המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - שׁוֹלֵט וְנִשְׁלָט
יָדוּעַ מַה שֶּׁכָּתְבוּ חֲכָמֵינוּ זַ''ל שֶׁהַחֲמוֹר הוּא רֶמֶז לַחָמְרִיּוּת וְלַעָבְיוּת. וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ ע''ה בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ לַעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בְּצִוּוּי ה', שָׁם כָּתוּב עָלָיו בראשית כ''ב, ג'. וכך ביארו המפרשים את הדו- שיח שבין אברהם ליצחק: ''ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני'' – שאברהם טבעו ומדתו מצד החסד והרחמים, ויצחק מדתו מצד הגבורה והדין, ובאותה שעה ראה יצחק שאברהם כובש את טבעו ולובש את מדת הגבורה, ולכן שאלו ''ויאמר..ויאמר אבי?!'' ששאלו האתה הוא אבי?! ועל כך אברהם ענהו ''הנני בני'', שכעת אני דובק במדתך מדת הגבורה לכבוש את טבעיי למען קיום צווי הבורא. ''וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ''. וּבֵאֲרוּ הַמְּפָרְשִׁים שֶׁרָמְזָה הַתּוֹרָה בָּזֶה שֶׁכָּבַשׁ אֶת רִגְשׁוֹתָיו וּטְבָעָיו וְרַחֲמָיו וְהָלַךְ לְקַיֵּם אֶת צִוּוּי ה' בְּשִׂמְחָה. וְכֵן בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע''ה כְּשֶׁנִּשְׁלַח לְמִצְרַיִם לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל כָּתוּב שמות ד' כ'. ומוכח היטב מלשון הכתוב בשני המקומות הללו שכתוב ''חמֹר'' בכתיב חסר, לרמוז למילה ''חֹמר''. כנלע''ד. ''וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר'', שֶׁהִתְגַּבֵּר עַל פַּחְדּוֹ מִפַּרְעֹה וְכָבַשׁ אֶת חֲשָׁשׁוֹתָיו שֶׁמָּא שמות ד', א'. ''לֹא יַאֲמִינוּ לִי'' וְהָלַךְ לְהוֹצִיא אֶת יִשְׂרָאֵל. וְכֵן עַל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ הֶעָתִיד לָבוֹא בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ כָּתוּב זכריה ט', ט'. ''וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר'' שֶׁהוּא יִהְיֶה בִּבְחִינַת רוֹכֵב עַל הַחָמְרִיּוּת שֶׁלּוֹ וְשׁוֹלֵט עָלֶיהָ.
וּלְפִי זֶה יוּבְנוּ גַּם כֵּן דִּבְרֵי חֲזַ''ל בַּמִּדְרָשׁ שֶׁחֲמוֹרוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ הוּא אוֹתוֹ הַחֲמוֹר שֶׁרָכַב עָלָיו מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וְאוֹתוֹ הַחֲמוֹר שֶׁעָתִיד מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לִרְכֹּב עָלָיו. וְכִי יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁחֲמוֹר יִחְיֶה לְאֹרֶךְ זְמַן כֹּה רַב? אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁרָצוּ חֲכָמֵינוּ לְלַמֵּד בְּכָךְ שֶׁגַּם אַבְרָהָם אָבִינוּ וְגַם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְגַם מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שְׁלָשְׁתָּם מַעֲלָתָם הָיְתָה בְּכָךְ שֶׁשָּׁלְטוּ עַל הַחָמְרִיּוּת וְכָבְשׁוּ אֶת רִגְשׁוֹתֵיהֶם, וּבִזְכוּת כָּךְ נַעֲשׂוּ לִמְאוֹרֵי וּמַנְהִיגֵי יִשְׂרָאֵל.
מֵאִידָךְ גִּיסָא, מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ בְּבִלְעָם הָרָשָׁע שֶׁהוּא ''הִתְחַתֵּן'' עִם הָאָתוֹן שֶׁלּוֹ. וְלִכְאוֹרָה מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת הִתְחַתֵּן? וְכִי אֶפְשָׁר לִישָׂא חֲמוֹר? וְכִי בְּאֵיזֶה אוּלָם עָשׂוּ זֹאת וּמִי עָרַךְ לָהֶם חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין? אֶלָּא מְבָאֲרִים הַמְפָרְשִׁים שֶׁבִּלְעָם הִתְמַזֵּג עִם הַחָמְרִיּוּת וְנִקְשָׁר אֵלֶיהָ בְּכָל אֵיבָרָיו וְגִידָיו עַד שֶׁנַּעֲשָׂה אָחוּז וְתָלוּי בָּהּ. וְלָכֵן נִקְרָא ''בִּלְעָם הָרָשָׁע'', שֶׁכָּל מַהוּתוֹ וְתָכְנוֹ נַעֲשׂוּ חֵטְא וְרֶשַׁע ונראה בסיעתא דשמיא לבאר על זו הדרך גם כן את מאמר חז''ל בגמרא (חגיגה ט' ע''ב) על הפסוק ''ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע ובין עובד אלקים לאשר לא עבדו'' ודרשו: לא דומה השונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד פעמים, משל לאדם הלוקח חמור לרכב עליו – על עשר פרסאות משלם זוז אחד, ועל פרסה אחת נוספת צריך לשלם זוז נוסף. כך השונה מאה פעם נקרא לא עבדו, ובפעם אחת נוספת כבר נכנס בגדר עובד אלקים. עכת''ד הגמרא. ונראה לומר בסיעתא דשמיא שגם כאן במשל זה רצו לרמז שעבד ה' משול לרוכב על החמור היינו על החומר, ושככל שרוכב וגובר יותר על החומר - כך נקרא הוא יותר עובד אלקים. וראה בבן יהוידע על דברי גמרא זו שפירשה על פי הכתוב על שבט יששכר, הוא שבט לומדי התורה, המכונה (בראשית מ''ט, י''ד) ''יששכר חמור גרם''. עיין שם ותהנה. .
וּלְאוֹר דְּבָרִים אֵלּוּ נִרְאֶה לוֹמַר בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא שֶׁבָּאָה הַתּוֹרָה לִרְמֹז לָנוּ בְּמִצְוָה זוֹ שֶׁל פִּדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם ''לִפְדּוֹת'' אֶת עַצְמוֹ מִן הַחָמְרִיּוּת וּלְהִתְנַתֵּק מִמֶּנָּה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה כָּפוּף אֵלֶיהָ וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה תָּלוּי בָּהּ, אֶלָּא לְהֵפֶךְ: שֶׁיְּהֵא הוּא הָרוֹכֵב עַל הַחָמְרִיּוּת וְהַשּׁוֹלֵט עָלֶיהָ בְּכָל עִנְיָנֶיהָ.