פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות תשובות · סימן קמג
החיים ושלום וכ"ט לכבו' אהו' תלמידי הה"ג החו"ב וכו' מו"ה משה אהרן קרויש נ״י האבד"ק נ' סאלאק יצ"ו (כעת בק"ק גאלסעטש סע"א)
מכתבך קבלתי, וע"ד השאלה באשת חולנית ר"ל שהרופאים הזהירו שלא יכנסו מים באזניה אם מותרת בשעת טבילה לסתום אזניה במוך, והארכת בענין מיעוט המקפיד ורצית לומר דכאן וודאי אינה מקפדת, שהרי ניחא לה בכך שהמוך יהי' שם כדי שלא יכנסו המים וא"כ הוי כמו מיעוט שאינו מקפיד, ועינך ראו היטב בשו"ת האחרונים. ואתה רוצה לידע דעתי בזה, – והנה אם אמנם כבר הארכתי בענין זה בהרבה תשו' בס"ד (עיי' בשו"ת פרי השדה ח"א סימן פ"ג וחלק ב' סימן נ' וסי' ק'), מ"מ אין ביהמד"ר בלא חידוש אמרתי אשנה פרק זה:
הנה בוודאי לעניין רטיה שכואב לה להסיר בשעת טבילה שפיר י"ל דהוי מיעוט שאינו מקפיד ואינו חוצץ אפי' מדרבנן ואע"ג דסתם אדם מקפיד אפי' על רטי' כל דהוא מ"מ עכ"פ מי שיש לו מכה או גרב בגופו אינו מקפיד הו"ל שפיר מיעוט שאינו מקפיד וזהו דומה למ"ש התוס' מס' שבת (דף צ"ב ע"ב) ד"ה ואת"ל אנשי הוצל כיון דבכל מקום ש"ש להם גמלים מקיימים קוצים ל"א בטלה דעתו וה"נ כיון שכל מי שיש לו מכה אינו מקפיד על רטי' הו"ל מיעוט שאינו מקפיד [ועיי' ספר יוסף דעת להגאון ר' יוסף שאול ז"ל סימן קצ"ח] ועיי' כת"ס ח"ב יו"ד סי' צ"א שהאריך מאוד בעניין רטיה ע"ג מכה, עכ"פ אם כואב לה ביותר להסיר הרטיה ואין לה זמן קצוב וודאי הוי בכלל מיעוט שאינו מקפיד, אמנם כן היינו דווקא ברטי' שאינה מקפדת שלא יבאו המים תחת הרטי' רק שמקפדת להסיר הרטי' וכיון דאם הי' אפשר שיבא מים תחת הרטי' לא היה איכפת לה שפיר הוי מיעוט שאינה מקפיד, משא"כ הכא הוי איפכא דכל עיקר שימת המוך באוזן כדי שלא יבאו המים שם א"כ ניהו דאינה מקפדת על המוך אבל הא וודאי מקפדת שלא יבאו שם מים א"כ הוי כאשה שרוצה לטבול כל גופה חוץ מאבר אחד דלא מהני. ואע"ג דבית הסתרים א"צ לביאת מים אבל ראוי לביאת מים מיהו בעינן. לדעת הריטב"א מס' קידושין כ"ה ע"א היא רק מדרבנן ולדעת תוס' אפי' מה"ת בעינן ראוי לביאת מים, ועיי' נוב"י מהדו"ק יו"ד סי' ס״ד ומהדו"ת סי' קל"ה, וא"כ האשה זולת שמקפדת שלא יבאו שם מים ורוצה לסתום אזניה במוך הרי מקפדת בבירור שלא יהי' ראוי לביאת מים באחד מאיבריה וזהו גרע מדבר החוצץ במיעוט שאינו מקפיד דהתם אינה מקפדת אם יבאו מים שם ואנו דנין רק על הרטיה ואמרינן כיון דאינה מקפדת על הרטיה בטלה הרטיה לגבי הגוף ואינה חוצצת והוי כאילו באו מים על כל גופה משא"כ הכא במוך שמה שאינה מקפדת על המוך היא משום שהמוך מעכב מביאת המים וא"כ גרע טפי שבשימת המוך באזנה ניכר שהיא מקפדת שלא יבאו המים וא"כ מה מהני לן במה שאינה מקפדת על המוך כיון שמקפדת על המים שלא יבאו לשם א"כ הוי כמו מי שאינו רוצה לטבול כל גופו והגע עצמך אם אשה טובלת בבגדיה כדי שלא יתלחלח גופה הכי נימא דעלתה לה טבילה כיון שאינה מקפדת על הבגדים אדרבא כיון שכל עיקר מה שלובשת הבגדים כדי שלא יבאו שם מים לא הוי טבילה דהא דנדה מערמת וטובלת בבגדיה מס' ביצה ח"י ע"א מיירי באופן שיוכל לבא מים דרך בגדיה על גופה אבל לא באופן שיהיו חוצצין וא"כ הכא בנ"ד מה מהני לן מה שאינה מקפדת על המוך אדרבא זה גרע כיון שמקפדת שהמוך יהיה שם כדי שיעכב ביאת המים א"כ הוי וודאי מיעוט המקפיד והרי בפירוש איתא בש"ע יו"ד סימן קצ"ח סעיף ב' דקטלא רחבה שמהדק בבשר חוצץ אע"ג דאינה מקפדת על הקולא שהרי מסתמא ניחא לה שיהיה שם כדי שתהא נראה כבעלת בשר מ"מ לא מהני, א"כ מכש"כ הכא שמקפדת שיהיה שם המוך שיעכב ביאת המים לתוך האוזן אין לך מקפיד יותר מזה דהוי כמי שאינו רוצה לטבול כל גופו ואין לך מקפיד יותר מזו, כללו של דבר דהא דאינו מקפיד לא מהני רק אם אינו מקפיד על הדבר החוצץ שיהיה שם כמו בטבעת אם אינו מקפיד אפילו בשעת לישה, ועיין שו"ת נטע שורק יו"ד סימן ס"ד, משא"כ כמו בנ"ד שמקפדת שהמוך יהיה שם אין לך מקפיד יותר מזו כיון שמקפדת שלא יבאו שם מים ושלא יהיה ראוי לביאת מים כלל, ודוק היטב:
ב') ומ"ש שהמוך רפוי ויוכל לבא שם מים שכן דרך שמסננין יין או מים דרך מוך היינו דווקא במוך שאינו אדוק אבל הכא כל עצמה מתכוונת שלא יבאו שם מים וודאי חיישינן שתהדק המוך כל כך שלא יוכל ליכנס דרך שם מים והוי כמה דאמרינן מס' פסחים י"ב ע"א הוא עצמו מחזיר עליו לשורפו וכו', ה"נ כיון שכל כוונתה שלא יכנסו המים לאזנה וודאי תהדק המוך כ"כ שלא יכנסו שם מים, ועיין שו"ת שיבת ציון שכתב ג"כ כה"ג דכל שמקפדת שלא יבאו שם המים וודאי תקפיד על זה שתהדק היטב עי"ש, וה"נ דכוותיה מסתמא תהדק המוך היטב באזניה שלא יבאו שם מים וא"כ הוי מקפדת גמור דמה מהני לן מה שאינה מקפדת על דבר החוצץ כיון שמקפדת שלא יבאו שם מים ושלא יהיה ראוי לביאת מים אין לך מקפיד יותר מזה, והרי בשו"ת שיבת ציון שהיה סכנת עינים לא רצה להתיר אע"ג דהוא סכנה יותר מסכנת האוזן דסומא חשוב כמת מ"מ לא רצה להתיר עי"ש, ועוד אומר אני בנ"ד מטעם אחר להחמיר דהא לא כל החזן מקרי בית הסתרים שהרי מה שנראה מחוץ ג"כ וודאי לא מקרי בית הסתרים דבית הסתרים לא מקרי רק מנקב האוזן ולפנים ואי אפשר לצמצם בנתינת המוך כ"כ שלא יהיה בולט קצתו מחוץ לנקב האוזן ג"כ ושם הוי חציצה ממש דשם לא מהני ראוי לביאת מים דשם בעינן ביאת מים ממש דווקא דבית הסתרים היא רק מנקב האוזן ולפנים, ודוק [ועיי' לקמן סימן קמ"ח]:
ג') גם מ"ש שתלחלך המוך קודם שתשים אותו לתוך האזן כדי שיהיה המים מקדימין וכה"ג מצינו מס' מקואות פרק זיין משנה זיין גבי רגלי המטה, אמנם עיין בתוס' יו"ט. שם פ"ב משנה י' שכתב דבעינן שהמים על רגלי המטה יהיו מחוברים למי המקוה וא"כ ה"נ אם היה אפשר שהמים שעל המוך יהיו מחוברים למי המקוה היה מהני, אבל זהו דבר שאי אפשר, וגם אכתי מה הועילה, ועלייה זו לשוא שמרה היא אינה רוצת שיבא רטיבות לתוך האוזן ועכשיו תלחלח המוך במים ותשים לתוך האוזן, ע"כ כל זה אינו שוה כלום דמי מפיס שיהיה המים שבמוך מחובר למי המקוה, והנה כבר נשאלתי שאלה כזו ממש והשבתי לאסור [עיי' שו"ת פרי השדה חלק ד' סימן ק"א בתשובה להרה"ג מו' מנחם סופר נ"י] דלא דמי למ"ש הבינת אדם להתיר באשה שיש לה כאב אזנים ואינה יכולה לנקות הצואה שבפנים דהתם התיר משום דהוי כמו מקום בלוע משא"כ להכניס שם מוך שמסתמא לא תוכל לתחוב שיבא עד מקום הבלוע אי אפשר להתיר, ע"כ אומר אני שאי אפשר שיזיק לה מה שרגע כמימריה יהיה שם מעט מים בשעת טבילה ותיכף לאחר טבילה תקנח היטב האוזן ובוודאי לא יזיק לה ושומר מצנה לא ידע דבר רע כמ"ש בשו"ת שיבת ציון שם, אבל להתיר ולחפש קולות להשים דבר בשעת הטבילה שיהיה חוצץ בפני המים ותיכף לאחר טבילה מסתמא תסיר המוך כיון שנתלחלח במים כה"ג לא מצינו להתיר בשום פוסק והאשה הזאת אם תשמור היטב פתחי נדה בוודאי לא יארע לה שום דבר רע ח"ו ותבטח בשם ד', ועיין ספר תשובה מאהבה חלק שלישי הלכות נדה שהחמיר ביותר ומכ"ש בנ"ד שיש עוד סברא להחמיר דחתן לנקב האוזן וודאי לא מקרי בית הסתרים ואמוך יהיה מעכב שם ג"כ ביאת המים ע"כ לא מצאתי מקור להתיר בזה מחמת כל הני טעמים שכתבתי בס״ד סיומא דעילתא בנ"ד כיון שהיא מקפדת שהמוך יהי' שם כדי לעכב ביאת המים אין לך מקפיד יותר מזה והוי מיעוט המקפיד דמדרבנן חוצץ עכ״פ ואע"ג שא"צ ראי' לזה דכה"ג מקרי מקפיד מ"מ כדמות ראי' אביא לזה שהרי בשו"ת שיבת ציון סימן מ"ב בעניין שתעצם ידיה על עיניה לא הזכיר כלל דהוי מיעוט שאינו מקפיד והא שם ג"כ אינה מקפדת על שימת ידים על עיניה דאדרבה היא ריצה כדי שלא יבא הרטיבות לתוך העינים וע"כ דהא גופא מה שמקפדת שיהי' שם איזה דבר החוצץ בפני המים זהו גופא הוי בכלל מקפיד, והתקנה מ"ש שתרטיב המוך במים ג"כ לא הועיל בנ"ד דאם יהי' לח כ"כ שנוכל לומר שהמים אשר בו מחובר למי המקוה א"כ אין מועיל לה כלום אם יראה שהמים מזיק לאזניה וכבר הבאתי מדברי תוס' יו"ט פ"ב מס' מקואות דמים מקדימין לא מהני רק אם נוכל לומר שהמים שבו מחובר למי מקוה, ועוד דהכא בנ"ד יש לחוש שהמוך יחוץ אפי' במקום דלא מקרי בית הסתרים חוץ לנקב האזן ע"כ אי אפשר להתיר בשום אופן לשום מוך רק תהי' בטוח בחסדי הקב"ה כי לא יזיק מה שיבא שם באותו רגע שתטבול ותיכף תקנח היטב בסמרטוט ושומר מצוה לא ידע דבר רע ולא הייתי צריך להאריך כ"כ רק לאשר ראיתי שחשבת כיון שהיא רוצית שהמוך יהי' שם מקרי אינו מקפיד, ואדרבה לאחר העיון אין לך מקפיד יותר גדול מזה כיון שמקפדת שלא יבא שם מים, וכי נימא מי שלובש מנעלים ברגליו שלא יבא עליהם מים הוי מיעוט שאינו מקפיד משום שאינו מקפיד על המנעלים שברגליו, אדרבא הא גופא מקרי מקפיד כיון שמקפיד שלא יבא שם מים, וזהו פשוט ואינו צריך לפנים, ואינו מקפיד לא מקרי רק שאינה מקפדת שאותו דבר החוצץ יהי' שם וגם אינה מקפדת על ביאת מים כמו ברטי' על מכה שהרטי' לא אכפת לה מה שהיא על גופה וגם אינה מקפדת אם הי' יכול לבא שם משום זה מקרי אינה מקפיד דהרטיה בטלה לגבי גופה כיון שהיא רק על מיעוט הגוף, ודוק היטב.– עתה בשעת הדפסה הראה לי חתני הרב מו' יוסף הכהן נ"י בשו"ת מוהר"ש להגאון מראדמישלא נ"י ח"ב סימן ס"ח שנשאל ג"כ בזה והאריך בדבר, גם בשו"ת אמרי יושר להגאון מוהר"ם אריק נ"י סימן קצ"ה ואנכי הנלע"ד כתבתי ומשנה לא זזה ממקומה]:
אליעזר דייטש.