פרי יצחק חלק א· רבי יצחק בלאזר
סימן כד
תשובה לחכם אחד:
ע"ד קושית כתר"ה בחולין (דף ז') בעובדא דר' פנחס בן יאיר ורבי וז"ל הגמ' שם כי אתא אתרמי על בההוא פתחא דהוו קיימין ביה כודנייתא חוורתי אמר מלה"מ בביתו של זה ואני אסעוד אצלו שמע ר' נפק לאפיה. א"ל מזבנינא להו א"ל ולפני עור לא תתן מכשול כו'. עקרנא להו איכא צער בעלי חיים. קטילנא להו איכא בל תשחית עכ"ל הגמ' ופרש"י כודנייתא פרדות ושל רבי היו, מלה"מ שמכה ושוב אין המכה חיה כדלקמן, ולפני עור דכי היכי דאסירן לך אסירן לאחריני והא ליכא למימר דמזבין להו לעובד כוכבים דתנן אין מוכרין להם בהמה גסה עכ"ל רש"י. והקשה כת"ר דלפי המבואר בגמ' ע"ז (דף ט"ו) רב אדא שרי לזבוני חמרא אידא דספסירא אי משום נסיוני כו' וכן פסקו כל הראשונים ובטור ושו"ע יו"ד סי' קנ"א דמותר למכור בהמה גסה לעובד כוכבים ע"י סרסור א"כ אכתי קשה דהו"ל לרבי לזבוני להו לעובד כוכבים ע"י סרסור. ורצה כת"ר לישב עם מה שהקשה עוד על פרש"י דל"ל לפרש דליכא למימר דמזבין להו לעובד כוכבים משום דאין מוכרין להם בהמה גסה תיפוק ליה דהא משנה שלמה הוא בע"ז (דף ט"ז) אין מוכרין להם דובין ואריות וכ"ד שיש בו נזק לרבים ונדחק בזה בכונת רש"י. ועכ"פ בדברי הגמ' אפשר לישב כנ"ל דלכך לא זבן להו לעובד כוכבים משום דאין מוכרין להם כ"ד שיש בו נזק לרבים עכ"ד. והנה כל הדברים הנ"ל אמורים הם עם הספר קשות מיושב להגאון מהר"י ברלין בחי' חולין. וע"ש שהקשה הך דהו"ל לזבוני לעובד כוכבים ע"י סרסור וכתב ג"כ דבלא פי' רש"י היה אפ"ל דלכך לא זבן להו לעובד כוכבים משום דאין מוכרין להם דבר שיש בו נזק לרבים אולם לפרש"י צ"ע כנ"ל:
והנה מתחילה אומר הנלע"ד לישב פרש"י בהא דלא פי' באמת משום דאין מוכרין להם כ"ד שיש בו נזק לרבים. והנה אם נשוי להו להנך כודנייתא חוורתי בכלל דבר שיש בו נזק לרבים וכחיות המזיקות וכדמשמע לכאורה פשטות דברי הגמ' דקאמר מלה"מ בביתו של זה א"כ כל הסוגיא תמוה מאוד לפ"ז ובראש קשה על רבי דבאמת איך החזיק אותם בתוך ביתו הא תניא ר' נתן אומר מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו כו' ת"ל לא תשים דמים בביתך וכמבואר בב"ק (דף ט"ו) ע"ש ועוד קשה בהא דאמר עקרנא להו איכא צער ב"ח קטילנא להו איכא בל תשחית והא כל דבר שהוא לצורך ליכא משום צער ב"ח ולא משום בל תשחית ועי' בשו"ע אה"ע סי'. ה' סעיף י"ד דכל דבר הצריך לרפואה או לשאר דברים לית ביה משום איסור צער בע"ח ע"ש. וכן בל תשחית הוא רק בשעושה דרך השחתה ועי' להרמב"ם בפ"ו מה' מלכים אבל לא כשהוא לצורך. ומכש"כ בכה"ג שעושה כדי לסלק הנזק ולמנוע דמים מביתו בודאי דליכא משום צעב"ח ולא משום בל תשחית אך לכאורה י"ל דלפיכך יש בזה משום צעב"ח ומשום בל תשחית והיינו משום דלא מקרי לצורך ומשום דבאמת הרי אפשר בתקנה אחרת לסגור אותם חדר בחדר או לקושרם בשלשלאות של ברזל. אלא דבאמת היא גופה קשה דא"כ אמאי לא מצא להם שום תקנה הא אפשר לעשות כנ"ל לקשור אותם בשלשלאות של ברזל ועי' בשו"ע חו"מ סי' ת"ט ס"ג דאסור לגדל כלב רע אלא א"כ הוא אסור בשלשלאות של ברזל וקשור בהם ע"ש. שוב מצאתי בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ע"ט שעמד בזה ע"ש ועי' בשו"ת נו"ב מהדו"ק ח' יו"ד סי' פ"ב פ"ג ע"ש. ועוד צע"ג בהא דמבואר מזבנינא להו א"ל ולפני עור לא תתן מכשול וקשה טובא מה ס"ד דרבי וכי לא ידע לאו מפורש דלפני עור עד דא"ל ר"פ ב"י. ובהא דא"ל רבי עקרנא להו קטילנא להו אפ"ל דהוי ס"ל לרבי דמשום דהוא לצורך לסלק הנזק ליכא משום צעב"ח ובל תשחית הנ"ל אולם בהא דאמר רבי מזבנינא להו הרי צע"ג כנ"ל:
ולכן נראה לענ"ד ברור דהנך כודנייתא חיוורתי לא הוו כמו חיות המזיקות דבאמת מטבעם אין דרכם להזיק כלל והם ראוים למלאכה ורגילים עם בני אדם כמו הסוס והחמור ואינם מזיקות כלל. אלא דלעולם גם כל הבהמות והחיות שאין מזיקות הרי לפעמים יוכלו לבעט ברגליהם או מכים אך המכה מתרפאת. אולם מכת פרדה לבנה אין המכה מתרפאת וכדאמר ר' חנינא שם. והיינו דאם יארע איזה סיבה שיכו מכתם אנושה דאינה מתרפאת והא דקרי להו ר"פ ב"י מלה"מ היינו רק משום שאין המכה מתרפאת וכפרש"י ועכ"פ מכיון דאין דרכם להזיק כלל ולפ"ז פשיטא דמדינא שרי לכל אדם להחזיק אותם בתוך ביתו ואף דאם יארע שיכו ומכתם אנושה מ"מ כיון שאין דרכם בכך שרי. והא גם בחיות הטורפות קי"ל דיש להן תרבות ויש להן בעלים וכמבואר בסנהדרין (דף ט"ו) וע"ש בפרש"י דמותר לגדלן לפי שאדם יכול ללמדן שלא יזיקו ע"ש. ועי' בגמ' ע"ז (דף ט"ז) דארי תרבות מותר למכור אותו לעובד כוכבים דלית ביה נזק לרבים ע"ש ואף דמ"מ הרי יוכלו גם להמית מ"מ כיון דמלומדים שלא יזיקו שרי לגדלן ולמכרם לעובד כוכבים. ולפ"ז נראה ברור דגם הנך כודנייתא כיון דמטבעם אין דרכם להזיק כלל מותר להחזיק אותם למלאכה כשאר בהמות. אך מה שהקפיד ר"פ בן יאיר ואמר מלה"מ בביתו של זה ואני אסעוד אצלו נראה דזהו באמת רק למדת חסידות לאדם חשוב כרבינו הקדוש והיינו דאף דלכל אדם שרי להחזיק אותם משום שאין דרכם להזיק כנ"ל מ"מ כיון דאם יארע שיכו אין תרופה למכתם לכך הוא ממדת חסידות שלא ימצאו כלל בבית. והיינו דקאמר ר"פ ב"י מלה"מ בביתו של זה והוא על דרך ההפלגה לאדם חשוב כרבינו הקדוש ועי' בב"ק (דף פ') לסטים מזויין בביתו של זה ע"ש ובש"מ שם:
ועכ"פ לפ"ז הרי ניחא שפיר כל הסוגיא דהא דהחזיק אותם רבינו הקדוש בביתו היינו משום דבאמת שרי מדינא וכמו ארי תרבות וכנ"ל. וכן הא דאמר עקרנא להו איכא צעב"ח קטילנא להו איכא בל תשחית היינו משום כיון דמדינא שרי להחזיק אותם דאין דרכם להזיק כנ"ל ורפב"י רצה רק למדת חסידות לכך איכא משום צעב"ח ומשום בל תשחית דהוא שלא לצורך כלל. וכן ניחא דלא עשה תקנה לקשור אותם בשלשלאות של ברזל ומשום דאפשר דלמדת חסידות גם זה אין תקנה כלל וכמו שאמר מלה"מ בביתו של זה דלא ימצא כלל דברים שמכתם אנושה בשום אופן:
ובזה מיושב ג"כ בהא דאמר רבי מזבנינא להו כו' דלכאורה צע"ג מה ס"ד דרבי והא איכא משום לפני עור. אך לפי הנ"ל ניחא שפיר דכבר נתבאר דמדינא שרי לכל אדם להחזיק אותן בביתו ור' פנחס בן יאיר שהקפיד על רבי הוא רק למדת חסידות. ולפ"ז שפיר א"ל רבי מזבנינא להו דהרי לאחר שרי לקנותם כנ"ל אך מ"מ השיב לו ר"פ ב"י לפני עור כו' והיינו כיון דלרבי ממדת חסידות נחשב לו לאיסור להחזיק אותם בביתו א"כ כך א"א למכור אותם לאחר דהוי כמו לפני עור. ובזה מדוקדק מאוד לשון רש"י שכתב לפני עור דכי היכי דאסירן לך אסירן לאחריני ע"ש. ומאי בעי רש"י בזה ולפי הנ"ל מתבאר כוונתו והיינו דנהי דבלא"ה אין איסור כלל על הקונה אולם מכיון דאסירן לך א"כ גם למוכרם א"א דהוי לפני עור כנ"ל. אלא דמ"מ הקשה רש"י דלזבנינהו לעובד כוכבים דהרי באמת אינם בכלל דבר שיש בו נזק לרבים וגם לישראל שרי מדינא להחזיק אותם ורק ממדת חסידות אסור. ולפ"ז למכור לישראל הוי כמו לפני עור אולם למכור לעובד כוכבים בודאי דאין חשש כלל דלעובד כוכבים לא שייך גביה מדת חסידות. וע"ז תי' רש"י שפיר משום דאין מוכרין להם בהמה גסה ולפ"ז קו' הגאון מהרי"ב הנ"ל דלזבנינהו לעובד כוכבים ע"י סרסור נשאר בתוקפה וצע"ג כנ"ל:
ונראה לענ"ד לישב ע"פ הירושלמי בפ"ק דע"ז הלכה וא"ו על המשנה דמקום שנהגו כו' וז"ל הירושלמי עבר ומכר קונסין לו כשם שקונסין לו להלכה כך קונסין לו למנהג ומנין שקונסין לו למנהג חד בר נש זבין גמליה לארמאי אתא עובדא קומי ריש לקיש וקנסיה בדיפלא בגין דיחזיר ליה גמלא. אמר ר' יוסי בי ר' בון לסרסור קנס והוו צווחין ליה ברא דמסרסר לארמאי. ועי' בפני משה דר' יוסי ב"ר בון מפרש דהסרסור מכרו להנכרי וקנסו להסרסור דאי להמוכר עצמו לאו מנהגא הוא דבהמה גסה מדינא אסור דגמל עומד למשא הוא אלא ע"י סרסור מכרו ומדינא שרי וקנסו משום מנהגא בעלמא שהיו נוהגין שם שלא למכור אף ע"י סרסור ומזה הוכיח הירושלמי שקונסין לו למנהג ע"ש. ועכ"פ מתבאר מזה דיש מקומות שנהגו שלא למכור בהמה גסה לעובד כוכבים אפילו ע"י סרסור וכך היה המנהג באתריה דריש לקיש דלכך קנס לסרסור בדיפלא. ולפ"ז אפ"ל דכמו כן היה המנהג באתריה דרבי שלא למכור בהמה גסה בעובד כוכבים אפילו ע"י סרסור ולפ"ז ניחא שפיר דלא זבן להו רבי להנך כודנייתא לעובדי כוכבים ע"י סרסור:
אלא דלכאורה צריך להבין הטעם של חומרת מקום שנהגו שלא למכור בהמה גסה לעובד כוכבים אפילו ע"י סרסור מאיזה ענין הוא והרי מבואר בגמ' דע"י סרסור ליכא משום שאלה ושכירות ונסיוני. ונראה לבאר ע"פ המשנה בע"ז שם מקום שנהגו למכור בהמה דקה לעובד כוכבים מוכרין מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין ובכ"מ אין מוכרין להם בהמה גסה ומסקינן בגמ' שם דהא דמבואר במשנה דבהמה דקה מנהגא הוא דאיכא אבל איסורא ליכא אף דתנן אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים מפני שחשודין על הרביעה היינו משום דעובד כוכבים חס על בהמתו שלא תעקר ולכך במכירה לא חיישינן לרביעה. ועי' להר"ן שם בסוגיא שפי' טעם החומרא של מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים היינו משום שהחמירו במכירה משום ליתא דהעמדה שלא יבואו להעמיד בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים וזה מדינא אסור משום חשש רביעה ע"ש. ובחי' הריטב"א כתב דמקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים הוא משום שלא רצו לסמוך על חזקה זו דעובד כוכבים חס על בהמתו ע"ש. והנה במקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים פשיטא דאף ע"י סרסור אין מוכרין דמשום ליתא דרכיעה אין חילוק בין למכור בעצמו או ע"י סרסור וכן בודאי דאין חילוק בין בהמה דקה לבהמה גסה דמשום ליתא דרביעה לא עדיף גסה מדקה. ולפ"ז במקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים פשיטא דה"ה דאין מוכרין בהמה גסה אף ע"י סרסור דנהי משום איסור מכירת בהמה גסה לעובד כוכבים דהיינו שאלה ושכירות ונסיוני ליכא ע"י סרסור מ"מ מצד חומרת המנהג של בהמה דקה דהיינו משום ליתא דרביעה אין למכור בהמה גסה לעובד כוכבים אפי' ע"י סרסור כנ"ל. והא דמבואר בגמ' רב אדא שרי לזבוני חמרא אידא דספסירא צ"ל דהיינו בע"כ במקום שנהגו למכור בהמה דקה לעובד כוכבים. ולפ"ז נראה דבאתריה דריש לקיש היה ג"כ מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים וא"כ ממילא דאין למכור בהמה גסה לעובד כוכבים אף ע"י סרסור ולכן קנס לסרסור בדיפלא. וכן י"ל דגם אתריה דרבי היה מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים ולכך ניחא שפיר דלא זבן להו להנך כודנייתא לעובד כוכבים ע"י סרסור וכנ"ל:
מיהו כ"ז ניחא לפי' הר"ן והריטב"א בטעם החומרא של מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים כנ"ל אולם הנה בפרש"י בפסחים (דף נ"ג) במשנה מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים פי' רש"י דהחמירו על עצמן דילמא אתי למכור גסה ע"ש וכ"כ הרע"ב. והנה במקום אחר כתבתי בכונת רש"י דהוא ע"פ המסקנא בע"ז שם דבמכירה לא חיישינן לרביעה דעובד כוכבים חס על בהמתו שלא תעקר ולפ"ז צריך להבין טעם חומרת מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים והנה הר"ן והריטב"א פי' דהוא משום ליתא דרביעה והיינו דהחמירו במכירה אטו יחוד או שלא רצו לסמוך על חזקה זו דעובד כוכבים חס על בהמתו כנ"ל. וכ"ז נראה לרש"י לדוחק ולכך פי' בטעם חומרת מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים דהחמירו על עצמן דילמא אתי למכור גסה. והנה טעם זה פשוט יותר דלחומרא זו יש יסוד בגמ' דהנה במשנה מבואר דאין מוכרין בהמה גסה עגלים וסייחים שלמין ושבורין. וע"ש בפרש"י ותוס' הרי דבבהמה גסה גופיה אסור מדינא גם בקטנים ושבורין אטו גדולים ושלמין אלא דבהמה דקה אטו גסה לא גזרו חכמים. מיהו מ"מ יש מקומות שהחמירו על עצמן גם בבהמה דקה אטו בהמה גסה כמו בעגלים ושבורין. ועכ"פ לפרש"י דחומרת מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה הוא אטו גסה ולא משום ליתא דרביעה וכנ"ל ולפ"ז הרי אין ענין להחמיר מלמכור בהמה גסה ע"י סרסור אף במקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים דע"י סרסור שרי אף בבהמה גסה וכש"כ בהמה דקה כנ"ל:
אך בכ"ז ניחא שפיר דמ"מ אפ"ל דבמקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים ה"ה דאין מוכרין בהמה גסה ע"י סרסור דהנה הש"ך ביו"ד סי' קנ"א סק"ט הקשה על פרש"י והרע"ב בפסחים שם דהא הוי גזירה לגזירה דקה אטו גסה וגסה גופה גזירה משום שאלה ושכירות ונסיוני ע"ש. אך באמת ניחא שפיר דהרי לאו דינא הוא אלא מנהג חומרא בעלמא ומה שייך להקשות על מנהגא מכח גזירה לגזירה. מה בכך דיש מקומות שהחמירו על עצמן אף בגזירה לגזירה וז"ב. והנה בהא דאמר בגמ' רב חדא שרי לזבוני חמרא אידא דספסירא הקשו בתוס' דאמאי לא אסרינן משום דיסברו שהבעלים עצמן מכרוהו לו. ותי' הר"ר שמעיה דהוי גזירה לגזירה גזירא ספסירא אטו בעל הבית ובעה"ב גופיה אינו אסור אלא גזירה משום שאלה ושכירות ונסיוני ע"ש וכ"כ בחי' הריטב"א שם דליכא למימר דנגזר על ידי ספסירא אטו איניש דעלמא דגזירה לגזירה היא ע"ש. ולפ"ז הרי שפיר תליא זה בזה והיינו דמקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים ומשום דהחמירו על עצמן דילמא אתי למכור גסה וכפרש"י כנ"ל הרי דהחמירו לעצמן אף בגזירה לגזירה והיינו דקה אטו גסה וגסה משום נסיוני. ולפ"ז ממילא דה"ה שנהגו להחמיר שלא למכור בהמה גסה לעובד כוכבים אפילו ע"י סרסור ומשום דגזירא ספסירא אטו בעה"ב ואף דהוי גל"ג וכמש"כ התוס' והריטב"א מ"מ הרי החמירו על עצמן אף בגל"ג וכנ"ל. ועכ"פ לפ"ז ניחא שפיר הירושלמי ג"כ כנ"ל והיינו דאתריה דריש לקיש היה מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים וממילא נהגו ג"כ שלא למכור בהמה גסה לעובד כוכבים ע"י סרסור וכן היה באתריה דרבי ולכך לא זבן להו ע"י סרסור: