אור ברסלב
פרדס רמונים - חלק א המצוות › רָמַז הַכָּתוּב - מַלְבּוּשֵׁי כָּבוֹד

פרדס רמונים - חלק א

המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - מַלְבּוּשֵׁי כָּבוֹד

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

רַשִּׁ''י זַ''ל בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַתּוֹרָה בֵּאֵר אֶת לְשׁוֹן הַכָּתוּב ''וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי'' שֶׁהַכְנָסַת הַכֹּהֵן לִכְהֻנָתוֹ נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי הַבְּגָדִים. וְצָרִיךְ לְהָבִין בֶּאֱמֶת מַהִי הַחֲשִׁיבוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁיִּחֲסָה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה לַבְּגָדִים? עוֹד מָצִינוּ בְּיוֹסֵף הַצַּדִּיק שֶׁקִּבֵּל מֵאָבִיו בֶּגֶד כְּתֹנֶת פַּסִּים, ראה שבת (י' ע''ב) בשם רב שבשביל אותו בגד יתר שקיבל יוסף נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. וְעַל כָּךְ נִתְקַנְּאוּ בּוֹ אֶחָיו הַשְּׁבָטִים הַקְּדוֹשִׁים וּבִקְּשׁוּ לְהָרְגוֹ, מַה שֶּׁמְּעוֹרֵר תְּמִיהָה גְּדוֹלָה: עַל מַה כָּל הָרַעַשׁ? וַהֲלֹא הַגָּדוֹל שֶׁבַּנְּבִיאִים אֵינוֹ מַגִּיעַ לְקַרְסֻלָּם שֶׁל עֲשֶׂרֶת שִׁבְטֵי - יָהּ, וְאִם כֵּן מַה מָּצְאוּ קְדוֹשִׁים שֶׁכָּאֵלּוּ לְהִתְקַנְּאוֹת עַל חֲתִיכַת בַּד?!

וְהִנֵּה שבת קי''ג ע''ב. בַּתַּלְמוּד מָצִינוּ עַל רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁהָיָה מְכַנֶּה אֶת בִּגְדֵי הָאָדָם ''כְּבוֹדוֹ שֶׁל הָאָדָם''. וְזֶה מִפְּנֵי שֶׁהַבְּגָדִים מְעִידִים עַל ולכן אדם וחוה כל זמן שלא אכלו מעץ הדעת לא היתה בהם בינה והשכל והיו מתהלכים ערומים מבלי להתבושש, ואילו משנכנסה בהם הדעה מיד התבוששו והתלבשו. ואמרו רבותינו (שבת ע''ז ע''ב) שלכן המילה ''לבוש'' היא מלשון ''לא בוש'' שהלבוש מציל את האדם מהבושת של גילוי בשרו. הִבָּדְלוּתוֹ וְגַדְלוּתוֹ מִשְּׁאָר בַּעֲלֵי הַחַיִּים עֲלֵי אֲדָמוֹת, אֲשֶׁר מִתְהַלְּכִים עֲרֻמִּים מִבְּלִי לְכַסּוֹת אֶת בְּשָׂרָם, וְאִלּוּ הָאָדָם בּוֹשׁ מִכָּךְ, מַה שֶּׁמֵּעִיד עַל הַדֵּעָה וְהַהַשְׂכֵּל שֶׁבָּאָדָם, וְהַכָּרָתוֹ בְּעֶרְכּוֹ וּבַחֲשִׁיבוּתוֹ ולכן מצינו (בבא בתרא נ''ז ע''ב) שרבותינו הקפידו על תלמידי החכמים שלא יראה בשר גופם. וראה מסכת דרך ארץ זוטא (פרק ה') ורמב''ם הלכות דעות (פרק ה' הלכה ט'). . נִמְצָא שֶׁכִּסּוּי דָּבָר וְהַצְנָעָתוֹ מְעִידִים עַל גְּדֻלָּתוֹ וְיָקְרָתוֹ. תהלים מ''ה, י''ד. וראה עוד בערובין (ק' ע''ב), ובמה שכתבנו בס''ד בספרנו הדל ''דובב שפתי ישנים'' (פרשת תצוה) מענין זה. וּכְמַאֲמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע''ה ''כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ'', שֶׁכְּבוֹד בַּת הַמֶּלֶךְ בָּא לִידֵי בִּטּוּי בְּהִתְכַּנְּסוּתָהּ וְהִצְטַנְּעוּתָהּ פְּנִימָה בְּתוֹךְ עַצְמָהּ ואף שלמה המלך החכם באדם טמן זאת בדבריו (משלי י''א, ב'): ''ואת צנועים חכמה'' שהחכם מצניע ומכסה את עצמו, כנ''ל. .

וּבֶאֱמֶת, שֶׁכְּכָל שֶׁהָאָדָם יוֹתֵר מֻצְנָע בִּדְרָכָיו וּבַהֲלִיכוֹתָיו כֵּן הַדָּבָר מֵעִיד עַל גַּדְלוּתוֹ, וְכֵן כְּכָל שֶׁרָמָה מַעֲלָתוֹ כָּךְ נִדְרָשׁ מִמֶּנּוּ יוֹתֵר לְכַסּוֹת וּלְהַצְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ. וְלָכֵן כֹּהֵן הֶדְיוֹט נִצְטַוָּה בְּאַרְבָּעָה בְּגָדִים בִּלְבַד, וְאִלּוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הַמּוּרָם מֵאֶחָיו נִצְטַוָּה בִּשְׁמוֹנָה בְּגָדִים. וְזֶהוּ אוֹמְרוֹ ''לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת'', שֶׁלֹּא פְּאֵר הַבְּגָדִים הוּא הַמַּעֲלָה, אֶלָּא רִבּוּי הַכִּסּוּי וְהָעֲטִיפָה שֶׁהַתּוֹרָה צִוְּתָה לוֹ הוּא הַמֵּעִיד עַל גַּדְלוּתוֹ וּמַעֲלָתוֹ וַחֲשִׁיבוּתוֹ הָרַבָּה וזהו גם כן הענין של רבי יהודה ברבי עילאי (נדרים מ''ט ע''ב) שהיה עני מרוד ולא היה לו אלא מעיל אחד לו ולאשתו, וכשהיה לובשו היה מברך בשם ומלכות ''ברוך שעטני מעיל''. ולכאורה מה ההתרגשות הגדולה? והלא ודאי עוד הרבה דברים אחרים חסרו לו ולא מצינו שבירך עליהם? אלא שלאור הנ''ל בס''ד מתיישבים הדברים על הלב היטב. .

וְזֶהוּ גַּם כֵּן עָמְקָם שֶׁל דְּבָרִים בְּהִתְקַנְּאוּת הָאַחִים הַקְּדוֹשִׁים בְּיוֹסֵף הַצַּדִּיק, שֶׁהוֹסָפַת הַבֶּגֶד לְיוֹסֵף שִׁקְּפָה בְּעֶצֶם אֶת רְאִיָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם עַל יוֹסֵף הַצַּדִּיק כְּבָר מַעֲלָה יְתֵרָה עַל שְׁאָר הָאַחִים, בְּכָךְ שֶׁרִבָּה לוֹ בֶּגֶד יָתֵר עַל אֶחָיו, וְזֶה מַה שֶּׁהֱבִיאָם לְאוֹתָהּ הַהַרְגָּשָׁה וּלְאוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה.

וְכָל זֶה בָּא לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁהַצּוּרָה בָּהּ אָנוּ מִתְלַבְּשִׁים בַּבַּיִת, וְהָאֹפֶן בּוֹ יוֹצְאִים אָנוּ לְבַחוּץ - יֵשׁ בָּהֶם כְּדֵי לְהָעִיד עַל הָרָמָה הָרוּחָנִית שֶׁבָּנוּ. אִם הָאָדָם מִסְתּוֹבֵב בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר בִּבְגָדִים קְצָרִים, אוֹ בְּמִכְנָס אָרֹךְ, אוֹ עִם מִגְבַּעַת וַחֲלִיפָה - כָּל אֵלּוּ יֵשׁ בָּהֶם לְהָעִיד עַל פְּנִימִיּוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם, וְעַל דַּרְגָּתוֹ הָרוּחָנִית וכדרשת חז''ל (שבת ע''ז ע''ב) שבגדם של התלמידי חכמים נקרא ''סודרא'' מלשון ''סוד ה' ליראיו''. וכמובן שהדברים אמורים באופן שהאדם עושה את הדבר מתוך פנימיותו ובהתאם לדרגתו ולמעשיו, מה שאין כן כשאין תוכו כברו אזי אין לחזותו החיצונית שום עדות או ראיה לתוכנו האמיתי. וכפי ששגור בפי העם לומר ''לא הכובע קובע ולא החליפה מחליפה''. ולכן הקפידו מאוד חכמינו ז''ל (בבא בתרא צ''ח ע''א) על המתעטר בטלית של תלמיד חכם והוא אינו כזה שאין מכניסין אותו במחיצתו של הקב''ה לעתיד לבא. והדברים חמורים וידועים... . וְאַשְׁרֵי הַשָּׂם לִבּוֹ עַל כָּךְ לְהִזָּהֵר בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ, עָלָיו נֶאֱמַר: ישעיה ס''א, י'. ''שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה' תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹקַי כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי''.

תוכן העניינים

פרדס רמונים - חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה