אור ברסלב

פרי יצחק חלק א· רבי יצחק בלאזר

סימן ג

סימן ב

בדין לצאת בתפילין ערב שבת עם חשיכה

גרסינן בפ"ק דשבת (דף י"ב) תני דבי ר' ישמעאל יוצא אדם בתפילין בערב שבת עם חשיכה מ"ט כיון דאמר רבה ב"ר הונא חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה כו' הלכך מדכר דכיר להו ע"ש אולם הנה בירושלמי פ' במה אשה ה"ב מבואר יוצאין בתפילין ע"ש ואין יוצאין בסנדל המסומר כו' מה בין זה לזה זה דרכו לחלוץ וזה אין דרכו לחלוץ ע"ש והיינו דתפילין אף בחול דרכו לחלוץ משחשיכה ע"ש בפי' הק"ע והפ"מ ע"ש והנה צ"ע להבין שינוי הטעמים שבין תלמודא דידן להירושלמי דהש"ס דילן מפרש הטעם משום דחייב למשמש בתפילין והירושלמי נקט משום דדרכו לחלוץ ולכאורה מ"ט לא מפרש ג"כ בתלמודא דידן משום דדרכו לחלוץ וכן הירושלמי מ"ט לא מחלק בין תפילין לסנדל המסומר ומשום דתפילין חייב למשמש בהן משא"כ בסנדל המסומר ונרא' לישב דהנה הראשוני' הקשו בגמ' שם דל"ל לומר הטעם משום דחייב אדם למשמש בתפילין תיפוק ליה דלפי מה דקי"ל כרבא בסוגיא שם דלא גזרינן גזירה לגזירה דבדבר שאם הוציאה לרה"ר משחשיכה ליכא חיוב חטאת לא גזרו מלצאת בו סמוך לחשיכה והנה אם יוצא בתפילין לרה"ר בשבת אינו חייב חטאת ומשום דדרך מלבוש עבידא וכמבואר בשבת דף ס"א ע"ש וא"כ ממילא אינו אסור לצאת בהן סמוך לחשיכה דהוי גזירה לגזירה ועי' בב"י או"ח סי' רנ"ב ובב"ח וט"ז שם ע"ש. והנה לכאורה אפשר לישב בפשיטות דהנה הך דיוצא אדם בתפילין הוא ברייתא דתנא דבי ר"י והש"ס הוא דקאמר מ"ט כו' ולפ"ז אפ"ל דהגמ' מהדר אטעמא ברווחא אליבא דכ"ע אפילו לאביי דס"ל שם דגזרינן גל"ג כי היכי דלא תקשה מהברייתא דתנא דבי ר"י לאביי שוב מצאתי בחי' המאירי בשבת שם שכ"כ ע"ש:

אולם הנה באמת קושיא זו קשה ג"כ על הירושלמי הנ"ל דל"ל לומר הטעם דיוצאין בתפילין משום דדרכו לחלוץ תיפוק ליה דהוי גזירה לגזירה וביותר קשה בסנדל המסומר דמבואר שם באמת דאין יוצאין עם חשיכה וקשה אמאי אין יוצאין הא הוי גל"ג דבודאי גם משחשיכה אינו אסור לצאת בהם כ"א מדרבנן וכמבואר בשבת שם. והנה הירושלמי א"א לישב כנ"ל דהתם סתמא דתלמודא קאמר לה להאי דינא דיוצאין בתפילין ואין יוצאין בסנדל המסומר ולפ"ז קשה דלדידן דקי"ל כרבא דלא גזרינן גל"ג א"כ אמאי אין יוצאין בסנדל המסומר הא הוי גל"ג וכן ל"ל לומר הטעם דיוצאין בתפילין משום דדרכו לחלוץ כנ"ל וביותר דבירושלמי פ' המוצא תפילין משמע בהדיא דס"ל דלא גזרינן גל"ג דהנה במשנה שם דלא יעמוד אדם ברה"י וישתה ברה"ר וכן בגת מפרש שם דכן בגת לענין מעשר ע"ש וזהו כרבא בתלמודא דידן דס"ל דלא גזרינן גל"ג ומפרש דכן בגת לענין מעשר דלאביי דס"ל דגזרינן גל"ג מפרש שם דכן בגת הוא לענין לעמוד ברה"י וישתה בגת דהיינו כרמלית ע"ש ולפ"ז קשה כנ"ל גם בגוף הדבר דמבואר בירושלמי דיוצאין בתפילין משום דדרכו לחלוץ לכאורה אינו מובן כ"כ הטעם דמה בכך דדרכו לחלוץ מ"מ הא יש לחוש לשכחה שישכח מלחלוץ ויצא בהן לרה"ר ועוד דהא יש לחוש שמא ישכח שהתפילין הם בראשו וכמבואר בש"ס דילן דמשום דמחייב למשמש מדכר דכיר להו. ואף אי נימא דמשום דדרכו לחלוץ גם זה אינו עלול כ"כ לשכוח אבל ודאי דמ"מ עדיין יש חשש:

ולכן נראה לישב בעז"ה ע"פ מש"כ הראשונים בחי' הרשב"א והריטב"א לישב הקו' בהא דמבואר בגמ' הטעם דיוצא בתפילין משום דחייב למשמש בהן ולא בפשיטות משום דהוי גל"ג וכתבו לישב משום דקרוב לבא לידי פשיעה לכך גזרינן בכה"ג וכמו דאמרינן בפ' במה אשה כל שאסור לצאת לרה"ר אסור לצאת לחצר ואפילו בדברים שאם יצא בהם לרה"ר פטור וטעמא התם מפני שהדבר קרוב הוא לבא לידי פשיעה לפי שאין האשה עשויה לפשוט תכשיטיה כשיוצאה לחוץ והיינו נמי טעמא דתפילין דקרוב הוא לבא לידי פשיעה לפי שהתפילין דרך מלבוש הוא ואין דרך לפושטן כשיוצא לחוץ ולכך אי לאו דמצוה למשמש בהן הוי אסרי לצאת בהן בע"ש ע"ש ולפ"ז נראה לפרש דברי הירושלמי דהא דמבואר דיוצאין בתפילין משום דדרכו לחלוץ אין הכונה דמשום הכי ל"ח שיצא בהן לרה"ר דבודאי אכתי יש לחוש לשכחה שישכח מלחלוץ כנ"ל. אולם עיקר הטעם הוא באמת משום דהוי גל"ג כיון דאף אם יוצא בתפילין לרה"ר בשבת אינו חייב חטאת כנ"ל אלא דבאמת הא היכי שהדבר קרוב לבא לידי פשיעה גזרינן גל"ג וכמו דאשה אסורה לצאת בתכשיטין לחצר שמא תצא בהן לרה"ר אף דהוי גל"ג ומשום שאין עשויה לפשוט תכשיטיה כשיוצאה לחוץ וכנ"ל ולפ"ז לכאורה ה"ה בתפילין דאין דרך לפושטן כשיוצא לחוץ קרוב לבא לידי פשיעה וע"ז קאמר שפיר דזה דרכו לחלוץ והיינו דמכיון דבאמת גם בחול דרכו לחלוץ משחשיכה א"כ עכ"פ הרי אין קרוב הדבר לבא לידי פשיעה. ולפ"ז אף דאכתי יש לחוש לשכחה שישכח מלחלוץ כנ"ל מ"מ הרי שוב הוי גל"ג משא"כ בסנדל המסומר דאין דרכו לחלוץ קרוב הדבר לבא לידי פשיעה ולכך אין יוצאין בהם עם חשיכה אף דהוי גל"ג וזהו המבואר בירושלמי זה דרכו לחלוץ וזה אין דרכו לחלוץ והיינו דתפילין דדרכו לחלוץ אין קרוב לבא לידי פשיעה ולכך ל"ח שמא ישכח ויצא דהוי גל"ג משא"כ בסנדל המסומר דאין דרכו לחלוץ קרוב לבא לידי פשיעה לכך אין יוצאין אף דהוי גל"ג:

ועפ"ז מיושב שפיר בעז"ה שינוי הטעמים שבין תלמודא דידן להירושלמי בהך דיוצא בתפילין ע"ש עם חשיכה דתלמודא דידן מפרש הטעם משום דחייב למשמש בתפילין והירושלמי נקט משום דדרכו לחלוץ והנה דברי הירושלמי מיושב בפשיטות דלפמש"כ בפי' דבריו דעיקר הטעם דיוצאין בתפילין עם חשיכה הוא באמת משום דהוי גל"ג אלא דלא נימא דהרי קרוב הדבר לבא לידי פשיעה שאין דרך לפושטן כשיוצא לחוץ ויש לגזור אפילו בכה"ג לכך קאמר דדרכו לחלוץ. ולפ"ז עכ"פ אין קרוב לבא לידי פשיעה ולכך שוב ל"ח שישכח ויצא לרה"ר דהוי גל"ג והרי הראשונים הקשו באמת בגמ' דל"ל לומר הטעם דחייב למשמש בתפילין תיפוק ליה דהוי גל"ג כנ"ל. ולפי הנ"ל הרי כוונת הירושלמי הוא באמת משום דהוי גל"ג. ועוד דהירושלמי הא מחלק בין תפלין לסנדל המסומר דבסנדל המסומר אין יוצאין כנ"ל. ולפ"ז לא סגי לומר דבתפילין יוצאין משום דחייב למשמש משא"כ בסנדל המסומר דאכתי יקשה מ"ט אין יוצאין בסנדל המסומר הא הוי גל"ג ומוכרח לומר דזה דרכו לחלוץ וזה אין דרכו לחלוץ והיינו דבסנדל המסומר מתוך שאין דרכו לחלוץ קרוב לבא לידי פשיעה גזרינן אפילו בכה"ג משא"כ בתפילין כנ"ל. וכן מיושב ג"כ תלמודא דידן דלא נקט הטעם דדרכו לחלוץ כמבואר בירושלמי והיינו דלפמש"כ הך דדרכו לחלוץ אין זה עיקר הטעם אלא דמתוך דדרכו לחלוץ שפיר הוי גל"ג וא"כ כ"ז הוא לפי מה דקי"ל כרבא דלא גזרינן גל"ג. אולם לאביי דס"ל דגזרינן גל"ג ממילא לא מהני כלל הך דדרכו לחלוץ. ולפ"ז ניחא שפיר דבירושלמי סתמא דתלמודא קאמר לה להאי דינא דיוצאין בתפילין. ולפי מה דקי"ל דל"ג גל"ג שפיר אמר משום דדרכו לחלוץ. אולם בתלמודא דידן דקאי על הברייתא דתנא דבי ר"י לפ"ז אפ"ל דהגמ' מהדר אטעמא אליבא דכ"ע אפילו לאביי דס"ל דגזרינן גל"ג דלא תקשי מהברייתא לאביי וכמש"כ בחי' המאירי ולכך מפרש הטעם משום דחייב למשמש בתפילין דזהו אליבא דכו"ע:

אכן באמת אפ"ל דגם לפי מאי דקי"ל כרבא דלא גזרינן גל"ג מ"מ ניחא שפיר דלתנא דבי ר"י לשיטתיה אא"ל הטעם דדרכו לחלוץ ומוכרח לומר משום דחייב למשמש בתפילין ותלמודא דידן והירושלמי לטעמייהו אזלי דהנה במנחות (דף לו) ת"ר תפילין כו' ועד מתי מניחן עד שתשקע החמה ר' יעקב אומר עד שתכלה רגל מן השוק וחכ"א עד זמן שינה וע"ש בתו' דמתבאר מדבריהם דפליגי אי לילה זמן תפילין דת"ק סבר לילה לאו זמן תפילין מן התורה ולכך צריך לחלוץ משתשקע החמה ור' יעקב וחכמים ס"ל דלילה זמן תפילין מדאורייתא אלא דחיישינן שמא יישן בהם ע"ש וכ"כ בס' התרומה והרא"ש והמרדכי בהלק"ט ע"ש. ולפ"ז הא דמבואר בירושלמי דיוצאין בתפילין משום דדרכו נחלוץ היינו רק אי לילה לאו זמן תפילין וגם בחול דרכו לחלוץ משתשקע החמה. אולם למ"ד לילה זמן תפילין הרי גם בחול אין דרכו לחלוץ כ"א עד שתכלה רגל מן השוק או עד זמן שינה כנ"ל. וי"ל באמת דהירושלמי אזיל לטעמיה דהנה בברכות (דף מ"ד) ובנדה (דף נ"א) מבואר דבני מערבא בתר דמסלקי תפילייהו מברכי אקב"ו לשמור חוקיו וכתבו בתו' שם דס"ל לבני מערבא לילה לאו זמן תפילין ומימים ימימה אתא למעוטי לילות לכך שייכא ברכה דחוקה ע"ש וכ"כ התו' במנחות שם דדוקא כשמסלקן סמוך לשקה"ח דמחויב לסלקן כדאמרינן המניח תפילין לאחר שקה"ח עובר בעשה ע"ש ועכ"פ הרי דס"ל לבני מערבא דלילה לאו זמן תפלין וצריך לחלוץ משתשקע החמה ולכך תלמוד הירושלמי לטעמיה קאמר שפיר דיוצאין בתפילין משום דדרכו לחלוץ כנ"ל:

אולם בתלמודא דידן תנא דבי ר"י הוא דאמר להך דיוצא אדם בתפילין ולדידיה ס"ל בע"כ דלילה זמן תפילין וכמו שנבאר דהנה במנחות שם בסוגיא רב חסדא ורבה ב"ר הונא מצלי בהו באורתא כו' והא אמר רבה בר"ה ספק חשיכה לא חולץ ולא מניח הא ודאי חשיכה חולץ התם בערב שבת אתמר מאי קסבר כו' אי שבת לאו זמן תפילין לילה נמי לאו זמן תפילין כו' דתניא ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות מימים ולא כל ימים פרט לשבתות ויו"ט דברי ר' יוסי הגלילי ר' עקיבא אומר לא נאמר חוקה זו אלא לפסח בלבד נפקא ליה מהיכא דנ"ל לר"ע דתניא ר"ע אומר יכול יניח אדם תפילין בשבתות ויו"ט ת"ל והיה לאות על ידך כו' יצאו שבתות ויו"ט שהן גופן אות ע"ש בסוגיא והנה בשו"ת שמש צדקה סי' ק' הקשה לרבה ב"ר הונא מברייתא מפורשת בשבת (דף ל"ה) דת"ר שש תקיעות תוקעין ע"ש כו' שלישית להדליק את הנר דברי ר' נתן ר' יהודה הנשיא אומר שלישית לחלוץ תפילין ופרש"י והדלקת הנר ברביעית ע"ש הרי דחליצת תפילין הוא קודם אפילו להדלקת הנר שהוא קודם ביה"ש ולרבה בר"ה גם ספק חשיכה לא חולץ ע"ש ונראה לישב דבאמת ר' נתן ור"י הנשיא פליגי בזה ולר' נתן ס"ל באמת דלא תקעו כלל לחלוץ תפילין ומשום דס"ל כרבה בר"ה דגם ספק חשיכה לא חולץ ולטעמייהו אזלי דהנה האחרונים כתבו דנ"מ בין ריה"ג לר"ע לענין אם אסור להניח תפילין בשבת ויו"ט דלריה"ג דנ"ל דשבת ויו"ט לאו זמן תפילין מקרא דימים ימימה פשיטא דלדידיה יש איסור להניח בשבת ויו"ט וכמו המניח תפילין בלילה דעובר בלאו או בעשה כמבואר שם בגמרא אולם לר"ע דנ"ל דשבת לאו זמן תפילין מקרא דוהיה לאות אפ"ל דרק מחיובא הוא דממעט להו קרא אבל אם רצה להניח הרשות בידו דליכא איסורא וכן הוא שי' רש"י והתו' והר"ן ספ"ק דביצה ע"ש ועי' בב"י סי' כ"ט ע"ש ובשו"ת שג"א סי' מ"א האריך בזה וע"ש שה"ר דלר"ע ליכא איסורא מהא דאמר רבה בר"ה ספק חשיכה לא חולץ ומוקי לה דבערב שבת אתמר וס"ל כר"ע והשתא אי נימא דגם לר"ע אסור להניח תפילין בשבת א"כ מ"ט ספק חשיכה לא חולץ הא הו"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא והתו' אין מחלקים בין חליצה להנחה דלמ"ד לילה לאו ז"ת ה"ה דצריך לחלוץ ואם אינו מסלקן עובר בעשה ולפ"ז ה"ה לר"ע אי נימא דאסור מה"ת להניח בשבת וא"כ מ"ט ספק חשיכה לא חולץ ובע"כ מוכח מזה דלר"ע ליכא איסורא מה"ת והא דודאי חשיכה חולץ היינו מדרבנן דלמא נפיק בהו לרה"ר וכמבואר בשבת ולכך ספק חשיכה לא חולץ ע"ש ונמצא דלפ"ז ספק חשיכה אי חולץ תלי' בפלוגתא דריה"ג ור"ע דלריה"ג דממעט שבת ויו"ט מקרא דושמרת ולדידיה יש איסור להניח בשבת כמו בלילה א"כ באמת גם ספק חשיכה חולץ דהו"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא ורבה בר"ה דאמר ספק חשיכה לא חולץ היינו משום דס"ל כר"ע וכנ"ל:

ומעתה י"ל דר' נתן ור' יהודה הנשיא דפליגי אי תקעו לחלוץ תפילין כנ"ל לטעמייהו אזלי דהנה בעירובין (דף צ"ו) תניא הניעור בלילה רצה חולץ רצה מניח דברי ר' נתן ומסיק שם בגמ' דס"ל לר' נתן דלילה זמן תפילין שבת לאו זמן תפילין כר"ע ע"ש ולפי"ז כיון דס"ל לר' נתן דשבת לאו זמן תפילין מקרא דוהיה לאות כר"ע וא"כ אין אסור להניח תפילין בשבת מן התורה ולפ"ז ספק חשיכה לא חולץ כרבה בד"ה וכנ"ל ולכך ס"ל לר' נתן לשיטתיה דלא תקעו כלל לחלוץ תפילין קודם חשיכה כיון דגם ספק חשיכה לא חולץ אולם ר' יהודה הנשיא דהיינו רבי אזיל לטעמיה דהנה התו' במנחות (דף מ"ג) ד"ה תפילין הביאו ירושלמי פ' המוצא תפילין דתניא תפילין צריך בדיקה אחת לי"ב חודש דברי רבי רשב"ג אומר אין צריך וכן הביאו שם פלוגתא דתנאי במכילתא אם תפילין צריך בדיקה וע"ש שכתבו דכל הני דמצרכי בדיקה ס"ל בחוקת תפילין הכתוב מדבר ולא קי"ל הכי ע"ש ומתבאר מזה דס"ל לרבי דקרא ושמרת את החוקה הוא בחוקת תפילין כריוה"ג ולפ"ז ממעטינן לילות ושבתות ויו"ט מקרא דימים ימימה כנ"ל וא"כ יש איסור מן התורה להניח תפילין בשבת כמו בלילה דעובר בלאו או בעשה מקרא דושמרת וממילא גם ספק חשיכה חולץ דהוי ספיקא דאורייתא כנ"ל ולכך ס"ל לר"י הנשיא לשיטתיה דתקיעה שלישית לחלוץ תפילין דכיון דספק חשיכה אסור בתפילין לכך תקעו קודם חשיכה לחלוץ תפילין ולפ"ז לא קשה כלל מר"י הנשיא על רבה בר"ה דר"י הנשיא לטעמיה דס"ל כריה"ג ורבה בר"ה הרי ס"ל כר"ע כנ"ל וכר"נ דלא תקעו כלל לחלוץ תפילין ומשום דספק חשיכה לא חולץ. ואין להקשות דלפי הנ"ל דס"ל לר"י הנשיא כריה"ג א"כ לילה לאו זמן תפילין ולפ"ז מה צריך תקיעה לחלוץ תפילין הא גם בחול לעולם חולץ קודם שקה"ח משום לילה אולם י"ל דבאמת בע"ש ע"כ צריך להקדים ביותר מימי החול משום תוספת שבת דגם בתוספת שבת אסור להניח תפילין דתו' שבת מדאורייתא:

וכן יש לישב בזה קו' התו' בשבת שם שהקשו על הא דר"י הנשיא אומר שלישית לחלוץ תפילין ופרש"י והדלקת הנר ברביעית הרי דחליצת תפילין קודם להדלקת הנר ובס"פ ד' מיתות גבי כשחלה ר' אליעזר ואותו היום ערב שבת היה ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפיליו גער בו ויצא בנזיפה א"ל היאך מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות אלמא דהדלקת הנר קודם לחליצת תפילין ע"ש בתו' וכן הקשו בסנהדרין שם ע"ש אולם לפי הנ"ל מיושב שפיר בעז"ה דהנה לרבה ב"ר הונא דס"ל דספק חשיכה לא חולץ א"כ פשיטא דהדלקת הנר הוא קודם לחליצת תפילין דהדלקת הנר הוא קודם ביה"ש ולחליצת תפילין יש שהות עד הלילה והא דס"ל לר"י הנשיא דחליצת תפילין הוא קודם להדלקת הנר היינו משום דאזיל לטעמיה דס"ל כריה"ג ויש איסור מה"ת להניח תפילין בשבת וא"כ גם ספק חשיכה אסור בתפילין ולפ"ז גם חליצת תפילין צריך להיות קודם ביה"ש כמו הדלקת הנר וכיון דשניהם צריך שתהיה קודם ביה"ש ס"ל לרבי דחליצת תפילין הוא קודם להדלקה דהדלקה הוא מלאכה אחרונה וכמ"ש הר"ן בפ' ב"מ משא"כ לרבה בר"ה דספק חשיכה לא חולץ א"כ פשיטא דהדלקת הנר הוא קודם לחליצת תפילין כנ"ל והנה ר' אליעזר הא ס"ל בהדיא דאין אסור מן התורה להניח תפילין בשבת דהא א"ל היאך מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות הרי דליכא איסור בהנחת תפילין רק שבות בעלמא דלמא נפיק בהו לרה"ר וכמו שפרש"י וכן הביאו האחרונים ראיה מזה דלר"ע אין איסור להניח תפילין בשבת מדאמר ועוסקין באיסור שבות ועי' בשעה"מ פ"ד מה' תפילין ע"ש ועכ"פ מכיון דס"ל לר"א דאין איסור להניח תפילין בשבת כר"ע וא"כ ספק חשיכה לא חולץ כרבה בר"ה ולפ"ז בודאי דהדלקת הנר הוא קודם לחליצת תפילין משא"כ לר"י הנשיא דס"ל כריה"ג וגם ספק חשיכה חולץ ולכך חליצת תפילין קודם:

והנה בשבת שם תנא דבי ר' ישמעאל שש תקיעות תוקעין ע"ש כו' התחיל לתקוע שלישית הדליק המדליק כו' ע"ש ומתבאר מזה דס"ל לתנא דבי ר"י במנין התקיעות כר' נתן דשלישית להדליק את הנר ולא הזכיר כלל תקיעה לחליצת תפילין ובע"כ משום דס"ל כרבה ב"ר הונא דספק חשיכה לא חולץ כנ"ל ובע"כ דאין איסור להניח תפילין בשבת וצ"ל דס"ל דקרא ושמרת את החוקה הוא בחוקת הפסח כר"ע ואין למעט שבתות ויו"ט מקרא דושמרת אלא מוהיה לאות וא"כ גם לילה זמן תפילין כנ"ל ולפ"ז ניחא שפיר בהא דמפרש הגמ' הטעם דתנא דבי ר"י יוצא אדם בתפילין משום דחייב למשמש בתפילין ולא משום דדרכו לחלוץ כמבואר בירושלמי ומשום דתנא דבי ר"י לטעמיה דס"ל לילה זמן תפילין כנ"ל א"כ גם בחול אין דרכו לחלוץ משחשיכה כ"א עד שתכלה רגל מן השוק או עד זמן שינה כנ"ל והנה גי' הרי"ף הוא תנא דבי שמואל יוצא אדם בתפילין וי"ל ג"כ דשמואל לשי' ס"ל לילה ז"ת דאמר בירושלמי סוף מגילה מזוזה קודמת לתפילין שכן נוהג בשבתות ויו"ט ולא אמר מפני שנוהג בלילה וש"מ דס"ל לשמואל לילה ז"ת:

והנה הב"י באו"ח סי' רנ"ב כתב לישב קו' הראשונים בשבת שם בהא דמבואר הטעם דיוצא בתפילין ע"ש עם חשיכה משום דחייב למשמש בהן ולא מפרש בפשיטות משום דהוי גזירה לגזירה ותי' דמיירי אפילו ליוצא בהם כי נקט להו בידיה או צרורים בכנף בגדו דבכה"ג חייב חטאת ואפ"ה לא גזרו ביה עם חשיכה משום שאינו מסיח דעתו מהם ע"ש אולם לדבריו אכתי צ"ע בירושלמי שם דמבואר דיוצאין בתפילין עם חשיכה משום דדרכו לחלוץ כנ"ל א"כ ע"כ מיירי כשהם בראשו ומ"מ מפרש הטעם משום דדרכו לחלוץ ולא משום דהוי גל"ג אך נראה דלפי מש"כ הב"י דכשהם על ראשו באמת בלא הטעם דחייב למשמש מותר לצאת עם חשיכה משום דהוי גל"ג דלא כמש"כ הראשונים דבכה"ג גזרינן גל"ג משום שקרוב לבא לידי פשיעה כנ"ל א"כ בירושלמי שם דמבואר דאין יוצאין בסנדל המסומר עם חשיכה אף דגם בשבת ליכא חיוב חטאת א"כ בע"כ ס"ל דגזרינן גל"ג ולכך שפיר מפרש הטעם דיוצא בתפילין משום דדרכו לחלוץ. ונראה לה"ר לזה מדברי הרמב"ם דהנה הרמב"ם השמיט הירושלמי דאין יוצאין בסנדל המסומר ע"ש עם חשיכה ולכאורה צע"ג ולכך נראה דס"ל להרמב"ם בפי' הירושלמי דהא דמבואר דאין יוצאין בסנדל המסומר היינו משום דס"ל להירושלמי דגזרינן גל"ג ולא משום שקרוב לבא לידי פשיעה ולכך הרמב"ם לשי' שפוסק כרבא דלא גזרינן גל"ג השמיט הך דאין יוצאין בסנדל המסומר ובאמת הרמב"ם לשי' דס"ל דהא דאשה אסורה לצאת בתכשיטין לחצר היינו דוקא לחצר שאינה מעורבת א"כ אין ראיה משם דמשום שקרוב לבא לידי פשיעה גזרינן גל"ג דלא כמש"כ הרשב"א והריטב"א כנ"ל ועכ"פ לפי מש"כ הב"י דהך דיוצא בתפילין מיירי בדנקט להו בידיה א"כ בפשוטו ניחא דלא אמר הטעם משום דדרכו לחלוץ אולם הנה האחרונים הקשו על הב"י דבכה"ג דנקט להו בידיה מאי ענין לחיוב משמוש בהן עי' בב"ח וט"ז:

אלא דבעיקר הטעם דדרכו לחלוץ המבואר בירושלמי לכאורה צע"ג דהא עיקר החשש הוא שמא ישכח שהוא שבת וכמש"כ התו' בשבת גבי לא יצא החייט במחטו ע"ש וא"כ מאי מהני הך דדרכו לחלוץ נהי דאפילו אם ישכח שהוא שבת מ"מ יזכור לחלוץ דגם בחול דרכו לחלוץ משחשיכה מ"מ אכתי יוציא אותם אח"כ בידיו כיון שישכח שהוא שבת ולכן נראה דעיקר הך דיוצאין בתפילין המבואר בירושלמי לא הוי דומיא דיוצא אדם בתפילין המבואר בתלמודא דידן דהתם מיירי לצאת בהן לרה"ר ומשום חשש הוצאה אולם בירושלמי מיירי מלצאת בהן בבית ומשום איסור גופה של הנחת תפילין בשבת והיינו דמבואר דיוצאין בתפילין ול"ח שמא ישכח ויהיה לבוש בהם משחשיכה ומשום דדרכו לחלוץ ותדע דהנה בהא דמבואר שם דאין יוצאין בסנדל המסומר ע"כ מיירי אפי' לצאת בהן בבית דסנדל המסומר אינו ענין לאיסור הוצאה דאין איסור ברה"ר יותר מבבית דהרי מלבוש גמור הוא אלא דחכמים גזרו עליו משום מעשה שהיה ואפילו ממטה למטה אסור וכן גם ביו"ט וכמבואר בשבת שם ובע"כ הא דאין יוצאין בסנדל המסומר עם חשיכה היינו אפילו בבית ומשום שמא ישכח לחלוץ אותם משחשיכה ולפ"ז הא דיוצאין בתפילין היינו ג"כ בבית דל"ח שמא יהיה לבוש בהן משחשיכה ומשום דדרכו לחלוץ ולפ"ז ניחא בפשיטות דלא אמר בתלמודא דידן הטעם דדרכו לחלוץ דהתם מיירי לצאת בהן לרה"ר ולפ"ז לא מהני הך דדרכו לחלוץ דאכתי יוציא אח"כ בידיו ולכך מפרש הטעם משום דחייב למשמש בהן ולפ"ז שוב אין לחוש ג"כ לשכחת שבת וכמש"כ בחי' הריטב"א ע"ש אולם הנה התו' במנחות שם הקשו לרבה בר"ה דאמר ספק חשיכה לא חולץ ומוקי לה בערב שבת מהך דתנא דבי ר"י יוצא אדם בתפילין ע"ש עם חשיכה משמע הא ספק חשיכה לא ותי' דהתם ברה"ר והכא בחצר ע"ש ולפ"ז לפי מה שנתבאר בפי' הירושלמי דיוצאין בתפילין ע"ש עם חשיכה דהיינו בבית ובחצר א"כ קשה דהא משמע דספק חשיכה לא ורבה בר"ה הא אמר ספק חשיכה לא חולץ מיהו לפי מה שנתבאר למעלה דהא דאמר רבה בר"ה ספק חשיכה לא חולץ תלי' באם אסור מה"ת בהנחת תפילין בשבת ובפלוגתא דריה"ג ור"ע דרבה בר"ה לטעמיה דס"ל כר"ע דאין איסור כנ"ל ולפ"ז הירושלמי לטעמיה דס"ל דלילה לאו זמן תפילין כריה"ג וכנ"ל וא"כ יש איסור מה"ת להניח תפילין בשבת ממילא באמת גם ספק חשיכה חולץ והיינו דמבואר דיוצאין בתפילין ע"ש עם חשיכה דוקא דבספק חשיכה חולץ:

תוכן העניינים

פרי יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה