המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא בַּמִּצְווֹת הַקּוֹדְמוֹת אֶת גֹּדֶל הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל עֲשִׂיַּת דִּין אֱמֶת וּמִשְׁפַּט צֶדֶק. וְעַל כָּךְ הוֹסִיפָה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה צִוּוּי נוֹסָף שֶׁל ''וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג'' שֶׁבּוֹ נִכְלָלִים כַּמָּה וְכַמָּה דִּינִים וַהֲלָכוֹת לַדַּיָּנִים, כְּשֶׁהַמְכַנֶּה הַמְשֻׁתָּף שֶׁל כֻּלָּם הוּא חִיּוּב הַזְּהִירוּת שֶׁלֹּא לַהֲרֹג אָדָם עַד שֶׁיְּהֵא הַדָּבָר בָּרוּר לָנוּ כַּשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרַיִם שֶׁזֶּהוּ דִּינוֹ וְזֶהוּ עָנְשׁוֹ, וְשֶׁאֵין שׁוּם צַד אוֹ סָפֵק קַל שֶׁבַּקַּלִּים אִם אָכֵן חַיָּב הוּא בְּכָךְ אוֹ לֹא.
בִּכְלַל הַדְּבָרִים, שֶׁלֹּא יַהַרְגוּ בֵּית הַדִּין אֶת הַנִּדּוֹן כִּי אִם עַל פִּי עֵדִים כְּשֵׁרִים וְנֶאֱמָנִים הַמְּעִידִים שֶׁרָאוּ בְּעַצְמָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁמְּעִידִים עָלָיו, וְלֹא יִסְתַּמְּכוּ עַל סִימָנִים אוֹ הַשְׁעָרוֹת אוֹ שְׁמוּעוֹת וְכַדּוֹמֶה. וְכַמּוּבָא הובא בסנהדרין (ל''ז ע''ב). בַּתַּלְמוּד שֶׁאֲפִלּוּ רָאוּ שְׁנֵי עֵדִים את פְּלוֹנִי רוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ כְּשֶׁסַּכִּין בְּיָדוֹ, וְהִזְהִירוּהוּ לְבַל יַהַרְגֵהוּ וּבְכָל זֹאת הִמְשִׁיךְ לָרוּץ אַחֲרָיו לְהָרְגוֹ, עַד שֶׁנִּכְנְסוּ הָרוֹדֵף וְהַנִּרְדָּף לְחֶדֶר סָגוּר וּזְעָקוֹת נִשְׁמְעוּ מִתּוֹכוֹ, וּלְפֶתַע יָצָא הָרוֹדֵף כְּשֶׁהַסַּכִּין בְּיָדוֹ נוֹטֶפֶת מִדַּם הֶהָרוּג וְהַלָּה שׁוֹכֵב מֵת וּמִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ - אֲפִלּוּ לֹא הָיָה בַּחֶדֶר אִישׁ מִלְּבַדָּם עִם כָּל זֹאת לֹא נִתָּן לְחַיְּבוֹ עַל כָּךְ, בִּהְיוֹת שֶׁלֹּא רָאוּ הָעֵדִים אֶת מַעֲשֵׂה הָרֶצַח בְּעֵינֵיהֶם.