המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - חוּס וְרַחֵם
כָּתַב סֵפֶר הַחִנּוּךְ שֶׁעִנְיַן מִצְוָה זוֹ הוּא לְהַחְדִּיר וּלְהַשְׁרִישׁ בְּלִבּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִדַּת הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים לָבֹא לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין עִם הַמִּסְכֵּנִים וְהָאֻמְלָלִים, כן אמרו ביבמות (ע''ט ע''א). וסימנך: ''ברוך הגב''ר (ראשי תיבות: גומלי חסדים, בישנים, רחמנים) אשר יבטח בה'''. שֶׁכָּךְ הִיא דַּרְכָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת בַּיְשָׁנִים רַחְמָנִים וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים. ראה שלחן ערוך אבן העזר סימן ב' סעיף ב' שכתב מסיבה זו יש להמנע מלהשתדך עם משפחה שאינה בעלת גמילות חסדים, מחשש לספק ביחוסם. וְכָל שֶׁאֵין בּוֹ מִמִּדַּת הָרַחֲמָנוּת בְּיָדוּעַ שֶׁאֵינוֹ מִזֶּרַע אַבְרָהָם. כִּי עַם יִשְׂרָאֵל שָׁרְשָׁם וּמְקוֹרָם מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁהֶאֱצִיל עֲלֵיהֶם מִמִּדּוֹתָיו הַתְּרוֹמִיּוֹת, וִידוּעוֹת הֵן י''ג מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רַחוּם, חַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְכוּ', וְלָכֵן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁהַתּוֹלָדָה תִּדְמֶה בִּתְכוּנוֹתֶיהָ לְאָבִיהָ. וְאָדָם שֶׁטִּבְעוֹ לְהִתְאַכְזֵר וּלְהִתְעַלֵּם מִכְּאֵבוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי צָרִיךְ לְפַשְׁפֵּשׁ בְּעַצְמוֹ הֵיטֵב עַל מָה הִגִּיעַ לוֹ כָּזֹאת שֶׁנִּתְרַחֵק מִשָּׁרְשׁוֹ כָּל כָּךְ עַד שֶׁכְּבָר אֵינוֹ דּוֹמֶה בְּמִדּוֹתָיו לְמִדּוֹת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא.
בבא מציעא פ''ה ע''א. הַגְּמָרָא מְסַפֶּרֶת עַל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא כּוֹתֵב הַמִּשְׁנָה, שֶׁסָּבַל בְּמֶשֶׁךְ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מֵחֳלָיִים קָשִׁים וּמָרִים, עַד שֶׁמֵּרֹב יִסּוּרָיו הָיָה קוֹל זַעֲקוֹתָיו נִשְׁמַע לְמֶרְחַקִּים, וְאַף הַסַּפָּנִים שֶׁבְּלֵב הַיָּם הָיוּ שׁוֹמְעִים. עַל מָה בָּאוּ לוֹ יִסּוּרִין אֵלּוּ? עַל שֶׁפַּעַם אַחַת עָמַד לְיַד עֵגֶל שֶׁהָעֳמַד לִשְׁחִיטָה, וְהָעֵגֶל הִשְׁתַּחֵל בֵּין כַּנְפֵי כְּסוּתוֹ שֶׁל רֵבִּי מִפַּחַד הַשְּׁחִיטָה. אָמַר לוֹ רֵבִּי: ''לֵךְ, לְכָךְ נוֹצַרְתָּ!''. עַל שְׁלָשׁ מִלִּים אֵלּוּ בָּאוּ לוֹ יִסּוּרִין אֵלּוּ. וּבִזְכוּת מָה פָּסְקוּ לְבַסּוֹף? שֶׁפַּעַם אַחַת הָיְתָה הָעוֹזֶרֶת בְּבֵית רֵבִּי מְנַקָּה אֶת הָרִצְפָּה, וְהָיוּ שָׁם כַּמָּה עַכְבָּרִים קְטַנִּים שֶׁהָדְפָתָם תּוֹךְ כְּדֵי נִקְיוֹנָהּ. רָאָה זֹאת רֵבִּי וְאָמַר לָהּ: ''הֲנִיחִי לָהֶם, שֶׁכֵּן כָּתוּב וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו''. וּמֵאָז פָּסְקוּ וְנֶעֶלְמוּ יִסּוּרָיו.
וּבִינוּ נָא: וַדַּאי הָעֵגֶל לֹא הֵבִין אֶת דִּבְרֵי רֵבִּי, וְאַף אֱמֶת צָדְקוּ דְּבָרָיו שֶׁלְּכָךְ הוּא נוֹצַר, וְיִסּוּרָיו שֶׁל רֵבִּי וַדַּאי בִּטְּלוּהוּ רַבּוֹת מִלִּמּוּד הַתּוֹרָה וּמֵעֲבוֹדַת ה'. וְעִם כָּל זֹאת בָּאוּ עָלָיו יִסּוּרִין קָשִׁים וּמָרִים. וְלֹא הָלְכוּ עַד שֶׁרִחֵם עַל מִי? עַל עַכְבָּרִים הַמְכֻנִּים בְּפִי רַבּוֹתֵינוּ ''רְשָׁעִים'', וְשֶׁבְּדִין הָיָה לְהַשְׁלִיכָם חוּצָה, אֲבָל רַק אָז רָאוּ לְנָכוֹן מִשָּׁמַיִם לַעֲצֹר אֶת מַסֶּכֶת הַיִּסּוּרִין שֶׁנָּפְלָה עָלָיו. וּמִי יוֹדֵעַ אִלְמָלֵי מַעֲשֶׂה זֶה מָתַי הָיוּ פּוֹסְקִים יִסּוּרָיו...
וְאֵין לְךָ סְגֻלָּה בְּדוּקָה וּמוֹעִילָה לָאָדָם לִזְכּוֹת לְרַחֲמֵי שָׁמַיִם כְּמוֹ שֶׁיְּרַחֵם הוּא עַל אֲחֵרִים. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: דברים י''ג, י''ח. ''וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ'' וּפֵרֵשׁ הָרה''ק רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלַב זִיעָ''א שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּזְקָק הָאָדָם לְרַחֲמֵי שָׁמַיִם, אֲזַי נוֹתֵן הַקָּבָּ''ה בְּלִבּוֹ לְרַחֵם עַל אֲחֵרִים, וּמִמֵּילָא מִתְעוֹרֶרֶת מִדַּת הָרַחֲמִים גַּם עָלָיו, שֶׁכֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שבת קנ''א ע''ב. ''כָּל הַמְּרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת מְרַחֲמִים עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם''.