המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - כְּבוֹד הָאִשָּׁה
רַבּוֹתֵינוּ זַ''ל הֶחְמִירוּ וְהִזְהִירוּ רַבּוֹת בִּכְבוֹדָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה, עַד כַּמָּה יֵשׁ לַבַּעַל לְיַקְּרָהּ וּלְכַבְּדָהּ, וְלִהְיוֹת זָהִיר בְּרִגְשׁוֹתֶיהָ שֶׁלֹּא לְצַעֲרָהּ. וּכְפִי בהלכות אישות פרק ט''ו הלכה י''ח. שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ הָרַמְבָּ''ם זַ''ל: ''צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁיְּהֵא אָדָם מְכַבֵּד אֶת אִשְׁתּוֹ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ, וְאוֹהֲבָהּ כְּגוּפוֹ. וְאִם יֵשׁ לוֹ מָמוֹן מַרְבֶּה בְּטוֹבָתָהּ כְּפִי הַמָּמוֹן''. וּלְשֵׁם כָּךְ יֵשׁ לוֹ לְאָדָם לִלְמֹד אֶת טְבָעֶיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה, אֶת צְרָכֶיהָ וְאֶת רְצוֹנוֹתֶיהָ, וְלָדַעַת הֵיאַךְ לְרַצּוֹתָהּ וּלְשַׂמְּחָהּ בְּמַה שֶּׁחֲנָנוֹ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.
אַל יַחְשֹׁב אָדָם כִּי דָּבָר זֶה לְחֻלִּין יֵחָשֵׁב. כְּלָל וּכְלָל לֹא. שֶׁכֵּן אוֹתָהּ הַתּוֹרָה שֶׁצִּוְּתָה אוֹתָנוּ עַל הַתְּפִלִּין וְעַל הַלּוּלָב וְעַל הַמְּזוּזָה הִיא הִיא שֶׁצִּוְּתָה אוֹתָנוּ לִדְאֹג וּלְכַלְכֵּל אִישׁ אֶת בֵּיתוֹ. וְאִם כֵּן מָה הַהֶבְדֵּל בֵּין זוֹ לְזוֹ? שְׁתֵּיהֶן אֵל אֶחָד אֲמָרָן, וּפַרְנָס אֶחָד מְסָרָן! וַהֲלֹא כַּמָּה מִתְרַגֵּשׁ הָאָדָם לְעַטֵּר אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה בְּרִמּוֹנִים וּבְמִטְפַּחַת נָאָה, כָּךְ גַּם כֵּן יֵשׁ לְאָדָם לְהַרְגִּישׁ וּלְכַוֵּן בְּמִלּוּי צְרָכֶיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה. וּכְמוֹ שֶׁהֵעִידוּ צַדִּיקִים וּקְדוֹשִׁים עַל עַצְמָם שֶׁחִבָּתָם כְּלַפֵּי נְשׁוֹתֵיהֶם הָיְתָה כְּדֻגְמַת חִבָּתָם כְּלַפֵּי הַתְּפִלִּין שֶׁלָּהֶם, עַל אוֹתוֹ הַמִּשְׁקָל. לְלַמֶּדְךָ שֶׁ משלי ט''ז, ד'. ומכל מקום ברור הדבר שכל זה דווקא כשמעשיו על פי דעת התורה הקדושה וחכמיה, וכשמכוון כוונתו לשם שמים ולא לשם הנאה או תענוג עצמי שמקורו מהצד האחר. ואכמ''ל. ''כָּל פֹּעַל ה' לְמַעֲנֵהוּ'', וּבְשָׁעָה שֶׁאָדָם יוֹדֵעַ לְכַלְכֵּל דְּרָכָיו בְּמִשְׁפָּט, וּמַטֶּה אֶת כָּל כַּוָּנוֹתָיו וְסִבַּת פְּעֻלּוֹתָיו לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֲזַי מִמֵּילָא מִתְבָּרֶכֶת מְלַאכְתּוֹ וּמַצְלַחַת פְּעֻלָּתוֹ, וּמִתְקַיֶּמֶת בּוֹ הַבְטָחַת רַבִּי עֲקִיבָא: סוטה י''ז ע''א. ויתפרש שאם ראית איש ואשה שהאהבה והשלום מנת חלקם וגורלם – דע כי בעבור שהכניסו את השכינה ביניהם לכן זכו לכך. ''אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁזָּכוּ - שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם''.
עַל הַגָּאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב קָמִינֶצְקִי זַצַ''ל מְסֻפָּר שֶׁהָיָה בַּעַל מִדּוֹת תְּרוֹמִיּוֹת וְנִפְלָאוֹת. אַךְ לֹא רַק כְּלַפֵּי הַזּוּלָת, אֶלָּא גַּם כְּלַפֵּי אִשְׁתּוֹ. בְּאַחַת הַפְּעָמִים שֶׁהֻזְמְנוּ הוּא וְאִשְׁתּוֹ לְשִׂמְחָה מִשְׁפַּחְתִּית פָּנָה אֵלֶיהָ וּשְׁאָלָהּ: ''אֵימָתַי תִּרְצִי שֶׁנַּחֲזֹר?'' נֶעֶנְתָה הָרַבָּנִית בְּפַשְׁטוּת וְאָמְרָה: ''אֵימָתַי שֶׁתִּרְצֶה''. אָמַר לָהּ הָרַב: ''רְצוֹנִי שֶׁנַּחֲזֹר בַּזְּמַן שֶׁתִּרְצִי''. אָמְרָה לוֹ: ''אִם כֵּן, רְצוֹנִי שֶׁנֵּצֵא בְּשָׁעָה פְּלוֹנִית''. וְכָךְ הָיָה...