פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות תשובות · סימן קה
שוכ"ט לכבוד הרב הגדול חריף ובקי כהן שדעתו יפה וכו' כש"ת מו"ה יעקב יוסף הכהן נ"י דומו"צ בק"ק אילאנדא במדינת ז"ב יע"א.
מכתבו הגיעני. על דבר אשר עלה ונסתפק לאשר במקומי שאבו המקוה לנקותה, אמנם לאשר אי אפשר לנקות אותה שלא ישאר שום מים, וא"כ איכא חשש ג' לוגין מים שאובים שנפלו מן הבלי למקוה, (ועיין בש"כ יו"ד סימן ר"א ס"ק מ"ו ובטו"ז שם, ודוק), לזאת שפכו חלב לתוך המקוה שיהיה לו מראה חלב, וממילא לא יפסול המקוה, כמבואר בש"ע שם סעיף כ"ג דאם אין לו מראה מים אינו פוסל המקוה, אמנם מע"כ נ"י מסופק לאשר לא ניערו היטב כשנתנו שם החלב, א"כ יש לחוש שמא לא נתערבו יפה. המים עם החלב, ונשאר עדיין ג' לוגין מראה מים. ורוצה לחוש לדעת הט"ז באו"ח סימן תס"ז ס"ק ח"י גבי מים מחומצים שירדו לבור דחיישינן שנשארו מלמעלה, אמנם ראה בשו"ת חות יאיר סימן ק"ז דבדרך נפילה לא חיישינן שלא נתערב יפה, וגם ראה דברי הפרמ"ג באו"ח שם דחולק על הטו"ז, והביא בג הגמ' דמס' מכות ד', ע"א דחיישינן שמא נשארו ג' לוגין במקום אחד א"כ משמע דגם בלח בלח חיישינן שמא לא נתערב יפה, וע"כ חייש מע"כ נ"י גם במקוה הזו שמא לא נתערבו יפה ונשאר עדיין ג' לוגין מראה מים דפוסל המקוה, כך הוא תוכן דבריו ברוצה לשמוע דעתי בזה? נ"ל פשוט כיון דהא דג' לוגין מים פוסלים המקוה לכ"ע היא רק מדרבנן אפילו למאן דס"ל כלו שאוב מה"ת הא דגזרה בג' לוגין הוא כמ"ש התוספ' במס' ב"ב ס״ו ע"ב ד"ה מכלל משום דג' לוגין ראוי לרחיצת אדם וא"כ כיון שנתנו לתוכו חלב ונשתנה מראיתו אפילו אם היה לחוש שלא כל המים נתערבו עכ"פ תו אינו ראוי לרחיצת אדם ולא גזרו כה"ג ולא נעלם ממנו שיטת הר"ת בספר הישר סימן תע"ד דס"ל ג' לוגין בתחלה הוי הללמ"מ וא"כ לפי דבריו אם יש ספק אם יש שם מראה מים ג' לוגין היה ראוי להחמיר כמו בכל ספק הללמ"מ דאזלינן לחומרא מ"מ כיון דלא מצינו בשום פוסק להחמיר בלח בלח משום שמא לא נתערב יפה כאשר העיד בנו האיש הגדול בשו"ת חות יאיר שם. מוכח דליכא בזה שום חשש ובפרט די"ל דחלב שנפל לתוך מים כיון דחלב סמוך קצת מכבידין על המים וא"כ אח"כ כשבאים המים מתחתית הארץ לתוך המקוה ע"י שדוחקין זה את זה דהחלב מכביד למטה והמים מבצבצין ממטה למעלה ממילא נתערב יפה, והיינו אם הוא מקוה של מעיין דהמים באים ממטה למעלה ועדיין יש שם מראה חלב ואין זה ענין למה דאמרינן מס' חולין ק"ח ע"ב דחיישינן שמא לא ניעור יפה דהתם מעיקרא נפלה הטפה בתוך החתיכה וצריכין לומר שיצאה מתוך החתיכה לתוך הקדירה התם וודאי בעינן ניעור יפה משא"כ בדבר לח וודאי נתערבו תיכף ובפרט דרך שפיכה (ובהך דמס' חולין מ"ט חיישינן לשמא לא ניער יפה הארכתי בספרי תבואות השרה ק"ד בסוגיא דטפת חלב אות כ"ו כ"ז. ודוק) והנה אם המקוה היא של מעיין אע"ג דאנו מחמירים במקואות שלנו שלא לחשבו כמעיין כמ"ש הגאון בדברי חיים להלכות מקואות בשם המהרי"ט מ"מ לענין כמה דברים יש לו דין מעיין בארות שלנו כמ"ש המהריק"ו שורש נ"ו עי"ש, ומן הדין אין שאובה פוסלת כלל במעיין ואפילו הרמ"א בסעיף מ' כתב ג"כ רק דיש להחמיר במקום שאין טורח גדול וא"כ בנ"ד כיון שהוא חשש רחוק שעדיין נשארו ג' לוגין מראה מים דאפילו אם יש מקום לומר שלא נתערבו יפה מ"מ עדיין יש ספק אם נשארו ג' לוגין מראה מים וכפי הנראה מדברי מהרי"ק שורש נ״ו לית דחש להא דר"ת דג' לוגין בתחלה הוא הללמ"מ וא"כ אם המקוה הוא מעיין וודאי אין שום מקום להחמיר והא דמס' מכות דחיישינן שנשארו ג' לוגין במקום אחד כבר כתב שם הריטב"א דרק בים הגדול חיישינן לפי שמימיו מלוחים וכבדים אין המים המתוקין מתערבין עמהם עי"ש, (ועיין בספר עדות לישראל מס' מכות ד' ע"א בד"ה גמרא דא"א לג' לוגין עיש"ה) ולפי"מ שהראני פנים בהלכה לדעת התוספ' הנ"ל במס' ב"ב אפילו היו נשארו שם ג' לוגין מראה מים מ"מ כיון שנתערבו בחלב אין ראוים לרחיצת אדם ולא שייך לגזור כלל, ע"כ במקוה שהיא מעיין פשיטא דאין להחמיר כלל, אמנם אם הוא מקוה של מי גשמים דהיינו שאחר שמנקין המקוה ממתינין עד שיורדין בתוכה מים ע"י צבורות הקבועים בגגין או כדרך המבואר בשו"ת חתס״ו ליו"ד סימן ר"ג (והארכתי בזה במקום אחר) אז י"ל כיון דלכ"ע נפסלה בג' לוגין הגם שהוא רק מדרבנן הא דנפסלו בג' לוגין מ"מ אם ידעינן בבירור שהיה שם ג' לוגין ועכשיו אחר שפיכת החלב עדיין נשאר ספק שמא לא נתערב ויש שם עדין ג' לוגין והו"ל ספיקא דרבנן באתחזק איסורא דלא אזלינן לקולא, ולא היה כשר המקוה רק אם יש ספק אם נשארו כלל ג' לוגין ואז בוודאי יש להקל בכל. גוונא כיון דזהו באמת חשש רחוק שנימא שלא נתערב יפה, ע"כ נ"ל דמשום מהיות טוב אם הוא מקוה של מי גשמים וידוע שנשארו ג' לוגין מים שאובים אם יש בקל לנקות המקוה עוד פ"א ואינו טרחא גדולה יש לנקות המקוה ולהכשיר אותה עוד פעם אחרת אבל שלא לומר שמשום איזה חשש מנקין אותה דא"כ אתה מוציא לעז ח"ו על הנשים שכבר טבלו שם וידוע שצריך לחוש לזה ביותר במקום שכשר מדינא (ועיין בנוב"י מהד"ת גיו"ד סימן קל"ט וסימן ק"מ, ודוק) ויאמרו רק שמפני רפש וטיט מנקים אותה שנית ואז ידקדקו לנער יפה החלב עם המים, וכל זהו אם אינו, טרחא או דליכא חשש לעז על הנשים שכבר טבלו אבל אם יש טרחא או חשש לעז בוודאי אין לחוש כלל לשמא לא נתערבו יפה אפילו במקוה של מי גשמים כיון שנראה שלא חשו בשום מקום בלח בלח לשמא לא נתערב יפה כמ"ש בשו"ת חות יאיר הנ"ל, [ועיין. שו"ת בית יצחק ליו"ד ח"ב סימן ל"ג], והטו"ז באו"ח שם אפשר ג"כ דאינו מחמיר רק לענין חמץ בפסח שאפשר שקצת המים נשארו למעלה אבל לחוש שנשארו ג' לוגין אין לחוש ותבנא לדינא דאם הוא מקוה של מעיין או אפילו מי גשמים ויש טרחא לנקות עוד הפעם או אפילו אין טרחא ויוכל לבא לידי חשש לעז על הנשים שכבר טבלו אין לחוש כלל וא"צ לנקות שנית המקוה רק אם ליכא טרחא וליכא חשש לעז אז ינקו שנית המקוה אמנם מהיום ולהלאה כשיצטרכו לנקות המקוה וודאי משום מהיות טוב צריך לערב יפה החלב עם המים שלא יהיה שום חשש, [ועיי' לקמן סימן ק"ו]:
והנני בזה הדו"ש והנלע"ד כתבתי בחפזי עפ"י שיטות הפוסקים בס"ד פק"ק באניהאד כחצות הלילה אור ליום ד' ל"ב למב"י תרס"ז לפ"ק.
אליעזר דייטש.