פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן צט
שוכ"ט לכבוד הרב המאה"ג חו"ב וכו' מו"ה שמעון נייפעלד נ"י האבד"ק דיאש דיאר יצ"ו:
מכתבו הגיעני, וע"ד השאלה שנשלח לשם גט ממדינת אמעריקא משליח ראשון לשליח שני ונזכר בהרשאה שם השליח שני דוב המכונה בערש טאלאן, ובאמת שם שליח השני פרץ המכונה בערטאר לאן, ומע"כ נ"י רוצה לצדד להתיר לאשר ניכר שהוא רק טעות ובעיקר החשש בהרשאה היא רק משום שיש לחוש שמא המסדרי גט לא הי' בקיאין בטיב גיטין משו"ה צריך לדקדק גם בהרשאה כמ"ש הרמ"א כה"ג באהע"ז סימן קמ"א סוף סעיף ל', ובכ"ד שידוע שהמסדר הגט הי' בקי א"כ ניכר לכל שהי' רק טעות סופר בגט וראה ג"כ בשו"ת נטע שורק אה"ע סי' כ"ו וסי' כ״ז ושם לא הסכים להתיר מחמת שהי' עוד איזה ריעותות בגט וא"כ בנ"ד שהגט היא כהוגן רק בהרשאה יש טעות רוצה מע"כ נ"י להתיר ליתן הגט להאשה
הנה לכאורא היה מקום להתיר בנ"ד גם מדברי התוספ' מס' גיטין פ' ע"א ד״ה ושם עירו שכתבו דבדבר שא"צ לכתוב אפילו אם שינה כשר וא"כ ה"נ כיון שאם לא היה נכתב שם השליח כלל רק הכנוי שנדע שהוא השליח היה כשר א"כ גם בשנוי שם השליח כשר ועיין בב"ש אה"ע סימן קמ"א ס"ק מ"א שכתב ג"כ וז"ל:
וכנוי שליח אין כותבין משום דאת"ל שהוא איש אחר מ"מ הוא כשר לשליחות עי"ש, אמנם אחר העיון קצת יש חילוק גדול דוודאי השליח שנמסר הגט לידו משש או מיד הבעל או מיד השליח הראשון א"כ אפילו אם הבעל או השליח הראשין היו סוברים ששמו למשל יצחק וכתבו בהרשאה יצחק והוא אינו נקרא כן מ"מ הגט כשר והוא שליח לגירושין שהרי נעשה שליח וכמ"ש הב"ש שם אח"כ וז"ל:
ואין לומר למה לא חיישינן שמא אין זה שלוחו אלא איש אחר נמצא דזה הנותן גט אינו שלוחו וי"ל דלא חיישינן כיון שהגט ביד זה אמרינן בוודאי זהו שלוחו עכ"ל, עי"ש היטב, וא"כ כל זה א"ש אם השליח שבידו הגט יכול לומר שקבל הגט מיד הבעל ממש או מיד שליח הבעל וודאי י"ל דאין שום נ"מ לכן במה שטעו בשמו ולא נכתב שם האמיתי שלו בהרשאה כיון שמ"מ הוא יודע שהוא נעשה שליח והגט בידו ונאמן על זה שנעשה שליח דכמו דכל שליח נאמן לומר בפני נכתב נאמן ג"כ לומר שהוא שליח עיין ברא"ש וברמב"ן ריש מס' גיטין, ועיין תבואות השדה ח"ב בסוגיא דלשמה אות ח' משא"כ בנ"ד שכל עיקר מנוי השליחות שלו היא רק ע"י כתב שלא בפניו וזולת הכתב הוא בעצמו אינו יודע שהוא השליח רק ע"י שהגיע לו כתב משליח הראשון ע"י מעשה ב"ד דאלים למנות שליח שלא בפניו ג"כ (ועיין בספר דברי אמת בדיני גיטין סימן כ"ט שהאריך קצת בזה) וא"כ בנ"ד שהכתב שנתמנה שליח אינו על שמו והיא שם אחר לגמרי א"כ הוא בעצמו אינו יודע שהוא שליח א"כ שפיר יש לחוש שהוא אין השליח כלל ואיך יוכל ליתן גט לאשה בדבר שלא נעשה שליח כלל דלענין שהוא השליח וודאי בעינן להיות או מוכח מתוך הכתב שהוא השליח או משום שהגט בידו וכאן אנו דנין אם הוא השליח והוא עצמו יודע שלא קבל הגט לא מיד הבעל ולא מיד השליח וא"כ לא נקרא שליח כל שאינו ידוע בבירור שהוא שליח:
שוב ראיתי בשו"ת יד יצחק חלק ראשון (להגאון ז"ל מטאלטשווא) סימן קע"ט, ובשו"ת תשורת ש"י סימן ר"צ כמדומה לי שהוא אותה שאלה ממש שנשאל עליו בשו"ת נטע שורק שם, וכתבו ג"כ מה"ט שלא ליתן הגט ליד האשה עד שיבא הרשאה אחרת משליח הראשון ושם ג"כ כתב שאפילו אם אינו ידוע מקום הבעל יכול השליח של הבעל לכתוב הרשאה אחרת ע"י הב"ד וגם א"צ להחזיר הגט ליד שליח הראשון רק שילך אל הבי"ד דשם ולומר שממנה פב"פ לשליח, עי"ש היטב בשו"ת תשורת שי, ודוק, ויש ראיה ברורה לדברינו מדברי הב"ש הנ"ל שהבאתי שכתב וז"ל:
כיון שהגט ביד זה אמרינן בוודאי שהוא שלוחו עכ״ל, וא"כ כל זה לא שייך רק היכא שהשליח עכ"פ יודע שהוא השליח כיון שהגט נמסר לידו מיד הבעל או מיד שליח הבעל, משא"כ בנ"ד אפילו אם השליח כרב קבל הגט מהבי דואר מ"מ הוא בעצמו אינו יודע שהוא השליח רק ע"י הכתב הרשאה ושם לא נכתב שמו רק שם אחר דוודאי גרע מאילו לא היו כותבין שמו כלל (ועיין כה"ג ב"ש סימן קכ"ט ס"ק י"ז) וא"כ לא הוי שליח, ועיין בישועות יעקב אה"ע סימן קמ"א ס"ק י"ב שמכשיר בנכתב בהרשאה שם העדים בטעות התם ג"כ היו יודעים בבירור שהוא השליח שהרי נמסר לידו מיד הבעל עי"ש, וכל זה לא דמי לנ"ד שיש ספק בעיקר השליחות כיון דכל עיקר התמנותו לשליח הוא ע"י זה הכתב, ובכתב כתוב שם אחר, ולא זה השליח, אח"כ ראיתי בשו"ת שואל ומשיב מהדורא ג' ח"א סימן צ"ב שמכשיר אע"ג שהיה שנוי בשם השליח השני (ועל שו"ת זאת רמז בספר שדי חמד מערכת גט סימן כ"ד סעיף ג'), אמנם התם שאני שידעו שעי שנקרא כאן זנוויל קראו לו במקום כתיבת הגט זאבל וא"כ אין ספק שזהו השליח. משא"כ בנ"ד ששם דוב ושם פרץ הם שמות נפרדים לגמרי א"כ כיון שנכתב בהרשאה שם דוב האיך נוכל לומר למי ששמו פרץ שהוא יתן הגט והוא לא נעשה שליח כלל, שוב ראיתי בשו"ת שואל ומשיב שם סימן קפיד שכתב ג"כ דכה"ג לא הוי שליח כלל, ועכ"פ צריכים הרשאה אחרת שיהיה נכתב שמו ממש כמה שהוא, ואין לומר דהכא כיון שעכ"פ יודעין בבירור שהגט נתקיים בחותמיו שהרי בהרשאה מבואר שהשליח הראשון העיד בפני נכתב וכה"ג שהגט מקויים משמע לכאורא מדברי הרמ"א אה"ע סימן קמ"ב סעיף י' דסגיא אפילו בלא הרשאה שהרי הרמ"א כתב שם וז"ל:
דלא מהני שיאמר שליח ב"ד אני מאחר שלא שמע שהשליח אמר בפ"נ ובפ"נ אלא צריך שיהיה לו הרשאה או שיתקיים הגט בחותמיו, וא"כ ה"נ כיון שהגט נתקיים יכשר בלא הרשאה ג"כ (ועיין שו"ת אבן יקרה ח"א אה"ע סימן מ"א מ"ש בזה) דכל זה לא מהני רק אם יודע עכ"פ שנתמנה בבירור לשליח משא"כ בנ"ד שאנו דנין על עיקר השליחות אם הוא שליח כלל כיון שהרשאה נכתב על שם אחר לא מהני כלל, ואע"ג שגלה דעתו מעיקרא שרוצה למנות אותו לשליח, מ"מ לא נעשה שליח בגלוי דעתא גרידא דהא שליח להולכה ג"כ צריך עדים עיין סימן קמ"א סעיף י"א וסעיף י"ג בש"ע, וא"כ בגלוי דעתא בעלמא אין נעשה שליח. וא"כ אע"ג דנעשה שליח שלא בפניו ג"כ כמבואר בשו"ע שם סעיף י"ד וסעיף ל״ה מ"מ המנוי צריך להיות ע"י עדים דווקא ולא סגיא בגלוי דעת בעלמא ובפרט של"ח שני שנתמנה ע"י שליח הראשון. וכאן לא היה גלוי דעת משליח הראשון שרוצה לעשות אותו לשליח והשליח לא ידע כלל מזה, וא"כ אין כאן שליחות כלל וגלוי דעת דהבעל מלבד שגלוי דעת לא מהני למנוי שליחות, הכא למנות שליח שני צריך להיות משליח הראשון ולא מהבעל דנוסח ההרשאה היא כך משליח ראשון לשליח שני וא"כ ליכא שום גלוי דעת ג"כ, ולא נשאר לנו שום דבר על מה לסמוך רק כיון שכפי הנראה הבעל כבר נשא שם אשה אחרת והוי לו זכות להצילו מאיסור חדר"ג שתי נשים, כמה שהעיר שם בשו"ת נטע שורק ג"כ, על זה לחודא וודאי קשה לסמך, הגם שלענין קידושין פסק המחבר באה"ע סימן ל"ה סעיף ד' דמהני אפילו לא מינהו שליח בפירוש, מ"מ אולי יש לחלק בין העניינים דהכא לא הוי לו זכות כל כך, ועוד שהרי החלקת מחוקק שם ס"ק י"ב כתב דלא הוי קידושי וודאי וא"כ האיך נוכל להתיר אשת א"ש מה"ט גרידא דהוי זכות לו, כללא דמילתא כל שאין לפנינו דבר ברור שהוא השליח אין רשאי ליתן לה הגט וזהו מוכח ג״כ מדברי הב"ש סימן קמ"א דאם לא נכתב שם השליח כראוי לא מהני רק אם הגט בידו, עי"ש ס"ק מ"א, והיינו כשעכ"פ לשליח עצמו אין ספק במנוי שליחותו:
אח"כ ראיתי בשו"ת בית שלמה אה"ע סימן קל"ט ושם היה מעשה שהיה נכתב שם השליח הכל פב"פ רק שלא נכתב שם מקום השליח השני ומצדד להחמיר דמי יודע אם כוונת השליח הראשון היה על אותו השליח כיון שלא נכתב שם מקומו כלל עי"ש היטב, וא"כ ק"ו הדברים דהתם אם נימא שזהו השליח אין ההרשאה מכחיש הענין כלל שהרי אם נתפוס שזהו השליח אינו סותר מ"ש בההרשאה שהרי גם בהרשאה נכתב שם זהו השליח ומ"מ כיון שלא נכתב שם דירת זה השליח ואין ניכר בבירור שזהו השליח לא היה דעתו להכשיר (ועיין שו"ת אבן יקרה מהדורא תניינא סימן מ' שמקפיד ג"כ לכתוב מקום השליח השני ג"כ רק בנדון שלו הכשיר מטעמא אחרינא שאע"ג שעקר דירתו ממקום שהיה זר מתחלה מ"מ היה נקרא עדיין על שם מקומו הראשון עי"ש) וא"כ בנ"ד שהרשאה סותר הענין שבהרשאה נכתב שם שליח השני דוב והוא נקרא פרץ בוודאי לא מוכח כלל שזהו הוא השליח והוי כאילו אחר נתן הגט בלא שליחות כלל וודאי דאין להכשיר ע"כ צריך שהשל"ח הראשון ישלח הרשאה אחרת ע"י הב"ד, דלמנות שליח שלא בפניו צריך ב"ד דווקא כמ"ש בספרי דברי אעת דיני גיטין סימן כ״ט ואז יוכל השליח השני ליתן גט וא"צ לשלח הגט בחזרה ולחזור לשלחו ליד השליח לכאן כמ"ש בשו"ת תשורת ש"י סימן ר"צ, ודוק היטב (ועיין עוד שו"ת תשורת ש"י סימן צ״ה), הגם דבשו"ת שואל ומשיב מהדורא ג' ח"א סימן קפ"ד מפקפק קצת אם לא יהיה בעשיית השליח פעם אחרת ע"י הרשאה אחרת כיון שאינו שולח לו גט מחדש דהוי כמו טלי גיטך מע"ג קרקע ועיין שו"ת תשורת ש"י שם שחולק עליו מטעם דכל שליחות הגט ע"י בי דואר, הוי כמו עלי גיטך מע"ג קרקע וע"כ דלגבי שליח מהני טלי גיטך מע"ג קרקע ג"כ [ועיין ספר דברי אמת דיני גיטין סימן כ"ט שכתב ג"כ דגבי שליח מהני טלי גיטך מע"ג קרקע] וא"כ אם בקל יותר להשיג הרשאה אחרת משליח הראשון מלשלח הגט בחזרה לשליח הראשון ושיחזיר וישלח לשליח השני לכאן יש לסמוך דסגיא בהרשאה אחרת גרידא משליח הראשון לכאן כנ"ל בס״ד להתיר בכה"ג עכ"פ כיון שיש איזה צדדים עכ"פ להתיר אבל בלא הרשאה אחרת אין נ"ל להתיר מכל הני טעמים שכתבתי, ודוק היטב. ומהגם ששלשה גדולי הדור דהיינו בשו"ת נטע שירק, ושו"ת יד יצחק, ושו"ת תשורת ש"י שהבאתי, ג"כ לא מלאו לבם להתיר היכא שבהרשאה לא נכתב שם השליח כהוגן כמו בנ"ד, וכפי הנראה סובב כל השלשה שו"ת הנ"ל על שאלה אחד, וכולם ענו ואמרו שאין להתיר כה"ג, וכמ"ש בסברא ומראיות הפוסקים:
והנה היה מקום לדון אם שם פרץ היה נשתקע לגמרי אם היה מקום להתיר דהיה מקום לומר כיון דלא נודע לשום אדם ששמו פרץ א"כ אע"ג שכתב בהרשאה שם דוב לא יאמרו שהוא אחר, דמה"ט אין כותבין שם הנשתקע בגט שלא אמרו שהוא אחר אמנם מ"מ יש לחלק דהכא כיון שעכ"פ אין שמו דוב וכל ענין ההרשאה משליח ראשון לשליח שני היא מה שהשליח ראשון כותב לשליח שני והכא כיון שכתב לאחד ששמו דוב וזהו לא נקרא כן א"כ אע"ג שהשם פרץ נשתקע מ"מ דוב אינו נקרא ופסול אפילו בנשתקע ועיין היטב שו"ת תשורת ש"י שם סימן ר"צ ואין להאריך יותר [ועיי' לקמן סימן ק"ו עוד בזה]:
והנני הדו"ש והנלע"ד כתבתי פק"ק באניהאד ר"ח אייר ט"ו למב"י עת"ר לפ"ק.
אליעזר דייטש.