פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · סימן נג
למע"כ הרבני המופלא ומופלג החרוץ וכו' מו"ה שמואל פנחס נוססקערן נ"י בק"ק בעלזא יע"א
עתה באתי להשיב לו ע"ד מה שנסתפק בשמן גזול אם כשר לנר חנוכה אם בעינן לכם, עיין בספר שדי חמד מערכת חנוכה אות ט"ו שהביא דפשיטא דלא בעינן לכם מדמותר להדליק בשמן שריפה לדעת הרבה פוסקים אע"ג דאסור בהנזה ואסה"נ לא מקרי לכם, עי"ש בשדי חמד אות ג' הביא אריכות גדול, ובשו"ת שב יעקב סימן נ' דלא אמרינן לגבי נר חנוכה כתותי מכתת שיעורא כיון דלא בעינן שיעור קצוב רק שידליק חצי שעה, וכל שדלק חצי שעה ליכא נ"מ בשיעורא, עי"ש בשב יעקב בסוף התשובה, אמנם בחידושי בסוגיא דאתרוג של ערלה הבאי דברי הר"ן מס' גיטין כ' ע"א גבי כתבו על אסה"נ כשר דמחלק דהיכא דבעינן שיעור חשוב אז בכל אסה"נ אפילו אינם עומדים לשריפה מ"מ כיון דאסור בהנאה לא הוי שיעור חשוב, אמנם אסורי הנאה דעומדים לשריפה הוי לגמרי כמאן דליתא ואפילו במקום דלא בעינן שיעור חשוב ג"כ פסול כיון דהוי כמאן דליתא לגמרי, ועיין באה"ע סימן קכ"ד ברמ"א שם סעיף א' ובפר"ח שם, אמנם גבי שמן שריפה אע"ג דלשריפה קאי וא"כ אי הוי כמאן דליתא לגמרי היה משול לנר חנוכה מ"מ גבי שמן שריפה איכא טעמא אחרינא לומר דלא הוי כמאן דליתא לגמרי דכיון דהתורה אמרה שמותר להנות ממנו בשעת שריפה ויכול להשהותו עד שיצטרך להנות ממנו לא הוי כמאן דליתא, וכן כתב הגאון בית מאיר בחידושיו למס' סיכה ל"ה ע"ר בסוגיא דאתרוג של ערלה, והנה מי ס"ל דשמנים החסורים בהנאה כשרים לנר חנוכה, ועיין פרמ"ג או"ח ריש סימן תרע"ג באשל אברהם שם שמכשיר מטעם דמצוות לל"נ וגם אם אמרינן דאסה"נ אין לו בעלים מוכח ג"כ דלא בעינן לכם, ובעיקר הדין אם אסה"נ יש לו בעלים כבר האריכו הפוסקים עיין בריטב"א מס' סוכה שם ודעת הרמב"ם דאסה"נ יש לו בעלים. עיין במג"א סימן תרמ"ט ס"ק כ' ובחידושי לפרק השוכר את הפועל מס' ע"א הבאתי ראיה לדעת הרמב"ם דאסה"נ יש לו בעלים דשם דף ס"ד ע"א אמרינן דמי ע"א ביד גוי מותר וכתבו שם התוסף, ד״ה מסתברא משום דהא דדמי ע"א של ישראל אסור ילפינן מקרא והיית חרם א"כ רק לישראל נאמר ולא לבני נח עי"ש, והקשיתי לפימ"ש הר"ן בחידושיו שם ריש פרק השוכר את הפועל דחידוש היא הא דדמי ע"א אסורים כיון שאסור בהנאה לא מקרי דמיהם רק חידוש היא שחדשה תורה, ועיין רמב"ן מס' קידושין נ"ו ע"ב בסוגיא דמקדש בערלה, א"כ י"ל דלעולם דמי ע"א של גוי פשיטא דאסור רק גבי ישראל צריך קרא משום דרמי ע"א של ישראל לא מקרי דמיהם ואשמעינן דמ"מ אסור אבל דמי ע"א של גוי פשיטא דאסור, [אח"כ ראיתי בחידושי חתס״ו למס' ע"א שם שהרגיש ג"כ בקושיא זאת], וא"כ מדקייל"ן מ"מ דע"א של גוי מותר דמיהם מוכח דאסה"נ שפיר יש לו בעלים, וא"ש דברי התוספ' שם דרק גבי ישראל גלי רחמנא לאסור דמי ע"א אבל של גוי מותר דמיהם ובחידושי הארכתי בס"ד. וא"כ אין ראיה לנר חנוכה דלא בעינן לכם מדמותר להדליק בשמן של אסורי הנאה דשפיר י"ל דגבי נ"ח ג"כ בעינן לכם וגזול פסול ומ"מ מותר להדליק בשמני איסורי תנאה משום דאסה"נ שפיר מקרי לכם, ועיין באה"ט או"ח ריש סימן תרע"ג מ"ש שם בשם שו"ת שער אפרים ודוק [שוב ראיתי בשו"ת בית יצחק ליו"ד ח"ב סימן קמ"ה שהאריך קצת בזה], והואיל ואין נ"מ להלכה ולמעשה רק לפלפולא בעלמא. וכבר הארכתי בענין זה במקום אחר אין להאריך יותר, ודוק. אמנם מה שהעיר אם שייך בזה מצוה הבאה בעבירה כבר עמד בזה הגאון בספר שד חמד מערכת מ"ם כלל ע"ז, עי"ש בד"ה ולהדליק נר חנוכה שמסקנתו אפילו להפוסקים בלולב גזול בשאר הימים דלא חיישינן למהב"ע (עיין או"ח סימן רמ"ט) מ"מ הכא בהדלקת נ"ח כיון דע"י הדלקה מכליא קרנא שאי אפשר לקיים עוד מצוות השבה, וודאי פסול ומכ"ש שאין לברך, וסברא כה"ג כתבתי גם בספרי תבואות השדה ח"א בסוגיא דמהב"ע עי"ש באות י"ט, ובספר שנות חיים להגאון ר' שלמה קליגר ז"ל סימן קס"ב, ודוק:
ב') ומה שמסופק מי שברך על תפלין, ואחר שברך ראה שהיה תפלין של ר"ת, וצריך לחלצן ולהניח תפלין של רש"י, אם יצא על תפלין של רש"י, בהברכה שברך על תפלין של ר"ת? הנה כפי המבואר באו"ח סימן ל״ד נראה דהעיקר אצלינו תפלין של רש"י, והנה מי שברך על פרי ונפלה ממנו ונמאס ואוכל פרי אחר צריך לחזור ולברך כמבואר באו"ח סימן ר"ו סעיף ו' עי"ש היטב, וא"כ ה"ב כיון שבע"כ צריך לחלוץ תפלין של ר"ת ולהניח של רש"י כיון שאצלינו העיקר תפלין של רש"י, הו"ל תפלין של רש"י כאילו הביאו לפניו מין אחר עי"ש בשו"ע סעיף ה', וא"כ צריך לחזור ולברך ובפרט כיון דתפלין של ר"ת אינם חייבים בברכה לו ידן א"כ לא אהני ליה כלל הברכה מה שברך על ר"ת וצריך לחזור ולברך, ואפשר דהוא כ"ש מפרי בסימן ר"ה בסעיף ה', דמה גבי פירי שהברכה שברך היה חייב לברך רק כיון שלא היה לפניו לא מהני לו הברכה, מכ"ש הכא דעל תפלין של ר"ת א"צ כלל לברך (ולא נעלם ממני מה שהביא בשערי תשובה סימן ל"ד ס"ק ג' דעת המקובלים דתפלין דר"ת הם בחינה עליונה מ"מ אנו נוהגין שלא לברך כלל על תפלין דר"ת). וודאי לא מהני לו הברכה שברך על תפלין של ר"ת לפטור תפלין של רש"י שמניח אח"כ, ובאמת יש לעיין מ"ט אין מברכין על תפלין דר"ת לדידן דהוא מחמת ספיקא, ויש ליישב עפ"י מ"ש המג"א סימן תרפ"ח ס"ק ו' דעל מצוה שאנו עושין מספק אין מברכין רק מה שתקנו חז"ל מספק כמו יו"ט שני, וה"נ בתפלין דר"ת אנו מעצמינו עושין מספק משו"ה א"צ לברך, ועיין בספר שנות חיים להגאון ר' שלמה קלוגר ז"ל סימן קמ"ה שרמז על דברי המג"א אלו, עכ"פ כיון דלדידן אין מברכין כלל על של ר"ת דלומר דהברכה שברך על של רש"י פוטר של ר"ת זהו דוחק דהוי הפסק גדול (עי"ש בספר שנות חיים) וכיון דלדידן נא שייך ברכה על של ר"ת לא מהני ליה הברכה מה שברך על של ר"ת לפטור של רש"י כנ"ל ברור בס"ד (ועיין שו"ת דרכי נועם או"ח סימן ב' דמשוי תפלין של ר"ת לגבי תפלין של רש"י או אפכא כחול לגבי קודש וא"כ מסתמא לא יצא בברכת תפלין של ר"ת על תפלין של רש"י עי"ש היטב), שוב הראה לי חתני הרב מו"ה יוסף הכהן נ"י בשו"ת חיים שאול ח"א סוף סי' א' (אות ד'), וכן בס' זכור לאברהם (אלקלעי) ח"א, וח"ג אות ת' שכ' כי צריך לחזור ולברך, (ופשיטא לי שמ"ש בשו"ת דברי חיים ח"ב יו"ד סימן פ"ב שא"צ לברך מיירי במי שדרכו להניח שני זוגות כאחד בפעם אחת ואין כאן מחלוקות) ועיי' שו"ת יד יוסף (ירושלים) סימן ט' ושו"ת אבן יקרה מהדו"ת סימן קי"ד, ובשו"ת אבני צדק או"ח סימן ב', שו"ת שאילת שלום מהדו"ת סוס"י נ"ב, ושו"ת מנחת אלעזר ח"א סימן כ"ה באריכות:
ג') ומה שהקשה במס' קידושין נ"ז ע"ב דרבא הוכיח דמשולחת מותר דלא אמרה תורה שלח לתקלה ושמא ימצאנה אחר, והא בטלה ברובא ואי משום דאין מבטלין איסור לכתחלא. הא מה"ת מותר לבטל איסור לכתחלא, קושיא זו כבר קדמוהי רבנן בספר שעה"מ הלכות מאכלות אסורות פט"ו הלכה כ"ה ושם העלה דלערב בידים וודאי אסור מה"ת, ויש לנו בזה אריכות דברים בכמה מקומות לענין היתר נהפך לאיסור, ועיין בנו"ב מהר"ת ליו"ד סימן מ"ה בד"ה שלישית אני אומר, שהעלה ג"כ דלבטל איסור יבש ביבש והוא בעין שאם יבא אליהו ויאמר שהוא החתיכה האסורה נשארת לעולם באיסורא לכ"ע אסור מה"ת לבטלו, והיא ג"כ כעין סברת השעה"מ הנ"ל ודוק, ולא אוכל להאריך יותר כי מוקף אני מכל צד וצדי צדדים בכמה ענינים:
והנני הדו"ש והנלע"ד כתבתי פק"ק באניהאד אור ליום ד' כ"ז טבת תרס"ט לפ"ק. אליעזר חיים דייטש.