פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות תשובות · סימן קכ
שוכ"ט לכבוד המופלא ומופלג חו"ש שוקד על דלתי התורה וכו' מו"ה חיים שווארץ נ"י בישוב עדיעק יצ"ו.
מכתבו הגיעני. ואני טרוד בכמה עניינים נחוצים לשעתו אולם יען גם הוא שואל הלכה למעשה, ע"כ אמרתי להשיבו, ע"ד השאלה שבמקומו עשו מקוה באופן המבואר בחת"ס סימן ר"ג דהיינו שיש שני בורות ובבור אחד מכנסים מי גשמים ע"י צינורות המחוברים להגגין וכאשר נתמלא זה הבור הולך ע"י הנקב שבאמצע הכותל המפסיק בין שני הבורות המים להבור שטובלין בו. אמנם ע"ז משגיחים שבבור הראשון יהי' תמיד מ' סאה מי גשמים כדי שיוכלו לשפוך לתוכו שאובים שילך אל הבור השני מקום הטבילה, אולם עתה ראה מע"כ נ"י כי הבור הראשון שיורדים בו מי גשמים מאבד מימיו באופן שבשלשה ימים מאבד לערך לחמשה לאלל מגבהו שבודאי נוכל לשפוט שהוא זוחלין דכה"ג הוי זחילה ניכרת (ועיין היטב בש"ע סי' ר' סעיף נ"א). ע"כ נסתפק כיון שהבור הראשון שהמים יורדים בו פסול לטבול א"כ איך יוכל לטהר המים שבבור השני כיון שהמים שבבור השני אינם נכשרים רק ע"י שבאים מהבור הראשון דהיינו שכל השאובים ששופכים בתוכו נטהרים ע"י ארבעים סאה מי גשמים שיש שם וא"כ כיון שזוחל ופסיל לטבול בו איך יוכל לטהר ולהכשיר תמים ששופכים בו. שיהי' כשר לטבילה בבור השני, כך הוא תוכן שאלתו, ועיניו שפיר חזו בשו"ת ריב"א (להגאון ר' יואל אונגאר זצ״ל מפאקש) סימן ע"א שמכשיר בכה"ג, אמנם בשו"ת מהר"ם שיק יו"ד סימן קצ"ח חוכך בזה להחמיר, ורוצה לשמוע דעת' בזה, ואען ואומר:
הנה במשנה פ"ג מס' מקואות משנה ג' בור שהוא מלא מים שאובין והאמה נכנסת לו ויוצאת ממנו לעולם היא בפסולו דמשמע שאינו נטהר ע"י חבורו לאמה וא"כ משמע דכיון שנכנס ויוצא הרי הוא זוחלין משו"ה לא מהני החיבור לטהר השאובים בבור, אמנם התוס' יו"ט שם הביא דמיירי שלא היו באמה מ' סאה, וא"כ משמע בפירוש דאלו היו במי האמה מ' סאה נטהרים השאובים בבור אע"ג דהוי זוחלין, וראיתי בשו"ת הריב"א הנ"ל שהביא באמת ראיה מכאן דזוחלים מטהרים ג"כ שאובים, אמנם אחר העיון קצת אין ראיה משם דהתם האמה הוי מעיין ומעיין כשיש בו מ' סאה מותר לטבול בו אפילו בזוחלין משו"ה יוכל לטהר השאובים ג"כ משא"כ הכא במי גשמים שפסולים בזוחלין י"ל דכיון שאינו טהור לטבול בו גם המים השאובים ששופכים לתוכו לא נטהרו בהשקה, ויש ראיה לזה דעיקר מה שהביאו להפוסקים לאוקמא המשנה דפ"ג דמס' מקואות באמה שאין בה ארבעים סאה הוא דלא תקשה ממשנה דמס' מקואות משנה ג', ג' מקואות בזה עשרים וכו' ונתערבו המקואות טהורים דמשמע דזוחלין מערבים ומשו"ה מוקי הך משנה דבור מלא מים שאובים והאמה נכנסת לו דמיירי שאין באמה ארבעים סאה והתם פ"ו דמס' מקואות מיירי כשיש ארבעים סאה בשני המקואות שהם כשרים כדאיתא בפירוש בזה עשרים ובזה עשרים ועיין שם בהרע"ב, וכן כתב בפירוש במס' ב"ק ס"ו ע"ב לחלק בין המשנה דמס' מקואות פ"ו ובין המשנה דבור מלא שאובים, וא"כ י"ל דהיינו דוקא במעיין שזוחל מהני להכשיר השאובים משא"כ במי גשמים זוחלים לא מהני לטהר השאובים, וכן משמע מלשון החת"ס סימן ר"ח שכתב שם וז"ל ומי גשמים אינם ראויים לטבילה בזוחלים וכו' ולזה כיון שהם זוחלים אינם מערבים עכ"ל עי"ש, גם הראיה שהביא הריב"א מסעיף כ"ה דמקוה שנפסלה בשנוי מראה אם יש בו מ' סאה ימלא בכתף אלמא דאע"ג דהוא עצמו נפסל ע"י שנוי מראה מ"מ יוכל לטהר השאובין כבר דחה שם במהר"ם שיק דשנוי מראה שאינו פסול רק מדרבנן משו"ה מטהר משא"כ זחילה פסול מה"ת אין יכול לטהר השאובים, ובאמת היא מלתא דמסתברא ג"כ כיון דהא דמים שאובים בכשרים ע"י מ' סאה מי גשמים הוא ג"כ בתורת טבילה וא"כ כיון דזוחלים פסולים לטבילת אדם וכלים איך יוכשר לטבילת מים, והנה י"ל לפי"ז לדעת השיטה מקובצת במס' ביצה ח"י במשנה ושוין שמשיקין את המים דשם כתב דהשקת המים לאו בתורת טבילה רק בתורת זריעה עי"ש, שפיר י"ל דגם זוחלים מהני לעשות המים הנישקים שם כזרוע אמנם לדעת הרא"ה שם דנראה שהשקת מים הוא בתורת טבילה שפיר י"ל דזוחלין לא מהני, ועיין בחת"ס סימן ר"ח בסוף התשובה אפשר שנתכוין לזה, ודוק היטב:
העולה מדברינו דהא אי זוחלים מטהרים שאובים תליא בהא דאי השקה הוא מטעם טבילה א"כ פשיטא דזוחלים אינם מטהרים שאובים משא"כ אם השקת מים הוא בתורת זריעה שפיר מטהרים, והנה לכאורה היה מקום לצדד להתיר בנ"ד דכיון שאינו זוחל ממש ואין אנו יכולין לעמוד עליו בבירור אי כה"ג מקרי זחילה ניכרת, ובפרט לשיטת הרא"ש לא מקרי זחילה רק כשזוחל ממש דומיא דמעיין משא"כ אם נשאר סגור בגומא רק זוחל ממנו ולהלן לא מקרי מה שבגומא זוחלין, עיין היטב בדברי חיים למסכת מקואות פ"ג משנה ג' א"כ הרי יש לנו ס"ס, ספק דלמא כה"ג לא מקרי זחילה, ואת"ל דהוי זחילה דלמא השקה הוא מטעם זריעה ומהני' בזוחלין ג"כ, והוי ספק ספיקא שיוכל להתהפך ג״כ ספק דלמא השקה מטעם זריעה ומהני אפילו בזוחלין ואת"ל דהוא מטעם טבילה ולא מהכי בזוחלין דלמא כה"ג לא מקרי זחילה כדעת הרא"ש בשו"ת שבו כלל ל"א סימן ד' עי"ש, וברא"ש הלכות מקואות כלל י"ב, ודו"ק, אמנם מי יכניס עצמו בזה להקל לסמוך על ס"ס כה"ג בפלוגתא דרבבתא ובפרט במקום חזקת איסור שאשה זו היתה בחזקת איסור לבעלה, ועוד אני אומר דודאי אלו היתה מקוה זו כשרה בלי שום חשש היינו יכולין להכניס עצמנו גם בזה משא"כ באלו המקואות בלא"ה יש כמה חששות (א') מדברי הש"ך ס"ק מ"א שהביא דעת יש אוסרים דלא מהני שאובים הרבה לתוך חמי גשמים רק לטבול בתוכם ולא כשהם הולכים למקום אחר שלא היה בו מים כלל, והגם שהוא אז ברי הראב"ד שחייש לנתן סאה ונטל ס"ה גם במים שאובים עיין בש"ך ס"ק ס"ג ובדג"מ שם, ועיין שו"ת נו"ב מהד"ת סימן קמ"א, ואנן לא קיי"ל הכי כהראב"ד, ועיין שו"ת בית שלמה ח"ג ליו"ד סימן כ"ט ודו"ק, מ"מ כיון שיש כאן עוד ריעותא דדלמא לא מהני זוחלין לטהר שאובין, וכבר כתבנו שתליא בפלוגתת באיכות השקה מה הוא אשר רמז עליו גם מרן החת"ס, וכבר כתב גם החת"ס בסימן רי"ב ורמז עליו גם תלמידו המהר"ם שיק בסימן קצ"ח, דהיכא דאיכא תרי ריעותות וחששות הרבה אין להתיר, ע"כ לא אוכל להכשיר המקוה כל זמן שהבור הראשון אשר בו יורדים המי גשמים יאבד מימיו ויהיה זוחל כי יש כאן חשש גדול לומר דזוחלים אין מטהרים השאובים (ובפרט כיון דאפשר דגם הפוסקים החולקים על הראב"ד ומתירים לטבול כל שהיה מ' סאה אע"ג שחסרו אח"כ ממים הכשרים וליכא מ' סאה רק בצירוף השאובים כיון שנטהרו פ"א ע"י חיבור למים הכשרים היינו רק דמהני בהם טבילה אבל לא שיועילו אלו המים שעכשיו ליכא מ' סאה מים כשרים לטהר ג"כ מים שאובים אחרים במקום אחר ע"כ אין להקל כל כך כיון דלדעת הראב"ד גם בהרעזערוואר אסור לטבול מאחר שיש שם כבר מים שאובים ונחסרו מהכשרים א"כ לדידן עכ"פ לא יוכל לטהר השאובים במקום אחר):
אמנם לשון חכמים מרפא לדעתי אם יסתמו הבור היטב בחומר שקורין קיט לא יאבד עוד מימיו, ועיין בשו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאי ח"ב סימן כ"ז שהאריך בזה מה נקרא זחילה, והנה אם רוצים לחמרו היטב צריכין לנקות אותו לראות בשולים מקום מוצא המים ואח"כ ינסו אותו לשפוך בו מים שאובים ואם יראו שאינו מאבד מימיו ינקו אותו היטב ממים שאובים שישאר נקי לגמרי ואח"כ כשירדו בו גשמים ויתמלא שיעור מקוה בריוח אזי יוכלו ומלאות בכתף. שירדו המים לתוך מקום הטבילה, ואם אפשר שנא יצטרכו לעולם לשפוך המים תוך הבור רק ע"י המשכה דהיינו שהמים הבאים לתוך הרעזערוואר לא יהיו לעולם בכלי לא כמ"ש מע"כ נ"י שהשמש לקח מים בכלי גדול ושפך אותם דרך המשכה דבכלי הוי שאובים ממש, רק מהבאר דרך סילונות לתוך הרעד זערוואר כמו שעושים במקוה שלנו פה עירם ודאי יותר טוב כי בזה יצאנו קצת גם דעת הראב"ד שפוסל במים שאובים ג"כ בנתן סאה ונטל סאה, מ"מ כה"ג שאינו שאובים ממש כשר גם לדעת הראב"ד, ועיין בשו"ת השיב משה סימן ע"ה נראה דעתו דלכל הפוסקים ליכא רק חששא דרבנן בנתן סאה ונטל סאה והש"ע לא הביא מה"ט חשש דנתן סאה ונטל סאה לענין מים שאובים בסעיף כ"ז ואדרבא כתב בפירוש דבמים שאובים ליכא שום חשש, רק לצאת ידי הראב"ד והרמב"ם ג"כ ודאי היכא דאפשר לעשות שלא יהיו שאובים להדיא ודאי יותר נכון, ועיין בחת"ס סימן רי"ד ד"ה ומאי דקמן ודו"ק, עכ"פ להקל תרי קולות דהיינו להתיר שהזוחלים מטהרים השאובים וגם להקל בנתן סאה ונטל סאה דרוב המים הוי שאובים אין אני נמנה להקל, ע"כ יראה לתקן הבור הראשון שלא יאבד מימיו, אמנם אם ירדו גשמים כל כך שיבאו מי גשמים ממש למקום הטבילה אעפ"י שירדו דרך הבור שזוחל פשיטא דכשר אם יהיו ארבעי' סאה מי גשמים בלא צירוף הזוחלין דהרי כל מי גשמים כשעוברים דרך סילונות הם זוחלין ומ"מ כשרי' כשבאים באשבורן רק שהזוחלים יטהרו השאובים ט"ז כתבתי שאין אני מתיר כיון שפסולים בעצמם משא״כ אם יעברו דרך הבור מי גשמים למקום הטבילה שאח"כ אינו זוחל פשיטא שכשר:
שוב ראיתי בשו"ת מהרא"פ בסוף הספר בקונטרס חלת אהרן במס' מקואות פ"ג שכתב דהא דאין הזוחלין מערבין היינו רק במקוה חסר שיצטרפו למים הזוחלין שישלימו הארבעים סאה לא מהני משא"כ כשיש ארבעים סאה רק שהם שאובים שפיר מהני הזוחלין לטהר אותם עי"ש, אמנם י"ל דהיינו דווקא אם הזוחלין הוי מעיין אע"ג דהמ' סאה הוי שאובים ולא מטהרים בזוחלין מ"מ כיון שמחוברים למעיין נטהרו אע"ג דהמעיין הוי זוחל משא"כ במי גשמים זוחלין שיטהרו השאובים זה אי אפשר לומר כיון דלא הוי מקוה לטבול בו ה"נ לא מהני לטהר מים אחרים אי אמרינן דהשקה הוי משום טבילה רמ"ש לעיל משטמ"ק במס' ביצה, ובפרט כפי מ״ש דכה"ג כיון שהמי גשמים שהם זוחלין יש שם כבר רוב שאובים דלדעת הראב"ד פסול אפילו במקומן הראשון אפילו לא היו זוחלין רק מכח שאובין ג"כ פסול כיון שעכשיו ליכא שם ארבעים סאה מים כשרים א"כ אפילו להפוסקים החולקים על הראב"ד (והכי קייל"ן) דכל שהיה פ"א ארבעים סאה מים כשרים אע״ג שהוסיפו בו כמה שאובים כשר לטבול בו דכל השאובים שנתנו לתוכו נטהרו מ"מ כיון שנעשה זוחל ופסול לטבול שם לא מהני לטהר שאובים אחרים לכ"ע וכעין ק"ו הוא דאם לא מהני לטהר הטובל בו מכ"ש שלא יועיל לטהר לטבול במים אחרים הנכשרים על ידו, ועיין במס' נדרים ע"ה ע"ב ובדף ע"ו ע"א דדרשינן ק"ו כה"ג, ועיין בר"ן שם, ויהיה איך שיהיה כבר כתבנו ראיה מדברי החתס"ו ביו"ד סימן ר"ח והחזיק אחריו תלמידו במהר"ם שיק סימן קצ״ח דכל שהם זוחלים לא מהני לטהר אחרים ע"י השקה, ובפרט כמו בנ"ד שהמים שבבור הראשון ג"כ הרוב שאובים רק שלולא היו זוחלין היו נטהרים ע"י המי גשמים שהיה מקודם לדעת הפוסקים החולקים על הראב"ד וכה"ג שהם זוחלים והרוב הם שאובים י"ל שפיר שגם שאר הפוסקים מודים דלא מהני לטהר אחרים, ודוק היטב בכל זה:
והנני הדו"ש, והנלע"ד כתבתי אור ליום ו' עש"ק לס' וארא פק"ק באניהאד יצ"ו.
אליעזר דייטש.