פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות תשובות · סימן קמו
לכבוד הרב המאה״ג חריף ובקי בפלפול ובהלכה אשרי שלו ככה וכו' מו"ה אברהם שטרויס נ"י, יושב על כסא הוראה בק"ק פ' לאדאני יצ"ו, (כעת הרה"ג אב"ד דשם הי"ו):
מכתבו קבלתי ובא לשאול עצה ממני אם המקוה שנעשה בעירו כמו שיבא לפנינו בס"ד הוא כדת וכהלכה, וסדר עשיית המקוה הוא כך:
שתחבו קנה ארוך לערך מאה אמה בארץ והקנה זו עשוי מקנים הרבה ע"י שרויבען עד שמחמת דוחק האויר עלו המים למעלה על שטח הארץ כמו מעטער בגובה ואח"כ חפרו חפירה סמוך לבאר הזאת שנעשה ע"י קנה הנ"ל והמים הולכי' מהבאר הנ"ל להחפירה שטובלי' בו דרך נקב ארוך חפור בקרקע ע"י צימענט, וכדי שיהיו המים נקיים עשו נקב בגובה החפירה למעלה ממקום שיש מ' סאה ובשעת הטבילה סותמים הנקב בדבר שאינו מקבל טומאה שלא יהיו זוחלין ונתיעץ עמי אם המקוה עשוי באופן זה כשר ? ואען ואומר דמקוה זאת כשרה לענ"ד לכל שיטות הפוסקים, דהנה אם נדון אפילו החפירה ששם באו המים ע"י קנה הארוך לומר שהוי הויתו ע"י דבר המקבל טומאה דכיון שאינו דבר ברור שאילו הקנים נעשו מעיקרא להיות מחוברים לקרקע והתנאי שלא יהי' מקבל טומאה לא מהני מה שמחובר לקרקע רק אם נעשו מעיקרא לחצר הקרקע כמ"ש הדג"מ ביו"ד סי' ר"א סעיף מ"ח והסכימו עמו כל גדולי האחרונים, מ"מ בנ"ד אפי' אם הי' ברור שלא נעשה מעיקרא לקבעם בקרקע מ"מ הרי אינו טובל בחפירה זאת רק בחפירה אחרת ושם באים המים מעצמם דרך חפירה ארוכה על קרקע מרוצפת בצימענט וזהו וודאי אין עליו תורת טומאה וא"כ כל שהמים באים למקוה ע"י דבר שאינו מקבל טומאה כשר לטבול בו כמבואר בשו"ע יו"ד סימן ר"ח סעיף מ״ח דזהו וודאי לא מזיק מה שעיקר ביאת המים לחפירה ראשונה הי' ע"י דבר המקבל טומאה דאנן לא קפדינן רק שהמקוה שטובלים בו לא יבאו המים ע"י אדם או דבר המקב"ט משא"כ כשהמים באים אח"כ ממילא אע"ג דהגרם מעיקרא הי' ע"י אדם או ע"י דבר המק"ט לא איכפת לן בזה דאל"כ לא תמצא לעולם מקוה כשרה שהרי הרוב מקואות ומעינות באים ע״י חפירת האדם שחפרו בכלים המקבלים טומאה וא"כ הכל הוי הויתן ע"י דבר המקבל טומאה אלא וודאי דלא מקרי הויה ע"י דבר המק"ט רק שהמים באים ע"י דבר המקבל טומאה משא"כ כמו בנ"ד שהקנה הארוך הוא רק הגורם שהמים ידחקו למעלה ומשם באים מאליהם דרך החפירה המרוצפת בצעמענט אין שום חשש, ועיין שו"ת נטע שורק ליו"ד סימן ע"ה (באות ג') שכתב ג"כ כה"ג, והנה כל זה הוא אפילו אם היינו יודעים בבירור שתקנה הארוך לא נעשה מעיקרא לקבוע בקרקע דאז וודאי מקבל טומאה כיון שהוא של מתכת ומכ"ש בנ"ד שאין זה ברור דלמא נעשה לקבעו בקרקע וא"כ אינו מקבל טומאה כלל, מ"מ לטבול בחפירה הראשונה היינו במקום שהמים נדחקים למעלה יש לפסול מטעם אחר דשם הוי החיבור ע"י קטפרס, והארכתי בזה בשו"ת אחרת בס"ד, אמנם בנ"ד שטובלים בחפירה השניה במקום שהמים באים לשם על פני אורך הקרקע דרך חפירה מרוצפת בצעמענט אין שום חשש משום הויה ע"י המקבל טומאה וכשר לטבול בו:
ב') ומעתה נבא לחשש השני לפי שיש נקב מקום שהמים זוחלים לחוץ רק שהוא למעלה מארבעים סאה, הנה בזה ג"כ יפה כתב מע"כ נ״י כיון דלדעת המחבר סעיף נ' כשר בלא שום תיקון אם נשארו ארבעים סאה למטה ממקום התחילה רק אנו נוהגים כרמ"א שם שמחמיר שצריך לסתום הסדק וא״כ אם סותם הסדק בדבר שאינו מקבל טומאה תו ליכא שום חשש, ולזה וודאי אין לחוש דלמא יפתחו בשעת הטבילה ויהיו זוחלים דכה"ג לא מצינו בשום מקום לחוש דוודאי לטבול בקאסטען ולסמוך ע"ז שושעת הטבילה יפתחו הנשים הברזא שיהיו מחוברים להמקוה בזה יפה כתב החתס"ו ליו"ד סימן ר"ו וסימן רי"ז שיש חשש גדול שלא יפתחו הברזא וא"כ יהיה טבילה בכלי, ועיין שו"ת בית אפרים ליו"ד סימן כ"ג שהאריך מאוד בענין טבילה בקאסטען, משא"כ בנ"ד לחוש שהאשה תפתח הסתימה ויהיו המים זוחלין אדרבא האשה מקפדת יותר שלא יצאו המים לחוץ וא"כ אע"ג דלא נוכל לומר שהמים שבהחפירה יהיה להם דין מעיין לטהר גם בזוחלין כיון שכבר נפסקו מן המעיין ועיין היטב בש"כ שם ס"ק ל', מ"מ כל שנסתם ע"י דבר שאינו מקבל טומאה ובפרט שהנקב הוא למעלה מארבעים סאה תו ליכא שום חשש והמקוה כשרה בלי שום חשש ופקפוק כנ"ל בס"ד, רק שמ"מ צריך להזהיר הבלן שלא יהיה הנקב פתוח רק בשעה שרוצים לנקות המקוה וממילא תו ליכא חשש שהאשה בשעת טבילה תפתח הסתימה דלא חיישינן לשכחה רק שישכח ולא יעשה כמו בנ"ד החתס"ו שהבאתי לעיל שתשכח מלפתוח הברזא, משא"כ שתשכח ותסיר הסתימה, כה"ג לא מצינו חשש שכחה, וחילוק כה"ג בין לעשות מעשה או שלא לעשות כתב ג"כ הר"ן במס' גיטין ע"ד גבי הר"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז לחלק לענין חשש שמא לא תקיים התנאי בין תנאי שהיא בשוא"ת לתנאי שהוא בקום ועשה דבתנאי שהיא בשוא"ת לא חיישינן שתעבור על התנאי, וא"כ חזינן דאפילו לענין איסור אשת איש לא חיישינן שתעשה מעשה, עיי"ש בר״ן, וא"כ מכ"ש בנ"ד שאין לחוש שתפתח הסתימה, והמקוה הזאת כשרה בלי שום חשש ופקפוק לכל הפוסקים:
והנני בזה הדו"ש ואני תפלה שהקב"ה יסיר כל חולי ומחלה מחותנו הרב הגאון הצדיק שליט"א, והנלע"ד כתבתי פק"ק באניהאד מוש"ק אור ליום א' לסדר ויגש ג' טבת תרס"ה לפ"ק.
אליעזר דייטש.