פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן פב
שוכ"ט וברכה לכבו' אהו' הרב המאוה"ג חריף ובקי ידיו רב לו וכו' כש"ת מו"ה (פלוני) נ"י, רב אב"ד בק"ק (פלוני) יע"א.
מכתבו הגיעני, והנני להשיב לו, ע"ד השאלה באחד שנשא אשה זה י"ג שנים ולא זכו להוליד, ולפני איזה שנים עשו לה אפאראציאן שחתכו בפנים הרחם, והוציאו ממנה האם דהיינו ״הגבער מוטטער״ באופן שבשום אופן אינה ראויה להוליד עוד, כיון שעיקר מטרון אין לה, ונוסף עוד שמעת ההוא אין לה עוד שום תאוה וחשק לאיש, ועי"ז נמאסה בעיני הבעל כי לא יוכל לדור עמה באהבת אישות כדרך הארץ, והבעל עוד רך בשנים ורוצה לגרשה מחמת אלו שני טעמים, האחד שרוצה לקיים מצות פ"ו, והשני שע"י שמאוסה בעיניו לא יוכל להתקשות נגדה עד שבא לידי הרהורים ר"ל וירא שלא יכשל בחטא ח"ו, והאשה אינה רוצה לקבל גט פטורין, ומבקש הבעל להמציא לו איזה תקנה, להתיר לו לגרש בע"כ או לישא אשה על אשתו, זהו תוכן השאלה, ומע"כ נ"י ראה בכמה מקומות בפוסקים, ורוצה לשמע חוות דעתי ג"כ:
הנה בנ"ד יש שני טענות, האחר משום פ"ו, והשני שמאוסה בעיניו מחמת שאין לה שום תאוה, והנה ידוע שיש בזה פלוגתת הפוסקים אם רגמ"ה גזר החרם שלא לישא שתי נשים גם במקום מצוה, או לא, והנה הרמ"א באה"ע סימן א' סעיף י' הביא בזה שני דעות אם גם במקום מצוה גזר ר"ג, ועי' בב"ש שם ס"ק כ"א שכתב דהגזירה לא היה משום דררא דאיסורא משו"ה היכא דאיכא פלוגתא המקיל לא הפסיד ובב"ש שם ס"ק ז' כתב דגם בשהה עשר שנים ולא ילדה לא גזר ר"ג, והנה ברמ"א סימן קי"ט סעיף ה' הביא ג"כ היש אומרים דבמקום מצוה יכול לגרש בע"כ או לישא ב' נשים. ושם הביא דעה זו בסוף, משמע דהכי ס"ל. ואע"ג דבסימן א' סעיף ג' כתב בשם הריב"ש סימן ט"ו דבזמה"ז אין נוהגין לכוף לגרש בשהה עשר שנים ולא ילדה אעפ"י שלא קיים פ"ו, היינו רק שאין הב"ד כופין אם שניהם רוצים לדור יחד דמן הדין היה שהב"ד יכניסו עצמן בזה לכוף שניהם, ע"ז אמר דאין כופין, וכן משמע להדיא להמעיין שם בריב"ש דמיירי אם הב"ד יכופו שניהם, משא"כ אם הבעל רוצה לגרש אמרינן באמת לדעת הפוסקים דס"ל דבמקום מצוה לא גזר ר"ג דכופין אותה, והנה יל"ד בדברי הרמ"א אה"ע סימן א' סעיף ג' שכתב וכן מי שלא קיים פ"ו ובא לישא אשה וכו' כגון עקרה וזקנה וכו' ואפילו בנשא אשה ושהה עמה עשר שנים לא נהגו לכוף לגרשה, ולכאורא קשה מאי אפילו בשהה עשר שנים ולא ילדה הלא יותר מסתבר לכוף כשרוצה לישא אשה עקרה משנכוף כשכבר נשא אשה ושהה עשר שנים ולא ילדה וא"כ מאי רבותא דלא כפינן בשהה עשר שנים ולא ילדה הלא רבותא יותר דאין מוחין במי שרוצה לישא אשה עקרה או זקנה, אמנם לפימ"ש דרמ"א מיירי כאן בענין אם נכוף שניהם והיינו דמדינא היה ראוי לכוף שניהם כמ"ש הריב"ש שם סימן ט"ו דהמרבה נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא רק דהב"ד נוהגים להעלים עין מזה כמ"ש הריב"ש שם מילתא בטעמא וא"כ הו"א דדווקא כשאחד מהם עכ"פ הוא באופן שאינו ראוי להוליד עוד כגון עקרה וזקנה וא"כ לא הפסדנו מקיום המין רק באחד משו"ה אין כופין דהא עכ"פ לא ברירא מילתא שאם ישא אחרת שיוליד בוודאי משא"כ באינה עקרה וזקנה רק שלא זכו להבנות זה מזה דאפשר שאם נכוף אותם לגרש יולידו שניהם וא"כ נרויח מזה ע"י כפיה שיש תקוה אולי יתרבה עוד המין ע"י שני אנשים והו"א שבכה"ג נכוף גם בזמן הזה כיון שאפשר שאם ישאו שניהם לאחר שיולידו משו"ה כתב רמ"א ״ואפילו״ בנשא אשה ושהה עשר שנים לא נהגו לכוף ודוק היטב, עכ"פ מוכח דהרמ"א בסעיף ג' מיירי מדין כפית שניהם משא"כ כשהבעל אינו רוצה לדור עמה כופין אותה באמת, וראיתי בספר נדפס מחדש שו"ת בית יצחק לאה"ע סימן ב' שהביא משם רב אחד דיש לומר דר"ג גזר ג"כ במקום מצוה כיון דאם הוא מנוע מלישא אשה רק מחמת תקנת חכמים ממילא אין איסור בידו כמ"ש התוספ' מסכת שבת ד' ע"א דאם אסרו לו חז"ל רדית הפת אינו חייב סקילה עי"ש בתוספ' ולע"ד לא דמי כלל דבשלמא התם מכיון שחפץ לרדות שלא יבא לידי סקילה והוא מנוע ע"י גזירת חז"ל שפיר י"ל דליכא שום איסור משא"כ הכא במצות פ"ו אע"ג דלא נקרא עבריינא אם אינו מקיים פ"ו אם נימא דר"ג גזר גם בכה"ג מ"מ אותו התועלת שיש לאביו ע"י בנו וברא מזכה אבא לא יהיה לו אע"ג שרק ע"י תקנ"ח אינו מקיים פ״ו מ"מ לא לו יהיה הזרע לזכות נשמתו וא"כ מסתבר טפי לומר דבמקום מצוה לא גזר ר"ג ודוק, אמנם מה נעשה ביום שידובר בנו דברי הגאון בשו"ת שב יעקב לאה"ע סימן א' שכתב לחלק דרק היכא שפשעה ועי"ז מצוה לגרשה אזי ס"ל להרמ"א דבמקום מצוה לא גזר ר"ג משא"כ היכא שאין יכול לדור עמה שלא ע"י פשיעתה בכה"ג שפיר קיימא תקנת ר"ג עי"ש, וא"כ בנ"ד שהאשה לא פשעה כלל לא היו רשאין לגרשה בע"כ, ועי' בנו"ב מהד"ק לאה"ע סימן א' שהסכים ג"כ עם דברי השב יעקב הנ"ל רק בסוף התשובה הביא עוד טעם אחר שאין לכופה משום דישיבת חו״ל אינו עולה מן המנין דאולי עון חו"ל גורם (ועי' בשב יעקב שהאריך ג"כ בזה) ולפי"ז היינו דווקא בסתם אשה שאפשר שאם היו דרין בארץ ישראל היו מולידים משו"ה אין כופין משא"כ בנ"ד שידוע לכל שבשום אופן לא תוליד עור שפיר י"ל דכופין אותה היינו לדעת הפוסקים דבמקום מצוה לא גזר ר"ג, ולענין איזהו עדיף אם לגרש בע"כ או לישא אחרת הנה הנו"ב שם כתב דחרם שלא לגרש בע"כ חמור מלישא שתי נשים ולכאורא מסתבר אפכא דחרם שני נשים עובר כל רגע ורגע כל זמן שלא גרש הראשונה משא"כ בגירושין בע"כ לכאורא אינו עושה איסור רק פ"א הגם די"ל דגם בגירושין בע"כ לא אמרינן דהוי רק כעובר על החרם רק הוא מוחרם כל שעה, ובשו"ת אחרת כתבתי דמשו"ה החמירו חז"ל בחרם שלא לגרש בע"כ טפי מלישא ב' נשים דכל דבר שיותר קל לו לעבור היו מוכרחים להחמיר בחומרא יתרה וא"כ כיין דיותר שכיחא ליה לעבור על האיסור לגרש בע"כ מלישא שתי נשים דכל כמה דאגוד בהאי אתתא לא הנסבא ליה אחרת לכך היו מוכרחים להחמיר יותר באיסור לגרש בע"כ, ודוק:
אמנם לעשות מעשה להתיר לגרש בע"כ או לישא אחרת משום מצות פ״ו אין בידינו ועי' שו"ת דברי חיים ח"ב לאה"ע סימן י"ד טו, ט"ז ועכ"פ לא ברירא ליה מילתא להתיר משום מצות פ"ו ועי' בספר שדי חמד מערכת אישות סימן ב' אות א' שהביא בזה הרבה שיטות הפוסקים אם יש להתיר משום מצות פ"ו החרם של ר"ג דדלמא גזר גם בכה"ג וא"כ אע"ג דהב"ש סוף סימן קנ"ד כתב בפשיטות להתיר לגרש בע"כ כשלא ילדה עשר שנים מ"מ אין בידינו לעשות מעשה בזה להקל ולהתיר אע"ג דנ"ד עדיף טפי מסתם שהה עשר שנים ולא ילדה כיון דדבר ברור שבוודאי אינה ראויה להוליד מ"מ משום הא לחודא אין לעשות מעשה נגד הרבה גדולים דס"ל דר"ג גזר בכל גוונא, ודוק:
ומעתה נשובה ונחקורה אם יש להתיר לו מטעם השני מה שטוען שאינו יכול לסבול עמה התשמיש לפי שאין לה שום תאוה הנה באה"ע סימן קי"ז סעיף י"א מי שנודע לו שאשתו נכפית וכו' כופין אותה לקבל גט ועי' ב"ש שם ס"ק כ״א דמיירי שאחר נשואין נולדו בה ואפ"ה יכול לכופה לקבל גט והנה הגם דנכפית גרע משאר מומין מ"מ הרי הרמ"א כתב שם ודווקא במום גדול כזה שאילו היו באיש היו כופין לגרש אבל בשאר מומין אינו יכול לגרשה בע"כ רק מותר למנוע ממנה עונה עי' ב"ש שם ס"ק כ"ד והנה הגם שהרמ"א סתם הדברים ולא פירש איזה הוי מום גדול וא"כ אנחנו לא נדע בנ"ד אם מה שאינו יכול לשמש באהבת רעים נקרא מום גדול מ"מ כיון שכתב דכל שכופין באיש לגרש מכ"ש דכופין באשה אפש"ל דזהו דמי למי שאין לו גבורת אנשים דכופין אותו לגרש כמבואר בש"ע אה"ע סימן קנ"ד אע"ג דיש לחלק קצת מ"מ כיון דפשיטא דאשה נהנית קצת מדרך איברים ג"כ אע"ג שאינו יכול לבעול מ"מ כיון שאין יכול לבעול הוי מום באיש וא"כ מכ"ש באשה אע"ג שיש לו קצת הנאת תשמיש אע"ג שהיא אין לה תאוה מ"מ כיון שאין לו הנאה כדרך כל הארץ שפיר הוי מום ודוק, ועוד נ"ל כיון דאפילו בשאר מומין שאינם כל כך כמו נכפה מותר למנוע עונה ממנה וי"ל דאפשר שאם תראה שמונע ממנה עונתה אולי תתרצה להתגרש כיון דלאשה יש ג"כ צער לישב בלא איש וא"כ בנ"ד שאין לה שום תאוה וא"כ ע"י מניעת עונה בוודאי לא תתרצה להתגרש כיון דלא אכפת לה כלל אפשר דיכול אפילו לכתחלא למנוע ממנה שאר וכסות ג"כ כדי שתרצה להתגרש ועי' בחתס"ו לחו"מ סימן ר"ג והובאו דבריו גם בספר שדי חמד מערכת אישות סימן ב' אות ט"ז ואות ה' ובאות ט"ז שם הביא ג"כ דלשיטות הפוסקים דקייל"ן דבטוענת מאוס עלי כופין אותו להוציא בנותנת אמתלא ברורה לדבריה עיין רמ"א אה"ע סימן ע"ז בסעיף ג' וא"כ לא יהיה כחו של אשה עדיף יותר מכחו של איש וא"כ ה"נ כיון שיש לה מום גדול כזה וודאי כופין אותה בכל מה שנוכל לכוף והנה בנדון דחתס"ו שם היה המום שהיה לה ריח הפה והסכים להתיר הגם שהיו שם צדדים אחרים ג"כ להתיר כמבואר בשו"ת שם מ"מ בנ"ד ג"כ איכא צד גדול להתיר מחמת שאינה ראוי להוליד עוד בשום אופן והוא לא קיים עדיין מצות פ"ו וא"כ גם בנ"ד יכול לכופה, הגם שיש לדקדק בשו"ת חתס"ו שם שהביא ראיה לנדון שלו משו"ת הרא"ש כלל מ"ב והא הרא"ש מיירי מנכפה וריח הפה מסתמא אינו מום גדול כל כך כמו נכפה מ"מ המעיין בשו"ת הרא"ש שם יראה שהביא הירושלמי דמפני ריח הפה ג"כ כופין עי' שם בשו"ת הרא"ש א"כ מוכח להדיא דלאו דווקא נכפה הוי מום גדול רק אפילו ריח הפה וא"כ אפש"ל דנ"ד שטוען מאוסה בעניו ויש לו אמתלא טובה לא גרע מריח הפה ג"כ ושפיר כופין אותה להתגרש, וראיתי בשו"ת דברי חיים ח"א לאה"ע סימן מ"ח באשה שהיה רחמה אטום ועשו לה רפואה ע"י שחתכו בבשר הרחם שלה וטען הבעל שמאוסה בעניו ומסיק דיוכל ליתן לה גט הגם שלא החליט להתיר בבירור עי' שם בתשובה ושם היה מקום לומר ג"כ דהקידושין מעיקרא היו בטלין מ"מ התם לא הוי מום כל כך כיון שיש לה תאוה עכ"פ ומהגם שראויה להוליד ואין אשה אלא לבנים ואפ"ה דעתו להתיר מכ"ש הכא בנ"ד שלפי הרבה פוסקים מותר לגרש אותה משום הא לחודא שאינה ראויה להוליד אע"ג דיש פוסקים האוסרים מ"מ היכא שמאוסה עליו ג"כ ויש לו אמתלא טובה למה היא מאוסה בעניו שיוכל לכופה לגרש או לישא אחרת עליה דמצוה גדולה לחפש היתר שלא לעגן הבעל ולהציל אותו מהרהורים רעים, אמנם מאחר שלא שמענו עוד טענת האשה ואולי תטעון שיש לה תאוה כדרך כל הנשים לזאת צריך להביא הדבר לפני ב"ד הסמוך ואם יראו שהאמת כטענת הבעל אזי יאמרו לה שבאם לא תרצה מדעתה לקבל גט יתנו לו היתר ע"י מאה רבנים כמבואר בשו"ת חתס"ו ח"א לאה"ע סימן ד' באיזה אופן יהיה ההיתר ועי' שו"ת מהר"ם שיק אה"ע סימן ב' שכתב דסגיא אפילו בקיבוץ ע"י הבי דואר מאה חתימות ועי' שו"ת בית יצחק ח"א אה"ע סימן כ' ואפשר שאם תדע שיתירו לו אפילו שלא מרצונה תתרצה לקבל גט ואם אעפי"כ לא תתרצה יתירו לו באמת ע"י מאה רבנים עכ"פ דיותר טוב לישא אחרת מלהתיר לגרש בע"כ כמ"ש מילתא בטעמא ועי' בשו"ת חתס"ו ח"א אה"ע סימן א' דמשמע ג"כ דס"ל שחרם שלא לגרש בע"כ חמור מהחרם דשתי נשים וא"כ טוב יותר להתיר ע"י מאה רבנים:
העולה מדברינו אלו הוא כיון שאינה ראוי' להוליד ולא קיים עדיין מצות פו"ו ונוסף גם הוא שמאוסה עליו מחמת אמתלא טובה שיש לו כפי טענתו, לזאת אם יבורר הדבר בב"ד שכדברי הבעל כן הוא אז אם לא תתרצה לקבל גט אז יוכלו להתיר לו לישא אחרת לאחר שבענייני ממונות שביניהם יעשו ג"כ כפי אשר יצא מב"ד שיבחרו ודברים כאלו צריך לעשות כרצון הקרובים ואפטרופסים כמ"ש בחת"ס אהע"ז סי' ד' עי"ש, ואח"כ שלא יהא שום טענת ממון ביניהם אם לא תרצה לקבל גט יכולים להתיר לו ע"י מאה רבנים, ומ״מ הבעל יקבל ע"ע בחרם ובשבועה שבכל עת אשר תרצה לקבל גט שלא יהי' שום עיכוב על ידו, וכ"ז אני כותב להלכה ולמעשה, אמנם רק בתנאי שלא יעשה שום דבר נגד חקי ונמוסי בשרי המדינה ואם יסכימו עמי עוד שני רבנים הגדולים ומובהקים להתיר אז גם אני על משמרתי אעמודה להתיר הבעל מכבלי העיגון בצירוף אלו השני טעמים שכתבנו דהיינו מחמת מצות פו"ר ומחמת שמאוסה בעיניו, ואלו שני טעמים כדאי להתיר:
והנלע"ד כתבתי פק"ק באניהאד ב' לסדר והקל מעליך ונשאו אתך שנת תרס"ב לפ"ק.
אליעזר דייטש.