פרי השדה חלק ד· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות ותשובות פרי השדה חלק רביעי · בעזה"י ח"ת בסוגיא דקידושין תופסין בחייבי לאוין
מס' קידושין דף סו' ע"ב וס"ז ע"כ, ובמס' יבמות מ"ט ע"א וע"ב, ועור בשאר מקומות בס"ד.
א') במשנה שם, וכל מי שאין לה עליו קידושין אבל יש לה על אחרים קידושין הוולד ממזר, מוכח ממשנה דס"ל דכיון שאין לה עליו קידושין משו"ה הוולד ממזר דממזרות תלוי בתפיסת קידושין, ועיין בתוספ' ד"ה מנא הני מילי, אמנם מ"מ ליכא למימר דהוא כך מסברא דכל שהוא ממזר אין בו תפיסת קידושין דא"כ כיון דבגמרא מביא כמה דרשות דאין תופסין קידושין בחייבי כריתות ומעיקרא ילפינן מקרא דוהיתה לאחר ולא לקרובים ואח"כ מוקמינן הקרא לאחות אשה כיון דכבר אשכחן דאזהר קרא על הקיחה ואמאי אצטריך לכל הני דרשות דכיון דאיזהו ממזר ילפינן מקרא דלא יקח אשת אביו וסמוך ליה לא יבא ממזר לכל חד כדאית ליה או חייבי מיתת ב"ד או אפילו חייבי כריתות או חייבי לאוין לר"ע כדאית' במס' יבמות מ"ט ע"א, וא"כ ממילא מוכח דכל שהוולד ממזר אין קידושין תופסין וע"כ דאי לאו קרא דלא נתפסי קידושין הו"א דאע"ג דהוולד ממזר מ"מ קידושין תופסין משו"ה אצטריכי כל הני קראי לידע דלא תפסי קידושין, והנה לפי"מ דנפקא לן מקראי באיזה תופסין קידושין קייל"ן דכל שאין קידושין תופסין הוולד ממזר זולת לר' יהושע דס"ל אין ממזר רק מחייבי מיתת ב"ד ומ"מ מודה דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות כמ"ש התוספ' בכמה מקומות, ועיין בתוספ' ד"ה מנא ה"מ, אמנם הך כללא דאם הוי ממזר אז וודאי אין קידושין תופסין זהו וודאי אמת דזהו לא מצינו בשום מקום שיהיה ממזר ומ"מ יהיו קידושין תופסין. ועיין ברמב"ן בד"ה אי הכי אפילו נדה שכתב וז"ל וההוא כללא דווקא הוא לכ"ע שאין לך שהקידושין תופסין בה והוולד ממזר ומיהו כלהו ממדרש קראי דהתם נפקא דהא אע"ג דנפקא לן ממזר מהתם (כלומר מקרא דלא יקח אשת אביו וסמוך ליה לא יבא ממזר) אצטריך קרא הכא לקידושין, עכ"ל הרמב"ן עי"ש, אלמא דאי לאוי קראי דאין קידושין תופסין לא הוי ידעינן כלל באיזה אין תופסין קידושין רק לפי האמת אמרינן דלא מצינו שיהיה ממזר ומ"מ יתפסו קידושין, [ועיין לקמן אות י"א], והנה אי לא הוי ידעינן דבמה שאין תופסין קידושין הוי ממזר לא הוי מצינן לומר דמה שאין תופסין קידושין הוי חומרא דאדרבא היינו יכולין לומר דזהו הוי חומרא מה שתופסין קידושין כיון דנאסרה לעלמא כקושיית התוספ' ד"ה לחומרא מקשינן רק כיון דשמעינן דמה שאין קידושין תופסין הוי ממזר ממילא אמרינן דזהו הוי חומרא מה שאין קידושין תופסין כיון דהוי ממזר, עיין היטב בתוספ' שם ד"ה לחומרא:
ב') והנה בכל הני דאין קידושין תופסין אם עבר וקדש בלא ביאה פשיטא דלא שייך מלקות ואפילו לרבא דס"ל כ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ ומ"מ לקי משום דעבר אמימרא דרחמנא היינו דווקא היכא שעשה איזה דבר רק דנימא דלא לקי כיון דלא מהני בזה ס"ל לרבא דכיון דמ"מ עבר אמימרא דרחמנא חייב מלקות משא"כ הכא לענין קידושין אם אין תופסין כנל לא עשה שום דבר ולא שייך מלקות וכן כתב המקנה בפירוש בד"ה עוד נראה לענ"ד עי"ש רק היכא דהקידושין תופסין כגון חייבי לאוין לדידן או אפילו לר"ע בבעולה לכה"ג אז שפיר י"ל דבקידושין גרידא ג"כ עביד איסורא, עיין בספר מנחת חינוך סימן רס"ו, וא"כ לפי"ז היכא דהקידושין תופסין יש חומרא יותר מהיכא דלא תפסי קידושין דבמקום דליכא תפיסת קידושין אינו לוקה בקדש גרידא ובמקום דתפסי קידושין שפיר ויש לומר שיתחייב מלקות בקידושין גרידא, ועיין במס' קידושין ע"ח ע"א פלוגתא אביי ורבא לענין אי לוקה גם על הקידושין היכא דקדש ובעל, עכ"פ הא וודאי לא מצינו שיתחייב מלקות בקידושין גרידא היכא דלא תפסי הקידושין, [ועיין בספרי תבואות השדה ח"ג בסוגיא דאעל"מ אות ז' ואות ל"א מ"ש שם בס"ד], ומצאתי ראיה מפורשת לדברינו דכל שאין קידושין תופסין ל"ל שיהיה איסור בקידושין. דהנה ר"ע ס"ל אין קידושין תופסין בחייבי לאוין ומ"מ בעי הגמרא למימר מס' יבמות מ"ט ע"ב דאפילו לר"ע קידושין תופסין בשומרת יבם משום דס"ל כשמואל דלא תהיה אשת המת החוצה אתיא ללאו ופרש"י שם בד"ה אי כשמואל וז"ל או דלמא לאוקמא בלאו אתי וקידושין תופסין בה מדאפיק לאו דידיה בלשון הויה, עכ"ל רשיי, ובלתי ספק כוונת רש"י דמדחזינן שהתורה הזהירה בלאו בקידושין לשוק בשומרת יבם ע"כ דקידושין תופסין דאי לא הוי תופסין לא היה עובר בלאו א"כ מוכח בפירוש דליכא למימר שיהיה עובר בלאו בקידושין רק אי קידושין תופסין כמ"ש, ודוק, וא"כ מעילא לא קשה מה שהקשה המקנה בד"ה בגמרא אידי ואידי לבן דמה פריך לבן לכתחלא מאחות אשה נפקא מה אחות אשה שהוא בכרת לא תקדש חייבי מיתות ב"ד לכ"ש דלמא אתי קרא למלקות ואין עונשין מן הדין, אמנם לדברינו א"ש דכיון דעכ"פ כבר אשמעינן דבאשת אב גם בדיעבד לא תפסי קידושין א"כ ליכא שום עונש ולא שייך אין עונשין מה"ד, ועפי"ז יש להבין מ"ש רש"י בד"ה ודלמא לכתחלא דכיון דאמר ולא פריש קרובים אין לך להביא באיסור זה אלא האסור שבכולן דהיינו הקרוב יותר הא בלאו"ה מסתבר יותר לאוקמא לבן כיון דכבר כתוב ביה איסור קיחה כמ"ש רש"י אח"כ בד"ה אידי ואידי דמה"ט מוקמינן לה אאחות אשה משום דכבר כתוב ביה אזהרת קיחה, [ועיין בספר עצמות יוסף שעמד ג"כ על דברי רש"י] אמנם לדברינו א"ש דבאמת היה מקום לומר דאשת אב דחמיר לא אמרינן דלא תפסי קידושין, דאדרבא כיון דחמור טובא אמרינן דתפסי קידושין ויהיה לוקה גם על הקידושין משא"כ בשאר עריות דלא חמירי כל כך אמרה התורה דלא תפסי קידושין וממילא אין לוקין משו"ה פרש"י דמ"מ כיון דמקרא מוכח סתם ולא לקרובים אין לך להביא באיסור זה אלא היותר קרוב דהיינו בן, ועיין תוספ' רי"ד שכתב וז"ל:
ואין לומר ואימא לאחר ולא לבן היינו בן האשה שלא תתקדש לבנה דהאי אחר אאיש קאי ולא אאשה, כלומר מי שהוא אחר להאיש המגרש וממילא ולא הקרוב לאיש דהיינו בנו של המגרש, עכ"פ מסתבר לאוקמא על אשת אב משום שהוא קרוב יותר אע"ג דלפי"ז אתיא מיניה קולא שאין לוקין על הקידושין ואע"ג דלבתר הכי מסקינן דהוי חומרא מה שאין תופסין קידושין היינו מכיון דכבר חזינן דגם באשת אב שהוא חמור דבסקילה ומ"מ אין לוקין אם קדש אשת אביו כיון דלא תפסי קידושין א"כ ה"נ גבי שאר עריות דלא הוי במיתה ליכא חידוש אם לא יתחייב מלקות על הקידושין ושפיר הוי חומרא מה דלא תפסי קידושין, ועוד י"ל דוודאי למסקנא דכבר ידעינן דממזרות תלי בתפיסת קידושין שפיר הוי חומרא מה דלא תפסי קידושין דמשו"ה הוי ממר משא"כ הכא בס"ד דאכתי אפשר לומר דהוי ממזר אע"ג דתפסי קידושין א"כ אדרבא מה דתפסי קידושין הוי חומרא טפי דחייב מלקות גם על הקידושין וא"כ שפיר היינו אומרים דבאשת אב דחמיר טפי יתחייב מלקות גם על הקידושין ולא אמרה התורה דלא תפסי קידושין משו"ה פרש"י דמ"מ יש סברא לאוקמא קרא דולא לקרובים בבן שהוא מ"מ קרוב טפי, כנ"ל בכוונת רש"י, ודוק, [ועיין לקמן אות ד' מ"ש בשם החינוך דעל קידושין גרידא ג"כ לוקה]:
ג') ברש"י ד"ה אפילו נדה נמי אם קדש פנויה בימי נדתה לא להוי קידושין עכ"ל, וראיתי במהרש"א שכתב לתרץ קושיית תוספ' במס' יבמות על רש"י שם דמשמע דס"ל דכיון דלא נפקעו הקידושין שכבר נתקדשה מוכח ג"כ דתפסי קידושין מעיקרא, והקשו א"כ גבי נדה נמי למה צריך קרא דתפסי קידושין תיפוק ליה כיון דלא נפקעו הקידושין בנדתה ממילא תפסי מעיקרא ג"כ, עי"ש בתוספ' מס' יבמות מ"ט ע"ב ד״ה סוטה נמי, וכתב המהרש"א דמשו"ה כתב רש"י אם קדש פנויה כוונתו דקושיית הגמרא היא רק שלא יתפסו הקידושין מעיקרא ולא דלפקעו הקידושין, עיין במהרש"א, ומ"מ עדיין קשה אם נפרש כוונת רש"י שם דבסוטה חלין הקידושין אפילו גרשה והחזירה משום דלא פקעי ע"י זנות ה"נ יוכל לקדש אותה אם גרשה א"כ עדיין קשה קושיית תוספ' א"כ ממילא גם גבי נדה נימא הכי כיון דלא נפקעו ע"י שנעשית נדה משו"ה מהני הקידושין מעיקרא ג"כ, ולע"ד נראה בכוונת רש"י דהנה הרמב"ן במס' יבמות שם כתב דמשו"ה לא נפקעו הקידושין בנדתה דא"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו דבכל פעם שתהיה נדה יפקעו קידושין, והנה לפי"ז אפשר לומר דדווקא בנשואה דאלים האישות טפי בנשואה מבקידושין גרידא וגם אי אפשר שיהיו נפקעים ותהיה אסורה בכל פעם לבעלה עד שיקדש אותה מחדש בזה שפיר לא נפקעו הקידושין, משא"כ בקידושין גרידא אמרינן באמת דנפקעו ע"י נדחה דהא אפשר שישא אותה קודם שתהיה נדה ומשו"ה פרש"י שפיר דקושיית הגמרא קאי באמת רק על קידושי פנויה דבזה שפיר י"ל דקידושין לא תפסי כיון דאם תהא נדה אח"כ ג"כ יפקעו דכל זמן שאינה נשואה לו לא שייך תירוץ הרמב"ן דא"כ לא הנחת בת לאברהם אביט יושבת תחת בעלה כיון שאפשר לעשות הנשואין קודם שתהיה נדה ונשואין דאלים טפי וגם שייך לא הנחת בת יושבת תחת בעלה וודאי לא פקעי ע״י נדתה משו"ה צריך קרא דאפילו לענין קידושין ג"כ תפסו בנדה דאי לאו קרא היה סברא לומר דקידושין גרידא שפיר נפקעו ע"י נדתה, [וכה"ג הקשה הפנ"י קידושין ט' ע"ב מנ"ל דקרא ובעלה אתיא לקידושי ביאה דלמא אתי לאשמעינן וכן דגט מהני אפילו בנשואה דאי לאו קרא הו"א דרק אירוסין נפקעו ע"י גט ונשואין לא נפקעו ע"י גט וא"כ י"ל דנדה מפקיע אירוסין ולא נשואין, ועיין בספר אור חדש בסוגיא כאן, ודוק], והנה כל זה הוא אם אנו מפרשים בכוונת רש"י דס"ל גבי סוטה דכמו דקידושין ראשונים לא נפקעו ע"י מה שנאסרה לבעלה ה"נ יוכל לקדשה אם גרשה והחזירה דאי לאו"ה דלא מהני הקידושין אם גרשה היה ראוי לומר שהקידושין הראשונים נפקעו ע"י שנאסרה לו באיסור סוטה, אמנם באמת קשה האיך אפשר לומר כן הא מצינו בהרבה מקומות כן דאע"ג דקדושה הראשונה לא נפקע מ"מ לחול עליו הקדושה מעיקרא אינו חל וכה"ג מצינו לענין הקדש בעלי מומין דאם קדם הקדישן למומן שפיר חל הקדושה גם לבתר הכי משא"כ אם כבר היה בעל מום לא חל קדושת הגוף כלל (עי"ן במשנה מס' בכורות י"ד ע"א) וראיתי בספר פני משה על אה"ע סימן ח"י ס"ק א' שכתב ג"כ דאי אפשר לפרש בכוונת רש"י דמשום דלא נפקעו הקידושין כשזכתה יוכל לקדשה מחדש ג"כ, ובאמת התוספ' כאן בד"ה הכל מודים מפרשים ג"כ בדברי רש"י דאם גרשה וחזר וכנסה באמת הוולד ממזר לר"ע, ועיין בספר אתוון דאוריתא כלל ט' שהאריך בזה, שוב ראיתי בחידושי הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל מס' יבמות מ״ט ע"ד ד"ה פרש"י שכתב ג"כ דאין כוונת רש"י דכיון דלא פקעי קידושין הה"ד דתפסי דא"כ קשה מפצוע דכה דג"כ לא נפקעו הקידושין אם נעשה פצוע דכה לאחר הנשואין ומ"מ לא תפסי קידושין לר"ע (מס' יבמות ע"ט ע"ב), וע"כ כוונת רש"י היא רק דלא נפקעו בעודה תחתו, ועיין שו"ת שאגת אריה החדשות סימן ב' שהאריך בדברי רש"י אלו, ויבואר עוד בס"ד, [עיין לקמן אות י"ט]:
ד') כבר הבאתי לעיל באות ב' ראיה מרש״י יבמות מ״ט ע"ב ד"ה אי כשמואל דאם לא תפסי קידושין ע"כ ליכא לאו בקידושין וא"כ מדכתבה התורה גבי שומרת יבם לא תהיה אשת המת החוצה ללאו ע"כ דתפסי קידושין אמנם הרשב"א שם בד"ה הכל מודים כתב וז"ל:
אדרבא אם אתה בא לומר דבענין הויה דבר הכתוב לסלק ממנה הויה קאתי וכדרב דאמר אין קידושין תופסין ביבמה עכ"ל, וא"כ י"ל דרשב"א ס"ל דאיכא לאו בקידושין אע"ג דאין תופסין והיינו משום דאע"ג דלא מהני הקידושין מ"מ לוקה משום דעבר אמימרא דרחמנא וכאן בסוגיא הקשה ג"כ הרשב"א במה דאמר הגמרא הא לכתחלא הא דיעבד והקשה והא קייל"ן כל מילתא דאמר רחמנא ל"ת אעל"מ, ותירץ דכיון דגלי קרא גבי כה"ג באלמנה לא יקח ולא יחלל דמהני קידושין כדאמרינן במס' תמורה ה' ע"ב וא"כ הו"א דניליף מהתם אפילו בלא יקח אשת אביו דאע"מ, מ"ט נראה דהרשב"א ס"ל דאפילו אי לא מהני מ"מ י"ל דאיכא לאו בקידושין גרידא, אמנם בריטב"א מס' קידושין ע"ח ע"א כתב דכל דלא תפסי קידושין פשיטא דליכא מלקות בקידושין וז"ל:
אבל בעריות שאין קידושין תופסין בהם אין לאו דקיחה האמור בהם לאו על קידושין אלא ללמד שאין בהם קיחה ולא תפסי קידושין ולאו דאית בהן היינו ביאה ואפילו בביאה בלא קידושין שהקידושין כמאן דליתנהו דמי ולא חיילי כלל עכ"ל, אמנם היכא שהקידושין תופסין שפיר י"ל דאיכא לאו בקידושין גרידא ולאביי אפילו מלקות חייב בקידושין גרידא שהרי אמר קדש לוקה כלומר אפילו על קידושין גרידא, אמנם לרבא ליכא מלקות בקידושין גרידא אפי' היכא דקידושין תופסין, ועי"ש שהביא ממס' ב"מ י"א ע"ב גבי כהן שאמר לישראל צא וקדש לי גרושה חייב אם אמרינן יש שליח לדבר עבירה וא"כ חזינן שיש איסור בקידושין גרידא ג"כ, ועיין בשעה"מ פ"ז הלכות מעילה שהביא ראיה ממס' סוטה מ"ד דאפילו איסור דרבנן ליכא בקידושין גרידא שהרי לר' יוסי הגלילי חוזר מעורכי המלחמה אפילו באיסור דרבנן וע"כ מדס"ל ולקחה פרט לאלמנה לכה"ג שאינו חוזר מוכח דאפילו איסור דרבנן ליכא בקידושין גרידא אפילו היכא דמהני הקידושין, אמנם במס' תמורה ה' ע"ב דפריך מלא יקח דכה"ג באלמנה דנימא אעל"מ משמע דגם בקידושין איכא איסור דאלאו"ה לא שייך לומר אעל"מ ואפשר דאחר דמשני שאני התם דכתיב לא יקח ולא יחלל וא"כ עיקר האיסור הוא שלא יחלל זרעו י"ל דבאמת ליכא איסור בקידושין גרידא, ועיין בספר בית מאיר לאה"ע סימן ט"ו, ועיין תוספ' מס' יבמות דף יו"ד ע"א ד"ה לר' יהודה שכתבו דשמא אסור לקדש מדרבנן שמא יבעול משמע דלכל היותר ליכא רק איסור דרבנן עי"ש, אמנם איסור דאורייתא ליכא לכ"ע בהני שאין קידושין תופסין וממס' סוטה שהבאתי משמע דאפילו בהני דתפסי קידושין ליכא אפילו איסור דרבנן כמ"ש, אמנם בספר בית מאיר שם תירץ דהברייתא מפרש הקרא קודם שאסרו הקידושין מדרבנן וא"כ אפשר דלפי האמת איכא בכל קידושין איסור דרבנן ואפילו בהני דלא תפסי קידושין י"ל דאיכא איסור דרבנן לדעת התוספ' ביבמות שם שמא יבעול, אמנם הא וודאי לכ"ע דאיסור דאורייתא ליכא בקידושין גרידא בהני דלא תפסי קידושין, ובהא דמס' סוטה מ"ד ע"א דמשמע דאפילו איסורא דרבנן ליכא בקידושין גרידא מדאינו חוזר מעורכי המלחמה ראיתי בשו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאי ח"ג סימן קנ"ד שכתב דלעולם איסור דרבנן איכא בקידושין גרידא והא דאינו חוזר ממלחמה היא משום דכיון דעיקר האיסור בקידושין גרידא היא שמא יבעול (היינו לדעת התוספ' מס' יבמות הנ"ל) וא"כ לא התירו לו לחזור דכ"ש דאיכא חשש שמא יבעול, עי"ש שהאריך, ודוק:
אמנם בספר החינוך סימן ר"ו כתב בפירוש דאפי' בחייבי כריתות שאין קידושין תופסין מ"מ לוקה וז"ל שם:
אבל מ"מ מתחייב העושה בהן מעשה קידושין שהתורה אמרה לא תקח ומשמע לשון קידושין ואע"ג דאם עבר ולקח כלומר שקדש לא מהני ליה כלומר שאינו לקיחתו לשום דבר וא"צ ממנו גט מ"מ נתחייב בכך עכ"ל, הרי שס"ל בפירוש שאפי' במקום שאין קידושין תופסין מ"מ חייב על הקידושין ובספר מנחת חינוך שם תמה בזה דבשלמא במקום שהקידושין תופסין שפיר י"ל דחייב גם על הקידושין כאביי במס' קידושין ע"ח ע"א גבי כה"ג באלמנה דס"ל קדש לוקה משא"כ במקום שאין קידושין תופסין למה יהיה חייב על קידושין גרידא, והניח בצ"ע, ובאמת מלשון החינוך שם משמע דאפילו מלקות חייב בקידושין גרידא אפינו במקום שאין הקידושין תופסין ועיין במנחת חינוך בהשמטות שם שרוצה להביא ראיה דחייב בקידושין גרידא מסוגיא דידן דאמרינן ודלמא הא לכתחלא והא דעבד, ולע"ד י"ל דמאן דס"ל דחייב בקידושין גרידא אע"ג דלא מהני כלל הוא כמו דמצינו במקדיש בעלי מומין למזבח דאע"ג דלא מהני ההקדש מ"מ חייב מלקות על ההקדש גרידא ח"כ הה"ד גבי קידושין אע"ג דלא תפסי חייב מלקות, אמנם אחר העיון קצת לא דמי דבשלמא מקדיש בע"מ למזבח אע"ג רלא מהני ההקדש שיהיה יכול להקריבו מ"מ מהני ההקדש לדמים ועיין ברש"י מס' תמורה ה' ע"ב ד"ה מה שעשה שכתב בפירוש וקדשי לדמיהן ועיין ברמב"ם פ"א הלכות איסורי מזבח הלכה א' ובספר החינוך סימן רפ"ה, משא"כ בקידושין בחייב' כריתות דלא תפסי כלל ולא אהני מעשיו כלום אמאי יהיה חייב מלקות על קידושין גרידא וכפי הנראה מלשון החינוך טעמו היא דס"ל דהוי כמו בכל מקום דאמרינן לרבא דאע"ג דלא מהני מ״מ חייב מלקות משום דעבר אמימרא דרחמנא [ועיי' במנ"ח סי' רפ"ה ובסמוך נבאר עוד בס"ד]:
ה') ולפימ"ש דיש לדמות קידושי עריות למקדיש בע"מ למזבח ובאמת אין לך מום גדול מזה לענין קידושין כיון שאסורה לו א"כ י"ל טעם אחד למאן דס"ל אין קידושין חלים כלל בחייבי לאוין דהנה קידושין הוא לשון הקדש דאסר לה אכולי עלמא כהקדש כדאמרינן בריש מס' קידושין וא"כ בכל חייבי כריתות או חייבי לאוין הו"ל כמקדיש בע"מ ולא חלו הקידושין ואע"ג דגבי מקדיש בע"מ אע"ג שאין חל קדושת הגוף מ"מ מהני ההקדש לקדושת דמים היינו משום דהקדש משכחת לה קדושת דמים ג"כ משא"כ באשה דלא משכחת לה רק קנין עולם דהיינו קדושת הגוף כמ"ש הר"ן במס' נדרים כ"ט ע"א ד"ה אמ"ל אביי משו"ה לא מהני קידושין כלל, וי"ל עוד דכיון דגבי קידושין בחייבי לאוין אפילו אם קידושין תופסין מ"מ כתב הרב חלקת מחוקק באה"ע סימן ט"ו ס"ק א' דאם אחד קדש ממזרת שאסורה לו אע"ג דתפסי לו קידושין מ"מ אם אח"כ קדשה אחר שאינו אסורה לו כגון שהוא ממזר דמותר בממזרות דאפשר דתפסי קידושי שני ג"כ ומשכחת לה ג"כ במחזיר גרושתו משנשאת דאסורה לו בלאו ולאחרים מותרת א"כ אם אח"כ יקדשה אחר שאינו אסורה לו יתפסו קידושי שני ג"כ משו"ה ס"ל לר"ע דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין כלל כיון דאפילו אם יתפסו קידושין מ"מ נשאר בה מקום שיתפסו קידושי אחר ג"כ כגון מי שאינו אסורה עליו בלאו וס"ל לר"ע דכל קידושין שנשאר עדיין מקום שיהיה תופסין ג"כ קידושי אחר לא הוי קידושין כלל וא"כ מצינו טעם וסברא לומר דאין קידושין תופסין בכל הנשים האסורות אמנם לכאורא יש לדחות זה דהרי כה"ג באלמנה ג"כ היא לאחרים בהיתר ומ"מ גלי קרא בפירוש דקידושין תופסין באלמנה לכה"ג במס' תמורה מקרא דלא יחלל חילולים היא עושה ואינו עושה ממזרים, אמנם אכתי א"ש לר' יהושע דס"ל דתפיסת קידושין אינו תלוי כלל בממזרות א"כ ס"ל לר' יהושע באמת דאי ס"ל אעל"מ דאין קידושין תופסין באלמנה לכה"ג, ועיין מס' כתובות כ"ט ע"ב בתוספ' ד"ה חילולין ובשטמ"ק שם, וא"כ י"ל דזהו הטעם באמת כיון דמסברא אפי' אם יתפסו קידושין למי שאסורה לו מ"מ אם אח"כ יקדשנה אחר שמותרת לו יתפסו גם קידושי האחר כמ"ש החמ"ח בסימן ט"ו והסברא הוא דאין כח למי שאסורה לו שיוכל לאוסרה על מי שמותרת לו משו"ה לא חלו קידושין של מי שאסורה לו כלל, ויש לעיין עוד בזה ומ"מ היא הערה נכונה, ויבואר עוד בס"ד ודוק היטב, [עיין לקמן אות י"א]:
ו') והנה אי ס"ל כדעת החינוך שהבאתי לעיל (באות ד') דבקידושין גרידא איכא ג"כ לאו א"כ קשה לכאורא מאי פריך הגמרא מנא ה"מ דאין קידושין תופסין תיפוק ליה דכיון דאיכא לאו בקידושין גרידא ממילא אמרינן אעל"מ ולא חלו הקידושין אמנם יש לתרץ דא"כ אפילו חייבי לאוי גרידא ג"כ לא יתפסו הקידושין וקאי קושיית הגמרא מה"מ כלומר מנא לן דבחייבי כריתות לא תפסי קידושין ובחייבי לאוין תפסי קידושין, אמנם י"ל דסוגיא דהכא אזיל אליבא דאביי דס"ל אע"מ כמ"ש הפנ"י לתרץ קושיית הרשב"א דמאי קאמר הא לכתחלא הא דיעבד הא אמרינן אעל"מ, ותירץ הפנ"י דקאי אליבא דאביי דס"ל אע"מ עיין פנ"י בד"ה ואימא אידי ואידי לבן, אמנם י"ל עוד באופן אחר דעיקר קושיית הגמרא מה"מ דאין קידושין תופסין היא אי ס"ל דליכא שום איסור בקידושין גרידא, וי"ל בזה פרפרת אחד מה דהביא הגמרא ור' אחא בריה דרבא ומטי בה משום ר' יוסי הגלילי אמר קרא ויצאה מביתו וכו' לאחר ולא לקרובים, ולכאורא למה האריך הגמרא כל כך לידע מי היה התרצן, רק דלהגמרא היה קשיא באמת למ"ל קרא דאין קידושין תופסין תיפוק ליה דכיון דאסור לקדש א"כ אמרינן אעל"מ, אמנם כבר הבאתי לעיל באות ד' דברי השעה"מ סוף פ"ז הלכות מעילה דלר' יוסי הגלילי מס' סוטה מ"ד ע"א דס"ל דאינו חוזר בקדש אלמנה לכה"ג דע"כ דליכא שום איסור בקידושין גרידא דאם היה איזה איסור וודאי היה חוזר מעורכי המלחמה עי"ש, ועיין בספר בית מאיר לאה"ע סימן ט"י, משו"ה ס"ל להגמרא דהך קושיא מה"מ דאין קידושין תופסין הוא משום ר' יוסי הגלילי דלדידיה ליכא שום איסור בקידושין גרידא וא"כ ל"ל אעל"מ ושפיר צריך קרא דאין קידושין תופסין, משא"כ למאן דס"ל דיש איסור בקידושין גרידא לא צריך קרא דאין קידושין תופסין משום דפשיטא דאין תופסין דכל מילתא דאמר רחמנא ל"ת אעל"מ ומה דפריך אח"כ הא לכתחלא הא דיעבד אע"ג דא"כ לפימ"ש יקשה קושיית הרשב"א הא אמרינן אעל"מ ג"כ לא קשה כיון דאזלינן אליבא דר' יוסי הגלילי דליכא איסור בקידושין א"כ לא שייך אעל"מ ודוק, ועיין במקנה בד"ה עוד נראה דהכא בקידושין לא שייך לומר והאי דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא אי ס"ל דאין קידושין תופסין, (ועיין בספרי תבואות השדה חי"ג בסוגיא דאעל"מ אות ז'):
ז) ועד"ז יש לפרש כל הני אמוראי דפליגי מי היה התרצן לקושיית הגמרא מה"מ דאין קידושין תופסין דר' חייא ב"א אמר ר' יוחנן ומטו בה משום דר' ינאי ורב אחא בריה דרבא ומטו בה משום ר' יוסי הגלילי ובמה תלוי פלוגתתם ורש"י בד"ה ומטו בה פירש וז"ל:
ורב אחא בריה דרבא אמר לאו משום ר' ינאי מטו בה אלא משום ריה"ג ולמה הוצרך רש"י לפרש זה, אמנם לפימ"ש יש לפרש הכי דהנה תוספ' הקשו מאי פריך מנה"מ כיון דכבר ידעינן דהוי ממזר ממילא ידעינן דאין קידושין תופסין דהא בהא תליא, והנה העצמות יוסף כתב דרש"י לית ליה דהא בהא תליא, אמנם לכאורא לר' יוחנן דס"ל יבמות מ"ד ע"ב נכרי ועבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר משמע דס"ל דתפיסת קידושין תליא בממזרות דמשו"ה ס"ל דהוי ממזר משום דלא תפסי קידושין א"כ קשה מאי פריך מה"מ דעולא ידעינן דכיון דהוי ממזר דלא תפסי בה קידושין, הגם שיש לתרץ דר' יוחנן לא ס"ל דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר רק לבתר דידעינן דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות ממילא מוכח דתפיסת קידושין תליא בממזרות אבל אי לאו קרא דאין תופסין קידושין בחייבי כריתות באמת לא הוי אמר ר' יוחנן דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר מ"מ לא היה ניחא לאיכא דאמרי ולא הוי ס"ל דלר' יוחנן יהיה קשה מה"מ דאין קידושין תופסין כמ"ש משו"ה מטו בה משום דרי ינאי, אמנם לר' ינאי יקשה קושיא אחרת דהאיך יכול לתרץ מדכתיב לאחר ולא לקרובים הא ר' ינאי דריש במס' גיטין פ"ב ע"ב והיתה לאיש אחר אפילו לא התירה אלא לאחר דמהני גט, וא"כ מנ"ל ולא לקרובים וזה היה דוחק לו לומר דס"ל דתרתי שמעינן מינה משו"ה מטו בה משום ריה"ג, ומדוייק לשון רש"י במ"ש לאו משום ר' ינאי מטו בה, כלומר דלר' ינאי אצטריך קרא לאחר אפילו לא התירה אלא לאחר משו"ה מטו בה רק משום ריה"ג דס"ל דבקידושין ליכא שום איסור וקשה שפיר מנ"ל דאין קידושין תופסין, ומדוייק ג"כ לישנא דגמרא מ"ש לאחרים ולא' לקרובים, ולכאורא הא בפסוק כתיב אחר והיה לומר לאחר ולא לקרובים, אמנם להני דמטו בה משום ריה"ג ולא משום ר' ינאי משום דלר' ינאי אצטריך קרא לאחר אפילו לא התירה אלא לאחר משו"ה מטו בה משום ריה"ג ואיהו ס"ל לאחרים כלומר דווקא לאחרים מהני הגט ואם לא התירה אלא לאחר לא מהני הגט וא"כ לא צריך לדרשת ר' ינאי ושפיר מצינן למדרש ולא לקרובים, ודוק כי הוא נכון בלשון הגמרא בס"ד:
ה') נחזור לעניינינו דלכאורא קשיא מאי פריך הגמרא מה"מ דאין קידושין תופסין תיפוק ליה משום דאעל"מ אם יש איסור בקידושין ומ"ש הרשב"א דהוי ילפינן מאלמנה לכה"ג דמהני הקידושין הקשה המקנה דא"כ נילוף מהתם דאמרינן בכל מקום אע"מ, וראיתי בישועות יעקב לאה"ע סימן ח"י שכתב עפימ"ש התוספ' במס' תמורה ה' ע"א ד"ה אונס דמשו"ה לא אמרינן אעל"מ גבי אונס שגרש ויהיה הגט בטל משום אעל"מ דמקשינן גירושין למיתה וא"כ כיון דמוכח דגבי גירושין גלתה התורה דלא אמרינן אעל"מ א"כ הה"ד גבי קידושין דאתקש לגירושין מויצאה והיתה לא אמרינן אעל"מ עי"ש, אמנם לפימ"ש בספרי תבואות השדה ח"ג בסוגיא דאעל"מ באות ד' שמ"ש התוספת דמקשינן מיתה לגירושין היינו רק דכמו לענין מיתת הבעל שמתיר אין חילוק בין אונס לאשה אחרת ה"נ לענין גירושין אין לחלק בין אונס לאשה אחרת דמה דמהני בכל הנשים הה"ד דמהני באונס א"כ אין סברא כלל לומר דגבי קידושין לא נימא אעל"מ משום דאיתקש למיתה דמה דאיתקש למיתה הוא רק שלא נחלק בין אונס בשאר נשים, ועפ"י סברא הנ"ל כתבתי לתרץ מה שהקשו ע"ד התוספ' במס' תמורה שם ו' ע"א ד"ה והשתא שהקשו דנימא דנ"מ בין אביי ורבא מי שנשבע שלא לגרש ועבר וגרש דלאביי מהני ולרבא לא מהני, ושמעתי מקשים ע"ד התוספ' דסתרו דבריהם במ"ש שם דגבי גירושין לא אמרינן לא מהני משום דאתקש למיתה, ולפימ"ש בכוונת דברי התוספ' לא קשה דלא אמרינן דאתקש למיתה רק שלא לחלק בין אונס לשאר נשים משא"כ בנשבע שלא לגרש שיהיה הדין שוה בכל הנשים לא שייך לומר דאתקש למיתה ואמרינן באמת בכל הנשים דלא מהני בנשבע שלא לגרש, והקשו התוספ' שפיר, משו"ה הוצרכו לחלק דבאיסור שבדה מלבו לא אמרינן אעל"מ, ועיין בספרי שם אות ח"י שהארכתי בזה, עכ"פ אכתי קשה מ"ט לא נימא גם גבי קידושין אעל"מ וממילא לא חלו הקידושין ובפנ"י הקשה לר' יהושע דס"ל אין קידושין תופסין באלמנה לכה"ג לדברי התוספ' מס' כתובות כ"ט ע"ב ד"ה חילולין הוא עושה א"כ ניליף דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות מק"ו מאלמנה לכה"ג וליכא למפרך מה לאלמנה לכה"ג שכן היא עצמה מתחללת דה"נ אי לא תפסי קידושין נעשית זונה, עיין בפנ"י בגמרא בד"ה ואימא אידי ואידי לבן והנה הא דרוצה הפנ"י לומר דהסוגיא קאי ע"כ אליבא דאביי דס"ל אע"מ הוא דוחק שיהיה כל השקלא וטריא אזיל רק אליבא דאביי, ועיין בפנ"י שהרגיש בזה וכתב דהא כאן שקלינן וטרינן משמיה דר"י ומשמיה דרבא ואינהו ס"ל אעל"מ, ומ"ש משמיה דרבא הוא משום דנקט כאן ר' אחא בריה דרבא ומסתמא ס"ל כרבא אביו דאעל"מ, וא"כ קשה מאי פריך הגמרא, ועיין בפנ"י שהניח בצ"ע:
ט') אשר ע"כ נראה לי הענין כך עפ"י מ״ש המקנה (בד"ה ועוד נראה לע"ד) דכל דלא תפסי קידושין וודאי אין לוקה אפילו לרבא דס"ל אעל"מ ומ"מ לקי משום דעבר אמימרא דרחמנא מ"מ גבי קידושין היכא דלא מהני לא לקי וא"כ כאן גבי קידושין אי נימא דלא מהני א"כ יהיה קולא דאינו לוקה, והנה כבר כתבנו בחידושינו לסוגיא דאעל״מ (בספרי שם) בטעמא דרבא דאעל"מ משום קנס שהתורה קנסה אותו שלא יועילו מעשיו עי"ש אות ב', וא"כ לא שייך גבי קידושין לומר אעל"מ דהאיך נימא דמשום דעבר אמימרא דרחמנא קנסה אותו התורה שלא יועילו מעשיו ויפטר ממלקות, וא"כ מסתבר טפי לומר דאדרבא הקידושין מהני וחייב מלקות בקידושין גרידא, ויש להעמיס כוונת זו ברש"י ד"ה ודלמא שכתב וז"ל:
כלומר לא יקח לאו שלא יהיה לו בהן קידושין דיעבד אלא אזהרה שלא יקדשנה, דלרש"י היה קשה קושיית הרשב"א האיך אפשר לומר דרק לכתחלא לא יקדש אותה ובדיעבד מהני הקידושין הא קייל"ן אעל"מ, משו"ה כתב רש"י דכאן לא שייך לומר אעל"מ דהא מה דאמרינן אעל"מ הוא רק משום קנס והכא אדרבא אי לא מהכי א"כ אינו עובר בלאו על קידושין גרידא וטפי מסתבר לומר דהכתוב בא להזהירו שלא יקדשנה ויהיו תופסין הקידושין ויתחייב מלקות וא"כ אדרבא הא דתפסי קידושין הוי חומרא טפי שמחייב מלקות על קידושין גרידא ואע"ג שהתוספ' בד"ה לחומרא כתבו דזהו הוי חומרא מה שלא תפסי קידושין דהוי הוולד ממזר היינו רק לבתר דידעינן דכל דלא תפסי קידושין הוולד ממזר משא"כ עכשיו דאכתי לא ידעינן דאם לא תפסי קידושין הוולד ממזר טפי י"ל דאדרבא בכל מקום שהוולד ממזר אמרינן דהחמירת התורה שיתפסו קידושין ג"כ וממילא חייב מלקות גם על הקידושין, משא"כ במקום שאין הוולד ממזר אמרינן דלא תפסי קידושין דלא חמור כל כך ואינו לוקה על הקידושין, דאע"ג דלא מצינו שיהיה הוולד, ממזר ומ"מ יתפסו הקידושין היינו רק לבתר דידעינן מדרש הפסוקים, אבל בס"ד שפיר י"ל איפכא דהיכא דהוי ממזר חמור איסורא טפי ומחייב גם על הקידושין וממילא ל"ל דתפסי קידושין והיכא דלא הו' ממזר אינו חמור כ"כ ואינו חייב על הקידושין גרידא בלא ביאה, ועיין ברמב"ן ד"ה א״ה אפילו נדה שכתב בפירוש דאע"ג דלא מצינו שיהיה הוולד ממזר ויהיו הקידושין תופסין דרק ממדרש קראי נפקא לן הכי וא"כ שפיר כל כמה דלא ידעינן מהני קראי שפיר י"ל דכל שהוולד ממזר חמור כ"כ שלוקה גם על קידושין וממילא קידושין תופסין וכל שאין הוולד ממזר אין לוקין על קידושין וממילא לא תפסי קידושין וממילא כל דלא ידעינן דממזרות תליא בקידושין אדרבא הוי חומרא טפי אם קידושין תופסין דלוקה, ועוד דאסורא לכל העולם, ועיין תוספ' ד"ה לחומרא. ודוק:
י') ועפימ"ש דכל דלא ידעינן אכתי שהממזרות תלוי בתפיסת קידושין א"כ הוי חומרא טפי מה שהקידושין תופסין א״ש ג"כ מ"ש רש"י שם בד"ה ודלמא ולעולם לבן קאמר דכיון דאמר ולא פריש קרובים אין לך להביא באיסור זה אלא האיסור שבכולן שקרוב מן הכל ולמה פרש"י דווקא כאן הטעם דאתי קרא לרבות בן שקרוב מן הכל, וכבר עמד בזה בספר עצמות יוסף. אמנם לפימ"ש א"ש דלפי מה דאזלינן השתא בסברא דאם קידושין תופסין הוי חומרא טפי דלוקה על הקידושין א"כ קשה האיך אפשר לומר דבן לא יתפסו הקידושין ויהיה בן קיל טפי משאו עריות דתפסי קידושין ולוקה על הקידושין ובן לא ילקה על הקידושין משו"ה כתב רש"י דמ"מ ע"כ מוכרחין לאוקמא הא דוהיתה לאחר ולא לקרובים משום דכיון דלא פירש איזה קרוב ממעטינן ע"כ היותר קרוב מן הכל, וא"כ מתורץ נמי קושיית הפנ"י (שהבאתי לעיל באות ח') דלר' יהושע דאלמנה לכה"ג לא תפסי קידושין א"כ נילוף דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות מאלמנה לכה"ג דלא תפסי קידושין, ולפימ"ש א"ש דאפילו לפי האמת הא דאמרינן דכל דלא תפסי קידושין הוי חומרא הוא משום שהוולד ממזר והיינו רק למאן דס"ל דממזרות תלוי בתפיסת קידושין, אמנם לר' יהושע דממזרות אינו תלוי בתפיסת קידושין א"כ הוי יותר חומרא היכא דתפסי קידושין דמחייב מלקות גם על קידושין וגם שאסורא לעלמא כמ"ש התוספ' ד"ה לחומרא, וא"כ אמרינן איפכא דגבי אלמנה לכה"ג רלא חמור כ"כ לא תפסי קידושין ואינו לוקה על הקידושין, משא"כ חייבי כריתות דחמור טפי תופסין הקידושין ואסורא לעלמא ולוקה על הקידושין ולא שייך למילף חייבי כריתות בק"ו מאלמנה לכה"ג קלא יתפסו הקידושין דאדרבא מה דלא תפסי קידושין קוי קולא שלא יתחייב מלקות, עכ"פ יהיה איך שיהיה עכשיו בס"ד לא ידעינן לשום מ״ד דממזרות תלוי בתפיסת קידושין וא"ש מ"ש רש"י במשנה בד"ה הוולד ממזר בגמרא מפרש לה, ולכאורא קשה דהא בגמרא פרש"י בד״ה מנה"מ דאין קידושין תופסין ולא בא לפרש מנ"ל דהוולד ממזר, וכבר עמד בזה בספר עלמות יוסף, אמנם להנ"ל א"ש דכוונת רש"י הוא משום דבמשנה איתא וכל ע' שאין לה עליו קידושין וכו' הוולד ממזר ומשמע דס"ל דממזרות תלוי בתפיסת קידושין על זה פרש"י בגמרא מפרש לה כלומר דלא מסברא ידעינן דכל שאין קידושין תופסין הוולד ממזר דא"כ לא היה בעי בגמרא מנה"מ דהא דהוי ממזר כבר ידעינן מלא יקח אשת אביו רק לפי מסקנת שקלא וטריא דגמרא דמה שהוא ממזר אין תופסין קידושין וזה שפרש"י בגמרא מפרש לה כלומר דממזרות תלוי בתפיסת קידושין, כנ"ל בכוונת רש"י, וא"ש הכל בס"ד, [ומה שהקשה בספר עצמות יוסף דניליף דלא תפסי קידושין בחייבי כריתות מדאצטריך קרא גבי נדה דתפסי קידושין ג"כ לא קשה דגבי נדה כיון דאסורה לכל העולם הו״א דטפי לא תפסי קידושין, ועיין במקנה ד"ה אלמא אמר אביי דנדה דמי קצת לנכרי ועבד שאין לו לא עליו ולא על אחרים קידושין ודוק], ויש להסביר קצת יותר מ"ש דכל היכא דהוי ממזר אמרינן דתפסי קידושין והיינו משום שהתורה אסרה גם הקידושין כיון דחמור כל כך דהוולד הוי ממזר עפימ"ש התוספ' מס' יבמות י' ע"א ד"ה לר' יהודה דיש לאסור הקידושין שעא יבעול אע"ג דפשיטא דהתוספ' כתבו כן רק מדרבנן ע"מ כל כמה דלא ידעינן דממזרות תלוי בתפיסת קידושין שפיר י"ל דהתורה גזרה ג"כ לאסור הקידושין שעא יבעול דכבר כתבתי דמצינו גזירה גם מה"ת כמו דאמרינן דהתורה אסרה בל יראה שמא יאכל, [עיין בספרי תבואות השדה חלק חמשי בסוגיא דחמץ נוקשה שהבאתי שם כמה מקומות דמצינו גזירה מה"ת], וא"כ שפיר י"ל דהיכא דהוולד ממזר גזרה התורה טפי שמא יבעול שלא ירבו ממזרים בישראל משו"ה תופסין קידושין וממילא יש איסור בקידושין ג"כ, משא"כ במקום שאין הוולד ממזר לא גזרה התורה כ"כ שמא יבעול ואמרינן דלא תפסי קידושין וממילא ליכא איסור בקידושין, וא"ש כל מ"ש, רק לפי האמת ס"ל איפכא דכל היכא דהוי ממזר לא תפסי קידושין והיינו לבתר דילפינן מקראי, ודוק:
יא) בתוספ' ד"ה מנה"מ הקשו כיון דילפינן דהוי ממזר מחייבי כריתות ממילא ידעינן דאין קידושין תופסין. ותירצו דזהו הכלל היא אמת לר"ע שהרי לא ידעינן בשום מקום דר"ע ס"ל אין קידושין תופסין בחייבי לאוין רק ממה דק"ל דהוי ממזר מחייבי לאוין וכיון דיש ממזר דין הוא דלא תפסי בה קידושין אבל קושיית הגמרא היא לר' יהושע דמודה ג"כ דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות אע"ג דלא הוי ממזר רק מחייבי מיתות ב"ד ואהא פריך מנ"ל דלא תפסי קידושין בחייבי כריתות, ועיין מהרש"א שהקשה דא"כ מאי פריך הגמרא אי הכי אפילו נדה נמי דזהו לא קשה רק לשמעון התמני דס"ל יש ממזר מחייבי כריתות, ובספר עצמות יוסף הקשה ג"כ דהא לר"י שפיר י"ל דאע"ג דלא הוי ממזר מנדה מ"מ אין קידושין תופסין כמו בשאר חייבי כריתות דלא הוי ממזר לר"י ומ"מ אין קידושין תופסין ותירץ, דאע"ג דסוגיא אזלא אליבא דר' יהושע לפירוש התוספ' מ"מ כיון דמסקינן דילפינן מהך הקישא דר' יונה ומסתמא גם רבנן לא פליגי אהך הקישא ופריך א"ה אפילו נדה נמי לרבנן, ומ"ש התוספ' דלר״ע לא שמעינן דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין רק מהא דהוי ממזר הקשה בספר עצמות יוסף הא בפירוש איתא במס' יבמות מ"ד דלר"ע אין קידושין תופסין במחזיר גרושתו משנשאת ותירץ הפנ"י דכוונת תוספ' הוא דמ"מ לא שמעינן לר״ע שיהיה איזה קרא ע״ז דלא תפסי קידושין בחייבי לאוין וע"כ דכיון דהוי ממזר ידעינן דאין תופסין הקידושין, עיין בפנ"י בתוספ' מנה"מ בד"ה בא"ד ודוק, והנה מלשון התוספות שכתבו וכיון דיש ממזר דין הוא דלא תפסי בה קידושין משמע דס"ל דאע"ג דאפשר שלא יהיה ממזר ומ"מ לא יתפסו בה קידושין כמו חייבי כריתות לר' יהושע מ"מ שיהיה ממזר ומ"מ יתפסו בה קידושין זה לא מצינו אפילו לר' יהושע ור' יהושע ס"ל רק דאין ממזרות תלוי בתפיסת קידושין כלומר דאע"ג דלא תפסי קידושין ומ"מ לא הוי ממזר אבל תפיסת קידושין שפיר תלוי בממזרות גם לר' יהושע כלומר דכל דה ממזר לא תפסי קידושין, וקושיית הגמרא הוא רק לר"י מנ"ל דמשכחת שלא יתפסי קידושין אע"ג דלא הוי ממזר אבל הא דאם הוי ממזר לא תפסי קידושין ידעינן גם לר' יהושע מסברא, ויש להסביר הדבר עפימ"ש לעיל באות ה' דקידושין דומה להקדש וכמו שאין הקדש הגוף חל על בעל מום ה"נ קידושין באשה שהוולד ממזר שהבנים לא יהיו ראויים לבא בקהל אין לך מום גדול מזה ומשו"ה כל דהוי ממזר לא תפסי קידושין גם לר' יהושע, ומה שהקשה הפנ"י דלמא יליף ר"ע לחייבי לאוין דלא תפסי קידושין משומרת יבם לזה י"ל עפימ"ש בספר עצמות יוסף להקשות דכיון דילפינן דאין קידושין תופסין בשומרת יבם של אביו א"כ לשתוק מלא יקח גבי אחות אשה ונילוף מלא יקח דאשת אחי אביו, ותירץ דהתם י"ל הא דלא תפסי קידושין לא משום אשת אחי אביו רק משום שהוא שומרת יבם ומשומרת יבם ליכא למילף דשומרת יבם אינה ערוה וא"כ א״ש גם לר"ע ע"כ ליכא למילף משומרת יבם דהא שומרת יבם אינה ערוה ולרב אחא בר יעקב דיליף מיבמה צ"ל דאיהו ס"ל דשומרת יבם ג"כ הוי ערוה, ועיין בנוב"י מהדו"ק אה"ע סימן נ"ד [אמנם בתוספ' מס' חולין י"ב ע"א ד"ה לר"מ משמע דס"ל דשומרת יבם הוי ערוה עי"ש]:
י"ב) ויש להסביר הדבר דהנה הא פשיטא לן דאין שום קנין נתפס בדבר שהוא של חבירו אפילו אם לא היה שום לאו וא"כ בשומרת יבם כיון דהוא זקוקתו והיבם יש לו קנין במתו שיוכל ליבמה אפילו בע"כ פשיטא שאין קידושי אחר תופסים בה ולא מצד חומר עריות רק משום שהיא קנין של אחרים והא דצריך קרא גם באשת איש שאין קידושין תופסין נ"ל דכוונת הגמרא היא שאין קידושין תופסים כלל אפילו אם מקדש אותה על לאחר שיגרשנה או ימות בעלה דפשיטא דכשהיא אשת איש תחת רשות בעלה איך יתפסו בה קידושי אחרים לא משום איסור ערוה רק משום שהיא קנין של אחר וכמו כן שומרת יבם לא משום איסור ערוה לא נתפסי בה קידושין רק משום שהיא קניינו של יבם שזקוקה לו ואין קנין אחר תופס בה, ודוק:
י"ג) והנה הא דפריך בגמרא אשת אח איכא למפרך מה לאחות אשה שכן אין לה היתר במקום מצוה תאמר אשת אח שיש לה היתר במקום מצוה, יש להקשות הא אשת אח ג"כ אין לו היתר רק לאחר מיתת האוסר דהיינו האח שאסר אותה ואחות אשה ג"כ מותרת לאחר מיתת האוסר דהיינו אשתו שאוסרת עליו אחותה, וראיתי במקנה שהרגיש ג"כ כעין זה, וכתב דקושיית הגמרא מאשת אח היא שאפי' ליבם גופא אין תופסין בה קידושין דמאמר ביבמה לא מהני כלום מה"ת רק ביאה, אמנם יל"ד עפימ"ש החינוך בסימן ר"ו (והבאתי לעיל אות ד') דבקידושין גופא יש איסור אפילו היכא דלא תפסי א"כ פשיטנא דאשת אח אם נפלה לפניו ליבום אפילו אי ס"ל דאין קידושין תופסין כלל ביבמה רק ביאה מהני מה"ת מ"מ אינו עושה איסור בקידושין ובפרט לפימ"ש התוספ' מס' יבמות י' ע"א ד"ה לר' יהודה דיש לאסור הקידושין שמא יבעול א"כ באשת אח שנפלה לפניו ליבום וודאי ליכא איסור מה"ת לקדש חותה כיון שמותר לו לבעול ואפילו מצוה איכא, ובאמת י"ל דסברת החינוך שכתב דבקידושין גרידא ג"כ חייב אפילו במקום שאין קידושין תופסין ג"כ הטעם שמא יבעול וס"ל דמה"ט אסרה התורה אפילו היכא דנא תפסי קידושין דיש חשש עכ"פ שמא יבעול וא"כ באשת אח שנפלה לפניו ליבום אפילו מאמר אינו קונה מה"ת מ"מ ליכא איסור בקידושין דלא שייך לגזור ולאסור שמא יבעול כיון שמצוה לו לבעול אותה ויש לעיין בזה:
שוב ראיתי במקנה בתוספ' ד״ה מנה"מ שכתב ג"כ דמלא יקח אשת אביו דמוקמינן לה בשומרת יבם של אביו לא הוי מוכח דאין קידושין תופסין באשת אחי אביו דהוי מצינן לומר דמשום שהוא שומרת יבם משו"ה אין קידושין תופסין והוא ג"כ כמ"ש בספר עצמות יוסף וז"ל:
וכי כתיב קרא דלא יקח לאו אאיסור דודתו כתבה רחמנא אלא אאיסור דשומרה יבם ולא מצי למילף עריות ממנו אם לאו דקים לן בעלמא דלא תפסי קידושין עכ"ל, והיינו כמ"ש דבשומרת יבם למאן דס"ל דלא תפסי קידושין לאו משום איסור ערוה רק משום שהיא זקוקה ליבם והו"ל קניינו של יבם ולא מצי תפסי בה קידושין אחרים, וצ"ל דר' אחא בר יעקב דיליף משומרת יבם דלא תפסי קידושין ס"ל דשומרת יבם כל זמן שלא נשאת לו לא הוי קנינו של יבם ואי אמרינן דמ"מ לא תפסי קידושין ע"כ רק משום דהוי ערוה, וי"ל דהך סברא דשומרת יבם הוי קנינו של יבם ולא משום ערוה לא תפסי בה קידושין תליא בפלוגתא אם יש זיקה או אין זיקה, במס' יבמות י"ז ע"ב, ועיין בש״ע אה"ע סימן קנ"ט סעיף הי, ואי ס"ל יש זיקה שפיר מוכח דהיא קנינו של יבם ולא משים ערוה לא תפסי קידושין וא"כ אין למיכף שאר עריות משומרת יבם, ודוק:
יד) והנה אי ס"ל דשומרת יבם לא הוי ערוה א״ש מה דהגמרא לא ס"ל כרב אחא בר יעקב למילף משומרת יבם כמ"ש, אמנם צריך ליישב מ"ט לא ניחא לר' אחא בר"י למילף מהקישא, והנה בתוספ' ד"ה ומה יבמה נראה מדבריהם דגם ר' אחא בר"י מודה להקישא רק שלא להקיש לנדה דתפס' קידושין משויה יליף לה מיבמה, אמנם בלאו"ה י"ל דרב אחא בר"י ס"ל דהא דאמרינן לקולא וחומרא לחומרא מקשינן היינו רק דמספיקא אזלינן לחומרא וא"כ הכא לענין ממזר כיון דהוי רק ספיקא היה מותר דספק ממזר מותר מה"ת, וכה"ג כתב בספר שובע שמחות למס' קידושין, ועיין בספר גינת וורדים כלל י"ג בענין דלקולא וחומרא לחומרא מקשינן שהביא דלפעמים גם לקולא מקשינן, ועוד י"ל דרב אחא בר"י ס"ל כקושיית התוספ' דזהו הוי חומרא מה דתפסי קידושין דאסורא לעלמא. אמנם אחר העיון קצת אי אפשר לומר הכי דא"כ האיך יליף ק"ו מיבמה נימא דרק ביבמה דליכא רק לאו משו"ה אמרינן דלא תפסי קידושין משא"כ בשאר עריות דחמירי תפסי קידושין ובאמת יש לעיין בדברי התוספ' ד״ה לחומרא במ"ש דזהו הוי חומרא דתפסי קידושין לאוסרא לעלמא והאיך שייך לומר דמשום דהוא ערוה למי שנתקדשה לו משו"ה החמירה התורה שתאסור לעלמא ויתפסו בה קידושין דאין זה סברא דמחמת שנתקדשה למי שהיא לו ערוה דתאסור משו"ה לעלמא שהיתה מותרת להם, ולע"ד נראה בטעמא דרב אחא בר"י דלא ניחא ליה מהקישא דר' יונה למילף מאחות אשה דלא תפסי קידושין דהוי קשה ליה כיון דבמס' יבמות נ"ד ע"ב אדרבא ילפינן בהך הקישא להקיש כל העריות לנדה לענין לחייב על העראה כגמר ביאה א"כ נימא אין היקש למחצה ואתיא הקישא בהא ג"כ לנדה דתפסי קידושין משו"ה לא היה ניחא ליה ללמוד בהקישא מחאות אשה כיון דאצטריך ההיקש לנדה לעשות העראה כגמר ביאה ולענין תפיסת קידושין גלתה לנו התורה דלא אתיא ההיקש נדה לשאר עריות שהרי בנדה תפסי קידושין ובשאר עריות לא תפסי וא"כ ניחא יותר לומר דהיקש אתא לאקושי שאר עריות לנדה דתפסי קידושין ולא לאחות אשה דלא תפסי קידושין, ובעיקר הסברא במ"ש דגמרא רלא יליף משומרת יבם הוא משום דיבמה לאו משום ערוה לא תפסי בה קידושין רק משום שהיא קנינו של יבם נבאר עוד בס"ד (עיין בסמוך באות ט"ו) ועיין מס' יבמות צ"ו ע"ב במשנה בן ט' שנים שבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתיבמת ואם נשא אשה ועת הר"ז פטורה א"כ מוכח דיבמה הוי קנינו דהרי היבמה קנויה לו ואשה אינו קנויה לקטן. עי"ש רש"י בד"ה הר"ז פטורה, א"כ מוכח כיון דאפילו קטן דלאו בר קנין באשה מ"מ ביבמה מקרי קנינו משום דזקוקה לו א"כ שפיר י"ל דיבמה אינה בכלל ערוה רק שהיא קנינו, ודוק:
טז) במס' יבמות ל"ו ע"א ודף צ"ה ע"ב פליגי רב ושמואל דרב ס"ל יבמה הרי היא כאשת איש ואם זנתה אסורה ליבם ושמואל ס"ל דלא הוי כאשת איש ואם זנתה מותרת ליבם וא"כ י״ל דבהא פליגי דרב ס"ל דיבמה הוי איסור ערוה ומשו"ה מתסרא בזכות ליבם כמו אשה שנאסרת לבעלה בזנות, ושמואל ס"ל דלא הוי רק איסור בעלמא ולא. איסור ערוה ומשו"ה אינה נאסרה ליבם בזנות וא"כ לפי"מ דפסק בשו"ע אה"ע סימן קנ"ט סעיף ג' דשומרת יבם שזנתה לא נאסרה ליבם מוכח דיבמה לא הוי איסור ערוה, וי"ל דמ"מ לא תפסי קידושין ביבמה משום שהוא מ"מ קנינו של יבם משו"ה לא תפסי בה קידושי אחרים וא"כ לא מצינן למילף שאר עריות מיבמה דלא הוי ערוה, ועיין חתס"ו ח"ב לאה"ע סימן פ"ב שרוצה ג"כ לומר דיבמה בשוק לא הוי איסור ערוה לענין יהרג ואל יעבור אפילו למ"ד דאין קידושין תופסין ביבמה, ועד"ז יש ליישב מה דפריך הגמרא על ר' אחא בר"י אי הכי אפילו שאר חייבי לאוין נמי, ולכאורא בלאו"ה קשה אפילו בלא ר' אחא בר״י נילוף שאר חייבי לאוין נמי מיבמה דאין תופסין קידושין במה מצינו כמ"ש רש"י בד"ה מ"ה שאר חייבי לאוין דקושיית הגמרא דנילוף במה מצינו מיבמה ולומר דבלא ר' אחא בר"י הו"א דקידושין תופסין ביבמה דהך מקשן ע"כ ס"ל ג"כ דאין קידושין תופסין ביבמה דאי הוי ס"ל קידושין תופסין ביבמה לא היה צריך להקשות שאר חייבי לאוין נמי רק היה לו להקשות בפשיטות הא ביבמה ג״כ קידושין תופסין וא"כ קשה הלשון א״ה, וכבר עמד בזה בספר עצמות יוסף, אמנם לדברינו הנ"ל א"ש דהכי פריך וודחי לדידן לא קשיא נילוף שאר חייבי לאוין מיבמה דלא תפסי קידושין דמצינן לומר דיבמה נח הוי איסור ערוה כלל ורק משום דהוי זקוקה ליבם והוי קנינו של יבם משו"ה לא תפסי קידושין וא"כ ליכא למילף שאר חייבי לאוין מיבמה, אמנם לר' אחא בר"י דס"ל דילפינן חייבי כריתות מיבמה וע"כ דס"ל דביבמה דלא תפסי קידושין הוא משום איסור ערוה א"כ שפיר קשה שאר חייבי לאוין נמי נילוף במה מצינו. ומה דפריך א"ה נדה למי שם א"ש הלשון אי הכי דבשלמא אי מסברא אמרינן דכיון דהוי ממזר לא תפסי קידושין א"כ י"ל דבנדה יש לנו סברא דתפסי קידושין דאם לא תפסי קידושין א"כ בכל פעם אתה מפקיע אותה מבעלה משא"כ אי ס"ל מהקישא דחייבי כריתות דלא תפסי קידושין קשה א"ה נדה נמי דמסברא בעלמא אין לך להוציא מן ההיקש, וכה"ג כתב בספר עלמות יוסף, ודוק:
טז) בתוספ' ד"ה ומה יבמה הקשו נימא נדה תוכיח שהיא בכרת וע"ע תפסי קידושין. ותירצו דהק"ו הוא רק גלוי מילתא בעלמא להקיש לאחות אשה כיון דמצינו גם באיסור לאו גרידא לא תפסי קידושי, והקשה המהרש"א א"כ מאי פריך הגמ' שאר חייבי לאוי נמי דהא חייבי לאוי ליכא לאקושי לאחות אשה שהיא בכרת, ותירץ הפנ״י דקושיית הגמרא קאי בהני חייבי לאוי שאין היתר לאיסורן דל"ל נדה תוכיח דנדה יש היתר לאסורא, והנה ילד"ק מאי הקשו התוספ' מעיקרא דנדה תוכיח דהא נדה שאני שיש היתר לאיסורו ובפרט לפימ"ש הרמב״ן מס' יבמות מ"ט ע"ב ד״ה נדה דיש סברא דחייבי כריתות לא תפסי קידושין משום שלא נמסרו לביאה (ואע"ג דקייל"ן קידושין שאין מסורין לביאה הוי קידושין במס' קידושין נ"א היינו דווקא כמו מקדש אחת משתי אחיות דראויה היא מצד עמותה כל חדא וחזיא משא"כ הכא בכל איסורי ביאה דמצד עצמן אינן ראוים שפיר י"ל כיון דכל קידושין הוי צורך ביאה כדאיתא בריש מס' קידושין דכסף ושטר ג"כ הוי צורך ביאה שפיר י"ל דכיון שלא נמסרו לביאה לא הוי קידושין, כנ"ל להסביר דברי הרמב"ן במ"ש דלא ראוי להיות תופסין קידושין שלא נמסרו לביאה, (ועיין בספרי תבואות השדה חלק שני בסוגיא דקידושין שאין מסורין לביאה אות ג' ואות י"ב בשם הרשב"א ודוק), וא"כ נדה דסופה להיות מותרת לא הוי קשאמ"ל וא"כ לא קשה כלל קושיית התוספ' דנדה תוכיח, אשר ע"כ נ"ל לתרץ קושיית המהרש"א באופן אחר דהנה באמת יש לעיין מ"ט לא ניחא לר' אחא בר"י בתירוץ הגמרא לחומרא מקשינן רק לר' אחא בר"י היה קשה ליה דוודאי אי הוי מצינן למימר דתפיסת הקידושין תלוי בחומר האיסור שפיר י"ל דמקשינן טפי כל העריות לחומרא משא"כ כיון שכבר מצינו דבאיסור חמור תפסי קידושין דהיינו נדה ובאיסור שאינו רק בלאו כגון יבמה לא תפסו קידושין א"כ חזינן דאין חומר האיסור גורם מה שאין תופס הקידושין א"כ לא שייך לומר לחומרא מקשינן משו"ה לא ניחא ליה בתירוץ הגמרא לחומרא מקשינן משו"ה מתרץ דמ"מ מיבמה שפיר נוכל למילף בק"ו דאע"ג דאין תלוי בחומר האיסור מ"מ איכא ק"ו להקיש לאחות אשה טפי מלהקיש לנדה והקשה הגמרא שפיר א"ה שאר חייבי לאוין נמי, ול"ל דשאר חייבי לאוי לא נוכל להקיש לאחות אשה שהוא בכרת מ"מ כיון דעכשיו קיימינן בסברא דאינו תלוי בחומר האיסור כלל א"כ שפיר מצינן למילף במה מצינו מיבמה דלא תפסי קידושין ול"ל נדה תוכיח כיון דלא תלוי כלל בחומר האיסור משו"ה משני שפיר מכי תהיין דע"כ מצינו שקידושין תופסין אפילו בשנואה דהיינו חייבי לאוי ולא משים דקיל איסורי רק גזה"כ דחייבי לאוי תופסין קידושין, ועד"ז יש לפרש כוונת רש"י בד"ה שנואה שכתב ולקמן פריך דלמא בחייבי עשה הוא דקאמר ולא בחיובי לאוי, ולכאורא צריך להבין עה בעי רשיי בזה, אמנם להנ"ל א"ש דלרש"י היה ג"כ קשה מאי פריך חייבי לאוי, נמי הא מצינן לומר נדה תוכיח וע"כ דקושיית הגמרא אזלא דמכיון דמצינו דנדה תפסי קידושי ויבמה לא תפסי אלמא דאינו תלוי בחומר האיסור, ורצה רש"י להוכיח דשקלא וטריא דגמרא אזיל הכא דאינו תלוי בחומר האיסור, דהנה בגמרא פריך ואימא חייבי עשה, ולכאורא היה קושיית הגמרא דחייבי לאוי לא יתפסו קידושין משום דחמור, וקשה לפימ"ש בספר תוספ' יוה"כ מס' יומא פ"ג ע"א להוכיח בשיטת הרמב"ם דס"ל דאיסור עשה חמיר מאיסור ל"ת, וא"כ מאי פריך הגמרא ונוקמא בחייבי עשה (ועיין בספרי תבואות השדה חלק חמשי בסוגיא דמאכילין הקל אות י"ב מ"ש שם) וע"כ צ"ל דהגמרא ס"ל דלא תלוי כלל בחומר האיסור ומשו"ה פריך שפיר דמ"מ מסתבר טפי לאוקמא באיסור עשה דלא דמי כלל לאחות אשה דבלאו וכרת משו"ה תפסי קידושין משא"כ בחייבי לאוין דדמי עכ"פ במקצת לאחות אשה דשתיהן בלאו אע"ג דאחות אשה בכרת נימא דלא תפסי קידושין ומשו"ה הוצרך לתרץ דליכא לאוקמא בחייבי עשה, עכ"פ מכח קושיית הגמרא ונוקמא בחייבי עשה מוכח דהגמרא ס"ל הכי דתפיסת קידושין אינו תלוי כלל בחומר האיסור וא"כ פריך שפיר שאר חייבי לאוי נמי ול"ל נדה תוכיח דהא עכ"פ מיבמה ומנדה מוכח דאין תלוי כלל בחומר האיסור, וא"ש, ודוק:
י"ז) כבר כתבנו לעיל דאי ס"ל אעל"מ ואמרינן דיש איסור גם בקידושין גרידא וודאי קשה למ"ל קרא דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות, [עיין לעיל אות ח'] ועוד בלאו"ה מסברא הוי ידעינן דאין קידושין תופסין כיון שלא נמסרו לביאה עפי"מ שהסברנו לעיל (אות ט"ז) דברי הרמב"ן ונראה דמה דפריך הגמרא מנה"מ דאין קידושין תופסין הוא דוודאי בלא שום קרא הוי ידעינן מסברא דכל שאסורה בביאה לא תפסי קידושין רק כיון דהתורה גלתה לנו מקרא דאחת שנואה דקידושי תופסין באשה שנשואיה אסורין היה ס"ל לגמרא דתו אין לחלק מסברא גרידא בין אם הוא שנואה באיסור כרת או באיסור לאו דאטו איסור כרת לא הוי שנואה וא"כ מכיון שעלינו עכ"פ בתורה דשנואה תופסין קידושין מכי תהיין שפיר ס"ל דאין שום חילוק משו"ה פריך שפיר מנ"ל דחייבי כריתות לא תפסי קידושין דמשנואה יכולין לרבות אפילו חייבי כריתות דהכל בכלל שנואה, ועפי"ז יש להבין דברי הרמב"ם פ"ב הלכות נחלות הלכה י"ג שפסק דבכור ממזרי נוטל פי שנים מדכתיב שנואה בנשואיה עי"ש, והקשה הלח"מ שם הא מקרא דשנואה משמע דרק באלו שתופסין קידושין ולא משמע ממזר כלל ואע"ג דממשנה במס' יבמות כ"ב ע"א משמע דבן ממזר הוא בנו לכל דבר מ"מ מקרא דשנואה לא משמע ממזר דהא כתיב כי תהיין משמע דרק באלו שהקידושין תופסין כתבה התורה לא יוכל לבכר עי"ש בלח"מ, אמנם לדברינו א"ש דלהרמב״ם היה קשה לו מאי פריך מנה"מ דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות הא מסברא י"ל דאין תופסין או משום אעל"מ או משום דלא נמסרו לביאה כמ"ש הרמב"ן, וע"כ כמ"ש דלהגמרא היה קשה לו כיון דכבר גלתה התורה בשנואה כי תהיין ושנואה וודאי גם חייבי כריתות בכלל וא"כ מוכח משם דתפסי קידושין אפילו בחייבי כריתות ופריך הגמרא שפיר עכ"פ מוכח דשנואה גם חייבי כריתות בכלל רק דמאחות אשה ילפינן דחייבי כריתות לא הוי בכלל כי תהיין עכ"פ פשטא דקרא דשנואה גם חייבי כריתות בכלל והוכיח שפיר הרמב"ם מקרא דשנואה דגם ממזר שהוא מחייבי כריתות נוטל פי שנים רק דלא תפסי קידושין בחייבי כריתות ילפינן מאחות אשה, אמנם לענין פי שנים נשאר קרא אדוכתיה דכל בן שנואה אפילו ממזר נוטל פי שנים, וא"ש דברי הרמב"ם, ודוק:
י״ח) ועפי"ז יש ליישב ג"כ מ"ש הגמרא ור"ע בע"כ שבקיה לקרא דהוא דחוק ומוקי אנפשיה ולכאורא קשה דהא הקרא אינו דוחק עצמו רק לר"ע דס"ל אין קידושין תופסין בחייבי לאוי מוכרחין לאוקמא בבעולה לכה"ג וא"כ לא לימא ר"ע אין קידושין תופסין ולא יצטרך הקרא לדחוק נפשיה, ועיין להגאון נוב"י ז"ל בספרו דורש לציון דרוש ד' בד"ה העולה מזה שעמד בזה עי"ש, אמנם לדברינו א"ש דר"ע הכי קאמר דאפילו לדידך דלא ס"ל אין קידושין תופסין בחייבי לאוין ג"כ מוכרחין לומר דקרא דחיק אנפשיה דהא באמת שום אדם לא יוכל להכחיש דשנואה הכל בכלל אפילו חייבי כריתות דפשיטא דחייבי כריתות הוי וודאי שנואה וא"כ איך אמרה התורת כי תהיין הא בחייבי כריתות לכ"ע לאו בר הויה וע"כ צ"ל דאע"ג דהכל בכלל שנואה שזהו לא יוכל שום אדם להכחיש מ"מ בכלל כי ההיין לא הוי חייבי כריתות מדגלתה התורה במקום אחר דחייבי כריתות לא הוי בני הויה וא"כ כיון דבע"כ צריך לדחוק דכי תהיין לא קאי על כל מה שנכלל בשנואה וא"כ הה״ד די"ל דכי תהיין לא קאי גם על חייבי לאוין רק חייבי עשה דהיינו בעולה לכה"ג הוי בכלל תהיין אע"ג דבכלל שנואה הכל בכלל וא"ש מ"ש ר"ע שבקיה לקרא כלומר דבלא"ה לא הוי הכל בכלל תהיין אע"ג דהכל בכלל שביאה וא"ש הכל, ודוק היטב:
י"ט) בתוספ' ד״ה הכל מודים כתבו וז"ל:
משמע מתוך לשון הקונטרס שאינו מודה אלא בסוטה שלא יצאת מתחת בעלה דהכי משמע לישנא שהרי עדיין קידושין תופסין בה כלומר הקידושין שנתקדשה בהן כבר אבל מחזיר סוטתו כלומר שגרשה והדר כנסה לא מיירי דבהא לא מודה ר״ע דוודאי הוולד ממזר, וקשה מפרק יש מותרות משמע דאפילו מחזיר סוטתו (כלומר שגרשה) שאין הוולד ממזר ושם לא שייך שעדיין קידושין תופסין בה, לכך אומר ר"י דידעינן בסוטה דתפסי בה קידושין אפילו במחזיר סוטתו ממשמעות דקרא לא יוכל בעלה וכו' לרבות סוטה שנסתרה וכתיב להיות לו לאשה דמשמע שיש בה הויה דתפסי קידושין וממילא אין הוולד ממזר והקשו דא"כ מ״ט במחזיר גרושתו משנשאת אמאי הוולד ממזר לר"ע והא עיקר הקרא דלא יוכל בעלה הראשון וכתיב להיות לו לאשה במחזיר גרושתו כתיב ומ"מ ס"ל לר"ע הוולד ממזר במס' יבמות מ"ד ע"א, ותירץ הר' שלמה מדוריש דמשו"ה לא הוי הוולד ממזר בסוטה שגרשה והחזירה דכיון דכל זמן שלא גרשה אין הוולד ממזר אין לומר דמשום שגרשה יהיה בה איסור נוסף דמה גריעותא יש בה אחר הגירושין מלפני גירושין וכיון דאין הוולד ממזר ממילא דתפסי בה קידושין, והוא עפ"י הסברא שכתבתי לעיל (באות י״א) דתוספ' ס"ל דכל שהיא ממזר אי אפשר שיתפסו בה קידושין וא"כ כיון דלא הוי ממזר ע"כ דתפסי בה קידושין כך היא כוונת התוספ', וא"כ היה ס"ל להתוספ' כאן מעיקרא בשיטת רש"י דהא דאין הוולד ממזר היא רק כל זמן שלא גרשה, אמנם במס' יבמות מ"ט ע"ב ד״ה סוטה נמי ס"ל בשיטת רש"י דס"ל דכיון דלא נפקעו הקידושין אפילו כשזנתה משו"ה מוכח דתפסי ג"כ ומשו"ה הקשה שם הר"י דא"כ אמאי צריך קרא בנדה ותהי נדתה עליו דתפסי קידושין תיפוק ליה כיון דלא נפקעו הקידושין כשנעשית נדה ממילא דתפסי ג"כ, והנה בספר אהל דוד מס' יבמות שם תירץ דבנדה צריך קרא מ"מ דתפסי קידושין אע"ג דלא נפקעו דכיון דיש בה כרת הו"א דלא תפסי קידושין דילפינן מאחות אשה משא"כ בסוטה שפיר אמרינן דכיון דלא נפקעו הקידושין הה"ד דתפסי, ועיין במהרש"א כאן שכתב וז"ל:
ובתוספ' ביבמות הקשו דא"כ בנדה למ"ל קרא שהרי בה נמי קידושין עדיין תופסין:
וכבר הרגיש רש"י בזה בשמעתין במה שפירש אפילו נדה נמי אם קדש פנויה בימי נדתה עכ"ל מ"מ לא תירץ עדיין כלום דמ״מ אכתי קשה לסברת רש"י במס' יבמות דכיון דלא נפקעו הקידושין הה"ד דתפסי א"כ למה צריך קרא בנדה אפילו בפנויה דתפסי קידושין תיפוק ליה דכיון דשום קידושין לא נפקעו עי' איסור נדת (ועיין ברמב"ן שם ביבמות) ממילא הה"ד דתפסי ג"כ, (ועיין מ"ש לעיל באות ג' מה שיש להקשות על סברא זו דמשים דלא נפקע הה"ד דתפסי דאין למדין תחלת הקדש מסוף הקדש.)
כ') אשר ע"כ נ"ל בכוונת רש"י ולתרץ קושיית התוספ' על רש"י מ״ט בנדה לא אמרינן מדלא נפקעו הקידושין הה"ד דתפסי ובסוטה אמרינן מדלא נפקעו הה"ד דתפסי קידושין, דהענין היא כך דשום גט אינו מועיל רק לנתק האישות שהיה מעיקרא קודם תחלת הנשואין וא"כ בסוטה וודאי אי היינו יכולין לומר דע"י שזנתה תחתיו נחלשו הקידושין דמעיקרא היינו יכולין לומר ג"כ דלא תפסי הקידושין דאין לומר וכי ע"י הגט נוכל לומר שלא יוכל לקדשה מחדש והגט אינו מועיל רק לנתק האישות ולא שיהיה נגרע הכח שלא יכול לקדשה דהיינו אומרים דלא ע"י הגט נגרע כחו שאין יוכל לקדשה עוד רק ע"י שזנתה אין לו כח לקדשה מחדש, משא"כ כיון דהאמת היא דע"י זנות לא נחלשו כלל קידושין הראשונים והא דאסורה עליו הוא איסור אחר דהיינו איסור סוטה אמנם הקידושין נשארו כמו שהיה דהא אע"ג שזנתה עליו מ"מ הוי אשת איש כמו שהיתה וא"כ אתה בא לומר דע"י שגרשה יהיה נגרע כחו שלא יוכל לקדשה עוד זה לא אמרינן דגט אינו מועיל רק לנתק האישות מה שכבר היה ביניהם אבל לא לגרוע כחו שלא יוכל לקדשה מחדש (ויש להעמיס זה ג"כ קצת בסברת הר' שלמה מדריוש דמשום שגרשה ליכא איסור נוסף כלומר דהגירושין אינם מחלישים הכח שהיה לו קודם הנשואין דגירושין אין מועילים רק לנתק האישות ולא לגרע הכח שהיה לו קודם הנשואין שג"כ היה יכול לקדשה) משא"כ במחזיר גרושתו משנשאת מה דאמרינן שאין הקידושין תופסין לא משום שגרשה רק נשואי האחר אוסרים אותה על הבעל הראשון לעולם וכה"ג מצינו כמ"פ שנשואין של זה מגרע כח האחר שלא יוכל לקדשה לעולם כמו אשת אח או אשת אב, וא"כ כוונת רש"י במס' יבמות מ"ש דאפילו לאחר שזנתה לא פקעי מינה קידושין הראשונים אין הכוונה דמשום דלא נפקעו דהה"ד דתפסי דל"ל הכי כמ"ש באות ג' דאין למדין תחלת הקדש מסוף הקדש רק כוונת רש"י דכיון דע"י זנות לא נפקע שום כח בקידושין דמה שאסורה עליו ע"י זנות הוא איסור אחר ולא שיגרע עי"ז כח הקידושין הראשונים וא"כ אי נימא דע"י שגרשה שוב לא תפסי בה קידושין ע"כ אתה צריך לומר דהגט מגרע כחו שלא יוכל לקדשה עוד וזהו לא מצינו גבי גט דאין הגט בא רק לנתק האישות ולא לגרע כחו מה שהיה לו קודם נשואין הראשונים דקידושין תופסין בה ולא דמי למחזיר גרושתו משנשאת דהתם הנשואין של האחר מגרעים כחו שלא יוכל לקדשה ולא הגט, ודוק היטב כי הוא נכון בכוונת רש"י שלא נצטרך לדחוק דס"ל דמשום דלא נפקעו הה"ד דתפסי דאין זהו סברא, כמ"ש לעיל באות ג', ודוק, וא"כ לא קשה קושיית תוספ' מנדה דצריך קרא דתפסי קידושין אע"ג דלא נפקעו עי' איסור נדה דאין זה ענין כלל לסוטה דבסוטה היינו מוכרחין לומר דהגט מגרע כחו שלא יוכל לקדשה דזה וודאי לא אמרינן כמ"ש משא"כ בנדה א' הו"א דשום נדה לא תפסי בה קידושין לא היה חידוש כל כך דממה דלא נפקעו הקידושין ע"י איסור נדה לא שמעינן אכתי שמשו"ה יתפסו גם קידושין מחדש ושפיר היינו יכולין לומר דבשום נדה לא תפסי קידושין משו"ת אצטריך קרא דנדה ג"כ תפסי בה קידושין משו"ה כתב רש"י כאן במס' קידושין אפילו ליה נמי אם קדש פנויה בימי נדתה כלומר דבנדה לא נועל להוכיח מדלא נפקעו הקידושין דהה"ד דתפסי דלא נוכל ללמוד תחלת קידושין מסוף קידושין (כמ״ש באות ג') ולא דמי כלל לסוטה דשם ג"כ אין למדין תחלת קידושין מסוף קידושין רק כמ״ש דגט אין יכול לגרע כחו רק לנתק האישות מה שהיה כבר אבל לא שלא יוכל לקדשה כיון דע"י זנות אין נפקעים ממילא אין כח להגט להפקיע כחו שלא יוכל לקדשה, וא"ש ג"כ מ"ש המהרש"א דרש"י הרגיש בזה במה שפירש אם קדש פנויה בימי נדתה כלומר דגבי נדה לא נוכל להוכיח דתפסי קידושין מדלא נפקעו כמ"ש לעיל ובאות ג' דאין זה סברא, ומשו"ה שפיר צריך קרא גבי נדה דתפסי קידושין, ודוק היטב בכל זה:
כ"א) ועפי"ז יש להבין מ"ש רש"י במס' יבמות דמחזיר גרושתו משנשאת לא הוי לאו דשאר ועי"ש בתוספ' ד"ה הכל מודים שר"ת חולק על רש"י וס"ל דגם מחזיר גרושתו משנשאת הוי בכלל לאו דשאר ולפימ"ש י"ל סברת רש"י דכיון דבמחזיר גרושתו עיקר חלות האיסור בשעת נשואי האחר לא הוי לאו דשאר דאנן אזלינן בתר שעת חלות האיסור וחלות האיסור בא רק ע״י נשואי תאחר וא"כ לא הוי לאו דשאר ור"ת ס״ל דאזלינן גם בתר גרם האיסור וכיון דגם האישות הראשון גורם לאיסור משו"ה ס"ל לר"ת דהוי לאו דשאר וא"כ זכינו להבין פלוגתת רש"י ר״ת דרש"י ס"ל דבענין שחר אזלינן בתר שעת חלות האיסור וזהו ע"י נשואי האחר ולא הוי לאו דשאר ור"ת ס"ל דאזלינן בתר גרם האיסור וזה גרם לו נשואין שלו משו"ה הי שפיר לאו דשאר, ודוק היטב בכל זה:
כ"ב) במס' יבמות מ"ה ע"ב איתא בגמרא דנכרי ועבד לא היי היולד ממזר אע"ג דלא תפסי קידושין מ"מ לא דמו לאשת אב דהא דלא תפסי רק לדידיה אבל לאחרינא תפסי משא"כ נכרי ועבד דלא תפסי כלל לא הוי ממזר, והקשו הראשונים הרמב"ן והרשב"א והריטב"א אדרבא כיון דלא תפסי כלל נימא מכ"ש דהוי ממזר, וכתב הרשב"א דבר נכון מאוד וז"ל:
דמאן דמכשר (כלומר בנכרי ועבד הבא על בת ישראל) עד כאן ליכא למתלי בתפיסת קידושין אלא במי שיש לו קידושין בעלמא דכיון דאית ליה קידושין באחרינא והכא לית ליה אלמא משום חומרא דערוה זו היא והו"ל כאשת אב אבל נכרי ועבר הא דלא תפסי להו קידושין בבת ישראל דלמא לאו משום חומרא דערוה אלא דאינהו לאו בני קידושי נינהו ואפילו בבת מינן עכ"ל, אמנם ילד"ק במ"ש דעכו״ם לאו בני קידושין נינהו אפילו במינן הא עכו"ם בעכו״ם שייך קידושין דנגדי הבא על אשת חבירו ג"כ חייב משום אשת איש מס' סנהדרין נ"ז ע"ב רק קידושי כלף ושטר אין להם, וצ"ל דהרשב"א ס"ל כשיטת הרמב"ם פ"ט הלכות מלכים הלכה ח' דגבי עכו״ם א"צ גט כלל אלא כל זמן שירצה או היא או הוא לפרוש זה מזה פורשין עי"ש, וא״כ כיון שנשואין שלהם א״צ גט כלל לא הוי בת קידושין, ולא כשיטת הר' דוד בחידושי הר"ן מס' סנהדרין נ"ח ע"ב ד"ה מדקרו ליה דס"ל דעכו"ם לא מהני אפילו גט שאין לו היתר לעולם בגירושין דא"כ גם עכו"ם הוי בת קידושין במינן דחזינן דאדרבא אישות שלהם חזק יותר דאפילו גט לא מהני וע"כ דהרשב"א ס"ל בזה כהרמב"ם דעכו"ם א״צ גט וא"כ לא מקרי אישות דידהו כלל כיון שהרשות ביד כל אחד לפרוש אחד מחבירו אין זה מקרי אישות, ודוק:
כ"ג) בותס' פ' ד"ה לחומרא מקשינן הקשו לר' יהושע דלא הוי ממזר אע"ג דאין קידושין תופסין א"כ היי חומרא טפי שיהיו קידושין תופסין ואסורה לעלמא. ותירצו דמ"מ אע"ג דאין הוולד ממזר מ"נ פגום מיהו הוי (היינו הוולד פסול לכהונה) ואי תפסי בה קידושין אפילו פגום לא הוי, כוונת התוספ' הי' דהא דאמרינן דהוולד פגים אפילו לר' יהושע היא משום דהיא נעשית זונה וילפינן ק"ו מאלמנה לכה"ג שהוולד פגום מס' יבמות מ"ד ע"ב ועי"ש בתוספ' ד״ה עשאה זינה ואי נימא דתפסי בה קידושין לא נעשית זונה, ועיין פנ"י שמפרש ג"כ כוונת התוספ' כמ"ש, אמנם הניח בצ"ע, דאי נימא דחייבי כריתות תפסי קידושין א"כ אמאי לא נימא דהוי זונה אפילו היכא דתפסי קידושין וממילא יהיה הוולד פגים מק"ו מאלמנה לכה"ג וצ"ל דזהו הוי מסברא דכל דתפסי קידושין לא הוי ממזר דאל"כ נילוף לחומרא מנדה דתופסין קידושין ומזקוקת אביו ג"כ נילוף לחומרא דהוי ממזר ויהיה הכל לחומרא וע"כ דס"ל לתוספ' דכל דתפסי קידושין אי אפשר להיות הוולד ממזר, (ועיין מ"ש לעיל באות י"א,) ודוק;
כ"ד) בש"ע אה"ע סימן קנ"ט סעיף ב' פסק ביבמה לשוק דאין הוולד ממזר ואע"ג דבסימן מ"ד סעיף ז' פסק המחבר דיבמה לשוק הוי ספק אם תופסין קידושין וא"כ לדידן דקייל"ן דממזרות תלוי בתפיסת קידושין היה לנו לומר דביבמה לשוק הוי ספק ממזר, וכבר ראיתי לישועות יעקב באה"ע סימן קנ"ט ס"ק ד' שעמד בזה מ״ט לא הוי ספק ממזר, עכ"פ לדידן דמספקא לן אי קידושין תופסין ביבמה, והנה התוספ' מס' יבמות מ"ט ע"א ד״ה הכל מודים כתבו דביבמה לשוק אפילו לרב דס"ל אין קידושין תופסין מ"מ לא הוי הוולד ממזר, ושם כתבו הטעם דהוי כנכרי ועבד שאין בו קידושין לשום אדם, והנה בנכרי ועבד גופא יש פלוגתא במס' יבמות מ"ה ע"ב אי הוולד כשר או ממזר, והנה מאן דס"ל דהוולד ממזר ע"כ ס"ל דחמזרות תלוי בתפיסת קידושין וא"כ בנכרי ועבד דלא תפסי קידושין וודאי הוי ממזר כמה שהקשו הראשונים שם במס' יבמות דאדרבא כיון דאין לא לו ולא לאחרים קידושין מכ"ש דהיה לנו לומר דהוולד ממזר, ועיין לעיל אות כ"ב מ״ש בזה בשם הרשב"א. אמנם מאן דס"ל דאין הוולד ממזר ס"ל דממזרות תלוי רק בחומר האיסור דזהו הוי חומרא מה שהוולד ממזר כמ"ש התוספ' בד"ה לחומרא ומשו"ה בנכרי ועבד דלכל היותר ליכא רק לאו אמרינן דאין הוולד ממזר (ועיין היטב בתוספ' מס' יבמות ט״ז ע"ב ד"ה קסבר כיתי ועבד, ודוק) וא"כ כיון דקייל"ן בש״ע אה"ע סימן ד' סעיף י"ט דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הוולד כשר א"כ מוכח דקייל"ן דממזרות תלוי בחומר האיסור וא"כ בשומרת יבם דליכא רק לאו בעלמא משו"ה שפיר פסק המחבר בסימן קנ"ט דאין ממזר מיבמה לשוק והא דאמרינן דממזרות תלוי בתפיסת קידושין היינו רק היכא דאין קידושין תופסין משום חומר האיסור משא"כ ביבמה לשוק כבר כתבנו לעיל (אות ט"ז) בסוגיית הגמרא דלאו משום חומר איסור אין קידושין תופסין רק משום דהו"ל כמו קנין של אחרים וכיון דלאו משום חומר איסור אתינן עלה שפיר פסק המחבר דאין הוולד ממזר אע"ג דמסופק אם קידושין תופסין דס"ל דהא דמספקא לשמואל במס' יבמות צ"ב ע"ב אי אין קידושין תופסין הוא משום דאפשר דהו"ל כקנין של אחרים, ועיין היטב מ"ש לעיל אות ט"ו, ודוק:
כ"א) במס' יבמות ט"ז ע"ב אמר ר' יהודה אמר רב אסי נכרי שקדש בזמן הזה חוששין לקידושין שמא מעשרת השבטים הוא, ופרש"י שנשאו כותיות וקסבר דכותית שילדה מישראל הוולד ממזר וחוששין לקידושי ממזר (כלומר דאי הוי וולדה כמותה א"כ היה לו דין נכרי ולא היה לו דין ממזר וגם לא היינו חוששין לקידושין) ובתוספ' שם ד"ה נכרי הקשו דהא גבי נכרית אמרינן וולדה כמיתה וא"כ לא הוי ממזר וכתבו שם וז"ל:
ורב אסי סבר כר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין והיולד ממזר מכותי ועבד והה"ד הבא על שפחה ונכרית. עכ"ל התוספ', והנה כל רואה ישתומם דאם רב אסי ס"ל כר"ע דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין וחיישינן שזהו ממזר א"כ איך חוששין לקידושין כיון דאין קידושין תופסין כלל, וכתב שם המהרש"ל ולית נגר ובר נגר דלפרקיניה, רק המהרש"ל שם כתב דרק בהא ס"ל כר"ע על דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר (וא"כ הה"ד הבא על שפחה ונכרית) אבל בהא דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין לא ס"ל כר"ע, עוד הביא שם בשם גליון תוספ' דמיירי שקדש ממזרת או גיורת דאפילו אי הוי ממזר תפסי קידושין אפילו למאן דס"ל אין קידושין תופסין בחייבי לאוין דהא ממזר מותר ברמזרת ושפיר הו"ל ממזר אע"ג דאם היה נכרי לא היה ממזר, אמנם לא ניחא ליה להמהרש"ל לאוקמא בהכי דמיירי שקדש ממזרת דא"כ היה לו לפרש דמיירי שקדש ממזרת עיי"ש, ובספר אבני מלואים לאה"ע סימן ד' סעיף י"ט ס"ק י"ג תירץ דכיון דלא הוי רק ספק ממזר שפיר תפסי קידושין אפילו לר"ע דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין מ"מ כאן שהוי רק ספק ממזר שפיר תפסי קידושין ואע"ג דהיה לנו לומר דממנ"פ לא תפסי קידושין דאם הוא ממזר הוי חייבי לאוין בבת ישראל ולא תפסי קידושין ואם הוא נכרי ממילא ג"כ לא תפסי קידושין מ"מ כיון דהא דספק ממזר מותר לאו משום ספק מותר רק דהכי התירה התורה דהרי ספק ממזר מותר בממזרת ובישראלית ולא אמרינן דממנ"פ אחת אסירה לו וה"נ קידושיו קידושי ספק דשמא ממזר הוא ואינו נכרי ומצד ממזר קידושיו תופסין כיון דאינו מחייבי לאוין דהא התורה התירו לבא בקהל, עכ"ל, עי"ש, מ"מ הדבר קשה להבין דבשלמא בכל ספק ממזר דמותר בממזרת ובישראלית אע"ג דהוי תרתי דסתרי מ"מ התורה התירה ספק ממזר בכל גווני עכ"פ כיון שהוא בר קידושין שפיר אמרינן דכל כה"ג שהוא רק ספק ממזר לא אסרה התורה משא"כ הכא דמכל צד לא הוי בר קידושין בישראלית כשרה דאם הוא ממזר הוי מחייבי לאוין ואין קידושין תופסין לר"ע ואם הוא נכרי ג"כ אין לו קידושין וא"כ למה נחוש לקידושין, וקושיית מהרש"ל במקומה עומדת, ועי"ש בחידושי מהר"ם שכתב דתוספ' ס"ל דמכותי לא הוי ממזר רק מדרבנן והה"ד ישראל הבא על הכותית לא הוי ממזר רק מדרבנן ולפיכך חוששין לקידושי נכרי עי"ש, וגם זהו קשה דכיון דלא הוי ממזר רק מדרבנן א"כ מה"ת הו"ל נכרי כדין וולד הבא מנכרית א"כ אמאי חוששין לקידושין ועיין מס' יבמות בחידושי הגאון ר עקיבא איגר שם:
כ"ו) ולע"ד נראה לתרץ קושיית המהרש"ל דכוונת התוספ' היא כך דהנה דעת תוספ, במס' קידושין עלה ע"ב ד"ה ור' ישמעאל דלמאן דס"ל בכדי ועבד הבא על בת ישראל הוולד כשר מ"מ הוי נכרי וצריך גרות, ועיין פסקי תוספ' מס' קידושין פרק עשרה יוחסין אות קמ"ב, ועיין בישועות יעקב אה"ע סימן ד' ס"ק ו'. וצ"ל דאע"ג דלא הוי ממזר ומותר לבא בקהל מ"מ צריך גרות משום צד נכרי שבו, וא"כ הה"ד ישראל הבא על הכותית למאן דס״ל הוולד ממזר והיינו משום דאמו היא כותית מ"מ מצד אביו הוי ישראל, והוי ממזר וישראל מעורבין וא"כ תופסין קידושין מצד אביו שהוא ישראל, וא"כ א"ש דברי התוספ' דאי לא הוי ס"ל דהוולד ממזר בישראל שבא על הכותית היינו אומרים דהוא נכרי לגמרי מצד אמו שהיא כותית. אמנם כיון דס"ל דהוי ממזר מצד אמו ולא נכרי ומצד אביו הוי ישראל דכמו בנכרי שבא על בת ישראל אפילו אם הוולד כשר מ"מ נשאר בו צד נכרי מצד אביו וצריך גרות א"כ הה"ד בישראל שבא על הנכרית אמרינן דמצד אמו שהיא נכרית הוי ממזר ומצד אביו הוי ישראל וא"כ מצד אביו תופסין בו קידושין ולא הוי ממזר לגמרי דבשלמא בשאר חייבי לאוין הוי הוולד ממזר לגמרי משום דהוי ביאתו בעבירה, אמנם בכותית ס"ל לר"ע דלא מקרי ביאתו בעבירה כמ"ש התוספ' מס' יבמות ט"ז ע"ב ד"ה קסבר דכותית מקרי ביאתו בהיתר בצנעה כיון דרק ב"ד של שם גזרו [ועיין היטב מס' ע"א ל"ו ע"ב], ולא הוי ממזר רק מצד אמו כיון דלא הוי בת קידושין ומצד אביו עדיין הוי ישראל וא"כ מצד אביו תופסין קידושין ומשו"ה שפיר חיישינן לקידושין שלו והוי כמו חצי עבד וחצי בן חורין דמצד חורין שבו תפסי קירדשין, ועיין במס' גיטין מ"ג ע"א וע"ב גבי חצי שפחה וחצי ב"ח, ועיין בספר מנחת חינוך סימן קצ"א, וא"כ בשלמא שאר ממזר שהיה ביאתו בעבירה מה"ת ואפילו בחייבי לאוין ס"ל לר"ע דהוי ממזר בין מצד אביו בין מצד אמו ולא תפסי קידושין כלל בבת ישראל משא"כ הכא בבא על הכותית דמה"ת הוי ביאתו בהיתר לפימ"ש התוספ' שם ד"ה קסבר ולא הוי ממזר רק מצד אמו הכותית משום שאינה בת קידושין ומצד אביו הוי ישראל ושפיר חוששין לקידושין כנ"ל בכוונת דברי התוספ' בס"ד, ודוק,
כ"ז) בספר ברכי יוסף לאה"ע סימן ל"א ס"ק התעורר לדעת הרמב"ם פרק י"ז הלכות, איסורי ביאה הלכה י"ג דכה"ג אינו נושא שתי נשים לעולם כאחת א"כ משכחת לה אהובה ושנואה בכה"ג בכהאי גוונא, וזה רבות בשנים אשר אמרתי דשנואה לא מקרי רק אם אי אפשר שתהיה לו בהיתר משא"כ הכא בכה"ג מה שהשניה אסורה לו הוא משום שנשא ראשונה ואם היה מגרש לראשונה השניה מותרת לו לא מקרי שנואה ומשו"ה הוצרך לאוקמא בבעולה לכה"ג דווקא דשפיר מקרי שנואה, ואח"כ ראיתי בשו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאי ח״א סימן תס"ו שכתב ג"כ כדברינו, ועיין עוד בספר דורש לציון דרוש ד', ובספר ברכי יוסף שם האריך בזה, ובהא שהקשו על הרמב"ם פט"ו הלכות איסורי ביאה הלכה ב' דס"ל דבחייבי לאוין אינו לוקה בבעל ולא קדש רק קדש ובעל לוקה א"כ מאי פריך הגמרא מס' כתובות ל״ה ע"ב אי כר' יצחק קשיא ממזרת, כלומר האיך חייב קנס הא אין לוקה ומשלם, הא לדעת הרמב"ם אינו לוקה בלא קידושין ושפיר חייב קנס משום ביאה, ועיין בספרי תבואות השדה חלק ששי בסוגיא דלוקה ומשלם שער עדל"ת שער ז' אות נ"ג דאליבא דאביי דס"ל מס' קידושין ע"ח ע"א קדש לוקה בעל לוקה וודאי ס"ל דעל ביאה בלא קידושין ג"כ לוקה והתם קאי הגמרא אליבא דאביי ופריך הגמרא שפיר עי"ש שהבאתי כן בשם הפנ"י, וזה רבות בשנים אשר אמרתי דהנה הא וודאי פשיטא דאי ס"ל אין קידושין תופסין בחייבי לאוין דלוקין על הביאה בלא קידושין כיון דהקידושין לא מהני מידי מה לי ביאה עם קידושין או בלא קידושין. וכן כתב בספר אור חדש בסוף מס' קידושין עי"ש, והנה לכאורא מצינן לומר דאין קידושין תופסין בשום חייבי לאוין ק"ו מיבמה דמה יבמה שיש לה היתר בחליצה אין קידושין תופסין מכ"ש חייבי לאוין שאין להם היתר וצ"ל דלמאן דס"ל אין עונשין מהיד משום דכל ק"ו אית ליה פרכא, ועיין בספרי חלקת השדה בכללים אות כ"ח וא"כ הה"ד דלא מצינן למילף מה"ד דאין תופסין קידושין דדלמא אית ליה פרכא ויבאו להתיר איסור אשת איש וא"כ למאן דס"ל עונשין מה"ד ס"ל דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין מק"ו מיבמה ובמס' מכות י"ד ע"א משמע דר' יצחק ס"ל עונשין מה"ד, עי"ש היטב בתוספ' ד"ה ואידך, וא"כ ס"ל אין קידושין תופסין בחייבי לאוין וחייב מלקות בבעל בלא קדש ג"כ ושפיר פריך הגמרא אי ר' יצחק קשיא ממזרת דלדידיה דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין חייב מלקות בבעל גרידא ג"כ, ועיין עוד בספר אור חדש בסיף מס' קידושין שמתרץ עוד בכמה אופנים בשם חתנו עי"ש, ודוק:
כ"ח) הנה סוגיא הנ"ל למדתי על חג השבועות, ואמרתי בתוך הדרשה בביהכנ"ס ע"ד חידוד, ידוע דקבלת התורה הי' כמו קידושי' לישראל דהרי ע"י שבירת הלוחות רצה מרע"ה שיהיו נדונים כפנויה, עכ"פ כל זמן שהלוחות קיימים יש לנו דין נשואה, או דין ארוסה לכה"פ, (ועיי' בהקדמה לס' המקנה במס' קידושי') והנה בכל שנה בחג השבועות נתעורר אותו רצון העליון שהקב"ה יקדש עמו ישראל ולדעת קצת מפירשי' הי' כפי' הר כגיגית כמו חופה והנה ע"י מה שחטאנו נגד הקב"ה הוי כמו סוטה, וסוטה אסורה לבעל', והנה רש"י במס' יבמות (דף מ"ט ע"ב) רוצה לומר דכיון דלא נפקעו הקידושי' הה"ד ג"כ דתפסו מחדש היינו אפי' אם גרשה, ועיי' במס' קידושין ס"ח בתוס' ד״ה הכל מידי' שהביאו ראי' דאפי' החזיר סוטתו ג"כ קידושי' תופסי', וא"כ אפי' אם נחשב מה שהקב"ה גרש אותנו ושלח אותנו בגלות דהוי כמו גירושין מ"מ אפי' בסוטה שגרשה קייל"ן דתפסי קידושין בין לדעת רש"י ובין לדעת התוספ' אפי' לר"ע, וא"כ ליכא למ"ד שלא יהיו קידושין תופסין בסוטה שגרשה, וממילא שפיר יש לנו לקוות להקב"ה שיקדש אותנו שנית וישפיע עלינו קדושתו שנזכה לקיים כל התורה ביראה ובאהבה אהבת עולם, כמ"ש וארשתיך לי באמונה, ודוק: