אור ברסלב
פרדס רמונים - חלק א המצוות › רָמַז הַכָּתוּב - אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ

פרדס רמונים - חלק א

המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

מִמִּצְוָה זוֹ אָנוּ לְמֵדִים עַד כַּמָּה חוֹבָתֵנוּ לְיַחֵס חֲשִׁיבוּת לְצָרְכֵי הַזּוּלָת, וּלְהָפִיק אֶת רְצוֹנָם וּלְמַלְּאוֹת אֶת חֶסְרוֹנָם. שֶׁהֲרֵי הָיָה יָכוֹל הַכֹּהֵן לוֹמַר: וְכִי לָמָּה יְחַיְּבוּנִי לֶאֱכֹל מִבְּשַׂר הַקָּדָשִׁים? אִם אֶרְצֶה אֹכַל וְאִם לָאו לֹא אֹכַל!! אוּלָם הַתּוֹרָה עָמְדָה וְהִבְהִירָה לַכֹּהֵן שֶׁחַיָּב הוּא לֶאֱכֹל, שֶׁכֵּן חַיֵּי חֲבֵרוֹ תְּלוּיִים בּוֹ, וּכְשֶׁלַּזּוּלָת יֶשְׁנוֹ צֹרֶךְ בַּדָּבָר - נַעֲשֶׂה הַדָּבָר לְגַבֵּינוּ בְּגֶדֶר חִיּוּב לַעֲמֹד לְצִדּוֹ וּלְעָזְרוֹ.

חֲזַ''ל הַקְּדוֹשִׁים כן נאמר בכתובות (ס''ז ע''ב) ממה שכתוב (דברים ט''ו, ח'): ''די מחסרו אשר יחסר לו'' – לפי מה שחסר לו. מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ בְּמִצְוַת הַצְּדָקָה שֶׁחוֹבַת הָאָדָם הִיא לְהָבִיא אֶת הַשֵּׁנִי לְסִפּוּק צְרָכָיו לֹא לְפִי מַה שֶּׁאָנוּ מְבִינִים, אֶלָּא לְפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ וּמַרְגִּישׁ. עַד שֶׁאָמְרוּ שֶׁאִם רָגִיל הוּא לְסוּס לִרְכֹּב עָלָיו וּלְעֶבֶד שֶׁיָּרוּץ לְפָנָיו גַּם אֶת זֹאת עָלֵינוּ לְסַפֵּק לוֹ. וְאַף לְמַעֲשֶׂה נָהַג כָּךְ הִלֵּל הַזָּקֵן בֶּעָנִי בֶּן טוֹבִים אֶחָד שֶׁלֹּא נִמְצָא עֶבֶד שֶׁיָּרוּץ לְפָנָיו וְהָלַךְ הִלֵּל בְּעַצְמוֹ וְרָץ לְפָנָיו שְׁלֹשָׁה מִילִין(!!!)

פְּעָמִים שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה דָּבָר שֶׁמִּצִּדּוֹ אָכֵן צוֹדֵק הוּא, אוּלָם כְּלַפֵּי הַזּוּלָת אֵין הַדָּבָר הוֹגֵן. וּבְאֹפֶן שֶׁכָּזֶה דּוֹרֶשֶׁת הַתּוֹרָה מֵהָאָדָם לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ כְּלַפֵּי הַשֵּׁנִי וּלְהִתְחַשֵּׁב בְּרִגְשׁוֹתָיו וּבִצְרָכָיו. כָּךְ בראשית פרק ל'. מָצִינוּ בְּיַעֲקֹב אָבִינוּ ע''ה שֶׁנִּתְבָּע מֵרָחֵל אִמֵּנוּ ''הָבָה לִי בָּנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי!'', וְעָנָה לָהּ ''הֲתַחַת אֱלֹקִים אֲנִי?!'' וְנֶעֱנַשׁ, מדרש רבה בראשית פרשה ע''א. שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ''יַעֲקֹב! כָּךְ עוֹנִים אֶת הַמּוּעָקוֹת?!'' אֱמֶת שֶׁדְּבָרֶיךָ יְשָׁרִים וּמֻצְדָּקִים, אֲבָל לֹא כָּךְ עוֹנִים לְאִשָּׁה הַשְּׁרוּיָה בְּצָרָה!

דָּבָר זֶה הוּא מֵהַתְּנָאִים הַנִּדְרָשִׁים לְכָל מְחַנֵּךְ וּמַנְהִיג, לִהְיוֹת מַתְאִים אֶת עַצְמוֹ לַחֲנִיכָיו וּלְעַמּוֹ לֵילֵךְ עִמָּם לְפִי רוּחָם וְטִבְעָם. וּכְפִי שֶׁהִתְפַּלֵּל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע''ה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: במדבר כ''ז, ט''ז. ועיין עוד בספרנו הדל ''דובב שפתי ישנים'' (פרשת פנחס) מה שכתבנו בס''ד בענין זה. ''יִפְקֹד ה' אֱלֹקֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה'' וּפֵרְשׁוּ מדרש תנחומא ישן, והובא בפירוש רש''י שם. ואגב הדברים נביא כאן פירוש נפלא שראינו בספר ''התורה והמדע'' להגר''י לוינזון זצ''ל גבי המעשה הנודע שפרעה ניסה את משה בילדותו בהניח לפניו קערת זהובים וקערת גחלים לוחשות אם ישלח ידו לכאן או לכאן, וביאר הנ''ל שהמבחן היה אם בוחר משה בהנהגת העם כדי לשלוח ידו לקופת הצבור ודואג להנאתו ולטובתו האישית, או שבוחר הוא להנהיג את העם לשם שמים אפילו על דעת שיכווה מהם ויסבול בהנהגתו ובתפקידו, שזהו מנהיג ישראל אמיתי. ודברי פי חכם חן. חֲכָמֵינוּ זַ''ל שֶׁבִּקֵּשׁ מַנְהִיג שֶׁיְּהֵא סוֹבֵל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי דַּעְתּוֹ. לֹא לְפִי מַה שֶּׁאַתָּה רָגִיל, לֹא לְפִי טִבְעֲךָ וּמִדָּתְךָ, אֶלָּא לְפִי טִבְעוֹ וּמִדָּתוֹ! וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם בָּאָדָם משלי כ''ב, ו'. ועיין עוד בשו''ת אגרות משה (יורה דעה חלק ג' סימן ע''א) מה שכתב במתק שפתיו בענין הנהגת המלמד תורה לתלמידים. ''חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַּרְכּוֹ'' - עַל פִּי דַּרְכּוֹ וּמִדָּתוֹ שֶׁלּוֹ!

וְלָכֵן הַכֹּהֲנִים הָאֲמוּרִים לְשַׁמֵּשׁ כְּסֵמֶל וּכְדֻגְמָא לָעָם, נִצְטַוּוּ לֶאֱכֹל מֵאוֹתָם הַקָּרְבָּנוֹת עַל מְנָת לְמַלְּאוֹת אֶת צָרְכֵי הָעָם וּמְבֻקָּשָׁם.

תוכן העניינים

פרדס רמונים - חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה