המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - מְקוֹם כְּבוֹדוֹ לְהַעֲרִיצוֹ
גָּלוּי וְיָדוּעַ לְכָל בַּר דַּעַת שֶׁלֹּא נִצְרָךְ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לְמָקוֹם גַּשְׁמִי לְשַׁכֵּן שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכוֹ. כִּי מֵעִקְּרֵי הָאֱמוּנָה הוּא שֶׁאֵין לַה' יִתְבָּרַךְ לֹא גּוּף וְלֹא דְּמוּת הַגּוּף, וְהוּא שָׁלֵם בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת וְאֵינוֹ נִזְקָק לְקָרְבְּנוֹתֵינוּ וְלַעֲבוֹדָתֵנוּ. תהלים נ', ט' - י''ב. וּכְמַאֲמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע''ה: ''לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִים, כִּי לִי כָּל חַיְתוֹ יַעָר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אֶלֶף. יָדַעְתִּי כָּל עוֹף הָרִים וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי. אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לְךָ כִּי לִי תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ''.
ראה בספר החינוך על מצוה זו שכתב מעין זה. אֶלָּא שֶׁבִּהְיוֹת שֶׁה' הַטּוֹב חָפֵץ בְּטוֹבָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנְּיַחֵד כֻּלָּנוּ אֶת לְבָבֵנוּ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, לָכֵן צִוָּנוּ לִקְבֹּעַ וְלִבְנוֹת מָקוֹם בּוֹ נִתְוַעֵד לְעָבְדוֹ בְּכַוָּנָה שְׁלֵמָה, מִתּוֹךְ הֶכְשֵׁר הַמַּעֲשֶׂה וְטָהֳרַת הַמַּחְשָׁבָה מִבְּלִי שׁוּם פְּגָם וּפְסוּל. וְעַל יְדֵי שֶׁנִּקְבַּע מָקוֹם מְיֻחָד לְהִתְאַסֵּף בּוֹ לְעִתִּים מְזֻמָּנוֹת, וְנִתְרָאֶה לְפָנָיו כָּל יִשְׂרָאֵל יַחְדָּיו - מִמֵּילָא תִּשְׁתַּבַּח עֲבוֹדָתֵנוּ כְּלַפֵּי יוֹצְרֵנוּ וּתְקֻבַּל תְּפִלָּתֵנוּ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן.
כָּל אָדָם הֶחָפֵץ לִבְנוֹת אֶת עַצְמוֹ בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא, וּלְהַעְפִּיל וְלַעֲלוֹת בְּמַעֲלוֹת הַתּוֹרָה וְהַיִּרְאָה, צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לְעַצְמוֹ ''בֵּית מִקְדָּשׁ מְעַט'' בּוֹ יוּכַל לִקְבֹּעַ אֶת עֲבוֹדָתוֹ לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא כך מצינו במשה רבינו ע''ה שקבע לו הקב''ה את אהל מועד לגילוי שכינתו יתברך, כמו שכתוב (שמות ל', ל''ו): ''באהל מועד אשר אועד לך שמה''. וכך אמרו רבותינו (מגילה כ''ט ע''א) שבתי הכנסיות ובתי המדרשות של ימינו נקראים ''בית מקדש מעט'' להחשב כתחליף זמני לבית מקדשנו ותפארתנו שייבנה במהרה בימינו. . יֵשׁ הַקּוֹבֵעַ אֶת מְקוֹמוֹ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְיֵשׁ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת והרה''ק רבי נחמן מברסלב זיע''א כתב שיקבע אדם בביתו איזו קרן זוית ללימוד תורה ולתפילה. וכן כתבו האחרונים לענין תפילה. , וְיֵשׁ בְּהִתְוַעֲדוּת עִם רַבּוֹ, וְיֵשׁ בְּסוֹד שִׂיחַ עִם יָדִיד נֶאֱמָן. אֵין זֶה מְשַׁנֶּה כָּל כָּךְ מַה וְאֵיפֹה, אֲבָל בְּהֶכְרֵחַ הוּא שֶׁיְּהֵא לָאָדָם מָקוֹם אוֹ קֶשֶׁר קָבוּעַ הַמְבִיאוֹ לַעֲבוֹדַת ה'. מַשֶּׁהוּ אוֹ מִישֶׁהוּ הַמְקָרְבוֹ אֶל הַבּוֹרֵא. וְאָדָם שֶׁאֵין לוֹ קְבִיעוּת שֶׁכָּזוֹ, גַּם אִם יֵלֵךְ מֵחַיִל אֶל חַיִל וּמִמָּקוֹם לְמָקוֹם לְעוֹלָם לֹא יַשִּׂיג אֶת הַנִּצְרָךְ לוֹ וּלְנִשְׁמָתוֹ, כִּי הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה וְקַבָּלַת הַסִּיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא מֻתְנֵית בְּדָבָר הַקָּבוּעַ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא.
מִטַּעַם זֶה ברכות (ו' ע''ב). ולמדוהו מאברהם אבינו ע''ה שקבע וייחד מקום לתפילתו שנאמר (בראשית י''ט, כ''ז): ''וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם''. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ''ל: ''כָּל הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ אֱלֹקֵי אַבְרָהָם בְּעֶזְרוֹ''. שֶׁלִּכְאוֹרָה תָּמוּהַּ הַדָּבָר וְכִי יֶשְׁנָן אַפְלָיוֹת בַּדָּבָר שֶׁמִּי שֶׁקּוֹבֵעַ מָקוֹם לַעֲבוֹדַת יוֹצְרוֹ יִזְכֶּה לְסִיּוּעַ מְיֻחָד בְּשׁוֹנֶה מֵאֲחֵרִים?! אֶלָּא וַדַּאי שֶׁכָּל אֶחָד זַכַּאי שֶׁה' יַעַזְרֵהוּ, רַק שֶׁאוֹתוֹ סִיּוּעַ צָרִיךְ לֵירֵד דֶּרֶךְ אֵיזֶה ''צִנּוֹר'' הַמּוֹבִיל אֶת אוֹתָהּ הַסִּיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא אֶל אוֹתוֹ אֶחָד. וּכְשֶׁאָדָם קוֹבֵעַ מָקוֹם לְכָךְ יָכוֹל הוּא יוֹתֵר בְּנָקֵל לְקַבְּלָהּ ואגב דברנו בענין קביעת מקום לתפילה יש להעיר על מנהג רע המחלחל בינותינו באיצטלא של דבר טוב לייסד בתי תפילה למניינים מזדמנים המכונים ''שטיבלאך'', שאמנם כוונתם רצויה אך על פי רוב ההיזק רב מן התועלת ואין הצר שווה בנזק המלך, שאין זו דרכה של תורה ''לחטוף תפילה'' בזמנים משתנים ובמקומות שונים, אלא רק בשעת אונס אחת לכמה חודשים בלבד. ואם כן למה ''לחטוף'' כל פעם תפילה במקום אחר ובשעה אחרת, דבר שדעת חכמים אינה נוחה ממנו? וכך הביא גם כן בספר ''דרכי החיים'' (חלק ב') מהגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ' זצ''ל שהזהיר קהילה חדשה שנתווסדה שלא לאפשר הקמת בית תפילה שכזה. .
מָצִינוּ בְּדִבְרֵי חֲזַ''ל אימרת רבן גמליאל שם (פרק א' משנה ט''ז). שֶׁאָמְרוּ: ''עֲשֵׂה לְךָ רַב וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק'', וְעוֹד אימרת רבי יהושע בן פרחיה באבות (פרק א' משנה ו'). אָמְרוּ: ''עֲשֵׂה לְךָ רַב וּקְנֵה לְךָ חָבֵר''. וְיֵשׁ לְהָבִין מַדּוּעַ כָּפְלוּ דִּבְרֵיהֶם? וְאָמְנָם פֵּרוּשִׁים רַבִּים נֶאֶמְרוּ בְּמַאֲמָרִים אֵלּוּ, וְאַף אָנוּ נַעֲנֶה אֶת חֶלְקֵנוּ בְּעֵזֶר ה', שֶׁשְּׁתֵּי בְּחִינוֹת יֵשׁ בְּעִנְיַן ''עֲשֵׂה לְךָ רַב'': הָאַחַת - שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו שֶׁל הָאָדָם יִהְיוּ מֻנָּחִים וְנַעֲשִׂים עַל פִּי עֲצַת חֲכָמִים וְדַעַת הַתּוֹרָה, וְהַשֵּׁנִית - שֶׁיְּהֵא לָאָדָם רַב אֶחָד קָבוּעַ וּמְיֻחָד הַמַּדְרִיכוֹ וּמְיַעֲצוֹ, וּמִמֶּנּוּ יְקַבֵּל אֶת הַשֶּׁפַע הָרוּחָנִי הַמְיֹעָד לוֹ ואכן מובא בספרים הקדושים שכל מנהיג מקבל את מנת הסיעתא דשמייא להורות ולהנהיג את עדתו שלו, מה שאפילו הגדול שבדור לא מקבל. ולכן תמצא בגדולים אמיתיים שפעמים שאינם מוכנים לייעץ לאדם המקושר לגדול אחר. והדברים דקים ועמוקים. . וּפְעָמִים שֶׁאָדָם אָמְנָם מַעֲשָׂיו מֻנָּחִים עַל פִּי דַּעַת הַתּוֹרָה, וְדַעַת חֲכָמִים אָכֵן נוֹחָה הֵימֶנּוּ, אוּלָם כָּל זְמַן שֶׁאֵין לוֹ אֶת הַקֶּשֶׁר הָאִישִׁי עִם רַבּוֹ הַקָּבוּעַ נִבְצָר מִמֶּנּוּ מִלְּקַבֵּל אֶת הַשֶּׁפַע וְהַבְּרָכָה הַקְּצוּבִים לוֹ. וְלָכֵן צִוּוּנוּ חֲזַ''ל פַּעֲמַיִם בַּדָּבָר, כָּל צִוּוּי עַל עִנְיָנוֹ: פַּעַם בִּבְחִינַת ''עֲשֵׂה לְךָ רַב וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק'' שֶׁיִּפְשֹׁט אֶת סְפֵקוֹתֶיךָ וְיוֹלִיכְךָ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, וּפַעַם בִּבְחִינַת ''עֲשֵׂה לְךָ רַב וּקְנֵה לְךָ חָבֵר'' שֶׁיְּהֵא לְךָ כְּרֵעַ לְהִתְחַבֵּר עִמּוֹ וּלְהִדַּבֵּק בְּרוּחוֹ וראה בכתבי האריז''ל דברים נפלאים מענין הידבקות רוחא ברוחא של תלמיד ברבו שעל ידי זה יכול לזכות אדם לתוספת בנשמתו שתסייעו בעבודת ה', ופעמים אף יכול לקבל התלמיד יותר מרבו, כמובא בענין אלישע הנביא שקיבל פי שניים מרוח אליהו הנביא רבו. . לְלַמֶּדְךָ עַד כַּמָּה חֲשׁוּבָה הִיא הַקְּבִיעוּת בְּדֶרֶךְ ה' וּבַעֲבוֹדָתוֹ.