פרי חיים (הגדה)· רבי אברהם חיים מזלוטשוב
הגדה של פסח · ויענונו כמה שנאמר וישימו עליו
ויענונו כמה שנאמר וישימו עליו כו'. להבי דהכא משמע דדרש לשון ויענונו כפשוטו כמו שהביא הפסוק למען ענותו בסבלותם. ועל וירא את ענינו דרש זו פרישות ד"א. ואשר דרש על עניני פרישות ד"א משום שנקרא ענוי כמ"ש (בראשית ל"א) אם תענה את בנותי. ועי' מ"ש בפי' רש"י ז"ל וירא את ענינו זו וכו' והעולה משם בקיצור שבמצרים הי' גלות הדעת ולא הי' יכול להיות זיוג יסוד ומלכות שזיוגם ע"י הדעת וזהו וירא אלקים את היא השכינה מלכות. בני ישראל הוא יסוד. וידע אלקים כלומר נתן לב לדעת כפירש"י ז"ל. ולפי דרכנו נתן לב שיתגלה הדעת כדי שיהי' זיוג יסוד ומלכות. וע"כ דרש וירא את ענינו זו פרישות ד"א ר"ל שלא הי' זיוג יסוד ומלכות כנ"ל. וע"כ מביא זה הפסוק וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים וכן בכאן דרש בעל האגדה ויענונו על פרישות ד"א שלא הי' זיוג יסוד ומלכות. את ובני ישראל כנ"ל ולפי שלמעלה בפ' בכורים אמר וענית ואמרת לפני ה' אלקיך ארמי אובד כו' וירד מצרימה וכו' וירעו אותנו וכו' ויענונו לשון רבים ומוסב ואמרת לפני ה' אלקיך. ועל ישראל ר"ל שלא היו זיוג יסוד ומלכות את ובני ישראל. וע"כ מביא זה הפסוק למען ענותו בסבלותם דקשה לבעל אגדה למה כתיב ענותו לשון יחיד בסבלותם לשון רבים וע"כ דריש למען ענותו כלפי מעלה בסבלותם של ישראל כי ע"י סבלותם של ישראל בפה רך כנ"ל שכחו שם שמים מהם ולא חי' זיוג יסוד ומלכות ודרש נמי ויענונו על פרישות דרך ארץ כמו שדרש וירא את ענינו כנ"ל.