אור ברסלב
פרדס רמונים - חלק א המצוות › רָמַז הַכָּתוּב - הַכָּרַת הַטּוֹב

פרדס רמונים - חלק א

המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - הַכָּרַת הַטּוֹב

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

אַחַת הַמִּדּוֹת הַחֲשׁוּבוֹת וְהַהֶכְרֵחִיּוֹת בְּיוֹתֵר לְכָל אָדָם הִיא מִדַּת הַכָּרַת הַטּוֹב. לָדַעַת וְלִזְכֹּר לְהַכִּיר וּלְהָשִׁיב טוֹבָה לְמִי שֶׁעָשָׂה לוֹ טוֹב, וְלֹא לִהְיוֹת כְּפוּי טוֹבָה כְּלַפָּיו לְהָשִׁיב לוֹ רָעָה תַּחַת טוֹבָתוֹ. שֶׁעַל אֶחָד שֶׁכָּזֶה אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ: במשלי י''ז, י''ג. וכפי שהובא בספר ''דבק מאח'' (ערך כפוי טובה) שרגילים העולם לומר: ''כל הבא ברוך הבא חוץ מכפוי טובה!''. ''מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ''. וּבִהְיוֹת כן אמרו בנדה ל''א ע''א. ראה שם איזה חלק תורם כל אחד מהשלשה ביצירה. וראה עוד בכתבי האריז''ל (שער הגלגולים הקדמה י') שהביא שהאב מעניק לילדו את האור המקיף והאם את האור הפנימי. ואכמ''ל. שֶׁשְּׁלֹשָׁה שֻׁתָּפִים בִּיצִירַת הָאָדָם: הַקָּבָּ''ה, אָבִיו וְאִמּוֹ, לָכֵן מְחֻיָּב הוּא לְהַכִּיר טוֹבָה לְהוֹרָיו עַל כָּל הַחֶסֶד הַגָּדוֹל שֶׁעָשׂוּ עִמּוֹ. וְאִם חָלִילָה מִתְעַלֵּם מִטּוֹבָתָם וְלֹא מַכִּיר טוֹבָה עַל כָּךְ גָּדוֹל עֲווֹנוֹ עַד מְאֹד שכן התורה הכניסה אותו בכלל ''ארור מקלה אביו ואמו'' (דברים כ''ז, ט''ז). וראה בירושלמי (קדושין פרק ב' הלכה ז') שאמרו שמצות כבוד אב ואם היא מצוה ''חמורה מן החמורות'', ובבבלי (קדושין ל''א ע''א) נאמר שהמצער את הוריו ''הקב''ה מסלק שכינתו ממנו''. ויוסף הצדיק נענש שנתקצרו מחייו עשר שנים על עשר פעמים ששמע על אביו את הכינוי ''עבדך'' ושתק. .

וְשָׁמַעְנוּ בְּעֵדוּת נֶאֱמָנָה מֵאֶחָד מְיֻחָד שֶׁנָּכַח בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה עִם אֶחָד מִגְּדוֹלֵי דּוֹרֵנוּ שְׁלִיטָ''א בְּעֵת שֶׁעָרַךְ אֶת שִׂמְחַת נִשּׂוּאֵי בְּנוֹ, כְּשֶׁלְּפֶתַע נִכְנְסָה אִמּוֹ הַזְּקֵנָה שֶׁל אוֹתוֹ גָּדוֹל לְאוּלַם הַגְּבָרִים וְהֵחֵלָּה לִרְקֹד וּלְפַזֵּז מוּל בְּנָהּ וְנֶכְדָּה בְּרַחֲבַת הָרִקּוּדִים מֵרֹב שִׂמְחָתָהּ וְהִתְרַגְּשׁוּתָהּ. הַבֵּן בִּרְאוֹתוֹ דָּבָר זֶה, שֶׁמִּצַּד אֶחָד נוֹגֵד הוּא אֶת דַּרְכֵי הַצְּנִיעוּת שֶׁל תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, וּמִצַּד שֵׁנִי עָלָיו לְהִזָּהֵר בִּכְבוֹד אִמּוֹ שֶׁלֹּא לְצַעֲרָהּ וּלְבַיְּשָׁהּ, רָץ אֶל אִמּוֹ וּפָתַח אֶת מְעִילוֹ וְהֵחֵל לִרְקֹד עִמָּהּ כְשֶׁמְּעִילוֹ מְכַסֶּה אוֹתָהּ שֶׁלֹּא יִרְאוּהָ, וְכָךְ מִבְּלִי שֶׁתַּרְגִּישׁ מָשַׁךְ אוֹתָהּ אַט אַט עַד לְעֶזְרַת הַנָּשִׁים לִמְקוֹמָהּ. עַד כַּמָּה צָרִיךְ אָדָם לְהַכִּיר טוֹבָה לְהוֹרָיו וְשֶׁלֹּא לָחוּס עַל כְּבוֹדוֹ, וְאַף לְבַזּוֹת וּלְהַשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא לִפְגֹעַ אוֹ לְצַעֵר אֶת הוֹרָיו ומכאן תוכחה מגולה לאותן נפשות יקרות שגדלו בדרך לא דרך עד שהציץ עליהם בעל הבירה והחזירם למוטב, ועתה בגלל דתם ואמונתם נוטשים הם את הוריהם ובני משפחותם (ועל כך יש להמליץ את הפסוק ''אנשי אמונה אבדו...''), שלא כך היא דרכה של תורה! ואם נצטווה הגר מדברי סופרים לכבד את הוריו הגויים כדי שלא יאמרו אנשים שיצא מקדושה חמורה לקדושה קלה, אז כל שכן הוריו ובני משפחתו מעמו ומדתו שמצוה מן התורה לכבדם ולקרבם, ורבים לצערנו אינם נזהרים בדבר מספיק וגורמים לריחוק ולחילול ה'. ומכל מקום ברור שכל מקרה לגופו, והכל לפי הענין והזמן. .

תוכן העניינים

פרדס רמונים - חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה