פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות תשובות · סימן קג
שוכ"ט לכבוד הרבני המופלא ומופלג בתו"י חיציו שנונים וכו' מו"ה יצחק מאיר ליפשיטץ נ"י בעיר סיאומע יצ"ו.
מכתבו קבלתי וכו'. ויען כי הוא ענין גדול לא אמנע להשיב לו באשה שיש לה שבר על הטבור (נאבעל ברוך) ברוך) ועשה לה רופא מומחה רטי' במקום השבר ומתפשט ג"כ על שטח בטנה חוץ למקום השבר, ופקודת הרופא שלא תסיר הרטי' משם עד ששה חדשים, כי אם תסיר הרטי' לא די שלא תתרפא מן השבר רק שתוכל עוד לבא לידי סכנה, ועתה נפשו בשאלתו אם תוכל לטבול בעוד הרטיה עלי' אם הוי חציצה או לא ? ומע"כ נ"י כתב שיש לחוט לאשר הבעל הוא מקלי הדעת אם לא יתירו לו שתוכל לטבול בעוד הרטי' עלי' יעבור על איסור חמור ג"כ ורוצה לידע דעתי בזה, ונחזי מה דקמן בס"ד:
הנה הדין מבואר במשנה מס' מקואות פ"ו משנה ב'. וברמב"ם ריש פ"ב הלכ' מקואות ובש"ע יו"ד סימן קצ"ח סעיף יו"ד דרטי' שעל המכה חוצץ, אמנם בספר מעדני יו"ט על הרא"ש הלכ' מקומות ס"ק קל"ה כתב דהיינו דוקא אם היא מקפדת אבל אם אינה מקפדת שיהי' שם הרטי' אינו חוצץ, ובאמת מסתבר כדבריו, דהרי הוא הלכה פסוקה דמיעוט שאינו מקפיד אינו חוצץ, וע"כ הכא מיירי במקפיד, ואין לומר דהא מסתמא כל אדם מקפיד שלא יהיה שם רטי' על בשרו, דזהו אינו דאנן אזלינן בתר האנשים שיש להם מכה, ואם רוב אנשים שיש להם מכה כזו אינם מקפידים שיהי' רטי' הו״ל בכלל אינו מקפיד. ועיין תוס' מס' שבת (דף צ"ב ע"ב) ד״ה ואת"ל אנשי הוצל, ועיין שו"ת פמ"א ח"ב סי' קמ"ז שכתב ג"כ בפירוש דאזלי' בתר נשים שיש להם ג"כ מכות כזו ולא בתר סתם נשים, דמי שאין לה מכה ודאי מקפדת על רטיה, ועיין בספר סדרי טהרה סימן קצ"ח ס"ק י"ט הביא ג"כ דברי הפמ"א הנ"ל, ותימא לי שלא הביאו ראיה מדברי תוספ' מס' שבת הנ"ל דמבואר הכי בפירוש דאם מי שיש לו גמלים דרכן לקיים קוצים לא אמרינן בטלה דעתו, ודוק היטב בזה, עכ"פ בזה ודאי אין חולק שום אדם דהא דקייל"ן רטיה שע"ג מכה חוצץ היא דוקא במקפיד. אמנם ליתן גבול מה נקרא מקפיד דכל שאין ידוע בבירור שאין מקפיד חיישינן לענין טבילה שמא נקרא מקפיד כמה דמשמע שם מדברי המעדני יו"ט דלענין טבילה צריך לידע בבירור שאינו מקפיד, והנה ראיתי בשו"ת כתב סופר יו"ד סימן צ"א שנוטה לומר דכל שכואב לה הרבה כשמסירה וגם נתון שם על זמן רב שאין דרכה בכל פעם להגביה הרטיה לראות אם המכה נתרפאית הוי בכלל אינו מקפיד. עיש"ה בד"ה ואחרי דברים, ומתוך כך העליתי ג"כ בספרי שו"ת פרי השדה ח"ב סימן כ' להתיר לאשה שהיה לה רטיה ולא היתה יכולה להסיר משם ולא היה זמן קצוב עד מתי לא תהיה רשאי להסיר הרטיה עפ"י פקודת הרופאים והבעל רצה לגרשה, ע"כ התרתי לה לטבול עם הרטיה, והנה הגם דמיעוטא המקפיד דחוצץ ג"כ היא רק מדרבנן וכאן על הגוף הוי רק מיעוט וא"כ היה לנו להקל בספק אם מקרי מקפיד מכח ספיקא דרבנן לקולא וצ"ל ע"כ דהכא הוי כמו אתחזק איסורא שהיתה בחזקת אסורה לבעלה וחיישינן דלמא הוי בכלל מיעוטא המקפיד ולא מהני לה הטבילה מדרבנן עכ"פ, והנה הכת"ס בסוף התשובה שם מביא בשם שו"ת תשובה מאהבה ח"ג על הגליון יו"ד סימן קצ"ח שג"כ לא רצה להתיר באשה שהיה לה רטיה ע"ג מכה ועפ"י הרופאים לא היתה רשאי להסיר הרטיה עד שלשה וארבעה חדשים אע"ג שהאשה אמרה שאינה מקפדת שכבר רגילה ברטיה זו לא רצה להתיר לה לטבול עם הרטיה, והסכימו עמו עוד ג' גדולי הדור עי"ש בסימן שס"ו, ובכתב סופר חיו"ד סימן צ"א בסוף התשובה((ועיין שו"ת יד יצחק ח"ב סימן ס"ד)) וא"כ אנן מה נענו אבתריהו להקל, ומה שהתרתי שם היה רק משום שהרופאים לא ידעו גבול וא"כ תהיה אסורה לבעלה לעולם משו"ה התרתי לה לטבול דקשים גירושין וגם הגאון בעל תשובה מאהבה יודה להתיר בכה"ג.
אמנם בנ"ד דזמן קצוב לה עד ששה חדשים כיון שעומדת ומצפה מתי יגיע הזמן שתוכל להסיר הרטיה לא נוכל להחליט שהיא בכלל מיעוט שאינו מקפיד וגם נוסף לזה שהרפואה אינה בדוקה כל כך א"כ הוי טפי בכלל מיעוט המקפיד וכיון דבתשובה מאהבה אוסר שם ברטיה שלא היתה רשאי להסיר עד שלש וארבע חדשים קשה להקל נגד כל הני גדולים ולומר דעד ששה חדשים יהיה בכלל מיעוט שאינו מפקיד ואינו דומה אם ליכא שום זמן קצוב שאפשר שלעולם לא תהיה רשאי להסיר דאז י"ל טפי דהוי בכלל אינו מפקיד כיון שכבר מסיתה דעתה להסיר הרטיה וגם משום שלא תהי' אסורה לבעלה לעולם, ודוק היטב, [ובפרט לדעת רש"י שהביאו תוספ' מס' יבמות ע"ח ע"א ד"ה רובו דבבשרו אפילו מיעוט שאינו מקפיד חוצץ, ועיין בנודע ביהודא מהדו"ת יו"ד סימן קל"ה], ועיין בספר חכמת אדם כלל קי"ט סעיף זיין ג"כ אינו מחליט להתיר, ובנ"ד י"ל דגרע טפי כיון שהרטיה מתפשטת גם לחוץ למכה על שטוח בטנה ושם במקום דליכא מכה וודאי הוי בכלל מיעוט המקפיד דכיון דליכא מכה אין צורך לרטיה במקום ההוא זולת אם הרופא יאמר שאי אפשר באופן אחר ליתן הרטיה רק שיתפשט גם חוץ ממקום המכה כה"ג יש לו הדין לגמרי כמו רטיה ע"ג מכה ובמקום המכה, מ"מ כבר כתבתי בשם אלו הגדולים דמחמירים גם ברטיה שע"ג המכה, ואפילו במקום בית הסתרים אם יש איזה חציצה מחמירים הרבה פוסקים, ועיין שו"ת פרי השדה ח"ב סימן ק"י שם הארכתי בזה דאין להקל רק אם ידוע שהטבעת מונח בעומק הרחם למעלה ממקום שהשמש דש עי"ש, [ועיי' לקמן סימן קמ"ז וסי' קנ"ט] אבל הכא לא מצאתי להקל נגד כל הני פוסקים גדולים, ועיין היטב בשו"ת הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל סימן ס' שהחמיר ג"כ כה"ג היכא שהחציצה היא בדבר שהוא חוץ לגופה, ומשו"ה בטבעת ברחם שהוא טמון בגופה יש להקל טפי, עכ"פ בנ"ד כיון שהוא חוץ לגופה והרטיה נראית על גופה מבחוץ אין מקום להקל לדעת הני פוסקים שהבאתי ולא דמי לנ"ד באשה שיש לה בלאמבעס בשינים שא"צ להסיר בשעת טבילה כמ"ש הרבה פוסקים, ועיין שו"ת פרי השדה ח"א סימן פ"ד שהבאתי הרבה פוסקים, דס"ל כן [ועיין שו"ת שבט סופר יו"ד סימן ע"ו, ובשו"ת שבסוף ס' גידול טהרה סימן כ"ב] דהתם לא ניתן זמן מתי תסיר הבלאמבעס משם וגם דעתה להסיר אם לא יפול מעצמו, משא"כ הכא שעומדת ומצפה מתי יגיע הזמן שתוכל להסיר הרטיה הו"ל שפיר מיעוטא המקפיד וחוצץ מדרבנן עכ"פ ודו"ק:
שבתי וראיתי אולי יש מקום להקל בנ"ד להתיר לה לטבול מאחר שכפי הנראה ממכתבו אם לא יתירו לה לטבול יש לחוש כי בעלה שהוא מקלי הדעת יאנסנה לשמש עמו בנדתה וכה"ג ביון דהיא וודאי אנוסה אמרינן ניחא ליה לחבר דליעבד איסורא קלילא כלומר להתיר לה לטבול כיון דליכא רק חששא דרבנן משום מיעוט המקפיד, ולא ליעבד עם הארץ איסורא רבא לשמש עמו בנדתה, ואע"ג דמשום דידיה לא היינו מתירין כיון שהוא פושע אם ישמש עמה בנדתה, מ"מ היא תהי' אנוסה ומשום דידה טוב יותר להתיר לה איסורא דרבנן ספק מיעוט המקפיד שלא תהי' מוכרחת לעבור על איסור חמור דאורייתא (ועיין תוספ' מס' עירובין ל"ב ע"ב ד"ה ולא ליעבד עם הארץ משמע דס"ל כן באמת דהיכא שיהיה אונס בדבר נוכל לו להתיר איסור קל יותר) וא"כ אם הרופא יסיר עכ"פ הרטיה שנתפשט חוץ למכה ולא ישאר רק מה שהוא ע"ג המכה דהיינו מקום השבר אם אפשר בלאו"ה וא"כ הוי עכ"פ רק ספק אם הוא בכלל מיעוט המקפיד ויהיה רק ספיקא דרבנן ואע"ג דאתחזק איסורא או שאין לעשות ספק דרבנן בידים מ"מ הו"ל רק איסורא קלילא ומוטב להתיר לה איסור קל כדי שלא תבא לידי איסור חמור איסור נדה גמור באונס דהיינו שבעלה יאנסנה לשמש עמו. הנה אם האמת כן היה מקים להקל ובפרט כיון שיש מקום לסמוך גם על שו"ת פמ"א ח"ב סימן קמ"ז דס"ל ג"כ דכל שיש לה צער להסיר הו"ל כמיעוט שאינו מקפיד ועל גופה הו"ל וודאי מיעוט שאינו מקפיד, ועיין בספר סדרי טהרה סימן קצ"ח ס"ק י"ט שהביא ג"כ דברי הפמ"א, ע"כ אם באמת יש לירא מזה שיאנסנה לשמש עמו בנדתה אע"ג דמשום לתא דידיה לא הייתי מתיר כיון שהוא פושע ואין להתיר שום איסור דרבנן משום הפושעים ועבריינים, (ועיין שו"ת הגאון ר' יודא אסאד ז"ל ח"ב סימן ק"מ ושו"ת פרי השדה ח"א סימן ק״י), מ"מ משום דידה שהוא תהיה אנוסה ממש יש מקום להתיר לה לטבול אחר שהרופא יסיר משם הרטיה במקום שמתפשט חוץ למכה ג"כ, והטעם שצריך להסיר עכ"פ המקום שמתפשט חוץ למכה היא דשם במקום שאין מכה וודאי הוי מיעוט המקפיד ואסור מדרבנן בוודאי, ודאי איסור דרבנן אין להתיר כל כך בקל אפילו במקום אונס רק הרטיה במקום שיש מכה ממש כיון שהוא עכ"פ רק ספק אם הוי בכלל מיעוט המקפיד, או שאינו מקפיד ועיין היטב בספר מעדני יו"ט על הרא"ש הלכות מקואות ס"ק קל"ה שם נראה בפירוש דחשיב ליה כספק אם הוי מיעוט המפקיד או שאינו מקפיד כה"ג יש מקום להתיר במקום שתהיה אכניסה לעבור על איסור חמור איסור נדה שיש בו כרת מ"מ כיון שהוא ענין חמור לדעת הפוסקים לא מלאני לבי להתיר לה לטבול אפילו במקום אונס, לאשר ראיתי שהכתב סופר ושאר גדולים שהביא בספר תשובה מאהבה נוטים להחמיר, זולת אם יסכים עמו אחד מגדולי דורנו להתיר כה"ג במקום אונס עכ"פ, אזי גם אני מסכים להתיר לטבול היכא שיש לירא שתהי' אנוסה לשמש עמו בנדתה ח"ו (ועיי' שו"ת לבושי מרדכי חיו"ד סימן קכ"ו), והקב"ה יצילנו משגיאות ויראנו בתורתו נפלאות והנני בזה הדו"ש פק"ק באניהאד א' בין יוכ"פ לסכות לסדר יורו משפטיך ליעקב תרע"א לפ"ק.
אליעזר דייטש.