אור ברסלב
פרדס רמונים - חלק א המצוות › רָמַז הַכָּתוּב - בַּעַל שֵׁם טוֹב

פרדס רמונים - חלק א

המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - בַּעַל שֵׁם טוֹב

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

עַל דֶּרֶךְ הַמּוּסָר נִרְאֶה לְבָאֵר בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא שֶׁהֶחָמֵץ כַּיָּדוּעַ וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל רוֹמֵז לְעִנְיְנֵי הָאָסוּר וְהַפָּסוּל, וְעַל כָּךְ אוֹמֶרֶת לָנוּ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בְּאַזְהָרָה חֲמוּרָה: לֹא דַּי בְּכָךְ שֶׁלֹּא תַּעֲבֹר עַל אִסּוּר וְלֹא תִּכָּשֵׁל בּוֹ, אֶלָּא עָלֶיךָ לִדְאֹג שֶׁאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כְּאִלּוּ יֵשׁ עָלֶיךָ מַשֶּׁהוּ שֶׁל אִסּוּר אוֹ מַרְאִית עַיִן שֶׁל עֲבֵרָה כָּל שֶׁהִיא!

מִצְווֹת הַתּוֹרָה וְדִינֶיהָ הֵם הַמְשַׁקְּפִים בְּפָנֵינוּ אֶת רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מֵהָאָדָם. וְהִנֵּה נִצְטַוֵּינוּ בְּתוֹרָתֵנוּ: במדבר ל''ב, כ''ב. ושלמה המלך אומר במשלי (ד', כ''ד): ''הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך''. ''וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל'', שֶׁעַל הָאָדָם לִהְיוֹת נָקִי מִכָּל חֲשָׁדוֹת וּשְׁמוּעוֹת רָעוֹת עָלָיו וַאֲפִלּוּ שֶׁאֵינָן נְכוֹנוֹת, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ''ל: אימרת רבי שמעון במסכת אבות (פרק ד' משנה י''ג). שְׁלוֹשָׁה כְּתָרִים הֵם: כֶּתֶר תּוֹרָה כֶּתֶר כְּהוּנָה וְכֶתֶר מַלְכוּת, וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב - עוֹלֶה עַל כֻּלָּם!

אָדָם שֶׁשְּׁמוֹ הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְפָנָיו, וְאָהוּב וְחָבִיב הוּא אֵצֶל ומכל מקום יש להדגיש מה שהעירו המפרשים על כך: שהמעלה להיות אהוב ונוח על הבריות – היא דוקא בבריות שהתורה מכנה אותם כבריות הגונות, דהיינו תלמידי החכמים וכיוצא בהם, ולא חלילה פורקי העול וריקים למיניהם... הַבְּרִיּוֹת, הֲרֵי זֶהוּ סִימָן וְאוֹת שֶׁגַּם בַּשָּׁמַיִם הוּא מְקֻבָּל וְרָצוּי. שֶׁכֵּן לִמְּדוּ חֲכָמִים: מסכת אבות ג', י'. כָּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ - בְּיָדוּעַ שֶׁאַף רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ. וּכְפִי ראה מסכת עבודה זרה (ל''ה ע''ב). שֶׁדָּרְשׁוּ חֲזַ''ל עַל הַפָּסוּק שיר השירים א', ג'. בִּתְחִלַּת שִׁיר הַשִּׁירִים ''לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ'' - אַל תִּקְרֵי עֲלָמוֹת אֶלָּא עוֹלָמוֹת, שֶׁכָּל הַקּוֹנֶה לְעַצְמוֹ שֵׁם טוֹב כְּמוֹ שכן דימה שלמה המלך את השם הטוב לשמן הטוב, כמו שכתוב (קהלת ז', א''): ''טוב שם משמן טוב''. והרבה באורים נאמרו על הדבר מדוע מדמה שלמה המלך את השם הטוב של האדם ליותר משמן? ולמה לא דימהו לזהב, או לאבנים טובות ולמרגליות? והנה יש המבארים הטעם הואיל ובשמן ישנן כמה וכמה תועלויות בדבר אחד: אכילה, סיכה, הסקה, רפואה ועוד, כך שם טוב רבות מעלותיו. ויש המבארים שהשמן כמה שינסו להשקיעו ולהטמינו - לעולם יעלה לבסוף ויהא ניכר לעיני כל, כך שם טוב מכסה על כל פשעים. ולפני זמן הוקרה לעיני באור נפלא של אחד המפרשים (אינני זוכר שמו) שהשמן, על אף שתועלתו מרובה – עם כל זאת יש לו סוף, ובכל פעם שמשתמשים בו להסקה או לאכילה – הוא הולך ומתמעט ונחסר, מה שאין כן השם הטוב – שככל שישתמשו בו ויראו אותו – הוא רק הולך וגדל ומשתבח, נמצא שטוב שם טוב (יותר) משמן טוב. ושפתיים ישק משיב דברים נכוחים! שֶׁמֶן טוֹב - זוֹכֶה וְנוֹחֵל שְׁנֵי עוֹלָמוֹת: גַּם עוֹלָם הַזֶּה וְגַם עוֹלָם הַבָּא.

בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ אָנוּ מוֹצְאִים זְהִירוּת יְתֵרָה בְּנוֹשֵׂא רָגִישׁ זֶה שֶׁל ''וִהְיִיתֶם נְקִיִּם'', שֶׁלֹּא תְּהֵא לִבְנֵי אָדָם שׁוּם סִבָּה לַחְשֹׁד חֲשָׁדוֹת כָּל שֶׁהֵן. כָּךְ תִּקְּנוּ רַבּוֹתֵינוּ לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת שֶׁכָּל כֹּהֵן הָעוֹלֶה לִישָׁא כַּפָּיו עַל הַדּוּכָן חַיָּב לַחְלֹץ מִנְעָלָיו, מֵאֵיזֶה טַעַם? כך הסבירו בסוטה מ' ע''א. שֶׁמָּא כֹּהֵן אֶחָד תִּקָּרַע רְצוּעַת מִנְעָלוֹ, וּמִפְּנֵי כֵּן יִתְבַּיֵּשׁ וְלֹא יַעֲלֶה לַדּוּכָן, וְהַנּוֹכְחִים בַּמָּקוֹם עֲלוּלִים לַחְשֹׁד בּוֹ שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה. רְאוּ עַל מָה וְלָמָּה: אוּלַי תִּקָּרַע, וְאוּלַי לֹא יַעֲלֶה , וְאוּלַי יַחְשְׁדוּהוּ - וְעַל זֹאת תִּקְּנוּ לְכָל הַכֹּהֲנִים וּלְכָל הַדּוֹרוֹת!

כָּךְ מָצִינוּ גַּם כֵּן בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ רוֹצִים לִמְנוֹת אֶת הַתְּרוּמוֹת שֶׁנֶּאֶסְפוּ בַּקֻּפּוֹת וּלְחַלֵּק הַקִּצְבָּאוֹת לַלְּשָׁכוֹת, הָיָה נִכְנָס הַגַּבַּאי בִּבְגָדִים לְלֹא בִּטְנָה (שֶׁלֹּא יַחְשְׁדוּהוּ שֶׁהִטְמִין בִּפְנִים מָעוֹת), וּלְלֹא תְּפִלִּין (שֶׁלֹּא יַחְשְׁדוּהוּ שֶׁהִתִּיר הַתֶּפֶר וְהֶחְבִּיא שָׁם!!!), וְאִם שְׂעָרוֹ הָיָה אָרֹךְ הָיָה מִסְתַּפֵּר לִפְנֵי כֵן (שֶׁלֹּא יַחְשְׁדוּהוּ שֶׁהֶחְבִּיא בִּשְׂעָרוֹ), וּכְשֶׁהָיָה יוֹצֵא הָיוּ מְדַבְּרִים עִמּוֹ (שֶׁלֹּא יַחְשְׁדוּהוּ שֶׁהֶחְבִּיא מָעוֹת בְּפִיו). וַהֲרֵי לְתַפְקִיד מְרוֹמָם וְחָשׁוּב שֶׁכָּזֶה וַדַּאי שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹקְחִים אָדָם קַל אוֹ חָשׁוּד ראה ברמב''ם (הלכות שקלים פרק ב' הלכה י') שכתב שעל אף שהיו נזהרים בכל הזהירויות הללו – עם כל זאת לא היו ממנים לתרומת הלשכה אדם שהוא נזקק או מי שהוא נבהל להון ולממון. , אֶלָּא בַּעַל דַּרְגָּה וְרָאוּי, וְעִם כָּל זֹאת הָיוּ עוֹשִׂים אֶת כָּל אוֹתָם הַדְּבָרִים, לָמָּה? אוֹמְרִים חֲזַ''ל: כך נאמר במפורש בבבא בתרא (ט' ע''א) שאין מחשבים עם גזברי בית המקדש, אלא סומכים עליהם בכל מעשיהם בעינים עצומות!!! ועוד עיין בספר ''ארח מישרים'' לרבי מנחם טרויש זצ''ל (בבאורים לסימן י''ד) מה שכתב בענין זה. לֹא שֶׁהַתּוֹרָה חוֹשֶׁדֶת בּוֹ, אֶלָּא טוֹבָתוֹ הִיא לִהְיוֹת נָקִי מִכָּל חֲשָׁד בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת, שֶׁמָּא יֵעָנִי - וְיֹאמְרוּ שֶׁמֵּעֲווֹן הַגְּנֵבָה הֶעֱנִי, וְשֶׁמָּא יַעֲשִׁיר - וְיֹאמְרוּ שֶׁמִּגְּנֵבָה מֵהַמִּקְדָּשׁ הֶעֱשִׁיר. עַד כַּמָּה צָרִיךְ אָדָם לְהִתְרַחֵק וּלְהִתְנַקּוֹת מִכָּל חֲשָׁד שֶׁיִּהְיֶה!

תוכן העניינים

פרדס רמונים - חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה