי חשידי והתניא אין מעמידין כו' אבל מעמידין בהמה בפונדקאות של כותים כו' אלמא לא חשידי. ועוד תניא אין מוכרים להם לא זיין ולא כלי זיין כו' אחד עובד כוכבים ואחד כותי מ"ט אילימא דחשידי אשפיכות דמים ומי חשידי כו' אלא משום דאתי לזבוני לעובד כוכבים עכ"ל הגמ'. ובתוס' ד"ה לעובד כוכבים כתבו ובמסקנא מסקינן דאסור למזבן לישראל חשוד וא"ת מ"ש מלפני דלפני דלעיל וי"ל כו' ועוד דחד לפני הוא שלא יחטא ישראל בשאלה ושכירות ונסיוני עכ"ל התוס'. וע"ז הקשה כת"ר דלפי תי' זה מה יענו התוס' להא דמבואר בברייתא מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לכותים אין מוכרין. וכן להא דתניא אין מוכרים להם לא זיין ולא כלי זיין כו' והטעם הוא משום דאתי לזבוני לעובד כוכבים וכמבואר בגמ'. והרי בהנך תרתי ישאר קו' התו' דמ"ש מלפני דלפני דלעיל ותי' התוס' לא שייך ע"ז כמובן ולכאורה צע"ג:
והנראה לענ"ד לישב בעז"ה והנה מפשטות הסוגיא משמע דקו' הגמ' לרבה מהברייתא דמקום שנהגו למכור בהמה דקה כו' הוא מבהמה דקה גופה דקתני שלא למכור אין מוכרין והרי כותים לא חשידי ארביעה ובע"כ דהטעם דאין מוכרין הוא משום דאתי לזבוני לאינו יהודי וכדמסיק הגמ' לבסוף אלא משום דאתי לזבוני כו' וש"מ דאסור למכור בהמה גסה לישראל החשוד למכור לא"י, מיהו בפרש"י בד"ה ואין מוסרין להם תינוק כו' ז"ל אלמא לא חשידי כותים ארביעה ואפי' הכי קתני בברייתא קמייתא דבהמה דקה תליא במנהגא הא בהמה גסה אסור לזבוני להו אלמא משום דהדר מזבין ליה לא"י חיישינן עכ"ל רש"י ע"ש. ומתבאר מדבריו שפי' לקו' הגמ' דהוא רק מבהמה גסה ומדיוקא דברייתא מדקתני דבהמה דקה תליא במנהגא ש"מ דבהמה גסה מדינא אסור לזבוני להו ובע"כ דהוא משום דאתי לזבוני לא"י. אך לכאורה צע"ג דלמה לא פי' רש"י כפשטיה דקו' הגמ' הוא מבהמה דקה גופיה דקתני שלא למכור אין מוכרין ובע"כ דהוא משום דאתי לזבוני לא"י וכדמשמע מפשט השמועה דקאמר בגמ' מ"ט כו' אלא משום כו' שוב מצאתי בספר עבודת עבודה להגאון מהרש"ק שהקשה כן על פרש"י וע"ש שהניח בצ"ע אולם נלע"ד לישב פרש"י דס"ל דבע"כ עיקר קו' הגמ' הוא מבהמה גסה דמבהמה דקה לא קשה כלל דאע"ג דהא דקתני שלא למכור אין מוכרין הטעם הוא ג"כ משום דאתי לזבוני לא"י. מ"מ לא קשה כלל לרבה דהרי הברייתא לא מיירי מלענין דינא אלא ממנהגא והוא מנהג חומרא בעלמא שנהגו שלא למכור בהמה דקה לכותים משום דאתי לזבוני לא"י. והא מבואר בברייתא דמקום שנהגו למכור בהמה דקה לכותים מוכרין הרי דיש מקומות שלא חששו משום דאתי לזבוני לא"י ומוכרין באמת בהמה דקה לכותים. ואין לומר דמקום שנהגו למכור בהמה דקה לכותים הוא במקום שנהגו למכור בהמה דקה אפילו לא"י וכמבואר במשנה שם (דף י"ד) דא"כ פשיטא ומה צריך לומר דכיון דלא"י מוכרין כש"כ לכותים ובע"כ צ"ל דגם זה הוא במקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים ומ"מ נהגו למכור בהמה דקה לכותים ומשום דלא חיישי דלמא אתי לזבוני לעובד כוכבים. ועכ"פ הברייתא הרי מיירי רק ממנהגא ולא מדינא וע"ש בד' י"ד על המשנה דמקום שנהגו למכור בהמה דקה לעובד כוכבים כו' ופריך בגמ' למימרא דאיסורא ליכא מנהגא הוא דאיכא היכי דנהוג כו' ע"ש ולפ"ז לא שייך להקשות לרבה ממקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לכותים דאין מוכרין כנ"ל. ולכך פרש"י דקו' הגמ' הוא באמת מבהמה גסה והיינו מדיוקא דברייתא מדקתני דבהמה דקה תליא במנהגא ש"מ דבהמה גסה מדינא אסור ובע"כ משום דהדר ומזבין ליה לעובד כוכבים חיישינן זהו הנלע"ד ברור בפי' רש"י:
ועכ"פ לפ"ז ממילא מיושב ג"כ קו' כת"ר שהקשה דלפי תי' השני שבתוס' שם א"כ אכתי קשה הברייתא דמקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לכותים אין מוכרין ומשום דאתי לזבוני לעובד כוכבים והא הוי לפני דלפני וכנ"ל. ולפ"ז מיושב שפיר דהרי הברייתא לא מיירי מלענין דינא אלא ממנהגא בעלמא ולפ"ז מה בכך שנהגו להחמיר אפילו בכה"ג דהוי כמו לפני דלפני והתוס' לא הקשו רק מבהמה גסה דמסקינן דאסור למזבן לישראל חשוד והיינו דאסור מדינא אבל ממקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לכותים לא קשה כלל. דגם הגמ' לא פריך מבהמה דקה ומשום דהוא רק מנהגא כנ"ל וה"ה לענין לפני דלפני כנ"ל. והא דמוכרח מברייתא דבהמה גסה אסור למכור לכותים ומשום דאתי לזבוני לעובד כוכבים כנ"ל אע"ג דהוי כמו לפני דלפני מ"מ זה מיושב שפיר עם מש"כ התוס' דחד לפני הוא דגם כותי הוי כישראל לכל דבר ושפיר שייך גביה שלא יחטא בשאלה ושכירות ונסיוני כנ"ל:
הן אמת דעיקר פרש"י צע"ג דלפי מה שפי' דעיקר קו' הגמ' לרבה מהברייתא הוא רק מבהמה גסה והיינו מדיוקא מדקתני דבהמה דקה תליא במנהגא וש"מ דבהמה גסה מדינא אסור לזבוני להו. לפ"ז צע"ג דכל מה שהאריך בגמ' להקשות מכח דכותים לא חשידי ארביעה וכמבואר שם דקאמר מ"ט אילימא משום דחשידי ארביעה ומי חשידי והתניא כו' הוא שפת יתר וללא צורך כלל. דהא אפי' אי נימא דכותים חשידי ארביעה ומקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לכותים אין מוכרין הוא משום חשש רביעה דכותי גופיה. מ"מ ג"כ קשה לרבה דמדקתני דבהמה דקה תליא במנהגא ש"מ דבהמה גסה מדינא אסור לזבוני להו ובע"כ משום דהדר מזבין ליה לעובד כוכבים חיישינן. דמחשש רביעה לא עדיף בהמה גסה מדקה דמבואר בברייתא דתליא רק במנהגא. והיינו משום דאף דנימא דכותים חשידי ארביעה מ"מ מדינא שרי לזבוני להו ומשום דבאמת מדינא מותר למכור בהמה דקה אפילו לעובד כוכבים ותליא ג"כ רק במנהגא וכמבואר בגמ' שם על המשנה דמקום שנהגו כו' ר"א אומר אף במקום שאסרו לייחד מותר למכור מ"ט עובד כוכבים חס על בהמתו שלא תעקר כו' וכן אמר רב שם וע"ש בפרש"י. וטעם המקומות שנהגו שלא למכור הוא משום שהחמירו על עצמן שלא למכור כדי שלא יבואו להעמיד בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים וכמש"כ הר"ן. או כמש"כ בחי' הריטב"א שנהגו חומרא שלא למכור שלא רצו לסמוך על חזקה זו דעובד כוכבים חס על בהמתו ע"ש. ולפ"ז ה"ה לכותים דמדינא שרי לזבוני להו משום הך טעמא דחס על בהמתו כנ"ל ותליא רק במנהגא ולענין זה אין חילוק בין דקה לגסה וכן משום שאלה ושכירות ונסיוני ג"כ לא שייך גבי כותים. ולפ"ז בע"כ צ"ל דהא דדייקינן דבהמה גסה מדינא אסור לזבוני להו היינו משום דהדר ומזבין ליה לעובד כוכבים. ולפ"ז כל מה שהאריך בגמ' להוכיח דכותים לא חשידי ארביעה צע"ג לפ"ז דכך לי קשה קו' זו אפילו אי נימא דכותים חשידי ארביעה ולא ראיתי מי שיתעורר בזה וצע"ג:
ונראה לישב בעז"ה ע"פ הסוגיא שם דהנה במשנה שם מקום שנהגו למכור בהמה דקה לעובדי כוכבים מוכרין שלא למכור כו' ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה כו'. ובגמ' למימרא דאיסורא ליכא מנהגא הוא דאיכא כו' ורמינהי אין מעמידין כו' מפני שחשודין על הרביעה אמר רב כו'. ור"א אומר אף במקום שאסרו לייחד מותר למכור מ"ט עובד כוכבים חס על בהמתו שלא תעקר כו'. ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה מ"ט נהי דלרביעה לא חיישינן מעביד ביה מלאכה חיישינן. וניעביד כיון דזבנה קנייה גזירה משום שאלה ומשום שכירות. שאלה קנייה ואגרא קנייה אלא אמר רמי כו' גזירה משום נסיוני כו'. ועי' בפרש"י בד"ה ור"א דיחוד בכל מקום אסור משום מכשול דרביעה כו' אבל במכירה ליכא למיחש לרביעה דעובד כוכבים חס על בהמתו מלרובטה מאחר שקנאה כדי שלא תעקר כו'. נהי דלרביעה לא חיישינן דעובד כוכבים חס על בהמתו שלא תעקר עכ"ל ע"ש. והנה לכאורה צע"ג דמאי פריך שאלה קנייה ואגרא קנייה נהי דמשום איסור שבת ליכא מ"מ הא לפי המבואר למעלה דלפיכך מותר מדינא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים משום דעובד כוכבים חס על בהמתו שלא תעקר. ולפ"ז נראה דשאלה ושכירות להשאיל ולהשכיר בהמה לעובד כוכבים מדינא אסור משום חשש רביעה דהכא לא שייך עובד כוכבים חס על בהמתו שהרי אין הבהמה שלו והוי כמו יחוד בעלמא דאסור. ולפ"ז הרי שפיר אפ"ל דלכך אסור למכור בהמה גסה לעובד כוכבים גזירה משום שאלה ומשום שכירות דשאלה ושכירות לעובד כוכבים בודאי אסור מחשש רביעה. ועובר בלפני עור כמו יחוד ולכך גזרו מכירה לעובד כוכבים משום שאלה ושכירות ול"ל להגמ' לומר משום נסיוני. והא דאינו אסור למכור בהמה דקה מטעם זה היינו משום דלאו בני מלאכה הם ולא שייך לגזור לגבייהו משום שאלה ושכירות דלאו בני שאלה ושכירות נינהו. אבל בבהמה גסה הרי שפיר אפ"ל כנ"ל דלכך אסור למכור לעובד כוכבים גזירה משום שאלה ושכירות:
אולם י"ל דבע"כ מוכרח מדברי המשנה דהא דאסור למכור בהמה גסה הוא מצד איסור אחר לא רק מחשש רביעה. דהנה באמת אף לר"א דאמר אף במקום שאסרו לייחד כו' והיינו דיחוד בכ"מ אסור משום מכשול דרביעה כפרש"י מ"מ זהו רק בסתם אבל במקום שבודאי אין חשודין על הרביעה מותר אף לייחד וכמש"כ הב"י ביו"ד סי' קנ"ג בשם הר"ן והה"מ בשם הרשב"א שבמקומות הידועים שלא נחשדו עליה מותר לייחד ועי' בחי' הריטב"א בע"ז שם. ועכ"פ במקום דבודאי אין חשודין על הרביעה מותר אפילו לייחד ומכש"כ להשאיל ולהשכיר. והנה במשנה שם מבואר מקום שנהגו כו' ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה ומשמע דבהמה גסה לעולם אסור למכור לעובד כוכבים ואין שום צד היתר בדבר ואפילו במקום שלא נחשדו על הרביעה. וכ"כ בחי' הריטב"א במשנה שם ז"ל ובכל מקום פי' אפילו במקום שאנו יודעין בודאי שאין חשודין על הרביעה אין מוכרין להם בהמה גסה ע"ש. ולפ"ז ניחא שפיר הא דלא שני בגמ' דלכך אסור למכור בהמה גסה לעובד כוכבים דגזירה משום שאלה ומשום שכירות ומחשש רביעה כנ"ל. דא"כ במקומות הידועים שלא נחשדו על הרביעה דשם מותר לייחד וכן להשאיל ולהשכיר יהיה מותר למכור בהמה גסה לעובד כוכבים. ובאמת מבואר במשנה דבכ"מ אין מוכרין להם בהמה גסה ועוד דהא מבואר במשנה שם בן בתירא מתיר בסוס והטעם מפורש בברייתא בגמ' שם מפני שהוא עושה בו מלאכה שאין חייבין עליה חטאת וע"ש בפרש"י במשנה שם. ולפ"ז אי נימא דהא דאין מוכרין בהמה גסה הוא גזירה משום שאלה ושכירות ומחשש רביעה כנ"ל א"כ מה נ"מ שהוא עושה בו מלאכה שאין חייבין עליה חטאת מ"מ שייך גזירה דשאלה ושכירות כנ"ל. ובע"כ צ"ל דהא דאין מוכרין בהמה גסה לאו משום ליתא דרביעה הוא דאפילו במקום שאין חשודין על הרביעה ג"כ אין מוכרין בהמה גסה. ולכך מסיק הגמ' דגזירה משום נסיוני או אם שכירות לא קנייה גזירה משום שאלה ושכירות:
ועל פי זה מיושב שפיר בעז"ה סוגית הגמ' לפי פרש"י וכנ"ל בהא שהאריך בגמ' להקשות מהברייתא מכח דכותים לא חשידי ארביעה ואף דעיקר קו' הגמ' הוא מבהמה גסה דלכאורה צע"ג כנ"ל ולפ"ז ניחא שפיר דהנה בברייתא הא לא קתני בהמה גסה כלל אלא דמכללא נשמע מדקתני דבהמה דקה תליא במנהגא וש"מ דבהמה גסה מדינא אסור לזבוני להו. ולפ"ז אי נימא דכותים חשידי ארביעה הוי אפ"ל דלעולם גם הא דבהמה גסה מדינא אסור לזבוני להו הוא ג"כ משום חשש רביעה והיינו דגזירה משום שאלה ומשום שכירות לכותים דזה בודאי אסור להשאיל ולהשכיר בהמה גסה לכותים משום חשש רביעה. דלא שייך לומר דהוא חס על בהמתו שלא תעקר כיון דאין הבהמה שלו ולכך גם מכירה אסור מדינא דגזרו משום שאלה ושכירות והיינו דקתני דבהמה דקה תליא במנהגא דמדינא שרי לזבוני משום דחס על בהמתו שלא תעקר ומשום שאלה ושכירות לא שייך לגזור גבי בהמה דקה כנ"ל אבל בהמה גסה אסור מדינא לזבוני להו דגזירה משום שאלה ושכירות כנ"ל. ולפ"ז הא דמבואר בגמ' מ"ט אילימא משום דחשידי ארביעה הוא בין על בהמה דקה ובין על בהמה גסה דנשמע מכללא דבשניהם י"ל הטעם משום דחשידי ארביעה ולכך הוצרך הגמ' להוכיח דכותים לא חשידי ארביעה כלל. ולפ"ז בע"כ הא דנשמע מכללא דבהמה גסה אסור מדינא לזבוני להו היינו משום דאתי לזבוני לעובד כוכבים וזה נכון:
והנה לפי דרך רש"י בפי' הסוגיא דעיקר קו' הגמ' הוא מבהמה גסה כנ"ל. נלע"ד לפרש פי' אחר בסוגיא והיינו דעיקר הוכחת הגמ' דבהמה גסה אסור מדינא לזבוני לכותים אין זה מדיוקא מדקתני דבהמה דקה תליא במנהגא מכלל דבהמה גסה אסור מדינא כפרש"י. אלא דיש לזה פנים אחר וכמו שיתבאר בעז"ה. ובזה יהיה מיושב ג"כ הא דהוצרך הגמ' להקשות מכח דכותים לא חשידי ארביעה. והנה פרש"י לכאורה צ"ע דהא בע"כ צ"ל דמבהמה דקה גופיה ליכא לאקשויי אף דהא דנהגו שלא למכור הוא משום דאתי לזבוני לעובד כוכבים והיינו משום דזהו באמת רק מנהגא וחומרא בעלמא וכנ"ל. ולפ"ז הא אפ"ל דגם בהמה גסה אינו אסור מדינא אלא ממנהגא בעלמא כמו דקה והא דקתני בברייתא בהמה דקה הוא משום מקום שנהגו שלא למכור ואשמעינן רבותא בבהמה דקה דאף דמדינא גם לעובד כוכבים מותר למכור רק מנהגא הוא דאיכא כמבואר במשנה שם. מ"מ מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לכותים משום דאתי לזבוני לעובדי כוכבים אין מוכרין וכש"כ בהמה גסה דלעובד כוכבים מדינא אסור. ולכן נראה דהנה באמת גם זה צ"ע דלפי המבואר מפשטות דברי הגמ' הנה הטעם דמקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לכותים הוא משום דאתי לזבוני לעובד כוכבים וכמבואר בגמ' מ"ט אילימא משום דחשידי ארביעה כו' אלא משום כו' וכן פי' כל המפרשים, מיהו באמת צ"ע דהוא חומרא בלא טעם כלל כיון דגם לעובד כוכבים גופיה מותר מדינא למכור ורק מנהגא הוא דאיכא. וא"כ מאיזה ענין החמירו שלא למכור בהמה דקה לכותים משום דאתי לזבוני לעובד כוכבים ומה בכך אם הכותי ימכור לעובד כוכבים ועוד צ"ע בגמ' שם דקאמר אילימא משום דחשידי ארביעה והתניא כו' אלמא לא חשידי ועוד תניא כו' ולכאורה הו"ל להגמ' לאסוקי מיד אלא משום דאתי לזבוני לעובד כוכבים דהרי פתח מ"ט. ואף דאפ"ל דהא דמסיק אח"כ אלא משום כו' קאי גם אברייתא קמייתא מ"מ הוא דוחק:
ולכן נראה לומר דטעם החומרא של מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לכותים אינו משום דאתי לזבוני לעובד כוכבים. דהנה בפ' מקום שנהגו (דף נ"ג) במשנה שם מקום שנהגו למכור בהמה דקה לעובד כוכבים מוכרין מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין פרש"י מקום שנהגו שלא למכור דהחמירו על עצמן דילמא אתי למכור גסה ע"ש. וכן פי' הרע"ב במשנה שם והנה הש"ך ביו"ד סי' קנ"א סק"ט תמה על פרש"י דהא הוי גזירה לגזירה ועוד כתב דכל הסוגיא בע"ז שם לא אזלא לדידיה ע"ש. והנה מש"כ דהוי גזירה לגזירה ומשום דגסה גופה הוא רק גזירה משום שאלה ושכירות ונסיוני. לא קשה כלל דהרי הוא רק מנהג חומרא בעלמא ולא מדינא והנה מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לכותים דלפי המובן מפשטות הגמ' הטעם הוא משום דאתי לזבוני לעובד כוכבים ולעובד כוכבים גופה הוא מנהג חומרא בעלמא. ומש"כ דהסוגיא לא אזלא לדידיה אינו מובן. אולם דברי רש"י הם פשוטים וברורים לפי המסקנא שם בע"ז דבמכירה ליכא חשש רביעה דאף במקום שאסרו לייחד מותר למכור דעובד כוכבים חס על בהמתו שלא תעקר ולפ"ז צריך להבין טעם חומרת מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים. והנה בחי' הריטב"א שם כתב שנהגו חומרא שלא למכור שלא רצו לסמוך על חזקה זו דעובד כוכבים חס על בהמתו ע"ש. והר"ן שם כתב שהחמירו שלא למכור כדי שלא יבואו להעמיד בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים והיינו דהחמירו במכירה משום יחוד ע"ש. ולפ"ז נראה דס"ל לרש"י בטעם חומרת מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים דהוא משום דהחמירו על עצמן דלמא אתי למכור גסה. והנה באמת נראה דטעם זה פשוט יותר ממש"כ הר"ן והריטב"א דלמה שכתב הר"ן אין לזה מקור בש"ס להחמיר במכירה משום יחוד. אולם למש"כ רש"י דגזירה משום דילמא אתי למכור גסה יש לזה יסוד בש"ס דהא מבואר במשנה שם דאין מוכרין בהמה גסה עגלים וסייחים שלמין ושבורים וע"ש בפרש"י הרי דבבהמה גסה גופיה גזרו בעגלים וסייחים ושבורין דלמא אתי לאחלופי ולמזבן להו גדולים ושלמין אלא דבבהמה דקה לא גזרו חכמים אטו גסה. ולפ"ז הרי קרוב לומר דמקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים היינו משום שהחמירו על עצמן גם בבהמה דקה דלמא אתי למכור גסה וכמו בעגלים ושבורין אטו גדולים ושלמין וזה ברור:
ולפ"ז נראה לומר דגם הא דמבואר בברייתא מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לכותים אין מוכרין. אין טעם החומרא משום דהכותי אתי לזבוני לעובד כוכבים דזה אינו ענין כלל כיון דלעובד כוכבים גופיה שרי למכור מדינא ורק ממנהגא דלמא אתי למכור גסה. אולם י"ל דהטעם הוא שהחמירו על עצמן דלמא אתי למכור גסה לכותים ובהמה גסה מדינא אסור לזבוני להו משום דאתי לזבוני לעובד כוכבים וכמש"כ התוס' דחד לפני הוא שלא יחטא בשאלה ושכירות ונסיוני כנ"ל ולפ"ז חומרת מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים ושלא למכור בהמה דקה לכותים טעם אחד הוא שהחמירו על עצמן דלמא אתי למכור גסה. ולפי הנ"ל מוכרח דקו' הגמ' לרבה מהברייתא הוא רק מבהמה גסה וכמו שפרש"י דמבהמה דקה ליכא לאקשויי כיון דאין הטעם משום דאתי לזבוני לעובד כוכבים אלא דהחמירו בדקה משום בהמה גסה. ועכ"פ לפ"ז נראה לומר דעיקר הוכחת הגמ' דבהמה גסה אסור מדינא לזבוני לכותים אינו משום דקתני דבהמה דקה תלי' במנהגא וש"מ דבהמה גסה אסור מדינא. אלא משום דכל עיקר מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לכותים בע"כ דהוא משום שהחמירו על עצמן דלמא אתי למכור גסה כנ"ל. ולפ"ז בע"כ דבהמה גסה עכ"פ מדינא אסור לזבוני להו והיינו דהחמירו בבהמה דקה אטו גסה ובע"כ דמשום דאתי לזבוני לעובד כוכבים חיישינן. ואולי יש לכוון זה גם בפרש"י ודוק. ולפ"ז יתבאר ג"כ שפיר הא דהוצרך הגמ' להקשות מכח דכותים לא חשידי ארביעה. והיינו דהרי הר"ן והריטב"א פירשו באמת להך דמקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים דהוא משום ליתא דרביעה והיינו דהחמירו במכירה שלא יבואו לייחד או משום שלא רצו לסמוך על חזקה זו דעובד כוכבים חס על בהמתו וכנ"ל. מיהו לענין מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לכותים אפ"ל דלכ"ע הטעם הוא רק משום שהחמירו בדקה אטו גסה דהרי כותים לא חשידי ארביעה כלל וא"א לומר כמ"ש הריטב"א והר"ן ובע"כ צ"ל כנ"ל. ולפ"ז ניחא שפיר מה שהאריך הגמ' להוכיח דכותים לא חשידי ארביעה והיינו דאי נימא דכותים חשידי ארביעה הוי אפ"ל דטעם חומרת מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לכותים הוא משום ליתא דרביעה וכמ"ש הריטב"א והר"ן. אולם מכיון דכותים לא חשידי ארביעה ולפ"ז הרי א"א לומר הטעם כנ"ל ובע"כ צ"ל דטעם החומרא שלא למכור בהמה דקה לכותים הוא משום דהחמירו בדקה דלמא אתי למכור גסה ובע"כ דלמכור בהמה גסה לכותים אסור מדינא ומשום דאתי לזבוני לעובד כוכבים וקשה לרבה כנ"ל.