אור ברסלב
פרי השדה חלק ד שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי › סימן קב

פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש

שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן קב

סימן קא

בימי העומר, יצילהו השומר, מגזירת קל וחומר, כבוד אהובי הרב המאוה"ג ידיו רב לו כהן שדעתו יפה וכו' מו"ה טוביה פישער ני"ו אבד"ק שארוואר יע"א:

יקרתו הגיעני, ועל דבר השאלה באשה אחת שלפני כ"ה שנים באתה מארץ מרחקים עם נער אחד לבקר קרוביה, ואמרה שהנער ההוא הוא בעלה, והיו דרים יחד, ואח"כ אמרה שאין זה בעלה, ונתנה אמתלא לדבריה, שמה שאמרה מעיקרא שזהו בעלה, כי היתה יראה מדודה שיגרשנה מביתה, ואח"כ השתדלו הקרובים שיקדש אותה בחופה וקידושין, והנער ג"כ היה מרוצה, רק טרם בא הדבר לידי גמר, בא מכתב מרומעניען כי יש לו שם אשה וברח מפה, ולאחר זמן נשמע כי נסע לאמעריקא ונשברה הספינה ונטבע בים, ועתה היא משודכת לאלמן אחד, ונפשו בשאלתו אם מותרת לישא, כיון שהיתה מחזקת עצמה לאשת איש, ואע"ג שנתנה אמתלא לדבריה וע"י אמתלא יכולה לחזור, מ"מ הרי הרמ"א באה"ע סימן מ"ז סעיף ד' פסק דבאמרה נתקדשתי לפלוני לא מהני אמתלא, כך היא תוכן דעתו:

הנה משום הא לא אריא דהרי הנוב"י מהד״ק לאה"ע סימן ס' כתב דהא דאם אמרה שנתקדשה לפלוני לא מהני אמתלא, היינו דווקא היכא שלא היתה מוכרחת לומר בטענתה הראשונה שנתקדשה לפלוני, כמו באשה שאמרה מקודשת אני ונתנה אמתלא מחמת שקפצו עליה אנשים שאינם מהוגנים כה"ג ס"ל דאם אמרה שנתקדשה לפלוני לא מהני אמתלא שהרי לא היתה צריכה לומר שמקודשת לפלוני, משא"כ אם לפי דבריה והאמתלא שנותנת עכשיו היתה מוכרחת לומר שמקודשת לפלוני מהני אמתלא כה"ג ג"כ ע"יש, וא"כ בנ"ד כיון שמחמת שהיתה יראה מדודה מוכרחת היתה לומר שלזה נתקדשה מהני שפיר אמתלא כה"ג ג"כ, אמנם המעיין בנוב"י שם יראה שלא סמך ע"ז רק לסניף בעלמא שהיו שם שאר התירים ג"כ וגם לא היתה שם אפילו לפי טענתה הראשונה רק קדושי ע"א משא"כ הכא שלפי דבריה הראשונים היתה אשת איש גמורה קשה להתיר ע"י אמתלא, וגם שם בנדון דהנוב"י לא רצה לסמוך לגמרי להתיר, ועיין בנו"ב מהד"ת לאה"ע סימן ל"ח שכתב דהיכא שע"י האמתלא נמצא שעשה איסור למפרע לא מהני אמתלא וא"כ הכא אם יהיה האמת כדבריה האחרונים שלא קדש אותה ואין זה בעלה עשתה איסור למפרע שהיתה דרה עמו כאיש ואשה ועברו עכ"פ על יחוד דפנויה א"כ לא מהני אמתלא כה"ג, ועוד כתב שם בנוב"י דאפסלא לא מהני לחזור מדבורו הראשון רק היכא שע"י האמתלא נוכל לומר שעכשיו נסתלק זאת הסבה מה שגרם לו לומר מעיקרא באופן אחר כמו בהך אשה במס' כתובות (דף כ"ב ע"א) שמעיקרא שלא נזדמנו לה אנשים מהוגנים אמרה מקודשת ועכשיו שנזדמן לה איש הגון חזרה בה, וכן באמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני, ועי"ש במס' כתובות כ"ב ע"ב בתוספי ד"ה ואפי"ה, ודוק, אמנם אם לא נסתלק גרם הראשון ובלא שום טעם וסבה חזרה מדבריה הראשונים לא מהני אמתלא ועכ"פ בכל אמתלא צריך להיות מבוררת משום מה אומרת עכשיו ההיפוך ממעיקרא, ועיין בשו"ת צ"צ סימן ק"ד שהאריך בזה דאמתלא צריך להיות מבורר, אשר ע"כ לא מצאתי אשה בכל אלה להתירה ע"י אמתלא זאת ובכ"מ שאנו מאמינים ע"י אמתלא צריך לחקור מאוד אם הם דברים המתקבלים על הלב לומר דמעיקרא טענה הכי ועכשיו טוענת באופן אחר, ועיין היטב בפתחי תשובה אה"ע סימן ו' ס"ק א', ועוד י"ל גם מטעם אחר דהכא לא מהני אמתלא שהרי מע"כ נ"י כותב והיו דרים יחד וזהו משמע כדרך איש ואשתו, וא"כ לא מיבעיא אם היו דרים יחד שלשים יום וא"כ הוחזקו בפנינו כאשת איש דאפילו סוקלין ושורפין על החזקה כזו, וא"כ איך יכולה לחזור ע"י אמתלא, והוא הלכה פסוקה בש"ע אה"ע סימן י"ט סעיף ב' דכל שהוחזקו שלשים יום לאיש ואשה הורגין עליה, וא"כ לא מהני חזרה ע"י אמתלא, דאם היה מהני חזרה ע"י אמתלא לא היו חייבים מיתה עליה, ועיין בספר ש"ש שמעת' ו' פרק י' ואפשר דמשו"ה נקט המחבר הורגין עליה, אע"ג דאין דרכו של המחבר להביא בש"ע מה שאין נוהג בזמה"ז ובזמה"ז אין מיתת ב״ד נוהג רק דאתא לאשמעינן דגם אמתלא לא מהני אחר שהוחזקו שלשים יום לאיש ואשה, ועיין שו"ת שבות יעקב ח"ג סימן ק"ט בשנים שהוחזיקו עצמן לאח ואחותו שאסר להם לישא זא"ז כיון שהוחזקו לאיסור ערוה, והגם שיש לעיין שם דשם נמצא שמתירים אותה לאחר כיון שאמרינן שהיא אחותו, א"כ לא תפסי בה קידושין שלו ומנ"ל להקל כ"כ, אמנם בנ"ד לחומרא וודאי מהני מה שהוחזקו לדור כדרך איש ואשתו שנחזיקה כאשת איש גמורה שלא יועיל אמתלא, ודוק היטב (ועיין עוד ש"ש שמעתא ו' פרק י"א):

אמנם אפילו אם לא הוחזקו שלשים יום בפנינו כדרך איש ואשתו רק פחות ג"כ לא מהני אמתלא דהנה בהוחזקה נדה ע"י לבישת בגדי נדה ג"כ קייל"ן דלא מהני אמתלא בש"ע יו"ד סימן קפ"ה וא"כ פשיטא דלדור יחדיו איש ואשה הוי מעשה יותר מלבישת בגדי נדה דשם אפשר דלא אתרמי לה תיכף בגדים אחרים. ועכ"פ פשיטא דזהו הוי מעשה גמור אם נתיחדו איזה מ"ם. וא"כ לא מהני אמתלא ועיין היטב בשו"ת חוט השני סימן י"ז, ובפ"ת אה"ע סימן ו' ס״ק א', ועוד דהכא משום שהיתה יראה מדורה שלא יגרשנה מביתו לא היתה מוכרחת לומר שהוא בעלה והיה לה לומר שהיא משודכת לו, דידוע בעוה"ר שבזמן הזה אינם מקפידים כ"כ על קרבת משודך עם משודכתו וג"כ לא היה מגרשה ולמה החזיקה עצמה שהיא אשתי, וא"כ לא מהני אמתלא, ועיין היטב בש"ע יו"ד סימן א' סעיף י"ג בטבח שעשה סימן בראש הכבש ובטו"ז שם ס"ק כ"ב. ובטו"ז יו"ד סימן קפ"ה ס"ק ב', מכל אלו מקומות מוכח דהכא לא מהני אמתלא. וג"כ אין לומר דהכא אילו היתה אשתו באמת לא היתה מעיזה אח"כ לומר בפני בעלה שאינה אשתו וכה"ג כתב בספר בית מאיר לאה"ע סימן מ״ז סעיף ד' עי"ש, דכאן לא שייך העזה שכיון שהוא ג"כ היה מודה לה לא הוי העזה ומי יודע איזה עצת בוגדים היה ביניהם לחזור מדבורם הראשון, עכ"פ יהיה איך שיהיה אמתלא טובה וודאי לא הוי שיהיה יועיל אפילו במקום איסור אשת איש דלא דמי למס' כתובות כ"ב ע"א דשם לא היה רק דבור בעלמא שאמרה מקודשת, ואפשר דמה"ט באמת ס"ל להר"ן בשם הרא"ה שם דאם אמרה מקודשת אני לפלוני דלא מהני אמתלא דדווקא מקודשת סתם לא הוי דבור חזק כ"כ מהני אמתלא משא"כ מקודשת לפלוני הוי דבור חזק טפי שאוסרת עצמו לקרובותיו לא מהני אמתלא וא"כ אע"ג שהר"ן כתב שם דאם הוא מודה לדבריה מהני אמתלא אפילו במקודשת לפלוני, היינו דווקא בדבור בעלמא כמו התם משא"כ הכא ששניהם עשו מעשה גמור שדרו יחד ואם לא היתה אשתו עשו איסור גמור לדור אפילו עם פנויה שאינה אשתו כה"ג לא מהני אמתלא אפילו אם הוא ג"כ מודה, דאינם נאמנים להחזיק עצמן לרשעים למפרע, ועיין בשו"ת חוט השני סימן י"ז בד"ה ועוד אומר אני שעשה איסור למפרע אם האמת כדבריו האחרונים לא מהני אמתלא וכמ"ש ג"כ הנוב"י מהדו"ת אה"ע סימן ל"ח, ודוק, והמעיין בשו"ת צ"ל סימן ק"ז יראה דהיכא שיש לחוש שנותן האמתלא משום איזה טעם וסבה שמכריחו לזה כמו התם שאפשר שמשום שהבטיחו לו ליתן מעות שיאמר שממנו נתעברה ויהיה מותר לו לישא אותה לא מהני אמתלא עי"ש (ועיין בספר שדי חמד בכללים מערכת אלף מאות מ"ט עד אות ס"ד שהאריך בדיני אמתלא), וא"כ ה"נ י"ל כיון שהיה ירא שיתודע שיש לו אשה אחרת במדינתו ויהיה לו לחרפה או ענוש יענש מצד חקי המדינה לכך הסכימו שניהם שיחזרו מדבריהם הראשונים וטענו שלא קדשה עוד וא"כ וודאי לא מהני אמתלא, ואין לומר דאדרבא כיון שנתודע שיש לו אשה אחרת נימא דמסתמא לא נשא זאת שלא לעבור על חר"ג איסור שני נשים וכמה דס"ל לרמ"א באה"ע סימן ל"ג בפנוי הבא על הפנוי בפני עדים דאם יש לו אשה אחרת לא חיישינן שכוון לשם קידושין עי"ש. וא"כ ה"נ נימא דכיון שיש לו אשה אחרת במדינתו מסתמא לא נשא זו, דזהו אינו דהתם דווקא שבא באקראי בעלמא אמרינן מסתמא לא יעבור על איסור חר"ג לעשות איסור לעולם כל זמן שאין מגרש הראשונה משא"כ הכא שחזינן שבגד באשת נעוריו אשתו הראשונה ועזב אותה ונתחבר עם אחרת והחזיקו עצמם שניהם לאיש ואשה אין סברא לומר שלא רצה לעבור על חר"ג ואמרינן איפכא דמה שחזר מדבריו הראשונים משום שלא רצה שיתגלה קלונם שיהיה לו שני נשים שהוא חרפה אפילו לאומות העולם שהרי מענישים ע"ז, וא"כ כה"ג וודאי הוי אמתלא חלושה ביותר ולא מהני דכל שיש לנו איזה טעם למה נותן האמתלא לא מהני אמתלא כלל, ועיין היטב בספר שדי חמד שם אות נ', ודוק (ועוד דהכא אפילו אם האמתלא אמת עדיין לא נמלטנו מכל החששות שהרי יש קצת פוסקים דמכיון שדרו יחד הוי כמו עדי יחוד וחיישינן לקידושין עיין חמ"ח סימן ל"א ס"ק כ' וסימן ל"ג, ס"ק ב', ובשו"ת פרי השדה א"ג סימן צ״ד ובפרט דהכא לא מהני האמתלא כמ"ש):

העולה מכל הדברים דהכא בנ"ד דלא מיבעיא שאם החזיקו עצמן שלשים יום כאיש ואשה דלא מהני אמתלא כמ"ש דכל שהוחזקו שלשים יום הוי כוודאי כמ"ש באה"ע סימן י"ט וכן דעת כל הפוסקים והוא גמרא מפורשת מס' קידושין פ' ע"א (ועיין שו"ת בית אפרים לאה"ע סימן א' דשם מהני אמתלא אע"ג שהוחזק עצמו שלשים יום שיש לו אשה מ"מ התם לא הוחזק ע"י מעשה רק שאמר שיש לו אשת ואח"כ חוזר משו"ה מהני אמתלא משא"כ הכא שהוחזקו ע"י מעשה שדרו יחד לא מהני אמתלא, ועיין פ"ת אה"ע סימן א' ס"ק י"ד, ודוק), רק אפילו אם נא הוחזקו לדור יחד שלשים יום ג"כ לא מהני אמתלא דמה שדרו יחדיו חשוב מעשה ואמתלא לא מהני לבטל מעשה ובפרט היכא שאינו אמתלא טובה מכמה טעמים, וכל מ"ש הנוב"י מהדו"ת אה"ע סימן ל"ח דלא חשיב אמתלא כל זה שייך בנ"ד ג"כ כמ"ש ובפרט דהאמתלא גופא לא הוי אמתלא טובה כל כך א"כ אין להקל בזה ובפרט בחומר איסור אשת איש, כנ"ל פשוט בס"ד, ודוק היטב בכל זה, ועיין עוד בב"ש סימן י"ט ס"ק ב' ודוק, ואין לומר בנ"ד עכ"פ לולא איסור דאורייתא דכיון שנטבע בים שהיא מים שאין להם סוף א"כ אפילו אם אין מאמינים לה באמתלא מ"מ ליכא רק איסורא דרבנן דהא דאשה אסורה במים שאין להם סוף היא רק מדרבנן וא"כ באיסור דרבנן נוכל לסמוך על אמתלא כה"ג ג"כ עכ"פ היכא שלא הוחזקו לדור יחד שלשים יום דלא הוי וודאי אשת איש דזהו אינו דהא דמים שאין להם סוף הוי רק איסור דרבנן היינו דווקא היכא שיש לנו שני עדים שנטבע במים שאין להם סוף אז אמרינן דאינה אסורה רק מדרבנן דרובן נטבעים משא"כ אפילו אם יש עד אחד שנטבע במים שאין להם סוף כיון דע"א במיתה לרוב הפוסקים רק מדרבנן נאמן וכה"ג במים שאין להם סוף לא התירו חכמים עפ"י ע"א ממילא נשארה באיסור דאורייתא עיין בב"ש סימן י"ז ס"ק ק"ז שכתב כן להדיא וא"כ בנ"ד שאפילו ע"א ליכא שנטבע במים שאין להם סוף רק קול בעלמא שנסע לאמעריקא ושהספינה נשברה וודאי לא מהני כלום, ועדיין היא בחזקת חי כמעיקרא וג"כ אין לומר כיון שזה כבר יותר מעשרים שנה שלא נשמע ממנו מסתמא כבר מתו דאילו היה חי היה בא או שהיה כותב איזה אגרת, גם זהו אינו, חדא דהרי האיש זה כבר נסה באלה לבגוד באשת נעוריו כמו שעשה עם אשתו הראשונה, ועוד דמה שלא נשמע ממנו לא נוכל לצרף אפילו לסניף בעלמא להתיר, עיין שו"ת חתס"ו ח"ב לאה"ע סוף סימן קל"א בד"ה ואני הרתרתי עי"ש היטב, ע"כ אין בידי להתיר האשה הזאת, זולת אם יהיה איזה דבר ברור יותר שבעלה היה אז על הספינה שנשברה ושהאנשים לא ניצולו אז נוכל לבקש איזה היתר אם לא יהיה עוד חשש זיקת יבום, אבל כעת שאין כאן רק קול בעלמא מהטביעה אין בידי לפתוח שערי היתר, ומן השמים ירחמו להתירה מכבלי העיגון, (ועיי' עוד בענין הזה לקמן בסימן קי"א):

והנני בזה הדו"ש באהבה והנלע"ד כתבתי פק"ק באניהאד אור ליום ה' י"ד למב"י תרס"ח לפ"ק.

אליעזר דייטש.

תוכן העניינים

פרי השדה חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה