המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - מֹחַ וָלֵב
יָדוּעַ הַדָּבָר שֶׁתַּפְקִיד הָחֹשֶׁן וְהָאֵפוֹד בַּמִּקְדָּשׁ הָיָה לִשְׁאֹל עַל יָדָם אֶת דְּבַר ה' בָּאוּרִים וְתוּמִים שֶׁהָיוּ בָּהֶם, בֵּין בְּעִנְיַן יְצִיאָה לַמִּלְחָמָה וּבִשְׁאָר דְּבָרִים שֶׁהַצִּבּוּר צְרִיכִים לָהֶם. וְהָיָה הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מְקַבֵּל אֶת תְּשׁוּבַת ה' עַל יְדֵי הֶאָרַת הָאוֹתִיּוֹת הַחֲקוּקוֹת עַל אַבְנֵי הָחֹשֶׁן שֶׁבָּאוּרִים, וְהַתֻּמִּים הָיוּ נוֹתְנִים בְּלִבּוֹ לְסַדֵּר אֶת הָאוֹתִיּוֹת עַל נָכוֹן וּלְקַבֵּל תְּשׁוּבַת ה' ראה בפירוש הרמב''ן ז''ל על התורה (שמות כ''ח, ל') שביאר בדיוק את סדר השאלה והתשובה על ידי הכהן הגדול. . כמו שכתוב על שמואל הנביא (שמואל א' ב', י''ח) ''נער חגור אפוד בד''. וכן הביא הרמב''ם בסוף הלכות כלי המקדש. עיין שם. גַּם הַנְּבִיאִים הָיוּ חוֹגְרִים כְּעֵין אֵפוֹד זֶה, לְהוֹדִיעַ שֶׁהִגִּיעוּ לְמַעֲלַת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הַמְדַבֵּר דְּבָרָיו בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ.
וְחָשַׁבְנוּ לְבָאֵר בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא שֶׁמְּקוֹם הָאֵפוֹד הוּא בְּגַב הַכֹּהֵן הַמְקֻשָּׁר לְמֹחַ הָאָדָם כַּיָּדוּעַ שעמוד השדרה של האדם הוא הצינור המוביל את הוראות המח ומסריו לשאר איברי הגוף, ולכן תיקנו בתפלת הלחש שמונה עשרה ברכות כנגד שמונה עשרה החוליות שבשדרה ששורשן במח, הוא מקום משכן המחשבה המעכבת בתפילה. , וְאִלּוּ מְקוֹם הָחֹשֶׁן הוּא עַל לֵב הַכֹּהֵן. מַה שֶּׁבָּא לִרְמֹז לַקֶּשֶׁר הֶחָזָק וְהָאַמִּיץ שֶׁבַּל יִנָּתֵק שֶׁבֵּין הַמֹּחַ לְבֵין הַלֵּב, הַנִּצְרָךְ לְאָדָם בִּכְדֵי לִזְכּוֹת לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְלִידִיעַת רְצוֹן הָאֱלֹקִים ראה בזוהר הקדוש (במדבר דף רל''ה ע''ב ודף רמ''ז ע''ב) בקשר שבין המח והלב. וכן הובא בספרים שצורת הלב והמח דומה, וכשם שלמח שלשה חללים כך ללב שלשה חללים. .
כמו שכתוב בפתיחת אליהו הנביא זכור לטוב: ''חכמה – מוחא איהי מחשבה מלגאו'' (תרגום: החכמה היא במוח החושב את המחשבה הפנימית). הַמֹּחַ הוּא מְקוֹם שְׁכִינַת הַחָכְמָה, זֶהוּ הַשֵּׂכֶל הַחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת וְאוֹגֵר אֶת יְדִיעוֹתָיו וְחָכְמָתוֹ.
וְאִלּוּ כמו שכתוב שם: ''בינה ליבא ובה הלב מבין'' (תרגום: הבינה היא בלב המבין). וכן כתב הגר''א זצ''ל בביאורו על משלי (י''ד, ל''ג) שהחכמה מקורה במח והבינה מקורה בלב. הַלֵּב הוּא מְקוֹם הַבִּינָה, הַמֵּבִין דְּבָרִים יוֹתֵר גְּבוֹהִים מֵעֵבֶר לְמַה שֶּׁהַמֹּחַ יוֹדֵעַ וְחוֹשֵׁב.
וְאִם מְזַכֵּךְ וּמְטַהֵר אָדָם אֶת שְׁנֵי הַכֵּלִים הַלָּלוּ יַחַד יָכוֹל הוּא לִזְכּוֹת לְהַגִּיעַ לְדַרְגַּת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וּנְבוּאָה. שֶׁכְּשֶׁיֵּשׁ חָכְמָה וּבִינָה מַגִּיעָה הַדַּעַת, שֶׁהִיא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וכמו שמסיים שם: ''ועל אלין תרין כתיב הנסתרות לה' אלקינו'' (תרגום: שעל שתי המדות הללו יחד כתוב ''הנסתרות לה' אלקינו''). וראה עוד בספר הקדוש ''צדקת הצדיק'' (אות קל''ב) שכתב שיו''ד היא החכמה שבמח הרומזת לעולם הזה, וה''א היא הבינה שבלב הרומזת לעולם הבא, וכדרשת חז''ל (מנחות כ''ט ע''ב) על הפסוק ''כי בי''ה ה' צור עולמים''. .
וּלְעוֹלָם אִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לְהַגִּיעַ לִידִיעַת הָרָצוֹן הָאֱלֹקִי מִבְּלִי לְקַשֵּׁר וּלְאַחֵד אֶת שְׁנֵי הָאֶמְצָעִים הַלָּלוּ - הַלֵּב וְהַמֹּחַ - וכתב רבינו בחיי ז''ל (בראשית) שמטעם זה מוצאים אנו שאדם החפץ לרכז את מחשבתו ולהמשיך שפע המחשבה יכוף ראשו ויחשוב כדי שירד שפע המחשבה מן המח שהוא מקור המחשבה אל הלב. בְּאִחוּד וּבְזִכּוּךְ גָּמוּר עַד שֶׁשְּׁנֵיהֶם יִפְעֲלוּ וְיֵלְכוּ אַךְ וְרַק לְפִי רְצוֹן ה' הָאֲמִתִּי ולכן כתב רבינו יונה (בפרק ה' מברכות) ונפסק בשלחן ערוך (אורח חיים סימן כ''ה) בכוונת מצות הנחת התפילין שבאה להורות על שיעבוד הלב בתפילין של יד ושיעבוד המח בתפילין של ראש, שזוהי קבלת עול מלכות שמים גמורה. וראה בזוהר הקדוש (דברים דף רס''ה ע''א) שבהנחת התפילין נעשית כעין פעולת זיווג בין המח ללב. עיין שם. . שֶׁכָּל זְמַן שֶׁמַּחְשַׁבְתּוֹ שֶׁל הָאָדָם הִיא עֲדַיִן לֹא כְּפִי רְצוֹן ה' לְגַמְרֵי, אוֹ שֶׁלִּבּוֹ שֶׁל הָאָדָם אֵינוֹ הוֹלֵךְ אַחַר רְצוֹן ה' בִּלְבַד, לֹא יוּכַל הָאָדָם לִהְיוֹת בָּטוּחַ שֶׁנּוֹטֶה הוּא בְּהַחְלָטוֹתָיו אַחַר רְצוֹן הָאֱלֹקִים הָאֲמִתִּי וכמו שכתוב (משלי ד', ) ''קנה חכמה קנה בינה''. וכתוב (דברי הימים א' כ''ח, ט): ''כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות הוא מבין''. שהתביעה היא גם על המח וגם על הלב. .
וּמֵאִידָךְ גִּיסָא, מִשֶּׁזָּכָה אָדָם לָאֶחָד וּלְשַׁעְבֵּד אֶת שְׁנֵי הַכֵּלִים הַלָּלוּ לַה' יִתְבָּרַךְ לְגַמְרֵי, אֲזַי פְּעָמִים שֶׁגַּם בְּלִי יְדִיעַת הַשֵּׂכֶל וּבְלִי הַחָכְמָה הַגַּשְׁמִית יוּכַל הָאָדָם לְהַכְרִיעַ וּלְהַחְלִיט בִּדְבָרִים עַל פִּי ראה באותיות דרבי עקיבא (אות ל') שכתב שכשם שלראש יש עיניים כך ללב יש עיניים. ורבינו בחיי ז''ל אמר (חובות הלבבות, שער חשבון הנפש פרק ג') שלבות החכמים יש להם עינים הרואות מה שהאחרים אינם רואים. ובספר ''זרע קודש'' (דרוש סוכות) כתב שהלב מדבר מתוך האדם, וזה פירוש הביטוי ''לבי אומר לי''. הַרְגָּשַׁת הַלֵּב, בִּבְחִינַת מושג ידוע ברבותינו הקדושים, תמצאנו בפירושי רש''י ז''ל בכמה מקומות וכן אצל עוד כמה זכי רעיון וטהורי לב. ''לִבִּי אוֹמֵר לִי''. וְזוֹהִי דַּרְגָה גְּבוֹהָה הַנִּמְצֵאת אֵצֶל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲסִידִים הָעוֹבְדִים אֶת ה' בְּכָל לִבָּם.
וְעַל כָּךְ רָמְזָה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בְּצַוּוֹתָהּ שֶׁלֹּא יִזַּח הָחֹשֶׁן מֵהָאֵפוֹד, שֶׁתָּמִיד יִהְיוּ שְׁנֵיהֶם, הַמֹּחַ וְהַלֵּב, מְקֻשָּׁרִים וּמְחֻבָּרִים זֶה לָזֶה בְּקֶשֶׁר אָדוּק, וּמֻנְהָגִים עַל פִּי רְצוֹן ה', בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לְהוֹדִיעַ לְשׁוֹאֲלָיו אֶת רְצוֹן הָאֱלֹקִים הָאֲמִתִּי. וְכָךְ עַל כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ לְשַׁעְבֵּד וּלְיַחֵד אֶת מֹחוֹ וְלִבּוֹ לַה' יִתְבָּרַךְ לְגַמְרֵי, וְעַל יְדֵי כָּךְ יִזְכֶּה הָאָדָם לְכַוֵּן לִרְצוֹן הָאֱלֹקִים הָאֲמִתִּי בִּבְחִינַת אימרת רבן גמליאל באבות (פרקב' משנה ד'). ויתבאר על פי דברינו בס''ד שאם אתה תטה את רצונך להיות תמיד כרצון האלקים, הן בלב והן במח, אזי תזכה שהאלקים יכוון את רצונותיך והרגשותיך תמיד כרצונו האמיתי, ותדע לכוון בלבך לרצון ה'. כן יזכנו ה'. ''עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנְךָ כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ''.