אור ברסלב
פרדס רמונים - חלק א המצוות › רָמַז הַכָּתוּב - יָד וְרֶגֶל

פרדס רמונים - חלק א

המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - יָד וְרֶגֶל

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

עֵינֵינוּ הָרוֹאוֹת כִּי יָדָיו וְרַגְלָיו שֶׁל הָאָדָם הֵם שְׁנֵי אֵיבָרִים עִקָּרִיִּים הַמְסַיְּעִים לָאָדָם רַבּוֹת בִּפְעֻלּוֹתָיו, וּבִלְעֲדֵיהֶם כִּמְעַט וְלֹא יוּכַל הָאָדָם לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה. וּכְפִי שֶׁרְגִילִים הָעוֹלָם לוֹמַר עַל אָדָם שֶׁאֵינוֹ מַצְלִיחַ לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר ''הוּא לֹא מוֹצֵא אֶת הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם''. וּבִהְיוֹת שֶׁשְּׁנֵי אֵיבָרִים אֵלּוּ הֵם בַּעֲלֵי הַשְׁפָּעָה רַבָּה עַל תִּפְקוּדוֹ שֶׁל הָאָדָם, לָכֵן הִקְפִּידָה הַתּוֹרָה מְאֹד שֶׁיִּהְיוּ אֵיבָרִים אֵלּוּ מְקֻדָּשִׁים וּמְטֹהָרִים מִכָּל אָוֶן וְאַשְׁמָה בִּבְחִינַת תהלים ל''ו, י''ב. ''אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי''. שֶׁאָדָם שֶׁיָּדָיו מְגֹאָלוֹת בְּמַעֲשֵׂי אִסּוּר, אוֹ רַגְלָיו שְׂקוּעוֹת בְּטִיט הַיָּוֵן, לֹא יְזַכּוּ אוֹתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם לִפְעֹל פְּעוּלוֹת רָמוֹת וְנִשְׂגָּבוֹת. וְאַף אִם יִתְאַמֵּץ וְיַפְעִילֵן - לָרוֹב יִנְחַל כִּשָּׁלוֹן וּתְבוּסָה. כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּישׁ לַמֶּלֶךְ מַשְׁקֶה, הַטּוֹב וְהַמְשֻׁבָּח בְּיוֹתֵר שֶׁיִּהְיֶה, בִּכְלִי מְלֻכְלָךְ וּמְטֻנָּף.

מִי לָנוּ גָּדוֹל מִדָּוִד הַמֶּלֶךְ ע''ה, שֶׁעִם כָּל חֲסִידוּתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ נִבְצַר מִמֶּנּוּ מִלִּבְנוֹת אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אוֹתוֹ כָּל כָּךְ הִשְׁתּוֹקֵק לִבְנוֹת, כמובא בנביא (דברי הימים א' כ''ב, ח'): ''לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת ארצה לפני''. ולמען הסיר כל ספק הבהירו המפרשים שאותם דמים כמובן היו בפקודת ה' יתברך, אולם בכל זאת כיון שידיו היו מגואלות בדם הרוגיו לכן לא התאפשר שיבנה את בית המקדש שכולו שלום ואחווה. וְזֶה מִפְּנֵי שֶׁיָּדָיו הָיוּ מְגֹאָלוֹת בְּדַם הֲרוּגָיו.

כָּךְ גַּם מָצִינוּ בְּדִבְרֵי יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא שֶׁהוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל: ישעיה א', ט''ו. ''גַּם כִּי תַרְבּוּ תְּפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ''. כִּי מִתְּנָאֵי הָעֲבוֹדָה הַשְּׁלֵמָה הוּא שֶׁגַּם כְּלֵי הַמַּעֲשֶׂה יִהְיוּ מְקֻדָּשִׁים וּמְטֹהָרִים לַה' יִתְבָּרַךְ. וּבָרֶגַע שֶׁכְּלֵי עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל הָאָדָם מְגֹאָלוֹת וּמְלֻכְלָכוֹת, מִמֵּילָא כָּל מַה שֶּׁיֻּגַּשׁ בְּאוֹתָם כֵּלִים יִתְגָּאֵל וְיִתְלַכְלֵךְ גַּם הוּא, לָכֵן אֶחָד שֶׁכָּזֶה עֲבוֹדָתוֹ אֵינָהּ מְקֻבֶּלֶת. וְלָכֵן הוֹרָנוּ דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע''ה: תהלים כ''ד, ג'. ''מִי יַעֲלֶה בְהַר ה'? וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ? נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב!'' לֹא דַּי לִהְיוֹת בַּר לֵבָב, אֶלָּא צָרִיךְ גַּם שֶׁיִּהְיוּ כַּפֶּיךָ נְקִיּוֹת וּמְטֹהָרוֹת.

יָדוּעַ הַמַּעֲשֶׂה הַמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ עַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע''ה בִּהְיוֹתוֹ יֶלֶד בְּבֵית פַּרְעֹה, כְּשֶׁאִיצְטַגְנִינֵי מִצְרַיִם חָזוּ בַּכּוֹכָבִים שֶׁעָתִיד לָצֵאת מִבֵּית פַּרְעֹה מוֹשִׁיעָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּבִקֵּשׁ פַּרְעֹה לְנַסּוֹת אֶת מֹשֶׁה מַה פְּנִימִיּוּתוֹ, בְּכָךְ הִנִּיחַ בְּפָנָיו שְׁתֵּי קְעָרוֹת: הָאַחַת שֶׁל מַטְבְּעוֹת זָהָב, וְהַשֵּׁנִית שֶׁל גֶּחָלִים לוֹחֲשׁוֹת. וְאָמַר שֶׁבְּאִם יִשְׁלַח יָדוֹ אֶל הַזָּהָב מִיָּד יְמִיתֵהוּ, וּבְאִם יִשְׁלַח יָדוֹ אֶל הַגֶּחָלִים יַנִּיחֵנוּ, וְכָךְ הָיָה.

וְנִרְאֶה שֶׁמִּבְחָן שֶׁכָּזֶה עוֹבֵר כָּל יְהוּדִי הַמבַקֵּשׁ לְהִמָּנוֹת עַל כַּת יְרֵאֵי ה', בּוֹ מִתְנַסֶּה הוּא מִן הַשָּׁמַיִם הַאִם יִשְׁלַח יָדוֹ אֶל תַּאֲווֹת הַבֶּצַע וְאֶל תְּשׁוּקוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה עַד שֶׁיִּתְגָּאֲלוּ יָדָיו בְּמָמוֹן לֹא כָּשֵׁר וּבְמוֹתְרוֹת הָעוֹלָם, אוֹ שֶׁמָּא יְהֵא מוּכָן לִמְסֹר נַפְשׁוֹ בְּקַבָּלַת יִסּוּרִים וּכְוִיּוֹת לְמַעַן ה' יִתְבָּרַךְ וּלְמַעַן תּוֹרָתוֹ. וְאִם רַק יִזְכֶּה לְקַדֵּשׁ אֶת יָדָיו וּלְשָׁלְחָן לַמָּקוֹם הַנָּכוֹן כְּבָר בְּכָךְ יַצִּיל אֶת חַיָּיו, וְעוֹד יִזְכֶּה בְּעֶזְרַת ה' לַעֲלוֹת וּלְהִתְעַלּוֹת ואמרנו בס''ד שאולי לכך רמזו חז''ל באמרם (ברכות ס''א ע''א) ש''המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו לא ינקה מדינה של גיהנם'', ולמדו זאת ממה שכתוב (משלי י''א, כ''א): ''יד ליד לא ינקה רע'' שלא ינקה מדינה של גיהנם. כי משה רבינו שימשו ידיו לקבל את התורה מידי הקב''ה, ועם כל זאת אם ישתמש בהן לדבר פסול ואסור הרי שיקלקל אותן ויאבד את מעלתן וקדושתן. .

גַּם לְרַגְלָיו שֶׁל הָאָדָם נִדְרֶשֶׁת שְׁמִירָה יְתֵרָה, בִּבְחִינַת תהלים כ''ו, י''ב. ומסיים שם הפסוק ''במקהלים אברך ה''' שרק מי שרגלו רגל ישרה יכול לעמוד ולברך את ה'. ''רַגְלִי עָמְדָה בְמִישׁוֹר'' שֶׁיְּפַלֵּס צְעָדָיו וִייַשֵּׁר אָרְחוֹתָיו בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק. כִּי אימרת רבי יוחנן בסוכה (נ''ג ע''א) בשם שלמה המלך ע''ה. רַגְלָיו שֶׁל הָאָדָם עֲרֵבוֹת עָלָיו, אימרת הלל הזקן בגמרא שם. וכמאמר דוד המלך ע''ה (תהלים קי''ט, נ''ט): ''חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדתיך''. וּלְמָקוֹם שֶׁאָדָם אוֹהֵב לֵילֵךְ לְשָׁם רַגְלָיו מוֹלִיכוֹת אוֹתוֹ. וְאִם הוֹלֵךְ אָדָם בְּרַגְלָיו לִמְקוֹמוֹת לֹא טוֹבִים לֹא תּוֹעִיל לוֹ כָּל צִדְקוּתוֹ לְהַצִּילוֹ מֵרֶדֶת שַׁחַת, כן דרשו חז''ל במסכת עבודה זרה (י''ח ע''ב) על הפסוק הפותח את ספר התהלים ''אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וכו'''. כִּי אִם הָלַךְ - סוֹפוֹ לַעֲמֹד, וְאִם עָמַד - סוֹפוֹ לֵישֵׁב. וְלָכֵן צִוָּנוּ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע''ה: קהלת ד', י''ז. ''שְׁמֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱלֹקִים'' שֶׁלֹּא יִהְיוּ כפי שמתודים אנו בוידוי של יום הכפורים ''על חטא שחטאנו לפניך ברגלים ממהרות לרוץ לרעה''. רַגְלַיִם הַמְמַהֲרוֹת לָרוּץ לְרָעָה, וְשֶׁלֹּא יְהַלֵּךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה, וְשֶׁיַּזְכִּיר לְעַצְמוֹ כָּל הַזְּמַן: שיר השירים ה', ג'. ''רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם''. וּבִזְכוּת כָּךְ יִזְכֶּה שֶׁ שמואל א' ב', ט'. ''רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר''.

תוכן העניינים

פרדס רמונים - חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה