פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן עא
שזכ"ט לכבוד הרב המאוה"ג חו"ב וכו' מו"ה מררכי אפרים פישער נ"י אבד"ק דעווא וואניא יע"א, (כעת בק' ש' פאטאק יצ"ו):
ע"ד השאלה שזהו לפני כמה שנים נקברה שפ בת עשיר אחד שלא היה לבתו עוד ט"ו שנים ואח"כ נסע אביה משם לפעסט ושבק לן חיים זה איזה חדשים ונקבר באחוזת קבר שקנו קבר לכל בני המשפחה, ועתה מבקשת אמה של הנערה הנ"ל שמתה זה יותר מט"ו שנים שיפנו אותה מקברה להוליכה לעיר פעסט שתהיה נקברת אצל אביה ואצל כל בני המשפחה, ומע"כ נ"י כבר ראה הכל מה שנוגע לענין זה בש"ע יו"ד סימן שס"ג בענין פנוי' מתים, ובאמרי א"ש יו"ד סימן קכ"א, ובחתס"ו סימן של"ד, ורוצה לשמע דעתי בזה, והנה לאשר כבר הארכתי בכמה שו"ת בענין פנוי מתים [ועיין לעיל סימן נ"ו] ע"כ כא אבא רק בקיצור אומר ומ"מ אי אפשר לביהמ"ד בלא חידוש בסיד:
בש"ע איתא וז"ל שם (בסימן שס"ג):
ובתוך שלו אפילו ממכובד לבזוי מותר שערב לאדם שיהא נח אצל אבותיו עכ"ל, והנה כבר התעורר בזה באמרי אש שם פתח בשלו ומסיים בטעם לנוח אצל אבותיו, ועיין שו"ת מהר"ם שיק יו"ד סימן שנ"ד שעמד ג"כ בזה, והעליתי בזה בשו"ת אחת בס"ד דהנה וודאי מי שנקבר בקרקע שיש לחוש שיוציאו המתים משם אינו נוח למתים והיינו כמעשה שהובא בנוב"י קמא סימן פ״ט ובחתס"ו סימן של"ד שהקרקע לא היה קנוי לאחוזת עולם וכל שעה ההוא גברא בההוא פחדא יתיב אולי יפנהו משם ומי יודע אם יהיה ניתן לקבורה לזאת וודאי טוב לו יותר שיוציאו אותו לפי שעה ויוליכו אותו למקום שאין עליו שום ערעור שיודע שישכון שם לבטח עד זמן התחיה משו"ה נקט בשל אבותיו דמסתמא מקום כזה ששוכנים שם אבותיו מכבר וודאי אין עליו ערעור וישכון לבטח, אבל לפנות אותו ממקום זה ולהוליכו למקום שגם שם לא יהיה בטוח שלא יפנו אותו משם וודאי אסור לפנות אפילו ממקום שאינו שלו אם גם עכשיו לאחר הפנוי אינו יודע אם ימצא שם מנוחת עולם משו"ה נקט שפיר שערב לאדם שיהא נח אצל אבותיו כלומר במקום שיודע בבירור שאין שם ערעור על קרקע זאת ויהיה מנוחתו מנוחת עולם והארכתי בזה במ"ש מס' ב"ב קי"ג ע"א נמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו, ועיין בזה שו"ת מחנה חיים ח"ג סימן ע"ב, והגם שוודאי פשיטא דזהו ג"כ נוח לו יותר לשכב אצל אבותיו מ"מ צריך דווקא שהמקום אצל אבותיו יהיה בטוח לאחוזת עולם, ויצא לנו הדין שאפילו אצל אבותיו אם גם המקום ואבותיו שם אינו בטוח לאחוזת עולם אסור לפנות אותו ואפילו אצל אבותיו אינו מותר רק כשגם המקום קנוי לאחוזת עולם משו"ה פתח בשלו ומסיים בשל אבותיו, כלומר דבשל אבותיו ג"כ בעינן שיהיה שלו דהיינו שיהיה קנוי לאחוזת עולם דכל שנקבר בהיתר במקום שאין עליו ערעור ושיהיה לו שם מנוחה הוי קבר שלו ושלו מקרי משו"ה לא הקפיד הגמרא רק שלא יהיה קבור בקבר שאינו שלו כלומר שהמקום יהיה שייך לאחרים ביובל כמו במס' ב"ב שם קי"ב משא"כ כל שאינו של אחרים ונקבר שם בהיתר שפיר מקרי שלו, וא"כ בנ"ד שהנערה הזאת נקברה בקבר שלה שהרי מסתמא אביה שעליו היה מוטל לקוברה שלם בעד הקרקע הוי קבר שלה ולא מצינו שיהיה מותר כה"ג לפנות מקבר שלו לשל אבותיו, שהרי בש"ע לא כתב מתוך שלו וכו', שיהיה נח אצל אבותיו, דאז היה משמע שאפילו מתוך שלו מותר לשל אבותיו ובש"ע כתב רק ובתוך שלו שיהיה נח אצל אבותיו דהיינו שאפילו אצל אבותיו צריך לקברו בקבר שיהיה שלו דווקא כמ"ש ויהיה כוונת המחבר ובתוך שלו כלומר שיהיה נקבר בתוך שלו כמו שמסיים שנח לאדם אצל אבותיו מותר אפילו ממכובד לבזוי אבל כל שגם עכשיו הוא קבור בתוך שלו אסור להוליכו אפילו אצל אבותיו שהרי לא כתב ומתוך שלו שאז היה משמע שאפילו מתוך שלו מותר להוליכו אצל אבותיו רק ובתוך שלו כלומר להוליכו ממקום שאינו שלו בתוך שלו זה מותר אפילו ממכובד לבזוי והטעם דכל שמונח במקום שאינו שלו דהיינו שיש לחוש שיוציאו אותו משם ואינו בטוח שלקברות יובל אין לו מנוחה, וא"כ בנ"ד שאין אחד מכל אלו דהיינו שמונחת בקבר שנקברה ברשות והוא מקום קנוי לאחוזת עולם אין טעם להתיר לפנות משום הא לחודא שתהיה מונחת אצל אביה, ובפרט כיון שגם בביה"ק שהיא נקברה עכשיו ג"כ מונחים שם בני משפחתה אבות אבותיה, ואדרבא לפי מה שהוכחתי דמשו"ה נקט אצל אבותיו דהיינו כיון שהוא אחוזת קבר מכבר מסתמא לא יערערו עוד ויהיה לו מנוחת עולם, וא"כ בנ"ד שזהו רק חצי שנה שקנו פאמילי ען גרופט, מי יודע אם לא יהיו עוד איזה מערערים ובמקום שהוא שוכבת עכשיו שהוא ביה״ק ישן מסתמא לא יהיה עוד מערערים. וודאי אסור לפנות אותה משם, ובפרט כפי ששמעתי לפני איזה שנים היו מוכרחים בעיר פעסט לפנות כל הביה״ק, ומי יודע אם לאיזה שנים מחמת שהוא עיר גדולה לא יצטרכו לפנות כל ביה"ק שיהיו צריכים המקום לאיזה דבר אחר לנויי העיר, ולמגרשיהם שיגרשו המתים משם, א"כ הוי המקום שנקברה עכשיו משתמר יותר לאחוזת עולם ובוודאי אסור לפנות, ועיין במהר"ם שיק בנדון דידיה שאסר ג"כ לפנות:
והנה בטעם איסור פנוי מתים היא משום בלבול וחרדת הדין וא"כ לאחר שכלה הבשר היה מותר לכאורא דבעצמות גרידא לא שייך חרדת הדין כמבואר בנוב"י מהד"ק סימן פ"ו, והנה במהר"ם שיק שם רוצה לומר דלאחר י"ב חדש משמת לא שייך חרדת הדין, אמנם בשו"ת ח"צ סימן כ' כתב דאפילו בקטנים שאינם בני עונשים שייך חרדת הדין דלפעמים קטנים ג"כ נענשים. וא"כ מכ"ש לאחר יב"ח וודאי יש הרבה שנענשים וסובלים עונש גם יותר מי"ב חדש כמובא בכמה מעשיות במדרשים וא"כ בנ"ד אע"ג שלא היתה עוד בת עשרים שנים ואין עונשין בב"ד של מעלה עד עשרים מ"מ שכיון הח"צ כתב דלפעמים קטנים ג"כ נענשים מכ"ש זו שכבר היתה יותר מי"ב שנים שהיא גדולה י"ל שמ"מ יש עליה איזה דין בעוה"ב הגם שכבר עברו יותר מט"ו שנים, מ"מ הובא בכמה ספרים הקדושים שהיו צריכים לסבול עונש כמה שנים ר"ל ועכ"פ עונש קל אפשר להיות וא"כ אם אינו ידוע שהבשר כבר נראה לגמרי איכא חרדת הדין ג"כ, וגם אם לא נקברה בארון סגור ומסוגר איכא חשש ניוול ג"כ כמ"ש בשו"ת ח"צ שם, וא"כ כיון שאין זה דבר קטן לפנות מת אם לא בתנאים המבוארים בש"ע דהיינו שנקבר מעיקרא אדעתא לפנותו או ממקום שאין משתמר למקום המשתמר, ע"כ אין דעתי מסכמת להתיר לפנותה, ובפרט אם יש חשש ניוול ג"כ דהיינו שאין הארון סגור ומסוגר לגמרי בוודאי אסור דאיכא תרתי ניוול וחרדת הדין ג"כ וגם הא גופא דבעצמות לא שייך בלבול אין הדבר ברור כ"כ שהרי בסימן ת"ג סעיף ח' משמע במעשה דר' אליעזר בר צדוק דגם העצמות מרגישים בזיון, וא"כ י"ל דחרדת הדין שייך בעצמות ג"כ [ואולי י"ל דאע"ג דמרגישים בזיון מ"מ עונש תו ליכא מדכתוב אך בשרו עליו יכאב דמשמע לאחר שכלה הבשר תו ליכא עונש]:
והנה הלום ראיתי אחרי רואי בספר נדפס מחדש לידידי הגאון נ"י אב"ד דק"ק טאלטשווא בשו"ת יד יצחק ח"ג סימן קס"ח שרוצה לומר דלשל אבותיו אפילו מקבר שלו מותר, ורוצה להסתייע מדברי הש"ך והטו"ז שם סימן שס"ג שכתבו כלומר לפנותו לקברו אצל אבותיו דאפילו משלו מותר לשל אבותיו, ולבי לא כן ידמה שהרי המחבר לא כתב מתוך שלו רק ובתוך שלו והיינו אפילו לדעת הש"ך והט"ז כוונת המחבר רק לקברו בתוך שלו דווקא וכמ"ש דמקום קברות אבותיו יהיה שלו ג"כ דכל שנקבר בהיתר ולמנוחת עולם שלו מקרי, והנה לאשר גם שם לא היה נוח ליה להגאון הנ"ל להסכים ומהגם בנ״ד שעכשיו ג"כ נקברה תוך בני המשפחה בוודאי אין מקום להתיר, ורק אם לא ירצו לשמע בקול חכמים ובני משפחתה ירצו לפנותה אפילו באיסור מהיר אותם שעכ"פ ינהגו כמ"ש ביו"ד סימן ת"ג ביום ליקוט עצמות, אמנם ממני לא תצא בזה הוראה להיתר ותיתי לי שכבר כתבתי בזה כמה שו"ת בס"ד ולא יצא להיתר זולת באופן שמבואר בש"ע להתיר (וכבר הבטיחו לי הרבה מעות לדבר מצוה להסכים להתיר ולא רציתי להתיר) וד' יגדור פרצות עמו בית ישראל ונזכה לזמן אשר יעוררו ישנים מקברם לחיי עולם והנני הדו"ש והנלע"ד כתבתי פק"ק באניהאד אור ליום ה' לסדר ויהי כמשיב ידו כ"ג כסלו תרס״ט לפ"ק.
אליעזר דייטש.