המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא יִטֹּל הַדַּיָּן שֹׁחַד בְּיָשְׁבוֹ לָדוּן וְלִשְׁפֹּט בֵּין אִישׁ לְרֵעֵהוּ. וְחָזַר הַכָּתוּב וְהִזְהִיר בְּמָקוֹם נוֹסָף: דברים ט''ז, י''ט. ''וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם''. רמב''ם הלכות סנהדרין (פרק כ''ג הלכה א') ושלחן ערוך (חושן משפט סימן ט' סעיף א'). וְאִם נָטַל הַדַּיָּן שֹׁחַד עַל דִּינוֹ הֲרֵי זֶה מְחֻיָּב לַהֲשִׁיבוֹ, וְאַף הַנּוֹתְנוֹ לֹא יִנָּקֶה מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, שֶׁעָבַר עַל ''לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִּתֵּן מִכְשׁוֹל'' וְגָרַם לְהַטָּיַת הַדִּין מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת.
רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים כתובות ק''ה ע''א- ע''ב. בַּתַּלְמוּד הֶאֱרִיכוּ רַבּוֹת בִּגְנוּת הַשֹּׁחַד וּבְחֻמְרָתוֹ, שֶׁאַף הַנּוֹטְלוֹ עַל מְנָת לְזַכּוֹת אֶת הַזַּכַּאי וּלְחַיֵּב אֶת הַחַיָּב נֶאֱמַר עָלָיו ''לֹא תִּקַּח שֹׁחַד''. וַאֲפִלּוּ חָכָם גָּדוֹל אִם נוֹטֵל שֹׁחַד מִסְּתָמָא לִבּוֹ, וַאֲפִלּוּ צַדִּיק גָּדוֹל אִם נוֹטֵל שֹׁחַד נִטְרֶפֶת דַּעְתּוֹ. אימרת רבא שם, ולכן נקרא ''שוחד'' – שהוא חד, שעושה את שניהם לאחד. וְגָדוֹל כֹּחוֹ שֶׁל הַשֹּׁחַד שֶׁהַנּוֹתְנוֹ וְהַנּוֹטְלוֹ נַעֲשִׂים כְּאֶחָד, וְגַם אִם יִרְצֶה הַדַּיָּן לִרְאוֹת לוֹ חוֹבָה לֹא יוּכַל, שֶׁאֵין אָדָם רוֹאֶה נִגְעֵי עַצְמוֹ.
לֹא רַק מָמוֹן אָסְרָה הַתּוֹרָה לִטּוֹל בְּתוֹרַת שֹׁחַד, אֶלָּא אֲפִלּוּ שֹׁחַד בִּדְבָרִים אוֹ בְּטוֹבַת הֲנָאָה הוּא אָסוּר, וּכְמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בִּשְׁמוּאֵל הָאָמוֹרָא שֶׁבִּקֵּשׁ פַּעַם אַחַת לַחֲצוֹת אֶת הַנָּהָר, וּבָא אֶחָד וְנָתַן לוֹ יָד וְסִיֵּעַ לוֹ לַעֲבֹר. שְׁאָלוֹ שְׁמוּאֵל מַה מַּעֲשֶׂיךָ כָּאן? אָמַר לוֹ דִּין וּדְבָרִים יֵשׁ לִי עִם חֲבֵרִי וּרְצוֹנִי שֶׁתָּדוּן וְתִשְׁפֹּט בֵּינֵינוּ. אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל: פָּסוּל אֲנִי מִלְּדוּנְךָ, שֶׁכֵּן קִבַּלְתִּי מִמְּךָ טוֹבַת הֲנָאָה!