אור ברסלב
פרי השדה חלק ד שאלות תשובות › סימן קנז

פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש

שאלות תשובות · סימן קנז

סימן קנו

בין גאולה לגאולה, יצמיח ד' שם ותהלה, לכבוד אהו' ידידי הרב הה"ג החו"ב וכו' מו"ה מנחם יהודא אדלער נ"י האבדק"ק סערעדנא והגליל יע"א.

מכתבו הגיענו, וע"ד מה שמסופק בהתיבה שעשו תוך המקוה לטבול בה שעשו חריץ בכל אורך הנסרים מקצה אל הקצה באופן שהוא טרם שתוחבין בו הנסר האחר שיהי' מהודק יפה הוא רק כמרזב בעלמא עם שתי דפנות ופשיטא דאפי' אי הוי כסילון ממש אינו פוסל המקוה משום כלי כל זמן שאין לו ארבע שפות כמבואר ביו"ד סימן ר"א סעיף ל"ו, רק בהא מסופק מע"כ נ"י כיון שתוחבין הנסר תוך חריץ שבנסר א"כ הו"ל החריץ כמו בית קבול שמקבל הנסר שתוחבין בו, רק כיון שבית קבול זה עשוי למלאות, וא"כ אי הו"א בית קבול העשוי למלאו' שמה קבול הו"ל כל הנסרים שבתיבה (כלומר אלו הנסרים שיש בהם חריצים) כמו כלים, ואולי י"ל דכה"ג פסול לטבול בו אע"ג שאינו טובל בתוך הכלי, רק אח"כ הביא ראי' ממס' מקואות סוף פ״ה דאמרי' שגודר בכלים ולענין בית קבול העשוי למלאות עיניו שפיר חזו בדברי המג"א סי' תרכ״ט ס"ק ח' ע"ש לענין סולם, ורוצה לידע דעתי בזה:

ונ״ל דכה"ג כ"ע ס"ל דבית קבול העשוי למלאות ל״ש בית קבול, דהנה במס' סוכה י"ב ע"ב תוס' ד"ה מהו דתימא הקשו דשם משמע דהגמ' ס"ל ב"ק העשוי למלאות שמה בית קבול (ובאמת הכי קי"ל בש"ע או"ח סי' תרכ״ט סעיף ג', וברמב"ם פ"ה הלכ' סוכה הלכה ה', דאין מסככין בחצים נקבות) ובמס' סנהדרין ס"ח ע"א משמע דרבנן ס"ל ב"ק העשוי למלאות ל"ש בית קבול עיי"ש בתוס' ובגליון הש"ס, והנה פקחתי עיני וראיתי שגם דברי הרמב"ם נראין כסותרין זא"ז דבהל' סוכה פיה פסק להא דאין מסככין בחוצים נקבות ובפ"כ הל' כלים הל' ג' וגם בפ"ד שם הל' ג' פסק בפירוש דב"ק העשוי למלאות ל״ש בית קבול, והנה כבר עמד בזה בשו"ת שבות יעקב ה״א סי' ל"ג וסם תירץ דהיכא דלפעמים נוטלין ממנו פעלו' שאינו עשוי להיות שם לעולם כה"ג לכ"ע ל"ש בית קבול ע"ש, ופלא שהרי התוס' עצמן בסוכה שם הרגישו בזה דהיכא שניטלין לפעמים הברזל מן העץ כה"ג הוי ב"ק, וראיתי בס' ערוך לנר מס' סוכה שם שמחלק באופן אחר קצת דהיינו שבשעה שהמלוי בתוכו ודאי ל״ה כלי רק בשעה שנוטלין משם המלוי הוי בלי עיי"ש, ולענ"ד נראה פשוט דודאי גבי הוצין נקבות דבלא המלוי יש לו בית קבול מעליא כה"ג י"ל דהוי כלי אע"ג שעשוי למלאות משא"כ בהל' כלים אפשר דמיירי הרמב"ם באופן דבלא המלוי שבתוכו ל"ה כלי כלל כה"ג אמרי' דע"י המלוי נעשה כלי, שוב ראיתי בס' שערי תשובה סי' תרכ"ט שהביא בזה דברי הברכי יוסף ושם הביא שהתירוץ שכתב בספר ראשון לציון הוא נכון, אמנם אין בידי ספר הנ"ל, והנה מ"ש בס' שבות יעקב לחלק דדוקא היכא שנוטלין לפעמים המלוי הו"ל בית קבול יש לעיין בזה שהרי רש״י מס' סוכה שם כתב בפירוש וז"ל:

העשוי למלאות מלוי עולם שלא להתרוקן עוד א"כ משמע דאפילו אם אין נוטלין המלוי לעולם ג"כ הוי בית קבול לפי הגמ' שם, ועיין בירושלמי מס' סוכה פ"א והלכה ה' בהג"ה ציון ירושלים שנתעורר בזה מכמה מקומות, עכ"פ לכל אלו התירוצים בנ"ד לא הוי ב"ק כלל, דלתירוץ השבות יעקב הכא לא הוי ב"ק דהא אינו עומד להתרוקן משם שהרי הנסרים ישארו כך כל זמן שיהיו קיימים, ולתי' הערוך לנר דכל זמן שהמלוי בתוכו לא הוי כלי קבול א"כ ה"נ הרי המלוי בתוכו, ולתירוץ דידי שכתבתי לחלק דאם בלא המלוי ג"כ אינו כלי לא הוי ב"ק א"כ ה"נ בנ"ד בלא המלוי לא הוי שום כלי שהרי אין לו רק שני דפנות כמו צנור הפתוח מעבר לעבר וא"כ לא הוי כלי כלל, והנה מדברי המג"א שם ס"ק ח' משמע ג"כ קצת כדברינו שהרי כתב דהא דמותר לסכך בסולם היינו באותן הנקובים מעבר לעבר והיינו דבלא השליבות שממלאים הנקבים אין כאן שום כלי קבול ועיין במחה"ש שם, וא"כ ה״נ בנ"ד בלא הנסר התחוב בחריץ שבנסר האחר אינו מקבל כלום כיון שאין לו ארבע דפנות ממילא כה"ג ודאי לא הוי שום כלי (ומ"ש הפרמ"ג במשבצות שם ס"ק ט' ח"ל:

חריץ בירכים צ"ע עכ"ל, נ"ל כוונתו דודאי אם נקוב מעבר לעבר או שהשליבה קבוע במסמר ודאי לא הוי כלי רק אם אינו נקוב מעבר לעבר וגם אינו קבוע במסמר רק שנחרץ בירכי הסולם א"כ הרי יש למקום חריץ בית קבול דהיינו קבול השליבה וזהו תלוי בפולוגתא אם ב"ק העשוי למלאות שמו ב"ק או לא), עכ"פ כפי הנראה מדברי הפרמ"ג שם דהיכא דנקוב מעבר לעבר כיון דבלא המלוי אינו מקבל כלום לא הוי כלי וא"כ ה"נ בנ"ד כיון שבלא הנסר הנתחב בו לא יוכל לקבל שום דבר לכ"ע לא הוי כלי, ובעיקר ישוב דברי הרמב"ם נ"ל, דהרמב"ם מפרש חיצין נקבות שעשוי ליתן בתוכו חיצים ומ"מ אינו מעלא כל הכלי כה"ג הו"ל בית קבול מעליא, עכ"פ יהיה איך שיהיה כפ"מ דס"ל להמג"א שם ס"ק ח', וכן יש לפרש דברי הטו״ז שם ס"ק ט' כפי דמשמע מדברי הפרמ"ג ג"כ ס״ל דנקב העשוי בירכי הסולם מעל״מ לא הוי בית קבול והיינו כסברתינו דכל שבלא העלוי אינו ראוי לקבלה לא הוי כלי א"כ פשיטא דבנ"ד דג"כ בלא הנסר הנתחב בו אינו ראוי לקבל מים לא הוי כלי, כנ"ל ברור בס״ד:

וזהו רבות בשנים אשר היה לי בזה משא ומתן של הלכה עם הגאון הקדוש ז"ל דק"ק סיגוט (הובא בשו״ת אבני צדק לאו"ח סימן פ"ב אות ב' עי"ש) עכ"פ יצא הדבר דשינדלען שמסככים בו הגגות אינם מקבלים טומאה אע"ג דכל אחד יש לו חריץ שתוחבין בו השינדל האחרת והיינו דהתם ג"כ כל זמן שהשינדל אינו נתחב בו אינו ראוי לקבל כלום, והנה אותם הנסרים בנ"ד הם ממש כמו שינדלען שאחד נתחב בחבירו ובלא זה אינו ראוי לקבלה כה"ג לא מקרי בית קבול כלל, כלל העולה מדברינו דאפילו מאן דס"ל ב"ק העשוי למלאות שמו ב"ק היינו רק שבלא המלוי כבר ראוי לקבלה אמרינן דע"י המלוי לא נתבטל שם קבול ממנו משא"כ כל שבלא המלוי אינו ראוי לקבלה דנימא דהמלוי שבתוכו משוי ליה לכלי קבול זה לא ס"ל לשום מ"ד, ועיין עוד בר"ש מס' כלים פכ"ו משנה ב' ובתוס', רע"ק מס' כלים פי"ג משנה ו' ועיין היטב בכל הני דמיירי מענין ב"ק העשוי למלאות יש לו בית קבול בלא המלוי ג"כ משא"כ כשאין לו בלא המלוי שום מקום לקבל רק שע"י המלוי יהיה נעשה כלי זה לא מצינו ומשו"ה גם בשו"ת אבני צדק שם נקט ליה לדבר פשוט דשינדלען אין להם דין בית קבול וא"כ נסרים שלנו הוי ממש כמו שינדלען שאחד נתחב בחבירו ופשיטא דלא הוי כלי קבול כלל ואנן לא אמרינן רק בית קבול העשוי למלאות כלומר שהיא כבר בית קבול רק שעשוי למלאות כה"ג ס"ל למאן דס"ל הכי שמיה קבול אבל לא כמו נסרים או שינדלען או סולם שירכים נקובים מעבר לעבר דזהו קודם שנתמלאו ג"כ לא היה להם בית קבול כה"ג לית מאן דס"ל דע"י המלוי יהיה נעשה ככלי שמקבל, ודוק היטב בזה], ועלה בידינו להרחיב קצת הענין בס"ד:

והנני בזה הדו"ש באהבה פק"ק באניהאד האד אור ליום ב' לסדר והנה עשו אותה כאשר צוה כ"ב אדר תרס״ט לפ"ק.

אליעזר דייטש.

תוכן העניינים

פרי השדה חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה