אור ברסלב
פרדס רמונים - חלק א הקדמות › הסכמות

פרדס רמונים - חלק א

הקדמות · הסכמות

הקדמות

הספר זכה להסכמותיהם של הרבנים החשובים:

מרן מלכא פאר הדור והדרו הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל

כמו כן זכה להסכמות הרבים החשובים לפי סדר אלף בית

הרב בניהו שמואלי שליט"א - ראש ישיבת נהר שלום

הרב חיים שאול טאוב שליט"א - האדמור ממזריץ

הרב יצחק יוסף שליט"א - הראשון לציון

הרב מאיר מאזוז שליט"א - ראש ישיבת כסא רחמים

הרב צבי אלימלך הלברשטאם שליט"א - האדמור מצאנז

הרב שלמה עמאר שליט"א - הראשון לציון

הרב שמעון בעדני שליט"א - ראש ישיבת תורה וחיים

מסיבות טכניות לא הובאו ההסכמות המופיעות בספר המודפס

את הקלמוס נטלתי ובחריזה כתבתי...

צַוָּאַת הַסֵּפֶר

נָעִים לְהַכִּיר: סֵפֶר קֹדֶשׁ אֲנִי!

שאין להכניס את כתבי הקודש למבואות המטונפים כבית הכסא וחדר האשפה וכדומה, כמבואר בסנהדרין (כ''א ע''ב) גבי ספר התורה של המלך והובא בשלחן ערוך (חלק יורה דעה סימן רפ''ב סעיף ד' וסעיף ו'). ועל ידי שני כיסויים כתבו האחרונים להתיר בספרים ובקונטרסים המודפסים. ראה ספר ''לימוד התורה'' לידידנו הרה''ג אהרן זכאי שליט''א. לְמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ נָקִי אַל נָא תַּכְנִיסֵנִי

יש להזהר שלא יגלה אדם ערוותו וכיוצא בזה בפני כתבי הקודש. וראה שלחן ערוך (חלק אורח חיים סימן ר''מ סעיף ו') מענין זה, ואת צנועים חכמה. וגבי החלפת חיתול לתינוק בחדר שיש בו ספרי קודש ראה שו''ת משנה הלכות (חלק ו' סימן כ''ד) שכתב שמעיקר הדין מותר הדבר אך ראוי להחמיר ולהמנע. וּלְיַד דָּבָר לֹא צָנוּעַ לְעוֹלָם אַל תַּנִּיחֵנִי

כמו שכתוב בישעיה (נ''ח, ב'): ''ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון כגוי אשר צדקה עשה ומשפט אלהיו לא עזב ישאלוני משפטי צדק קרבת אלהים יחפצון''. ומצות לימוד התורה כידוע היא בכל יום ובכל עת שנאמר (יהושע א', ח'): ''לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה''. וראה באורך מחיוב וממעלת לימוד התורה בשלחן ערוך (יורה דעה סימן רמ''ו) ובספרי האחרונים. מִידֵי יוֹם בִּי לְמַד כן כתבו השפתי כהן והטורי זהב על השלחן ערוך (יורה דעה תחילת סימן רע''ז) בשם הבית חדש שהעושה כן משתכח תלמודו על ידי מלאך אחד הנקרא ש''ד (ראשי תיבות ''שומר דפים''). וראה בשו''ת ישכיל עבדי (חלק ה' יורה דעה סימן נ''ו) ובשו''ת אבני ישפה (חלק א' סימן ר''ב) שדנו מתי צריך להקפיד בדבר ומתי לא. וּפָתוּחַ אַל תַּעַזְבֵנִי

כן מקובלנו מהסטייפלר הקדוש זצ''ל שהנוטל ספר של רבים ללמוד בו ואינו מחזירו למקומו נקרא ''אכזרי'', שמטריח את הממונים לעשות בעבורו את המלאכה. וּבְסִיּוּם לִמּוּדְךָ זְכֹר לִמְקוֹמִי לְהַחְזִירֵנִי

כן כתב בספר חסידים שלא יעביר אדם כוסו ומאכלו מעל ספר קודש שמא ישפך מהם ויתלכלכו. וראה בבית לחם יהודה (יורה דעה סימן רפ''ב) שהביא שלא יסתרק אדם מעל הספר שלא ללכלכו. ועוד עיין בשו''ת רבבות אפרים (חלק א' אורח חיים סימן רכ''ג) מה שכתב מעניין זה ואכמ''ל. דַּפַּי אַל תְּלַכְלֵךְ שפעמים מתוך רהיטות הלימוד עלול הלומד לקרוע מהספר. וראה באר הגולה (יורה דעה סוף סימן של''ד) שהביא חרם דרבינו גרשום שלא לחתוך דף מהספר ואפילו כדי לכתוב בו דברי תורה. ואם מותר לקפל זוית הספר לסימן ראה שו''ת רבבות אפריים (גרינבאלט, חלק א' אורח חיים סימן רכ''ג) בשם מוהרצ''ה מלובלין זיע''א שנכון להמנע. והמיקל בספריו הפרטיים יש לו על מה לסמוך. וּבְטָעוּת אַל תִּקְרְעֵנִי

כן כתב בספר ''יעלזו חסידים'' (סימן ק') להגה''ק רבי אליעזר פאפו זיע''א שלא ישתמש בספר כשלחן להניח עליו דף לכתוב עליו דברי חול. ודברי תורה מסתבר שמותר. ובספר חסידים הזהיר שלא יכתוב אדם דברי חול על ספר קודש, אולם דברי תורה והגהות בצידי הכתוב לצורך לימודו מותר. עָלַי אַל תִּכְתֹּב כן כתב בבית לחם יהודה (יורה דעה סימן רפ''ב) בשם הספר חסידים (בסימן תתק''ד, תתק''ה) שלא יכה אדם על הספר דרך לימודו (ויש מקילים בדבר, ועדיף להמנע מלהכות על מקום הכתב). ולא יגן על עצמו מפני השמש וכיוב''ז ולא מפני מכת חבירו (אלא אם כן פיקוח נפש. ויש להעיר שרבים הם הנכשלים בזה מבלי לשים לב המשתמשים בסידור לכסות פיהם כשמפהקים וכדומה), ולא יתגרד בו. וּמִכָּל הֶזֵּק תִּשְׁמְרֵנִי

שאף בכתבי הקודש עצמם ישנה הגבלה שלא להניח נביא על חומש (שלחן ערוך יורה דעה סימן רפ''ב סעיף י''ט ובאחרונים שם) ולא גמרות על נביא (בית לחם יהודה ריש סימן רפ''ג בשם ספר חסידים). ויש המקילים בספרים המודפסים אך מנהגנו בל''נ להקפיד בדבר לגודל חיבת הקודש. וכתב הפלא יועץ שלא ישען אדם על ספר קודש, ולצורך הלימוד המנהג להקל. חֶפְצֵי חֹל עָלַי אַל תַּנִּיחַ כן כתב בספר חסידים שימסור ויקבל ויאחוז ספר קודש ביד ימין להראות חיבתו לתורה, וכמו שכתוב ''מימינו אש דת למו''. וכל שכן שלא ישליכנו על השלחן אלא יניחנו בדרך כבוד. וראה בשו''ת ''אור נעלם'' (סימן א') שכתב להוכיח בדעת הרמב''ם ז''ל שצריך לעמוד בפני חומש כבפני ספר תורה ופוסק זאת להלכה, וכתב שם שהמהר''י סגל זצ''ל היה מוליך עמו חומש לכל מקום כדי שאם יקומו לכבודו יחשב שקמו לחומש ולא לו מפני ענוותנותו. ולמעשה לא נהגו בזה. ומכל מקום אם הגיעו שניים להכנס בפתח ולאחד ספר קודש בידו יש ליתן לו את זכות הקדימה. וּבִימִינְךָ תּאֹחֲזֵנִי

בכלל שמירת קדושת הספרים שאם נפל ספר ימהר להרימו ולנשקו. ואם נפלו כמה ספרים יחד כתב הפתחי תשובה (יורה דעה סימן רפ''ב סעיף קטן ז') בשם ה''תפארת למשה'' שירים תחילה את כולם, ורק לאחר מכן ינשקם. שְׁמֹר הֵיטֵב עַל קְדֻשָּׁתִי כן הובא בספרים הקדושים שנכון לנשק הספר לפני ואחרי לימודו בו להראות גודל חיבת הקודש. וּמִידֵי פַּעַם נַשְּקֵנִי

ראה ספר ''מנהג ישראל תורה'' שדן האם איבוד כתבי הקודש הוא איסור מדאורייתא (כן דעת הרמב''ם ז''ל בספר המצוות) או מדרבנן (כן כתב ספר החינוך במצוה תל''ז והתשב''ץ וכן דעת רוב האחרונים להלכה). וּלְעֵת זִקְנָה כְּשֶׁאֶתְבַּלֶּה לַפַּח אַל תַּשְׁלִיכֵנִי

עיין בכנסת יחזקאל (סימן ל''ח) שיש אומרים שאם חסר מקום לגניזת כתבי קודש יש לשורפם ולהניח אפרם בכלי חרס ולקוברם, והובא גם כן בגליון המהרש''א על השלחן ערוך (יורה דעה סימן רפ''ב). וצריך עיון בזה למעשה. וראה בשו''ת רבבות אפריים (גרינבאלט, חלק א' סימן קי''ט) שכתב שאף עטיפת ניילון של הספר טעונה גניזה. ובשו''ת שיח כהן (אורח חיים סימן ח') כתב שאין צריך. ומכל מקום כריכת הספר עצמה ודאי שצריך. לַגְּנִיזָה שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת לֵךְ נָא וְתִמְסְרֵנִי

ומקובלנו מרבינו האריז''ל ומרבינו הבעל שם טוב הקדוש זיע''א שיש לאדם להרהר בתשובה בטרם ניגש הוא לעסוק בקדשים בלימוד התורה, שאם לא חלילה עלולה כל תורתו ללכת לסטרא אחרא ולחיצונים רחמנא ליצלן. ואשרי הנזהר. וּבָעֵת לוֹמֶדְךָ בִּי זְכֹר נָא וְהַשְׂכֵּל

שזהו ''לימוד תורה לשמה'', דהיינו ''לשם – ה''', שלומד כדי לעשות את רצון האל כראוי וכיאות. כִּי לוֹמֵד אַתָּה כָּעֵת אֵיךְ לְקַיֵּם רְצוֹן הָאֵל

בקול – כמאמר שמואל (ערובין נ''ד ע''א) על הפסוק (משלי ד', כ''ב) ''כי חיים הם למצאיהם'' – למוציאיהם בפה. ברגש – שהקב''ה לבא בעי (סנהדרין ק''ו ע''ב). ובהתלהבות – שהשמחה בלימוד היא תנאי בלתי נפרד להבנתה ולזכירתה, כמובא רבות בספרים הקדושים. קְרָא בִּי בְּקוֹל, בְּרֶגֶשׁ וּבִמְתִינוּת

ראה מה שכתב הגה''ק מסוכוטשוב זצ''ל בהקדמתו לספרו ''אגלי טל'' בענין היגיעה וההנאה בלימוד התורה. ואכמ''ל. וְאִם תִּזְכֶּה תַּרְגִּישׁ בִּי הֲנָאָה וּמְתִיקוּת

שכך אמר רבי מאיר (אבות פרק ג' משנה ח'): ''כל השוכח דבר מלימודו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו וכו'''. בְּזִכְרוֹנְךָ חוֹרְטֵנִי לָעַד וּלְעוֹלָמִים

כן הובא בספרים הקדושים שהזהירות הכבוד הספרים מארכת ימיו של האדם, ומצילתו מן הפרענות, ומשכינה שלום במעונו. וְאִם תְּקַיֵּם כָּל אֵלֶּה אַמְלִיץ עָלֶיךָ בַּמְּרוֹמִים.

תוכן העניינים

פרדס רמונים - חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה