אור ברסלב
פרדס רמונים - חלק א הקדמות › מבוא

פרדס רמונים - חלק א

הקדמות · מבוא

באור י''ג מדות של רחמים על פי הספר הקדוש ''תמר דבורה'' לרבנו הרמ''ק הקדוש זיע''א

''הֲלֹא כָּתַבְתִּי לְךָ שָׁלִישִׁים בְּמֹעֵצוֹת וָדָעַת, לְהוֹדִיעֲךָ קֹשֶׁט אִמְרֵי אֱמֶת, לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשֹׁלְחֶיךָ'' (מִשְׁלֵי כ''ב, כ'-כ''א)

הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ בַּעַל ה''מְצוּדַת דָּוִד'' זַצַ''ל בְּבֵאוּרוֹ עַל סֵפֶר מִשְׁלֵי, כּוֹתֵב כִּי פָּסוּק זֶה מְדַבֵּר אוֹדוֹת תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה הַמְשֻׁלֶּשֶׁת בְּתַבְנִיתָהּ, גְּדוּשָׁה וּמְלֵאָה בְּעֵצוֹת חֲכָמוֹת וּבְדַעַת יַקְרוּת, לְלַמֵּד וּלְהַשְׂכִּיל אֶת הָאָדָם לְהַבְדִּיל בֵּין הָאֱמֶת וּבֵין הַשֶּׁקֶר. וּבִזְכוּתָהּ לֹא יִתְיָרֵא פֶּן יַדִּיחוּהוּ מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, כִּי יוּכַל לְהָשִׁיב תְּשׁוּבָה נִצַּחַת לַמַּטְעִים וְלַמְשַׁלְּחִים אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת.

וּנְקֻדָּה זוֹ כְּבָר נִזְכְּרָה בְּדִבְרֵי הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל רַבֵּנוּ מֹשֶׁה בֶּן מַיְמוֹן (הָרַמְבָּ''ם) זַ''ל בְּאָמְרוֹ כִּי עִקַּר דִּינֵי הַתּוֹרָה הִנָּם וכן כתב רבי שמעון בר יוחאי זיע''א בזוהר הקדוש (שמות דף פ''ב ע''ב) שתרי''ג המצוות הן תרי''ג דרכים ועצות לאדם היאך לא יסטה מדרכיו ימין ושמאל. עיין שם. עֵצוֹת נִשְׂגָּבוֹת מִגּדוֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה, הֵיאַךְ לְתַקֵּן הַדֵּעוֹת וּלְיַשֵּׁר הַמַּעֲשִׂים. וְכָל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ לַעֲבֹר אֶת זֶה הָעוֹלָם בְּדֶרֶךְ נְכוֹחָה, וּרְצוֹנוֹ לְהַגִּיעַ בְּשָׁלוֹם לְעוֹלַם הַנֵּצַח, עָלָיו לִדְבֹּק בְּמִצְווֹת ה' וּבְעֵצוֹתָיו, עַל מְנָת שֶׁיִּזְכֶּה לַשָּׂכָר הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא. שֶׁהֲרֵי מִי הַפֶּתִי לְהַעֲלוֹת עַל דַּעְתּוֹ שֶׁיֵּשׁ לַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא צֹרֶךְ כָּל שֶׁהוּא בְּמַעֲשֵׂינוּ וּבְמִצְווֹתֵינוּ, הַגַּשְׁמִיִּים אוֹ הָרוּחָנִיִּים?! וַהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין בּוֹ שׁוּם חֶסֶר כְּלָל, וְכָל מַה שֶּׁעָשָׂה לֹא עָשָׂה אֶלָּא בִּשְׁבִילֵנוּ. אֶלָּא שֶׁכָּל מְגַמַּת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וּמִצְווֹתֶיהָ הִיא אַךְ וְרַק בִּכְדֵי לְהֵיטִיב עִמָּנוּ וכמאמר המפורסם של רבי חנניא בן עקשיא (מכות כ''ג ע''ב) ''רצה הקב''ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות''. ועיין במהרש''א שם (בדבור המתחיל ''תרי''ג מצוות'') שביאר באורך ענין התרי''ג מצוות ושורשן ומהותן. ולמרות רוב חביבותם אין זה המקום והזמן להביאם. , וּלְפַלֵּס וּלְיַשֵּׁר נְתִיבוֹתֵינוּ בְּמַעְגְּלֵי יֹשֶׁר, לְמַעַן נִזְכֶּה וְנִחְיֶה וְנִירַשׁ טוֹבָה וּבְרָכָה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.

''אָמַר רַב אָדָא: שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת יֵשׁ בַּתּוֹרָה.

מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה מִצְווֹת עֲשֵׂה כְּמִנְיַן הָאֵיבָרִים שֶׁבָּאָדָם, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם צוֹעֲקִים עַל הָאָדָם עֲשֵׂה אוֹתָנוּ כְּדֵי שֶׁתִּחְיֶה וְתַאֲרִיךְ יָמִים.

וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ מִצְווֹת לֹא תַּעֲשֶׂה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם צוֹוַחַת לְאָדָם אַל תַּעֲבֹר בִּי אֶת הָעֲבֵרָה הַזֹּאת שֶׁלֹּא תַּכְרִיעַ אוֹתְךָ וְאֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה''

(מִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא, פָּרָשַׁת כִּי תֵּצֵא)

בְּהִתְבּוֹנְנוּת מַעֲמִיקָה עַל מַאֲמַר חֲזַ''ל זֶה, מְגַלִּים אָנוּ בְּעֶצֶם שֶׁבּוֹרֵא הָעוֹלָם גָּנַז וְטָמַן אֶת הָאָדָם כֻּלּוֹ וְאֶת הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ בְּתוֹךְ תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה. וְאִם נְבַקֵּשׁ לַעֲמֹד עַל טִיבוֹ שֶׁל הָאָדָם וּתְכוּנוֹתָיו, עָלֵינוּ פָּשׁוּט לְהִתְבּוֹנֵן בְּתַרְיָ''ג הַמִּצְווֹת הַמְחַיּוֹת וּמְקַיְּמוֹת אוֹתוֹ, וּמִמֵּילָא נוּכַל לְהָבִין אֶת טִבְעוֹ וּמַהוּתוֹ וראה בבית חדש (אורח חיים סימן מ''ז) שכתב שאם יעסוק אדם בתורה מתוך כוונה שלימה לקשר את כל רמ''ח איבריו ושס''ה גידיו לתרי''ג המצוות בהן איבריו תלויים, אזי יזכה שכל גופו יהפך למרכבה לשכינה, והשכינה תשרה עליו כאן בארץ ממש ותאיר את כל גופו באור יקרות. .

כָּל קִיּוּמוֹ וְחַיּוּתוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַיְּהוּדִי הִנֵּה מִכֹּחַ תַּרְיָ''ג הַמִּצְווֹת הַלָּלוּ, וּבְהֵעָדְרָן חָלִילָה תֹּאבַד חַיּוּת אֵיבָרָיו. מִטַּעַם זֶה ברכות י''ח ע''ב. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהָרְשָׁעִים אַף בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים, בִּהְיוֹת שֶׁאֵינָם מְקַיְּמִים אֶת תַּרְיָ''ג הַמִּצְווֹת, וּמִמֵּילָא הַחַיּוּת הָרוּחָנִית שֶׁל אֵיבְרֵיהֶם נִפְסֶקֶת. וְאַף מוּם אוֹ חֹלִי גּוּפָנִי בְּאֶחָד מֵאֵיבָרָיו שֶׁל הָאָדָם יָכוֹל לְהָעִיד לְעִתִּים עַל פְּגָם אוֹ חֶסֶר רוּחָנִי מְסֻיָּם בְּאוֹתוֹ אֵיבָר בּוֹ הוּא לוֹקֶה, כַּמּוּבָא בְּסִפְרֵי קַבָּלָה וַחֲסִידוּת ראה בזוהר הקדוש (שמות דף פ''ב ע''ב) שלכן במעמד הר סיני שקיבלו כולם את מצוות ה' נעשו כולם בריאים באיבריהם ולא היו סומין או חרשים וכיוב''ז, בהיות שהגיעו לשלימות בתרי''ג המצוות. .

וּכְבָר כָּתַב רַבֵּנוּ חַיִּים וִיטָאל זִיעָ''א בַּהַקְדָּמָה לְחִבּוּרוֹ ''שַׁעַר הַמִּצְווֹת'' שֶׁכָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ הוּא בְּעֶצֶם נִיצוֹץ מִנְּשָׁמוֹת גְּדוֹלוֹת, כָּל אֶחָד לְפִי גָּדְלוֹ וְעִנְיָנוֹ, אַךְ כֻּלָּנוּ חַיָּבִים בְּקִיּוּם מלבד אותן שאינן שייכות בו כלל כגון מצוות השייכות לכהן או ללוי או לנשים בלבד, או מצוות שלא נזדמנו לו כגון יבום וחליצה וכיוב''ז, שעליהן יבוא בסוד העבור לפי שעה לצורך קיומן. וכן מצוות שאינן ביד האדם כגון הקרבנות שאינן אלא בזמן המקדש, שאותן יקיים אי''ה כשיבנה בית המקדש. ומכל מקום מסתבר שגם אותן חייב האדם להשלים על ידי דברים השקולים כנגדן (כגון תפילה השקולה לקרבן וכיוב''ז) ועל ידי שיעסוק בלימוד אותן המצוות. כָּל תַּרְיָ''ג מִצְווֹת הַתּוֹרָה כְּדֵי לְהַשְׁלִים עַל יָדָן אֶת תִּקּוּן נַפְשֵׁנוּ רוּחֵנוּ וְנִשְׁמָתֵנוּ ומכל מקום יתכן שירדו ניצוצות מסויימות במטרה לתקן רק מצוה פלונית או אלמונית, רק בהיות שאין הדבר בידיעתנו לכן כולנו חייבים בכל תרי''ג המצוות. ומכל מקום אם ידוע לאדם על מצוות מסויימות שבעבורן ירד לעולם ודאי שעליו להזהר בהן ביותר ולהקפיד על קיומן ביתר שאת, כמבואר באורך בשער הגלגולים (הקדמה י''א). . וּבְהֵעָדֵר אַחַת מֵהַמִּצְווֹת נִמְצָא שֶׁעוֹלֶה הָאָדָם חָסֵר לָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וּמֻכְרָח לֵירֵד שׁוּב בְּגִלְגּוּל לְהַשְׁלִים אֶת אוֹתָהּ הַמִּצְוָה שֶׁחִסֵּר. וְלָכֵן גַּם מִצְווֹת שֶׁהִנָּן בְּגֶדֶר כגון מצות ציצית שאינה אלא למי שיש לו ארבע כנפות בבגדו וכיוצא בזה. רְשׁוּת, אוֹ שֶׁאֵינָן חָלוֹת עַל הָאָדָם אֶלָּא כגון מצות שילוח הקן ומצות פירוק משא וכיוצא בזה. בְּהִזְדַּמֵּן, גַּם אוֹתָן יֵשׁ לָאָדָם לְהִתְאַמֵּץ וּלְהִשְׁתַּדֵּל לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶן לְקַיְּמָן לְטוֹבַת הַשְׁלָמַת תִּקּוּן נִשְׁמָתוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם.

וְהִנֵּה יְדוּעִים הֵם דִּבְרֵי אימרת רבן גמליאל במסכת אבות (פרק ב' משנה ה'). חֲזַ''ל הַקְּדוֹשִׁים שֶׁאֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְאִם לֹא יִלְמַד אָדָם אֶת מִצְווֹת הַבּוֹרֵא וַעֲצוֹתָיו אֵיךְ יֵדַע מַה טּוֹב וּמָה רַע, וּמַה מֻּתָּר וּמָה אָסוּר? וּכְפִי ראה ספר ''מחמדי התורה'' (עמוד ר''ד). ועוד עיין בדברי הגר''מ קליין שליט''א בהקדמה לספרו משנה הלכות על ספר מצות המלך. וראה ב''שם הגדולים'' למרן החיד''א זיע''א (מערכת ספרים סוף אות מ') שהגאון הרדב''ז זצ''ל היה נושא בתמידות באפונדתו קונטרס קצר שחיבר בעניין רמזי תרי''ג המצוות והיה מעיין בו בכל עת. שֶׁמְּסֻפָּר עַל הַגה''ק בַּעַל הַ''דִּבְרֵי חַיִּים'' מִצַּאנְז זִיעָ''א שֶׁעוֹד בְּשַׁחַר נְעוּרָיו כְּבָר הָיָה בָּקִיא בְּכָל תַּרְיָ''ג מִצְווֹת הַתּוֹרָה וּפְרָטֵיהֶן בְּצוּרָה מֻפְלָאָה, וּכְשֶׁנִּשְׁאַל לְפֵשֶׁר הַדָּבָר עָנָה: ''וְכִי כֵּיצַד יָכוֹל חַיָּל נֶאֱמָן לְשָׁרֵת בִּצְבָא הַמֶּלֶךְ מִבְּלִי לֵידַע אֶת כְּלָלֵי הַצָּבָא וְחֻקָּיו?!''. לְלַמְּדֵנוּ אֶת גֹּדֶל הַחִיּוּב הַמֻּטָּל עָלֵינוּ לִלְמֹד וּלְהָבִין הֵיטֵב כָּל מִצְוָה מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה בָּאֵר הֵיטֵב אמנם כבר כתב רבינו הרמב''ם ז''ל בספרו ''מורה נבוכים'' (חלק ג' פרק מ''ח) שמלבד טעמי המצוות המסורים והמקובלים בידינו, ישנם טעמים נוספים רמים ונשגבים מעבר להשגתנו ובינתנו, וכל מצוה יש בה את התועלת והחיוניות לתיקון נפשו רוחו ונשמתו של האדם. אלא שאנו איננו משיגים טעמן, ועבורנו הן כחק. והסכים עמו רבינו הרמב''ן ז''ל בפירושו על התורה (דברים כ''ב, ו'). וזהו שנאמר בתהלים (פ''א, ה'): ''כי חק לישראל הוא, משפט לאלהי יעקב'' שעם ישראל חייבים בקיום המצוות כחק בלא טעם, אולם לאלהי יעקב ודאי שכולן משפט ישר וסברה נכונה לתיקון העולם. והרה''ק רבי ברוך ממעז'יבוז' זיע''א (בספר ''בוצינא דנהורא'', עבודה אות י''ז) המליץ על כך את הפסוק (תהלים קל''ח, ב'): ''כי הגדלת על כל שמך אמרתך'' שאמנם כוונות וייחודים בשמות קודש במצוות הן דבר גדול ועצום, אולם הכוונה היותר גדולה היא ''אמרתך'', לקיים את אמרת הבורא וגזירתו. .

עוֹד ראה שער הגלגולים הקדמה י''א. כָּתַב רַבֵּנוּ חַיִּים וִיטָאל זִיעָ''א שֶׁכְּשֵׁם שֶׁחִיּוּב עַל הָאָדָם לְקַיֵּם אֶת כָּל תַּרְיָ''ג הַמִּצְווֹת בְּמַעֲשֶׂה, כָּךְ חִיּוּב עָלָיו לְקַיְּמָן בְּדִבּוּר וּבְמַחְשָׁבָה, דְּהַיְנוּ בְּלִמּוּד כָּל הַתַּרְיָ''ג מִצְווֹת וּבְהִתְבּוֹנְנוּת בְּטַעֲמֵיהֶן. וְאִם לֹא קִיֵּם אֶת שְׁלוֹשׁ הַבְּחִינוֹת הַלָּלוּ בִּשְׁלֵמוּתָן יִצְטָרֵךְ לַחְזֹר לָעוֹלָם בְּגִלְגּוּל עַד שֶׁיַּשְׁלִים אֶת עַצְמוֹ בְּכָךְ.

וְהִנֵּה יָדוּעַ שֶׁתּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁקִּבַּלְנוּ בְּהַר סִינַי נִתְּנָה בְּאַרְבָּעָה רְבָדִים: בִּפְשָׁט, בְּרֶמֶז, בִּדְרָשׁ וּבְסוֹד ואף בכל אחד מהם יש את ארבעת הרבדים, דהיינו פשט שבפשט, דרש שבפשט, רמז שבפשט וסוד שבפשט. וכן בדרש וברמז ובסוד. וראה עוד בשער מאמרי חז''ל מרבינו האריז''ל שהביא שגם הפשט שבידינו כיום אינו הפשט האמיתי, רק לפני חטא אדם הראשון היה יתר עמוק, וכן שאר הרבדים. עיין שם ותהנה. . וְכָל רֹבֶד נִתָּן לְבֵאוּר וּלְפֵרוּשׁ בְּשִׁבְעִים פָּנִים וָאֳפָנִים כן הובא בזוהר הקדוש (בראשית דף מ''ז ע''א) ובמדרש רבה (במדבר פרק י''ג). וראה שם שאמרו שלכן התורה נמשלה ליין ש''יין'' בגימטרייא שבעים כנגד שבעים הפנים שלתורה. , כְּשֶׁהַכֹּל נִמְסַר לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע''ה בְּהַר סִּינַי, וּמִשָּׁם הָלְאָה לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת. וְאַף מַה שֶּׁעָתִיד תַּלְמִיד וָתִיק לְחַדֵּשׁ כְּבָר נִמְסַר וְנִתַּן לְמֹשֶׁה בְּסִינַי כן אמרו במדרש רבה (פרק י''ט). וראה בגמרא במנחות (כ''ט ע''ב) במעשה במשה רבינו ע''ה שהראהו הקב''ה את רבי עקיבא וחלשה דעתו על שלא ידע מה שרבי עקיבא ידע, ואם כן לכאורה הדבר סותר את הדברים הנ''ל שהכל ניתן למשה בסיני?! ועיין ב''עץ יוסף'' שם שביאר שאמנם נמסרו למשה רבינו כל הדינים של התורה שבעל פה, אולם הדרשות והמקומות מהם נלמדים אותם הדינים זה לא נמסר למשה רבינו ע''ה, אלא רק לאחר מכן באו החכמים והתנאים וגילום. ועוד עיין ב''עיון יעקב'' שם מה שכתב לבאר במעשה הנ''ל, ובדברי רבינו בעל ''אור החיים'' הקדוש על התורה (ויקרא פרק י''ג). ואכמ''ל. . וְאֶת כֻּלָּם יֵשׁ חִיּוּב עַל הָאָדָם לִלְמֹד וּלְהַשְׁלִים בָּהֶם אֶת נַפְשׁוֹ רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ, וְאַף לְחַדֵּשׁ אֶת הַחִדּוּשִׁים הַשַּׁיָּכִים לְשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ ומכל מקום יש סדר למשנה ולא ישלח אדם ידיו לקדשים בטרם הגיע לדרגה הראויה לכך. ראה מה שכתב בזה מרן הגר''ע יוסף שליט''א בשו''ת יחוה דעת (חלק ד' סימן מ''ז). . וְלָכֵן אַל תִּתְמַהּ אִם תִּרְאֶה מַחֲלוֹקוֹת אוֹ סְתִירוֹת בְּבֵאוּרֵי הַתּוֹרָה וּמִצְווֹתֶיהָ, שֶׁהֲרֵי אַרְבָּעָה רְבָדִים יֵשׁ בָּהּ, וּבְכָל רֹבֶד אַרְבָּעָה רְבָדִים נוֹסָפִים, וְשִׁבְעִים פָּנִים בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד, וְאֵין רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה. רַק הַצַּד הַשָׁוֶה שֶׁבָּהֶם ראה חגיגה (ג' ע''ב) שדרשו כן על הפסוק (קהלת י''ב, י''א): ''נתנו מרועה אחד''. שֶׁכֻּלָּם אֵל אֶחָד נְתָנָן וּפַרְנָס אֶחָד אֲמָרָן.

וְהִנֵּה בְּחִבּוּר זֶה קֻבְּצוּ בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא בְּפֻנְדָּק אֶחָד מִכְלוֹל אַרְבַּעַת הָרְבָדִים הַנִּזְכָּרִים עַל כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה, כָּךְ שֶׁאִם יְזַכֵּךְ אָדָם אֶת לִבּוֹ וִיטַהֵר רַעְיוֹנָיו, וְיָשִׂים אֶת עִקַּר מְגַמָּתוֹ בְּלִמּוּדוֹ זֶה לִהְיוֹת בִּבְחִינַת ''לוֹמֵד עַל מְנָת לְקַיֵּם'', מִמֵּילָא יִזְכֶּה לְהַטְעִים אֶת נִשְׁמָתוֹ מִכָּל אַרְבַּעַת רָבְדֵי הַתּוֹרָה, וּלְקָרְבָהּ לְיוֹצְרוֹ בִּדְבִיקָה וּבַחֲשִׁיקָה בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

וְדַע, כִּי עַל אַף שֶׁכַּמָּה וְכַמָּה סְדָרִים שׁוֹנִים הוּבְאוּ בָּרִאשׁוֹנִים וּבַאַחֲרוֹנִים בִּרְשִׁימַת תַּרְיָ''ג הַמִּצְווֹת וּבְבֵאוּרָן כן נחלקו רבינו הרמב''ם ז''ל ורבינו הרמב''ן ז''ל ועוד באופן מניית מצוות התורה, וכל אחד גם סידרן בדרך שונה. , וְכָל אֶחָד טַעֲמוֹ וְנִמּוּקוֹ עִמּוֹ, מִכָּל מָקוֹם אָנוּ בָּחַרְנוּ לְסַדְּרָן עַל סֵדֶר פַּרְשִׁיּוֹת הַתּוֹרָה כְּמַעֲשֵׂה רַבֵּנוּ חַיִּים וִיטָאל זִיעָ''א בְּסִפְרוֹ ''שַׁעַר הַמִּצְווֹת'', וּלְדַעַת ''סֵפֶר הַחִנּוּךְ'' הַמְיֻחָס לְרַבִּי אַהֲרֹן הַלֵּוִי זִיעָ''א.

וְעֵינַי לִשְׁמַיָּא נַטְלִית, שֶׁנִּזְכֶּה לְבָרֵךְ עַל הַמֻּגְמָר בְּבֵאוּר כָּל תַּרְיָ''ג הַמִּצְווֹת עַל הַדֶּרֶךְ הַנַּ''ל מִתּוֹךְ בַּרְיוּת גּוּפָא וּנְהוֹרָא מְעַלְּיָא וְסִיַּעְתָא דִּשְׁמַיָּא לָנוּ וּלְכָל אַחֵינוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

תוכן העניינים

פרדס רמונים - חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה