אור ברסלב
פרדס רמונים - חלק א המצוות › רָמַז הַכָּתוּב - עֲלִיָּה נְכוֹנָה

פרדס רמונים - חלק א

המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - עֲלִיָּה נְכוֹנָה

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

עִקַּר מִצְוָה זוֹ מַטְּרָתָהּ לְהוֹרוֹת לָנוּ עַל גֹּדֶל קְדֻשַּׁת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְעַל הַחִיּוּב לְהִזָּהֵר בִּכְבוֹדוֹ וְלִנְהֹג בּוֹ בְּיִרְאַת כָּבוֹד וּבִצְנִיעוּת. אוּלָם בַּעֲלֵי הַמּוּסָר לְמֵדִים מִצִּוּוּי זֶה מוּסָר עָצוּם וְדֶרֶךְ חַיִּים לְכָל אָדָם וְאָדָם בַּאֲשֶׁר הוּא: שֶׁכַּאֲשֶׁר בָּא אָדָם וּמַחְלִיט שֶׁבִּרְצוֹנוֹ לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ וְלַעֲלוֹת וּלְהִתְעַלּוֹת בִּדְרָגוֹת רוּחָנִיּוּת בַּעֲבוֹדַת ה', עַד שֶׁיַּהֲפֹךְ הוּא עַצְמוֹ לְמִקְדָּשׁ מְעַט כִּדְרָשַׁת חֲזַ''ל עַל הַפָּסוּק שמות כ''ה, ח'. ועיין לעיל מצוה מ''ה שהזכרנו מזה בסיעתא דשמיא. ''וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם - בְּתוֹךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד'', אֲזַי צָרִיךְ הָאָדָם לִזְכֹּר כְּלָל גָּדוֹל וִיסוֹד חָשׁוּב בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא שֶׁלֹּא לַעֲלוֹת בִּמְהִירוּת וּבְחִפָּזוֹן לְמַעֲלוֹת וְלִדְרָגוֹת שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָהֶם, וְלֹא לְהִכָּנֵס לְנַעֲלַיִם הַגְּדוֹלוֹת עָלָיו וְאֵינָן לְמִדָּתוֹ. כֵּיוָן שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ סוֹפוֹ לִפּוֹל וְלָרֶדֶת גַּם מִמַּה שֶּׁהָיָה לוֹ עַד כֹּה, וְיִשָּׁאֵר קֵרֵחַ מִכָּאן וּמִכָּאן.

וּכְלָל גָּדוֹל חגיגה י''ז ע''א. וכלל זה בעל כח הכרעה והשפעה הלכתית, כנזכר שם. לִמְּדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ: תָּפַסְתָּ מְרֻבֶּה - לֹא תָּפַסְתָּ, תָּפַסְתָּ מוּעָט - תָּפַסְתָּ. שֶׁעָדִיף לַעֲשׂוֹת מְעַט הֶעָתִיד לְהִתְקַיֵּם לְאֹרֶךְ זְמַן, מֵאֲשֶׁר לַעֲשׂוֹת הַרְבֵּה הַכָּלֶה וְנֶעְלָם בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן. וְלָכֵן, בְּנִי, אִם בִּקַּשְׁתָּ לְהִתְקָרֵב לַה' יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהִנְּךָ עַתָּה, רְאֵה שֶׁיִּהְיוּ כָּל מַעֲשֶׂיךָ שְׁקוּלִים וּמְדוּדִים בְּפֶלֶס הַמֹּאזְנַיִם עַל יְדֵי רַב מוֹרֵה דֶּרֶךְ בַּעַל דַּעַת תּוֹרָה טְהוֹרָה וַאֲמִתִּית, שֶׁיַּנְהִיג אוֹתְךָ בַּדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה וְהַנְּכוֹנָה כִּרְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה שלא כאותם חסרי דעת ותבונה הממהרים להעמיס על כל בעל תשובה חדש את כל החומרות והסייגים הנזכרים באי אלו מהפוסקים. וכבר סיפרו לנו על אחד שהיה ''מעורר'' נערים המנוערים מן המצוות לגדל פאות וזקן וכו' מבלי להשגיח על שמירת השבת וסדרי התפילה שלהם, ועל כך אמרו חכמים (מסכת עבודה זרה י''ט ע''ב) ''כי רבים חללים הפילה – זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה''.

ואגב הדברים, אדבר עוד רגע בטעות חמורה שנתאזרחה לדאבוננו בלב העולם בחושבם כי כל אדם החפץ לשוב בתשובה שלימה ואמיתית לקונו מוכרח הוא להכנס לישיבה קדושה ולעסוק בתורה מבלי הרף. אך האמת היא כי המעיין בספרי רבותינו הקדושים, והמטה אוזנו לדברי גדולי ישראל וצדיקי הדורות, יגלה כי אין הדברים כן כלל וכלל! וכי כל אדם בר יכולת לעסוק בתורה יום שלם, מה שדורש כחות נפש וטבעים עילאיים?! ובפרט מי שהגיע מעולם ומסביבה בהם פיתוח השכל והרוח אינם מהדברים העומדים ברומו של עולם – וכי בנקל הדבר להפוך בין רגע למתמיד וללמדן ולהקדיש את כל כולו לחיי הרוח?! ומי בכלל אמר שזה מה שהקב''ה דורש ממך?! וכך סיפר לי כ''ק האדמו''ר מצאנז שליט''א שאביו ה''דברי יציב'' מקלויזנבורג זצוק''ל היה שולח לא מעט מחסידיו לשרת בצבא(!!!) ביודעו שמסגרת לימודית אינה מטבעם וממדתם. וכ''ק האדמו''ר ממודז'יץ שליט''א אף הראני פעם בספר ''דברי ישראל'' לאחד מאבותיו הק' שכתב שחסיד אמיתי הוא זה שידו נוגעת גם במסחר, ושישנה אף תועלת רוחנית בדבר (וכמובן שכל עדה והנהגתה). ואין הדברים אמורים חלילה להחליש מהנכונות ומהרצונות הטהורים העולים בלבם של בעלי התשובה היקרים, אלא רק לעורר את תשומת לבם שגם על דבר שכזה יש להתייעץ עם תלמיד חכם מובהק בעל דעת תורה אמיתית ונטול אינטרסים ונגיעות אישיות. ואשרי המקבל את האמת כמו שהיא. . בַּמֶּה יָכוֹל אַתָּה לְהוֹסִיף וּבַמֶּה עֲדַיִן לֹא, וְהַאִם הִגַּעְתָּ לְדַרְגָּה שֶׁאָמוּר אַתָּה לְהַחְמִיר וְלָחוּשׁ לְחֻמְרָה פְּלוֹנִית אוֹ שֶׁמָּא עוֹד מֻקְדָּם בִּשְׁבִיל כָּךְ, וְכָךְ תִּזְכֶּה לַעֲלוֹת וּלְהִתְעַלּוֹת בִּמְתִינוּת וּבִזְהִירוּת, בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר תִּזְכֶּה בְּעֶזְרַת ה' לַעֲלוֹת עַל דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ.

פְּעָמִים רַבּוֹת בָּא אָדָם מָלֵא רְצוֹנוֹת וְהִשְׁתּוֹקְקוּת לְהִתְקָרֵב לַתּוֹרָה, וּבָטוּחַ הוּא בְּעַצְמוֹ שֶׁמְּסֻגָּל הוּא לַעֲלוֹת בְּכָל הַמַּעֲלוֹת וְלִהְיוֹת ''צַדִּיק הַדּוֹר'' וּלְדַקְדֵּק בְּכָל הִדּוּר וְחֻמְרָה, וְנוֹטֵל עַל עַצְמוֹ כָּל הַנְהָגָה שֶׁקָּרָא בְּאֵיזֶה סֵפֶר עַל אֶחָד מַצְדִּיקִי הַדּוֹרוֹת. אֲבָל דַּעַת חֲכָמִים אֵינָהּ נוֹחָה הֵימֶנּוּ, שֶׁכֵּן דִּבְרֵי תּוֹרָה קָשִׁים לִקְנוֹתָן כִּכְלֵי זָהָב, וּכְשֵׁם שֶׁזָּהָב אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג וְלִקְנוֹת אֶלָּא בֶּעָמָל וּבִזְמַן מְמֻשָּׁךְ, כָּךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹתֶיהָ אֵינָם נִקְנִים וְנִתָּנִים לוֹ לָאָדָם אֶלָּא מִתּוֹךְ עָמָל וְיֶגַע רַב לִקְנוֹת מִדָּה אַחַר מִדָּה, שָׁלָב אַחַר שָׁלָב, עֲלִיָּה אַחַר עֲלִיָּה מִבְּלִי פְּזִיזוּת יְתֵרָה - רַק כָּךְ יָכוֹל אָדָם לִזְכּוֹת לְכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה וּלְהַעְפִּיל וְלַעֲלוֹת לְמַעֲלוֹת רָמוֹת וְנִשְׂגָּבוֹת.

מִי שֶׁטָּס אֵי פַּעַם בְּמָטוֹס יוֹדֵעַ שֶׁבִּתְחִלַּת הַדֶּרֶךְ, עוֹד בְּטֶרֶם הִגְבִּיהַּ הַטַּיָּס אֶת הַמָּטוֹס מִן הַקַּרְקַע, עוֹשֶׂה הוּא כִּבְרַת דֶּרֶךְ בִּנְסִיעָה עַל הַקַּרְקַע, עַד שֶׁבְּשָּלָב מְסֻיָּם נֶעְצָר לְמִסְפַּר רְגָעִים, וּמֵאָז מַתְחֶלֶת הַהַמְרָאָה וּמַגְבִּיהַ אֶת עַצְמוֹ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַגֹּבַהּ הַדָּרוּשׁ. וְהַלֶּקַח הַנִּלְמָד לָנוּ מִדָּבָר זֶה הוּא שֶׁכְּדֵי לְהִתְעַלּוֹת בַּעֲבוֹדַת ה', יֵשׁ לַעֲסֹק תְּחִלָּה בְּקִיּוּם הַדְּבָרִים הַבְּסִיסִיִּים וְהַהֶכְרֵחִיִּים עַל פִּי הַהֲלָכָה, וּמֵעֵת לְעֵת לַעֲצֹר לְהִתְבּוֹנְנוּת וּלְחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ אִם אָכֵן כָּשִׁיר אֲנִי לְהִתְעַלּוּת נוֹסֶפֶת, וְרַק אָז אֶפְשָׁר לְהַמְרִיא וּלְהַעְפִּיל בְּעֶזְרַת ה' דַּרְגָּה אַחַר דַּרְגָה עַד לָרָמָה הָרוּחָנִית בָּהּ אָמוּר אֲנִי לְהַעֲבִיר אֶת חַיַּי בָּעוֹלָם הַזֶּה ובפרט יש לו לאדם להזהר שלא לבקש מעלות וחומרות לעצמו רק בגלל שראה אותם אצל אחרים ומבקש הוא להדמות להם ולשכמותם. ועל אחד שכזה היה אומר הרה''ק מקצאק זיע''א: ''אם אני אתה ואתה אני אז לא אני אני ולא אתה אתה, אבל אם אני אני ואתה אתה אז אני אני ואתה אתה''. וכדאי לחשוב על זה... .

תוכן העניינים

פרדס רמונים - חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה