המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה עַל כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּתוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲדָמָה הַנֶּעֱבֶדֶת, שֶׁבַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לְמִנְיַן הַשְּׁמִטּוֹת וְהַיּוֹבְלוֹת יִשְׁמֹט אֶת עַצְמוֹ מֵאַדְמָתוֹ וְיַפְקִירֶנָּה לָרַבִּים, שֶׁיָּבוֹאוּ הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים וְיִטְּלוּ מִתְּבוּאָתָהּ כְּאַוַּת נַפְשָׁם. וּבִכְלַל הַדְּבָרִים, שֶׁלֹּא יִסְגֹּר אֶת שְׁעָרֶיהָ וְלֹא יִמְנַע כְּנִיסַת הָרַבִּים אֵלֶיהָ וְלֹא יֶאֱסֹף אֶת פֵּרוֹתֶיהָ אֶלָּא יַנִּיחַ לָרַבִּים לִטְּלָם וּלְאָכְלָם.
מִצְוַת שְׁמִטַּת הַקַּרְקָעוֹת חָלָה בְּאַדְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד להוציא קרקעות חוץ לארץ שלא נוהגת בהן שנת שמיטה. , וּבְקַרְקָעוֹת הַנְּתוּנִים בִּידֵי יְהוּדִים בִּלְבַד להוציא קרקעות משטחי ארץ ישראל הנמצאות בידי גויים. , וּבַזְּמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג בִּלְבַד להוציא את ימינו שאין היובל נוהג וממילא לא נוהגת מצות השמיטה מדאורייתא לרוב הפוסקים. . רמב''ם הלכות שמיטה (פרק ד' הלכה כ''ד). וְכָל הַנּוֹעֵל אֶת כַּרְמוֹ אוֹ גּוֹדֵר אֶת שָׂדֵהוּ בִּשְׁנַת הַשְּׁמִטָּה הֲרֵי זֶה מְבַטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה. וְכֵן אִם אוֹסֵף אֶת כָּל הַפֵּרוֹת לְבֵיתוֹ לְעַצְמוֹ אוֹ לְמִסְחָר הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁלֹּא הִשְׁמִיט קַרְקָעוֹ.
הַסּוֹחֵר בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית הֲרֵי זֶה עוֹבֵר אִסּוּר, וְהַמָּעוֹת שֶׁמְּקַבֵּל תְּמוּרָתָן יֵשׁ בָּהֶן קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית' ראה בכל דיני המצוה ופרטיה בספר ''ילקוט יוסף'' (הלכות שביעית) להגאון הגדול רבי יצחק יוסף שליט''א. וַאֲסוּרוֹת הֵן בַּהֲנָאָה. אוּלָם חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה תִּקְּנוּ לְאַחַר חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי תַּקָּנָה גְּדוֹלָה הַנִּקְרֵאת ''אוֹצַר בֵּית דִּין'' הַמּוֹרָה לְקַבֵּץ וְלֶאֱסֹף אֶת כָּל הַתְּבוּאוֹת שֶׁל שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בִּמְרֻכָּז, וּלְמָסְרָם לִידֵי בֵּית הַדִּין הַגָּדוֹל, שָׁם יְחֻלְּקוּ עַל יְדֵי הַמְמֻנִּים שָׁוֶה בְּשָׁוֶה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בִּתְמוּרָה לְתַשְׁלוּם נָמוּךְ שֶׁמִּמֶּנּוּ הָיוּ מְכַסִּים אֶת הוֹצָאוֹת הַפּוֹעֲלִים בָּאוֹצָר וּשְׁאָר הוֹצָאוֹת הָעִנְיָן.