פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות תשובות · סימן קמח
ברכת השנים לכבוד הרב המאה"ג החו"ב נצר מטע קדושים וכו' כש"ת מו"ה צבי פרידלענדער נ"י האבד"ק ליסקא יע"א.
יקרות מכתבו הגיעני ואני כעת טרוד גדול כי לא הייתי איזה שבועות בביתי ומאז נקבצו ובאו כמה מכתבים מהדופקים על פתחי פתחא זוטא, אולם לאשר מעכה"ר נ"י כתב שהוא ענין נחוץ עניתי מעט לכבודו כי רב היא, ע"ד השאלה שאשה אחת שהוכרח הרופא ליתן לה קנה חלול בצוארה כדי שתוכל לשאוף האויר ואם תסיר השפופרת אפילו רגע על שעת טבילה הוא לה סכנה גדולה ר"ל, והנה הטבעת שהוא מבחוץ וכן הבענדעל יכולים לרעות שיבאו שם המים רק הקנה מוכרח שם להיות כמו שהרופא תחבו לשם, ומענ"ה נ"י האריך בכחא דהתירא שמותרת לטבול כך עם השפופרת כיון שהבענדעל וגם הבעת יכולים להיות רפוים, ובפירוש איתא ביו"ד סימן קצ"ח סעיף כ"ג דרפוי אינו חוצץ:
והנה מה שנ"ל בזה היא דאע"ג דבספר סדרי טהרה שם ס"ק מ"ג הביא דיש לגזור רפוי אטו מהודק עפ"י דברי הרמ"א או"ח סימן קס"א סעיף ג' דאין אנו בקיאין איזה מקרי רפוי, מ"מ הרי הסדרי טהרה גופא שם התיר בדיעבד עכ"פ וכאן בנ"ד אין לך דיעבד גדול מזה, ועוד י"ל דהנה באמת יצדיק מ״ט לא הביא כאן הרמ"א דאין אנו בקיאין בין רפוי למהודק לענין טבילה. רק לענין נטילת ידים הביא שאין אנו בקיאין, וכבר העיר בזה בחידושי הגאון ר' עקיבא איגר ליו"ד, וכעת נ"ל כך דבאמת צריך להבין וכי בקיאות גדול היא לומר שאין בקיאין, והרי מצינו בכמה מקומות שאנו סומכין גם על בקיאות שלנו כגון לענין מראות ריאה, ולמה לא נסמוך על בקיאותינו לחלק בין רפוי למהודק, [ועיין בזה בספר ראש אפרים סימן מ"ח ס"ק י"ד, ודוק] אמנם י"ל כמ"ש הגמ' במס' ביצה ב' ע"ב דיו"ט דקיל צריך להחמיר בה טפי לענין מוקצה א"כ י"ל ה"נ לענין נטילת ידים דלא חמיר כ"כ לא ידקדק כ"כ בין רפוי למהודק ואתי לזלזולי, משא"כ טבילת נדה דחמיר וודאי ידקדק היטב אם הוא רפוי או מהודק, ומשו"ה גבי טבילת נדה לא הביא כלל הרמ"א לומר דאנו אין בקיאין מהו נקרא רפוי, וא"ש דברי הרמ"א, וא"כ כיון שגם הסדרי טהרה מודה להתיר בדיעבד והכא בנ"ד כיון דהוי שעת הדחק ג"כ הו"ל בדיעבד, ועיין בספר שדי חמד מערכת גט סימן כ"ט סעיף ו' שהביא מדברי הפוסקים בשעת הדחק יש להקל טפי מדיעבד עי"ש היטב, וא"כ כיון שהראנו פנים בהלכה בס"ד מדברי הרמ"א שלא כתב לענין טבילה דאין אנו בקיאין בין רפוי למהודק' דאפשר דס"ל גבי טבילה דחמיר טפי וודאי לא יזלזלו וידעו להבחין בין רפוי למהודק, כיון שיש מקום לידע ע"י הבחנה היטב, והסדרי טהרה ג"כ מתיר בדיעבד, ובנ"ד דהוי שעת הרחק ביותר, וודאי יש לסמוך על זה להתירה לטבול עם הבענדל ועם הטבעת, כיון שאפשר להיות רפויים, וטוב לעיין היטב ע"י אשה שבקיאה היטב לראות אם הם רפויים בשעת הטבילה ויפה כתב בזה מעכה"ר נ"י שיש להתיר אם הם רפויים:
והנה לענין השפופרת גופא פשיטא שכיון שיש סכנה להסיר משם והוא נתחב בצווארה בפנים דליכא חציצה, ובפרט כיון שיש סכנה להסיר השפופרת משם, ועיין בשו"ת רע"א ח"א סימן ס', ויען שכבר הארכתי בזה בס"ד בכמה שו"ת, והיא כבר נדפסה בשו"ת פרי השדה ח"א סימן פ"ב, ופ"ג לענין הבלאמ בעס שבשיניים. ובשו"ת פרי השדה ח"ב סימן נ' לענין רטיה שע"ג מכה, ובסימן ק"י שם לענין טבעת בעומק בית הרחם, והעולה משם דבמקום סכנה הוי וודאי כמיעוט שאינו מקפיד דפשיטא דכל הנשים שצריכים לשפופרת כזה אינם מקפידים להסיר ואדרבא מקפידים שלא להסיר לא הוי חציצה ועי' שם היטב, ע"כ לא הארכתי כאן בזה, [ועיי' לעיל סימן קמ"ג וקמ״ז] ופשיטא שכל שיש סכנה להסיר לא הוי חציצה, ושם הבאתי דברי גדולי הפוסקים בזה ע"כ גם אני מסכים להוראתו שיכולה לטבול עם השפופרת אם יש לרפות הבענדל והטבעת שהם מבחוץ שיהיו רפויים ולא גזרינן בזה רפוי אטו מהודק לכ"ע, כנ"ל ברור בס"ד:
ב') אמנם בשאלה השניה שהרופאים אמרו שאם תתעבר עוד פ"א תהיה בסכנה גדולה ר"ל, ובזה האריך מעכה״ר נ"י קצת אם תוכל לשמש במוך, ומסקנתו להתיר במוך אחר תשמיש לכ"ע, הנה בזה יש לו ג"כ אריכות גדול, וכבר נשאלתי ע"ז כמ"פ ואם אמנם שהראיתי פנים להלכה כדעת שו"ת חמדת שלמה אה"ע סימן מ"ו להתיר במוך אפילו בשעת תשמיש מ"מ לא מלאני לבי להורות למעשה ג"כ להתיר מוך בשעת תשמיש, רק לאחר תשמיש פשיטא שיש להתיר להשים מוך ושתרחץ במים, וכבר יש לנו בזה אריכות בכמה מקומות בס"ד אפס קצהו נדפסה בשו"ת פרי השדה ח"א סימן פ"ח, וח"ב סימן פ"ו, ומסקנתי ג״כ להתיר לאחר תשמיש דווקא ע"י מוך ורחיצה בחמין הואיל שגם הגאון ר' עקיבא איגר בשו"ת סימן ע"ב התיר בכה"ג, אמנם לשום מוך בשעת תשמיש מי שרוצה לסמוך על שו"ת חמדת שלמה (וכן משמע מדברי היש"ש במס' יבמות סוף פ"ק להתיר אפילו בשעת תשמיש) יוכל לסמוך, אמנם ממני לא תצא בזה הוראה להתיר, רק לאחר תשמיש יש להתיר בפשיטות, וא"צ כאן להאריך יותר לאשר כבר הארכתי בזה בכמה עקומות בס"ד, ולהלכה למעשה כתבתי בשו"ת פרי השדה ח"ב שם בס"ד דרק לאחר תשמיש יש להתיר [ועיי' לעיל בשו"ת פרי השדה חלק ד' בתשו' להרב ר' יוסף לעזער בטארנא נ"י].
והנני בזה הדו"ש, והנלע"ד כתבתי בחפזי פק"ק באניהאד מוצש"ק כחצות הלילה לסדר והארכת ימים ה' בחדש אלול תרס"ט לפ"ק.
אליעזר דייטש.