אור ברסלב
פרדס רמונים - חלק א המצוות › רָמַז הַכָּתוּב - הִזָּהֵר בְּגַחַלְתָּן

פרדס רמונים - חלק א

המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - הִזָּהֵר בְּגַחַלְתָּן

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

ויקרא כ''ד, י'. בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה אָנוּ מוֹצְאִים אֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּדוֹר יוֹצְאֵי מִצְרַיִם, בּוֹ עָמַד אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְגִדֵּף כְּלַפֵּי מַעְלָה, מַעֲשֶׂה נוֹרָא הַמְעוֹרֵר תְּמִיהָה גְּדוֹלָה הֵיאַךְ הִגִּיעַ אוֹתוֹ אֶחָד לְמַה שֶּׁהִגִּיעַ? וְאָכֵן חֲכָמֵינוּ זַ''ל דָּאֲגוּ לְלַמֵּד וּלְהַעֲבִיר לָנוּ מִדּוֹר לְדוֹר אֶת הַמֵּנִיעַ וְהַגּוֹרֵם לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה שָׁפֵל, לְמַעַן נָפִיק אָנוּ אֶת הַלֶּקַח מֵהַדָּבָר.

וְכָךְ ראה ברש''י שם. אָמְרוּ: ''וַיֵּצֵא אִישׁ...וַיִּקֹּב וְכוּ''' - מֵהֵיכָן יָצָא?! רַבִּי לֵוִי אָמַר מֵעוֹלָמוֹ יָצָא, שֶׁאִבֵּד בְּכָךְ אֶת עוֹלָמוֹ הַזֶּה וְאֶת עוֹלָמוֹ הַבָּא. רַבִּי בְּרַכְיָה אָמַר מִפָּרָשָׁה שֶׁלְּמַעְלָה יָצָא, דְּהַיְנוּ מִפָּרָשַׁת לֶחֶם הַפָּנִים הַכְּתוּבָה לִפְנֵי כֵן. שֶׁלִּגְלֵג וְאָמַר: וְכִי דַּרְכּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ לֶאֱכֹל פַּת צוֹנֶנֶת שֶׁל תִּשְׁעָה יָמִים?! וּמִשָּׁם הָלַךְ וְגִדֵּף אֶת הַשֵּׁם הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא.

אַךְ הָאֱמֶת הִיא כִּי חֲזַ''ל הַקְּדוֹשִׁים מְגַלִּים שֶׁנֵּס גָּדוֹל הָיָה נַעֲשֶׂה בְּלֶחֶם הַפָּנִים, שֶׁכְּסִדּוּרוֹ כָּךְ הָיָה סִלּוּקוֹ, שֶׁהָיָה נִשְׁאַר חַם כִּבְיוֹם הַנָּחָתוֹ שכן בתורה הקדושה כתוב ''ביום השבת יערכנו'', היינו שלא היו מחליפים את לחם הפנים אלא משבת לשבת. ואותו אחד הסיק שהלחם מצטנן ומתייבש מיום ליום כטבע הדברים. אולם בגמרא במנחות (כ''ט ע''א) מבואר ששהיה הלחם נשאר חם בעת הוצאתו כבעת הנחתו, וכפי שכתוב בנביא (שמואל א' פרק כ''א): ''לשום לחם חם ביום הלקחו''. . זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁלֹּא הִגִּיעַ אוֹתוֹ אָדָם לְשִׁפְלוּת זוֹ שֶׁל גִּדּוּף כְּלַפֵּי מַעְלָה אֶלָּא מִכָּךְ שֶׁזִּלְזֵל בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. לְלַמֶּדְךָ, לְאָן עָלוּל לְהַגִּיעַ אָדָם הַמְזַלְזֵל בְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וַחֲכָמֶיהָ. שֶׁמִּלִּגְלוּג קַל שֶׁלִּגְלֵג עַל אַחַת מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה שֶׁכְּלָל אֵינָהּ קְשׁוּרָה אֵלָיו - הִגִּיעַ לַדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה בְּיוֹתֵר לְחָרֵף וּלְגַדֵּף מַעַרְכוֹת אֱלֹקִים סנהדרין מ''ה ע''ב. ורמב''ם (הלכות עבודת כוכבים פרק ב' הלכה ו'). וְלִכְפֹּר בָּעִקָּר.

בבא בתרא (ע''ה ע''ב). בַּתַּלְמוּד מְסֻפָּר שֶׁפַּעַם אַחַת הָיָה רַבִּי יוֹחָנָן דּוֹרֵשׁ בִּפְנֵי תַּלְמִידָיו עַל הֶעָתִיד לִקְרוֹת עִם יִשְׂרָאֵל בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְאָמַר שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲמִיד בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם אַבְנֵי חֵן וְיַהֲלוֹמִים בְּגֹדֶל שְׁלוֹשִׁים עַל שְׁלוֹשִׁים אַמָּה. אֶחָד הַתַּלְמִידִים שֶׁנָּכַח בַּדְּרָשָׁה, לֹא מָצְאוּ חֵן בְּעֵינָיו הַדְּבָרִים, וְלֹא נִתְיַשְּׁבוּ עַל לִבּוֹ וּמֹחוֹ, וְלִגְלֵג וְאָמַר: כַּיּוֹם לֹא נִתָּן לִמְצֹא יַהֲלוֹם אֲפִלּוּ בְּגֹדֶל בֵּיצָה, וְהָרַב אוֹמֵר שֶׁיִּמְצְאוּ אַבְנֵי חֵן בְּגֹדֶל שְׁלוֹשִׁים אַמָּה?!

לְיָמִים, הִפְלִיג אוֹתוֹ תַּלְמִיד בִּסְפִינָה, וּלְפֶתַע רוֹאֶה הוּא בְּלֵב הַיָּם אֶת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת עוֹמְדִים וְחוֹצְבִים אַבְנֵי חֵן עֲנָקִיּוֹת בְּגֹדֶל שֶׁל שְׁלוֹשִׁים עַל שְׁלוֹשִׁים אַמָּה. שְׁאָלָם: אֲבָנִים אֵלֶּה לְמָה? אָמְרוּ לוֹ: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲמִידָן בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם. רָאָה הַתַּלְמִיד שֶׁאָכֵן צָדְקוּ דִּבְרֵי רַבּוֹ, וּבָא לְפָנָיו וְהִתְוַדָּה: אָכֵן אֱמֶת צָדְקוּ דְּבָרֶיךָ, שֶׁבְּמוֹ עֵינַי רָאִיתִי אֶת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת עוֹסְקִים בְּאוֹתָן אַבְנֵי חֵן גְּדוֹלוֹת.

נַעְצֹר לְרֶגַע מֵהֶמְשֵׁךְ הַמַּעֲשֶׂה וְנַחְשֹׁב: כֵּיצַד הָיִינוּ מְגִיבִים אָנוּ בִּמְקוֹם רַבִּי יוֹחָנָן? כְּשֶׁתַּלְמִידְךָ נִגַּשׁ אֵלֶיךָ וּמְסַפֵּר לְךָ שֶׁרָאָה מַחֲזוֹת אֱלֹקִים, וְדִבֵּר עִם מַלְאָכִים וּשְׂרָפִים שֶׁאִשְּׁרוּ וְאִמְּתוּ אֶת דְּבָרֶיךָ וברור שמדובר על אמוראים קדושים ולא על מדומיינים מבני דורנו שבכל בוקר קמים עם גילוי חדש מהעולמות העליונים באומרם שיודעים הם דעת עליון, בו בזמן שאף את דעת בהמתם אינם יודעים... ? וַדַּאי הָיִינוּ נוֹשְׁקִים אוֹתוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְאוֹמְרִים: אַשְׁרַי שֶׁזֶּהוּ תַּלְמִידִי, שֶׁהִגִּיעַ לִדְרָגוֹת נִשְׂגָּבוֹת שֶׁכָּאֵלּוּ, וְאַשְׁרַי שֶׁדְּבָרַי נְכוֹחִים וּמֻצְדָּקִים!

וְכֵיצַד בֶּאֱמֶת הֵגִיב רַבִּי יוֹחָנָן? מְסַפֶּרֶת הַגְּמָרָא שֶׁאָמַר לוֹ לְאוֹתוֹ תַּלְמִיד: רֵיקָא (רֵיק וּפוֹחֵז)! אִלְמָלֵי רָאִיתָ לֹא הֶאֱמַנְתָּ?! מְלַגְלֵג אַתָּה עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים! נָתַן בּוֹ עֵינָיו (הִקְפִּיד עָלָיו) וְנַעֲשָׂה הַתַּלְמִיד גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת וּמֵת. לֹא דָּבָר פָּשׁוּט הוּא לַהֲרֹג אָדָם בִּקְפִידָה, וּבִפְרָט אֶת תַּלְמִידוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן תַּלְמִיד בְּדַרְגָּה שֶׁכָּזוֹ. וּבְכָל זֹאת רַבִּי יוֹחָנָן מָצָא לְנָכוֹן לַעֲשׂוֹת זֹאת. לָמָּה?! ''מְלַגְלֵג אַתָּה עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים!'' מִלִּגְלוּג קַל הַיּוֹם עָתִיד הוּא לְהַגִּיעַ בִּרְבוֹת הַיָּמִים לִכְפֹּר בָּעִקָּר וּלְהִתְחַיֵּב מִיתָה, אָז מוּטָב שֶׁיָּמוּת זַכַּאי וְאַל יָמוּת חַיָּב! עַד כַּמָּה חָמוּר הוּא דִּינוֹ שֶׁל אָדָם הַמְלַגְלֵג וּמְזַלְזֵל בְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה וַחֲכָמֶיהָ! וְיִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח.

תוכן העניינים

פרדס רמונים - חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה