פרי חיים (הגדה)· רבי אברהם חיים מזלוטשוב
הגדה של פסח · וירעו אותנו המצרים
וירעו אותנו המצרים וכו'. להבין איך נזכר בפסוק הבה נתחכמה לו שהרעו לישראל וכי לא מצא בעל האגדה פסוקים אחרים שנזכר בהם יותר מה שהרעו לישראל אלא זה. ונראה דידוע דכונת פרעה הי' שישראל יהי' נשקעין בטומאת מצרים לעולם עד שבאמת הכניסן למ"ט שערי טומאה ובקש לעכבן להכניסן גם לשער הנו"ן דטומאה והוצרך השי"ת בעצמו למהר להוציאן כמ"ש האריז"ל על פסוק ולא יכלו להתמהמה ע"ש והי' בזה התחכמות פרעה שיעבידו עם ישראל יומם ולילה בכל עבודה קשה ובכל עבודה שבשדה עד שישכחו מפיהם שם ה' אלקי אבותם מחמת רוב עבודה וחוזק עבודה והתמדת עבודה לא יהי' להם שום שכל ותבונה שיקראו אל ה' וכיון שלא יקראו אל ה' שיעזור להם לא יהי' להם תשועה ממנו ית' כי בלי התעוררות התחתונים להעלות מ"ן ממטה למעלה א"א שיבא שום השפעה מלמעלה כמו שאמרתי פי' הפסוק (תהלים קכ"א) ה' צלך על יד ימינך כמו שצל אדם כאשר יטה אדם בידו כן הצל נוטה אחריו אבל אם אינו מתנועע בידו גם הצל עומד במקומו. כך הש"י הוא צלך על יד ימינך ימין הוא חסדים אם אתה מתעורר עצמך בתחתונים לקבל חסדים מלמעלה אז השי"ת משפיע מלמעלה למטה. וזהו התחכמות פרעה שיראו שלא יקראו ישראל אל ה' אבל הוא חושש שמחמת רוב עבודה קשה יצעקו אל ה' ע"כ התחכמו עליהם בפה רך כמאז"ל (סוטה י"א) שדרשו בפרך בפה רך כלומר שדברו עם ישראל כאוהבים ופרעה בעצמו התחיל לעבוד בעבודה קשה ובפה רך הנהיג אותם אל עבודה קשה והחזיקו את ישראל בפיהם כאוהבים נאמנים וכמאז"ל (קדושין ל"א) יש מטחין את אביו ברחיים ובא לידי חיי עוה"ב וזהו מחמת שמדבר עם אביו בתחנונים ובדברים רכים ואעפ"י שנתן לו עבודה קשה להטחינו ברחיים. וכן הי' פרעה עם ישראל כל עבודה קשה שהי' נותן לישראל היה הכל בתחנונים ובפה רך כאוהב נאמן וכונתו הי' שימנע את בני ישראל מלבקש רחמים וכן בכונת האריז"ל בסדר אגדה כתב על בן הרשע ששאל מה העבודה הזאת לכם שהוא סברת פרעה וז"ל שם בפע"ח רשע מה הוא אומר די לו הדין ואין לו לבקש רחמים וכו' עכ"ל. ובכאן בפסוק וירעו אותנו המצרים הי' קשה לבעל אגדה דהול"ל וירעו לנו המצרים. וע"כ דרש וירעו אותנו כלומר שהרעו אותנו ממש נגד הש"י ועשו אותנו בתחבולותם שנשכח את הש"י ולא נבקש ממנו רחמים עד שהכניסו אותנו במ"ט שערי טומאה בתחבולותם בעבודה קשה המשבר הגוף והשכל ובפה רך שהיו מחזיקין אותנו כאוהבים גמורים ולא כשונאים, ובחזקה שלא נבקש רחמים והרגילו אותנו בתמידיות עבודה יום ולילה עד שנשכת שם הש"י. וזהו וירעו אותנו ממש. וע"כ מביא הפסוק הבה נתחכמה לו וזהו התחכמות. פן ירבה כי לשון רבוי הוא מורה על רבוי הדעת ולא כפשוטו על רבוי הגופים לא שייך לשון פן ירבה לשון ספק הלא כתוב למעלה ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ודרז"ל (שמות רבה א') שהיו יולדות ששה בכרס אחד אלא פן ירבה אומר על רבוי הדעת כמו שדרז"ל (מדרש איכה) רבתי עם רבתי בדעות. וזהו פן ירבה ר"ל שיבואו לבחי' הדעת ויבינו שיקראו אל הש"י. והיה כי תקראנה מלחמה. ולשון תקראנה הוא לשון קריאה ממש ר"ל שפרעה אמר אל המצרים להתחכם עליהם שידברו עמהם בפה רך ויראו כאוהבים וירגילו אותם בעבודה קשה אבל לא בחזקה כשונאים כי פן ירבה שיבואו לבחי' הדעת לקרוא אל הש"י והיה כי תקראנה מלחמה ר"ל אם יקראו הישראל את העבוד' שיעבדו למלחמ' ויחזיקו המצרים בשונאים אם תעבדו עמהם בחזקה ואז יצעקו אל ה' ונוסף גם הוא והוא קאי על השי"ת שיוסיף להושיע את ישראל יותר מבקשתם וזהו על שונאינו כי הם יבקשו שלא ישעבדו עמהם בחזקה ובקושי והש"י יוסיף להושיע ונלחם בנו ועלה מן הארץ ויוציא אותם לגמרי שלא ישקעו בנו וע"כ הבה נתחכמה כנ"ל בפה רך ושלא יחזיקו במלחמה ולא יקראו אל ה' כנ"ל. ואפשר שרמזו רז"ל בדבריהם שדרשו (סוטה י"א) על הבה נתחכמה לו למושיען של ישראל לדונן במים ר"ל שיתחכמו למושיען של ישראל הוא הש"י לדונן במים ומים הוא בחי' חסדים ר"ל לדון את ישראל בכל עבודה קשה ובמים ר"ל באהבה גמורה שלא יצעקו אל הש"י ואז לא יושיע את ישראל עמו. ואפשר שזפ"ה ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה ר"ל שהי' חסד הש"י על ישראל אעפ"י שהיו נשקעין במ"ט שערי טומאה ונשכחו מפיהם שם הש"י ב"ה ולא קראו אותו אלא שהם צועקין מרוב העבודה ולא היו מתכונים לקרוא אל הש"י אעפי"כ ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה וזהו הזעקה מן העבודה עשה התעוררות ג"כ למעלה ויזכור הש"י את בריתו עם האבות.